מועדי השם - עיבוד עכשווי לתורת השם משמואל לחגי ישראל | אלי שיינפלד

יצר המין הינו אחד היצרים החזקים הפועלים בקרב בני האדם. דווקא משום כך הוא זכה להתייחסות נרחבת בספרות התורנית וההלכתית, עד כי נדמה שחז"ל לדורותם היו בעלי גישה שונה עד מאד מהרבנות הנוהגת בימינו, לפחות בכל הקשור להתמודדות ישירה, גלויה ואמיצה עם יצרים.

 

ספרו של אלי שיינפלד היצר הלב והאדם , המשמש ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים, מבקש לשנות במעט את ההתנהלות הנסתרת והסמויה הנהוגה בדורינו בכל הקשור להתמודדות עם יצרים, ולתת ביטוי לקשיים - ובעיקר לצורך להתמודד איתם. כאמור, אין מדובר במעשה שכיח בדורינו. לעיתים נראה, כי מובילי הדת היהודית מעדיפים היו להעלים חלק מהעניינים הנעימים פחות להתמודדות, או לכל הפחות לדבר עליהם בחדרי חדרים. ואולם התנהלות זו לא זו בלבד שאינה משכחת את היצרים, אלא היפוכו של דבר. היא מלבה אותם, הופכת אותם לאסורים וחשוכים וממילא מעניקה להם משיכה נוספת, בבחינת מים גנובים ימתקו.

חשיפת הדיון לאור השמש, גם (ואולי בעיקר) אם באופן צנוע ומכובד, עשוי להביא לשינוי מסוים ביכולתם של המאמינים להתמודד עם יצריהם. הגם כי הספר מתמקד ביצר המין, נראה שיש בו מספר עצות שיכולות להיות נכונות גם ליצרים אחרים עמם מתמודד כל אדם מתבגר ובוגר כאחד.

מבלי להיכנס לשבילי הפסיכולוגיה הכרוכים בנחמה שעשוי לספק הספר לצעירים רבים ומבוהלים, הנחשפים לעולם המיני שאינם מודעים לו, הרי שמדובר בתוספת תורנית חשובה עד מאד. כזו שמספקת תשתית הלכתית ותורנית למתחים קיימים, מבלי להתעלם או לטייח מציאות נוהגת.

לא נותר אלא לסכם ולאחל שמי יתן וירבו עוד אמיצים שיקחו לידם את מושכות ההנהגה החינוכית והתורנית, הנהגה הזקוקה לאמת ויושר. אכן, מי שרוצה לדבר על היצר, מי שמעוניין להתמודד איתו, צריך לפנות ללב האדם. וזו, הלכה למעשה, תרומתו החשובה של ספר זה.

הספר "שם משמואל" על פרשת השבוע ומועדי ישראל מבוסס על דברי אביו של המחבר, בעל ה"אבני נזר" ומביא גם מדברי סבו הרבי מקוצק. אך ה"שם משמואל" פיתח את הדברים והוסיף להם נופך משלו, בבחינת "אין עומק שאין דרגה עמוקה ממנו"

המעיין בספר "שם משמואל" נפעם מן המקוריות ומזווית הראייה החדש, מן ההתאמה השלמה של המהלך לכלל המקורות ב"חשבון" מרהיב, ומן היופי המתעורר משלמות הדברים.

כל קטע בספר "שם משמואל" – מסב עונג צרוף. חן הוצק בשפתותיו, חן יוצא מן הכלל. נדיר וייחודי. יש חן שהוא שובה עין ויש חן שהוא שובה לב.

מכירים אנו לימוד בבקיאות, ולימוד בעיון. אבל, יש גם לימוד של הפנמה ושינוי. לימוד שבעקבותיו המעיין משתנה. הדברים חודרים אל ליבו. שובים את ליבו.

לימוד מפנים הוא ביטוי לאמת חדורה וחודרת ואין שובה לב ומהנה כדבר אמת (מתוך פתח דבר לספר)