כל אחד ממקומו - מדריך ליהדות מעשית | יקיר שגב בנימין לאו

מתארחים אצל חברים דתיים? רוצים להגיע לבית הכנסת בחג ולהימנע ממבוכת ה"איפה קוראים עכשיו"? ואיך אומרים את המילים הארמיות המסובכות של הקדיש במהלך ההלוויה? ספר שיצא בימים האחרונים מהווה מעין "קיצור שולחן ערוך" (ספר ההלכות המסורתי; י"ש) לחילונים בלבד. הספר, "כל אחד ממקומו", משמש מדריך ליהדות מעשית ועולות בו שלל סוגיות במפגשים שבין החילונים למסורת היהודית. כך, לדוגמה, בהגעה לכותל מוסבר על כך שהמקום הוא כמעין בית כנסת וראוי לחבוש כיפה ולהתנהג במתינות ובכבוד. 

בספר מוצע להתפלל בתפילות במניינים או בתפילה אישית בהתאם למצב הנפשי שבו כל אחד נמצא. בספר גם מספרים על החלקים השונים של הכותל שבהם אפשר לבקר, ובהם הרחבה

הישראלית החדשה המאפשרת לנשים ולגברים להתפלל בצוותא. 

אחד הדברים החדישים שמציע הספר הוא צירוף קובצי קול, שאותם אפשר לסרוק בסמארטפון ולשמוע כיצד להגות במדויק כמו בקדיש הנאמר בהלוויה או בבית הכנסת בשנת האבל, שמילותיו בארמית קשות להגייה. באמירת הקידוש ביום שישי בערב גם כן מצורפת סריקה של קובצי קול, הפעם אפילו בנוסח ספרדי ובנוסח אשכנזי. 

 

על ההגעה לבית הכנסת ביום שישי בערב אומר "השולחן הערוך החילוני" כי נשים קוראות את התפילה בדיוק כמו גברים, וכי כל אחד רצוי בבית הכנסת בקבלת שבת. "קבלת שבת היא נקודת

הזמן של המעבר מימי חול אל הקודש, בית הכנסת הוא מקום של רבים והכל מוזמנים להיות שותפים לחוויית המעבר ולכניסת השבת". 

את הספר כתב יקיר שגב, פעיל חברתי מוכר שהיה חבר במועצת עיריית ירושלים, עם הרב בני לאו. שגב גר במושב להבים ולמרות תאונת דרכים בגיל 3 שבה נקטעה ידו, שירת כלוחם בסיירת אגוז. 

בהקדמה לספר הסביר מה גורם לאדם חילוני לערוך ספר שכזה: "לפני כמה שנים הוזמנתי לאנגליה להרצות בפני צעירים יהודים. לאחר ההרצאה הצטרפתי לארוחת ערב. כאשר הגענו לברכת

המזון היה ברור כי מרבית הנוכחים לא יודעים כיצד יש להגות את המילים. גם לי לא היה מושג כיצד לומר את הברכה ולא הכרתי את הניגון. נאלצתי להסתיר את בורותי באמצעות מלמול לא מחייב".

שגב אומר עוד: "הדור של הוריי נאלץ להפנות עורף למסורת כדי להתרכז במשימה האדירה של הקמתו מחדש של הבית לעם היהודי בארץ ישראל. משהוקם הבית נותרנו אני ובני דורי עומדים כשעורפנו למסורת, ואת מבוכתנו אנו מסווים בהתנגדות לה או בהתעלמות ממנה. הצידוק לדחיית המסורת איננו רלוונטי עוד. מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית היא המוקד הבלתי מעורער של

הקיום היהודי. ההלכה היהודית איננה מאיימת עלינו ואיננו צריכים למרוד בה. אינני רוצה לשנות את אורחות חיי, אך אינני מוכן לוותר על היכולת להיכנס לבית כנסת ולהשתלב בתפילה וללמד את ילדיי הלכות חגים כדי שיוכלו לבחור כיצד לחגוג אותם".

•   •   •