|
חמסין
השמש במרום יוקדת קרניה
מעל רחובות הערים.
מן המדבר נושבת רוח,
רוח חמה כאש,
לחות איומה, נוטפת בכולנו
מקלחות אין ספור
אין מזור לגוף.
אט אט שוקעת השמש,
בשעת בין ערביים,
רגע אחרי ששביבי האור האחרונים
נסוגים אל מאחורי האופק,
החמסין נשבר וריח המלח
נישא מן הים.
|