דיאטה: שוקולד הרזיה ודיאטה
שוקולד ודיאטה: צריכת שוקולד מובילה ל- BMI נמוך יותר
אנשים הצורכים שוקולד בתדירות נמוכה עשויה להיות מדד מסת הגוף (BMI) גבוהה, כך נמצא נתונים מעניינים מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.
מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי: Archives of Internal Medicine, עולה שבמחקר עם שכלל כ- 970 גברים ונשים, צריכת שוקולד לעיתים תכופות קשור בהורדת ה-BMI.
נמצא שצריכת שוקולד לעיתים תכופות יותר קשורה להורדת ה-BMI. הם בקנה אחד עם ממצאים אחרים הטוענים שהרכב התזונה, כמו גם מספר הקלוריות, יכולים להשפיע על ה-BMI. הם ההולמים את היתרונות המדווחים של השוקולד והדיאטה להרזיה.
ממצאי הניסוי תואמות בחולדות שקיבלו אפיקטכין - epicatechin שמקורו בפולי הקקאו להעיד על קשר סיבתי שעשוי להיות.
היתרונות הבריאותיים של פוליפנולים המצויים בפולי הקקאו, מחקרים דיווחו על היתרונות הפוטנציאלים לבריאות מערכת הלב וכלי הדם, בריאות העור ואף בריאות המוח.
מרבית המחקרים המדעים בודקים את היתרונות הפוטנציאליים של פולי קקאו אודות ההיתרונות למניעת מחלות לב וכלי דם שלהפלבונואידים - flavanols (הידוע גם בשם flavan-3-OLS או catechins), ובמיוחד פלבנואידים mono0meric epicatechin.
הקקאו מכיל תרכובות בעלות פוטנציאל לשמירת משקל גוף תקין (הרזיה מאוזנת?!). מדענים ממרכז לתזונה באוניברסיטת שבפנסילבניה דיווחו בכתב העת
Journal of Agricultural and Food Chemistry (Vol. 59, pp. 5305-5311, 2011) שהפוליפנולים המצויים בפולי הקקאו עכבות אנזימי עיכול שונים באופן התלוי במינון, כלומר, ככל שצורכים יותר, כך גדלה ההשפעה.
מדענים מסן דייגו דיווחו אודות נתונים ראשוניים מניתוח של כ- 1,000 נשים וגברים בגילאי 20 עד 85 שלא סבלו מחלות לב, סוכרת ורמות כולסטרול חריגות.
הרגלי צריכת שוקולד הוערכו באמצעות שאלון, תוך צריכת פירות, ירקות ושומן רווי באו בחשבון במהלך החישובים.
תוצאות המחקר הראו, שצריכת שוקולד קשורה לצריכה גבוהה יותר של קלוריות ושומן רווי, צריכת שוקולד תכופים יותר נמצאה קשורה להורדת ה-BMI.
אודות המרכיבים הפעילים פוטנציאליים המצויים בשוקולד, החוקרים ציינו שהקטכינים - catechins המצויים בשוקולד בעלי תכונות נוגדות חמצון
(אנטי-אוקסידנטיות), הקטכינים עשויים להשפיע על חילוף החומרים (מטבוליזם).
החוקרים לא מדדו את סוגי שוקולד צרכו וגם לא לספק מידע על הכמויות שנצרכו על ידי משתתפי המחקר.
Archives of Internal Medicine 172(6):519-521, 2012