הרמב״ם נודע כרופא הבקיא בהגות הרפואית שלפני המאה ה־11, הוא הכיר היטב את הן כתבי הרפואה העתיקים שנכתבו במצרים, יוון ורומא, ואת הרפואה ה״מודרנית״ לזמנו שהסתמכה על רופאים ערבים־מוסלמים. הרמב״ם חקר את כתבי גאלינוס, אבן סינא, אבוקראט ואחרים, עדכן אותם לזמנו מתוך ראייה הוליסטית הרואה את הגוף והנפש כמהות אחת, ושילב בכתביו ידע רב הלקוח מעיסוק ברפואה ״עממית״, או ב״רפואה טבעית״. עצם העובדה כי כתביו של הרמב״ם משמשים כמקור מוסמך ברפואה האלטרנטיבית גם כיום, מעידה על חשיבות כתביו.
