תצוה

פורים - "מקרים" ולקחים מאת שמואל אטלי
במגילת אסתר (ב' יא') אנו רואים כי אחרי שאסתר נלקחה לבית הנשים "מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה".

רש"י מפרש כי "זה אחד משני צדיקים שניתן להם רמז ישועה - דוד ומרדכי. דוד שנאמר (שמואל א יז) 'גם את הארי גם הדוב הכה עבדך' אמר : 'לא בא לידי דבר זה אלא לסמוך עליו להלחם עם זה', וכן מרדכי אמר 'לא אירע לצדקת זו שתילקח למשכב ערל אלא שעתידה לקום להושיע לישראל', לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה.

את אותו רעיון עצמו אנו מוצאים ברש"י בפרשתנו; כשרש"י בא (כח' ד') לתאר את האפוד כתב ש"לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו, ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש, כמין סינר וכו' שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים".

פירושו של רש"י לכאורה אינו מובן. מדוע מדמה את הסינר דווקא לשרות שרוכבות על סוסים, ועוד - מניין לרש"י כי האפוד הוא אכן כך, וכי חסרים בגדים אחרים לדמות את האפוד אליהם?

ישנו סיפור על רש"י (איני יודע מאין הוא לקוח, ואודה למי שיפנה אותי למקור) שמתרץ את השאלות הללו - מספרים כי רש"י - (שהיה קדוש בצורה שקשה לנו לתפוס ולקבל - תחשבו על אדם שכתב פירוש על כל התורה ברוח הקודש, תחשבו כמה פעמים מעטות אנו שומעים על רב שזכה לגילוי בודד כלשהו, ותבינו את היחס..), תמיד הקפיד על שמירת העיניים ונזהר בצורה יוצאת דופן, יום אחד כאשר יצא מביהמ"ד ראה אשת שר שרוכבת על סוס, הוא הצטער ולא הבין איך הוא נכשל בראיית אותה אשה, וכשהגיע לפרשתנו ולא ידע כיצד נראה האפוד, עלה בלבו כי כנראה מהשמים סובבו את זה כדי שיוכל לראות את אותו סינר שאותה שרה לבשה כדי שיבין כיצד האפוד נראה.

אנו רואים כאן בהתנהגותו של רש"י את אותו יסוד שהוא עצמו הביא לגבי דוד ומרדכי - שלושתם לא לקחו דבר כ-'סתם מקרה' - לאחר שדוד המלך נלחם עם הארי והדוב הוא לא חשב לעצמו "ודאי שיש חיות טרף.. לכן עשו אותי רועה, כדי להגן על הצאן מחיות כאלה", ומרדכי לא חושב לעצמו "אסתר היתה יפת תואר ולכן לקחו אותה כמו כל אחת אחרת" , וגם רש"י לא העלה על דעתו כי "תמיד יש ניסיונות" וקרה ונכשל..

במקום זאת שלושתם הפיקו לקחים מכל פרט ופרט בחייהם, והבינו כי כל מקרה הוא למעשה רק מה' והוא מהווה חלק ממרקם גדול שה' רקם לכל אדם ואדם ובו הוא מנסה להראות לו את דרכו ("מקרה", "רק מה'" ו"ה' רקם" הם אותן אותיות).

את אותו יסוד אנו מוצאים גם בסוף המגילה (פרק ט) - "ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם" בגמ' (רש"י מביא אותה כאן) מובאים כמה פירושים מהו ה 'ככה' ומה הגיע אליהם:

"מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלי הקודש ומה הגיע עליהם שבא שטן ורקד ביניהם והרג את ושתי, מה ראה המן שנתקנא במרדכי ומה הגיע אליו שתלו אותו ואת בניו, מה ראה מרדכי שלא יכרע ולא ישתחווה ומה ראתה אסתר שזימנה להמן".

הקו המנחה של כל הפירושים הנ"ל הוא אחד : היהודים רק עכשיו מבינים כי אין מקרה ללא סיבה, כאשר אסתר (למשל) מגיעה למלכות, הרי שיש כאן מטרה, ואם המן נתלה זה אך ורק בגלל שהוא חשב רעה על היהודים ולא בגלל 'סתם מקרה, ומשחקי הכוחות הפוליטיים - בעזרת סריס כמו חרבונא - גרמו לכך'.

כאשר היהודים מגיעים להבנה כזו עמוקה, אז ניתן לומר עליהם את הפסוק הבא אחריו "קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם", והגמ' מציינת כי היתה כאן קבלת תורה שהיתה יותר שלמה ממתן תורה!!!. עד כדי כך הדרגה של ההתבוננות בדרכי ההשגחה חשובה.

ואם נשים לב, חשיבות הדבר מובנת לחלוטין. אחד הדברים החשובים ביותר ביהדות היא ההכרה בבורא וקבלת עול מלכות שמיים, בגישה זו אנו למעשה מקבלים עלינו עול מלכות שמיים בכל דקה ודקה! שהרי בכל מקרה שאנו נפגשים אנו (כעין) מצהירים במפורש כי אנו מאמינים בבורא ומקבלים את מלכותו ואנו מנסים להבין מה הוא רמז לנו בדבר זה או אחר.

וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים שמות כח, מ  מאת נתנאל אטלי

הגמרא במסכת ערכין (טז.) אומרת : "האבנט - מכפר על הרהור הלב". מעשה באדם, שבא אל המגיד ממזריטש, והתאונן לפניו שאינו יכול לטהר את מוחו ממחשבות לא טובות והרהורים לא טובים, שנכנסים אליו בעל כורחו. צווהו הרב לנסוע לצדיק רבי זאב מז'יטומיר אשר החזיק בית אכסניה בכפר אחד.

הלך האיש לאותו כפר, אך כשבא לבית ר' זאב כבר היה מאוחר בלילה, והבית היה סגור מבפנים. דפק האיש על הדלת, ואיש לא פתח לו. המתין זמן-מה ודפק שוב על הדלת, ושוב אין פותחים לו. היתה אז תקופת החורף והיה קר, התחיל האיש להתחנן שיפתחו לו את הדלת, אך ללא הועיל. התחיל אותו יהודי לדבר בכעס וברוגז: איך אינכם מרחמים על יהודי להכניסו לבית?
ומהבית - אין קול ואין עונה.

עם אור הבוקר, פתחו לו את הדלת, והוא נכנס והתאכסן שם כמה ימים, אבל רבי זאב לא דיבר איתו ולא שאל אותו שום שאלה. תמה האיש בליבו: מדוע שלחני המגיד לכאן? והחליט לחזור לביתו.

קודם שהלך, פנה לר' זאב בשאלה: רבינו המגיד שלח אותי אליך, ואיני יודע על מה. השיבו רבי זאב: רבינו שלח אותך אלי, כדי שתלמד ממני שהאדם הוא בעל הבית, ולמי שאיננו רוצה, אין הוא מניח להיכנס.