את השיר אני שומר לסוף ההופעות, השיר הוא מבין אלו שאני מרגיש אליהם קרוב יותר וחזק יותר, חוץ מזה זה השיר הכי קשה לשירה בהופעה מבחינה פיזית ואחת מה וכמה מבחינה נפשית בשבילי זה קצת שיר טרפיה באיזהשהוא מקום השיר נכתב קצת אחרי שפרצה לפני מלחמת לבנון, אני לא יכולתי להתמודד איתו אז,

הוא יצא כמו שהוא חוץ מכמה תיקונים ממש קטנים, אני הסתכלתי על הדף והוא צרח אליי  מתוך הדף כל מיני דברים שלא יכלתי להתמודד איתם, שמתי אותו במגירה אחרי כמה חודשים נתתי אותו ללהקה צבאית, ללהקת פיקוד מרכז, ששרה אותו באיזה תוכנית שלה, אחרי כמה שנים כשהגיע הזמן של ההקלטות פנים ושמות חזרתי אל השיר הזה והקלטתי אותו שוב. זה הקטע תמיד הכי מביך בהופעה הכל נהיה פתאום שקט כי זה קטע שבו מדברים על משהו שלא נהוג לדבר עליו ובטח לא לפני קהל ואולי לא צריך לדבר על הדברים האלה, לפעמים לדבר על נושא שכואב קצת מכה את הכאב פתאום השיר נכתב אחרי שאחי הצעיר יואב מת כשפרצה המלחמה בלבנון, הוא לא מת בקרבות כמו רבים אחרים טובים שמתו במלחמה הארורה ההיא המקוללת בצפון, על התעודות הרפאויות יש  כותרת כזו כחולה שעליה כתוב 'מחלה ממארת'. זו כותרת מיוחדת כזו שאמורה לתמצת בשני מילים את הטראומה שמה שעוברת משפחה שזה קורה, כמו ברק שיורד ושורף את העץ וגם קילומטרים בסביבה שלו, אנשים פונים ושואלים ומתייחסים לשיר הזה "האם השיר על אחיך, או לזכרו..." ואני למען האמת לא ממש בטוח שזה ככה,

מכיוון שאני לא חושב ששירים הם ממוקדים לגמרי שירים ממש מדוייקים על מישהו, השיר הוא לא ממש על יואב, יואב מופיע בו בטוח אבל מופיעה בו גם הדמות

שלי כמו שאני זוכר את עצמי בתקופת הצבא שלי, והחברה של יואב שהייתה לו באותה תקופה אירית, ונשים שאני אהבתי בשלושים ואחד שנה ההם שאני חי , כל הפרמטרים האלה מתערבבים בתוכך ויוצאים מתוך בלידה מאוד כואבת, בצורה של שיר של ארבע וחצי דקות כשאתה מסתכל עליו אחרי זה הוא לא חלק ממך,

ואתה אומר זה לא בדיוק מה שאני מרגיש, זה אחרת.. .