בואו נתחיל מהסוף: שווה לראות את "דאוס", התכנית החדשה של ערוץ הילדים ללקוחות "יס". "דאוס" עלתה השבוע יחד עם "האי 2" שמשודרת לצופי "הוט", ותוכננה כך שתיתן תחרות אמיתית ליצירת המופת של גיורא חמיצר.

הסדרה דאוס, שמשודרת בימים א-ד בשעה 14:30 בערוץ הילדים (ללקוחות YES), היא עוד הוכחה לכך ששינוי חיובי עובר על ערוץ הילדים בשנים האחרונות. התכניות מעניינות יותר, מגניבות יותר ועם הרבה יותר כוכבים. הפקות מקור כמו "השמינייה", "האי", ועכשיו גם "דאוס", העלו את דרמות הילדים רמה אחת למעלה והצליחו לייצר סביבן היסטריה. המתכון? עלילה סבוכה עם שחקנים מגניבים. ברשימת השחקנים הגדולה של "דאוס" תוכלו למצוא שמות כמו עדי הימלבלוי, מייקל לואיס ומיכאל מושונוב.

העלילה ב"דאוס" מגוללת את סיפורם של תלמידי תיכון מהר"ל, שעדים למהפכה טכנולוגית שעתידה לכבוש את העולם בעזרת תוכנת ה"דאוס". התוכנה היא למעשה סוג של אינטליגנציה מלאכותית, שאמורה לקרוא את רגשותיו של המשתמש בה כספר פתוח, ולהתאים את עצמה, כך שלמעשה החבר הכי טוב שלכם הוא מלאכותי. אה, האם הזכרנו שהתוכנה נראית בדיוק כמו להיט אחר שרץ בטלוויזיה? כן, לא טעיתם, "דאוס" נראית כמו עין תכולה גדולה, מאותו סוג שמתוודים בפניה המתמודדים בבית "האח הגדול". צירוף מקרים? אולי.

שקט, מצלמים 

"דאוס" היא תכנית ממש מגניבה, אבל היא לא מושלמת. ההבדל המשמעותי בינה ובין תכניות כמו "האי" ו"השמינייה", שהפכו להיסטריה, הוא שהעלילה היא לא בדיוק מדע בדיוני. אם פעם היינו צריכים פשוט לקבל את זה שחבורת ילדים נקלעה לאי בודד, או קובצה יחד לכיתת מחוננים שלוחמת בפשע, "דאוס" מנסה מההתחלה ליצור אווירת "ריאליטי". זאת אומרת, הסיפור עוסק בחבורת ילדים ישראלית והמצלמה עוקבת אחרי מה שקורה להם.

אנחנו אמנם מתים על טכנולוגיה, וכולנו דבוקים למחשב ולסלולרי כמעט כל היום, אבל הדרך של "דאוס" להציג אותנו כילדים של שנות האלפיים היא מעט מוגזמת לטעמנו. לא יודעים מה איתכם, אבל אצלנו בכיתה הילדים לא מתקשרים אחד עם השני אחר הצהריים באמצעות מצלמות אינטרנט שעובדות 24 שעות ביממה; אימת בית הספר היא לא ילדה בשם דפנה שלובשת סוודרים לא מחמיאים ומנהלת בלוג חושפני על רכילות בית הספר. הבלוג, אגב, מתועד ברובו על ידי סרטוני וידיאו מהפלאפון. לנו יש מקסימום אייסיקיו, מסנג'ר ופייסבוק.