ראיתי על כך שני תירוצים, ושניהם מתרצים שהוקשה כאן לרש"י :
מדוע משה היה צריך להציג את כל היחוס של בצלאל עד לחור - בשלמא כשהקב"ה צווה את משה שייקח את "בצלאל בן אורי בן חור" מובן מדוע פירט - כנראה שהיו כמה 'בצלאל בן אורי' ולכן פירט יותר והוסיף "בן חור" כדי שמשה ידע בדיוק על מי הקב"ה מדבר,
אבל עכשיו במעמד הזה מדובר שהוא מציג את בצלאל לפני בני ישראל ומראה ומצביע על איזה בצלאל הוא מדבר, מספיק לכאורה שיזכיר רק אותו ואת שם אביו (כמו שעושה בהמשך אצל אהליאב בן אחיסמך) ותו לא, מדוע הוסיף גם את שמו של חור?

לכן רש"י כותב כי חור היה בנה של מרים, לפי זה אפשר לתרץ בשתי שיטות :

א) אפשר לומר שכיוון שחור היה בעל יחוס - הוא היה בנה של נביאה (מרים) לכן זכה ששמו יכובד ע"י נכדו - למרות שלא היה צריך להזכיר אותו. (שיטת השפתי חכמים)
ב) ראיתי מובא בשם 'עדות ביהוסף' שכל מטרת רש"י כאן היתה להסביר את קרבתו של חור למשה רבנו : הוא היה בנה של מרים (כמבואר בסוטה יא: ) - וממילא אחיינו של משה רבנו, וכך מובן מה היה חששו של משה רבנו - משה רבנו חשש שאם יאמר "בצלאל בן אורי למטה יהודה" יאמרו בני ישראל שכך צווה אותו הקב"ה ולמרות שהיו כמה "בצלאל בן אורי" הוא בחר דווקא בבצלאל הקרוב שלו, לכן נקט משה בלשון הקב"ה "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" כדי להסביר להם כי לא היתה כאן העדפה של 'בצלאל בן אורי' אחד על פני בצלאל אחר, אלא הקב"ה בעצמו דיבר על בצלאל בן אורי בן חור - קרובו של משה.

בקשר לשאלה שהסברנו שהוקשתה לרש"י - (מדוע משה הזכיר את חור) ראיתי עוד פירוש בשם ה 'משך חכמה' :
מסירות נפש על קידוש השם ניתן להשיג כאשר לא אוחזים בחכמה כלשהי, כאשר מאמינים בבורא באמונה תמימה ללא חקירות - אז ניתן לקדש את שמו ללא הרהורים וללא פיקפוקים.
כיוון שהקב"ה משלם מידה כנגד מידה - לכן אדם שימסור את עצמו על קידוש השם - ובכך מראה כי הוא סומך ומאמין בקב"ה באמונה שלמה ללא חכמות וחקירות - הקב"ה יגמול לו בהענקת חכמה, תבונה ודעת.
לכן הזכיר כאן משה את יחוסו של בצלאל - בצלאל היה נכדו של חור - שמסר את נפשו בחטא העגל כשסירב לעשות לבנ"י את העגל, וכן היה ממטה יהודה - שמסר את עצמו על קידוש השם כשזינק ראשון לים סוף, - אדם כזה בעל שושלת ארוכה שמסרו את עצמם על קידוש השם - ודאי ראוי לו שיעניקו לו "רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה".

ראיתי מביאים בשם "לקוטי תורה" הסבר נוסף להזכרת שמו של חור :
אחת הסיבות שנעשה המשכן היא כדי לכפר על חטא העגל.
כאמור - חור נהרג ע"י בני ישראל בחטא העגל כשסירב לעשות להם את העגל,
לכן משה מייחס כאן את בצלאל לחור - כדי להראות לעם ישראל כי חטא העגל התכפר להם -
כי אם הוא עדיין לא התכפר לא היה לוקח הקב"ה את בצלאל לבנית המשכן - שהרי אין קטיגור נעשה סניגור, (בצלאל נכדו של חור- שמקטרג על עם ישראל ע"י שמזכיר את חטא העגל, לא יוכל לבנות את המשכן שיסנגר ויכפר על העגל)

על החידוש הזה לכאורה אפשר להקשות, אחת הסיבות שבראש השנה לא יוצאים ידי חובת תקיעה בקרן של פרה בראש השנה היא כיוון שאין קטיגור נעשה סניגור - ופרה מזכירה את חטא העגל.
וקשה - הרי אמרנו לעיל כי חטא העגל כופר לנו - ולכן אין ענין של קטיגור נעשה סניגור, א"כ מדוע קרן של פרה פסולה?

לכן נראה שבאמת מבחינת "קטיגור יעשה סניגור" יש עדיין בעיה - ולכן לא יוצאים בראש השנה בקרן של פרה והסיבה שבצלאל יכל לעשות את המשכן אינה בגלל שחטא העגל כופר להם אלא בגלל סיבה שונה לגמרי -
הגמ' במסכת ראש השנה (כו.) כתבה בדיוק מתי אסורים דברים משום "קטיגור נעשה סניגור" וכתבה כי זה רק כשמדובר על דברים שהם בתוך המשכן ונועדו לנאות אדם מסויים או שהם עשויים לזיכרון - לכן הכהן לא משרת בבגדי זהב בתוך בית המקדש (מזכירים את עגל הזהב ועשויים לנאות אותו) אך אם הדברים אינם כדי לנאות בתוך בית המקדש\משכן או שאינם לזיכרון - אין כאן בעיה של "קטיגור נעשה סניגור",
ממילא מובן מדוע אצל בצלאל אין בעיה של קטיגור נעשה סניגור - לא בגלל שחטא העגל כופר - אלא בגלל שבצלאל לא עשה משהו לנאות אדם כלשהו (או שנסביר שהוא עצמו לא התנאה בבגדים האלה, או שנסביר לפי מה שכתב שפתי חכמים על "ויעש בצלאל את הארון" - שבצלאל עשה בפועל רק את הארון ואת שאר הכלים (כמו הבגדים) עשו אהליאב ושאר החכמים בהוראתו של בצלאל).

שבת שלום.