פרק שלישי:יוון,הורדוס ואבא

אריקה הלכה במסדרון הגדול, שהיה מואר במספר נרות אשר גרמו לחד להראות בגווני זהב וכתום. היא פחדה לנסות לברוח מפני שהשומר מולה החזיק בידו מוט ובחגורתו ניתן היה להבחין בסכין וחרב!

אריקה והשומר לא הספיקו לעבור חצי דרך והגיעה אליהם הטבח מתנשף בכבדות, הוא הניח את ידיו אל הבירכיים שלו וכופף את רגליו, לכך עוד מספר נשיפות ונראה כעילו הוא הוא ברך משרפה, אך לא כפי שאריקה חשבה , הוא אמר במהירות אם הרבה אצירות באמצה כדי לכחת אוויר "אריקה, אבא שלך, אומר, ש..." הוא לכך עוד מספר נשימות ועז הוא סגר את פיו, לכך נשימה עמוקה, הניח את גבו אל גבו , נעמד עט עט, והשומר שמלפני אריקה זז מעט כדי לתת לאריקה לראות ולשמוע יותר טוב .

הטבח המשיך "הוא אמר שהוא נותן לך זמן מה לקרוא ספר בסיפרייה!"

אריקה הייתה ממש מופתעת , ממתי אבא שלה מרשה לה לקרוא ספר. הוא תמיד בזמנה החופשי הכה אותה ועינה אותה, ובכזה מצב! פטעום לשחרר אותה ולתת לה לעשות את הדבר האהוב אליה.

אריקה הייתה באמת מופתאת, אבל, היא התקדמה אל הסיפרייה, כמובן כשהשומר לידה, כדי שלא תלך לשום מקום.

כאשר הגיעה אריקה לסיפרייה, שוב אלה הריח של הספרים הישנים , היו הרבה ספרים למשפחה של אריקה, רבע מהם , כתבה אמא של אריקה, את הספרים האלו , קראה אריקה כבר לפני שנים היה ספר אחד שאריקה באמת אהבה 'ציפורים' . בספר הזה היו כול הזנים של הציפורים , אפילו את הכריכה אמא של אריקה עיצבה.

הנרות הרבים האירו את החדר הגדול ואת כול המדפים שהיו מלאים בספרים בצבע אדמדם. החלונות בסוף החדר , הגדולים והיפים , השקיפו אל כול הבתים הקטנים בכפר, ובקצה השני, נתן היה ליראות את טירת המלך והמלכה. אריקה תמיד התפלאה, איך זה שהאחוזה של אביה, יותר גדולה מבית המלך והמלכה , ואת אביה לא מכתירים להיות מלך. בטח מפני שהמלך והמלכה הרבה פחות קשוחים מאשר אביה של אריקה. וגם , כול הנשים בכפר חוששות, שאם הוא ישתלט אל הכפר, הוא יגרש או יהרוג את כול הנשים !

לסיכום, הוא פשוט לא יבחר!

השומר הוביל את אריקה עד לשולחן העץ שבין המדפים האחרונים, שם אריקה התיישבה והתבוננה מסביב, עד שהיא ראתה אל השולחן ספר, אל הכותרת היה כתוב "אמונות טפלות" לאריקה לא היה חשק לחפש ספר שהיא אוהבת, עז היא קראה את הספר הזה!

כמו תמיד, היא קראה ספר כאשר הוא אל הבירכיים שלה, היא הניחה ברכות את הספר, שהיה האמת דק מאוד, כזה ספר שילד היה יכול לקרוא אותו בחצי שעה, ונערה כמו אמילי , בעשר דקות.

הספר היה אל כפי שיתן היה לדעת, אמונות תפלות של עמים שונים. אריקה קראה נורה מהר , לכך לה , כפי שהיא חשבה 10 דקות, פחות או יותר.

כאשר היא סיימה, עדיין לא קראו לה לבוא ל"חגיגה במוות" עז היא החליטה לחפש עוד ספר, היא הלכה מספר מדפים, שימלתה פגעה באדמה מעט ונעליה יצרו קצב נעים בכול צעד שהיא צעדה.

היא עברה מדף מדף, ספר ספר, עד שהגיעה לספרי חוקרים, שם ביו בארך 20 ספרים שאריקה עוד לא קראה, היא רצתה לסיים ספר שהתחילה לקרוא "יוון העתיקה"

אריקה אהבה כול-כך את יוון, היא זכרה סיפורים של אמא שלה:

"יוון היא הארץ היפה, הלבנה..." כך אמא של אריקה הייתה מספרת לה. אריקה גם אהבה את ישראל, בגלל משום שנקרא קיסריה, היא שמעה מאנשים נודדים את הסיפורים המדהימים אל מקום זה:                          "חול זהב, ים כחול כשמים, אלפי אבנים, איצטדיון והאמפי טאתרון, הרחובות סלולים באבנים אפורות נוצצות ויפיפיות, שארים ניצבים מול פניהם של האנשים כאשר הם נכנסים, שארי ענק, אם אלפי ציורים אשר יוצרים לא שער, אלה תמונה, הפספסים, האותיות החרוטות אל הרצפה, בניני הרחצה,סלעים בים, אשר השאיר הורדוס.

הרדוס היה איש גדול בעייני אריקה, אך אריקה פחדה ממנו מדי פעם, כאשר היא נזכרה בספר "הורדוס-טבח התמימים!" טבח התמימים היה זמן שהורדוס החליט להרוג את ילדי בית-לחם. כאשר אריקה ראתה את התמונה הזאת-