רוּחַ

שׁוֹטַטְתִּי עַל הַחוֹף,

מַבִּיטָה בַּקַּרְקַע

כִּמְחַפֶּשֶׂת צֶדֶף יָפֶה בִּמְיֻחָד.

מְנַסֶּה לְגַלּוֹת עוֹלָם חָדָשׁ

מַרְגִּישָׁה כְּבוּלָה בַּאֲזִקֵּי כֶּסֶף לָאֲדָמָה.

זָלְגָה לִי דִּמְעָה

דִּמְעָה שְׁקוּפָה,

אָסַפְתִּי אוֹתָהּ בְּאֶצְבָּעִי וְטָעַמְתִּי

מְלִיחוּת  נְעִימָה, מֻכֶּרֶת.

וְהָרוּחַ,

שֶׁעַד עַתָּה דָּחֲפָה אוֹתִי,

שִׁנְּתָה לְפֶתַע  כִּוּוּן

דּוֹחֶקֶת בִּי לָלֶכֶת מַהֵר יוֹתֵר,

מְלַטֶּפֶת אֶת פָּנַי

מְנַשֶּׁקֶת לִשְׂפָתַי הַסְּדוּקוֹת