פרשתנו מביאה את דיני הנזיר וכותבת כי נזיר שנטמא למת צריך ל... ולכפר על עצמו מאשר חטא על הנפש.
רש"י מביא את דברי ר' אלעזר הקפר שמסביר כי החטא היה שציער את עצמו מן היין.
מקשה על כך הכלי יקר שתי קושיות -
א) אם כל הבעיה היתה שציער את עצמו מן היין, אם כן, מדוע החטא נאמר רק לגבי נזיר שנטמא למת? הרי כל נזיר מצער את עצמו מן היין!
ב) איך ר' אליעזר קורא לנזיר 'חוטא' לאחר שהתורה בעצמה הגדירה אותו כ"קדוש"??

ומשיב הכלי יקר - כל העיקרון של נזיר הוא עיקרון מסוכן. אדם המכריז על עצמו שהינו נודר דבר כלשהו, הרי הוא מגרה בעצמו את היצר הרע, שינסה לנסות אותו בצורה חזקה מן הרגיל שיעבור על אותו דבר. - וק"ו במקרה דידן - גבי נזיר שמכריז על עצמו שרצונו להיות קדוש יותר - ודאי שאדם כזה יעבור ניסיונות רבים מספור בדרכו לקדושה הנכספת.
לכן - אדם כזה שעמד בניסיונות - קדוש יאמר לו.
אך אדם כזה שנטמא - ובעיקר אם לא סתם נטמא, כי אם בצורה של "וכי ימות עליו מת לפתע פתאום" - דבר המוכיח כי אין זה מת רגיל, אלא מעשה שטן שמכוון אליו ספציפית. - אדם כזה שהכריז מלחמה על היצר - כשלא נדרש לכך, ואח"כ נכשל בה - אדם כזה נקרא חוטא!.
אדם כזה שיכול להיכשל - עדיף לו שלא ינסה את עצמו בדברים קשים יותר, אלא ינסה להקפיד בגדר המותר, ואדרבא - ינסה לקדש את עצמו במותר לו ולא יחמיר במקום שאינו יכול לעמוד.

ע"פ הדברים הנ"ל ניתן יותר להבין את מאמר חז"ל בחולין - מר עוקבא אמר שהוא חומץ בן יין לגבי אביו (מקולקל יחסית לאביו), שאביו כשהיה אוכל בשר היה מחכה עד למחרת כדי לאכול גבינה - ואילו מר עוקבא היה אוכל גבינה ישר בסעודה שאחריה.

ושואל הגר"א - מה הבעיה למר עוקבא להיות כאביו? וכי אמורא קדוש כמוהו אינו יכול להתגבר על עצמו בדבר פעוט מעין זה?

מכאן לומד הגר"א כלל גדול - לא כל הרוצה לבוא וליטול את השם יבוא וייטול - מר עוקבא לא הצטער על כך שאינו יכול להקפיד על הדבר הפעוט הנ"ל, אלא על כך שאינו ברמה המתאימה כדי לעשות כאלה חומרות..
רק אדם שהגיע לרמה גבוהה יכול להחמיר על עצמו חומרות מסוימות, לאדם אחר - בדרגה נמוכה יותר הרי הדבר בבחינת "נזם זהב באף חזיר" וודאי שעדיף לו להשתדל בדברים בדרגתו שלו.
ע"פ מה שאמרנו ניתן להמתיק את הדברים - אסור לאדם בדרגה רוחנית נמוכה (יחסית) לעשות חומרות שלא מתאימות לו - כיוון שבצורה כזו הוא מגרה בו את היצר הרע, ומסתכן בכך שלא יוכל לעמוד בניסיון שמביא על עצמו.

יהי רצון שנזכה לקדש את עצמנו במותר לנו, ונזכה לקבל את התורה בחג השבועות מתוך הרחבת הדעת.

חג שמח ושבת שלום.