מדוע?

בכדי ללמוד על העולם בו אנו נמצאים, העולם הזה, העולם הגלוי לעינינו ונתפס ע"י חמשת החושים שלנו, אנו משתמשים בספרי פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, בוטניקה - ספרים העוסקים בטבע העולם הזה. מהם אנו לומדים על התנהגות הטבע.

אם ברצון האדם לדעת יותר, עליו לקחת לידו ספרים אחרים, ספרים המדברים על עולם רחב יותר, אותו עולם שכרגע נסתר מעיניו. אלו הם ספרי הקבלה.

לכן נקראת תורת הקבלה 'חוכמת הנסתר' והנמסר על ידה הם 'סודות', מפני שהיא מגלה לפני האדם את עולם הנסתר. אבל בעצם האדם לומד בדרך דומה בה למד פיזיקה, כימיה או כל מדע אחר.

הספרים העיקריים מהם לומדים המקובלים כיום הם "תלמוד עשר הספירות" וספר ה"זוהר" וספרי המאמרים של הרב אשלג (בעל הסולם). שני ספרים אלה הם הרחבים, המקיפים, והמעמיקים ביותר על מבנה המציאות. אם אדם לומד אותם לעומק, ומכיר אותם, הוא מתחיל להבין איך בנויה המציאות, כולל הגלגולים שעבר, העתיד שעוד לפניו והזמן הנוכחי. הוא מתחיל להבין את המערכת במידה מסוימת, וללמוד איך היא פועלת. זהו השלב הראשון בהתקדמות האדם לתוך חקירת המציאות השלמה, המלאה.

בזמן שהאדם מסיים שלב זה בלימוד, מכיר את חוקי המציאות, ולומד אותם, קרי מעתיק אותם על עצמו. בעת שחוקים אלו נעשים חלק ממנו, העצירה, חניה, נקראת 'חנוכה' . פירוש, שרכש את התכונות, רכש את הידיעות על המציאות העליונה, ומעתה והלאה הוא נכנס לתחום אחר. האדם נכנס למצב בו הוא מתחיל לשתף פעולה באופן אקטיבי עם אותם חוקים, הוא הופך למשתתף פעיל ומועיל במציאות . זהו השלב השני.

כאמור, ההפסקה - חנייה, בין שני השלבים, נקראת 'חנוכה'.

מה פשר המנהגים שמקיימים בחנוכה?

את מנהגי העולם הזה אנו מקיימים בכדי לזכור שקיים עולם רוחני, בכדי לזכור שקיימים כוחות, ופעולות, ושמטרת הקיום בעולם הזה, לטפס ולהתעלות לעולם הרוחני, ללמוד אותו, להכיר אותו, ועל ידי כך לשנות את הגורל שלו, לשנות את המציאות לטובתו.

מדוע נמשך החג שמונה ימים? ממש כמו המבנה הביולוגי - פיזיולוגי של גוף האדם – ראש, גוף, קצוות, ידיים, רגלים, כך קיים גם מבנה לנשמה שלנו. מבנה הנשמה כולל עשר ספירות: כתר-חכמה-בינה, חסד-גבורה-תפארת, נצח-הוד-יסוד ומלכות.

אור החנוכה, כוח החנוכה, נמצא בספירת בינה. כמו בשיר 'מעוז צור ישועתי', "בני בינה, ימי שמונה". מדוע "בני בינה, ימי שמונה"? מבינה יוצא כוח. כוח הרוכשים ע"י הכרת העולם העליון, ע"י הכרת המציאות העליונה. האדם נמצא במצב המכונה מלכות, היא התכונה שלו. מתוכה הוא לומד על כוחות העולם העליון ומטפס עם ההבנה שלו, עם התכונות שלו, ממלכות - לבינה. אלו הן שמונה ספירות (ממלכות הספירה העשירית ועד בינה השלישית), כאשר כל יום מסמל מדרגה רוחנית.

זהו בעצם הסימן הרוחני של חנוכה. כשמגיעים לדרגת הבינה, רוכשים את תכונת הבינה, את כוח הבינה, ומגיעים למצב הנקרא 'חנוכה'. בעת שהאדם הגיע למדרגה זו, ורכש את כוחות הטבע הרוחני, הוא מגיע לשלב השני, שלב הביצוע. בכדי ליישם את הכוחות שרכש, הוא משתמש בכל האמצעים והרצונות העומדים לרשותו, או אז הוא מגיע ממצב רוחני המכונה 'חנוכה' – למצב רוחני חדש הנקרא, 'פורים'. בעתיד נדבר גם על הבחנה זו, כמו גם על כל מעגל השנה.

ניתן לסכם בקצרה, אדם משיג את המציאות בעולם שלו, בדרגה הנקראת, העולם הזה. הוא מתעלה ממדרגה זו, מאותו עולם, על ידי לימוד חוכמת הקבלה. כפי שאת חוקי העולם שלו הוא לומד על ידי חכמות השייכות לעולם הזה, בדרך זו הוא מתחיל ללמוד על העולם העליון על ידי ספרי הקבלה.

בעת שהוא רוכש את הידע על כל החוקים הנמצאים בתוכו, ולאחר שהשיג אותם בתוכו, הוא מגיע למצב הנקרא 'חנוכה'. בשלב מתקדם יותר, הוא מתחיל להשתמש בידע, ע"י זה שמתחיל לשנות את מציאות העולם העליון המתגלה כלפיו. הוא משתמש בכלים הרוחניים שרכש, בידע על חוקיות העולם העליון, על הכוחות הפועלים בו, על הקשרים בין הכוחות, ומתחיל בעזרתם לשנות את הגורל שלו בהתאם למטרת הבריאה. משום שכל המתגלה בעולם שלנו 'יורד' מעולם עליון יותר. אין מקרה בעולם שלנו שנולד וקיים בפני עצמו. כל פריט, חוק, תנועה, או מחשבה. כל רצון שמתגלה, המימוש שלו, יורד כ'פקודה' מעולם עליון. מדהים לראות איך כל המתגלה בדרגת המציאות שלנו מונהג על ידי העולם העליון, ומופעל ע"י מציאות של שורשים רוחניים.

האדם שרכש מדרגה רוחנית זו, ומשיג אותה, בכוחותיו, בהכרה שלו, במודעותו, לאחר שהשיג את המדרגה הנקראת 'חנוכה', ימשיך לשלב הבא, מ'חנוכה עד פורים'. הוא משנה את החוקים, ומגיע למצב בו הוא מביא את העולמות (דרגות העלמה על המציאות הרוחנית) לגילוי, הוא מחבר בתוכו בין העולם העליון והעולם שלנו, וכך חי במצב מתוקן, מושלם, בשלווה, ובנצחיות.

כד השמן

כד השמן הוא מבנה של כלי רוחני. הוא בנוי באופן הבא: השמן עצמו – מסמל אור חכמה. אור חכמה לא יכול 'להידלק'. זאת אומרת, האדם לא מסוגל להכיל אור חכמה. הוא חייב לקלוט אותו בכלי מיוחד. אותו כלי המיוחד להכיל את אור החכמה, המסוגל לקלוט חכמה עליונה, נקרא בקבלה 'אור חוזר' או 'אור חסדים'. זוהי הפתילה. הפתילה משמשת כעין 'מסך' (את הרצון הרוחני אנו מקבלים באופן בלתי אמצעי מלמעלה. כדי לקבל את המילוי לרצון הזה דרוש חוש נוסף, שנקרא 'מסך', וברגע שהחוש הזה מתהווה באדם, הוא מתחיל להרגיש באמצעותו תענוג. התענוג עצמו נקרא 'אור עליון'. דרך המסך, האור נכנס אל תוך הרצון שלנו ליהנות ממנו. עצם הרצון ליהנות מהאור העליון נקרא 'נשמה')

בעולם שלנו, כדי לראות, כדי להבין משהו, האדם אינו זקוק לדבר מלבד תכונות נכונות, שכל, ומעט הרגשה. לעומת זאת האדם אינו יכול ללמוד על העולם הרוחני בצורה ישירה. הוא אינו לומד קבלה בצורה שכלית ומגיע להכרת חוקי העולם הרוחני. אין זה אפשרי, השכל שלנו אינו מספיק בכדי לרכוש כלים רוחניים (מאחר והשכל התפתח אחרי הרצון לקבל – האגואיזם, החומר ממנו מורכב האדם).

ספרי הקבלה אינם נסתרים, מאות בשנים הם נמצאים בכל חנות. כל אדם יכול לרכוש ולפתוח אותם. אף אחד אינו שואל את האדם למוצאו, דתו, אם אדם טוב הוא או רע, או לשם מה הוא צריך את הידע הזה. פתחו את הספרים, ומה? אנו רואים שלימוד הקבלה האמיתי אפשרי רק בהתאם להשתנות הפנימית של האדם.

רק בתנאי שאדם רוכש את כוח הבינה הנקרא 'אור חסדים', רק אז הוא יכול להדליק את 'אור החכמה', ואז יכול להבין את החכמה העליונה.

אותו כוח בינה נקרא גם 'פתילה'. במידה ואדם רכש כוח זה, יכולה לבעור בו 'אש החכמה'.
אש היא כבר התוצאה, היא מסמלת את הכוונה שמאירה לאדם. כאשר היא נמצאת בתוכו הוא יודע, הוא מסוגל לראות ולחוש דברים הנסתרים מהאחרים.

המקובלים מספרים לנו על המציאות השלמה, את המציאות הזו ניתן לראות ולהכיר רק במידת ההשתנות הפנימית של האדם, אור חכמה נמצא בשפע, הוא הטוב האלוקי שנמצא בכל מקום, הוא ממלא את כל היקום בצורה מושלמת. כדי לראות לחוש ולהרגיש בו ואת כל אותם הדברים הנוספים הנסתרים מהחושים שלנו, פתאום מתוך 'האין', מבליחים האורות וצפים על פני השטח, בדומה לצילום (נגאטיב) אותו אנו מפתחים. תהליך זה קורה רק ובמידה שהאדם רכש 'אור חסדים'. לכן השלב הראשון בהתקדמות, הוא רכישת אור החסדים על ידי הלימוד. בעת שתם שלב זה, בו רכש האדם את אור החסדים, הוא עושה שימוש מבוקר וחכם בחוקים שלמד, הנקראים 'חוקי ההשפעה', או 'חוקי אור החסדים'. או אז הוא מתחיל ל'הבעיר' את אור החכמה, לחוש ולהרגיש את המציאות השלמה בשני העולמות.

אם כך נסכם: כד השמן מסמל את 'הכלי', הפתילה מסמלת את 'אור החסדים', השמן מסמל את 'אור החכמה', והאור שמאיר כתוצאה משניהם. כל המכיר את אופן הדלקת הנרות המסורתי המקובל גם כיום, יודע כי במקום הנרות ישנן כוסיות זכוכית, בתוכן ממלאים שמן זית, בו צפה פתילה, ואותה מדליקים. הפתילה היא המחברת בין השמן לאש.

יוונים ומכבים

מכבים הם הכוהנים. המלחמה בין ישראל לאומות העולם, מקבילה למלחמה בין היוונים למכבים. זו מלחמה פנימית המתנהלת בתוך האדם בין שני הכוחות האלו. זו הייתה מלחמת השקפה: מאיזו זווית אדם רואה את העולם, איך האדם צריך להתייחס לעולם.

היוונים מסמלים את שלטון השכל, הדעת, והפילוסופיה, את תפיסת העולם מתוך חמשת החושים בלבד.

עם (בקבלה - רצון) ישראל (ישר- אל) מתייחס למציאות דרך עיני חוכמת הקבלה. ההבדל הוא מהותי, והוא נובע משורשים רוחניים עמוקים.

הכלי הרוחני הנקרא 'אדם', 'אדם הראשון', נשבר (בתהליך המכונה 'חטא אדם הראשון') לשש מאות אלף חלקים (שישים ריבוא).

מלכות - המסמלת את אומות העולם, צריכה לעבור תיקון, על ידי הבינה - המסמלת את ישראל. מלכות היא הכלי האמיתי – הנברא. כל התכונות מכתר ועד היסוד, מסמלות את תכונות הבורא.

מסופר על דרך משל, כי הבורא 'פנה' אל כל אומות העולם ורצה לתת להן תורה (אור), היינו רצה לתת אור חכמה בצורה ישירה לאומות העולם, למלכות. אבל המלכות אינה מסוגלת לקלוט אותו ללא 'אור חסדים', ללא תיקון תכונת הקבלה לעצמה שבתוכה. בכדי שהעולם יהיה מתוקן, יש צורך בתכונה שנקראת 'ישראל'. המילה 'ישראל' מורכבת מצמד מילים: ישר - אל. פירושו, רצון ישר לבורא. על ישראל לתקן את עצמם, ואחרי כן את אומות העולם.
איך עושים זאת?

לשם כך ישראל יוצאים לגלות, הם 'יורדים' למלכות - תכונות הבינה יורדות למלכות (כפי שיעקב ובניו יורדים מצריימה). הן מתערבבות בה, עד שאי אפשר עוד להבדיל בין ישראל לאומות העולם (תהליך הנקרא בקבלה – 'שבירת הכלים'), הערבוב הוא על פי תרבות, על פי חינוך, על פי השקפת העולם.

כך בפועל קרה גם בהיסטוריה. מבחינה רוחנית, עם ישראל איבד את מדרגתו, תהליך המכונה בקבלה, ירידה לגלות - חורבן. עד חורבן הבית האחרון, ישראל החזיקו בתכונות הבינה, אך לאחר הנפילה הרוחנית ישנה התערבבות בין הנשמות, ואז מתחיל זמן התיקונים.
על התיקון כותב 'בעל הסולם', הרב יהודה אשלג, בסוף ההקדמה לספר הזוהר. ספרי הקבלה, והשיטה שמלמדים אותנו המקובלים קיימים רק לצורך זה, בכדי לתקן בתוכנו את אותה ערבוביה בין בינה ומלכות. יוצא כך, שבעצם אנו הם אלה צריכים לתקן את המלכות. תחילה מתקנים את תכונות הבינה בתוכנו, המכונות עם ישראל, ולאחר מכן מיתקנות אומות העולם שבתוכנו, המכונות מלכות.

כאשר מסתיים התיקון, מגיעים למצב הנקרא 'גמר תיקון'.

לכן תפקידנו עתה, במצבנו, לרכוש את תכונות החסדים, את אור החסדים, על ידי לימוד נכון של חוכמת הקבלה. כך אנו חוזרים להיות 'בינה המתוקנת'. זהו השלב הראשון.

לאחר מכן, עלינו לשמש 'אור לגויים', לעזור להם להגיע לאותן תכונות בעצמם.

חג אורים שמח.