בפרקים הקודמים:

 

•פתאום הרגשתי דקירה

ואז שלווה. נפלתי ארצה. שמעתי את נועה צועקת לאאאאאאאאא!

 

•עצמתי עיניים, והרגשתי שאני עולה על מכונית, ומזריקים לי משהו. כנראה דם.

 

•פתאום כמה תמונות רצו לי בראש..

ילדה קטנה, ועוד ילדה שלבשה מכנס קצר מתקפל יפה כזה, וחולצה עם ציור של כלב, נראית בת ארבע עשרה ויותר הלכו לאנשהו וראו מישהו שמן בלונדי, מתקרב אליהן.

הילדה הזאת רצה ומשכה את הילדה הקטנה, הן רצו, אחר כך הילדה הגדולה הרימה את הקטנה ורצה ממש מהר! היא נפלה.

רוצי ! היא אמרה.

הילדה הקטנה לא זזה.

רוצי! היא צעקה

היא רצה בוכה

 

•כבר נרדמתי במחשבה:

מי הילדות האלה?

 

------------------------------------------------------------------------------

 

התעוררתי בבית חולים. הדלת הייתה פתוחה, אז הצלחתי לראות את נועה

ואת יואב ואת הילד עם החתך מסתובב הלוך חזור.

נועה הסתכלה לכיוון שלי וראתה אותי. היא רצה אל החדר שהייתי בו וחיבקה אותי.

זה קצת כאב אבל זה היה שווה:)

הסתכלתי על עצמי כדי לראות מה קרה לי, ושמתי לב שיש לי תחבושת בבטן.

נועה אמרה לי שהשמן הזה דקר אותי בבטן ושיש לי חור פנימי עכשיו:(

היא אמרה שזה יעבור תוך חודשיים ושלפחות פיספסתי יום לימודים!

היא צחקה, אבל ראיתי שמתחת לצחוק שלה הסתתר בכי שרוצה לפרוץ החוצה.

העיניים שלה היו אדומות ומבריקות בגלל הדמעות. היא הייתה מלוכלכת,

עם אותם בגדים וריח של משחת שיניים מהפה. היא אמרה שהיא נשארה ללילה וצחצחה שיניים בבוקר.

פתאום יואב אמר: העיקר שאת בסדר:)

זה עודד אותי גם, וראיתי שנועה מחייכת אליו והוא אליה, אז אמרתי "פספסתי משהו?"

נועה ניגבה את הדמעות מהעיניים ואמרה: "לאאא! D;"

צחקתי והסתכלתי על הילד ההוא עם החתך. הוא ישב והסתכל עליי מבחוץ.

הרגשתי כאילו הזמן נעצר ואף אחד לא קיים חוץ ממני וממנו.

ואז נזכרתי ביאיר... איזה מזל שהוא בבית ספר אין לי כוח אליו!

הוא נישק את עדי! מה אין לו בושה?@

ואולי הסטירה שנתתי לו הייתה חזקה מדי?

אולי יש לו אדום והוא ממש כועס?!

או שהוא נמרח על עדי עכשיווו??

נועה אמרה לי שהיא הולכת להביא לי משהו מהקפיטריה, ויואב אמר שהוא גם יבוא לעזור:)

אחרי שהם יצאו קראתי לילד שהגן עליי ב"תאונה"..

הוא בא לחדר ואמר: "רצית משהו?"

-איך קוראים לך? שאלתי

-עופר  הוא אמר

תקשיבי, אני ממש מצטער על מה שקרה, אני עברתי שם ופתאום ראיתי את האיש המשוגע הזה רודף אחרייך ו...

-זה בסדר:) הרי לא עשית משהו לא בסדר.. בן כמה אתה? שאלתי

הוא חייך ואמר "15 למה?"

-סתםםם  עניתי לו " 14 וחצי" אמרתי

שמתי לב שיש לו תחבושת בלחי..

-"אוי! אתה בסדר??"

-כן בטח:) שריטה קטנה" הוא אמר

כמה שניות אחרי זה נועה ויואב נכנסו לחדר צוחקים ואוכלים סנדוויצ'ים. הם הביאו לי אחד

ונועה אמרה: "טונה ומיונז! כמו שאת אוהבת!" וחייכה :) חייכתי אליה חזרה

לקחתי את הסנדוויץ' ואכלתי כמו מטורפתתת! הייתי כל כך רעבה!

אחר כך עופר אמר שהוא צריך לזוז ונתן לי פתק. בפתק היה כתוב המספר פלאפון שלו וסמיילי:)

"מה כתוב שםםם??" נועה הייתה סקרנית וניסתה להציץ

"לא מגלהההה!" אמרתי

-אין לכם ביצפר?

-סליחה? את מגרשת אותנו??? אמר יואב

-יאללה בוא נלך, היא בטח רוצה להיות לבד עם הפתקקק! אמרה נועה ועשתה נשיקות באוויר.

הם יצאו מהחדר, כשהיד של יואב על הכתף של נועה , אוכלים את הסנדוויצ'ים ונועה מפריחה לי נשיקות באוויר:)

"סתומי!" צעקתי לה:)

הדלקתי טלוויזיה והמשכתי לאכול את הכריך

לא כאב לי בכלל. שמחתי! לחברה הכי טובה שלי הסתדרו הבעיות עם הבן שהיה מ-ת-ה עליו,

ויש לי מספר פלאפון של מישהו חמודדד!

רק שאני לא יודעת מה עם יאיררררר!

טוב שיהנה לו עם העדי הזאת כמה שהוא יכול! אבל שייזהר כי עדיין לא

הגשמתי את חלומי: ♥להרוג את יאיר♥

הגיע הערב

השעה הייתה רבע לשמונה, ונרדמתי

הייתי עייפה מכל מה שקרה ומכל מה שיקרה:)

 

המשך יבוא!!!

6 הגבות ופרק 6 יעלההה!