שושלת פוטר וגברת האופל, פרק 24

"נו, מה את רוצה? הוא ממש חמוד" אמרה והסמיקה עוד יותר "אולי בשבילך" רטנה לילי, "ומה הקטע שלך עם האלאסטור הזה?" "אממ... שום דבר מיוחד" התחמקה לילי והתחילה ללכת לכיוון המגדל "את אוהבת אותו, נכון?" לילי הסתכלה עליה כאילו שנפלה מהירח "אני? נו באמת ג'ואן" אבל ג'ואן לא קנתה את זה ולילי השפילה את ראשה "טוב, אני לא אוהבת אני רק מחבבת.. את יודעת. חוץ מזה שעם האלבוס המעצבן הזה הוא בחיים לא יהיה חבר שלי !!" הופה !" קראה ג'ואן וחייכה ולילי צחקה וכמעט שכחה מהריב עם מאלפוי. כשחזרו למגדל לילי שמה לב לילד בשנה הראשונה שמסתכל עליה במבט מוזר "מי הילד הזה?" לחשה לג'ואן באוזן "אין לי מושג, חכי אני הולכת לשאול אותו" ובלי לחכות לתשובה הלכה ושאלה, כשחזרה אמרה "קוראים לו מרטין גריינס" "הממ..." לילי עשתה את עצמה מתעמקת בעניין וראתה את ג'וליה לונגבוטום מתקרבת אליה "היי ג'ולי !" קראה "היי, אוף חבל שאבא שלי לא עוזר לי... אני לא ממש מצליחה לקלוט את התורה של הצמחים האלה" רטנה "אה ושמעתי שהלכת מכות עם מאלפוי" היא חכתה כמה רגעים ואז הוסיפה "מגיע לה !" לילי כבר כמעט שכחה מזה אבל כשג'וליה הזכירה את זה היא חזרה להיות עצבנית וקצרת רוח "טוב אני ממש עייפה אז אני הולכת לישון" אמרה "ביי !" ג'וליה הסתכלה על ג'ואן וג'ואן סובבה את אצבעה ואמרה "קוקו". כשלילי הגיעה לחדר בנות היא ראתה את המיטה ונפלה עליה אבל לא נרדמה. הרבה מחשבות עברו לה בראש כשלבסוף נרדמה שינה שקטה. בבוקר היא קמה מוקדם וניסתה להעיר את ג'ואן אבל ללא הצלחה. סימן החיים הראשון של ג'ואן לאחר כמה דקות היה "חרררר" ולילי וויתרה ויצאה ממגדל גריפינדור לחדר האוכל, ונתקלה בילד גדול מאוד"שלום בובה ! מה שמך?" לילי לא אהבה את טון דיבורו ואת מראה הגוף שלו, "אני לא ממש מכירה אותך, ואני גם לא חושבת שאנחנו באותם גילאים..." "ג'ון בירמוז, זה השם !" קטע אותה "אני מרייבנקלו, ואני בן 13 !" לילי הסתכלה עליו, הוא היה נראה פי מיליון יותר גדול מאלבוס הצנום. "תשמע, זה מאוד מרגש אותי כל הפרטים האלה עליך אבל אני חייבת לזוז יאללה ביי" כשבאה ללכת פתאום שמעה "פוטר ! אליי !" בטנה של לילי התהפכה, זאת הייתה פרופסור מקנוגל מנהלת ביה"ס. "את לילי פוטר??" עיניו של בירמוז כמעט יצאו מחוריהן, "כן בירמוז, ואשמח אם תחזור למגדל שלך, שלום !" בירמוז הסתובב בזעף והלך, "אחריי פוטר !" לילי הלכה ורק דמיינה לעצמה מה מקנוגל תעשה לה, כשהן הגיעו היא קראה את הסיסמא "פוטיים" והן נכנסו למשרד לאחר שהפסל נפתח. "שבי פוטר" אמר בקול חמים, לילי התיישבה ובטנה התכווצה "שמעתי מפרופסור הגאריד שאת והעלמה ג'ני מאלפוי לימדתן את כולנו שיעור חדש: היאבקות מוגלגית ! זה נכון?" "כן" לחשה לילי ללא קול, "ובכן פוטר עליי לומר ש..." לילי ציפתה לנורא מכל- "את נורא מזכירה לי את אביך, גם הוא, בשנתו החמישית אמנם סיפק לכולנו את השיעור שאת סיפקת אתמול" לילי חייכה חיוך קטן של אנחת רווחה "אבל את חייבת לקבל עונש. הגאריד כבר הוריד לך ולמאלפוי 50 נקודות ומכיוון שהוא ראש בית גריפינדור הוא יחליט איזה עונש לתת לך. את משוחררת !" אבל לילי לא זזה "אממ, פרופסור מקנוגל?" "כן חמודה?" "תוכלי לספר לי עוד קצת על אבא שלי?" "כן כמובן !" נראה היה כאילו היא שמחה "אבל בפעם אחרת, את צריכה ללכת לארוחת הבוקר ותיידעי גם את מאלפוי בקשר לעונש, פרופסור רוג'רס יטיל עליה את העונש". אבל לילי עיקמה את אפה "בסדר ! אני אדבר איתו ואגיד לו לדבר איתה. את משוחררת פוטר ומסרי ד"ש לאביך !". לילי הנהנה ויצאה החוצה. בדרך לחדר האוכל היא פגשה עוד פעם את מאלפוי, אבל הפעם בשני האחים. "תראו תראו מי פה ! הגיבורה הפוטרית ! מעניין כמה גיבורה את תהיי עכשיו." ג'ני צחקה וסקורפיו "פטריפיקוס טוטאלוס !" לילי נפלה ורק עיניה זזו. "ועכשיו מה נעשה איתה, סקורפיו?" "הממ..." סקורפיו עשה עצמו חושב "יש לי רעיון" אמר והוא ואחותי התחילו לגרור את לילי למקום מחבוא שאף אחד לא ראה...