לפני מאות שנים חכמי הודו ייסדו שיטה שהתבססה על הוודות, כתבי קודש הודיים עתיקים. במטרה להבין את האני ואת היחסים עם האחרים. בשנת 384-322 לפנה"ס אריסטו גילה ספר העוסק בקריאה בכף יד בארמון של האלה הרמס. בשנת 130-200 לפנה"ס - הרופאים היוונים, היפוקרטס וגאלן השתמשו בקריאה בכף יד ככלי עזר רפואי. בשנת 44-102 לפנה"ס – הקיסר יוליוס שפט את אנשיו לפי הקריאה בכף יד . הספר הראשון על קריאה בכף יד היה של מייקל סקוט – de philsignomia שנכתב בשנת 1477 שתאר את הפיזיוגנומיה של גוף האדם (אפיון על פי תווי פנים) בו הופיע פרק התאר את כף היד מכל ההיבטים, הוא כתב: "כפי שחלוק נחל הנזרק על פני המים ויוצר גלים, כך מחשבותינו יוצרות אפקט זהה על גבי כפות ידינו".

 

במאה ה-17 נכתבו ספרים רבים שהתבססו על ידע צועני עתיק שהועבר במסורת משנות 1400 המוקדמות. במאה ה-18 ספרים נכתבו כשהם משלבים מידע מדעי ומיסטיקה. ומאז קריאה בכף יד נעשתה בצורה מדעית ונאמרה בצורה אינטואיטיבית והפכה לסוג של ניבוי אינדיבידואלי לכל כף יד. העיסוק בקריאה בכף "ירד למחתרת" ונערך בסתר עקב רדיפות הכנסייה הקתולית בטענה שזוהי עבודת השטן – העוסקים בדבר הועלו על מוקד או נרצחו מיד.