כמעט מלאכים, ראיונות עם הכוכבים

מה עשיתם כדי להגיע עד לכאן ולהיות כיום חבר בלהקה?

גסטון: "למדתי תיאטרון ושירה כי אני חושב שההכנה היא חשובה מאוד. לאחר מכן ונאלצתי לעמוד בתורים ארוכים מאוד לאודישנים. אני חושב שצריך להשקיע בזה הרבה מאמץ ולהכניס הרבה התלהבות".

אמיליה: "אני נתתי את כל כולי: הקול, הגוף, הרגשות... אבל אני דואגת שבסופו של דבר הכל יצא מהלב".

מריאנה: "אתה תמיד תדע מה תרצה לעשות ואני הלכתי לפי זה. אני חושבת שכנראה עשיתי משהו טוב מאוד כדי להיות כיום חברה בלהקה הזו. לדעתי מה שחשוב זה שהייתי תמיד עם הרגליים על הקרקע ונהניתי מאוד לעשות זאת".

פדרו: "אני חושב שהשקעתי הרבה מאמץ בשנה שעברה כדי ללמוד ולהמשיך לעשות את זה, שאני כל כך אוהב לעשות".

ניקולאס: "אני תמיד אהבתי לגלם דמויות. לכן למדתי הרבה זמן תיאטרון כדי לקבל את ההזדמנות הזאת".

אאוחניה: "האמת שאף פעם לא נאלצתי לעשות דברים בלתי רגילים כדי להגיע לכאן. היה לי הרבה מזל!".

מה הרגשתם בהקלטות לדיסק?

ניקולאס: "אני אהיה כן איתכם. קודם כל מאוד פחדתי בגלל שמכל הלהקה אני זה ששר הכי גרוע. לפני זה הייתי שר רק במקלחת! אבל נהניתי מזה וכשהאזנתי לשירים גיליתי שאני לא שר כל-כך נורא".

אאוחניה: "המקרה שלי דומה... מעולם לא הקלטתי והאמת שזה היה בלתי יאמן. לא האמנתי! תמיד הייתי חסרת הקול שבחבורה וכולם היו יורדים עליי. עד שהתחלתי לקחת שיעורי פיתוח קול ולימדו אותי את הטכניקות. אז גיליתי שהשירה מרתקת אותי".

אמיליה: "בשבילי זאת הייתה התנסות אחת ויחידה שאשמח לחוות שוב. למרות שבהתחלה זה מרגיש מוזר לשמוע אותך שר, זאת הרגשה נהדרת, כמו חלום".

גסטון: "הקלטתי חמישה שירים.כבר עברתי את ההתנסות הזאת בעבר ואפילו יש לי כמה שירים משלי כי אני כותב ומלחין. נהניתי מזה מאוד, אני אוהב לשיר. לפני הכל אתה צריך להרגיש בנוח, אבל הקהל כאן מאוד חיובי, זה מרגיע אותנו והכל יוצא מצוין".

מריאנה: בעבר שרתי ב"קטנטנות", אבל הפעם זה היה מיוחד כי התייחסתי לזה יותר במקצועיות. כל צעד שאני עושה זה כמו חלום שמתגשם. מעולם לא חשבתי שאעשה כל כך הרבה דברים".

מה הדבר הטוב בלהיות חבר בלהקה?

אמיליה: "שאפשר להתבטא איך שרוצים ולחלוק את זה עם שאר המבצעים. ההרגשה שאנחנו שישה אבל אחד היא פשוט קסומה".

פדרו: "הכי טוב זה שאנחנו בקבוצה וזה נותן את האפשרות ליהנות".

ניקולאס: "כן, אין מה לדבר, ליהנות מהרגעים היפים עם החבר'ה... בגלל שמלבד העובדה שאנחנו עמיתים לעבודה אנחנו גם קבוצה של חברים".

אאוחניה: "בנוסף, אני חושבת שאנחנו מוכנים לכל מה שיבוא – לא רק השירה".

מריאנה: "אחד מהדברים הטובים זה גם הקהל, האנשים שמלווים אותנו תמיד".

גסטון: "והמוסיקה! זה אחד מהדברים שאני הכי אוהב לעשות. אבל הגיבוש שיש בין כולנו בתיאטרון, בהופעות ובכל מה שעתיד לבוא אין כמוהו לחלוטין".

איך אתם מגיבים לקהל?

פדרו: "בפעם הראשונה הייתי מאוד לחוץ. אבל שמתי לב שכשאתה עולה על הבמה, אתה צריך להירגע, להכנס לדמות ולהאמין שאתה יכול לעשות זאת".

גסטון: "אני לא נוהג לנחש דברים אבל זה טוב לעשות משהו שנותן לך תחושת ביטחון. אני לחוץ וכשכולם צורחים אז אני פשוט משתגע".

אמיליה: "גם אני לא אחת שמנחשת מה יקרה. אני רק מבקשת מאלוהים שייתן לי שלווה ואור בשביל המצבים האלו. תמיד יש מעט לחץ כי אתה רוצה שהקהל יקבל את הטוב ביותר".

ניקולאס: "קשה מאוד להסביר את זה כי זה מערבולת רגשות. כשאתה עולה על הבמה אתה מתמלא באדרנלין מפחיד, אתה משתחרר ונותן לעצמך להיסחף".

אאוחניה: "לפני שאני רואה את הקהל אני אוהבת להתפלל הרבה שהכל יפעל כמו שצריך. הפעם הראשונה שעליתי לבמה הייתה בישראל ולא יכולתי להאמין לנוכח כמות האנשים והתמלאתי באדרנלין".

מריאנה: "אני יכול לספר לכם משהו אישי? אנחנו מאוד אוהבים לעשות איזו סיסמא כלשהי או צעקה מיוחדת. בכלל, אני לא ממש נלחצת אבל יש לי התקפי חרדה. וכשאני עולה לבמה אני נהנית כולי".

ניקו אמר מקודם שהלהקה הזאת היא קבוצה של חברים. אם כבר בנושא עסקנו, מה שאתם חושבים על החברות?

אמיליה: "זה אחד מהדברים הכי חשובים שיש לנו בחיים. החברים הם כמו המשפחה שאתה בוחר, חברים ללא תנאים שמגנים זה על זה".

ניקולאס: "אני חושב שהחברות זה הכי חשוב. כולנו זקוקים לחברים שיעמדו לצידינו, לכן זה דבר מהותי לסמוך על חברים טובים. יש לי הרבה כאלו: מבית הספר, ממשחקי הרוגבי, מהסדרה".

מריאנה: "הם הדבר הכי טוב בחיים! אם אין לך אותם, חסר בך משהו. בכל מקום שאני נמצאת בו יש לי חברים ובמיוחד בלהקה".

גסטון: "בשבילי החברות היא דבר מאוד חשוב לכן יש לי מעט חברים. כי הם לא סתם אנשים שאתה מכיר, אלא אנשים שמכירים אותך, שיושיטו לך יד בטוב וברע".

פדרו: "יש לי הרבה חברים ואני משתדל להיות עם כולם. עם החבר'ה מהסדרה אני נהנה לגמרי, אבל עם גסטון וניקו הרבה יותר. לעשות שטויות זה מה שאנחנו הכי אוהבים".

אאוחניה: "בכנות, חשבתי שיש לי הרבה אבל את החברים האמיתיים שלי אני יכולה לספור על כף יד אחת. החברות הטובות ביותר שלי הן פילי, שמכירה אותי מגיל צעיר וסובלת אותי, ומ"כמעט מלאכים" יש את אמיליה, חימנה (אקרדי) ומריאניטה".

איך אתם מגדירים כל אחד מחברי הלהקה?

גסטון: "אוי, זה קשה! לכל אחד יש משהו שמייחד אותו. אצל אמיליה זה הרגישות, אצל מריאנה התמימות, אצל אאוחניה השובבות, אצל ניקו הפשטות ואצל פדרו ההנאה".

פדרו: "בוא נראה... נתחיל עם ניקו: אנחנו מתפקעים מצחוק כשאנחנו ביחד, עושים בלגאנים. גם גסטון אני משוחח הרבה. אאוחניה היא כמו אחותי, אני מסתדר איתה טוב מאוד. עם מריאנה זה לא ברור ממש. לפעמים היא לא מצליחה להפסיק לחייך וזה משעשע. את אמיליה לא הכרתי והיא מצאה חן בעיני: היא יפה, סימפטית ובחורה לעניין".

אאוחניה: "כמו שהוא אמר, פדרו הוא כמו אח קטן. אנחנו חברים טובים ואנחנו מקשיבים זה לזה. מריאנה היא האדם הכי טהור, פשוט וטוב לב. גסטון קורע אותי מצחוק, יש לו חוש הומור נהדר כמו לניקולאס. אני אוהבת באמיליה שלמרות הפופולאריות היא תמיד נשארת היא, זה לא נראה ככה".

ניקולאס: "עכשיו תורי... אני אוהב באמיליה את האנרגיה שלה, היא חיובית ביותר. גסטון פשוט ענק, בחור טוב לב ומצחיק. לאאוחניה תמיד יש אנרגיות ומצב רוח טוב. מריאנה היא מוכשרת במיוחד ושמחה. ופדרו הוא מלך, בלתי אפשרי להיות איתו במצב רוח רע".

מריאנה: "אמיליה היא מקסימה, מאוד חייכנית. ניקו משעשע אותי, אני מבלה איתו את מרבית הזמן. אנחנו גם מספרים זה לזאת הרבה דברים. עם גסטון אני מתסדרת מצוין. פדרו מקסים ואאוחניה היא מאוד אימפולסיבית".

אמיליה: "טוב, אחרי ששמענו את כולם, עכשיו אני. ניקו הוא בראד פיט של הלהקה, מאוד מצחיק וספונטני. הוא רגיש מאוד וכובש. גסטון הוא ליאונרדו די קפריו של הלהקה (היא צוחקת). אין אחת שלא נמסה מהפנים האלו והעיניים הרומנטיות האלו. הוא מיומן ופשוט. פדרו הוא אליל הבנות, מאוד גברי ואשם. עם חיוך מתוק ומהפנט. אאוחניה היא רעננה ותמיד יש לה לבוש אישי. ושלא תעיזו להרגיז אותה! יש לה אופי מאוד נוקשה כשמשהו לא מוצא חן בעיניה. ולמריאנה יש הרבה כריזמה. יש לה כוח שכנוע מדהים גם אם אתה עצוב, שמח או עצבני".

לאן הייתם רוצים להגיע עם הלהקה? על מה אתם חולמים?

מריאנה: "קודם כל, שהאנשים יתאהבו במוסיקה שלנו ואחר כך הייתי רוצה להקליט הרבה דיסקים ולא להפסיק להופיע".

פדרו: "כן, אותו הדבר... הייתי רוצה להופיע בכל מקום ושהלהקה תתגבש עוד יותר".

גסטון: "הייתי שמח לגרום שאנשים יכירו אותנו בארגנטינה וגם בחו"ל".

ניקולאס: "לי אין גבולות. הייתי רוצה להופיע בכלל העולם עם הלהקה!".

אמיליה: "כן. אני חולמת שנוכל לשיר עם הלהקה בכל מקום אפשרי ולהקים את כל האנשים ולגרום להם לרקוד".

אאוחניה: "אני חושבת כמו כולם, אני מקווה שכל זה יימשך עוד הרבה שנים".

אחרי שנה של רייטינג טוב, ויותר מחמישים הופעות בגרן רקס, כמעט מלאכים, המופקת ע"י כריס מורנה, עם ניקולס וזקס ואמיליה אטיאס הגיעה לסופה. אחרי הקלטות ביום חמישי בפארק החוף- הפרק האחרון של השנה הזאת (הסדרה תמשיך גם ב 2008) שני מהכוכבים של הסדרה מדברים עם סגנון.
גסטון דלמאהו (23), מוכר בסדרה כראמה, וניקולס ריירה (22) החתיך של כמעט מלאכים, שנמצאים בלילה הזה בתצוגת אופנה הגדולה שמאורגנת ע"י ימילה קאסאב, דיברו על איך הם אוהבים שמתחילים איתם, ועוד הרבה דברים נוספים.

זאת הפעם הראשונה שאתם באים למנדוסה?
גסטון- מתי שהייתי קטן ישנתי לילה במנדוסה אבל אני לא זוכרת הרבה. אבל לפני זמן קצר (הוא עשה משהו שלא הבנתי מה הוא) ואהבתי מאוד.
ניקולס- אני לא מכיר את העיר. אני גם הייתי (באותו דבר שעשה גסטון ולא הבנתי,) אבל זאת הפעם הראשונה שלי בעיר.

אתם תישארו כמה ימים?
גסטון- כן, אנחנו נשארים עד יום שלישי בבוקר. ככה שבטוח אני נכיר איך זה הלילה במנדוסה.

תספרו לי איך קרה שהתחלתם לעבוד בסדרה?
גסטון- הדבר הראשון שעשיתי היה "רדיו 04", אחר כך באו תפקידים קטנים ב"נשואים עם ילדים", "קונפליקטים ברשת", "פלוריסיינטה" והפקות נוספות של כריס (מורנה). אבל בלי ספק, הדבר הכי חזק שעשיתי עד עכשיו זה "כמעט מלאכים". זה הפקה מאוד שלמה, כי אתה בטלויזייה, מוצאים דיסקים ותאטרון...
ניקולס- בגיל 15 התחלתי לעשות אודישנים לטלויזייה. אבל תמיד הרווחתי תפקידים קטנים מאוד עד שניגשתי ל"כמעט מלאכם" ואהבו את הפרופיל שלי כדי, וחשבו שאני מתאים לעשות את התפקיד של טאצ'ו (בכתבה הם כותבים פצ'ה אבל זאת טעות מין הסתם....)

בזכות התוכנית הזאת עשיתם תאטרון וטלויזיה. מי מבין שניהם נהנתם יותר?
גסטון- אני מאוד אוהב את התאטרון. מה שקורה זה שזה לא נותן לך את ההכרה הגדולה. אני חושב שהטלויזיה זה מה שפותח לך דרכים חדשות. אחרי שאתה מתנסה בשניהם, אתה יכול לשפוט מה אתה אוהב יותר.
ניקולס- הניסיון בתאטרון זה מדהים. הקשר עם הקהל ממלא אותך באנרגיה. כל הופעה כל כך מהנה שזה מדהים. בטלויזיה אתה לא רואה את הקשר ברגע.

איך זה יום בחיים שלכם?
גסטון- מאז שהתחלנו להקליט בינואר לא עשינו הפסקה. משני עד שישי אנחנו מקליטים. בסופי שבוע עשינו הופעות בגרן רקס (שהיה). אם מתחילים לספור אנחנו מעבירים 12 שעות ביחד.
ניקו- אני ביום רגיל אני גם בבוקר ב- 9 וחצי בערך, אוכל ארוחת בוקר, הולך לחדר כושר, עושה את הסידורים, קניות ואחר כך הקלטות.

גסטון, איך אתה מרגיש לשחק את הדמות של ראמה?
גסטון- האמת שאני התחלתי לחבב את הדמות עם הזמן. היה לו חיים קשים, ננטש ע"י ההורים שלו, והוא נמצא עם אחותו בת ה- 8. היו לו חיים של רחוב, של הקרבות יומיומיות.

מה הייתה התרומה שלך לתפקיד?
גסטון- אני חושב שאת החלק של הרגישות של ראמה אני הוספתי. עם השנים כל אחד לומד וסובל, וזה מרכך אותך. זאת הייתה התוספת שלי.

ניקו, איך אתה מסתדר עם טאצ'ו (שוב כתבו פאצ'ה...)?
ניקו- האמת היא שהוא דמות מאוד מהנה. יש לו כמה דברים שלי. אבל כדיי להיות כנה, אני נהנה לעשות מה שאין לו ממני. טאצ'ו הוא בעל תשוקה, מאוד מהנה, אוהב את התאטרון, הוא מאוהב בצוענייה אחת והוא עושה מיליון ואחת דברים כדיי שתקדיש לו תשומת לב. ובשביל להגשים את החלום שלו הוא יעשה הכל.

וזה בהשוואה אלייך?
ניקו- נראה לי שטאצ'ו הוא יותר פרונטלי ותשוקתי ממני. ניקו מקווה שיגיע הרגע והוא תמיד ידרוך על רצפה יציבה.

יש לכם חברה?
גסטון- אני לבד, ומסובך במקצת בנושא של הנשים. אין לנו הרבה זמן בשביל להכיר אנשים.
ניקו- אני לבד.

מה צריכה לעשות אישה כדיי לכבוש אתכם?
גסטון- אני לא אוהב את השיטה. מושך אותי לכבוש אותה, להתאהב בה, שיהיה לה תשוקה ומסתוריות... ושתהיה אותנטית.
ניקו- כלום. מושך אותי הבנות האותנטיקות והרגילות, ולא אלה שהם אותו דבר כאילו הוציאו אותם מאיזשהו מפעל. לפעמים מוצא חן בעיניי ש (me encaren) , למרות שאני מעדיף את העדינות.

מה הדבר שאתם הכי אוהבים בתהילה?
גסטון- ההכרה וההוקרת תודה.
ניקו-הרגת אותי עם השאלה הזאת. אני חושב שלעבוד בטלויזיה, לשחק, לשיר...

ומה אתם לא אוהבים?
גסטון- אני לא אוהב את חוסר הפרטיות. זה מה שמדכא אותי קצת. הרבה פעמים אני בבית רגוע ואני שומע צעקות מבחוץ שאומרות: "הנה רואים לו את הרגל!!" אני לא אוהב את זה.
ניקו- עד עכשיו אין משהו שאני לא אוהב.

מה יש ממלאך בכל אחד מכם?
גסטון- (צוחק) איזו שאלה! המלאכים הם אנשים שקופים ומה שהם רוצים זה לנסות להישמע כנים, ואנשים טובים יכולים להשיג את הדברים האלה. אני מנסה ללכת אחרי הפילוסופיה הזאת.
ניקו- אני חושב שאני בן אדם טוב.

ומשד?
גסטון- להיות טוב יכול להיות גם רע. בכולנו יש מלאכים ושדים בתוכנו.
ניקו- (צוחק) אוי! מוצא חן בעיניי ליהנות בלילה, אני נהנה לצאת הרבה. אני חושב שזה החלק השטני שלי.

ראיון שנערך עם לאלי (מריאנה)ב10.10

לפני חמש שנים,בלי ידיעת אמא שלה היא הגיעה לאודישן הראשון שלה. ההפקה של כריס מורנה, חיפשה ילדים לפרויקט החדש של "פינת אור" ומריאנה נבחרה.אח"כ קראו לה לשחק גם בקטנטנות ופלוריסיינטה, והיום מריאנה אספוסיטו היא אחת השחקניות ב"כמעט מלאכים"

שם היא מגלמת את מריאנלה, דמות לא ממש נשית ששונאת להתארגן ולהתאפר- משו שממש שונה ממריאנה האמיתית.
"כבר כמה שנים שאני עובדת עם כריס.

זה ממש טוב לעשות את זה בגיל הזה כי אתה רוכש ניסיון לא רק בתור שחקן אלה גם בתיאטרון בשירה ובריקוד.

היא פשוט גאונית, ממש מקצועית.

חוץ מזה,אני ממש אוהבת איך שהיא מתלבשת. אני לא מתייחסת אליה כמו לבוסית כי היא מאוד חברותית

חוץ מזה העצות שלה מאוד חכמות, ואני מקשיבה להן.

אני אוהבת גם את הביקורות שלה כי הן עוזרות לי לגדול,הן עצות בונות.
לצידה מכל דבר אפשר ללמוד ואני תמיד מוכנה.אני חושבת שאני ברת מזל שאני יכולה לעשות משאני אוהבת ואני מודה לחיים" מספרת מריאנה.
עכשיו היא בתיכון והיא אומרת שבשנה הבאה,כשהיא תסיים יהיה לה יותר זמן פנוי.

בינתתים היא חולמת להגשים את המשאלות שלה: "הדבר הראשון שאני אעשה זה להירשם לשיעורי היפ הופ,אני מתה על זה.

אח"כ אני אקח שיעורי שירה.אני אוהבת ללמוד מהכל ולהיות עסוקה במה שמשעשע אותי.

בבצפר אני עוד אחת. אני מחשיבה את עצמי לאחראית ולתלמידה טובה אבל אני לא מקבלת שום הטבות בגלל שאני שחקנית.

מתייחסים אליי בדיוק כמו לכולם.אין לי הרבה זמן בשביל ללמוד,אבל אני מסתדרת טוב.

אני הכי אחראית שאני יכולה..אולי אם היה לי קצת זמן היה הולך לי יותר טוב למרות שגם עכשיו הולך לי טוב"
למרות גילה,15, מריאנה מרגישה את עצמה בוגרת יותר נפשית.היא לא אוהבת לצאת כמו שאר הבנות בגילה,

היא מעדיפה פגישות הרבה פחות רועשות ויותר מתורבתות."עכשיו,כשאני מסיימת את התיאטרון,

אני יוצאת עם החברות שלי לקניות או סתם לראות חלונות ראווה. אני אוהבת לראות בגדים ומה חדש באיפור.
אני גם הולכת לקולנוע, אני מעדיפה לצאת לאכול מאשר לתכנן תוכניות בשביל ללכת לרקוד.

בנושא הזה אני קצת כמו אישה זקנה,אבל לא ממש, אני פשוט אוהבת לעשות דברים שונים. אני שונאת את השיגרה." אומרת וצוחקת.
במהלך חופשת האביב המופע"כמעט מלאכים" הגיע בהצלחה רבה לגרן רקס. מריאנה הייתה מוקסמת מהניסיון.

היא אפעם לא עבדה לבני נוער והיא הייתה המומה מהשינוי" התיאטרון נראה לי מדהים.זה קהל שלא הייתי רגילה אליו.

אני עבדתי בשביל ילדים,לא היה לי נסיון עם בני נוער.זה שונה,מאוד מגניב,הם כולם מלאי אדרנלין.

לעלות על הבמה היה מזיז לי את הנפש,זה רגע מלחיץ וקסום".

מספרת השחקנית הרעננה והכנה, מריאנה אומרת שהיא מרגישה מאוד נח עם החברים שלה לעבודה

והיא שמחה לדעת שלא משנה מה יקרה הם משפחה."בעצם, אני מבלה יותר זמן איתם מאשר עם המשפחה האמיתית שלי.

זה מאוד מצחיק,כי כשמבלים כל כך הרבה זמן ביחד לומדים הכל אחד על השני,אני מכירה את הטעמים שלהם,

אני יודעת מה הם עושים או לא עושים כל אחד מהם" היא מודה שכשהיא התנשקה פעם ראשונה בטלויזיה היא מאוד התרגשה.

זה היה מצב מאוד מיוחד בשבילה.בחיים האמיתיים הייתה לה רק חברות אחת אבל לא מוצלחת."

אני זוכרת שהכרתי אותו להורים שלי,אבל נפרדנו.היה לי רק חבר אחד.

עכשיו אנחנו עובדים ביחד ומסתדרים מצויין למרות שללא ספק, הייתי רוצה להתאהב.

אני מרגישה מאוד רגועה, נהנת מהוה היפה שלי."

בשביל אותה בני נוער שרצו לגרום לה להתאהב בהם היא מודה שמשהכי מושך אותה בגבר זה הכנות שלו-היא מעדיפה אכזריות על שקר."

מוכים אותי הבנים הכנים והמגניבים ולא החתיכים.
ג'וני דפ הוא השחקן האהוב עליי.

אני אוהבת את הסיגנון שלו.אני אוהבת אותו.הוא האליל שלי.

המבט המסקרן והמפתה שלו,הורג אותי.תמיד חייבים להיות הרומנטיקה והג'נטלמניות" אומרת מריאנה

חוץ מזה שהוא בלונדיני הילד כבר בן 8.לפני שכריס גילתה אותו הוא עשה פרסומות.עם ניקו ואסקאז הוא כבר שיחק באלמה פיראטה.