Simón: Siento como una gran nube negra que me cubre. Siento que no siento nada. Veo la vida que se mueve frente a mis ojos.
Oigo ruidos, voces, siento olores. Pero es como si hubiera un muro entre el mundo y yo. Sentirte vacío no es no sentir nada.
Es sentir eso, sentir el vacío. Sentir ese agujero en el pecho que te absorbe, como una aspiradora, es como una profunda tristeza en un mundo feliz, es frio en un verano ardiente. El vacío es llorar mientras todos ríen. Es llorar pero sin saber por qué. Es no esperar nada, es saber que no podes buscar, es estar solo en compañía, es peor que no tener respuestas, es no tener preguntas.Continua...
No hay sentido, no hay nada, solo hay todo lo que falta. Sentirte vacío es tener la certeza de que no habrá nada que lo llene. Mi arma todavía está caliente y sin embargo no hay gritos, no hay lágrimas, no hay muerte, no hay nada. Mi arma y mi alma quedaron vacías.
Mi mente se va vaciando, llenando de nada. El vacío es oscuro y frio. El vacío está hecho de todo eso que no sos vos. Es dormir sin soñar. Es vivir sin soñar. Es amar sin sentir. Es soñar sin sentir. ¿Quién soy? ¿De dónde vengo? ¿A dónde voy? ¿Por qué siento este frio, mas frio del que nunca sentí en toda la vida?
Y desde ahí, desde el vacío más profundo, mi alma se empieza a llenar. Como un pulmón que se llena de aire mi mente se llena de imágenes, de sensaciones. Recién ahora comprendo que estaba vaciado. Mi alma es mía otra vez.
עיברית
סיימון: אני מרגיש כמו ענן שחור וגדול שמכסה אותי.אני מרגישה כאילו אני לא מרגיש כלום.אני רואה את החיים שזז מול העיניים שלי.
אני שומע קולות, קולות, להרגיש ריחות.אבל זה כאילו קיר בין העולם ועל עצמי.הרגשת ריקנות היא לא מרגישה כלום.
אתה מרגיש את זה, מרגישים את החלל.מרגיש חור בחזה זה מבאס אותך כמו שואב אבק היא כמו עצב עמוק בעולם מאושר קר ביום קיץ חם.ריק הוא להתאבל בעוד כולם צוחקים.אתה להתאבל, אבל לא לדעת מדוע.אתה מצפה לשום דבר, אתה יודע שאתה לא יכול למצוא, זה להיות לבד בחברה, הוא גרוע יותר מאשר תשובות, שאלות שאין להם
אין שום משמעות, שום דבר, פשוט כל מה שדרוש.הרגשת ריקנות היא שיש ודאות שלא תהיה שום דבר כדי למלא אותו.האקדח שלי הוא עדיין חם עדיין לא צורח, אין דמעות, אין מוות, אין שום דבר.האקדח שלי ואת הנשמה שלי היו ריקים.
המוח שלי התרוקן, מלא כלום.החלל הוא חשוך וקר.ואקום עשוי כל כך שאתה לא.לך לישון בלי לחלום.זה לחיות בלי חלומות.היא אהבה בלי להרגיש.האם לחלום בלי להרגיש. מי אני?מאיפה אני בא?לאן אני הולך?למה אני מרגיש כך קר, קר יותר מאשר אי פעם הרגשתי בחיים?
ומשם, מן הריקנות העמוקה ביותר, הנפש שלי מתחילה להתמלא.כאשר הריאות מלא באוויר כי המוח שלי מלא דימויים, תחושות.רק עכשיו אני מבין כי היה ריק.הנשמה שלי היא שלי שוב.
.jpg)
