מאת ד"ר חיים סדובסקי

למרות שהיגיינה, אנטיביוטיקה וחיסונים, הביאו לירידה חדה בתמותה ממחלות זיהומיות, בתוך כדי הארכה משמעותית של תוחלת החיים, הנה נמצאת לנו, עליה לא פחות חריפה בתחלואה ותמותה ממחלות כרוניות כמו מחלות לב, סרטן, סוכרת, אסתמה, ועוד, תוך כדי ירידה קבועה בגיל החולים והיפוך מגמה - ירידה בתוחלת החיים!

מעולם לא היו בני אדם רבים כל כך הסובלים ממחלות כרוניות. מספר החולים במחלות אלה הולך וגדל ללא שום פרופורציה למספר האוכלוסין. ככל שמתקדמת הרפואה, כך הולך ורב מספר החולים במחלות סרטן שונות. ככל שמפתחים יותר תרופות, כך גדלים מימדי התחלואה במחלות קשות כאלו ואחרות ויד הרופאים קצרה מלהושיע. הטענה שמחלות אלה נובעות עקב הזדקנות האוכלוסיה, איבדה מזמן מתוקפה, בשל העובדה שמימדי התחלואה והתמותה עולים בהרבה מונים על העליה בתוחלת החיים.

תוחלת החיים המתארכת לכאורה, אינה מהווה הסבר מניח את הדעת לתחלואה העולה וגוברת של ילדים. למומחים רבים יש חשש מבוסס למדי שתוחלת החיים של הילדים בימינו, תרד בשנים רבות. שהרי מעולם לא היה מספר ילדים גדול כל כך, הסובל מבעיות נשימה, נזלת כרונית, הפרעות קשב וריכוז, בעיות עיכול, מיגרנה ואלרגיות מסוגים שונים. מדי שנה הולך ועולה מספר הילדים החולים הסובל מבעיות בריאות שונות.

אחת הסיבות העיקריות למחלות קשות, היא עודף חומרים רעילים שאליהם אנו נחשפים מהסביבה או מהמזון. אנו במו ידינו פוגעים בבריאותנו. שהרי מאות תוספים מוכנסים למזוננו.

בשל הרצון להגדיל רווחים וכדי למשוך את תשומת הלב, מוסיפים יצרני המזון צבעים למרכולתם צבעים המכונים "צבעי מאכל". המלה "מאכל" נותנת לגיטימציה לכאורה, לרכוש ולאכול את המזון הזה. אולם, למרות הכל, זהו שם שנובע מהעובדה שבמאכל יש צבע, ולא מהעובדה שהצבע הוא מאכל. הצבע בדרך כלל איננו מזון!

הצבעים משמשים לאמיתו של דבר, להטעיה מכוונת ולגניבת הדעת של הצרכן. כדי לשוות למזון מראה מושך או טרי. הצבעים מכוונים במיוחד כדי להערים על התמימים והרגישים ביותר מבין הלקוחות - הילדים. שהרי כוונת הצבעים להעניק ססגוניות יתר ויופי למיני מזונות שצבעם אינו מושך דיו, כמו צבעי הגלידות, השלגונים והממתקים למיניהם.

יכולת ההמצאה האנושית להתעלות על עצמה, ובמיוחד כשמדובר באמצעים להשגת ממון, אינה יודעת גבולות. אפילו את החלמון שבביצי העופות ואת בשר הדגים יודע האדם לצבוע.
אנו מעניקים צבע כתום עמוק לחלמוני הביצה בעזרת קפסנט`ין (c160E) או לוטאין
(E161b) שמוסיפים למזון העופות, ואילו לבשר הדגים כמו הסלמון והפורל שמגדלים באופן תעשייתי, מוסיף המגדל גוון ורוד משובב עין ולב בעזרת קנט`אקסנט`ין
(E161g). (צבעים אלה אינם מזיקים לבריאות)

הצבע, טוען היצרן בצדק, הוא אחד הגורמים החשובים המניעים אדם לרכוש מזון כלשהו. שהרי "אין טוב ממראה עיניים". הצבעים חשובים להנאת האכילה. הטבע מלמד לכאורה להעדיף צבעים מסוימים במזונות מסוימים. לכן, בשלב עיבוד המזון, כאשר צבעו משתנה לצבע שאליו אין הצרכן רגיל, מוסיף היצרן צבע במקום זה שאבד בתהליך העיבוד. בכדי להוסיף לצבע שדהה בשל סיבות כמו: אור, אויר, שינויי טמפרטורה, אחסון ממושך ולחות. כן נוהגים לשפר את רמת הצבע או "חוזקו" במיני מזונות בעלי צבעים חלשים יותר. לא פעם נוהגים להוסיף צבעים לשם הסוואת זיופים או סימני קילקול של מוצרי מזון.

כל צבע או פיגמנט כלשהו אשר משפיע על המזון אשר לו הוסף, נקרא "צבע מאכל". כמעט כל סוג מזון מעובד מכיל את הצבעים הללו. חלקם מכיל אותם בכמויות גדולות, כמו למשל, השלגונים שמלקקים הילדים, סוכריות, משקאות ממותקים, או חטיפים למיניהם.

חלק קטן מצבעי המאכל אכן שייך בעצמו למזון, כמו למשל התבלין כורכום שאינו מזיק בכמויות סבירות ומקנה למזון צבע כתום; אבקת סלק שנותנת צבע ארגמן; תמציות קליפות ענבים אשר נותנות את הצבע הסגול למיני מזונות מוגדרים כמו נקניקים למשל. אולם עם זאת, חשוב לדעת שהשימוש בצבעים שמקורם במזון, מועט מאוד בדרך כלל, מכיוון שהם בעלי ריח או טעם לוואי חזקים, או שאינם יציבים דיים כדי למלא את תפקידם.

החלק הארי של צבעי המאכל מזיק גם מזיק. רוב בני האדם יסבלו מתופעות "שוליות" כמו אלרגיות, נזלת, כאבי ראש, כאבי בטן, בעיות עיכול, או קשיי נשימה. אולם חלק עלול לאבד את חייו בשל התוספים הנ"ל, עקב מחלות קשות יותר. למרות שבבדיקה על חיות מעבדה, הוברר שבדרך כלל, רוב החומרים הללו אינו מסרטן (במינונים סבירים). בכל זאת אין מקום לשאננות, מכיוון שחיות המעבדה היו חשופות לחומרים הללו לפרק זמן קצר, ואילו חלקנו חשוף אליהם במשך שנים ארוכות. בדרך כלל אין בעיות הבריאות מופיעות מיד עם תחילת האכילה. הבריאות תיפגע בהתאם למשך הזמן והיקף הצריכה.

כל שימוש בצבע או חומר כלשהו במזון נעשה רק לאחר שנבדק על חיות ניסוי. אולם
למרות שנעשו מחקרים בהם נחשפו עכברי מעבדה לצבעי "מאכל" מסוימים לתקופות שעלו אפילו על שנה (תקופות המקבילות לעשרות שנים בחיי אדם), הנה בכל זאת לא ניתן להשליך את התוצאות על בני אדם, מכיוון שחילוף החומרים אצל חיות המעבדה שונה מזה של האדם. גם חלוקת התאים והזמן הדרוש לפיתוח מוטציות סרטניות שונה בין המינים. מעבר לכך, חשוב להבין שפעולות גומלין בין חומרים שונים המוספים למזון, לא נבדקו מחמת חוסר האפשרות הפיזית לכך. בעוד שחיות מעבדה חשופות לחומר אחד, הרי שהאדם חשוף שנים רבות למיגוון רחב של מאות חומרים המוספים למזון ולמשקה. למעשה, אי אפשר להוכיח מעל לכל ספק את רעילותו של חומר או חוסר הסכנה שבו לבני האדם, על פי התופעות שיופיעו אצל חיות מעבדה.

ולכן אגב, על פי אותו הגיון, ביטל מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) את החלטתו לציין על תווית הממתיק המלאכותי סכרין את המלים "חשוד כחומר מסרטן" לאחר שקיבל את ערעור יצרני הסכרין בטענתם שאי אפשר להשליך מסקנות על סמך נסיונות המעבדה שנערכו על חיות שנחשפו לסכרין ולקו בסרטן. הטיעון העיקרי היה שלמרות שהסכרין הוכח כגורם סרטן בחיות מעבדה, הנה, לא היו במחקרים תנאים המתאימים לבני אדם ולכן התוצאות אינן תקפות. לפיכך, בתחילת שנת 2000 נענו רשויות הבריאות של ארה"ב והוציאו את הסכרין מהרשימה של החומרים הכימיים שעלולים לגרום סרטן.

רק על סמך מבחן אחד ניתן לבדוק את תוספי המזון - מבחן התוצאה. התוצאה קובעת שבחמישים השנים האחרונות, מאז שנכנסו לשימוש רוב תוספי המזון, ישנה עלייה חדה ברחבי העולם המערבי, בתחלואה ובתמותה ממחלות סרטן ומחלות כרוניות אחרות. לתוספי המזון יש חלק חשוב במגמה זו!

קהל יעד עיקרי לצבעי מאכל וממתיקים מלאכותיים, הוא כאמור, הילדים. זאת למרות שידוע כי ילדים רגישים לחומרים הללו פי כמה מאשר מבוגרים, בשל העובדה שקצב חילוף החומרים אצלם שונה. במחקרים אחדים אף נמצא שהילדים רגישים עד פי חמישים ממבוגרים! ובכן, למרות כל הידוע, אין החלטה חד-משמעית מצד משרד הבריאות להפסיק את השימוש בכל אותם צבעי מאכל וחומרי הטעם והריח שבסוכריות ובשלגונים. כשתבחינו בילדכם המלקק שלגון או סוכריה בהנאה ותראו את שפתיו ולשונו צבועים באדום, בכחול או בצהוב, דעו שהילד ספג את מנת הצבעים המלאכותיים היומית שלו. צבעים שבחלקם גורמים לו נזק מיידי וחלקם יתנו אותותיהם בעוד שנים רבות.

אפילו הצבע הצהוב הקרוי טרטרזין (102E), הרווח בכל כך הרבה סוגי מזונות כמו איטריות, ספגטי, מקרוני, שקדי מרק, משקאות ועוד, מזיק ביותר. מחקר גדול שנערך באוסטרליה הוכיח שיש לו קשר מובהק להיפראקטיביות והפרעות קשב אצל ילדים. מחקרים אחרים הוכיחו שהוא גורם לאלרגיות, כאבי ראש וקוצר נשימה אצל מספר לא מבוטל של בני אדם. ואילו בארה"ב קבע מינהל המזון והתרופות (FDA) שלפחות מליון בני אדם נמצאים בסיכון להחמרת בעיות בריאות עם החשיפה לטרטרזין.

השימוש בתוספים, מאושר על ידי מדינות שונות בכפוף לכוח פוליטי או כלכלי שמפעילים היצרנים. חומר המאושר לשימוש במדינה אחת, יימצא מחוץ לחוק במדינה אחרת ולהיפך. למשל צבעים כמו קרמויזין (E122) או אמרנט` (123E) אסורים לשימוש בארה"ב ובמדינות נוספות, ומותרים לשימוש בישראל ומדינות שונות ואילו הצבע E107 אסור לשימוש בישראל ומותר בארצות אחרות.

אמנם מרבית התוספים מוגבלים בכמותם ובדרך כלל מחייב משרד הבריאות את יצרני המזון לציין את דבר מציאותם על תוויות האריזה. אלא שמצד שני, אין משרד הבריאות טורח להסביר מהו כל תוסף, או לאילו סכנות נחשף המשתמש וכך נוצר האבסורד שהצרכן יכול לקרוא על האריזה: 110E "ילו סנסט" (צהוב שקיעה) בלי להעלות על דעתו שהצבע הזה עלול להחמיר תופעות אלרגיות אצל מי שרגיש לאספירין, או שעלול לגרום להיפראקטיביות ולבעיות קשב, לאורטיקריה, לאף סתום, לנזלת, לכאבי בטן, להפרעות עיכול, להקאות, לפריחות עור. וכשהוא מעורב עם צבעים אדומים, עלול לגרום לאסתמה ולהפרעות נשימה. או לקרוא: 124E מבלי להבין שצבע זה עלול לגרום לאלרגיות שונות וכך הלאה.

צבעי המאכל מסווגים כטבעיים או כמלאכותיים. החומרים והצבעים הטבעיים מופקים על ידי מיצוי מרקמות או עצמות של חיות, צמחים ומינרלים שונים. בדרך כלל מתהדרים יצרני המזון, בצבעים "הטבעיים" שבמרכולתם. אולם יש לדעת שגם ארס נחשים ועקרבים, הם חומרים טבעיים. לא כל מה שטבעי יהיה בהכרח יפה לבריאות. ואכן, מספר צבעים "טבעיים" מזיקים מאוד לבריאות, כמו למשל קוצ`יניל (E120) שעשוי מחרקים ועלול לגרום לתופעות אלרגיה עד כדי הלם אנאפילקטי שנובע מרגישות לחלבון זר, או הצבע האדום
אורצ`יל (E121) שמופק מחזזיות (מין צמח) שאסור בישראל לשימוש מחמת הסיכון הרב שבו.

מחוקקי החוק בישראל ובמקומות נוספים בעולם, מאפשרים ככל הנראה, את הכנסת החומרים הללו למזון בגלל קיום לובי חזק של יצרני מזון מעובד, הדואג למניעת חוקים שעשויים לתת שיניים בידי משרד הבריאות. באין אמצעים וסמכויות מספיקים, קיימת מציאות בה מותר קיום התוספים הללו במזון ואין מושיע. שהנה ראש מינהל המזון לשעבר במשרד הבריאות, ד"ר ג`רי ווסטין, אשר ניסה להוציא את כל צבעי "המאכל" העשויים מזפת פחם אל מחוץ לחוק, כפי שנעשה בנורווגיה, ובתוך כדי כך, מצא את עצמו מחוץ למשרד הבריאות, כשהצבעים עצמם שרירים וקיימים.

כדי להבחין בין התוספים, משתמשים באירופה ובישראל בקידומת E ואחריה מספרו של התוסף.