יוֹמָנֵי

הַבֹּקֶר עוֹמֵד לְהַפְצִיעַ

דִמְעוֹתַי נוֹטְפוֹת בְּדַפֶּיךָ

נִשְׁבַּעְתִּי לֹא לִבְכּוֹת,

סִיּוּטִים מִן הָעֳבַר

שָׁבִים וּפוֹקְדִים

לִבִּי מִתְכַּוֵּץ,

אֵינֶנִּי מַרְשָׁה לְעַצְמִי

לְהִכָּנַע לַזִּכְרוֹנוֹת,

הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה

נִיצוֹץ  תִּקְוָה