- דף בבנייה -
'בין שישי לבשן' - כותב ומגיש: יגאל בשן. מפיקה: סמדר טלמור - רשת ב'.
ב-24 בספטמבר 1998 עלתה לאוויר תוכנית הרדיו המצליחה של יגאל בשן,
'בין שישי לבשן' המשודרת בכל שישי בין 15:00 ל-16:00, ברשת ב'.
בתוכנית, אשר הפכה עבור מאזינים רבים, לטקס מעבר קבוע לעבר סוף השבוע,
מסכם בשן את השבוע החולף מנקודת מבטו האישית, עם דגש על סיפורים מרגשים,
בעיקר בגוון אישי וחברתי, לצד שירים מרגשים.
לכבוד המאורע, מוגשים לכם כמה מהסיפורים, ההגיגים וקטעי הקריאה שבשן
הביא בתוכניתו מתוך 10 שנותיה מעל גלי האתר.
.JPG)
שבת שלום למאזיני רשת ב' שאוהבים את הרדיו שלהם קרוב ללב.
יום שישי, אולפן חמש בת"א, מסכמים איתי את השבוע סמדר טלמור המפיקה... והטכנאי שלנו שייקח אותי מעל שמי ישראל
"אני גר בת"א הרבה שנים
בירושלים הייתי מאות פעמים עד היום
אני לא מבין את העיר הזאת
הרחובות נראים לי , כאילו מונחים בסדר לא הגיוני
ועד היום כשאני מגיע לירושלים
אני צריך לשאול אנשים , איך חוזרים הביתה...
עד היום אני לא יודע אם רחוב יפו חד סיטרי.."
תוכנית ראשונה – 24.1.1998
"היא השכיבה אותי השבוע
היינו במיטה כל השבוע ביחד
אני קדחתי והתחננתי שתעזוב
רק כרגיל היא סירבה
כמו בשנה שעברה שהייתה פה
כשהגיעה מסינגפור לשבוע שבועיים
השנה הגיעה לביקור מסידני
העברתי אותה לחבר טוב שלי
אשתו לא מדברת איתי עד היום
אל תדאגו היא תגיע גם אליכם
השפעת הארורה הזאת".
"אני לא אוהב כדורגל,
אני חולה על כדורגל.
אתמול בערב היה שווה לחכות ולאכול את הלב 30 שנה
בכל פעם שהייתי הולך למשחק הייתי אומר שזו הפעם האחרונה שאני הולך..."
שש שנים הכי יפות שהיו למדינה הזאת, היו לפי דעתי בין
מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור.
אח"כ משהו השתבש.
נכון היינו באופוריה, נכון היינו כחולמים,
נכון היינו בני שמונה עשרה, הדור שלי.
ואם כבר אני מדבר על התקופה הזאת,
יש מישהו שאני מתגעגע אליו באופן אישי.
בכל שנה בתקופה הזאת מאז המלחמה הנוראית ההיא,
שמו של דוד (דדו) אלעזר מופיע בעיתונים .
הייתה לי זכות להכיר אותו אישית.
בימים ההם הוא היה אלוף פיקוד צפון.
אני חייל בלהקה צבאית,
בתקופה ההיא באופן די טבעי אלופים התעסקו גם בלהקות צבאיות
למרות מרחק הדרגות בינינו בצבא.
דדו היה בשבילי כמו אבא,
החיוך הטוב, חוש ההומור, הסמכותיות שלו
מה שגרם לי להרגיש שעם אנשים כמוהו
העתיד יהיה טוב יותר.
בימים אלו של חשבון נפש
אני מצטער שהייתי צעיר מידי , חסר ניסיון בשביל
להיות לידו כשהוא היה כל-כך לבד.
תוכנית מס' 2 – 31.1.1998
יגאל: הייתה לי זכות גדולה להופיע איתו כחמש שנים,
הייתה לי זכות גדולה ליצור איתו שירים,
והייתה לי זכות גדולה מאוד להכיר אותו כבן-אדם.
עוזי חיטמן- "בארץ הזאת".
יגאל: עוזי חיטמן. עושה לי כל פעם צמרמורת לשמוע את השיר הזה.
עוזי: תרשה לי להגיד לך מברוק, אתה מתרגש?
יגאל: התרגשתי עד שהגעת, איך שנכנסת לאולפן התחלתי לחייך.
עוזי: עכשיו התור שלי להתרגש
יגאל: מה שלומך?
עוזי: אני הייתי בדרך לכאן והקשבתי
אני יודע, מכיר את הפרפרים
שיש לך לפני כל דבר חדש
אתה יוצא בכבוד , בכיף , נעים,
נעים לקבל את השבת ככה,
קבל ברכת הדרך.
יגאל: בשביל זה יש חברים אומרים.
תוכנית מס' 3 – מארח את עוזי חיטמן – 7.10.1998
שבת שלום לכם מאזיני רשת ב'
שאוספים את אירועי השבוע אל תוך הלב
ומשתדלים לכנס לשבת כמה שיותר ברכות...הטכנאי שייקח אותי
אל האנטנות ומשם מעל שמי ישראל שבכו השבוע
לאיש שהלחין את השיר האלמותי "אדון עולם" התוכנית היום תוקדש כולה לחבר יקר
שניגן את מנגינת חייו האחרונה בתחילת השבוע
עוזי חיטמן ז"ל
השבוע כששאלו אותי על עוזי
הייתה לי זכות גדולה להיות חבר שלו
הייתה לי זכות גדולה לכתוב איתו שירים
להופיע איתו יחד אולי ב-1000 הופעות
זכות גדולה מכל הייתה להכיר אותו כאדם
טוב הלב הצניעות חוש ההומור המיוחד
אהבת האדם בגובה העיניים
אהבת הארץ קוראים לזה מלח הארץ
השירים שכתב נבעו מאהבת הארץ הזאת ומהאדמה הזאת
בשנת 84 עוזי הגיע אלי עם שיר שלו שהתקבל לקדם ארוויזיון
ואני אמרתי לו שאני לא רוצה להשתתף
כי אין לי כוח לעבור ההשפלה מול לוח הנקודות
הוא התעקש והשאיר לי קלטת עם השיר
בלילה שמעתי את השיר התקשרתי אליו ואמרתי לו "אני כל-כך אוהב את מה
שאתה כותב שאני מוכן להשתתף בתנאי אחד שאתה
מתחלק איתי בפדיחה יחד" הוא צחק והסכים.
למי שזוכר היינו נקודה אחת מהמקום הראשון מה שעשה אותנו
לאנדרדוג והביא אותנו לכתוב את "אנחנו נשארים בארץ
משם יצאנו למסע ארוך שנמשך כמה שנים
כמו צועני למבוגרים אח"כ הופה היי לילדים
ושם בנסיעות הארוכות להופעות
הכרנו אחד את השני ונעשנו חברים טובים
ואני מודה לעוזי על הזיכרונות היפים שהשאיר בי
הטלפון הזה שקבלתי בחמש וחצי בבוקר בין מוצאי שבת לראשון עם הידיעה המרה
עדיין מצלצל לי באוזן ואני עדיין מסרב להאמין
עוזי הילד הנצחי עם החיוך המלאכי
כבר לא יצלצל אלי ויספר לי בדיחות
עוזי כבר לא ישמיע לי שיר חדש
עוזי כבר לא ידבר אלי פוליטיקה ואקטואליה
אני מסרב להאמין
ויש עוד משהו שכואב לי במיוחד
עוזי לא זכה לדעת עד כמה גדולה ברחוב הערכה והאהבה אליו
הוא היה צנוע מדי מכדי לבקש אותה
באחד מימי השבוע נגשה אלי בחורה צעירה
כשהיא בוכה בכי קורע
כששאלתי אותה למה היא בוכה
ענתה עוזי גידל אותי והוא לא יודע
כן עוזי גידל ויגדל עוד דורות רבים
ואלוהים שלי רק רציתי שתדע שהגיע אליך השבוע מלאך
תשמור עליו.
לעוזי שהייתי קורה לו עוזה
הייתה מתנת אלוהים - אוצר בלתי נדלה של מנגינות
והיכולת לעשות מהשפה העברית פלסטלינה, ממש ללוש אותה.
ואם מסתכלים בין אלפי המילים שעוזי כתב אפשר לראות
שהוא כבר מזמן הסתכל למוות ממש בלבן של העיניים
ואני רוצה לקרוא באוזניכם את אחד השירים שהוא כתב לפני הרבה שנים
שעשה לי צמרמורת כשראש עיריית רמת גן
קרא אותו מעל קברו של עוזי - "בסך הכל אורח".
תוכנית מיוחדת לזכרו של עוזי חיטמן – 23.10.2004
השבוע התעטף בעצב נוסף
לכתו של אייקון התרבות פולי , ישראל פוליקוב ז"ל
מה עוד לא נאמר השבוע על האיש היקר הזה
אבל אני אנסה להוסיף משהו מהפן האישי שלי.
מישהו אמר שלכל אחד מאיתנו יש את הפולי שלו.
אז כן , לכל אחד יש ציוני דרך על התהוות הישראלי
אני לא בטוח שפולי ידע עד כמה הוא חלק חשוב בישראליות
כי כשאתה צעיר ואתה נמצא בעשייה האומנותית אתה אף פעם לא יודע כלום
מה ימים יגידו ואיך ימים יגדירו אותך אחרי הרבה שנים
אם אתם רוצים הגדרה למי הוא ישראלי , כן זה פולי מהגשש.
ואם אני מוצא את עצמי אומר שאני ישראלי גאה,
אז יש לפולי מהגשש חלק חשוב בזה.
ולא רק כמות הצחוקים שגרמו לי בגיל ההתבגרות לכאבי בטן
בימי התום של המדינה הזאת
ולא רק הכישרון המולד והטיימינג הבימתי שלו שהיו מתנת אלוהים
האיש עצמו פולי שהייתה לי הזכות לפגוש אותו הרבה פעמים בחיים
הנועם וטוב הלב שלו כבן אדם.
והאכפתיות שלו למה שקורה במדינה
ברמה של כאבים ממש,
עשו את אב הטיפוס שגידל רבים מאיתנו
כל אחד מאתנו זוכר את הפגישה הראשונה שלו עם פולי מהגשש.
אצלי זה היה בסביבות גיל 14 בערך
שלא היה לי כסף לכרטיס כניסה לאולם תפארת ראשון לציון
התפלחתי דרך השירותים כדי לראות את השלושה שליוו את חיי במשך הרבה שנים
ועד היום אני לא מבין את התופעה. שאני רוצה לחייך
אני פשוט נזכר באחד המערכונים.
כשבא לי לצחוק ממש אני פשוט שומע את אחד המערכונים שכבר
שמעתי אלף פעם ומשום מה אני צוחק באותה עוצמה.
וזה לא קורה רק לי
זה קורה למדינה שלימה
שגדלה על המערכונים האלה ונדמה לי שאין לזה אח ורע בעולם
אין לזה הסבר
תנו לפסיכולוג לאומי בעוד 100 שנים לפתור את זה
אני לא בטוח שיצליח
בכל פעם שאני נוסע במכונית ויש מערכון של הגשש ברדיו
אני מגביר ואני יודע כל משפט בע"פ
אולי כי זה מחזיר אותי לגיל ההתבגרות
ולזיכרונות שאני מסרב להיפרד מהם
ואולי כי תקופתנו הנוכחית לא יכולה ליצר אנשים כמו פולי
היום הכל מהיר, מתחלף מהר.
לא עובדים על מערכון שבוע ולפעמים חודש ויורדים לפרטים הכי הכי מדויקים.
היום כל דבר צריך לעשות מהר ועכשיו
קשה לעכל שלא אראה את פולי יותר ואת הגשש בהרכב מלא.
שלשום בטקס לזכרו בקאמרי שרו שייקה וגברי את פנס בודד
והצמרמורת כאבה.
נזכרתי שפולי אמר לי פעם, שהוא בכלל לא אוהב לשיר
אבל צבע הקול המלטף שלו היה חסר שלשום
הצבע שהשלים את החיוורון הגששי שגדלנו עליו
אנחנו חיים בתקופה שאי אפשר ליצר אנשים כמו פולי
ואולי בגלל זה מסרבים להיפרד מפנס בודד הכי ישראלי שיש.
לזכרו של ישראל (פולי) פוליאקוב– 2.11.2007
שבת שלום לכם מאזיני רשת ב'. אנשים אופטימיים איתי היום באולפן...
מוסיקה שתתאים למזג האוויר...טכנאי שייקח אותי מעל שמי ישראל
של אמצע נובמבר שעדיין מסרבים להיפרד מהקיץ.
החורף מסרב להגיע השנה.
באירופה שלג כבד וכאן אנשים יושבים עם סנדלים וחולצות טישרט
בבית קפה ויש כאלה שלא מותרים על שיזוף של אמצע נובמבר.
זו ממש מתנה מהשמיים
אבל יש בזה משהו שנותן הרגשה של שקט שלפני הסערה
רק שיגיע מכיוון מזג האוויר.
'בין שישי לבשן' - דברי פתיחה - 16.11.2007
יש משפט ידוע שאומר
כשהמלחמה עם האויב נגמרת מתחילה המלחמה בבית.
אבל אצלנו גם זה לא מדויק
כי המלחמה עם האויב אף פעם לא נגמרת
והמלחמה בבית לא לוקחת נשימה
אפילו לא לשנייה אחת....
'בין שישי לבשן' - 23.11.2007
פעם מישהו שאל אותי
מה היא האומנות הכי חשובה בעולם
אני ניסיתי כל מיני סוגי אומנות שאני מכיר
והוא שלל אותם כל הזמן.
בסוף הוא אמר לי לחיות. כי לחיות זו אומנות הכי חשובה והכי מורכבת שיש
ולאף אחד אין עדיין את הנוסחה איך להיות אומן גדול בתחום זה.
תחום שמורכב מאוכל, שתייה , שמחה , עצב ,אויר נקי, פעילות גופנית
נכון להיום האומנים הגדולים בתחום הם אלו שעברו את גיל המאה
ואין בניהם מכנה משותף
אבל יש כאלה שבכל זאת מנסים להרכיב נוסחה לאומנות החיים...
'בין שישי לבשן' - 23.11.2007
שבת שלום לכם מאזיני רשת ב'...לטכנאי שמשחק מולי עם הכפתורים אבל מסרב להתבגר
אני מוכרח להגיד לכם שיש לי אישית בעיה עם התחממות כדור הארץ
בזמן האחרון בכל פעם שמדברים על זה נעשה לי יותר קר
אתמול בלילה ישבתי ליד התנור ואמרתי לעצמי יכול להיות שכדור הארץ מתחמם אבל
בינתיים זה לא עובד עלי
ותודה למי שהמציא את כובע הגרב.
והאמת שדי קשה לנו להתעסק בבעיות הגלובליות
כל שעה יש מבזק חדשות שמחסיר לנו פעימה או עוצר לנו את הנשימה
כמעט לכל אחד מאיתנו יש בן אח , דוד או חבר בצבא.
כל מבזק חדשות יכול להביא חדשות לא טובות
משדרות או ישובי עוטפי עזה,
לשנות מצב רוח לאומי של כולנו.
זה היה כמעט כל השבוע
מבזקי חדשות בשעות לא עגולות
פעם מעזה פעם מישובי הדרום
האדרנלין של כולנו לא זוכה להיות נמוך.
בשבוע שעבר כתבו כמה עיתונאים
שהחשש הוא שמלכד אותנו
ושאנחנו עם שאוהב לחשוש ולפחד
וההבדל היחידי שכל פעם מכוונים לכיוון אחר.
אבל זה לא כל כך מדויק.
לא תמיד הפחד הוא לא טוב
המציאות הופכת אותנו לכאלה והחשש הם האנטנות הכי טובות.
לא חששנו מלבנון שש שנים
ושילמנו את הביטחון העצמי
ופתאום אני ככה חושב על זה שיש בעולם ארצות שאין מבזקי חדשות
החיים מתנהלים בין מזג האוויר לבין איך ישנת הלילה...
'בין שישי לבשן' - דברי פתיחה - 21.12.2007
מזמן מזמן החלטתי שאני אוהב בחג להיות בבית.
כי במשך שבועיים יש חניה בשפע,
הפקקים פחות עמוסים, והבלגן נרגע.
משהו שאני מתגעגע כל השנה.
"בין שישי לבשן" – 4.4.2008
אם יש משהו שגורם לי ללילה לבן זה הסאונד של היתוש הראשון שמבשר לי על בוא הקיץ.
הוא התיישב לי על האוזן שנייה לפני שאני עוצם את העיניים,
אם לא הצלחתי להשמיד אותו בפעם הראשונה הוא חוזר אלי כאילו שאני חייב לו משהו.
זו בדרך כלל מלחמה אבודה שנגמרת בסטירות שאני נותן לעצמי בלי שום תוצאה.
אבל לפחות אני יודע שהקיץ הגיע באופן רשמי,
אפילו שירדו כמה טיפות הבוקר..."
"בין שישי לבשן" – 16.5.2008
אני זוכר שפעם בארוחה משפחתית הקדמתי קנה לוושת ונחנקתי.
ובעודי מתקשה לנשום, פתאום נזכרתי בגננת מרים והסייעת ציפורה
בגן הילדים שתמיד הקפידו ללמד אותנו ש"אין משיחים בשעת הסעודה"
פן נקדים קנה לוושת... מזל שגאלבי נחלצה לעזרתי, חיבקה אותי
חזק חזק מאחור, והאוכל שנתקע טס מהר החוצה ואני חזרתי לנשום.
"אין משיחים בשעת הסעודה" - "בין שישי לבשן" - 12.8.2005
במאי 2007, עסק בשן במשך מספר תוכניות בסיפור אהבתם
המרגש של תמר והאווז המאוהב בפארק רמת גן.
תמר הייתה מגיעה לפארק הירקון להליכה ספורטיבית.
עם הגעתה היה מצטרף אליה האווז המאוהב.
הם היו הולכים יחדיו ולעיתים יושבים על הספסל.
בעונת החיזור האווזות בפארק מנעו מהאווז המאוהב לגשת לתמר
והוא היה כל-כך עצוב עד שפשוט הפסיק לאכול ונראה רע ותשוש.
בתום העונה, האהבה שבה ופרחה אבל הישראלי היפה החליט
באחד מחגי ישראל למנגל את האווז היקר...
בשן הוסיף כי לעולם לא ישדר בתוכניתו שירים שלו אבל אחרי סיפור זה,
הוא אמר שזה בלתי נמנע, חרג ממנהגו והשמיע את "שירו של נילס הולגרסון"
כמחווה לסיפור האהבה המרגש.
"בין שישי לבשן" - מאי-יוני 2007
בינואר 2003 הלכה לאיבוד הכלבה נוימן. בשן אשר הכיר את הכלבה אישית,
עזר דרך התוכנית למצוא את נוימן ולהחזיר אותה לבעליה.
הנה קטעים מתוך בלוג מיוחד שמתאר את החיפושים אחר הכלבה נוימן:
יום שני, 20/1/03 - מסתבר שלנוימן יש קשרים במקומות טובים. סיפרתי כבר
שנוימן היתה לפעמים יוצאת מהמרפאה בכיכר רבין והולכת לקיוסק הסמוך - "מפגש שלום",
יושבת עם האנשים שם ומשעשעת אותם. בין האנשים שהיא הקסימה היה גם יגאל בשן.
השבוע הוא ראה את המודעה על העלמה ובעקבות זה הבטיח לדבר עליה בתכנית הרדיו שלו
ביום שישי הקרוב, בין 3-4 ברשת ב'. אם זה באמת יקרה, זה יכול להיות מצוין!
הוא מקווה שזה יעזור למצוא אותה - הוא אמר שפעם כבר עזר כך למצוא כלב.
והוא מכיר ואוהב את נוימן אישית. אני כל כך מקווה... אפשר להקשיב אונליין לתכנית כאן.
וברדיו רגיל באזור תל אביב ב-95 ו-95.5 FM. לתדרים באזורים נוספים בארץ לחצו כאן.
מצחיק שאלו קשרים שנוימן יצרה בעצמה, לא אני :). אני מודה במיוחד גם לשלום,
בעל הקיוסק, שבעצמו אוהב את נוימן מאוד.
יום שישי, 24/1/03 - יגאל בשן אכן דיבר על נוימן בתכניתו. הוא דיבר כל כך יפה...
סיפר איך נוימן נוהגת לשחק איתו ועם חבריו שש-בש, איך הגיע שבוע שעבר
למפגש שלום וראה את כולם עצובים (אוקיי, אז הוא הגזים קצת :) ) ושאל למה,
והם הצביעו על המודעה התלויה השואלת איפה נוימן.
הוא נתן את מספרי הטלפון שלי ושל אסנת, ושל האולפן. מיד אחרי זה
התקשר מישהו ואמר שראה לפני יומיים כלבה לבנה עם כתמים מסתובבת בבית שמש.
אני מחכה לראות אם יהיו עוד פניות, לפני שאסע לשוטט בבית שמש...
אבל שמחתי לראות שאנשים שמו לב למה שיגאל בשן אמר. הלוואי ויקרה משהו...
יום שישי, 28/3/03 – נוימן נמצאה!
יום שני, 31/3/03 - יגאל בשן ראה את נוימן היום לראשונה ושמח בשמחתי :).
לא נתתי לה ללכת ל'מפגש שלום' כהרגלה, אבל ליוויתי אותה לשם
מדי פעם שתשב לשחק קצת שש-בש :).
למצוא את נוימן - ינואר-אוקטובר 2003
תקשיבו לי טוב: אני חירשת – YNET - 17.1.2006
כבחורה שהתחרשה באמצע החיים, לא הייתי מודעת לקושי שבמציאת עבודה בפרט
ולדעות הקדומות ולבורות בכלל. אינני שומעת. אז מה? זה מכשול שקל כל-כך קל
להתגבר עליו אם רק רוצים, ולמה שמעסיקים לא ירצו? לבטח כולם
מעוניינים בחברה צודקת, נטולת אפליה.
בשנתי השלישית באוניברסיטה, שם למדתי בחוג לתקשורת, התחלתי לחפש עבודה
במשנה מרץ. חרשתי יומם וליל את כל האתרים ואת לוחות המודעות.
שלחתי קורות חיים וכשגילו שאני חירשת, אפילו אם העבודה הייתה אך
ורק עם מחשב או מכונת כביסה, המעסיקים הודיעו מייד שהם אינם מעוניינים בי.
בעקבות ראיון לאתר וואלה לימודים, בו סיפרתי על חיפוש העבודה שלי ועל הקשיים,
יגאל בשן יצר איתי קשר ואמר שהוא מעוניין לעזור לי באמצעות תוכנית הרדיו שלו.
כמובן שאת התוכנית לא יכולתי לשמוע, אבל הייתי אונליין עם חברה שהעבירה לי באייסיקיו,
בזמן אמת, את רוב הנאמר. ההיענות והנכונות של יגאל בשן היו מפתיעות.
למחרת קיבלתי פקס עם פרטי הצעות העבודה. רק משרה אחת נראתה לי פוטנציאלית,
השאר היו מעבר לרמתי וכישוריי. הייתה זו הצעת עבודה מאולפנים המציעים שירותי עריכה,
הקלטה, כתוביות בטלוויזיה ועוד. מאז שהתחרשתי, אני רואה כל הזמן עד כמה המתרגמים
טועים וכמה הם מגלים חוסר התחשבות ואכפתיות, כך שהייתי יותר ממוכנה להסתער
ולהפוך את עולם הכתוביות בטלוויזיה.
שירה חורש, 28, כיום עורכת חדשות באתר גלובס אונליין ופעילה חברתית
בשנת 2003 יצא בשן בשיר חדש – "חייל בודד".
השיר נכתב בעקבות המבצע המיוחד שיזם בשן בתוכניתו,
בה סידר משפחות מאמצות לכ- 800 חיילים בודדים לארוחת חג הפסח.
מכתב הפרידה של גבריאל גרסייה מרקס
המכתב הוקרא קטע בשתי תוכניות לאור ההתרגשות הרבה שעורר בקרב המאזינים.
אם לרגע אלוהים היה שוכח כי אני רק בובת סמרטוטים, והיה מעניק לי במתנה פרק חיים,
הייתי מנצל זמן זה עד כמה שהייתי יכול.
יתכן שלא הייתי אומר כל מה שאני חושב, אבל בוודאות הייתי חושב על כל מה שאני אומר.
הייתי מעריך את הדברים, לא לפי שווים, אלא לפי ערכם.
הייתי ישן מעט, חולם יותר.
הייתי מבין שעל כל דקה שאנו עוצמים עיניים, אנו מפסידים שישים שניות של אור.
הייתי מתהלך במקומות בהם האחרים נעצרו,
הייתי מתעורר בזמן שהאחרים ישנים.
אם אלוהים היה מעניק לי במתנה פרק חיים,
הייתי מתלבש בפשטות,
הייתי משתרע מול השמש, חשוף, לא בגופי אלא בנשמתי.
הייתי מוכיח לאנשים עד כמה הם טועים בחושבם שהם מפסיקים להתאהב
בהזדקנותם מבלי לדעת שמזדקנים ברגע שמפסיקים להתאהב!
לילדים הייתי נותן כנפיים, אבל משאיר אותם ללמוד לעוף בכוחות עצמם.
את הזקנים הייתי מלמד שהמוות לא מגיע עם הזקנה אלא עם השכחה.
כל -כך הרבה דברים למדתי, למדתי שכל העולם רוצה לחיות על פסגת ההר,
מבלי לדעת שהאושר האמיתי טמון בצורת העליה במעלה ההר.
למדתי שכשתינוק תופס בידו בפעם הראשונה את אצבע אביו או אימו,
הוא מחזיק אותם לתמיד.
למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת רק כאשר הוא עומד לעזור לו להתרומם.
כל -כך הרבה דברים הצלחתי ללמוד, אבל באמת - הם לא יעזרו לי,
משום שכשיטמינו אותי בתוך בור באדמה, למרבה הצער כבר לא אהיה בחיים.
אילו הייתי יודע שאלו הם רגעי האחרונים לראותך, הייתי אומר
"אני אוהב אותך" מבלי להניח, בטיפשותי, שזה כבר ידוע לך.
תמיד קיים המחר והחיים נותנים לנו הזדמנות נוספת
בכדי לעשות את הדברים היטב,
אבל במקרה שאני טועה והיום הוא כל מה שנשאר לי, הייתי רוצה להגיד לך
עד כמה אני אוהבת אותך, ושלעולם לא אשכחך.
המחר לא מובטח לאף אחד, צעיר או זקן.
היום יכולה להיות הפעם האחרונה שתראה את אהוביך.
בגלל זה אל תחכה יותר, עשה היום, כי אם המחר לעולם לא יגיע,
בוודאי תתחרט על היום בו לא הקדשת זמן לחיוך, לחיבוק, לנשיקה
והיית עסוק מכדי להגשים להם בקשה אחרונה.
שמור את אהוביך קרוב, תלחש באזנם עד כמה אתה זקוק להם, תאהב ותתייחס טוב אליהם,
תקדיש זמן להגיד להם "אני מצטער", "תסלח לי", "בבקשה" , "תודה" ,
וכל אותן מילות האהבה שאתה מכיר.
אף אחד לא יזכור אותך בשל מחשבותיך הנסתרות.
בקש מאלוהים את הכוח והחוכמה לבטא אותם.
תראה לחבריך ולאהוביך עד כמה הם חשובים לך."
משהו על אהבה עצמית/צ'ארלי צפלין
שודר בתוכנית 'בין שישי לבשן'-יגאל בשן - אוקטובר 2007 .
כאשר אהבתי את עצמי באמת הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון,
בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות. היום אני יודע שיש לזה שם: " הערכה עצמית". כאשר אהבתי את עצמי באמת יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי הם רק אזהרות
שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי. היום אני יודע שקוראים לזה "אותנטיות". כאשר אהבתי את עצמי באמת הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים והתחלתי לראות
את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי. היום אני יודע שזה נקרא "בגרות". כאשר אהבתי את עצמי באמת התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו
לעשות את מה שאני מבקש, למרות שידעתי
שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן. אפילו כאשר האדם הזה הוא אני. היום אני יודע שלזה קוראים "כבוד". כאשר אהבתי את עצמי באמת התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו
בריא עבורי, מאכלים, אנשים, מצבים,
כל דבר שמשך אותי מטה. בהתחלה לבי קרא לזה- "גישה אגואיסטית". היום אני יודע שזה "אהבה עצמית". כאשר אהבתי את עצמי באמת חדלתי להתייסר על הזמן החופשי, הפסקתי
לעשות תכנונים גרנדיוזיים, ממש נטשתי את
ה"מגה" פרויקט של עתידי. היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מה שאני אוהב,
בקצב שלי, היום אני יודע שקוראים
לזה "פשטות". כאשר אהבתי את עצמי באמת הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק וכך טעיתי הרבה פחות היום גיליתי שלזה קוראים "צניעות". כאשר אהבתי את עצמי באמת סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג
כל הזמן למה שיהיה בעתיד. עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל. היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים "שלמות". כאשר אהבתי את עצמי באמת הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב
אותי מאוד, אבל כאשר אני מגייס אותה
לשירות לבי, היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי ולזה קוראים "לדעת לחיות". לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב ביני
לבין עצמי או ביני לבין האחרים. אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם ואז נולדים עולמות חדשים.
צ'ארלי קרא את השיר במסיבת יום הולדתו ה- 70 ב - 16 לאפריל 1959
ההד - סיפור עם מוסר השכל –
שודר בתוכנית 'בין שישי לבשן'-יגאל בשן - 2007 .
איש וילדו הקטן טיילו יחדיו ביער. לפתע מעד הבן ועיקם את רגלו. "איייי!" צעק הבן בכאב. "איייי...." ענה לו קול מן ההרים. הילד, שהקול הפתיעו, הסתקרן וקרא "מי זה?" הקול ענה לו - "מי זה?" מאוכזב ומעוצבן מכך שלא קיבל תשובה צעק הבן: "פחדן! מי אתה?!" והקול ענה לו - "פחדן! מי אתה?!" הביט הבן באביו בתמיהה ושאל: "אבא, מה קורה כאן?" "שים לב," השיב לו האב. "אני מעריץ אותך!" "אני מעריץ אותך!" השיב לו הקול מבלי להתמהמה. "אתה נהדר!" "אתה נהדר!" השיב הקול. הבן, שהיה מופתע מכל העניין, עדיין לא ממש הבין מה קורה. הסביר לו האב: "אנשים נוהגים לכנות תופעה זו כ"הד".
אבל למען האמת יש לכנותה "החיים". החיים כמו הד,
תמיד מעניקים לך חזרה מה שאתה מעניק להם. החיים הם המראה של פעולותיך. רוצה עוד אהבה? תן עוד אהבה! רוצה עוד אכפתיות? תן עוד אכפתיות! רוצה הבנה וכבוד? תן הבנה וכבוד! רוצה שאנשים יהיו יותר סבלניים ואכפתיים כלפיך? היה סבלני ואכפתי בעצמך. חוק טבע זה חל בכל מישורי חיינו". החיים מעניקים לך חזרה את שאתה מעניק להם. התנהלות חייך אינה מקרית. התנהלות חייך הנה מראה של מעשיך .
המציאות של החיים- מתוך: בין שישי לבשן - 01.02.2008
לקראת יום ההולדת ה-60/אלמוני
שודר בתוכנית 'בין שישי לבשן'-יגאל בשן - 7.3.2008
יום הולדת הוא יום של שמחות
אך למדינתנו המתבגרת גם חשבון נפש ואולי לא פחות
במיוחד למדינה שעד גיל שישים נשארה בלי בן זוג לחיים
ובעצם זה לא פלא שנשארה לבדה
במצב של היום , אין מי שייקח את ידה
נכון שהיא יפה ויש לה את כל הנתונים
תבור וגלבוע במקומות הנכונים
במרכז יש שפלה שעושה לה מותניים
בצד שמאל יש לה לב רגיש - ירושלים
גם למעלה בראש היא שומרת על רמה
ובמזג שלה היא ידועה כחמה
בקיצור היא נראית באמת תענוג
ובכל זאת עדיין לא מצאה לה בן זוג.
זה כנראה כי היום הגברים
מחפשים באישה דברים אחרים
קודם כל לאישה בגילה
זה חובה שתהיה נדוניה טובה
רצוי שיהיה לה נפט או זהב
או דברים של ממש.
אבל לה יש, רק מה לעשות חלב ודבש
היא באמת נראית טוב לגילה
אבל מתנהגת ממש כמו בתולה
חשדנית ביותר לגבי מחזרים
ולא מרשה שיגעו בה בכמה אזורים
היא מסוגלת לכעוס ולכסח ראשים
כמובן אם יתקרבו למקומות קדושים
וכל הפחד הזה מקורו בילדות
בתסביך רדיפה ותסביך יהדות
ובינינו היא בכלל קצת מתוסבכת
ולא ברור עדיין לאן היא הולכת
נולדה על בסיס שוויוני סוציאליסטי
וחיה היום על בסיס שוויוני קפיטליסטי שנורריסטי
משחקת בתולה ששונאת בנים
אבל מחממת את כל השכנים
בקיצור, אם אפשר להגיד את זה ישר ללא בושה
רק פראייר ייקח אותה לאישה
מסתבר שבכל זאת יש פראייר אחד
קוראים לו הדוד סם, אמריקאי מאוד מחמד
מאוהב בה מאוד , תומך בה בינתיים
והיא בת שישים והוא בן יותר ממאתיים
וחוץ מזה יש לו קצת דרישות לגביה
הוא רוצה שתוריד קצת משקל מעליה
כי ב-67 בשבעה ימים,
היא עלתה במשקל וצברה שומנים
והוא רוצה שתחזור לגזרה הישנה
ולה דווקא נוח שהיא קצת שמנמנה
בכל מקרה אם היא תרזה או תישאר שמנמנה
היא חוגגת עכשיו שישים שנה
ותהיה דעתנו אשר תהיה
לכולנו מוטב שהיא תישאר ותחיה
וכולנו צריכים לאחל לה עכשיו
שנים ארוכות ושיפור במצב
כי כולנו יודעים וזו לא רק מילה
שחיינו שלנו תלויים בשלה.
מכתב מאב אוהב לילדיו
שודר בתוכנית 'בין שישי לבשן'-יגאל בשן – 23.5.2008 .
יום אחד ילדי , כשתהיו בוגרים מספיק להבין את ההיגיון שמניע הורים
אז תבינו , למה יש לכם אבא רשע
אז אני אספר לכם , כפי שאבי הרשע סיפר לי
אהבתי אתכם מספיק בכך ששתקתי ונתתי לכם מספיק
זמן לגלות שהחבר הכי טוב שלכם הוא סתם נקניק
אהבתי אתכם מספיק לתת לכם להבין שהבגד שהתעקשתם
לקנות מהכסף שלכם הוא פשוט זבל
אהבתי אתכם מספיק כדי לשבת לכם על הראש שעתיים
בזמן שניקיתם את החדר שלכם
במקום לנקות אותו בעצמי תוך רבע שעה
אני אוהב אתכם מספיק בכך שאני מראה לכם כעס ,
אכזבה ודמעות בעיניים
ילדים צריכים לדעת שההורים שלהם לא מושלמים
אני אוהב אתכם מספיק
לתת לכם אחריות על המעשים שלכם, גם כשאני יודע
שהמחיר שתשלמו יהיה כבד
ושליבי, כן ליבי יקרע
אני אוהב אתכם מספיק
כדי לומר לכם לא למרות שאני יודע שתשנאו אותי
אחר-כך בגלל שאמרתי לכם לא
ויום אחד כשיהיו לכם ילדים מספיק בוגרים
להבין את ההיגיון שמניע הורים
אז תספרו להם על אביכם הרשע
ואז בטח תגידו אתם חושבים שאני רשע? אבא שלי היה יותר רשע
לנו היה את האבא הכי רשע בעולם
בזמן שבבתים אחרים אכלו ממתקים לארוחת בוקר
אצלנו אכלנו דגנים , ביצים וטוסטים
בזמן שילדים אחרים קנו קולה ונקניקיות בבית-הספר
אנחנו חויבנו לאכול סנדביצ'ים שאבא הכין בבית
ביום שישי לא הרשו לנו לצאת מוקדם כי הייתה ארוחת ערב
משפחתית שאסור לפספס
האבא הרשע שלנו התעקש לדעת בכל רגע איפה אנחנו
כאילו שאנחנו אסירים בחופשה
תמיד היה חייב לדעת מי החברים שלנו
לאן אנחנו הולכים ומה אנחנו עושים איתם
הוא התעקש כשאמרנו לו שאנחנו הולכים לשעה
וחוזרים אחרי שעה בדיוק
הוא הכריח אותנו לשטוף כלים, לסדר את המיטה ,
לבשל , לטפלל בכביסה ,
לזרוק את הזבל ועוד כל מיני עבודות ממש אכזריות
הוא תמיד התעקש על האמת ורק האמת
אבל זה כלום
כשהגענו לגיל הטיפש עשרה , זה הפך להיות הרבה יותר קשה
הוא לא נתן לחברים לצפצף מלמטה , הם היו צריכים
להגיע לדלת בכדי שהוא יפגוש אותם
מה שעשו כולם כבר בגיל 12, 13 אנחנו צריכים היינו לחכות לגיל 16
שלא לדבר על זה שכשכולם נסעו להודו אנחנו נשלחנו לצבא
כן, בגלל האבא הרשע שלנו הפסדנו הרבה חוויות שילדים אחרים חוו
אף אחד מאתנו לא הרגיש את הריגוש שבגניבה,
את ההיי מסמים , את הקוליות שבאלימות,
את הרס הרכוש, אולי בגלל האבא הרשע שלנו
לא נדקרנו והסתבכנו בקטטה במועדון
לא היינו מעורבים בתאונות דרכים או הפרת סדר ציבורי
אנחנו לא מוכרים במשטרה
עכשיו שעזבנו את הבית
לכולנו יש השכלה
אנחנו אנשים ישרים
ועושים כל מה שביכולתנו להיות הורים מרושעים
ממש כמו שאבא שלנו היה
אני חושב שהבעיה של העולם היום
שאין היום אבות מרושעים ואמהות מרושעות
יש היום הורים טובים מדי לילדים שמחנכים אותם.
שתהיה לכם שבת מלאה באהבה עם הרבה דבש בנשמה.
יגאל בשן.
קטעים נוספים מתוך "בין שישי לבשן" יעלו בקרוב.
|