כיצד הפכה ירושלים מקודשת למוסלמים
ירושלים באסלאם איננה יותר מאשר עניין פוליטי. הפלסטינים כיום אימצו אותה כחותם הכשר דתי למדינה אליה הם שואפים
ד''ר מרדכי קידר (7/9/2007)


הכותב מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן
בקרוב יעלה בלוג של ד"ר קידר באומדיה
מתפרסם כאן בשיתוף פעולה של "אומדיה" עם המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

כתבות נוספות
ח´´כ ברכה: הילחמו על ירושלים הקאדי הפלסטיני: ייהוד ירושלים כמעט הושלם
ירושלים: הקרב נגד הקברים

בימים אלה שבה ירושלים לכותרות בשל כוונותיו של אהוד אולמרט, לכלול אותה בהסכם העקרונות המתגבש עם מחמוד עבאס. בנוסף אנו מתבשרים שהווקף ממשיך בהרס שרידים יהודיים בהר הבית.

למרות שירושלים, לפחות העיר העתיקה ומקום המקדש, מופיעה כדרישה פוליטית פלסטינית מאז שחרורה מהכיבוש הירדני לפני יותר מ-40 שנה, חשוב לזכור כי העיר מעולם לא הייתה בירה של אף ישות אסלאמית, ואפילו לא בירת אזור פלסטין לאחר הכיבוש המוסלמי במאה השביעית. הבירה הייתה רמלה.

כדי לענות על השאלה מהיכן צמחה קדושת ירושלים בדת שנוסדה והתפתחה במדבר הערבי וכיצד זכתה להתייחסות אסלאמית למרות שאינה מופיעה בקוראן אפילו לא פעם אחת צריך להתחקות אחרי גלגולי רעיון קדושת ירושלים באסלאם.

תפילה ירושלים : ניסיון לפתות את יהודי ערב לאסלאם

נביא האסלאם, מוחמד, רצה למשוך אל דתו שלושה שבטי יהודים שחיו בנוה מדבר בשם "ח'יבר" על יד העיר אלמדינה, ולשם כך קבע לקהילת המוסלמים את כיוון התפילה צפונה, לירושלים, כמו היהודים. לאחר שנוכח שהיהודים אינם מאמצים את האסלאם הוא חיסל אותם באכזריות והפנה את התפילה דרומה, לעיר מכה שאותה כבש מאוחר יותר, וירושלים נזנחה.

באותם ימים הייתה למוחמד קבוצת תומכים בעיר אלטאא'ף, הנמצאת יומיים הליכה ממכה. בלכתו לטאא'ף ובחזרה היה מוחמד מבלה את הלילה בכפר בשם אלג'יעראנה, והמסורת המוסלמית מספרת שעל יד הכפר היו שני מסגדים, המסגד הקרוב ("אלמסג'ד אלאדנא") והמסגד הרחוק ("אלמסג'ד אלאקצא"). הקוראן (פרק 17 פסוק 1) מספר שלילה אחד נעשה למוחמד נס, והבורא לקח אותו אל המסגד הרחוק כדי להראות לו את אותותיו. בני דורו של מוחמד הבינו את הפסוק כפשוטו.

ירושלים: האלטרנטיבה של אנשי דמשק

עד יום מותו בשנת 632 לא ביקר מוחמד בירושלים. 25 שנים לאחר מותו של מוחמד הועברה בירת האימפריה המוסלמית ממכה לדמשק, על אפם וחמתם של הנאמנים למוחמד ולמורשתו, ובדור שלאחר מכן הפכה דמשק, בזכות השלל, הביזה והמלקוח שבזזו המוסלמים בפרס, בביזנטיון ובמקומות רבים אחרים, לעיר עשירה ומושחתת מבחינה מוסרית. מצבה המוסרי הירוד גרם לנאמנים למורשת מוחמד להכריז על תושבי דמשק ככופרים, ולכן התארגנו בשנת 682 תחת פיקודו של עבדאללה בן אלזובייר, מרדו בח'ליף ומנעו מתושבי דמשק מלעלות למכה לחג'.

המרד הפוליטי והצבאי נמשך שמונה שנים, אנשי דמשק שרצו להמשיך לקיים את מצוות היסוד של עליה לחג' חיפשו תחליף עם הילה של קדושה. הח'ליף החליט שירושלים תהיה מקום עליה לרגל, אך נזקק לתימוכין בכתבי האסלאם שיאפשרו לו לצבוע את החלטתו בצבע אסלאמי.

המסע הלילי וזיוף מסורות בעלפה

לשם כך נלקח אותו פסוק בקוראן המדבר על נס הנסיעה בלילה למסגד הרחוק, וחובר לו פירוש חדש, המספר שמסגד אלאקצא נמצא בירושלים, ושמוחמד הוסע אליו בלילה, עלה לרקיע השביעי, ובדרך הצטרפו אליו נביאי הדתות הקודמות - היהדות והנצרות ובשמים הם התפללו מאחורי מוחמד וקיבלו עליהם את עול מלכותו. כמו כן זוייפו אז מסורות בעל-פה ("חדית'") שיוחסו למוחמד, ובהן הוא מעלה את חשיבות של ירושלים. הסיפורים על ירושלים עוררו מחדש על ידי צלאח א-דין במאה ה-12, לצורך הלהבת הלוחמים לקראת מלחמתו בצלבנים. לאחר ששוחררה ירושלים היא נזנחה פעם נוספת, בעיקר כדי שלא תערער את ההגמוניה של מכה ומדינה.

הסיפור על נסיעת מוחמד בלילה לירושלים חשוב לאסלאם בכך שהוא נותן לגיטימציה לאסלאם כדת שלא באה לעולם כדי לחיות בשלום עם הדתות הקודמות, אלא כדי להחליף אותן, להרוס אותן ולבנות את עצמה מחורבותיהן.

שליטה בירושלים תיתן לפלסטינים לגיטימציה אסלאמית, כמעט כמו הלגיטימציה הדתית שיש למלך סעודיה עקב היותו האחראי על מכה ומדינה. ולהיפך, אם הם יוותרו על ירושלים ליהודים הם יואשמו על ידי מוסלמים רבים בבגידה באסלאם.

לסיכום