מושיקו הלוי, moshiko halevy, לרקוד עם מושיקו , Dance With Moshiko, האם אני יוצר או מחבר


	עיתון רוקדים מס 55 כתבה מס' 3 האם אני יוצר או מחבר? / מושיקו הלוי אף על פי שאני נמנה על חבורת היוצרים בתחום ריקודי העם, יש לי הסתייגות מוחלטת מן התואר יוצר. עבורי המילה יוצר מתחברת עם אלוהים, הוא בורא והוא יוצר ומי אנחנו שנדמה או נשווה לו? טעות עשתה הועדה מטעם המדור לריקודי עם, שישבה ודנה בזמנו בסוגיה, כיצד להגדיר את מעמדו של מחבר הריקודים, בכך שהחליטה לקרא למחבר: יוצר, מבלי שקבעו קריטריונים מי אכן ראוי לזכות בתואר זה ומי לא. כמו כן שגתה הועדה שלא קבעה לוח זמנים בו יצטרך כל אחד מן המועמדים לעמוד במבחן, לפחות לתקופה מסוימת, שבה הוא יצטרך להוכיח אם אכן כישוריו מבוססים על מטען אישי שבעטיו מצדיק הענקת תואר זה, או שכשרונו הוא תופעה חולפת. תואר "יוצר" הוא תואר מחייב. תואר יוצר הוא רף גבוה שאף אחד מאתנו לא הצליח עדיין להגיע אליו בתחום ריקודי העם. לכן, כדאי ורצוי שנרד מן המחשבה שלריקודי עם צריך לקרא "יצירה" או מלאכת מחשבת. תוכנו של ריקוד העם שלנו חייב להיות עממי, שורשי, אתני, עם מסר כלשהו כך שציבור הרוקדים יוכל להזדהות אתו. אף מחבר לא יוכל להביא את ריקודו לדרגת יצירה עם מבנה המורכב משני חלקים או שני חלקים ופזמון, כשאורך הריקוד כדקה עד דקה וחצי. הדבר כמובן שונה כשמדובר ביצירה המיועדת לבמה ושתוכנה אומנותי ולא עממי. היוצר, יוצר יש מאין ואילו אנו, ניזונים מן הקיים. עד היום אף אחד מאתנו לא המציא ולא יצר תנועה כלשהי שמישהו אחר לא השתמש בה בעבר. כולנו נהנים מן המוכן ומכל מה שנמצא בטווח השגה. אין עדות טובה יותר מאשר להסתכל על הריקודים שלנו. רובם כל כך דומים אחד לשני מאחר והם בנויים מאותם האלמנטים רק בסדר שונה. אז היכן כאן היצירה? אני מודע לעובדה שיש לנו מספר ריקודים לא מבוטל שאנו נהנים לרקוד אותם והם מהווים "נכס צאן ברזל" בגלל המבנה הריקודי, והשילוב המעניין בין התנועה והמוסיקה. ובכל זאת אין מדובר כאן ביצירות, או במלאכת מחשבת אלא צירוף מקרים חיובי. אף מחבר אינו יכול לחזות מראש הצלחה או כשלון לריקוד שחיבר ומי כמונו עדים להרבה ריקודים שיצאו לאור ותוך ימים או שבועות שבקו חיים. עם כל הרצון הטוב שלנו אנו בסך הכל מנסים לחבר ריקודים ברמות ואיכויות שונות. חלקם עולים יפה וחלקם פחות. הכל תלוי באישיותו, במטענו ובחוש הביקורת העצמית של כל אחד מאתנו. ריקודים שנושרים מאליהם עם הזמן, רק מעידים שריקודים אלה לא קורצו מן החומר שמקורו בשורשים, ערכים ומסורות - המקנים לריקוד אורך נצחי. לכן, דעתי היא שעלינו לוותר, מתוך יראת כבוד, על התואר יוצר ולהסתפק בצניעות ובענווה במעמד של מחבר, כי זה מה שאנחנו באמת עושים ואל לנו לראות בהגדרה זו נחיתות, פגם, או חסרון. גם בתואר זה יש כבוד גדול שאין להתבייש בו וכמו כן, אחריות ומחויבות. אם נצליח לעמוד בדרישות אלה ונעשה מלאכתנו נאמנה, אזי נזכה לאהדה, להוקרה, להערכה ולכבוד שאנו מייחלים לעצמנו.