בהגדה מופיעים ארבעת הבנים שכנגדם התורה דיברה, וכל אחד פונה בצורה שונה, הפניה שמוזכרת כאן בפרשה שלנו היא הפניה שמיוחסת לבן הרשע "מה העבודה הזאת לכם" ועליו ההגדה אומרת ש"לפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר" ולכן אנו מצווים להקהות את שיניו ולומר לו שאם היה שם לא היה נגאל...
נראה מהאמרה הזו שכיוון שאותו אחד אמר "אתכם" ולא "אותנו"- בזה הוציא את עצמו מהכלל ולכן מתייחסים אליו כאל רשע ומתנהגים אליו בהתאם..

על הקטע הזה נשאלות כמה שאלות (כולם נובעות מאותו עיקרון)..
א) איך בשאלה הזו רואים שזו שאלה של רשע? הרי גם החכם שאל כמעט את אותה שאלה "מה העדות וכו' אשר צוה ה' אלקינו אתכם " - גם החכם שאל בגוף שני (אתכם) ולא בגוף ראשון (אותנו) וא"כ למה לאחד מתייחסים כאל חכם ולשני כאל רשע?
ב) ההגדה כתבה ש"לפי שהוציא את עצמו מהכלל - כפר בעיקר" לכאורה לא מובן מה הקשר בין השניים? וכי בגלל שאדם הוציא את עצמו מהכלל הוא כפר בעיקר?

עכשיו נותר רק להסביר היכן רואים אצל שאלת הרשע כפירה... מה גם שהיא כמעט זהה לשאלת החכם
הגר"א מסביר שההבדל העיקרי הוא בהזכרת השם, החכם מזכיר "אשר צווה ה' אלקינו אתכם", הרשע מצד שני לא מזכיר כלל את שם השם "מה העבודה הזאת לכם", ולכן, למרות שעצם השאלה עצמה אינה כפירה, היא מעידה שהשואל הוא כופר, ולכן אנו מצווים להקהות את שיניו.
על אותו עיקרון הגאון מסביר את הפסוק בקהלת "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך".. כלומר שההבדל בין החכם לרשע (יתרון לחכמה מן הסכלות) הוא אותו הבדל שיש בין האור לחושך, בפרשת בראשית בבריאת האור כתוב "ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה" - לגבי האור מוזכר שם השם ולגבי החושך לא מוזכר, ואותו הבדל הוא ההבדל בין החכמה לסכלות - החכם לרשע , שהחכם מזכיר את שם השם והרשע לא.

ונסיים במשהו חמוד ששמעתי פעם (שאולי לא עולה בקנה אחד עם החידוש של הגר"א אבל עדיין יפה) :
מדוע הבנים מסודרים כך? חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאל... - מדוע שמו את החכם ליד הרשע?
אלא שהחכם אומר ש"עדיף שישימו אותי ליד רשע ובלבד שלא אהיה ליד שני הטיפשים האלה... הרשע יכול להשתנות ולחזור בתשובה.. אבל שני אלה..."