מה בין מצב למצברוח?
מאת: צפורה בראבי
האם יש קשר בין מצבו האישי של אדם למצב רוחו?
הרי רואים אנו אנשים שבעיות עוטפות אותם כמו יום מעונן וסמיך – ופניהם מחייכות כשמש בצהריים.
האם זוהי אינפנטיליות או כוח התגברות והתחזקות לעומת קשיים?
לעומת זאת אפשר שנפגוש מכר שהכל ברוך השם יופי – הפרנסה, הבריאות, הזוגיות, הילדים, רק מה? הוא כולו חפוי וירוד. יש לו כל מיני סיבות.
ואתם עם הבעיות הקשות שלכם מקשיבים ומסרבים להאמין...
כבר לימד אותנו שלמה המלך, החכם מכל אדם, ש"ברוב חכמה, רוב כעס, ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב" (קהלת א יח)
והנה דומה שהיום ככל שאנו נעשים חכמים יותר – אנו עצובים יותר.
ככל שאנו עצובים – מתרבים יותר היועצים למיניהם.
ואנו לומדים ולומדים – והשמחה אינה מגיעה.
ככל שאנו מתייעצים יותר – אנו מבינים כמה קשה מצבנו.
וכשאנו מבינים זאת – אנו מחפשים גם תרופה מתאימה – רצוי טבעית.
אז מה גרם למה?
האם העצב הביא את היועצים למיניהם, או שהיועצים לימדו אותנו שמצבנו רע ועלינו להצטער?
ובכלל – מה יותר טוב שמחה פשוטה או שמחה המגיעה לאחר שנות עמל וחיפוש?
ולא חבל על הזמן שביזבזנו?
בסיפורי ילדותנו קראנו על אנשים "פשוטים" העמלים לפרנסתם, יש להם קשיים שונים ומשונים והם משתדלים לשמוח בחלקם. ולעומת זאת הסיפורים הקלאסיים הידועים על נסיכות יפות ועשירות בארמונות פאר שהן עצובות וכל המדינה מתגייסת לשמחם.
האם השמחה היא נחלת פשוטי העם בגלל שאין הם מבינים את הקשיים שבחיים?
או אולי זוהי תכונה מבורכת המפצה על הקשיים?
ובהחלט יתכן שהשמחה מגיעה מתוך המצוקות, מתוך הרעב האמיתי שמלמד לשמוח בכל רגע במה שיש.
את זה קשה ללמד לאנשים שהם שבעים כל העת.
אולי משום כך זקוקים ליועצים למיניהם.
כל אדם יכול בכוחות עצמו לעשות ספירת מלאי לעצמו. לבדוק מה יש לו וליהנות מזה. החיים הם עכשיו והיום. העבר כבר איננו, העתיד עדיין רחוק – למה שלא נלמד לשמוח היום? עכשיו?
עם קצת מאמץ – תרגילי נפש עצמיים – זה יגיע.
כעצתו הידועה של רבי נחמן: "אם אתה שרוי בדיכאון, התאמץ לחייך, התנהג כאילו אתה שמח.
והשמחה האמיתית...בא תבוא".
חשיבה חיובית: תכשיט או תרופה?
גם סלעים עלולים להתפורר. גם הרים מתפרקים ונסדקים. וגם האדם החזק ביותר, עלול ליפול ברוחו.
הרמב"ם מלמד אותנו שהרפואה צריכה להיות מלכתחילה. האדם צריך לנהוג בעצמו בזהירות כדי שלא יחלה. אדם צריך לדאוג לנפשו ולהתחזק בה מאוד
כי המקור לכל המחלות, מלמד הרמב"ם, הוא נפש חלשה.
לכל הפעלות הנפש יש ביטוי גופני,
גשמי המלווה אותה.
ולכל מאורע והיפעלות הגוף יש הד בחיי הנפש.
הבריא באמת, לימד הרמב"ם, הוא מי שרוחו טובה עליו והוא עליז. על כן, כדי לשפר את מצבו הרפואי של חולה – יש לדאוג לשיפור מצב רוחו. כי כדי להיות בריא בגוף, צריך קודם כל לדאוג לבריאות הנפש.
לאיזון נפשי ולרגיעה.
בשטף החיים יש קשיים. לפעמים מצליחים להתמודד. לפעמים לא.
כדי להבין את גודל השפעת הנפש על הגוף – אפשר לראות אדם חזק ובריא וקולו חזק ועיניו זוהרות, אם ישמע דבר מה רע חלילה, יחלה. מבטו וגופו יהיו שחוחים וקולו דק וחלש. (עפ"י הרמב"ם)
ןבאמת, יותר ויותר רופאים מודעים ומסכימים שהגורם לרוב המחלות, הוא הבעייה הנפשית. יותר ויותר מציעים לקחת תרופת הרגעה כלשהי, תמצית טבעית, או המגדילים לעשות – שולחים את החולה לחופשה מפנקת. ממליצים לקרוא ספר טוב, לעשות דברים שגורמים לו שמחה. זה מחזק את הרוח. זה עוזר להתגבר על המחלה. זה יסייע על שמירת הבריאות להבא, בעזרת השם!
אז אם אתם חשים בלחץ. אם אתם באפיסת כוחות – נפשיים או פיזיים – עשו משהו מיוחד עבורכם.
הרי אתם יקרים וחשובים מאוד.
כך צריך כל אחד להתייחס לעצמו. באהבה, בהקשבה ובדאגה.
צאו לבלות, קנו משהו נפלא שמזמן רציתם ולא הרשיתם לעצמכם.
אפשר אפילו תכשיט יקר, או ספר יקר, או טיול יקר. או סתם עוגה עשירה ומפנקת, בבית קפה עם חברים.
חישבו מה הכי הייתם רוצים עבורכם. פיתחו את הלב עבורכם, היו קשובים לו.
הנפש הבריאה שלכם תשמור גם על גופכם יותר מכל.
אם זה קשה לכם, רק חישבו כמה עולות תרופות...
שלא נצטרך!
וכך לימד הרמב"ם: הנה תראה אדם שהוא חלש בגופו וקולו דק וגוו שחוח – אם ישמע פתאום דבר מה שמח – יתחזק גופו, קולו יתחזק ויאירו פניו כל כך שלא יוכל לכסות...
* * *