.gif)
בפרונזה שבטורקמניסטן נפרדו דרכינו, אני ואחי ווק נשארנו מתוך כוונה להתקבל לבית היתומים והיינו אצל אסתרה ואחי הגדול יעקב ואחותי ברוניה היו בדרכם להתגייס לצבא אנדרס, הצבא הפולני הגולה. אולם בשל טעות עלו שניהם על רכבת רוסית צבאית ללא אישור נסיעה והם נתפסו ונשפטו על כך ונשלחו לשנת מאסר בעיר אריס. אני וווק לא ידענו מה קורה איתם וחיכינו כל הזמן למכתב. תקופה שהיינו בבית היתומים הגדול באשחבד אני הייתי ממונה על קבלת הדואר עבור הנהלת בית היתומים והצבא אשר חנה בצמוד לבית היתומים וכן גם הייתי מפקד המשמר של בית היתומים וגם עבדתי כמזכיר במשרד של בית היתומים אשר היה תחת פיקוחו של הצבא הפולני בשל כל אלה היה לי קשר עם מחלקות הדואר הרוסיות אשר מחוץ לבית היתומים באמצעותן התגלה לי שאחי ואחותי נמצאים בעיר אריס הנמצאת לא רחוק ממקום המצאנו. כתבתי להם מכתב עבור ברוניה ויעקב קוקר יוסיפוביץ. בשלב מאוחר יותר נודע לי שאחי יעקב נפטר לאחר שנה בבית הסוהר עם עבודת פרך ואחותי שעבדה בבית הסוהר כאחות השתחררה, היא נשארה בסמרקנד של הכירה את שמעון הלר והתחתנה איתו. כאשר הסתיימה המלחמה הם השתחררו כאזרחים ויצאו לגרמניה, ואז התחדש בנינו קשר המכתבים. המפגש בנינו היה כאשר שכבתי פצוע בבית חולים מס' 10 בחיפה, מכיוון שהיתה לי תחבושת גדולה על העין ולא רציתי שיראו אותי ככה ביקשתי שיבואו רק בעוד מספר ימים כאשר התחבושת תוסר, ואכן כך היה, התחבושת הוסרה, התקלחתי, התגלחתי, לבשתי פיג'מה חדשה והפגישה התקיימה כאשר אחותי בכתה וצעקה מה עשו לך, בנה הקטן אהרון אשר נילווה אליה נבהל מאד בגלל הפציעה ובגלל הבכיות והצעקות של אימו ופחד להתקרב אליי, הם נשלחו למעברת אוהלים בפרדסיה ליד נתניה ואני בנתיים החלמתי, השתחררתי והייתי בא לבקרם בפרדסיה והפכתי במהרה לדוד האהוב על הבן הקטן.
.jpg)
|
