היו זמנים, היו לילות,

יצאנו אט לאור הזיכרונות,

אני מצפת

הרואה הקטנה מן הגיא,

אתה מאשקלון

עם הטנדר נוסע.

הן אפשר שתזכור

בערב של שושנים

כשאני עומדת על הבמה

עם זר כלניות ביד

שושנת תימן

שרה

באב אל וואד,

הנאווה בבנות