פרק 4:

 מי זאת?

 

 

והרגשתי שמישהו נוגע לי בכתף ו...!

 

 ------------------------------------------------------------------------

 

בטח חשבתם שזה היה יאיר ו...

טעיתם!

זה היה מישהו מוזר ושמן עם חולצה שחורה, שעליה מצוייר שלד,

הייתה לו בנדנה אדומה, מתחתה הציץ שיער בלונדי שטני (הצבע לא השטן:P אבל הוא היה גם די שטני-לא הצבע),

הוא נעל נעלי ספורט לבנות, והיה לו מכנס אפור..

"בואי איתי!"

לאאא!  אמרתי

הוא משך אותי ביד משכתי את היד שלי חזרה ורצתי!

רצתי הכי מהר שאני יכולה! ואני לא רצה די מהר, אבל כשאני בורחת אני כןן!

היה קשה לראות אותי כי הייתי לבושה בשחור, אבל מרוב כל הנשיפות שלי והקולות מהנעליים, נועה ראתה אותי..

בהתחלה היא כעסה אבל אז היא ראתה שמישהו רודף אחרי!~

אחחח! צעקתיי. היו לי מגפי עקבים~ אי אפשר לרוץ עם זהה! הורדתי אותן מהר וזרקתי אותן@

מה חשבתי לעצמי???! הן עלו לי מלא והן מהממות! והאחרונות שנשארו;(

אבל על זה לא היה לי זמן לחשוב כי הבריון הזה רץ ממש מהר גם אם הוא שמן...

היו מלא כבישים ולא יכולתי לחכות כי הוא היה קרוב אליי וורצתי על הכבישDX

חיכיתי בין מכונית למכונית אבל אני חושבת שהוא פשוט קפץ על המכוניות!

מי זה?! מה הוא רוצה?! חשבתי. ראיתי את נועה ויואב רצים אליי אבל מדרך שונה

לכו! אמרתי

לאא! שמעתי שנועה צועקת, היו לה דמעות בעיניים;{

אני לא יודעת לאיזה רחוב הגעתי, היו שם כבישים ענקיים!

נועה ניזהרה בכל כביש, היא מאוד קפדנית אבל היא צודקת

האיש הזה עדיין היה מאחוריי, אבל פתאום ראיתי שמישהו מתכווח איתו והם הולכים מכות!

הבריון הזה שלף סכין!  לא הייתי יכולה להסתכל, עצמתי עיניים ופשוט צעקתי

פתאום הרגשתי דקירה

ואז שלווה. נפלתי ארצה. שמעתי את נועה צועקת לאאאאאאאאא!

ורצה אליי בוכה, את יואב רץ אחריה ואת הילד שהתעמת עם הבריון, היה לו חתך בלחי, בטח מהסכין.

עצמתי עיניים, והרגשתי שאני עולה על מכונית, ומזריקים לי משהו. כנראה דם.

הרגשתי.. טוב! ממש טוב!

פתחתי עיניים וחייכתי. נועה בכתה וחיבקה אותי.

פתאום כמה תמונות רצו לי בראש..

ילדה קטנה, ועוד ילדה שלבשה מכנס קצר מתקפל יפה כזה, וחולצה עם ציור של כלב, נראית בת ארבע עשרה ויותר הלכו לאנשהו וראו מישהו שמן בלונדי, מתקרב אליהן.

הילדה הזאת רצה ומשכה את הילדה הקטנה, הן רצו, אחר כך הילדה הגדולה הרימה את הקטנה ורצה ממש מהר! היא נפלה.

רוצי ! היא אמרה.

הילדה הקטנה לא זזה.

רוצי! היא צעקה

היא רצה בוכה

וזהו, פתאום החיוך שהיה לי התהפך.

הייתי כעוסה ועצובה והיה לי חום, נועה לא ידעה מה קורה לי והיא ממש דאגה.

פתאום הביאו אחות והיא הרדימה אותי. הרגשתי שאנחנו יורדים. כנראה הגענו ואז ..

כבר נרדמתי במחשבה:

מי הילדות האלה?

 

 

 

המשך יבוא!