מיכל הלוי חלקים שהם אחד, קבלת התורה

לרבים מאיתנו, התורה היא אוסף של סיפורים היסטוריים שעיצבו משך אלפי שנים את דמותו של העם היהודי. על פי חכמת הקבלה, לתורה יש משמעות אחרת לגמרי. התורה לא נועדה כדי לספק לנו סיפורי מעשיות על מעשים שעשו אבותינו לפני כמה אלפי שנים. התורה היא כוח עליון, כוח שנתן לנו הבורא, על מנת שנתקן את כל הרצונות המקולקלים שבנו, כל הרצונות לקבל המאפיינים אותנו, ובאמצעות הכוח הזה נתעלה חזרה לדרגתו

לא הייתה שום סיבה אחרת לתת את התורה לעם ישראל, לבד מהסיבה הזו. מחשבת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, במילים אחרות, הבורא יצר את כל המציאות הזו, על מנת שבסופו של התהליך העצום הזה, הנבראים יוכלו לקבל את כל השפע שהוא הכין עבורם. בלעדי כוח רוחני עליון, הם לא יוכלו לקבל את השפע העצום הזה, וזו הסיבה שבני ישראל הגיעו לאחר עבדות מצרים למעמד הר סיני, מעמד קבלת התורה. הבורא רוצה שכל האנושות תגיע לדרגתו הרוחנית, אך על בני ישראל הוא מטיל את המשימה הרוחנית החשובה ביותר שניתנה להם אי פעם: לקבל את התורה, את חוברת ההנחיות הרוחנית שאמורה לסייע להם לתקן את הרצונות המקולקלים שבהם, להתעלות לדרגתו ורק לאחר מכן, להוביל את כל האנושות אחריהם לגמר התיקון

על מנת להגשים את השליחות הרוחנית הזו, בני ישראל קיבלו על מגש של זהב גם את פיסת הקרקע שנדרשה להם כדי להתפנות אך ורק למשימה שהוטלה עליהם. הבורא לחם עבורם בכל המלחמות, סילק מארץ ישראל את מי שהתכוון להתיישב כאן והעניק לבני ישראל את כל התנאים הפיזיים שנדרשו כדי לקבל את התורה, כדי לבצע את התיקונים על עצמם, באמצעות הכוח הרוחני שניתן להם בהר סיני. עד מהרה, הם בנו את בית המקדש הראשון והיו בדרך הנכונה לקראת הגשמת מטרת הבריאה, אלא שבדרך, התברר שהרצון לקבל היה חזק מהם, הוא הסיט אותם מהדרך, ועד מהרה הוביל לחורבן בית המקדש. גם הניסיון השני שלהם לחזור ולנסות להגשים את מטרת הבריאה, לא צלח, מאותה סיבה. הרצון שלהם לקבל גבר על הרצון לתת, הם לא השכילו לעשות שימוש נכון בכוח הרוחני שניתן להם, ועד מהרה החוק הכללי גבה מהם את המחיר הכבד. בית המקדש חרב, בני ישראל גלו מהארץ, הפעם לאלפיים שנות גלות. כמו לעבדות מצרים, שאמורה הייתה להוציא מהם את המיץ הרע - את הרצון לקבל בדרגתו הנמוכה ביותר, גם לגלות הזו הייתה מטרה: לגרום להם להתערב בגויים, להפיץ את האור שניתן להם, ועל ידי כך לזרוע את הזרעים הראשונים של מימוש מטרת הבריאה. הגלות הזו השיגה את מטרותיה. הדתות הגדולות החלו להאמין בקיומו של אל אחד וזה היה אחד ההישגים הגדולים שנזקפים לזכות היהודים

משך כל אותם שנים, היה הכוח הרוחני העצום הזה - התורה, בעמדת המתנה, ממתין שהיהודים יעשו בו את השימוש הנדרש מהם. מאז שקיבלו בני ישראל את התורה במעמד הר סיני, היה מוכן עבורם הכוח הזה, ממתין לשעת הכושר, לרגע שבו יעשו בו שימוש. מאז ועד היום, לא נעשה בכוח הזה שימוש. רק יחידי סגולה, שנקראו מקובלים, גילו את המשמעות האמיתית של התורה והחלו לעשות בו שימוש. באמצעותו, גילו את הדרך לבורא, לאחר שעשו על עצמם את התיקונים הנדרשים. תלמידיהם המשיכו את דרכם, ידעו בדיוק למה נועדה התורה וצפו בלב נחמץ בחלקים רבים מהעם הלומדים את התורה, כאילו הייתה ספר היסטוריה, לומדים את ההלכות, מבלי להבין את המשמעות האמיתית שלהן

רק כיום, כאשר עם ישראל והאנושות כולה הגיעו למשבר שלא נראה כמותו מאז ומעולם, הייאוש מתחיל לגרום לרבים בעם לחפש תשובות לשאלות הרות גורל, ובעיקר לשאלת מהות הקיום. השאלה הזו גורמת להם לחפש תשובות במקומות שהם לא חשבו להגיע אליהם בעבר. החיפוש הזה מעורר עליהם כוחות רוחניים שהם לא ידעו על קיומם. מי שהחיפוש מוביל אותו אל הדרך הנכונה, מצליח לעורר עליו את הכוח הרוחני שנקרא כוח התורה. כוח התורה מסייע לו לעשות את התיקונים הנדרשים, על מנת להגיע לגמר התיקון, להגיע לדרגת הבורא, או במילים אחרות: לתענוג הנצחי שהוא כה שואף להגיע אליו. רק עכשיו, בדור הזה, שנקרא בפי המקובלים "הדור האחרון", מתחילים להבין את המשמעות האמיתית של התורה, מתחילים להבין שהתורה היא לא ספר היסטוריה, אלא כלי מעשי להתקדמות רוחנית של כל אחד ואחד מאיתנו. לראשונה מזה אלפי שנים, אנו משכילים לקבל את התורה, לאחר שהיא ניתנה לנו לפני כמה אלפי שנים. הכוח הרוחני העצום שהמתין לנו עד עכשיו, פורץ במלוא העוצמה כיום ומסייע לכל מי שמבקש, להגיע למציאות שונה יותר מזו המוכרת לנו

חג השבועות שאותו ציינו השבוע, הוא בעצם מתן תזכורת לעם ישראל, שהבורא אמנם נתן לנו את התורה, אבל הגיעה העת שנעשה בה שימוש, כי לא נותר עוד זמן רב עד לגמר התיקון, על פי לוח הזמנים שקבע הבורא. לא די בכך שמוטלת על עם ישראל החובה למשוך עליו את אור התורה, הוא מחוייב לשמש כשגריר של הבורא כלפי כל האנושות. התורה אמנם ניתנה לעם ישראל, אך היא אמצעי שכל האנושות אמורה לעשות בו שימוש, בהדרכה של עם ישראל. הזמנים הקשים שבהם אנו מצויים כיום, כמעט בכל התחומים, מובילים אותנו לגלות את המהות האמיתית של התורה והגילוי הזה עשוי לסייע לנו לחולל שינויים מרחיקי לכת בעולם, שאם נפנה להם עורף, ניאלץ לשלם מחיר כבד מידי, כמו זה שהיינו עדים לו באמצע המאה הקודמת

עולם אחר לגמרי

מקובלים הצליחו לחשוף את המהות האמיתית של התורה, רק לאחר שהחיפוש הפנימי הוביל אותם למסקנה שישנו כוח עליון, שהיה קיים גם לפני הבריאה ויהיה קיים גם אחריה, ומטרתו היא להוביל את האדם לדרגתו. אם אדם מצליח להגיע לדרגה הזו, הוא מתחיל לחוש את המציאות הנצחית השלמה שבה מצוי הבורא ולהבין את מחשבת הבריאה, זו שהובילה לבריאת העולם הזה

בחכמת הקבלה למדים שהבורא ברא את הנברא והטמיע בו את הרצון לקבל, שהוא הפוך לחלוטין מהרצון להשפיע של הבורא, כדי שהאדם היה עצמאי וירצה לבחור מכל האפשרויות שיהיו לפניו, באפשרות להידמות לבורא, להמיר את הרצון לקבל שהוטבע בו, ברצון להשפיע. אדם לא יכול להמיר את הרצונות הללו בכוחות עצמו, הוא זקוק לכוח רוחני עליון שיסייע לו להתחיל את העבודה הרוחנית הזו. כפי שכבר ציינו, הכוח הרוחני היחיד שמסוגל לסייע לו להתחיל את התהליך הזה ולהשלים אותו, נקרא תורה, מפני שאדם כלול מתרי"ג רצונות אגואיסטיים, ולכן הוא נדרש לתקן כל רצון ורצון. התיקון נעשה על ידי המצוות. כאשר הרצונות שלו מתוקנים, הם יכולים להתמלא באור התורה, וכך אדם מתחיל להידמות לבורא

אדם לא מגיע לדרגה הזו בבת אחת. הוא צריך לעבור הרבה מאוד שינויים בתוך עצמו, כדי להבין מדוע הוא קיים. כיום אנו חשים את מציאות העולם הזה, משום שהבורא הוריד את האדם מהמצב המושלם שבו היה, שנקרא גן עדן, למצב הנחות ביותר שנקרא העולם הזה. בדרך, אדם מאבד את כל הרצונות שלו להשפיע, שבאמצעותם היה דומה לבורא, ומקבל במקומם רצונות אגואיסטיים. מאותו רגע, הוא חדל להכיר את העולם הנאור, העולם הרוחני, ומתחיל להרגיש מציאות מרה, כואבת וקשה שנקראת העולם הזה. זו הסיבה שמקובלים גורסים כי העולמות כלל לא קיימים, ושכל המציאות הסובבת אותנו, היא בסך הכל בבואה של הרגשה פנימית של האדם, בהתאם למרחק הרוחני שלו מהבורא

כדי לתקן את הרצונות האגואיסטיים הללו, אדם חייב להכיר בכך שאלו רצונות רעים, ולכן עליו לעבור תקופה קשה ומרה שנקראת 'גלות מצרים', שבמהלכה הוא מתחיל להבין שכל הרצונות הללו פועלים אך ורק לרעתו, שהם לעולם לא יוכלו להסב לו תענוג, אלא רק להיפך. כל ניסיון למלא אותם בתענוג של העולם הזה, גורר אחריו חיסרון כפול, ואנו מכירים את התיאוריה הזו מהעולם הסובב אותנו, אם אדם השיג מיליון שקלים, הוא לא נח על זרי הדפנה, כי הוא כבר משתוקק להשיג את המיליון הבא, וכך הלאה. הרצון לעולם אינו יודע שובע, והתענוג תמיד חומק לו מבין האצבעות. מקובלים הבינו כבר בראשית הדרך את הנוסחה הזו, כאשר קבעו שבכלי קבלה לא יכול להיות מילוי, משום שמילוי הוא תענוג, ותענוג אינו יכול להיכנס בכלי חסר. זו הסיבה שהמרדף של האדם אחר תענוגים בעולם הזה, רק גורם לו יותר סבל וייסורים, המכונים בקבלה 'מכות מצרים', משום שזהו יצר הרע המסתתר בתוך האגו, גורם לאדם לרדוף אחר תענוגים, ומותיר אותו בסופו של דבר ככלי ריק

רק כאשר אדם מחליט להתעלות מעל לעולם הזה ולחפש איך להחיות את נפשו, אז נקרא שהגיע לדרגת ישראל, משום שישראל הוא מלשון ישר-אל, המעיד על כך שאדם משתוקק להתעלות מעל לחומר וכנגד כל הסיכויים מתחיל את המסע האישי הפנימי שלו לעבר העולם הרוחני. רק כאשר אדם מחליט לצאת משעבוד מצרים, משעבוד החיים הבהמיים הגשמיים, ורוצה להתעלות למעלה מהם, אז הוא חש את ההארה מלמעלה שעומדת מוכנה לסייע בעדו. זהו שלב קבלת התורה שאליו אמור להגיע כל אדם. כיום, על אף שהתורה כבר ניתנה לנו, עדיין לא השכלנו לעשות בה שימוש

אנו חיים כיום בדור שאמור לקבל עליו את התורה ולפעול על פיה, זו הסיבה שאנו עדים בימים אלה להתעוררות רוחנית עצומה בישראל בפרט ובעולם בכלל. כולם רוצים למצוא מוצא מהייסורים שפוקדים את העולם כולו, ובישראל מתחילים להכיר מחדש את התורה ואת המהות שלה. כאשר כל עם ישראל יבין שבמשימה הזו תלויה כל מהות הקיום שלו, רק אז הוא יוכל לזכות להביא את שיטת התיקון הזו לכל העמים ולהיות אור לגויים

כל התופעות הקשות שאנו עדים להן בעולם הזה, נובעות אך ורק מתוך העלטה הקשה שבה מצויים ישראל והאנושות כולה. רק חכמת הקבלה יכולה לפתוח בפני האנושות כולה את הדרך למציאות אחרת, ועל עם ישראל מוטלת החובה להוביל את האנושות לשם

לחץ כאן לכתבה המקורית דף 1
לחץ כאן לכתבה המקורית דף 2