מדורות, רבי עקיבא, הילולא במירון, בר יוחאי, חץ וקשת, בר כוכבא... מה הקשר בינם לבין ל"ג בעומר? הבה ננסה לעשות קצת סדר.

ספירת העומר

בתורה כתוב (ויקרא כ"ג,ט"ו): "וספרתם לכם ממחרת השבת [החג]...שבע שבתות [שבועות] תמימות..." מיד לאחר החג הראשון של פסח, מתחילה תקופה בת 49 יום, בה סופרים כל יום וכל שבוע. ימי הספירה מתחילים ביום השני של חג הפסח, שבו הוקרב קרבן 'העומר' (קרבן שעורים - שלאחריו מותרת אכילת התבואה החדשה בעולם כולו, להוציא בית המקדש עצמו). על שם קרבן זה נקראת הספירה כולה "ספירת העומר". ימי הספירה מסתיימים בחג השבועות (היום ה-50) עם הבאת קרבן 'שתי הלחם' (מנחה מחיטה חדשה, שלאחריה מותר שימוש בתבואה חדשה גם במקדש).

מה הקשר בין רבי עקיבא לספירת העומר?

ימי ספירת העומר, הם ימים של דין. התנהגותנו בימים אלה קובעת את גורלה של התבואה בשנה הבאה. הקב"ה חפץ לראות את עם ישראל חי באחדות ובאהבה, אולם, כאשר הוא רואה שהשפע גורם לנו לשעמום, שממנו צומחות מחלוקות ומריבות, הוא פשוט מונע מאיתנו ברכה זו - על מנת שנתעסק בפרנסה ולא במדנים ובמחלוקת.

אך לצערנו, הגזרות שמקרבות אותנו זה לזה, לא תמיד נשארות בגדר "קשיים כלכליים" בלבד. כך למשל הושמדו קהילות יהודיות רבות באשכנז בשנת תתנ"ו בימי ספירת העומר (בתקופת מסעי הצלב), כך היה בימי חמילניצקי בפרעות ת"ח ות"ט (שעיקר הזוועות נעשו בימי הספירה) וכך גם בימיו של רבי עקיבא.

כל תלמידיו של רבי עקיבא מתו במגפה בתקופה זו של ספירת העומר.

לרבי עקיבא היו 24,000 תלמידים. כולם היו גדולים בתורה, אולם, כפי שמספר לנו התלמוד, לא נהגו כבוד זה בזה. כל תלמידיו של רבי עקיבא מתו במגפה בתקופה זו של ספירת העומר.

על החשיבות הרבה שבאהבת הבריות ובנתינה לזולת, ניתן ללמוד ממאמרו של רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט,י"ח) - זה כלל גדול בתורה".

כאות אבל לאובדן הגדול של עם ישראל, שנגרם עם מותם של תלמידי חכמים רבים כל כך, נוהגים במנהגי אבלות שונים בימי הספירה: לא מסתפרים ומתגלחים, לא נושאים אישה, ממעטים בשמחה ונוהגים שלא לשמוע מוסיקה או ללבוש בגד חדש.

"היום שלושה ושלושים יום לעומר, שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים" (מתוך נוסח ספירת העומר).

ביום זה (י"ח באייר) פסקה המגיפה, שכילתה בתלמידיו של רבי עקיבא והחל מיום ל"ד בעומר, בני עדות המזרח נוהגים לחדול מכל מנהגי האבלות. אך יש שנוהגים לחדול מדיני האבלות, רק ביום ל"ג בעומר עצמו ואחר כך להמשיך בהם עד לערב שבועות.

מאוחר יותר העמיד רבי עקיבא 5 תלמידים נוספים, שהצליחו, על אף הגזרות הרומיות, לשמור על רצף העברת התורה לדורות הבאים. אחד מתלמידיו אלה היה רבי שמעון בר יוחאי.

רבי שמעון בר יוחאי

עד כאן הבנו מהו הקשר של רבי עקיבא לל"ג בעומר ומדוע לא נוהגים בו מנהגי אבלות - אבל מה פשר החגיגות והמדורות?

רבי שמעון בר יוחאי נולד להוריו שרה ויוחאי לאחר שנות עקרות ארוכות. שמו נקרא "שמעון" כי שמע ה' לקול תפילותיה של אמו. אחד מרבותיו של רבי שמעון בר יוחאי היה רבי יהודה בן בבא. התלמוד מספר, שבין גזרות הרומאים הייתה כלולה הגזירה, שלא להסמיך רבנים חדשים. מטרתם בגזרה זו הייתה, לעצור את רצף העברת התורה מדור לדור. רבי יהודה בן בבא הצליח להסמיך חמישה תלמידים (וביניהם רבי שמעון בר יוחאי) במקום נסתר בין ההרים, שבין 'אושא' ל'שפרעם'. הדבר התגלה לרומאים, אשר מיהרו לשלוח חיילים על מנת ללכוד אותם ולהרגם. רבי יהודה בן בבא המריץ את תלמידיו להימלט על נפשם ולהציל את התורה. הוא עצמו, לא יכול היה לברוח עקב גילו המבוגר ולכן נותר במקומו. הרומאים, שהבינו כי אחרו את המועד, כילו בו את זעמם ורצחו אותו באכזריות.

במשך 13 שנים מחייו שהה רבי שמעון עם בנו אלעזר במערה, כשהוא בורח מגזרת המיתה שנגזרה עליו, על ידי הרומאים.

במשך 13 שנים מחייו שהה רבי שמעון עם בנו אלעזר במערה, כשהוא בורח מגזרת המיתה שנגזרה עליו, על ידי הרומאים. (הגזירה נגזרה, בעקבות דברים שהשמיע בגנות השלטון). בשנים אלה עסקו הוא ובנו בלימוד התורה וסודותיה.

ביום ל"ג בעומר, י"ח באייר, בשנת ג' אלפים תתק"כ (בשנת 160 לסה"נ), נפטר רבי שמעון בר יוחאי. טרם פטירתו גילה רבי שמעון לתלמידיו, מסודותיה העמוקים של 'תורת הקבלה'. תלמידיו כתבו את הדברים בספר 'הזוהר' - שמשמש עד היום כספר היסוד ל'תורת הקבלה' היהודית.

על פי רצונו של רבי שמעון בר יוחאי, הפך יום פטירתו, ליום שמחה והודיה, על השפע הרוחני הגדול שזכינו לקבל בו. הדלקת נרות, אבוקות ומדורות, מהווים כעין נרות זיכרון לרבי שמעון וכן באים להזכיר את האור הרוחני המיוחד, שנגה כל אותו יום. (פרטים נוספים על חייו ומותו של ר' שמעון בר יוחאי ניתן למצוא במאמר ל"ג בעומר.)

אמנם גם בחו"ל היו קהילות שנהגו לאסוף שמן ונרות ב"יום ההילולא" ולהדליקם במדורות לזכר רבי שמעון, אולם עיקר מנהג הדלקת הנרות, הוא דווקא בישראל ובמיוחד במירון - שם קבורים רבי שמעון ובנו אלעזר.

בליל ל"ג בעומר נוהגים ללמוד בספר 'הזוהר' ולספר ממעשיו, דברי תורתו והנהגותיו של רבי שמעון בר יוחאי. מסביב למדורות שרים שירים שחוברו על פי תורת 'הסוד' ועוסקים בבר יוחאי.

בחו"ל נהגו לצאת עם התלמידים אל מחוץ לעיר ושם לשחק בחץ וקשת. מנהג זה בא להזכיר, שבימיו של רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה קשת בשמים - אות וסימן לכוח התורה שהיה בו והגן על עם ישראל (על פי המסורת היהודית הופעת הקשת מרמזת על פורענות שהייתה צריכה להגיע, אולם היא נמנעת רק בזכות הברית שכרת הקב"ה עם נח - שלא להביא עוד מבול לעולם).

מי היה בר כוכבא?

איש היה בישראל, בר כוכבא שמו.
איש צעיר גבה קומה, עיני זוהר לו.
הוא היה גיבור.
הוא קרא לדרור.
כל העם אהב אותו,
הוא היה גיבור, גיבור,גיבור!

איש היה בישראל, בר כוכבא שמו.

הרומאים החריבו את בית המקדש השני, אך לא הסתפקו בכך והחלו להתנכל לעם היהודי, שישב בירושלים. הם פרסמו גזרות, שהגבילו את שמירת המצוות (כגון איסור על שמירת השבת, טהרת המשפחה ומילת הבנים) וכן אסרו על יהודים לעלות לארץ, או על גיורם של גויים, החפצים להצטרף לעם ישראל.

הרומאים הקפידו לאכוף את חוקיהם והיו מחפשים בדקדקנות, את אותם אנשים ששמרו על המצוות בסתר והרגו בהם.

מתוך כך עלה ופרץ מרד עממי, שתחילתו כללה התחפרות במערות ובנקיקים ופגיעה בגדודי הרומאים. אולם, כאשר עזב 'אדריינוס קיסר' את מצרים הקרובה, פרץ המרד ביתר עוז ובצורה גלויה יותר.

מי שרצה להתקבל לצבאו של 'בר כוכבא' היה צריך להפגין כושר סיבולת ואומץ בלתי רגיל.

באותה תקופה עמד 'בר כוכבא' כמנהיג המרד. הוא אסף סביבו צבא של ארבע מאות אלף גיבורי מלחמה. 200,000 מתוכם היו קטועי אצבע - מי שרצה להתקבל לצבאו של 'בר כוכבא' היה צריך להפגין כושר סיבולת ואומץ בלתי רגיל ולקטוע את אצבעו בשיניו. בר כוכבא שינה את "מבחני הקבלה", לאחר שחכמי הדור נזפו בו, על שהוא הופך את עם ישראל לעם של בעלי מומים, ו-200,000 החיילים הבאים, היו צריכים לעקור עץ ארז תוך רכיבה על סוס, בכדי לזכות ולהסתפח לצבאו.

'בר כוכבא' אכן הצליח במלחמותיו וזכה לשחרר לתקופה קצרה את ירושלים (באותה תקופה אף הוטבעו "מטבעות כוזיביות" שעליהן כתוב "גאולת ישראל" ו"חירות ירושלים").

כל העם אהב אותו...?

רבי עקיבא התרשם מאוד מ'בר כוכבא', עד שהאמין שהוא המשיח, שבא להושיע את עם ישראל ובתקופה מסוימת אף היה הולך עימו ומשמש כנושא כליו וכן קורא עליו את הפסוק "דרך כוכב ביעקב" בשינוי קל "דרך כוכבא ביעקב" (זהו בעצם המקור לכינוי "בר-כוכבא", שהרי שמו האמיתי היה בר כוזיבא, או בר כוסיבא - כפי שמופיע בשרידי תכתובת מאותה תקופה).

הדברים הגיעו לידי כך, ש'בר כוכבא' האמין בעצמו שהוא מלך המשיח. על פי המסורת, המשיח יכול להכיר בטיבם של האנשים "לפי הריח" - מבלי לברר ולבדוק, אך 'בר כוכבא' לא ידע להבדיל בין צדיק לרשע. כשראו זאת החכמים, הבינו, שלא ממנו תצמח הישועה והסירו את תמיכתם בו.

גם רבי עקיבא הבחין על פי מעשיו של 'בר כוכבא', שטעה בו והתרחק ממנו.

'בר כוכבא' ולגיונותיו התיישבו בעיר 'ביתר' - עיר גדולה בסמוך לירושלים, שם הוכתר 'בר כוכבא' ל"מלך ביתר". בתוך זמן קצר הצליחו הרומאים לשוב ולכבוש את כל יהודה ולמסמס את כל "הישגיו" של 'בר כוכבא'. העיר היחידה שלא נכבשה בחזרה, הייתה 'ביתר'.

בר כוכבא גיבור, גיבור, גיבור?

ב'ביתר' התגורר 'אלעזר המודעי'. יהודי צדיק וסגפן, דודו של 'בר כוכבא', אשר בכוח צדקותו ותפילותיו הגן על העיר. המצור הממושך לא השיג את מטרתו והרומאים כמעט שהתייאשו וחזרו למקומם.

מספרת הגמרא (ירושלמי, תענית ד' ה').

בא כותי אחד ואמר לאדריינוס:
"אדוני, אל תלך. כל זמן שהתרנגול הזה [רבי אלעזר המודעי] מתפלש באפר אין אתה כובש אותם. אלא המתן לי ואני אעשה שתכבוש אותה כהיום הזה."

מה עשה אותו כותי? נכנס לעיר דרך פתחי הביבים, מצא את 'אלעזר המודעי' עומד באמצע תפילתו, ניגש אליו ולחש לו משהו באוזן.

עדים, שראו את המעשה רצו במהירות אל 'בר כוכבא' ומסרו לו, שדודו השלים עם אדריינוס ורוצה למסור בידו את העיר.

'בר כוכבא' מיהר להביא אליו את הכותי וחקר אותו:

"מה אמרת ל'אלעזר המודעי'?"

"אם אני אומר לך - יהרוג אותי הקיסר ואם לא אומר - אתה תהרוג אותי. אז עדיף שאמות ולא אגלה את סודותיו של הקיסר."

לאחר ששמע 'בר כוכבא' דברים סתומים אלה, קרא לאלעזר הצדיק, ושאל אותו מה אמר לו אותו הכותי.

"איני יודע מה לחש באזני ולא שמעתי ממנו כלום. בתפילה עמדתי ואינני יודע מה אמר."

כאן עשה 'בר כוכבא'' את הטעות הגדולה ביותר בחייו. לא רק שחשד בדודו הצדיק, אלא ברוב כעסו בעט בו והרגו.

במסכת אבות (א' ד') מובאים דבריו של 'בן זומא': "איזהו גיבור? הכובש את יצרו. ...ומושל ברוחו, מלוכד עיר."

'בר כוכבא', כובש הערים, איש בעל פוטנציאל עצום וכוחות אדירים, נכשל דווקא בנקודה זו של גבורה - שליטה עצמית.

עוד באותו יום נכבשה 'ביתר' וחרבה. רבבות תושביה נרצחו במיתות אכזריות ומשונות וביניהם גם 'בר כוכבא' עצמו.

ואכן, עוד באותו יום נכבשה 'ביתר' וחרבה. רבבות תושביה נרצחו במיתות אכזריות ומשונות וביניהם גם 'בר כוכבא' עצמו.

במשך שנים ארוכות לא הרשו הרומאים לקבור את הרוגי 'ביתר' והביזיון היה רב. בנוסף, ברוב כעסם על מרד 'בר כוכבא', הם הכבידו ביותר את עולם על היהודים בארץ, הרגו בהם והוסיפו גזרות קשות, על מנת לשרש מן היסוד כל זכר ליהדות.

אז מה הקשר בין בר כוכבא לל"ג בעומר?

אכן, הקשר רופף למדי והוא נוצר בעיקר בתקופה האחרונה, עקב הצורך למלא את היום הנחמד הזה בתוכן, שיתאים ל"צבר הישראלי". אולי הקשר מתבסס על התמיכה הזמנית שנתן רבי עקיבא ל'בר כוכבא', בהאמינו שהוא יושיע את ישראל

ל"ג בעומר, הוא יום השנה לפטירתו, של רבי שמעון בר יוחאי. אם כך, למה עושים ממנו כזאת חגיגה?!

רבי שמעון בר יוחאי היה חכם גדול, שחי בתקופת השלטון הרומי בירושלים, לפני כ- 2,000 שנה. הוא היה אחד מחמשת תלמידיו של רבי עקיבא, אשר - למרות הרדיפה הקשה - הצליחו לקבל תורה מרבותיהם ולמוסרה הלאה לתלמידיהם ובכך לקיים את רצף העברת התורה מדור לדור ולמנוע את שכחתה.

התלמוד (מסכת שבת, דף ל"ג עמוד ב') מתאר מאורע חשוב בחייו של רבי שמעון בר יוחאי:

הרומאים הוציאו צו, שאסר על לימוד התורה. רבי שמעון שכאב זאת מאוד, התבטא נגדם בפני קבוצת חכמים. שמע זאת אדם אחד, שהעביר את הדברים לשלטון הרומי. הרומאים החליטו לדון את רבי שמעון למיתה והוא נאלץ לברוח ולהסתתר מעיניהם.

רבי שמעון ובנו אלעזר ברחו למערה בצפון הארץ. בבריחתם לא נטלו עמם דבר ורק בזכות שני ניסים הצליחו להתקיים במשך שנות שהותם באותה מערה: מעיין מים חיים, שפרץ ועלה בפתח המערה ולצדו עץ חרובים מניב פירות.

גם בגדים להחלפה לא היו להם. האב ובנו רצו לשמור על הבגדים שברשותם, על מנת שיוכלו להיות לבושים באופן מכובד בזמן התפילה. לכן חפר כל אחד מהם בור באדמה, פשט את בגדיו וכיסה עצמו בעפר עד לצווארו (הם הקפידו להיות מכוסים כדי לשמור על צניעותם). במשך כל היום הם עסקו בלימוד התורה, כשהם טמונים באדמה ורק כאשר הגיע זמן התפילה, הם היו מנערים מעליהם את העפר, לובשים את בגדיהם, עומדים להתפלל - וחוזרים אל האדמה...

רבי שמעון ובנו נשארו במערה במשך 12 שנים, כשהם מנותקים לחלוטין מהוויות העולם - להוציא לימוד התורה. והנה הגיע היום הגדול - אליהו הנביא הגיע אל המערה ובישר להם על מותו של קיסר רומי. על פי חוקי אותה תקופה, יחד עם מותו של הקיסר והתמנותו של הקיסר הבא, התקבלה "חנינה כללית" וממילא הגזירה נגד רבי שמעון בטלה.

לא יכול היה רבי שמעון לסבול מראה של יהודים, המבזבזים את זמנם בדברים גשמיים, במקום לעסוק בלימוד התורה.

רבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו יצאו מן המערה. הם ראו כמה איכרים עובדים בשדה. לאחר שנות ההזדככות במערה לא יכול היה רבי שמעון לסבול מראה של יהודים, המבזבזים את זמנם בדברים גשמיים, במקום לעסוק בלימוד התורה. "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!" קרא רבי שמעון בכאב. ומייד, מעוצם קדושתו הרוחנית, נשרפו וחלפו מן העולם כל אותם איכרים שעליהם הביט.

באותו זמן יצאה בת קול מהשמים וקראה: "להחריב עולמי יצאתם?! חיזרו למערתכם!"

השניים חזרו אל המערה וישבו בה שנים-עשר חודשים נוספים, על מנת ללמוד טוב יותר כיצד לשלוט בכוחותיהם הרוחניים. לאחר שנה, נשמעה בת קול שנייה שאמרה: "צאו ממערתכם".

שוב יצאו רבי שמעון ובנו אל העולם הפתוח ושוב ראו אנשים עוסקים בחיי העולם הזה. הם אמנם הצטערו, אבל שלטו ברגשותיהם. היה זה יום שישי אחר הצהריים והנה הבחינו בזקן, שרץ עם שני ענפים של הדס. "לאן אתה הולך עם הבשמים האלה?" שאלו אותו. "זה לכבוד שבת" אמר האיש. "אז למה לך שני ענפים?" הם המשיכו לשאול. "האחד כנגד 'שמור' והשני כנגד 'זכור' " הוא אמר, בהתייחסו לשני האספקטים של שמירת השבת בעשרת הדברות.

כששמע זאת רבי שמעון הוא פנה אל בנו ואמר בהתפעלות: "ראה כמה חביבות מצוות על ישראל!" - השבת הוא יום בעולם הגשמי, אשר מגשר בינו לבין העולם הרוחני. בשבת, אפילו השאיפות הגשמיות ביותר, כמו ארוחה טעימה או שנת צהריים, נושאות בחובן רמה מיוחדת של קדושה.

רבי שמעון מגלה את 'הזוהר' הקדוש

רבי שמעון הפך להיות אחד ממרביצי התורה האדירים בדורו. כשהגיע ליומו האחרון על פני האדמה, הוא כינס סביבו את תלמידיו וביקש מהם להקשיב היטב לדבריו.

הזוהר (ג', רצ"א, ב') מתאר את האירוע:

רבי שמעון היה כל אותו היום במצב נבואי, כשהוא חושף את הסודות המיסטיים העמוקים של התורה. הוא אמר לתלמידיו: "והרי דברים קדושים, שלא גיליתם עד עתה, ברצוני לגלותם... שלא יאמרו כי בחסרון הסתלקתי מן העולם..." עד עכשיו החזקתי את כל הסודות קרוב לליבי - אבל כעת, לפני שאני עוזב את העולם, אני רוצה לגלות אותם לכולם.

רבי אבא תלמידו, שקיבל עליו את משימת שכתוב דבריו של רבי שמעון, סיפר: "ולא הרימותי ראשי, שהאור היה כל כך גדול שלא יכולתי להסתכל... כל אותו היום לא פסקה האש מן הבית ולא היה מי שהתקרב אליו, שלא יכלו לגשת אליו, שהאור והאש היו סביבו..." ובסופו של היום, לאחר שנסתלקה האש, ראה רבי אבא את רבי שמעון, שנפטר מהעולם. "כשהוא שוכב על ימינו, מעוטף [בטלית] ופניו שוחקות."

מדוע רחץ רבי שמעון באש ואור? משום שהתורה הושוותה לאש (ומכאן השם "אש התורה"). אש היא דבר פיסי שהופך חומר לאנרגיה. כך גם התורה מלמדת אותנו, כיצד להפוך את העולם החומרי לאנרגיה רוחנית ובעצם, גם יצירתו הקבלית של רבי שמעון, "הזוהר" - נקראת על שם קרינתו של האור.

חגיגות ל"ג בעומר כיום

בחגיגות ל"ג בעומר, מדליקים יהודים בכל רחבי הארץ מדורות, שבאות לסמל את האש האדירה, שהקיפה את רבי שמעון בר יוחאי. נוכל לראות את הילדים עוסקים שבועות ארוכים, באיסוף קרשים וחומרי בעירה ומגלים את כישרונותיהם הארכיטקטוניים ביצירת מבנים מרשימים - העתידים לעלות באש. זוגות נישאים, אירועים רבים נקבעים ליום זה והשמחה חוגגת ברחובות.

אבל, אם ל"ג בעומר מציין את יום מותו של רבי שמעון בר יוחאי, למה עושים ממנו כזאת חגיגה?

נקודת השיא של חיים נאדרים אלה, הייתה חשיפת סודות התורה העמוקים והנשגבים.

הסיבה היא, שרבי שמעון הורשע בפשע איום כנגד האומה הרומית. לפי כל הסיבות, הוא היה אמור למות הרבה לפני זמנו. אבל, תוך הקרבה עצמית מדהימה (שנות המחבוא במערה) וסדרה של ניסים (עץ החרוב ומעיין המים החיים), הצליח רבי שמעון להשלים את חייו. נקודת השיא של חיים נאדרים אלה, הייתה חשיפת סודות התורה העמוקים והנשגבים. כל אלה הם סיבה למסיבה.

בל"ג בעומר נוהגים לעלות לקברו של רבי שמעון בר יוחאי, במירון שבגליל. ביום אחד מגיעים לשם כרבע מליון יהודים - רוקדים, מתפללים חוגגים ומודים על המתנות הרוחניות הנפלאות, שרבי שמעון זכה להעניק לנו. ישנם אנשים, שמתמקמים שם שבועות מראש, מתוך ציפייה ליום הגדול.

בל"ג בעומר, מתמלאת הארץ בלפידים ובמדורות - ברחובות ועל גגות הבתים. מטוסים החולפים ממעל נבוכים, צילומי לוויין של ישראל מראים אותה זוהרת בצבע שונה. באופן סימבולי, הם מאירים את הנתיב, לאלה החפצים להבין את האמת הפנימית של התורה, כפי שנחשפה על ידי רבי שמעון בר יוחא                                          

		עשרה כללים להכנת מדורה בל"ג בעומר
		בחר מקום נקי מעשבים אין להכין מדורה ליד קווי חשמל גדר באבן סביב המדורה הרחק חומר דליק הוסף עצים בזהירות חובת השתתפות בוגר הורה אסורה זריקת תריסים לאש החזק במקום דליי מים בסיום כבה סופית זכור: חוסר הזהירות היא אויבנו