Scotch Whisky

עקיבא אשר פדווא – לונדון

חודש טבת תשס"ו

לאחרונה רבו השמועות בקרב הציבור החרדי לגבי תהליך ייצור המשקה הנקרא ויסקי Whisky המיוצר בסקוטלנד ובאירלנד ובעוד מקומות בעולם, ובעיקר לגבי החביות שבהם משתמשים בכדי שיתיישן המשקה, וההשלכות הנוגעות להלכה.  

רבים מהשמועות הנ"ל אינם מבוססות על המציאות בשטח, ולכן כמובן אין יסוד למסקנות שהתבססו עליהן. אולם עצם פרסום הנושא והמסקנות שהסיקו מהם, גרמו מבוכה בקרב חלק מהציבור, שחושבים שמעתה יש לאסור כל סוגי המשקה כמעט ללא יוצא מן הכלל.

לעומתם יש כאלו שדחו את הענין מכל וכל, בהסתמכם על פסקי הלכה ותשובות של גדולי הפוסקים מהדור הקודם ז"ל שהתירו לשתות ויסקי, והם אומרים שכל סוגי ויסקי מותרים ללא יוצא מן הכלל.

האמת הוא ששניהם לא צודקים, כי בוודאי כדאי הם גדולי הפוסקים ז"ל שהתירו בשעתם לשתות ויסקי לסמוך עליהם, ואין שום הצדקה לבוא היום ולאסור באופן גורף כל סוגי ויסקי, ללא אבחנה וללא יוצא מן הכלל, אולם האמת הוא שהמציאות היום אינו בדיוק כמו שהיה בזמן שהם דנו בנושא, ולכן איננו יכולים להתעלם ולומר שכבר פסקו רבותינו ז"ל להתירא והכל מותר, אלא יש לבדוק את השינויים ולהסיק מסקנות חדשות לפי המציאות כהיום.

במאמר זה אנסה להסביר תהליכי הייצור והחילוקים בין סוגי הוויסקי השונים, והנפק"מ בין המשקאות המיוצרים בארצות שונים.

Scotch Whisky

מקורו של המשקה הנקרא Whisky הוא בארץ Scotland ועד היום ויסקי המיוצר בסקוטלנד הוא המקורי והכי "אמיתי" מכולם.

בסקוטלנד יש תקן חוקי הקובע באיזה רכיבים מותר להשתמש לייצור ויסקי, והם:

1     אחד מסוגי הדגן (חטה, שעורה, תירס וכדומה).

2     לתת שעורה (Malted Barley).

3     שמרים (העשוי על בסיס סוכר Molassas).

4     מים. ולאחרונה הוסיפו גם –

5     צבע כרמל.

בנוסף לרכיבים הפיזיים יש עוד מרכיב חשוב מאד שהוא ה"זמן", כי לפי התקן לא נחשב המשקה לוויסקי אלא אחרי תקופת התיישנות של שלוש שנים לפחות, בתוך חביות עץ.

מעבר לחמש רכיבים אלו, אסור מבחינה חוקית להוסיף שום דבר אחר בתוך ויסקי, וההקפדה על כך הוא חמור מאד, כך שאם יגלו שמישהו זייף בנושא זה, ישללו ממנו את הזכות למכור עוד את המשקה שלו תחת השם ויסקי, וגם בודאי יחייבו אותו לשלם קנסות כבדות וכדומה.

בסקוטלנד מייצרים כמה סוגי ויסקי:

Grain Whisky – ויסקי העשוי מסוגי דגן שונים, ומשתמשים בו בדרך כלל כבסיס לייצור Blended Whisky.

Malt Whisky - ויסקי העשוי רק מלתת שעורים – Malted Barley, ומשתמשים בה גם כבסיס ליצור Blended Whisky וגם לייצור סוגי ויסקי אקסקלוסיביות הנקראים Single Malt Whisky.

Blended Whisky – משקאות נפוצים העשויים ע"י תערובות של הרבה סוגי ויסקי, לפעמים עד ארבעים סוגים שונים, ביניהם גם Grain Whisky וגם Malt Whisky. האיכות של ויסקי כזה נקבע לפי כמות ואיכות המלט ויסקי שבתערובות.

Single Malt Whisky – ויסקי מיוחד, ובדרך כלל משובח ויוקרתי, מהסוגים הרגילים הנקראים Blended. ויסקי כזה גם כן נעשה ע"י תערובות של הרבה ויסקי עם איכויות שונות, אולם הוא שונה בכך שהוא עשוי אך ורק מתערובת של Malt Whisky וכולם מבית זיקוק אחת, אך מחביות שונות ומשנות ייצור שונות. על ויסקי כזה מפרסמים בדרך כלל את ה"גיל" הנקבע לפי הוותק - היינו מספר שנות ההתיישנות - של הוויסקי הצעיר שבתערובות.

תהליכי הייצור

Grain Whisky

טוחנים את הדגן הרצוי לקמח גס ומכניסים הקמח למים חמים בתוספת לתת שעורים (Malted barley) כדי שהאנזימים הטבעיים שבה יעזרו להפוך העמילן שבקמח לסוכר, כך שיוכלו השמרים שמוסיפים בשלב הבא לפעול (שהרי השמרים אינם יכולים לעכל עמילן אלא סוכר). פעולת השמרים בעת ש"אוכלת" את הסוכר מתסיסה את התערובות ומייצרת בה אלכוהול. בגמר התסיסה נוצר כעין בירה המכיל בערך 6% עד 8% אלכוהול.

כעת מזקקים את ה"בירה" ע"י דיסטילציה במגדל זיקוק, ומרכזים ומזקקים את האלכוהול עד שמקבלים 95% אלכוהול נקי. בשלב הזה האלכוהול הנקי דומה בדיוק לאלכוהול שעושים ממנו וודקה ומשקאות דומות. כעת מדללים את האלכוהול במים, ובמקום להעבירו למילוי בבקבוקים כמו וודקה, ממלאים אותו בחביות עץ למשך כמה שנים, כאשר כאמור המינימום הוא לפחות שלש שנים, אך על פי רוב משהים אותו לשנים רבות, ובכך מקבל ויסקי טעמו וחזיתו המיוחד.

השלב הסופי הוא ערבוב כמה סוגי ויסקי מטעמים וסוגים שונים, כדי לקבל הטעם המיוחד הדרוש. ערבוב ויסקי הוא מקצוע חשוב המבוצע ע"י מומחה הנקרא master blender היודע להרכיב הסוגים השונים, לפעמים עד ארבעים סוגים בבת אחת, כדי לוודא שכל פעם יהיה לסוג ויסקי מסוים טעם זהה לחלוטין.

Malt Whisky

מאלט ויסקי הוא בעצם הוויסקי המקורי, ולכן הוא גם יותר יוקרתי מהמשקה הרגיל. תהליך היצור דומה לויסקי הרגיל אלא שבמקום להשתמש במיני דגן שונים בתוספת לתת שעורה, משתמשים רק בסוג דגן אחד Malted barley.

תחילת היצור הוא באופן עקרוני כמו שתיארנו למעלה, אלא שתהליך הזיקוק הוא שונה. ויסקי רגילה מזקקים היום בדיסטילציה רגילה כמו רוב יתר משקאות חריפים, אולם מאלט ויסקי מזקקים בשיטה המאופיינת לזיקוק ויסקי הנקראת pot still distillation. תהליך זה דומה יותר לתהליך ריכוז, ולא מזקקים בו את המשקה לדרגת אלכוהול נקי גבוה, כמו שעושים בעת זיקוק ויסקי רגיל, ולכן נשארים בו חומרים שונים הנקראים fusel oils וסוגי אלכוהול שונים המעניקים למאלט ויסקי טעמים רעננים מיוחדים שנאבדים בעת זיקוק ויסקי רגיל.

סוגיית החביות בעבר ובהווה

כאמור בעת גמר הזיקוק דומה ויסקי לאלכוהול רגיל, ואין בו עדיין טעמו וחזיתו המיוחד, שבא לו רק אחרי שהייה של כמה שנים בחביות עץ. משך מאות שנים השתמשו בסקוטלנד בחביות יין משומשות על מנת ליישן בהן את הוויסקי, ועל פי רוב השתמשו בחביות של יין ספרדי הנקרא sherry. אגב, כדאי להבהיר שמדובר בסוג יין מיוחד המגיע מאזור ספרדי הנקרא jerez, ולא ממשקה העשוי מדובדבנים הנקרא cherry brandy!

מקדמת דנא היה ויכוח בין המומחים איזה תועלת יש בשימוש בחביות של יין שרי.

היו כאלה שטענו שהמטרה היא להשתמש בחבית ששהה בה משקה חריף ולא להשתמש בחביות עץ חדשות, וסיבת הדבר, כי אם משהים משקה חריף לאורך זמן בתוך חביות העשויים מעץ, יונק המשקה החריף שרף מהעץ, וזה מזיק ומקלקל את טעם המשקה. אולם אם כבר השתמשו בחבית הללו ליין או למשקה חריף אחר, כבר נתקן העץ ויצא ממנו השרף המזיק, ושוב לא יקלקל את ויסקי שמשהים בתוך החבית.

לפי דבריהם אין היין הנספג בחבית מוסיף טעם, וגם אינו משביח טעם הוויסקי כלל, ובאמת המטרה היחידה הוא להשתמש בחביות משומשות, והיות וחביות יין שרי, היו מצויים לרוב באנגליה ובסקוטלנד, לכן השתמשו ע"פ רוב בחביות של יין שרי. וראיה לכך ממה שהשתמשו בחביות אלו ומילאו בהם ויסקי פעם אחר פעם, הנקרא בלשונם first fill היינו מילוי ראשון, second fill מילוי שני וכדומה.

לעומתם יש הטוענים שהיין משביח ומרענן את המשקה, ואם כי אף הם הודו שקשה לזהות ולהרגיש טעם היין עצמו. בעלי דעה זו אכן מקפידים להשתמש בחביות שהתרוקנו זה עתה מיין, היינו first fill דייקא, ולא משתמשים בחביות למילוי שני.

שני הצדדים מסכימים, שיותר מדי יין או טעם יין חזק באופן שמורגש טעם היין, מקלקל את הוויסקי.

לפני כארבעים וחמישים שנה דנו בנושא גדולי הפוסקים ה"ה אאזמו"ר הגאון רבי חנוך דוב פדווא זצ"ל גאב"ד לונדון ובעל ה"מנחת יצחק" שהיה בימים ההם דיין בק"ק מנצ'סטר, והוא האריך הרבה בנושא זה בספרו שו"ת מנחת יצחק ח"ב סימן כ"ח.

והיוצא מדבריהם, שיש הרבה סניפים להתיר, אם תופסים את הדעה הראשונה עיקר, כי החבית לא עבידא לטעמא כלל אלא כדי למנוע שלא יתקלקל המשקה מהשרף היוצא מעץ חדש, ואיך שלא יהיה הרי אין טעמו ניכר, ואם כן,  היין האוסר בטל בשאר המשקה בשש כדין יין בשאר משקין או עכ"פ בששים כדין ביטול שאר איסורים, ולכאורה ודאי יש ששים כנגד היין הנספג בחבית, ואף אם נאמר שהיין משבח את המשקה, לכאורה אינו בגדר דבר המעמיד, וגם יש כאן ענין של זה וזה גורם, שהרי אין ספק שיש גורמים אחרים המשפיעים על טעם המשקה, כמו העץ והאוויר וכדומה, וגם הוא בגדר ספק, אף אם השתמשו בחביות היין אולי כבר נתייבשו החביות ועברו עליהם י"ב חודש, או אולי השתמשו בחביות שמילאו בהם כבר ויסקי פעם אחת או פעמים, שאז ודאי לא מורגש בהם טעם היין.

כל מה שכתבנו בנוי על המצב שהיה קיים בתעשיית הוויסקי בסקוטלנד בעבר, בזמן שדנו בנושא גדולי הדור הקודם ז"ל. כידוע מייצרים ויסקי גם במקומות אחרים בעולם, והמדינות המפורסמים שמייצרים בהם ויסקי הם אירלנד, ארה"ב וקנדה. בכל מקום יש תקן אחר וחוקים אחרים הקובעים מה מותר ומה אסור להוסיף בעת הייצור, ויש להם תנאים אחרים הקובעים מהות המשקה הנקרא ויסקי, ויתכן מאד כמובן שיהיו לדברים אלו השלכות לדינא, ועליהם צריכים לדון בנפרד.

אולם גם בתעשיית הוויסקי בסקוטלנד חלו שינויים, והמצב כהיום אינו בדיוק כמו שהיה לפני ארבעים וחמישים שנה. ישנם סיבות ידועים שגרמו לשינויים אלו, והם כדלהלן:

א.     בארה"ב קבעו תקן חוקי הקובע תהליך היצור ומהותו של ויסקי אמריקאי כדוגמת התקן הקיים בסקוטלנד. לפי התקן בארה"ב משתמשים אך ורק בחביות חדשות להשהות וליישן את הוויסקי (וסומכים על כך ששורפים ומחרכים את הפנים של החבית כדי לשלול את ההשפעה של השרף שבתוך העץ שזה לא יקלקל את המשקה). כתוצאה מכך נוצר מצב של "זה יש לו תל בתוך שדהו וזה יש לו חריץ בתוך שדהו", האמריקאים משתמשים בחביותיהם רק פעם אחת, ולאחר מכן הם לא שווים להם יותר, ואילו הסקוטים משתמשים רק בחביות משומשות.

ב.   שונה הוא ה-sherry מרוב היינות האחרות, ובניגוד לחובבי שאר יין שאוהבים להבחין בין vintage (היינו וותק ואיכות ואף טעם) היין שנעשה מיבול שנה מסוים ובין vintage מיינות של שנה אחרת, הרי שיצרני יין שרי רוצים שליין שלהם יהיה תמיד טעם ואיכות זהה. במטרה זו הנהיגו יצרני שרי שיטה חדשה הנקרא solero. השיטה היא שמניחים כמה שורות של חביות שרי במרתף, אחד על גבי השני, כאשר כל שורה הוא משנה אחרת, הישנה בשורה התחתונה והצעירה בשורה עליונה. כל שנה ממלאים בקבוקי יין רק מהחביות בשורה התחתונה ומוציאים מכל חבית מדה קבוע כמו שליש או רביע. אחרי כן ממלאים את היין שהחסיר מחבית שעל גבה ומה שהחסיר מהשורה השנייה ממלאים מהשורה השלישית וכן הלאה עד השורה העליונה שממלאים ביין מהיבול החדש. בדרך זו נמצא שאחרי כמה שנים נוצר להם מצב שכל שנה ממלאים הם יין בעל ותק ואיכות דומה. התוצאה מכך הנוגע לנו הוא, שאלו שמשתמשים בשיטה זו משתמשים כל הזמן באותם חביות ואינם מרוקנים ומחליפים את החביות כל שנה.

ג.   האנגלים שותים הרבה שרי, המיובא לאנגליה ע"פ רוב בחביות עץ שבהן השתמשו רק לאחסון היין עד שמלאו אותו בבקבוקים במפעלים מקומיים. לפני כעשרים שנה החליטו יצרני שרי להפסיק למכור יינם בחביות עץ וכהיום מוכרים שרי ע"פ רוב בבקבוקי זכוכית, או כשקונים כמות מסחרי, בחביות גדולות של ברזל או אפילו במשאיות, וכמדומה לי שבמשך הזמן אף נקבע איסור בחוק האירופאי למכור יין בחביות עץ. כתוצאה מכך, חביות עץ שהשתמשו בהן לאחסן יין שרי שבעבר התגוללו בכל חוצות, נעשו נדירים ומבוקשים ולכן גם התייקר דמיהם.

ד.  עצם השהיה של ויסקי בחביות משפיע על המשקה שמקבל גוון חום בהיר. בנוסף להשפעה של היין על המשקה או לפחות התועלת בכך שהוא מונע קלקול של המשקה ע"י שרף העץ, היו כאלו שהעדיפו להשתמש בחביות שהשתמשו בהן לאחסון יין אדום, כדי שהצבע האדום שנספג בחבית יעניק צבע חום מיוחד מעבר לצבע של העץ הרגיל. הבעיה בכך היא, שקשה לשלוט בכך ולוודא שישיגו תמיד צבע וגוון זהה. במשך הזמן הצליחו יצרני ויסקי לשנות את התקן והותר להם להוסיף צבע הנקרא caramel colour שהוא עשוי מסוכר או גלוקוזה שרוף, ובכך יכולים הם לשלוט על הצבע ולא לסמוך על גורמים חיצוניים שאינם בשליטתם.

כתוצאה מכל זה העדיפו הרבה יצרני ויסקי בסקוטלנד להשתמש בחביות ויסקי מאמריקה, שהם מצויים לרוב ומחירם זול, וגם אין בהם חשש שטעמם יהיה חזק מדי ויקלקל את טעמו העדין של המשקה שלהם, מאשר להשתמש בחביות שרי שלא די שקשה להשיגם והם יקרים מאד, אלא קיים תמיד חשש שטעם היין יתגבר על טעמו של הוויסקי ויקלקל אותו

זה גם התאים לדעה הראשון שהזכרנו לעיל, שעיקר הסיבה להשתמש בחביות משומשות הוא כדי למנוע קלקול של השרף שבעץ חדש, ובמשך הזמן עברו יותר ויותר לשימוש בחביות ויסקי אמריקאיות עד שמשערים היום שקרוב ל- 90% של ויסקי סקוטי משהים כהיום בחביות אלו ולא בחביות יין.

יש לעומתם כמה יצרנים שמקפידים עדיין היום להשתמש בחביות יין, וזאת בעיקר בגלל שנוקטים בדעה השנייה שהזכרנו לעיל, וסוברים שהיין אכן משפיע על טעם ואיכות הוויסקי, ולכן משתמשים הם אך ורק בחביות שהתרוקנו זה עתה מיין, היינו first fill, ואחרי שהשתמשו בהם פעם אחת לא משתמשים בהם שוב למילוי שני second fill. ישנם כאלו שבעצם לא משוכנעים שהיין משפיע על הטעם, אולם הם שמרניים, ומעדיפים להמשיך לפי התקן שהיה מקובל מאז ומתמיד.

בגלל הבעיה הנזכרת לעיל שקשה מאד להשיג חביות שרי משומשות, הם התחילו עם פטנט פשוט ומעניין, לוקחים חביות עץ חדשות (או לפעמים חביות ויסקי אמריקאיות) וממלאים אותם ביין שרי, ומשהים אותם עם היין לתקופה מסוימת (בין חצי שנה לשנתיים, כל חברה לפי התקן שלהם), עד שנספג דפנות החביות ביין, ואז מרוקנים את החביות ומעבירים את היין לחביות אחרות, ובדרך זו הם מייצרים "חביות שרי", בכדי ליישן בהם את הוויסקי.

האמת הוא שה"מנחת יצחק" מזכיר כבר תופעה זו בתשובתו הנזכרת לעיל, ובכל זאת הוא מצדד להיתר אם ברור שלא יורגש טעם היין, ויתכן שזה אפילו אם היין משפר את איכות הוויסקי, אולם הוא מסתמך על זה רק בצירוף עוד איזה סניפים כפי שכתבנו לעיל, שאולי כבר ייבשו החביות והתיישנו י"ב חודש, או אולי השתמשו בחביות שמילאו בהם כבר פעם אחת או פעמים, שאז ודאי אינו מורגש בהם טעם היין, וגם יש היתר של זה וזה גורם, עיי"ש באריכות.

למעשה בימינו, אין ספקות אלו קיימים עוד, כי אלו שמשתמשים בחביות יין, משתמשים בחביות חדשות וטריות שזה עתה רוקנו מיינם והם משתמשים בהם למילוי ראשון first fill בלבד. גם קשה להגיד בוודאות שלא מורגש טעם היין במשקה.

Special finish

כל האמור לעיל נוגע לשהיית המשקה בחביות בכדי ליישנו, ואחרי ההתיישנות עדיין מערבבים אותם כדי לקבל המוצר המוגמר.

לאחרונה חידשו יצרני ויסקי תהליך חדש לגמרי שמטרתו: א', לשבח את הוויסקי. ב', לתת מענה לאלו שסוברים שצריכים ליישן רק בחביות יין. הפטנט פשוט מאד. לוקחים ויסקי שהתיישן בחביות ויסקי אמריקאיות ומערבבים אותם בדיוק כפי שעושים ביצור ויסקי רגיל. אח"כ "מייצרים" חביות יין באופן שהסברנו לעיל ע"י אחסון היין בחביות עד שנספג היין בדפנות, ומכניסים את הוויסקי, שהוא בעצם כבר מוכן ומזומן למכירה, לתוך חביות יין טריות, ומשהים אותו לתקופה מסוימת (שוב בין חצי שנה לשנתיים, כל חברה לפי התקן שלהם), ובכך מוסיפים לוויסקי טעם יין!

בדרך זה מצאו יצרני ויסקי פטנט להעניק למוצר שלהם יוקרה ייחודית, כי כעת שמייצרים הם בעצמם את החביות יין וגם הם מכניסים ויסקי שכבר מעורב ומוכן, יכולים הם לזהות בדיוק את טעם היין שהוסיפו לוויסקי שלהם. ולכן התחילו לייצר מגוון של טעמים מיוחדים, וכעת ניתן לקנות ויסקי המעובד בהרבה סוגי יין שונים בנוסף ליין שרי, ביניהם port, maderia, burgandy, malaga ועוד. ויותר מזה, היום הם יכולים לזהות בדיוק איזה סוג sherry הם השתמשו, זאת אומרת אם זהsherry  fino או oloroso sherry וכדומה.

כמובן שכל התהליך הזה מייקר את המוצר מאד, כי לא רק שצריכים לקנות יין משובח ויקר ערך בכדי "לתקן" את החביות, אלא יש גם הענין של הזמן שמשהים משקה שבעצם כבר מוגמר וראוי למכירה, בכדי להוסיף לו טעם היין, וכן יש עלות של העבודה הנוסף ואחסון החביות, הן בתחילה עם היין ואח"כ עם הוויסקי שמקבל טעם היין, ולכן עושים כן רק לוויסקי יקרה, ועל פי רוב הוא אחד מסוגי הוויסקי האקסקלוסיביות הנקראים Single Malt Whisky. אולם יש מקרים בודדים שעושים כן גם בוויסקי יוקרתי מהסוג ה- Blended.

סיכום

היוצא לנו מכל זה הוא, שרוב הויסקי הרגיל הנמכר היום, נעשה ממשקה שהתיישן בחביות ויסקי מאמריקה ולא בחביות יין. ואף אם יש מקום לחשוש שאולי בתוך התערובות של סוגי הויסקי הרבים שנכללו בתערובות היו גם אחדים מאותם מועט שמשתמשים עדיין בחביות של יין, הרי בזה ודאי יש כל הספקות הנזכרים לעיל, אולי לא היה בתערובות מאלו שהשתמשו בחביות יין, ואף אם השתמשו בחביות היין אולי כבר נתייבשו החביות ועברו עליהם י"ב חודש, או אולי השתמשו בחביות שמילאו בהם כבר ויסקי פעם אחת או פעמים, שאז ודאי לא מורגש בהם טעם היין וכו' וכו', ולכן במשקאות הרגילות המצב היום הוא יותר טוב מכפי שהיה בזמן שדנו בו גדולי הפוסקים שהזכרנו לעיל, ואם בימיהם היו נוטים להתיר, בימינו ודאי היו מתירים.

יש כמה סוגי ויסקי יוקרתיים שהחברות מתגאות שהם מיצרים את הוויסקי שלהם בתהליך מקורי ואף משהים הויסקי בחביות יין. למרות שהיום מייצרים הם את החביות ומתקנים אותם שיספגו בהם יין, עדיין יש מקום להתיר שתיית הוויסקי אם אין טעם היין מורגש בהם כפי שביאר בעל מנחת יצחק בתשובתו הנ"ל מטעם זה וזה גורם וכו'.

Special finish - הוא כאמור תהליך חדש שלא דנו בה גדולי הפוסקים הנ"ל, ומבחינה הלכתית הוא גרוע לכאורה מאלו הנזכרים למעלה, כי כאן אין ספק שלטעמא עבידא, ואדרבה, הם מתפארים בכך שטעם היין מורגש במשקה וניתן להבחין בדיוק באיזה יין השתמשו. כאן אין ענין של זה וזה גורם, שהרי הויסקי היה כבר מעורב ומוכן לפני שהכניסו אותו לחבית היין לקבל טעם היין, ולכן אין לומר שיש ענין של זה וזה גורם, שהרי בטעם היין אין זה וזה גורם כלל, וכל טעם היין בא מיין אסור, ולא מהני זה וזה גורם אלא באופן שאין טעם היין מורגש בפני עצמו, אלא שזה משפיע לטובה ומשביח את הטעם הכללי.

הב"י מביא ביו"ד סוף סי' קל"ד בשם תשובות הרשב"א שכל דבר שעיקרו כן, כגון כבשים שדרכם להכניס בהם יין, אע"פ שטעמו קפילא ואין בהם טעם יין, אסורים אף שאין טעם האיסור ניכר בהם. המג"א בהלכות פסח סי' תמ"ב מביא תשובת הרשב"א ומשיג עליו שאינו אסור אלא מדרבנן אבל מדאורייתא ודאי שרי. הנודע ביהודה יו"ד מהדו"ת סי' נ"ו כותב שכן מבואר בהדיא ברשב"א שאינו אלא מדרבנן וכיון שיש רבוותא שחולקים עליו, ביניהם הר"י מיגש והרמב"ם, כדאי הם לסמוך עליהם.

לאחרונה ראיתי שאאזמו"ר זצ"ל ציין בהגהותיו לשו"ע, לעיין בצמח צדק יו"ד סי' ס"ז שמבאר שהרשב"א כתב כן דווקא בדברים של עכו"ם שנאסרו כדי להתרחק מהם, כגון יינם וגבינתם, ואז אף שאילו נתערב כך ע"י ישראל היה בטל, כשנעשה כך בתחילה ע"י עכו"ם אין אותו הדבר מתבטל במיעוטו להתירו.

למעשה יש מגדולי הפוסקים שכתבו שיש לסמוך על הנודע ביהודה ויש שטענו נגדם שקשה להקל בדבר שפסק הב"י (ביו"ד סי' קל"ד סי"ג) להחמיר, ואף המתירים כתבו שראוי לבעל נפש להחמיר. אולם לענ"ד כל הנידון שלהם הוא רק באופן שאין טעם האיסור ניכר ויש מקום לומר שבטל במיעוטו, אולם בנידן דידן, כשמדובר בוויסקי  special finish שטעם היין ניכר ומורגש, קשה מאד לכאורה להקל