אמונה - חיזוק האמונה - חידושי תורה - אהבת ישראל - חכמת האמת

כשבני ישראל נכנסו לתוך הים מובאים שני פסוקים די דומים, הראשון (יד' כב') "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם", והפסוק השני (יד' כט') "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם",
יש שני שינויים בולטים -
א. בפסוק השני היבשה מובאת לפני הים
ב. בפסוק השני המילה "חומה" מופיעה בכתיב חסר - "חמה"

שירת מרים - קול באשה ערווה : סתירה? מאת שמואל אטלי

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהֹוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם

האם מותר לשיר יחד עם בנות (בארוחות משפחתיות וכדו') שאינן קרובות? אם לא, על מה מסתמכים באולפנות שהבנות שרות כשהרבנים נמצאים לידם. ואם זה תלוי במספר הבנות - מתי מותר לשיר ומתי אסור?

[בס"ד
שלום
אסור לשיר עם בנות ביחד. יותר נכון לומר שאסור לגברים לשמוע אותן שרות ואסור להן לשיר ליד גברים.
מה שנהגו להתיר לרבנים לשמוע את שירת התלמידות זה בגלל שהם טרודים בעבודתם להשגיח על הבנות, וכל מי שטרוד בעבודתו לא טרוד ביצרו. דומה קצת לרופא שמטפל באישה. אבל דומה רק קצת.

אפשר להשתמש במקרים אחרים רק מצד השומע ולא מצד הבת ששרה. דהיינו אם הוא מתארח בבית שיש כמה בנות שרות וקולן אינו נשמע כבודדות, אין הוא חייב לקום ולעזוב את השולחן ולהעליב את המארח. כל זאת באופן שהוא יכול לשים את ליבו לדברים אחרים ולא להתמקד בקולן, להתבונן בהן או ליהנות מהשירה.
אמנם אם אחת שרה סולו במציאות הנ"ל או באירוע, הצגה, הופעה וכד' � צריך לקום ולעזוב את המקום בהשתדלות שלא לפגוע אבל לקום!!
על זה נאמר "גיבורי כוח עושי דברו"]

שמות רבה (וילנא) פרשה כא מאת יעקב עמנואל אזולאי

א) ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי הה"ד (תהלים לד) צעקו וה' שמע מהו כן אלא שתי ירושות הנחיל יצחק לשני בניו, הנחיל ליעקב הקול וכה"א (בראשית כו) הקול קול יעקב, והנחיל לעשו הידים שנאמר והידים ידי עשו, ועשו היה מתגאה בירושתו שנא' (במדבר כ) ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב וגו', ויעקב מתגאה בירושתו שנא' (דברים כו) ונצעק אל ה' אלהי אבותינו, לע"ל =לעתיד לבוא= שניהן נוטלין שכרן, עשו נטל שכרו שנאמר (ישעיה לד) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד, ויעקב נטל שכרו שנאמר (ירמיה ז) קול ששון וקול שמחה לכך כתיב צעקו וה' שמע, לפי שצעקו בני ישראל על הים שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה' שמע הקב"ה תפלתם ואמר למשה מה תצעק אלי כבר שמעתי [צעקתם] (צעקתך) דבר אל בני ישראל ויסעו.

דברי המדרש צריכים ביאור:

א. במה חשיב שנטל שכרו בהא דכתיב קול ששון וקול שמחה.

ב. מה הגאוה בזה שכלל ישראל צעקו אל ה' על הים בדווקא הא בפעם הראשונה צעקו בארץ מצריים והקב"ה שמע

זעקתם ויש להוסיף בשאלה זו הרי הקב"ה שמע תמיד תפילת כלל ישראל ומה איפוא הגאווה בתפילה שעל הים

ג. עצם הגאווה על התפילה של צעקת בנ"י על הים נותנת להם שכר דקול ששון ולכא' מה השייכות דווקא בין ב'

ב) ד"א מה תצעק אלי, הה"ד (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך, א"ר לוי כשם שהקב"ה מצוה למשה ומדבר עמו כך היה משה מצוה כביכול לפני הקב"ה, שכן בני יוסף אומרים לו (במדבר לו) את אדוני צוה ה' ואדוני צוה בה', וכשם שהקב"ה קורא למשה ומדבר עמו כך היה משה קורא להקב"ה ומדבר עמו, שנאמר וידבר ה' אל משה, וכתיב (שם /במדבר/ כז) וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות, ראה כמה היה שולט וכשראה את פרעה רודף אחרי בני ישראל בא לצעוק שנאמר ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי א"ל למה אתה מצטער, אמר ר' יהושע משל לאוהבו של מלך שהיה לו עסק הלך לצעוק לפני המלך א"ל המלך מה אתה צועק גזור ואני אעשה, כך אמר הקב"ה למשה מה תצעק אלי דבר ואני עושה.

לכא' כתוב כאן שהקב"ה בא בטענה למשה מדוע באתה דרך צעקה היה לך לגזור ואני אקיים וצ"ב דודאי משה גם בא להקב"ה דרך תפילה דצעקה היא אחת מדרכי התפילה וא"כ במה היה הטענה של הקב"ה מדוע תצעק אלי ובנוסף נהי דהיה כאן צעקה מה ימנע מהקב"ה לקיים בקשת משה ס"ס בכלל הצעקה היה בקשה

ג) ד"א מה תצעק אלי הה"ד (ישעיה סה) והיה טרם יקראו ואני אענה שני פעמים הוא אומר בפסוק ואני ואני, ומשה אומר (דברים לב) ראו עתה כי אני אני הוא אלא כל מי שהוא עושה רצון המקום ומכוין את לבו בתפלה שומע לו בעוה"ז, וכן לע"ל שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה בעוה"ז ולע"ל הם מדברים ואני אשמע ומה הם מדברים אלא שכל א' וא' עומד ומשמיע תלמודו כביכול הוא יושב ומשמיע עמהם שנאמר (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וכתיב (ישעיה ל) והיו עיניך רואות את מוריך, ואומר (שם /ישעיהו/ נד) וכל בניך למודי ה', כך א"ל הקב"ה למשה א"כ מה תצעק אלי והיה טרם יקראו ואני אענה ואני אענה

גם כאן דברי המדרש צ"ב דזה היא דרכה של כל תפילה ומה יותר שייך כאן טרם יקראו ואני אענה דמ"ש מכל תפילה

ד) הה"ד (שיר /השירים/ ב) יונתי בחגוי הסלע, היה לומר יונה בחגוי הסלע ומהו שאמר יונתי אלא א"ר יוחנן אמר הקב"ה לישראל יונתי ראה מה כתיב (הושע ז) ויהי אפרים כיונה פותה אין לב, אמר הקב"ה אצלי הם כיונה פותה כל מה שאני גוזר עליהם עושים ושומעים לי, אבל אצל עובדי כוכבים קשים הם כחיות שנאמר (בראשית מט) גור אריה יהודה, בנימין זאב יטרף, יהי דן נחש עלי דרך, לפיכך הם קשים כנגד עובדי כוכבים, למה שעובדי כוכבים אומרין להם מה אתם מבקשין מן השבת הזו שאתם שומרים, מן המילה הזו שאתם מולים, והם מבקשים לבטל להם את המצות והם נעשים כנגדם קשין כחיות, אבל אצל הקב"ה כיונה תמה ושומעים לו כל מה שהוא גוזר עליהן שנאמר (שמות ד) ויאמן העם, וכה"א (שם /שמות/ כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע לכך נאמר (שיר /השירים/ ב) יונתי בחגוי הסלע, א"ר אלעזר בן פדת כיון שיצאו ישראל ממצרים היו נושאין עיניהן והיו המצרים רודפים אחריהם שנאמר ופרעה הקריב (וגו') נוסעים אינו אומר אלא נוסע, כיון שיצא פרעה והמצריים לרדוף אחריהם תלו עיניהם לשמים וראו שרן של מצרים פורח באויר כיון שראו אותו נתייראו הרבה שנאמר וייראו מאד, ומהו והנה מצרים נוסע אחריהן שרן של מצרים היה שמו מצרים, שאין הקב"ה מפיל אומה עד שהוא מפיל שרן תחלה, וכן אתה מוצא בנבוכדנצר שהפיל הקב"ה לשרו תחלה שנאמר (דניאל ד) עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל, א"ר יהושע בן אבין שרו של נ"נ =נבוכדנצר= קל שמו והפילו הקב"ה, אף שרו של פרעה מצרים שמו והיה פורח לרדוף אחריהם כיון שהשקיע הקב"ה את המצרים בים לא שקע תחלה אלא שרן שנאמר וינער ה' את מצרים בתוך הים זה שרן של מצרים ואחר כך ונער פרעה וחילו, וכן סוסיהם ורוכביהם רמה בים אינו אומר אלא סוס ורוכבו זה השר שלהן, הוי והנה מצרים נוסע אחריהם, ומהו ופרעה הקריב אלא שהקריב את ישראל לתשובה שעשו, א"ר ברכיה יפה היתה הקרבת פרעה לישראל ממאה צומות ותפלות למה שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן נתייראו מאד ותלו עיניהם למרום ועשו תשובה והתפללו שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה', אמרו ישראל למשה מה עשית לנו, עכשיו הם באים ועושים לנו כל מה שעשינו עמהם שהרגנו בכוריהם ונטלנו ממונם וברחנו, לא אתה אמרת לנו ושאלה אשה משכנתה, באותה שעה היו עומדים ולא היו יודעים מה לעשות והיה הים סוגר והשונא רודף והחיות מן המדבר שנאמר סגר עליהם המדבר, א"ר ירמיה בן אלעזר אין סגר אלא חיות שנאמר (שם /דניאל/ ו) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא, כיון שראו ישראל שהיו מוקפין מג' רוחות, הים סוגר והשונא רודף והחיות מן המדבר תלו עיניהם לאביהם שבשמים וצעקו להקב"ה שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה' ולמה עשה הקב"ה להם כך אלא שהיה הקב"ה מתאוה לתפלתן, אמר ריב"ל למה"ד למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים שמע המלך והצילה, לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה, מה עשה המלך גירה בה הלסטים כדי שתצעוק וישמע המלך, כיון שבאו עליה הלסטים התחילה צועקת למלך, אמר לה המלך לכך הייתי מתאוה לשמוע קולך, כך ישראל כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם התחילו צועקים ותולין עיניהם להקב"ה שנאמר (שמות ב) ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויזעקו, מיד וירא אלהים את בני ישראל התחיל הקב"ה מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע נטויה והיה הקב"ה מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת ולא היו רוצין, מה עשה גירה לפרעה לרדוף אחריהם שנאמר ופרעה הקריב מיד ויצעקו בני ישראל אל ה', באותה שעה אמר הקב"ה לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם, שנאמר (שיר /השירים/ ב) יונתי בחגוי הסלע, השמיעני קול אינו אומר אלא השמיעני את קולך אותו הקול שכבר שמעתי במצרים לכך כתיב השמיעני את קולך כיון שהתפללו אמר הקב"ה למשה מה אתה עומד ומתפלל כבר קדמה תפלתן של בני לתפלתך שנאמר מה תצעק אלי.

והנה במדרש זה יש להק' דמה היה טענה של הקב"ה על כלל ישראל הא הוציאם ממצרים וגאלם ובאופן הישר היה אמור להשלים גאולתו בזה וא"כ מדוע עוד התאווה לתפילותם עוד יש להק' בזה דהמשל עם הבת מלך אינו דומה דשם רצה לישאנה וכאן רצה באותה צעקה כמ"ש השמעיני את קולך אותו קול שהיה במצריים ושם הא היה קול של תפילה ולכא' נראה בזה דהנה באמת הקב"ה גאל את כלל ישראל מעבדות לחירות במטרה לקחתם לו לעם וכפי שכ' בהגדה של פסח מעשה ניסים דד' לשונות של גאולה דהלשון והוצאתי מורה על הוצאה מהשיעבוד של מצריים והצלתי מורה על עצם היציאה ממצריים.

וגאלתי זה בעצם הגאול שהיתה במתן תורה והלקחתי זה הגאולה העתידית שתיהיה בבחינת נישואין עם כלל ישראל עיי"ש [בארוכה] וא"כ נמצא שכל גאולת ישראל תלוי בזה וא"כ אפ"ל דבאמת הקב"ה רצה לגאול את כלל ישראל אך היה חסר את ההודאה של האז ישיר משה דזה קלי ואנוהו וזה רצה הקב"ה לשמוע אך מאחר ולא היה הודאה נמצא דעדיין חסר לכלל ישראל את ההרגשה של תלות בה"י וכל מטרת היציאה ממצריים היתה בשביל זה ועדיין כל עוד ולא נשמע ההודאה וההשתוקקות של כלל ישראל לה"י אין הגאולה יכולה להיות שלימה ומובן א"כ שרק אז היו ישראל בבחינת יונתי בחגוי הסלע שמחפשת מקום מנוחה מפני הנץ בנקיקי הסלעים ואינה מוצאת מפני הנחש המצוי שם וא"כ נמצא דבישראל יכול להיות שני בחינות כיונה פותה כמו שכ' בתחילת דבריו והיינו כיונה זו שמקבלת מרות אדוניה בכל מצב אך יכולה גם להיות בבחינת יונתי בחגווי הסלע כשאינה מכירה בו וע"ז צריך לעשות תכסיס שלא יהיה לה מצב של הצלה אלא כשתכיר בו ונמצא א"כ שאם כלל ישראל היו נותנים קול כיונה פותה אפי' בלי הכרח לא היה צורך בצעקתם בבחינת יונתי בחגווי הסלע ומצאתי שהוא בעצם מדרש מפורש [שהש"ר ב'] ר' אלעזר פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו על הים, יונתי בחגוי הסלע, שהיו חבויים בסתרו של ים, הראיני את מראיך, הה"ד (שם /שמות י"ד/) התיצבו וראו את ישועת ה', השמיעני את קולך זו השירה, שנא' אז ישיר משה, כי קולך ערב זה השיר, ומראך נאוה, שהיו ישראל מראין באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו והנה מדברי המדרש משמע שכאן כבר היו אחרי שיצאו מכלל סכנה אך מהפסוק התיצבו וראו את ישועת ה' משמע שהיו לפני הנס אך למתבאר א"ש יונתי בחגוי הסלע כנגד התיצבו וראו שהיו עוד בכלל סכנה ובזה היה טענה מדוע של השמעיני את קולך והיינו השירה דבזה לא היו צריכים לצעקה דבזה הושגה מטרת הגאולה להיות לו לעם ובזה מובן ההמשך דהשירה דזה אלי ואנוהו ששם קיבלו להקב"ה כביכול לאלוה ולא מוכרח דהמדרש הזה חלוק עם המדרש הנ"ל דהמדרש הנ"ל כתב דהיות ולא היו בבחינה של הכרה היו צריכים להתפלל שוב ומדרש שה"ש נוקט שהיו יכולים למנוע זה עי"ז שהיו מכירים בו ואומרים שירה והודאה וממילא לא היה צריך תפילה וצעקה ובזה לכא' נראה דנבא לביאור המדרשים הנ"ל ובהקדמת דברי מדרש לק"ט [ויקרא פר' צו] רבי פנחס ורבי לוי בשם רבי מנחם אמרו עתידין כל הקרבנות ליבטל לעתיד לבוא וקרבן תודה אינו בטל שנאמר (ירמיה יז) ומביאי תודה בית ה'. כל התפלות בטלות וההודאה אינה בטלה שנא' (שם לג) קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו לה' כי טוב. הודו לה' זו הודאה ומביאי קרבן תודה ולמבואר א"ש דאז ע"י יהיו בבחינת כלה עם בעלה שאין צריכים להשיג דבריהם ע"י תפילה ובקשה דכל צרכיהם יהיו ברורים לפני המקום אך כל בענין שיהיה עם הודאה שגם היא בכלל תפילה כמבואר במדרש וכמו המצב שהיו על הים שע"י הודאה לא היו צריכים תפילה כמבואר ומעתה מבוארים התמיהות הנ"ל דבשכר זה שהתגאו בתפילה שהיא ע"י הקול זכו שלע"ל לא יצטרכו קול צעקה ויהיה קול ששון ושמחה שהם לא בחינת תפילה אלא אותה בחינה של הודאה ומובן גם השייכות בין התפילה הזו לקול ששון ושמחה שעי"ז זכו להכיר בסיבה שהביאה אותם לומר אח"כ שירה שהיא בעצם נגד הצעקה דזה היה מטרת היציאה של כלל ישראל וכן מובן הגאווה דווקא בכח תפילה זו ודו"ק ומעתה נוכל לבאר דברי המדרש השני דאפשר דמרע"ה הגיע לבחינה שהזו שכלל ישראל הגיעו אליה בשירת הים דזה קלי ואנוהו ונמצא אצלו דלא היה ענין באותה עת לתפילה שהיתה אצל כלל ישראל רק משום שלא הגיעו להכרה של שירה והודאה וא"כ גם לא היה מקום להענות לו בזה דאצלו היה בבחינת כל התפילות בטילות לע"ל ודו"ק ומובן לכא' שפיר גם דברי המדרש הג' דזה היא גופא הטענה של הקב"ה דודאי ע"י הפדיה מתחת יד המצרים הגיעו כלל ישראל לגדר יונה פותה וממילא אין צריכים רק לרצון ולא לתפילה ממש דהוי בגדר אשה שעושה לה בעלה צרכיה ורצונותיה ואפשר דדעת המ"ד הזה שע"י הגיעו להכרה זו כבר בגאולה הראשונה

וביסוד זה נראה לבאר דברי המדרש [שהש"ר פ"ו א'] אנה הלך דודך היפה בנשים, אומות העולם אומרים לישראל אנה הלך דודך ממצרים לים לסיני, אנה פנה דודך, מה כנסת ישראל משיבה לאומות העולם, מה טיבכם שואלים עליו ואין לכם חלק בו, מאחר שנדבקתי בו יכולה אני לפרוש ממנו מאחר שנדבק בי יכול הוא לפרוש ממני, כל הן דהוא לגבי הוא אתי ליה דאומוה"ע מקנטרים ישראל דהקב"ה הלך למצרים היינו גאולת מצריים וכן קריעת י"ס ומעמד הר סיני אולם אח"כ כבר ח"ו כבר פנה מעמנו אך זה היא גופא תשובת ע"י דמה שהיה בקריעת י"ס שהביא את כלל ישראל לומר שירה וממילא אנו כבר נחשבים לחלק מעמו ואין צריך לגרות בנו ליסטים למען ישמע צעקתינו דכבר יצאנו בזה ע"י השירה וזה היא גופא הביא שקרבנו לפני ה"ס וממילא כל הן דהוא לגבי הוא אתי אלא שאפשר דכעת הוא רק בבחינת דודי ולא בעלי כמו שכתב במע"נ הנ"ל דהולקחתי הוא רק לע"ל [ואגב זה ראיתי לבאר עוד דעת ר"ע במדרש שה"ש הנ"ל] דאמר דהשמעיני את קולך זה הקול שלפני הדיברות כי קולך ערב זה הקול שלאחר הדיברות דהשמעיני את קולך זה לשמוע מה הוא באמת ואחרי שהקדימו נעשה לנשמע אמר כי קולך ערב דזה הוא הקול הרצוי לפני המקום] והנה בזה באנו לבאר מה שאמר בפסיקתא דרב כהנא [מנדלבוים] [פיסקא כב']

בעשרה מקומות נקראו ישר' כלה, שש על ידי שלמה, ושלש על ידי ישעיה, ואחת על ידי ירמיה. שש על ידי שלמה, אתי מלבנון כלה (שה"ש =שיר השירים= ד: ח), ליבבתיני אחותי כלה (שם /שיר השירים ד'/ ט), מה יפו דודיך אחותי כלה (שם /שיר השירים ד'/ י), נפת תטפנה שפתותיך כלה (שם /שיר השירים ד'/ יא), גן נעול אחותי כלה (שם /שיר השירים ד'/ יב), באתי לגני אחותי כלה (שם /שיר השירים/ ה: א). ושלש על ידי ישעיה, כי כולם כעדי תלבשי ותקשרם ככלה (ישעיה מט: יח), והדין, כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (שם /ישעיהו/ סא: י), ומשוש חתן על כלה (שם /ישעיהו/ סב: ה). ואחת על ידי ירמיה, קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה (ירמיה לג: יא). וכנגדן לבש הקב"ה עשרה לבושין. ביום ביריתו של עולם, הלבוש הראשון שלבש הקב"ה של הוד והדר היה, שנ' הוד והדר לבשת (תהלים קד: א). הלבוש השיני שלבש הקב"ה ליפרע מדור המבול של גאות היה, שנ' י"י מלך גאות לבש (שם /תהלים/ צג: א). הלבוש השלישי שלבש הקב' ליתן תורה לישר' של עוז היה, שנ' לבש י"י עוז התאזר (שם /תהלים צ"ג/). הלבוש הרביעי שלבש הקב"ה ליפרע ממלכות בבל לבן היה, שנ' לבושיה כתלג חיור (דניאל ז: ט). הלבוש החמישי שלבש הקב"ה ליפרע ממלכות מדי של נקמה היה, שנ' וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה (ישעיה נט: יז), הרי תריי. הלבוש השביעי שלבש הק' ליפרע מלכות יוון של צדקה היה, שנ' וילבש צדקה כשירין וכובע ישועה בראשו (שם /ישעיהו נ"ט/), הרי תריי. הלבוש התשיעי שעתיד הקב"ה ללבוש ליפרע ממלכות אדום אדום הוא, שנ' מדוע אדם ללבושיך (שם /ישעיהו/ סג: ב). הלבוש העשירי שעתיד הקב"ה ללבוש ליפרע מגוג ומגוג הדור הוא, שנ' זה הדור בלבושו (שם /ישעיהו ס"ג/ א). אמרה כנסת ישר' לפני הקב"ה מכל לבושין אין לך נאה כזה, שנ' זה הדור בלבושו (שם /ישעיהו ס"ג/)

והנה יש להק' במדרש זה מדוע בלבוש השלישי לא נקט פורענות מצריים וכמו שבלבוש הרביעי נקט פורענות בבל וידוע דגלות מצריים שקולה כנגד ארבע גלויות וכן יש לבאר מדוע שיבחו ישראל את פורענות גומ"ג יותר מהשאר והנה יבואר עפ"י המ"ר הנ"ל [בשלח ו ] שכשמשה רצה להכות הים בא הקב"ה ונתן ימינו לימין משה מיד ראה הים הקב"ה וברח עיי"ש ולכא' מדוע היה הקב"ה צריך לתת ימינו על ימין משה מאחר והים ראה הקב"ה בעצמו ואפשר דהיות ויסוד גאולת ישראל היה בשביל לקבל התורה שהיא עז ונמצא ואפשר א"כ שהפורענות של מצריים היתה בשביל זה שיקבלו ישראל את התורה לא"מ [ומדוייק גם שהוא כנגד מה יפו דודיך אחותי כלה דעדיין אינו קנין כבחינת בעל ואשה] והנה במה שאמרה כנ"י אין לך נאה כזה יתפרש עם מה שאמרנו למעלה דהיסוד לע"ל הוא קול ששון עם קול הודאה ובלבוש הזה שכלל ישראל יהיה בבחינת כלה להקב"ה יפרע מגו"מ ולכן שיבחה כנ"י את קוב"ה בלבוש זה שהוא כנגד קול ששון בירמיהו ודו"ק