תרגום: אמר הסוחר (פ"א: ערבי) לרבי רבה בר בר חנה: בוא ואראה לך היכן בלועים קורח ועדתו. הלכו וראו שני בקעים שיוצא מהם עשן. לקח (הסוחר), גיזת צמר, הרטיבה במים ושם אותה בראש הרומח שלו, והעבירה שם (מעל העשן), ונחרכה (להראות כמה לוהט המקום). אמר הסוחר לרבה בר בר חנה: הקשב, מה אתה שומע? ענה רבה בר בר חנה: שמעתי שהיו (בלועי קורח) אומרים: "משה אמת ותורתו אמת והן (קורח ועדתו) בדאים". אמר לו (הסוחר): כל שלושים יום מחזירה אותם גהינם למקום זה, כדרך שמתבשל בשר בתוך הקלחת. כך חוזרים ואומרים: "משה אמת ותורתו אמת והן בדאים".תרגום: אמר לו (לרבי ) ההוא רועה: בא ואראה לך בלועי קורח (המקום בו בלועים קורח ועדתו) הלכו וראו
(* הערה:) בשנת 2448 שנה לבריאת עולם – יצאו בני ישראל ממצרים. כיצד זוכרים?
לפי "שבת הגדול", מתי היה שבת הגדול?:
ש-שבת ב-2 אלפים ת=400 הגדול=48 יציאת מצרים: בשנת 2448 לבריאה.
***********************************************************************************
מצוות פדיון הבן, חשיבותה, טעמיה ורמזיה
נביא להלן מספר דברים בנושא פדיון הבן. (הבאנו כאן על קצה המזלג).
נאמר בפרשת השבוע: "אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם...וּפְדוּיָו, מִבֶּן-חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה, בְּעֶרְכְּךָ, כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: עֶשְׂרִים גֵּרָה, הוּא" (במדבר, י"ח, ט"ו).
מה היא ההגדרה של "בכור"?
"בכור" לפי הגדרת התורה הוא: "קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר = פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם" הבכור הוא זה שפטר (פתח) את רחם האם בפעם הראשונה. הראשון שהיה ברחם ופרץ ממנו לאוויר העולם – הוא "בכור". לכן בטכס הפדיון שואל הכהן את האישה: "בנך זה, בכור? שמא ילדת בן אחר לפניו או שמא היפלת?" ואם ענתה האישה "זה בני בכורי, לא ילדתי ולא הפלתי לפניו" הרי שיודעים אנו כי בכור הוא, וצריך לפדותו כציווי התורה. לכן בכור = בן, ולא בת. הבכור הולך לפי האם ולא האב.
מתי, ומדוע נתקדשו הבכורות?
הבכורות נתקדשו בזמן "מכת בכורות" בארץ מצרים. והטעם, מצד הנס שנעשה בהם ונתקדש שם ה' על ידם. שנאמר: "כִּי לִי, כָּל-בְּכוֹר--בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל-בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל". הביטוי לקדושת הבכורים הינו: שמרגע הולדת הבכור - נהפך קודש. מאותה שעה אסור לבכור לעשות דבר שבחולין, כלומר אסור לו לעבוד בדברי חול – עד שייפדה. ואומר רבינו בחיי: "לכך צריך לפדותם, כדי להתירם להשתמש בחולין". וכפי שידוע לנו, עד חטא העגל, היו הבכורים אמורים לעבוד בעבודת בית המקדש. בגלל חטא העגל – נתנה העבודה לכהנים והלווים בלבד.
זמן הפדיון: "כשיעברו עליו 30 יום". שכתוב: "ופדויו מבן חודש תפדה" מדוע 30 יום?
כתב רש"י במסכת בבא קמא י"א ע"ב: ד"ה 'אין פודין': " שהטעם שאמרה תורה לפדות אחר 30 יום הוא: שחוששים שמא וולד נפל הוא (נפל = תינוק שנולד ולא עברו עליו 30 יום ונפטר, ל"ע). אבל כל שנודע לנו שאינו נפל – חייב בפדיון. רוב דעת הפוסקים מסכימים שהמילה "חודש" = 30 יום. וזמן הפדיון: "משיכנס יום ה-31, חל חיוב פדיון".
חשיבות המצווה ע"פ הזוהר (תרומה קע"ד ע"ב: "פקודא תליסר")
מדברי הזוהר הקדוש מובן, שבמצווה זו פודה האב את הבן - ממות לחיים. והוא משום שעל הרך הנולד שולטת רשות של מלאך המות. ובזמן הפדיון, יוצא מרשות מלאך המוות. מה הקשר בין הבכור למלאך המות? ידוע, כי הקב"ה בכבודו ובעצמו "היכה כל בכור בארץ מצרים". אבל, הרי זו מלאכתו של מלאך המות, מדוע לא נתן לו הקב"ה לבצע משימה זו? אלא שאם היה נותן הקב"ה למלאך המות לבצע משימה זו, הרי שהיה הורג על ימין ועל שמאל שכן ידוע שבני ישראל היגיעו עד 49 שערי טומאה. וברגע שיש 'אור ירוק' למלאך המות להרוג, הרי שהוא לוקח עימו כל מי שיש בו פסק דין מות. לכן הקב"ה בעצמו ביצע את "מכת בכורות". ומאז מקטר מלאך המות על הבכורים הנולדים. לכן אומר החיד"א בספר 'מדבר קדמות' מערכת פ': "מסורת בידינו כי איש אשר יתן בשמחה 5 סלעים במתנה גמורה לכהן, יהיה בטוח שהילד יחיה וינצל מפגעי חולי הילדים, ויגדל ויהיה לאיש".
בכורות של כהנים ולויים – אינם צריכים "פדיון הבן", מדוע?
הסיבה: (במדבר, ג', מ' והלאה) הלויים פדו את בכורי בני ישראל במדבר וכל שכן שפוטרים את עצמם, לכן הם אינם צריכים פדיון. ואפילו אם רק האם היא כהנת או לויה והאב ישראל – גם אז פטור הבכור מפדיון. שנאמר: "פטר כל רחם".
רמזים ומנהגים בפדיון הבן
חמישה סלעים כנגד = 20 כסף מעות, כנגד 20 כסף שמכרו את יוסף. אמר הקב"ה (בר"ר,פר' פ"ד,י"ז): "אתם מכרתם בנה, בכורה של רחל בעשרים כסף מעות, שהן חמישה סלעים – לפיכך יהיה כל אב ואב מפריש ערך בנו 5 סלעים במנה צורי".
סעודת "פדיון הבן" = שקול כמו פ"ד תעניות. הסעודה שקולה כמו פ"ד (84) תעניות, והוא כנגד 84 השנים שיעקב אבינו ע"ה, לא ראה קרי מימיו, עד שנולד ראובן. זהו שאמר יעקב אע"ה: "כוחי וראשית אוני".
ועוד שמעתי, רמז "פדיון": ארבעת השמחות בחיי הבכור שצריך סעודת מצווה:
פדיון = אותיות פ'ד'= כנגד סעודת "פדיון הבן" כנזכר לעיל. אות י' – (האות י' קטנה, ו' בנונית, ן' גדולה) כשנולד תינוק קטן (כמו י') - לשמונה ימים, צריך סעודת מצווה של המילה. כשמגיע לגיל 13, בינוני (כמו ו') – צריך סעודת בר מצווה. וכשגדל ונהיה לבחור שהיגיע לפרקו (כמו אות ן') – צריך סעודת נישואין. הרי 4 סעודות בחיי הבכור.
מנהג חלוקת "שום", ו"רחת חלקום": שריח השום – מבריח החיצונים והמזיקים של הסט"א. ועתה משנתמתקו הדינין ויצא הילד הבכור מחזקת הסכנה, לכן אוכלים מתוק. (רחת חלקום עשוי מקמח וסוכר בעיקר)
בזכות מצוות "בכורות" (פדיון הבן") – נכנסו לארץ ישראל (מסכת בכורות ה' ע"א ופירש"י)
מדוע נסמכה פרשת "קדש לי כל בכור" לפרשת "והיה כי יביאך"? אומרים משמו של רבי ישמעאל: "...לכדתנא דבי רבי ישמעאל עשה מצוה זו (קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר...וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַה') שבשבילה תיכנס לארץ" (וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ ה', אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ, וְלַאֲבֹתֶיךָ; וּנְתָנָהּ, לָךְ), הא בהא תליא – ראינו שבזכות מצוות בכורות נכנסים ונאחזים בארץ ישראל, כן יזכינו הקב"ה ליישוב טוב בארץ הקודש.
הודעה לכל הבכורים שידוע שהם בכורים ומאיזו שהיא סיבה לא עשו להם "פדיון בכורים"
מי שהוא בכור אמיתי, ומאיזו סיבה שהיא, לא פדה אותו אביו כשהיה בן חודש, או שידוע לכם על אחינו בית ישראל, שהיום יש הרבה חוזרים בתשובה ב"ה, ואולי האב לא עשה "פדיון" לבנו, חושו ומהרו לרב / לחכם הקרוב אליכם, שאלו אותו מה עליכם לעשות ותנצלו מצרות, נזקים וחולאים, רחמנא ליצלן. תזכו למצוות.
יהי רצון מלפני אלקי השמים שיצילנו מן המחלוקות ויזכנו לעשות דברי תורתו באהבה ולשם שמיים. ונזכה לקיים מצוות פדיון הבן כהלכתה ובזכות זה נזכה לשבת בארצינו לבטח, ולראות בבניין בית המקדש במהרה בימינו. אמן.
