( הערת המערכת :הכתבה נכתבה לפני מעצרו המתוקשר של גואל רצון ,והתייחסה רק לעצם העניין של ריבוי נשים בדורינו מרצונן החופשי!,במידה וימצא אשם אין ספק שהכתבה היתה באור אחר...)

במציאות המערבית המנוכרת של ילדי מפתח, סמים, פאבים, וסרסורים, כבר עדיפה משפחתו החמימה והאוהבת של גואל רצון. הנשים שמחות, הילדים לומדים, והאהבה פורחת. ואם כל הגברים ישאו יותר מאישה אחת, אני צופה בעיני רוחי איך כל רשימת הבנות הרשומות אצלי מתנדפת בקצב מסחרר.
רבקה שמעון שבעת רצון

רבקה שמעון | 23/2/2009 13:44
כל המלל והתקשורת המנופחת ומאמרי הזעזוע על תופעת גואל רצון ונשותיו היא בעיני צביעות חברתית אחת גדולה. צפיתי בסרטון על ההתנהלות החמולתית סביבו, ובסך הכל נראה שמצב העניינים שם מתנהל לא רע. הנשים שמחות, לכולן קורת גג, הילדים הולכים למוסדות לימוד ומבלים נהדר, והאהבה פורחת, חוץ מהזמנים בהם יעדיף הגבר ה'מושלם' את האחת על רעותה ללילה, ואז את צופה בפניה העצובות של האשה הדחויה.

התרבות המערבית המנוכרת גורמת לאדם בדידות. הורים עובדים ועסוקים, משפחה של ילד וכלב, ילדי מפתח ותרבות מנוגבת מערכים - שולחת ילדים לפאבים, סמים, שכרות, ותאונות דרכים בשבת לפנות בקר. החוסר בחום ואהבה שולח נערות צעירות לזרועותיהן של סרסורים או ערבים המפתים אותן במתנות. גואל רצון זה תחליף עדיף.

מתברר שהאדם הוא יצור חברתי מיסודו, והמבנה החברתי הנושן של חמולות משפחתיות רק היטיב עמו. הלכידות של סבתות, דודות, נשים צעירות ובלתי מנוסות היתה תמיד מקום תומך ומעשיר. בימינו מתחתנות נשים צעירות, עוברות לגור הרחק מן ההורים והמשפחה, ואם אין לצעירה הבלתי מנוסה חברה תומכת סביבה, היא תהיה לבד, מאד לבד.

הפיתרונות שאנשים יוצרים לעצמם בחברה הדתית הם מגוונים. אתה מוצא קהילות עם עזרה הדדית וגמ"חים באוכלוסיה חרדית בערים, שם נשים תומכות אחת בשניה. אתה מוצא בהתיישבות חוזרים בתשובה שיצרו קשרים בתוך הקהילה, בה האדם לא ירגיש עצמו בודד. הרבה פעמים ישיבות מלכדות סביבם קהלים בדיוק בצורה הזו, רק שלכל אשה יש את התא המשפחתי שלה.

הקיבוצים נכשלו כשלון מחפיר ביצירת חברה משותפת, זאת נגלה לנו בסרט 'ילדי השמש', כי את העיקר הם השמיטו - את החום והאהבה. מה קורה בחברה בלי א-לוהים? בחברה בלי א-לוהים, אם אשה צעירה נטושה תמצא גבר שיעניק לה אהבה הוא יהיה א-לוהים בשבילה. זה לא מפליא.

רעיון מאד מוצלח
גואל רצון איננו בדיוק אדם דתי, למרות ההקפדה שלו על כללי צניעות. אבל הוא לא היה מצטייר כחריג לפני ששים שנה. עד לפני ששים שנה, יהודי בתימן היה יכול לשאת יותר מאשה אחת. עם קום המדינה קבלה עליה העדה התימנית את חרם דרבנו גרשום האשכנזי אבל דווקא הגאון מוילנא הביע את דעתו, לפיה לו היה יכול היה מבטל את חרם דרבינו גרשום, כדי להרבות ילדים בישראל על מנת לקרב את הגאולה.

מבחינה זו גואל רצון אכן מצטייר כגואל - גם לאותן בנות נטושות שתמך בהן וגם לכל אותן נשמות שהוסיף ברוחב לב לעם ישראל. מפעם לפעם, כשאני יושבת מול רשימות הפנויים-פנויות במחשב, אני חושבת שזה היה יכול להיות רעיון מאד מוצלח. במקום בו יש יכולת וחפץ ורצון - שגבר ישא לו יותר מאשה אחת. אני צופה בעיני רוחי איך כל רשימת הבנות הרשומות אצלי מתנדפת בקצב מסחרר. איזה כיף.

מה מבקשת לה אשה מישראל? חום ואהבה, בדרך כלל, הבנה, ילדים וידידות. אם יש נשים שזימנו לעצמן את כל הערכים הללו תחת ידו של גואל רצון, מה לנו להלין על כך? אני רק דואגת שאין שם א-לוהים. האיום המוסתר בהתאבדות ברגע שיגיע גואל רצון לגיל 120 יותר ממדאיג. אולי בגלל עובדה זו הסכים גואל רצון להיחשף לתקשורת. אז במקום לשלוח לשם עובדים סוציאליים - הייתי שולחת לשם רבנים - שיכניסו לשם את א-לוהים.

אני תוהה בלבי, בעיון מדוקדק בכל הכתבות, אם בכל חצי הביקורת המופנית אליו, אל גואל רצון, לא מסתתרת לה איזו קנאה. איך זה שהוא הצליח להסתדר עם כל כך הרבה נשים, חי לו כמלך, חושב לו הגבר המצוי, ואני לא יכול להסתדר אפילו עם אחת?

ר' דוד דבש ו- 2 נשותיו
לצפיה לחץ על התמונה