סוף מלחמת מאה השנים, אנגליה, ימי הביינים

פרק ראשון: ציפור קטנה

אריקה הגיעה ממשפחה עשירה ביותר, משפחתה הייתה יכולה להיות הבאה למלכות, בייתם הכיל 5 קומות, שתי חוות, 4 שדות, ארווה קטנה וגדולה ונוף יפיפה. אריקה הייתה בת בכורה לשלוש אחים קטנים. אריקה הייתה בת 17, אחייה היו בני 5, כולם, הם היו תאומים. לא הייתה להם אם, לפי השמועות, אומרים שאביהם רצח אותה.

אביהם מעולם לא אהב נשים, לכן גם את אריקה הוא שנע, תמיד הכה אותה, כעס אליה, ומדי פעם, קשר אותה בחוץ, אל עמוד, כך שלא הייתה יכולה ללכת, ונתן לה להטרתב בגשם, לקפוא בשלג או להנמס בחום!

כאשר אריקה הייתה בת 12, נולדו אחיה, אבל יום אחרי, אמם מתה. מעז אביה היה קשוח איתה נורא, הוא ידע שאין מי שישמור אליה יותר. הוא לכך חבל, קשר קצה אחד למיטה, קצה אחד ליד שלה, ובקול זועם אמר "כול צרותי הן בגללך! את בושה למשפחה! בגללך אמך מתה! היא ידעה שאת זוועה! את תישארי בחדר זה לימים ערוקים ומייגעים, ללא מים, אוכל וחברים שאין לך!"

אריקה הייתה אומללה, הדבר היחיד שעשתה היה לשכב אל הכרית שלה, לתת לשערה החום ולהתפרס אל כול מקום , לחלקו לנוח אל עייניה ולהתרטב מהדמעות...

למזלה, המשרת הכי צעיר, בנג'מין אשר היה רק בן 15 , תמיד היה לצידה. באמצה הלילה, הוא היה מתגנב למטבח וגונב מספר תפוחי אדמה, לחם ונקניק, וכוס מים או יין לשניהם, וכך הם היו מבלים , בליחשושים וציחקוקים. בשעות היום, אריקה הייתה קוראת ספר , אשר בנג'מין הביא לה במהלך הלילה, וכול פעם שאביה היה מגיעה בשביל להכות אותה, להעליב וליקשור את החבל יותר חזק, כך שדמה כמעט נאצר, היא הייתה מחביאה את הספר במגירה סודית במיטתה שהיא , אחיה ובנג'מין בנו בלילות.

שיבעה ימים עברו כאשר אריקה הייתה קשורה למיטתה, עד ששוחררה.

אך לאחר 5 שנים של עוד עינויים בן , אחד האחים של אריקה, עיבד את הכתר שלו, ואת תכשיטיו, ואת כול הדברים היקרים הנותרים, המשרתים התחילו בחיפוש, וכאשר המנקה ניקתה את חדרה של אריקה, היא מצאה הכול, במגירה הסודית של אריקה.

אריקה הואשמה בגנבה, כאשר היא התבוננה אל פני אביה, שחייך בצורה רשעית , וגרם לזקנו החום להתלתל, היא הבינה מיד שהוא מצא את המגירה הסודית, הכניס לשם את כול דיברי היוקרה, וכניראה סיפר למנקה, והם שיתפו פעולה!

אביה של אריקה החליט אל עונשה, אריקה ציפה שיגיד בקולי קולות "אל חבל הטלייה!" אך כדי לשמור אל כבודו הוא אמר "הובכן! אני רוצה שתסבלי, הלבישי את הבגד הכי חגיגי שלך, עוד הלילה, תוכלי ארוחה גדולה אם כול האורחים שנזמין, ובסוף, משרתי יקשרו אותך למוט באמצע שדה החיטה שלנו.     עד יום מותך את תישארי שם"

הוא ניסה להפחיד את אריקה, שאולי תרצה להתעבד, הוא סיפר שבקיץ יש שם שרפות, בחורף יש שם 2 מטרים של שלג, שיש שם נחשים ערסיים, שנשרים יבואו לאכול ממנה, אך אריקה לא עיבדה את אשתנותה , היא ישבה בחדרה, מול המראה שלה.

כבר הייתה לה את שימלתה החגיגית ביותר, היא הייתה אדומה קהה ביותר, השימלה הייתה של אימה, היא הניחה מעט איפור, סידרה את שערה הארוח והגלי, אבל עז עברו בראשה כול הדברים הרעים של חייה, כול כך הרבה, עד היא פרצה בבכי.

עברו בארך שתי דקות של בכי, אריקה הכניסה את פניה בן זרועותיה, וכול פעם שהרימה את רואשה מחניקות או שהיא רצתה לכחת אוויר, בשביל לנסות להרגעה, היר ראתה את האיפור שלה שנמרח אל זרועתיה. לאחר עוד דקה מישהו נקש אל הדלת, אך אריקה לא רצתה שמשהו יכנס, היא אמרה בקול   "מי שזה לא יהיה, אני מוכנה עוד רגע!" היא המשיכה להחנק מהדמעות, אבל כבר פחות.

למרות הכול הדלת נפתחה , בפתח עמד בנג'מין, הוא החזיק ורד .

משפטו הראשון היה  " אבא שלך שינה את התוכניות מול כול הקהל, רק שאת לא תדעי, את רוצה לדעת מה הוא החליט?" אריקה אמרה שכבר לא החפת לה, ושהיא יודעת מה בארך הולך לקרות. בנג'מין שאל "את רוצה לדעת לא בארך?" ובזמן שהוא התקדם אליה , היא אמרה בכול רועד וצרוד "כן!"

בנג'מין רעד, כודם כול הוא נתן לאריקה את הורד שלו , "תודה!" אמרה אריקה. בנג'מין ישב אל המיטה של אריקה, אור הנרות גרם לשערו דמוי חוטי הזהב להראות אדום, בגדיו היו פעם ראשונה חגיגים, חולצתו הייתה לבנה אם "ז'קט" ללא שרוולים, עשוי עור, מכנסיו היו חומים והם נכנסו לתוך מגפיו עשויי העור הקהה .

הוא לכך נשימה ערוקה, סגר את עייניו הירוקות ושוב פתח אותם, הוא התבוננן הישר אל עייניה הכהות והדומעות של אריקה ואמר כמעט בבכי "הוא החליט להציב שומרים מסביב למקום שבו יקשרו אותך..." אחרי משפט זה , הוא התחיל לבכות קלות בחניקות ובקושי, הוא אמר "הטיפש רוצה להבעיר אותך חייה..." אריקה היתבוננה אל ידיה , הן שכבו כמו מתות אל הבירכיים שלה, החזיקו אגרופים בכול כוחן, דמעות מהעיניים שלה ושל בנג'מין נפלו אל הבירכיים שלה וחיממו אותה, היא ראתה כבר מתושטש מרוב דמעות.

לבסוף אריקה נעמדה, היא ידעה שבטח אל פניה מרוח כול האיפור שלה והיא נראת כמו איזה שהיא אינדיאנית, בנג'מין קם אחריה, התבונן אל עייניה וללא שליטה חיבק אותה בכול כוחו שהעף של אריקה נמחץ בכתף שלו. הדמעות של אריקה נימרחו אל כתפו, היא לא רצתה לחבק, ידיה היו שלובות ונמחצו בין ביטנה ובין חזהו, אריקה הרגישה את הדמעות של בנג'מין מחליקות אל כתפה ומשם זולגות לשרוולה וזרועתה. היא יכלה להרגיש את הנשימות המטיפחות של בנג'מין אל צווארה.

אריקה הרגישה לא נעים שהיא לא מצטרפת לחיבוק , עז היא הניחה את ידיה אל הגב של בנג'מין. היא סובבה מעט את הראש כדי לשחרר את פרצופה מהכעב הקל של כתפו ולבסוף היא אמרה "תשיר לי את השיר ששרתה לי לפני חמש שני! זוכר? שהייתי בחדר לבד..." בנג'מין לכך נשימה אמוקה ושר לה...

ציפור קטנה אל העץ ישבה

כול המשפחה שלה עזבה

היא ידעה שהביצה שבקן

לא תבקה

עד שהגיעה לה חברה

ציפור אציל כמו מלאך משמיים

אך דבר נורא קרה

שניהם עפו

וכשהגוזל יצא

לבד הוא נשאר

וכך הוא נכנס לפיו של הנשר האכזר

וכול זה התחיל

מציפור קטנה