פרשת "עקב"

 

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם

וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ".

 

 

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" ואמרו חז"ל: "והיה" – לשון שמחה, "ויהי" – לשון צער. אם כך היה לו לאמר: "והיה כי תשמעון" או "והיה אם תשמעון", למה "עקב"?. ושאלה שניה מהו "תשמעון" עם 'ן' סופית? לשם מה נון סופית?

 

ידוע, שאדם אינו אוהב לשמוע מוסר ותוכחה. ואפילו שיהיו הדברים מאד הגיוניים ואמיתיים ונכונים. כשמתנהלת שיחה בין בני אדם ופתאום עובר אחד מהם למצב של 'מוכיח', מיד הוא כביכול עובר לצד השני של המתרס וכולם רוצים להשיב מלחמה שערה כנגדו, באומרם: מי שמך או נתן לך את הזכות להוכיח אותנו? וכי אתה טוב יותר? זהו טבעו של האדם, אין הוא אוהב לקבל מוסר ותוכחה.

 

כמו כן, ידוע לצערנו, כי בימינו כיום, המשפט והצדק לא בדיוק עובדים כראוי. ומצינו מקרים רבים בהם נשפטים אנשים ונחרץ דינם, ואחרי ערעורים ובירורים יסודיים, מתברר שהנאשם – זכאי. מה קרה? הא כיצד נהפך החייב לזכאי? או להפך, מצינו מקרים בהם אין הוכחות לחשדות, או שההוכחות המצויות אינם עם בסיס כשר, ועל פיהן יש לזכות את הנאשם. וראה זה פלא - הנאשם יוצא חייב. כמו כן מצינו כיום, שבעלי דין הולכים לבתי משפט אזרחיים במקום לבתי הדין הרבני הקובעים פסק דין על פי תורת ישראל.

ועל זה דווה ליבינו, ועל זה חשכו עינינו.

 

רבים כבר כתבו וטענו כנגד מכה זו. אך אם נתבונן בפרשה, נבין כי הסיבה היחידה לתופעה זו היא שאין נותנים את האפשרות שישמעו הדברים ויובהרו כהוגן. הנה נאמר בתורה (דברים א'): " וָאֲצַוֶּה, אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר:  שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ.  לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן--לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא...". על מנת להגיע למצב של חברה מתוקנת החיה בשלום והדדיות בין אחד לשני, מחויבים, כולם כאחד, לשמוע האחד את השני, גם אם הדברים הנשמעים הינם טענות ותוכחות. שכן, משפט וצדק יכולים להתבצע אך ורק אם שומעים את כל הצדדים.

 

מצב כזה של "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק" במאת האחוזים, היה בזמן משה רבינו ע"ה, שהיה משה יושב על הסלע ובעלי הדין באים אליו. וכאשר אחד מבעלי הדין היה מנסה לדבר דברי שקר, היה נדמה לו כי כל האבנים והסלעים מסביב עומדים לסקול אותו חי, ומיד היה מדבר אמת. וכן היה בזמן שלמה המלך ע"ה. שהיה שלמה המלך יושב על כסאו המיוחד ולפני הכסא היו שתי שורות, בכל שורה שש אריות. כאשר היו בעלי הדין עומדים לפני המלך למשפט, וחלילה היה דבר שקר עולה על דעתם, היו שומעים את נהמת האריות והיו חוזרים בהם. וכן יהיה, בע"ה, בזמן משיח שיהיה יושב על כסא המשפט וישפוט בצדק כל באי עולם. ועיין ישעיה י"א – חזון אחרית הימים.

 

זו היא האות נו"ן סופית, במילה "תִּשְׁמְעוּן" ולא נאמר "תשמעו" סתם. לאמר לנו כי באחרית הימים כשמנהיגי הדור ישמיעו מוסר ותוכחת לכל העם, הרי שעלינו לשמוע ("תשמעון") בשמחה ("והיה") ולהישמע ללא עיקובים ("עקב"). ואז, בע"ה יתקיים בנו: "כִּימֵי צֵאתְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ, נִפְלָאוֹת" = נ' פלאות, כפי שראו אבותינו במצרים ועל ים סוף. זהו "והיה עקב תשמעון" בעקבתא דמשיחא, נשמע מוסר ותוכחת בשמחה וללא עיקובים.

 

ונביא לשון הזוהר הקדוש בענין זה (השמטות רס"א ע"ב): "הדא הוא דכתיב: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. כיום צאתך הוה ליה למימר ! מאי כימי? דכלהו יומין עלאין אזדמנו התם ואזדמנו הכא. בג"כ נפלאות - נ' פלאות. חמשין פלאות. דהא נ' תרעין דבינה פתח קב"ה לאפקא לון מתמן. ובגיני כך באורייתא אדכר יציאת מצרים נ' זמנין לקבל נ' תרעין כדין יעביד ליומא משיחא".  תרגום: זהו שאומר הכתוב: "כימי צאתך " מדוע נאמר "כימי"? היה צריך לאמר "כיום צאתך"? אלא, שכל הימים העליונים (הספירות העליונות) הזדמנו ובאו שם ביציאת מצרים. כמו כן יזדמנו ויבואו כאן בביאת המשיח. לפיכך נאמר: "נפלאות" נ'  פלאות = 50 פלאות. שהרי 50 שערים של בינה, פתח הקב"ה להוציאם ממצרים. לפיכך נזכר בתורה 50 פעם "יציאת מצרים". כנגד 50 שערים. כך גם יעשה הקב"ה לימות המשיח.

 

אין ספק שאנו עדים לימי גאולה מיוחדים כעת, ימים אלה כמו בלידה. כואב, אך צריך סבלנות... כל ציר מקרב את הלידה. הדרך הארוכה כבר מאחורינו......כל כאב ויסור שעובר – מקרב את הגאולה בצעדי ענק. יהי רצון בימינו, אמן.

 

ואכלת ושבעת וברכת

נאמר בפרשה (דברים ח', י'): "וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ" מכאן למדו חז"ל (ברכות, ו', א') שברכת הזימון [נ"א המזון] מן התורה. שנא' (דברים ח) ואכלת ושבעת וברכת" זו ברכת הזימון.

ר' זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך - צריך לברך, דכתיב: "ואכלת ושבעת וברכת".  ספק התפלל ספק לא התפלל - אל יתפלל. עד כדי כך חשובה ברכת המזון.

 

 

 

עשרה דברים בברכת המזון: (מתוך זוהר מדרש רות)

נביא בקצרה את עשרת הסעיפים הקשורים בברכת המזון. מחז"ל אנו לומדים כמה יש חשיבות לאדם העורך שולחנו ומכין עצמו לארוחה כיושב לפני מלך מלכי המלכים. ואדם שזהיר בדברים אלו – פרנסתו ובריאותו מובטחת.

1. עריכת השולחן   - השולחן כמו מזבח, האוכל כמו קורבן. וידוע, כי מזון העולם בא מתוך דין. ואמרו חז"ל (בפסחים): "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף". לכן הישיבה סביב השולחן היא כיושב ואוכל לפני מלך,   שנאמר: "ואכלת לפני ה' אלוקיך". בכל יום צריך לערוך השולחן, ובשבת עוד יותר, וטוב שתהיה תוספת שינוי.
2. נטילת ידיים       - לפני האכילה – צריך נקיות, כמו מלאכי השרת. מה מלאכי השרת אוכלים "לחם אבירים – מן", בנקיות וטהרה -  כך אנו צריכים לאכול בנקיות ובטהרה. ודרשו חז"ל: "והתקדישתם" – אלו מים ראשונים – נטילת ידיים. "והייתם קדושים" – אלו מים אחרונים. ועוד: מי שאוכל בלי נטילת ידיים, כאילו אוכל לחם טמא. ואומר על כך בתנא דבי אליהו: כל המזלזל בנטילת ידיים, סימן רע לו.
3. שמאל לימין       - וצריך שיד ימין תתן הכלי ליד שמאל (כדי להכניע השמאל – הדין). ושמאל תשפוך מים תחילה על יד ימין, 3 פעמים רצופות עד שיעור הפרק שגזרו חכמים. ואח"כ, יניח הכלי. יד ימין תיקח ותשפוך מים על יד שמאל באותה צורה. וישפשף ידיו זו בזו 3 פעמים.
4. הגבהת הידיים   - צריך להגביה ידיו בעודן רטובות, ואז מברך: "אשר קדשנו....על נטילת ידיים". הגבהת הידיים = היא הנטילה. שנאמר: "וינטלם וינשאם". ובעוד ידיו זקופין יפשוט 10 אצבעותיו לסימן קבלת השפע והברכה מ-10 מיני השפע המוזכרים בברכת "ויתן לך" – בברכת יצחק ליעקב. (בראשית כ"ז, י"ח). ויש שאומרים הפסוק: (תהלים, קל"ד, ב): "שְׂאוּ-יְדֵכֶם קֹדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת ה'" ומברכים "על נטילת ידיים".
5. נטילה וברכה מיד -  לסמוך ברכה מיד עם הגבהת הידיים. ואסור לנגב עד לאחר סיום הברכה.
6. לחם לעניים       - צריך לתת מלחמו לעניים. היום מקובל לתת אוכל לאירגוני הצדקה, או ממש לתת כסף לעניים ולנזקקים כדי שיברכו את האדם בפרנסה טובה.
7. ברכת "המוציא"            - לברך "המוציא לחם מן הארץ" וחשוב לדקדק בברכה זו, שטמון בה סוד 10 מיני השפע. לכן ברכה זו גם כן בת 10 מילים בדיוק. ואסור לאכול בלא ברכה.
8. אכילה בנחת      - צריך לאכול בנחת, כאוכל לפני מלך, ולא חלילה כזולל וסובא.
9. דברי תורה        - וצריך לאמר דברי תורה, או ללמוד (אם הוא יחידי). וגם שירי שבח והודיה לקב"ה, גם הם בכלל דברי תורה. וטוב אם הילדים ינצלו זמן זה לחזרה על  ת"ת שלמדו באותו היום.
10. מים אחרונים     - חובה. שבעבר היה המלח מעורב ב"מלח סדומית", שהיה עלול לגרום עיוורון עם הגיע לעין. אבל אפילו בימינו, שאין "מלח סדומית" מצויה, גם היום, יש לבצע "מים אחרונים", ולו רק מן הסיבה של "והייתם קדושים" לפני ברכת המזון.

 

 

חיוב ברכות הנהנין – מדברי סופרים,  שנכללים ב-  "כתר" = 620  מצוות

מצינו כי יש לברך על כל דבר ודבר שיש בו הנאה (לכן נקראים ברכות הנהנין), וזה על פי דברי סופרים. כמו כן יש מצוות שאינם כתובות בתורה במפורש ואנו אומרים עליהן: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". למשל: נר שבת, נר חנוכה, היכן אלה מוזכרים בתורה כמצוות עשה? ואם לא מוזכרים בתורה, מדוע אנו אומרים: " אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" היכן קידש, והיכן ציווה?

אלא: ידוע כי יש תרי"ג = 613 מצוות בתורה (רמ"ח = 245 מצוות עשה, ועוד שס"ה = 365 מצוות לא תעשה). ועל המצוות אנו מברכים : "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו".

וישנם עוד 7 מצוות מדברי סופרים שגם עליהן מברכים "אשר קדשנו" : ואלו הן:

1. ברכות הנהנין
2. נטילת ידיים
3. נר שבת
4. נר חנוכה
5. מקרא מגילה
6. עירובין
7. קריאת הלל

 

 

סימן לסדר הברכות

רבותינו נתנו סימן לסדר הברכות במאכלים: כלומר אם יש לפנינו מוצרי מזון שברכתם המוציא, עץ, אדמה וכו' מה קודם למה?       הסימן:   ראשי התיבות:  מגע אש. (כשמו כן הוא – אי ברכה = משחק באש........)

מ- מוציא / מזונות            ג – גפן              ע – עץ              א – אדמה         ש – שהכל.

 

יהי רצון מלפני אלקי השמים שנשמע ונתבשר בשורות טובות, והקב"ה ישפיע עלינו שפע, ברכה, פרנסה טובה ובריאות איתנה, בזכות שאנו מקפידים על "ברכת המזון". ונזכה לראות מלך המשיח על כיסאו, ועם ישראל ישכון לבטח בארצו עם בא גואל צדק במהרה בימינו. אמן.