פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

במעשהו שבסוף פרשת בלק, זוכה פינחס לשתי מתנות - ברית שלום וברית עולם. מה משמעותן?

אומר הרמב"ן: " פינחס  בן  אלעזר.   הודיע  הקב"ה  למשה שישלם שכר טוב לפינחס על קנאתו אשר קנא לאלהיו, ועל הצדקה שעשה עם ישראל לכפר עליהם, ולא מתו כולם במגפה.  וצוהו שיודיע לישראל שהוא כהן לעולם,  וזה טעם לכן אמור,  שיגיד זה בישראל: ולא  אמר  הכתוב "והיתה  לו ולזרעו אחריו כהונת עולם" כמו שאמר (שמות כט ט) באהרן,  אבל אמר "ברית כהונת עולם " ואמר "את בריתי שלום " שיתן לו  ברית עם השלום דבק בו, ובאהרן נאמר לכבוד ולתפארת (שמות כח ב), ולכך אמר אשר קנא לאלהיו, והמשכיל יבין:

רבנו בחיי רואה קשר בין פינחס לאליהו: " ושמעתי שהמלה היא נוטריקון שלא למות, וזה מחזק קבלת רבותינו ז"ל כי פינחס  זה  אליהו.   וכן  מצינו  בעצמו שאמר (מלכים א יט) קח נא את נפשי ממני כי לא טוב אנכי מאבותי, כלומר מאבותי שמתו, ומפני שמאס חיי העוה"ז נתן לו חיי העוה"ב ועלה בסערה השמימה:

הספורנו מוסיף ואומר: אֶת  בְּרִיתִי  שָׁלוֹם - מִמַּלְאַךְ  הַמָּוֶת,  כְּעִנְיַן "עוֹשֶה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" (איוב כה,  ב).  כִּי אָמְנָם הַהֶפְסֵד  לא  יִקְרֶה אֶלָּא בְּסִבַּת הִתְנַגְדוּת הַהֲפָכִים.  וְזֶה אָמְנָם נִתְקַיֵּם בְּפִינְחָס שֶׁהֶאֱרִיךְ יָמִים הַרְבֵּה  מְאד  מִכָּל שְׁאַר אַנְשֵׁי דוֹרוֹ,  עַד שֶׁהָיָה הוּא מְשַׁמֵּשׁ בְּמִשְׁכַּן שִׁילה בִּזְמַן פִּלֶּגֶשׁ בְּגִבְעָה, שֶׁהָיָה  בְּלִי  סָפֵק  אַחֲרֵי  מוֹת  יְהוֹשֻׁעַ  וּשְׁאַר  "הַזְּקֵנִים  אֲשֶׁר  הֶאֱרִיכוּ  יָמִים  אַחֲרֵי  יְהוֹשֻׁעַ" (שופטים  ב, ז),   וְכָל  שֶׁכֵּן  אִם  הָיָה בִּזְמַן יִפְתָּח שֶׁכָּתַב לְמֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן "בְּשֶׁבֶת בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ כו' שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה" (שופטים יא, כו).  וּכְבָר סִפְּרוּ זַ"ל שֶׁפִּינְחָס לא רָצָה לָלֶכֶת  אָז  אֶל  יִפְתָּח  לְהַתִּיר  נִדְרוֹ.   וְכָל שֶׁכֵּן לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵלִיָּהוּ זֶה פִּינְחָס,  וְהוּא עֲדַיִן חַי וְקַיָּם.

הנביא מלאכי קושר בין הברית שכרת ה' עם שבט לוי בזכות פינחס, שעיקרה החיים והשלום, ובין משימתו של אליהו, ששיאה הוא: "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (ג:כג-כד). ממשיך הנביא ואומר שבחזון אחרית הימים, אליהו הוא המשכין שלום בין עם ישראל לה'. הופעתו של אליהו משיבה את הסדר לקדמותו ומונעת אסון: "פן אבוא והכיתי את הארץ חרם" (מלאכי ג:כד), בדומה לפינחס, שעל קנאתו מעיד ה' כי מנעה כליון מבני ישראל.    

הקשר שמוצא הנביא בין הברית עם פינחס ומשימתו של אליהו כמשכין שלום, על רקע קנאותם של השניים, היה מקור להשוואה שערכו חז"ל בין השניים, עד שהיו ביניהם שסברו: פינחס הוא אליהו. על כך מרמז רבי שמעון בן לקיש בדבריו: "אמר רבי שמעון בן לקיש: פינחס הוא אליהו. אמר לו הקב"ה אתה נתת שלום ביני ובין ישראל בעולם הזה, אף לעתיד לבוא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני ובין ישראל, שנאמר: 'הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא' (מלאכי ג:כג)

פרשני התורה תהו על כוונתו של רבי שמעון; רבים מצאו דמיון רב בין שתי הדמויות הללו, אך רק מקצתם אימצו את דברי ר' שמעון וסברו שפינחס זכה לאריכות ימים ושמו הוסב עם השנים לאליהו. חיזוק לעמדתם זו מצאו בספר שופטים: "ופינחס בן אלעזר בן אהרן עֹמד לפניו בימים ההם" (כ:כח).

שיטה זו, ששוללת את הזיהוי של פינחס עם אליהו, נרמזה גם בברייתא בבא בתרא (קכא ע"ב) "תנו רבנן: שבעה קפלו את כל העולם כולו: מתושלח ראה אדם, שם ראה מתושלח, יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב, אחיה השילוני ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה השילוני" - ופינחס לא מוזכר (עיין תוספות שם..)

על דרך הקבלה

אומר רבנו המרח"ו בשער הכונות לרבנו הארי ז"ל - כוונת ק"ש דרוש א', וזה לשונו: " דע כי אליהו ז"ל יש בו בחינות נשמות נדב ואביהו כנודע והנה הם מבחי' קין שהיא בחינת הנפש הנקרא מלכות בסוד אנחנו טמאים לנפש אדם ואלו נדב ואביהו הם בחי' מ"ן דמלכות וזהו הטעם שזכה אליהו לאותה מעלה הרמה והנפלאה אחר שנתעברו בו נשמות נדב ואביהו ולכן נשתנה שמו מפנחס לאליהו"

גם לרבנו בחיי פירוש על דרך הקבלה וזה לשונו: " ..הנני נותן לו את בריתי שלום, הבטיחו במתנת המידה הנקראת ברית שהיא כנסת ישראל והיא מדת הדין ...,  והבטיחו שיהיה השלום דבק בברית, כלשון (ויקרא כו) ונתתי שלום בארץ, ומכאן היה ראוי שיחיה לעולם, ולכן כתוב (מלאכי ב) 'בריתי הייתה אתו החיים  והשלום', כי החיים מכח הרחמים, וזהו שאמר אשר קנא לאלהיו, כלשון (תהלים פה) צדק ושלום נשקו, שהוא החבור העליון שהעולם מתקיים בו, שכנגדו ביצירה התחתונה ענין הזווג והחבור הראוי,  לכך כשראה פינחס חבורה לבלתי ראוי קנא. ומכאן תבין במידת השלום שנתן לו שהיה מדה כנגד מדה:

ויתכן לומר כי על שם סופו שנסתלק וחזר אלהיי נקרא אליהו, שהוא כולל שני שמות דין ורחמים, אל הוא הדין והוא הברית, יו"ד ה"א וא"ו. הוא הרחמים והוא השלום, והנה הוא כלול מכח הדין והרחמים, וזהו בריתי שלום.   ולכך  העניש  לשר  החמשים  וחמשיו  מכח  הדין,  והחיה המת מכח הרחמים.   ועוד  רמז  בחשבון  שמו פי שנים בשם המיוחד,  והיה פינחס דור שביעי  ליעקב  אבינו  כשם  שהיה  חנוך שביעי לאדם,  והם כנגד יום השביעי שהוא שבת, והוא יום המנוחה והחיים, וזה מבואר: