אהבה היא תוצאה של השתוות הצורה הפנימית. בקבלה קיים חוק אחד ויחיד חוק השתוות הצורה, השתוות התכונות. אם שני אובייקטים רוחניים שווים בתכונות שלהם אזי הם מתאחדים. זה לא אומר שמשניים נהיה אחד, אלא הם כמו אחד. כל מה שמתרחש עם אחד מעשיר את השני, מייד מורגש בשני. הרגשה הדדית כזאת במידה שווה הכוללת את כל הרגשות. אם זה בין אובייקטים שונים, או בני אדם שונים, או בין אדם לבורא, זה נקרא הרגשת אהבה, זאת הרגשת השתוות תכונות רוחניות.

התרחקות הדדית בתכונות וברצונות עושה את האנשים רחוקים אחד מהשני עד התגלות השנאה. התקרבות הדדית של רצונות, מחשבות ותכונות (שזה בעצם אותו הדבר, כי התכונות קובעות את המחשבות והרצונות), עושה אותם קרובים, אוהבים ומבינים אחד את השני. מי שחושבים שניגודים מקרבים, ויכולים להבין אחד את השני ולהיות מאושרים, טועים.