הכל התחיל בתינוקת קטנה ששמה מיה, שננטשה על ידי אימה.

התינוקת הייתה יפייפיה וטובת לב, אך לדודתה הרעה - סילבנה, זה לא היה אכפת.

היא ניצלה אותה לעבודות הבית ולעבודות מחוץ לבית - לפרנסת הבית.

 "נקי מיד את הרצפות בסלון! הן מלוכלכות כל כך!"

  "רק אתמול ניקיתי אותן, סילבנה."

 "מה אמרת?!"

 "התכוונתי להגיד - רק אתמול ניקיתי אותן, גברת סילבנה."

 "יותר טוב. ולא אכפת לי בעניין הזה! נקי אותן שוב ושוב עד שיבריקו!"

 "את תלמדי להתנהג בכבוד לגדולים ממך! הם ילמדו אותך שם משמעת!"

מיה שתקה. היא נעזרה באומץ, וצעדה אל שערי בית היתומים.

כעבור שבועיים, מיה התחברה אל מריאנה - ילדה יתומה וענייה שהוריה נרצחו.

 "בוקר טוב מריאנה."

 "בוקר טוב מיה. איך עברו עלייך השבועיים הראשונים?"

 "קשים. גבי כואב, רגליי נפוחות, וידיי שורפות מההצלפות שהיכו אותי בהן."

 "על מה נענשת?"

 "על דעה קדומה, של דודתי! זה כל כך לא הוגן!"

 "אל תבכי מיה... מה בדיוק הייתה הדעה של דודתך?"

 "שאני שקרנית, חיה פראית."

 "יהיה בסדר, נעבור את זה יחד".

 "יהיה בסדר, נעבור את זה יחד".

(ליאן) - הבת של מנהלת בית היתומים  "הו תראו מי פה! הנה שתי הבנות הכי הכי הכי... עניות, חחחח".

 "מה עשינו לך שככה את מדברת אלינו?".

 "זה התפקיד שלי, התפקיד שלכם זה כל היום לעבוד".

 "בואי מיה אל תתיחסי אליה, היא לא שווה את זה".

 "יום אחד עוד אגיד לאמא שלי שתעיף אתכם מפה, ותזרקו לרחוב".

(איגורה) - מנהלת בית היתומים ואמא של ליאן  "בואי ליאנוש נלך להתעלל ביתומות המסכנות (ממש)".

 "טוב אימוש, בואי נגיד להם שינקו את כל השירותים".

 "מריאנה! בואי תראי מה קרה לליאן, מריאנה בואי מהר!".

 "נו מה כבר קרה לסנובית הקטנה, אני באה, שניה".

 "אני אומרת לך שתבואי עכשיו, ומהר!!!".

 "נו טוב אני באה, מה כבר כל כך דחוף?".

 "נו, מה את אומרת על זה? לא דחוף אההה?".

 "אימא'לה, מה קרה לה?! היא מתה?".

 "לא יודעת מה קרה לה, אבל חייבים לקרוא לעזרה!".

 "טוב אני באה איתך, חכי לי, אל תלכי בלעדיי".

 "בסדר אבל תבואי מהר! שלא תמות לנו בינתיים".

 "אני מוכנה! בואי נצא מפה עכשיו, יכול להיות שזה משהו באוויר".

(גבריאל) - שוטר נערים  "אתן באות איתי לתחנת המשטרה, לחקירה עכשיו!".

 "אבל למה? מה עשינו?".

 "כן בידיוק אנחנו לא יודעות מה עשינו לא טוב".

 "אתן חשודות בהנכלות לילדה מסכנה וחביבה בשם ליאן".

 "מה? מי אמר לך את זה? הוא שיקר עליך!".

 "את זה נברר בתחנת המשטרה".

 "אבל למה? זה לא נכון? אתה לא מבין, זה לא אנחנו!".

 "טוב, תיכנסו עכשיו לניידת, ואנחנו נחקור אתכם בתחנה".

 "בסדר, אבל לפני זה - אני פשוט חייבת לדעת מי אמר לך את זה?!"

  "כן, כן אני אמרתי לו, יש לכן משהו להגיד על זה?".

 "אההה עכשיו הכל מתחיל להישמע היגיוני".

 "כן, את ממש צודקת, פתאום הכל מסתדר".

 "טוב די לדיבורים! קח אותן עכשיו לניידת, אני במו עיניי ראיתי שהן התכלו אליה".

 "בסדר גבירתי אני מכניס אותן כרגע".

 "מה?! אתה לא מבין שזה לא נכון?! האישה הזאת - היא שקרנית!".

 "איך אתן מעיזות להתחצף לאישה יותר גדולה ממכן, אחרי כל השנים שטיפחתי אתכן?!".

 "אני חושבת שהתבלבת, התעללת בנו! ובטח שבטח שלא טיפחת אותנו".

 "טוב הכנסו עכשיו לניידת!".

 "יואו תראי מי פה! אני לא מאמינה!".