"למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה " מהו מכתם? =שיר רשום לזכרון על לוח, היה דוד רושמו במנוסתו מפני שאול עת היה במערה וע"י שהיה רושמו  נתחזק להיות מנצח.
כי היה מצבו בתכלית השפלות  וכולו שיר תחנונים לקבה להזכיר לקבה מה שכלול בו,
" חנני אלוהים חנני כי בך חסיתי ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הוות " ומהי הוות? מילון שטינברג שאיפה להון,תאוות בצע. אולם ניראה לי כי לא כיוון נכונה  כי הוות  עיקרו רמאות כחש בעליון ודיבורי רמאות ותהפוכות כמו תהילים ה " כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון" ובלח " וינקשו מבקשי נפשי ודורשי רעתי דברו הוות ומרמות כול היום יהגו " ובנב "מה תתהלל ברעה הגיבור חסד אל כול היום הוות תחשוב לשונך כתער מלוטש עושה רמיה " ובמזמור נה בדברו על ירושלים  אשר נביאיה שתו טועה וריק על יהוה ועל משיחו נאמר  " כי ראיתי חמס וריב בעיר יומם  ולילה יסובבה על חומותיה ואון ועמל בקירבה הוות בקרבה ולא ימיש מרחבה תוך ומרמה " ואי אפשר לפרש זאת על דוד שלא נאמר עליו כול הוות ,
אבל ההוות הזה המוזכר בתהילים הם המוקשים אשר שמו אויבי המשיח לאחר העלמותו הראשונה כאשר כתוב תהילים פט "זכור אדוני חרפת עבדיך שאתי בחיקי כול רבים עמים אשר חרפו אויביך יהוה אשר חרפו עקבות משיחך " היו הולכים אחריו לטשטש העקבות שלא יוודע ממנו דבר  ככתוב תהילים עז " בים דרכך ושביליך במים רבים ועקבותיך לא נודעו " והם האויבים  "שמו אותותם אותות" שהיו מטעים בכתובים וטשטשו עד אשר לא יוכר ממנו דבר והיו שמים בכתובים טעמים של שקר להגביר השנאה  ולמנוע הגאולה  כאשר אמר הושע ה" שמעו  זאת הכוהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על פני תבור " כי היו מכשילים בדבר ישעיה כט  "מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקשון ויטו בתהו צדיק " וכיוון שהסתיר פניו מבית יעקב  והעם עצמו לא היו משכילים בדבר כי הוא סתר וסוד ולא נגלה לרבים  על כן הטו הדבר  לפי רצונם  שנהר בטוח שאל ים יגיע  וים שואל איה נהר. וכול עורמתם  וכחשם וגבורתם  עליון יגיד בעת הקץ , אבל כעת בעוצם השעה הזו שרבה כול כך ההסתרה עד אשר רשע לצדיק נדמה  וצדיק לרשע , על כן בעצם השעה הזו  צריכים רק להסתתר עד אשר תעבור ההוות הזו ,כי אל האמת לא יקשיבו וישימו להם רועים עיוורים ללצון ולשעשועים  כי את האמת לא יחפצו  אנשי דמים ישנאו תם.כיוון שחפצו לבלעו במלתעותיהם עשה הקב"ה חסד והסתיר הצדיק הזה בעת הרעה ההיא ואיך לא נתגלה זה בבחינת נס. שהרי בקרבם הוא  ובעת שיעורו ישראל משנתם יגלה להם, בעת שיעבור הוות ויהיו מחפשים באמת דרך אל.
בזמן ההוא שיכו ליצים המושלים בם וברגלים תירמס עטרת שיכורי אפרים.
חנני יהוה חנני כי בך חסיה נפשי. זה הטעם למה תחנני  כיוון שבך חסיתי וכדוגמתו
תהילים ז "יהוה אלהי בך חסיתי הושיעני מכול רודפי והצילני" כיוון שבך חסיתי  אתה  תושיע אותי מכול רודפי ואל הרשעים המנסים לנדותו מעל הרם הוא אומר יא" ביהוה חסיתי איך תאמרו לנפשי נודו הרכם ציפור "אתם מנסים לנדותני מעל הרכם בחושבכם שלכם המעמד  ואילו אני קל אני ואין לי פה אחיזה כלום לא ידעתם שהר יבול אלי ים וציפור כמותי תירש ארץ.
ועניין המחסה ביהוה אף הוא סוד  אחד מפני יהוה הוא המשיח  המכונה עצמו יהוה  כמו  מה " כסאך אלוהים עולם ועד שבט מישור שבט מלכותך אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלוהים אלהיך שמן ששון מחבריך " ובזכריה ג " ויאמר יהוה אל השטן יגער יהוה  בך השטן ויגער יהוה בך הבוחר בירושלים הלא זה אוד מוצל מאש"
בצפניה ג אומר " ביום ההוא לא תבושי מכול עלילותיך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוסיפי לגבהה עוד בהר קדשי והשארתי  בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהוה " בשם הנסתר  של יהוה  ורק לאחר שיוסרו הלצים הרודים בהם  לא יבשו לחסות בשם ההוא  כי עד אז היה להם לגנאי ולבושה כמו שיר השירים ח " אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי " שהיה מחוץ למחנה ישראל במקומות טומאה וצרעת שמות כט 14,לג,7,ויקרא יג46,ועל משיח עצמו נאמר ישעיה מב  " לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו " מהו לא ישמיע בחוץ קולו? כול זמן   שהוא גולה מישראל אין נבואה בגויים .לאותם שבחוץ הכול בחידות  ואפילו מדבר עימהם אין מבינים דבר, עיקר הכבוד בפנים " כול כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה ""שתולים בבית יהוה בחצרות אלוהינו יפריחו "אי אפשר לצדיק להפריח בחוץ אילולי יהיה שתול מבפנים 

פרק נח) "חמת למו כדמות חמת נחש כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים מחוכם ...ימאסו כמו מים יתהלכו למו ידרוך חציו כמו יתמוללו"
 עז- יז “ ראוך מים אלוהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות"
" תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון"
והעניין הוא  שלפי מה שמלמדים כתבי הקודש  הקב"ה בבואו לברוא את העולם  ברא גם שמש וירח  ונתן לכול אחד מהם ממשלה לשלוט בעולם  שנאמר "ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים " אם כן ניתנה ממשלה לכול אחד מהם והם מרמזים שני כוחות שונים ומתנגדים זה לזה השולטים בעולם. השמש והיבשה- והירח והים  . כול ימי עולם  כשמתקיימים חריש וקציר  נשוא אישה ובנות בית  אזי הם מתקיימים זה לצד  זה  כי בעולם שלנו זה עולם  ההרכבה  הורכבו להם גן העדן והגהנום יחדיו ויש שני כוחות משיכה( כמו משיכה מגנטית וגלי רדיו  הם נמצאים ובלתי נראים ) לבני האדם  האחד מצד הקדושה והאמת המיוצגים ע"י המשיח  והשני ע"י כוחות הטומאה  המיוצגים בשטן כוחות אלו הם כוחות המיוצגים ע"י (הים התהום והירח ) יש להם השפעה היפנוטית על האדם באותה העת שימשלו יהיה קשה מאוד לצאת מהשפעתם כי הם ממשיכים רוח של זנות ושכחה בעולם , ובני האדם באותה העת  יהיו עוזבים אורחות ומסורות אבותיהם  לאחוז בזנות הזו כי היא תהיה מושכת את בני האדם  באותה דרך שפיתה הנחש את האשה בהשכלת וחוכמת פרי עץ הדעת "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל " ובאותו האופן שחמל  שאול על אגג על שום  יופיו ומשום שהכניס הכול תחת התאווה כי  כשהגיבור תקיף ומושל ביצרו  ומתחזק בתפילות ובצומות ואיסורים אזי הוא יכול בקלות להוריד ראש הנחש מעליו  אבל כשנעשה נרפה  ואינו שומר האיסורים ונכנס בכול זנות ותאווה ואינו יכול להגביל עצמו אזי אי אפשר להם לעמוד כנגד הזנות הזו וזה מה שנאמר " וילך אליו אגג מעדנות " בדברים מעודנים ונעימים שיהיו בתרבות של רווחה ועשירות  ויהיו מגרים עצמם ע"י שלל מאכלים  וכול אחד בונה ביתו כבית מקדש. ויהיו נפרדים איש מעם רעהו ע"י שלטון התאווה עד שיהיו נדמים לזרים  וכיוון שירבה הפשע וההפקרות כי ע"י התאווה הזו ינאצו השם הקדוש וגם מיעוט האנשים שיחזיקו באמונה לא יהיו תקיפים באמונתם כי הזנות תכנס גם בעדה הקדושה. על כן מבקש בראשונה תהילים לב " על זאת יתפלל כול חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו " שהשטף הזה  שאנו נמצאים בו כמו שאומרים היום "לשחות עם הזרם " כי הזרם סוחף אותך בין שאתה חפץ ובין שאתה מתנגד באשר אתה בין אנשים  אבל אנחנו מתפללים שהזרם הזה לא יסחוף אותנו , באשר אתה יודע יצרנו  זכור כי עפר אנו, וגם שבא אלינו בתחילה בדברים קלים מאוד שנראים לא מתנגדים לאמונה ונראה שאם מתנגד לעשותם נעשה ע"י זה פאנט וקיצוני באשר אין איסור מפורש על הדברים האלו אולם בעומק העניין אלו הדברים המכניסים אותו לטומאות הגדולות ביותר ועל זה אמרו הרבנן
"היינו דכתיב זכריה יב והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד. אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג - האי הספידא בעי למעבד? שמחה בעי למעבד! אמאי בכו? - כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר זכריה ח כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא".  גמ' סוכה פרק ה –נב
בעיני  הרשעים לא נראה יצר הרע אלה כחוט השערה  משום שהם ביטלוהו מה שהפכו איסור להיתר, אין עוד  כול נסיון אצלם להיתנגד ליצר הרע ועל כן הוא נראה להם קל מאוד כשערה   כמו שכתוב "  כשחוק לכסיל עשות זימה, וחכמה לאיש תבונה" חוכמה  לאיש תבונה  דייקא כי צריך חוכמה גדולה מאוד להמלט  משיניו ביודעו שהיצר הרע נמצא גם בו עצמו ועל כן אין לו על מה להסתמך על עצמו וצריך עצות ואסטרטגיות בכול עת. ואפילו מה שהפילו שבע פעמים צריך החוכמה לקום ולא להישאר מוטל.     והאדמו"ר מרוזין תאר את קשי האמונה בזמן עקבתא דמשיחא ואמר שהאמונה תהיה כול כך קשה כמו לעלות על קיר גבוה ישר בלי סולם ומדרגות.
אולם  גודל הקשיים רק הולך ועולה  כי לאחר שהתפלל  " על זאת יתפלל כול חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" אומר פה "הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש " ומגיע לצרות גדולות מאלה  שעובר לראשו כמו שנאמר ביונה "אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני סוף חבוש לראשי " עיקר  הצרות באות על הצדיק עד שבאר ותהום מתרכזות דווקא בו  כיוון שמרגישות בזה שיש בו הכוח לצאת מרשתם ואילו יצא מרשתם  יוכל להיות גורם מאיר ולקבל הכוחות מלמעלה . כי הקב"ה לא משתף באורותיו חשוכים  איוב כא "אלוה יצפון לבניו אונו ישלם אליו וידע " הכוח הזה טמון ואינו ניתן חינם לכול אחד אלה יש דרך שצריך האדם ללכת עד שיקבל הכוח הזה  וכשיוצא לחפש הכוח הזה  ולהשתחרר מהרשת אז באים אליו כול ההסתרות וכוחות התהום לעכבו
הגויים והמים
בשיר המעלות מזמור קכד אנו מוצאים תיאור זה של מים “לולי יהוה שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו אזי עבר על נפשנו המים הזדונים " ובספר ישעיה פרק ח  ממשיל את הגויים הבאים על ציון למים " יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו ולכן הנה אדוני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כול כבודו ועלה על כול אפיקיו והלך על כול גדותיו"
יח " לכו מלאכים קלים אל גוי ממושך ומורט אל עם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו" אבל בקץ העתים כשחוזרים בתשובה נאמר בם " והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כול הגויים"
צריך להבין שהטומאה  היא כוח רוחני מחוץ לעולם הזה  כי היא שוכנת בשמים  כמו שכתוב בישעיה  לד  " ונמקו כול צבא השמים ונגולו כספר השמים וכול צבאם יבול כנבול עלה מגפן וכנבולת מתאנה כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט "עיקר האכילה בשמים אבל לבסוף יורדת על אדום המקבל כוח מצבא השמים ודומים לו כז " ביום ההוא יפקוד יהוה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים ביום ההוא כרם חמד ענו לה " עד שאין ממיתים הנחשים האלו אין קוראים לה  כרם חמד  מחמת מקטרגים מבפנים ומחוץ. שונאי ישראל מחוץ ומכחשי עוזו המטים אותם לרעתם מבפנים.  וממשיך לו  כד " והיה ביום ההוא יפקוד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה ואספו אספה אסיר על בור וסוגרו על מסגר ומרוב ימים יפקדו "
עיקר העניין אלו מלכויות  וחוכמות זרות בשמים אשר ממשלה להן על הארץ כי הכוחות הרוחניים בשמיים מתלבשים בבני אדם ועמים על הארץ  ועל כן הם עובדים להם כמו שכתוב דברים ד " ופן תשא עיניך השמימה וראית את  השמש ואת הירח ואת הכוכבים כול צבא השמים ונדחת והשתחויות להם ועבדתם אשר חלק יהוה אלהיך אותם לכול העמים תחת כול השמים " והגויים האלו הם מושלים ברעיונות שלהם על הארץ לפי כוח הרוחני הנמצא להם בשמים ועיקר עבודתם להדיח ממנו  לרעיונות אחרים . והם משולים למים האלו  כמו שאמר " אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו אזי עבר על נפשנו המים הזדונים"
ישעיה יז 12" הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאומים כשאון מים כבירים ישאון "  ובתוך הים יש יצורי גיהנום  המושלים בחשכת העולם  ועד אשר אין מכניעים אותם  יצר הרע שולט על העולם. והם התנין  והלוויתן אשר בים  כמו שנאמר למעלה  ישעיה כז  ובתהילים עד 13 " אתה פוררת בעוזך ים שברת ראשי תנינים על המים אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים" שעתיד הקבה לעשות היצר הרע למאכל ולחלקו לציים  סעודת הצדיקים לעולם הבא והוא הטעם למה כתוב שופטים יד " מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק " וכביכול עד יום פקודה הקב"ה משתעשע עם הלויתן הזה  כמו שכתוב  תהילים קד " שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו "

1. “למנצח בנגינת מזמור לאסף שיר "

למנצח הוא המשיח כמו שכתוב בתהילים ט "למנצח עלמות לבן מזמור לדוד " והוא יכונה המנצח כי עתיד להשפיל ערים בצורות בשמיים קרית גויים עריצים עליהם נאמר "למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק על יהוה ועל משיחו" כי עיקר המלחמה היא על המשיח שהוא ישוע והם ישראל ועתידים להיעשות לאחד ולפי שעה הבדילם זה מזה ונעשו כלא ידועים האחד לשני עד אשר יקויים הכתוב ביואל ב " תקעו שופר בציון קדשו צום קראו עצרה אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים ויונקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה " כי חתן היוצא מחדרו הוא המשיח הנצור שם בבחינת "שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך " ובבחינת " לכן יחכה יהוה לחננכם " ובבחינת "הביאני המלך לחדריו " ובבחינת תהילים יט "והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם " אבל כעת החתן שלנו נמצא בחדרו כי עוד לא זכינו להוציאו החוצה ולהביאו לחופה אבל כשישובו ישראל לפניו יוציאוהו מחדרו ויבוא אלינו אל החופה ככתוב בישעיה ד " וברא יהוה על כול מכון הר ציון ועל כול מקראה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כול כבוד חופה וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר " ואז כאשר ישוב אלינו בעת החתונה ויתהפך דין לחסד לישראל יתהפך אותה שעה חסד לדין לגויים ויקוים "לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכול חסידיו הללו יה "והמזמור הנ"ל אשר ידובר בו הוא הכתוב בישעיה כד "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי רזי לי אוי לי בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו " ועניין למנצח עלמות לבן הוא עניין עמוק והוא יפורש על פי רוב כאילו כתבו דוד אחר מות בנו וח"זל דרשו על תהילים ג "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו". "מזמור לדוד?! קינה לדוד מיבעי ליה"?! “והנה על כורחנו שפה יש פליאה גדולה עוד יותר שאם על ברחו מפני אבשלום בנו שזוהי צרה שרק סבל עמה ותוצאתה לא ידועה ועל כן אפשר שתתהפך לטוב גמור אולם במזמור הנ"ל הנכתב אחר מות הבן אי אפשר שתתהפך עוד כי כבר נחתם הדבר .

ועל כן פליאה לפנינו מה עניין למנצח ועלמות לבן. והרי כול המשך המזמור הנ"ל כנראה בחוש אין ענינו צרת היחיד של כותבו אלה כולו עוסק בצרת הרבים וגם מה שניראה כאילו מתלונן על אויביו " בשוב אויבי אחור יכשלו ויאבדו מפניך " הנה ביתר עיון מסתבר שאין אלה אויביו שלו אלה אויבי יהוה וישראל " גערת גוים איבדת רשע שמם מחית לעולם ועד האויב תמו חרבות לנצח וערים נטשת אבד זכרם המה "

ועל כן כול פירושיהם אשר שתו להטעות ולהלאות למשוך על ישראל רוח שינה ולהטעות שיכור בקיאו – אולם באמת אם נפרש הפירוש הנכון שהבן הינו המשיח כאשר נאמר " אספרה אל חוק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ....נשקו בר (בן) פן יאנף (כעס) ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כול חוסי בו " והוא האמור בדניאל ג " אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה ענה ואמר להדברוהי הלא גברין תלתא רמינא לגוא נורא מכופתין ענין ואמרין למלכא יציבא מלכא ענה ואמר הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעיא דמה לבר אלהין " והפירוש (אז תמה נבוכדנצר ויקם בבהלה ויען ויאמר לשריו הלא שלושה אנשים השלכנו לתוך הכבשן האש כשהם כפותים? ויענו ויאמרו למלך נכון הדבר המלך ויען ויאמר והרי אני רואה ארבעה המהלכים חופשיים בתוך האש ואין בהם כול חבלה ומראה הרביעי כמראה בן אלוהים " אז יובן בנקל והכול שפיר ויציב כי מות הבן הוא הניצחון כי על ידו באה לנו הישועה והוא נושא עוונותינו בבחינת הכתוב ירמיה כג " הנה ימים באים נאום יהוה והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל (הנה ישכיל עבדי ירום ונישא וגבה מאוד )ועשה משפט וצדקה בארץ בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח וזה שמו אשר יקראו יהוה צדקנו " ובמיכה ז "ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כול חטאותם תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם " ועל כן עת יקבלו את מלכם אשר דחוהו מימי קדם עת תינתן אמת ליעקב וחסד לאברהם באשר "ברעתם ישמחו מלך (מולך) ובכחשיהם שרים (שדים) “כי סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל" והוא אשר אמר משה במדבר יד "ועתה יגדל נא כוח אדוני כאשר דברת לאמור יהוה ארך אפים ורב חסד נושא עון ופשע ונקה לא ינקה....סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה "ובהושע ז "אוי להם כי נדדו ממני שוד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים "

והנה אין תפארת גדולה באדם מעבור על פשע כדברי החכם באדם " שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על פשע " כי אורך אפו הוא סימן לחוכמתו של האדם באשר מיעוט הכעס הוא מראה גודל השגתו העמוקה באשר יביט בתמונה המלאה כשם שידוע שכול המתכעס הוא לא ישיג דבר על ידי הכעס כאשר העיד לנו שלמה "אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח "ובידוע שכשיתבונן האב בהנהגתו הקלוקלת של בנו ברור שבראשונה יאנף אולם אם יביט בעומק העניין יהיה חייב להודות שהנהגת הבן הקלוקלת לא יעזור לה הכעס כי עלידי כעס האב לא תשתנה חשיבת הבן ואפילו יסתיר הנהגתו הקלוקלת לבלתי ראות עוד אביו מעשיו הרעים הרי שלא למד מכך שום טוב ולא עוד אלה שההסתרה תוסיף לרע שהרי ילמד להסתיר מחשבתו ומעשיו ובכך יעיד שרק כוח הזרוע והפחד מהעונש יניעו אותו מהנהגתו וכך ילמד גם לשקר ולהסתיר וגם לכפות מחשבתו בכוח הזרוע ואם כן אביו ניכשל כעת כישלון גמור בלימודיו ואם יהא חכם לא ינקוט בדרך הכעס אשר רק תביא להסתרת הליכלוך ולא לניקיון אמת וטהרה אלה יתבונן בראות עיניו ויחשוב שכול מה שמראים לו הוא בבחינת "הפוסל במומו פוסל " כי אין אדם משגיח בעצמו ואין אסור מותיר עצמו מבית האסורים ואין פושע אומר אני אשמתי אבל החכם ידע שמה שמראים לו באחרים היא ראות עצמו וכשהבן בחר בהנהגה הרעה הרי שמעיד שאו שלא שוכנע ביתרון הנהגת האב או שלדעתו האב עצמו אוחז בהנהגה הרעה אולם מלבישה ומסתירה בתצדיקות מדומה ועל כן הוא נוקט אף הוא בהנהגה זו ועל כן על האב לבחון האם הוא עצמו קשור בהנהגה רעה זו והם יש בפיו התשובה יתרון הנהגה זו על ההנהגה הרעה כי באין לה יתרון יאבדו אוחזיה.

2 “ נודע ביהודה אלוהים בישראל גדול שמו "
 שלא היה ידוע בשמו עד אותה העת כמו שנאמר בתורה  שמות ו  " אני יהוה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם " ואין ברור אם יהוה הוא שם גילוי או הוא הסתר שעתיד להתמלא  שהרי בנביאים הוא מעיד  שהעם לא יודעים עד היום את שמו .
כול מקרה כוונה נוספת "נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו " נודע  לשון זיווג כמו " האדם ידע את חווה אשתו " שלפני כן היו מתהלכים חופשיים בעשותם אלוהים לפי רצונם ואז כביכול לא ידעו ממנו  ונעשו הם לבעלים במקומו  שזיווגו דעתם במחשבת העם כמו  ישעיה כו 13 " יהוה אלוהינו  בעלונו אדונים זולתך לבד בך נזכיר שמך "ועל כן כול יסורים רעים שבאים על ישראל ועתידים לתכוף  עד בוא הגאולה נקראים בעלות שנעשה בעלנו  כמו  ירמיה לא 32 “ לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי  בעלתי בם נאום יהוה".
עיקר הדברים שהיו נלחמים כנגדו להשכיח שמו  בעמו ולשים עצמם לבעלים ועשו בעורמה שלא הותירו לו פתח שיוכל להיכנס בעדו כי שינו דעת העם התנגד בתוקף כנגד מלכם ובייחוד שהיו מחברים אותו עם אוחזי שמו שאף הם מרחיקים  להכניס הקודש בשממת עולם ישעיה לג 7 “הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון נשמו מסילות שבת עובר אורח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש " וכול זמן שעדת הלצים הם אנשי המלחמה מושלת ביעקב אי אפשר להם לשוב אליו
וביחזקאל כתוב  שלמעשה ההסתר מישראל הוא חלק מהעונש וכשהקב"ה  שופט את עשיו להרשיע הוא שופט ישראל להצדיק ואז נאמר יחזקאל לה  11 “  לכן חי אני נאום אדוני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך "
ילקוט שמעוני "ד"א אימתי נודע יהודה באלהים כשתקים אותה סוכה שאמרת והיה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. אמר הקב"ה אברהם קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ושם קרא אותו שלם שנאמר ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו', אם אני קורא אותו יראה כדרך שקראו אברהם, שם צדיק ומתרעם, ואם אני קורא אותו שלם כדרך שקראו שם, אברהם צדיק ומתרעם, אלא הריני קורא אותו בדרך שקראו אותו שניהם ירושלים יראה שלום:

3 ) ילקוט שמעוני "ויהי בשלם סוכו. אמר רבי ברכיה מתחלת בריתו של עולם עשה לו הקב"ה סוכה בירושלים כביכול היה מתפלל בתוכה ואומר יהי רצון שיעשו בני רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי, וכיון שחרב הוא מתפלל ואומר יהי רצון שיעשו בני תשובה שאקרב בנין ביתי, תדע לך שכן הוא שנאמר והביאותים אל הר קדשי וגו' בית תפלתם לא נאמר אלא בית תפלתי מלמד שהקב"ה מתפלל (כתוב ברמז תפ"ח):
4 “ שמה שיבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה "שמה שבר רשפי קשת, אימתי נודע ביהודה אלהים כשתקיים שמה שבר רשפי קשת מגיד הכתוב כשבא הקב"ה ליפרע מעובדי אלילים שמו מתגדל בעולם שנאמר ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה' ואומר ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד מושכי קשת תובל ויון האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי והגידו את כבודי בגוים, כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וגו' אחריו מהו אומר אכן אתה אל מסתתר, וכן הוא אומר ונשפטתי אתו בדבר ובדם ואח"כ והתגדלתי והתקדשתי:

 6 " אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כול אנשי חיל ידיהם "
אביר- כמו כביר רב כוח, עצום ,תקיף " ויסירו אביר לא ביד "( איוב ל"ד כ) " ואוריד כאביר יושבים ישעיה י13 כתיב וקרי כביר- ובהשאלה כינוי למושלים ורוזני עם: " סלה כול אבירי "( איכה א' טו)   לחם אבירים ( תהילים ע"ח כה) אבירי לב ענינו כבירי כוח לב ובא גם בהוראת קשי לב כמו:  חזקי לב ( יחזקאל ב' ד') אבירי לב הרחוקים מצדקה ( ישעיה מ"ו 12) (שטינברג)
ובתהילים נמצא במקומות הבאים
תהילים כב 13,נ13,סח31,עו6,עח25,קלב 2,5שני אבירים בנמצא אחד  זה אביר יעקב הלא הוא משיח כמוזכר בפירוש בפרק עח  לחם אבירים, אבירים השניים הם הרבנן אשר התגודדו סביב המשיח  להכחידו כמוזכר במזמור כב " סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני פצו עלי פיהם אריה טורף  ושואג "
בישעיה מו אומר להם "  שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה קרבתי צדקתי לא תרחק ותשועתי לא תאחר ונתתי בציון תשועה לישראל תפארתי "  קורא להם הסכיתו ושמעו   אתם חושבים בלבכם  בכוחנו הרחקנו ישראל מאלוהיו והם נתונים בידינו כחומר בידי היוצר וכביכול אפילו בעל הבית לא יכול להוציא כליו, דעו לכם שכול מה שאני רחוק מהם זה מה שהחלטתי להיות רחוק ונפתח לכם  מרחב פעולה  לכחשכם, ואילו  כשאני מקרב צדקתי  ואין צדקה ( צדקה היא המשפט בה מתברר שקר מאמת  ומי שכיחשו בו מושם לאדונם  ככתוב בישעיה ה  "ויגבה יהוה צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה " כי ע"י הצדקה הוא מתגדל ומתגבה  כמו שכתוב  שם " הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד "  כאשר ישכילו ישראל  ויצאו ממידת פתיים שאחוזים בה יראו  שעבד שני הוא משיח  רם ונא וגבה מאוד , וזה נעשה ע"י הצדקה  שעד עתה משפט מעוקל בעולם  להיפרע מרשעים ולתת שכר לצדיקים "
אותם אבירי לב רחוקים מצדקה  והם אינם רק רחוקים מהצדקה הבאה עם משיח, אלה גם מרחיקים  אותה בכול דרך אפשרית  למנוע מישראל לשוב אל אדונם אבל לא יועיל להם כי בעת שעלתה מלפניו בוא תבוא ואין עוצר ואין מעכב  מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות.

מהו אשתוללו אבירי לב  נמו שנתם ?  אם משתוללים הם איך הם נמים? ואם נמים מה עניין ההשתוללות .במדרש תהילים מצאתי הדברים הבאים  "אשתוללו אבירי לב [נמו שנתם]. היו לשלל כל מלכי גוים שבאו להלחם בירושלים ונפלו עליהם תנומה ושינה: דבר אחר אשתוללו. כמו (ערום ושולל) [שולל וערום] (מיכה א ח) שפשטו מעליהם כלי מלחמה"
רש"י איוב  יב "
שולל. שם דבר הוא שטות, מוליכם בשטות כשהוא רוצה לערבב ולבלע חכמתם כמו וסר מרע משתולל (ישעיה נט) אשתוללו אבירי לב (תהלים עו) ותי"ו אשר במשתולל ואשתוללו כן דרך לשון עברית בתיבה שיסודה שי"ן או סמ"ך והוא בא לדבר בלשון נעשה ונפעל או מתפעל נותן תי"ו אחר אות ראשונה של יסוד כמו וישתכחו בעיר (קהלת ח) וישתמר חוקות עמרי (מיכה ו) מסתולל בעמי (שמות ט) ויסתבל החגב (קהלת יב):
 מצודת ציון אף הוא אומר "שולל. ענין שטות כמו אשתוללו אבירי לב (שם עו):
המלב"ם אומר , אשתוללו, ואיך אבירי לב אלה חיל סנחריב, השתוללו ונשכח מהם דבר זה, שהטורף האדיר מכל יבא עליהם בלילה מהר ציון להשחיתם, ואיך נמו שנתם ושכבו לישן בלילה הזאת, עד שאח"כ לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, יצייר שנאבדו ידיהם מהם, ובעת בא הטורף עליהם לא היו להם ידים ללחום כנגדו, איך היה זה משיב.   פסוק ז מגערתך אלהי יעקב נרדם, לא ישנים היו, רק ע"י גערת האריה האדיר הזה נפל עליהם תרדמה מרוב הפחד, עד שנרדם הוא ורכב וסוס שלו, הגם שדרך הסוס להיות נעור בלילה.

אחרון אומר-כאשר ינומו  אבירי לב שנתם  אז  יפתח הפתח  לסר מרע משתולל  כי אין מפריע מה שכתוב במשלי א " ותפרעו כול עצתי ותוכחתי לא אביתם " שהיו מפריעים  לעצה עד שנאמר עליהם באיוב לח " מי זה מחשיך עצה במילין בלי דעת " שהיו מחשיכים עיני העם הזה לראות העצה  נדמו  לשמש וירח כול זמן שזה שולט אין לשני כול פתח .  נמו אבירי לב- סר מרע משתולל.  ע"י בחינה של נמו אבירי לב  נעשית בחינה של הפרו תורתך  ושל שכח יהוה בציון מועד ושבת  אבל דווקא ע"י השכחה באה הגאולה  מה שכתוב  ש"השר  ב  "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה "  בחינה  של עת לעשות ליהוה- הפרו תורתך דווקא כשהפרו ישראל התורה  ונכנסו למידה של עמלק אז זו בחינה של משיח  מה שכתוב " פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי ראשי נמלא טל קוצתי רסיסי לילה " אבל כול הדברים האלו  לא נעשים בגלוי  כיוון שהאלוהים סגר עיניהם מלראות ויתעוררו רק לבוקר  בחינת מה שכתוב  קכו " בשוב יהוה את שיבת ציון  היינו כחולמים
דבר אחר אשתוללו משולל  שהוא רוח שטות להשיא  בדברי שווא  איוב יב " מוליך  יועצים שולל ושופטים יהולל מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם מוליך כוהנים שולל ואיתנים יסלף " דע שלא הגיעו למה שהגיעו אלה  ברצונו כי יש אנשים  שניתנה להם דעת גבוה מאוד עד שנראים כהרים וכגבעות  וקיבלו חוכמה גדולה  אבל משורש הרע שיש בהם הכוח להדיח  שאי אפשר להשיב מהדחות שלהם  וכביכול בעל הבית עצמו לא  יכול להוציא כליו  משם  כמו מעשה חכם ותם של רבי נחמן מברסלב  שמרוב חוכמות נעשו כסילים  שיש ריבוי של חוכמות  שמפספס העניין  ונעשה לרוח שטות ממש . שהוא חכם במה שהוא מסוים אבל בדבר אחר אינו חכם כלל כי יש ריבוי חכמות ואפשר יהא חכם בזה ובזה אין לו חוכמה. כי להשיג הכול אין ביכולת אדם. ורק לצדיקים הגדולים דוגמת נוח  היה הכוח לקחת כול החכמות ולהניחם בתיבה כך שלא יזיקו ויהיו מועילים אלו לאלו לעתיד לבוא ינתן ע"י המשיח  שנאמר בו  "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטון נוהג בם.. ושעשע יונק על חורפתן גמול ידו הדה" שעתידים בני המשיח  להוציא שלל מחור הפתן דווקא כי יש חוכמות עמוקות מאוד  שנמצאות דווקא  בחור הפתן אבל מחמת ההיזק אי אפשר למשוך משם היד בשלום
אבל לעתיד לבוא  משיח מאיר  הנחש עד שאפשר אפילו מחור הזה של מוות  שנימצא בו למשוך האוצרות הגנוזים בחשכה . כי כול מה שלכד זה הנחש הקדמוני יושבי תבל במיני עורמות ותחבולות והולכת שולל  זה ע"י ריבוי חוכמתו  ומי שאינו יכול להוציא מהמלכודת  חוק הוא שאין חוכמתו מגיעה לחוכמת עושה המלכודת. על כן תנאי בגאולה הוא גדילת הדעת ככתוב  שם בהמשך " לא ירעו  ולא ישחיתו בכול הר קודשי כי מלאה הארץ  דעה את יהוה כמים לים מכסים "
 

 25 )( לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשובע ) המילה אביר מתייחסת למשיח המכונה ( אביר יעקב) בראשית מט ,תהילים קלב(עיין בפרוש למזמור קלב שם מופיע ביאור עניין האביר באריכות) גם המילה לחם מתייחסת למשיח, ישוע אמר על עצמו יוחנן ו ( אני הוא לחם החיים כול הבא אלי לא ירעב ) הפסוק ממשיך ואומר שאיש צידה שלח להם לשובע כלומר היה איש שהיה למאכל. זהו המשיח ישוע שאומר (אני הלחם היורד מן השמים אם יאכל איש מן הלחם הזה יחיה לעולם והלחם אשר אתן הריהו בשרי בעד חייו של העולם) בבשורת לוקס כתוב ( ישוע לקח את הלחם ברך ובצע ונתן להם באמרו זה גופי הניתן בעדכם זאת עשו לזכרי ) ואסיים במה שאמר דויד בפרק לד ( טעמו וראו כי טוב יהוה אשרי הגבר יחסה בו ) והעניין הוא שהאלוהים נתן את המשיח להיות פרי עץ חיים ואכילתו היא כנגד אכילה של עץ הדעת טוב ורע, וכן שהמשיח מרמז על המן שהוא לחם הניתן מהשמים וגם לאות שימאסו בו כאשר מאסו במן העם .וגם מצאתי שהמילה דגן מרמזת אף היא על המשיח ואסביר כיצד. בראותו שהעם מבקשים לחם של הארץ (הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו ?) והוא השיב להם שנתן להם לחם שימאסו בו כי מה שקרוב אליו רחוק מהם. וידוע היה לפניו שישראל נימצאו בשפל דרגתם הרוחנית כאשר הוציאם ממצרים. ובאמת היו קרובים יותר לעבדות מאשר לחופש כיוון שנסמכו על ענייני בשר ולא חפצו בישועתו. והוא עשה להם בכוונה שנתן טוב שלו ובו מאסו כי אינם באמת רוצים בו אלה באלוהים שבדו להם. ועל כן נתן להם המן מהשמים אשר מאסו בו כי רצו לחם מין הארץ. וכן בעניין הדגן. לאורך הכתובים מרמז העניין שישנה המציאות הרוחנית וישנה המציאות הגשמית. יש דגן חומרי אליו השתוקקו ויש דגן רוחני הוא המשיח אור העולם שבו מאסו. ואראה זאת מהכתובים לדוגמה בהושע ז כתוב 14( ולא זעקו אלי בליבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי) כלומר על משכבם זועקים ומבקשים שיתן להם דגן ותירוש דברים ארציים מבקשת נפשם ואין להם עניין וחוסר ברוחניים וזה עניין היסורו בי שאם רעב לאחד מואס בשני . כמו שהתאוו ישראל בתאווה והאלוהים מאסם כי תאוותנות היא מידה רעה בעיניו. אבל האדם הרעב לדברים רוחיים הקב”ה מספק לו גם צרכיו הפיזיים די צורכו ובהושע יד 8 ( ישובו יושבי בצילו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון) מה עניין יחיו דגן? כביכול ע”י ששבים אליו מקימים אותו לחיים כמו ( יחיו מתיך נבלתי )כביכול המשיח מוטל פצוע והרוג לא ממותו הפיזי אלה מפצעים שפצעו בו ישראל אבל לעתיד לבוא הם מחיים את רוחו וזה עניין הכתוב ( תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך חבלה ילדתך)
 
 

41 ) " וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר " הביטוי ( קדוש ישראל) בכול אחד מהמופעים מדבר אודות המשיח. הפסוק הזה מדבר על כך שאת קדוש ישראל התוו. לעיתים בספרות אנו קוראים שאיש מתווה את ידו והכוונה מצטלב. האות העברית הקדומה תו הייתה בצורת צלב, ומפה את קדוש ישראל התוו הכוונה צלבו את קדוש ישראל. אחרי כן מדבר הפסוק מכך שלא זכרו את ידו, יד האלוהים היא המשיח זאת ניתן לראות מכול הפסוקים המדברים אודות היד הפזורים בכתובים. עד היום עם ישראל אוכלים זרוע עוף לחג הפסח כרמז ל( ביד חזקה ובזרוע נטויה) אולם לצערי הרב הם אינם רואים את היד ואינם מבינים אותה כמשיח ובכך מתקיים עד ימינו אנו הפסוק ( לא זכרו את ידו) אי זכירת ידו היא בעצם אי זכירת אלוהים.אם אין היד המשיח הביטוי מאבד את כול משמעותו שהרי את פסח וגאולת ישראל ממצרים זכרו ישראל לכול דורותיהם ומפה הפסוק מרוקן מתוכן. אלה אם נפרש כשם שצריך על המשיח.

מעט לעניין היד – בישעיה מח אומר " שמע אלי יעקב וישראל מקוראי-אני הוא אני ראשון אף אני אחרון אף ידי יסדה ארץ וימיני טיפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו "  אני ראשון שנאמר במשיח המכונה ראשון  כמובא במסכת פסחים בבלי "בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון להכרית זרעו של עשו לבנין בית המקדש ולשמו של משיח להכרית זרעו של עשו דכתיב {בראשית כה-כה} ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ולבנין בית המקדש דכתיב {ירמיה יז-יב} כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ולשמו של משיח דכתיב {ישעיה מא-כז} ראשון לציון הנה הנם"

ובכן על מנת להסביר זאת נצטרך לפנות אל הספר  כדי שהוא יאיר עינינו .
בראש דברי אפנה למגילת איכה שם מופיע תיאור מעניין למדי
בפרק א  אומר הנביא " חטא חטאה ירושלים על כן לנידה הייתה כול מכבדיה הזילוה כי ראו ערוותה גם היא נאנחה ותשב אחור " לנידה הייתה? והרי זו הטומאה החזקה מכול הטומאות  איך אפשר שירושלים תחטא כזה חטא  שאומרים עליה שהייתה לנידה  כלומר שהיא מטמאת אחרים ואסורה במגע? עוד נאמר בה  שם בהמשך " טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים ואין מנחם לה " כלומר אותה הטומאה הזו שבגללה בהא כול חרון האף הגדול הזה על ישראל היא עצמה שכחה מזה לא עשתה מזה עניין לא נתפס אצלה כול רושם מאותו עוון  וכיוון שכך גם אינה יכולה להשתחרר מאותו עוון כי היא לא מודעת לו  לכן כול חזרה בתשובה של ישראל היא בבחינת "טובל ושרץ בידו " טובל להטהר ומחזיק עדיין בטומאה שלו,
בפרק ד של מגילת איכה הוא אומר "ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם----חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ" ונשאלת השאלה איך התבצע אותו השינוי המוחלט? שנאמר עליו שהוא כמו רגע בהרף עין התבצע  ולא חלו בה ידיים לא ממקור חיצוני ולא במעשה נעשה. זה היה שינוי פנימי רוחני. וזה עיקרו  שלפני אלפים שנה הופיע על אדמת ישראל יהודי בן שבט יהודה בשם ישוע – האיש הזה היה התגשמות כול נבואות המקרא על המשיח  וממש כמו שנקבע עליו שהוא עתיד להיות לאור לגויים (ישעיה מב6  בראשית מט10)אבל להידחות ולהיות נבזה מעמו ישראל( תהילים כב 7 ,ישעיה נג3) וכך אירע  האיש הזה  המשיח של ישראל ושל העולם כולו בא להיות קורבן חטאים עבורנו כדי לזכות אותנו לחיי עולם. מלבד היותו אדם קדוש הוא גם בן האלוהים הנסתר המכונה (זרוע,עוז,קדוש ישראל, פלא יועץ אל גיבור,עמנואל) ולכן פגיעה בו היא שווה לפגיעה באלוהים. כיוון שלכלכו את השם הקדוש ועד היום הוא מנואץ אצלם נעשה ישראל עצמו לקללה ולטומאה תחת היותו הקדוש והמבורך מכול העמים, צריך להתעכב ולשאול הרי הקבה הבטיח רק ברכות לאבותינו אברהם יצחק ויעקב האם האלוהים שיקר ח"ו  אלה מה בזה שביזו את צדיק האמת שנאוהו וקיללו שמו  נעשו הם עצמם לקללה  ולכן גם השינוי שאירע בנזירי וקדושי ישראל בלי כול מעשה כי מאחר שביזו את קדוש יהוה נעשו הם עצמם לבית לכול רוח טמאה  שהרי אם באברהם נאמר מברכיך אברכך ומקלליך אאור כמה עוד יותר יאמר במשיח שהוא סיבת הסיבות ועילת העילות ובו נוסד העולם שעליו נאמר" וצדיק יסוד עולם " ודוד מעיד עליו " תמותת רשע רעה ושונאי צדיק יאשמו פודה יהוה נפש עבדיו ולא יאשמו כול החוסים בו " ועל כן  כששנאו את צדיק האמת נאשמו  וכיוון שלא סרו ולא התוודאו על חטאתם נשארו בקללה  ובגידופים  כמו שאמר  ישעיה מג " ואחללה שרי קודש ואתנה לחרם יעקב וישראל לגידופים " והעם עצמו   או שהוא תחת רבניו אשר שתו להדיח שמו אותותם אותות  ובנו הגדר להסית מאלוהי אמת ומצור ישראל וגואלו והם עשו בחוכמה ככה שיהיו הם הדרך היחידה להורות לאמת . והעם אשר תחתיהם  המה שומעים בצמא כול דבריהם הפכו אדם לאלוהים ואת דברי קדוש ישראל בזו והיה להם דברו קו לקו קו לקו זעיר פה זעיר שם . נכנסו בטפלות  עד שלא שמו לבם  שמסננים  את היתוש ובולעים את הגמל. כך הם מרחיקים עצמם מטומאות קטנות  דברים המטמאים את הגוף לזמן קט ואינם שתים ליבם לדברים המטמאים את הנפשות לדורות כי בשל העוון הזה נעשו לנכבשים תחת רוחות הטומאה המושלות בם עד היום  ועל כן הם טמאים ומנחתם טמאה. והגויים אשר קיבלו את אלוהי ישראל בהעריכם את אשר עשה ישוע עבורם בהללם את שמו  נעשו רצויים לאלוהים האב  כי מי שמכבד את הבן מכבד גם את האב. ועל כן נעשו ישראל כטמאים  והגויים  לטהורים .  בשל יחסם אל קדוש יהוה אשר אהב.

למזמור פז
פירוש רש"י
{א} יסודתי בהררי קדש . יסודת מזמור זה על הר ציון וירושלים יסדו המשורר : {ג} נכבדות מדובר בך . את ירושלים דברי כבוד נדברו בך מפי הקב''ה ומה הן הנכבדות שאת עיר האלהים סלה :
{ד} אזכיר רהב ובבל ליודעי . עוד זאת דיבר עליך אזכיר את מצרים ואת בבל על יודעי להביא מנחה כענין שנאמ' ( ישעיה ס''ו ) והביאו את כל אחיכם וגו' מנחה לה' וגו' : הנה פלשת וצור עם כוש . גם הם כמצרים ובבל יתנו לב לבקש ולזכור את כל א' וא' : זה יולד שם . זה היה ממשפחות הנולדים בציון כענין שנאמר ( שם כ''ז ) ואתם תלוקטו לאחד אחד : {ה} ולציון יאמר איש ואיש יולד בה . וכשיביאום מנחה לה' בציון יאמר להם על כל אחד ואחד זה מאותם שגלו ממך ומתולדותיהם , ענין אחר המשורר אומר אזכיר לעמי וליודעי את גדולות מצרים ובבל שהם רואים עתה את גדולתם הנה פלשת וצור עם כוש מפני שהם סמוכים לרהב ובבל מנשאים אותם כל האומות ואומרים עליהם זה יולד שם במצרים ובבל : ולציון יאמר וגו' . והשבח הזה שהוא עכשיו לרהב ובבל יסוב לציון ועליה יהו אומרים פלוני יולד בה : והוא יכוננה עליון . והקב''ה יכוננה למעלה מכל העיירות :
{ו} ה' יספור בכתוב עמים וגו' . מקרא מסורס זה וסלה האמור לסופו מוסב כלפי ראשו ה' יספור בכתוב עמים סלה כלומ' לעתיד כשיכתוב הקב''ה  הע''ג לדראון ימנה את ישראל הנבלעים בתוכם ואת הנאנסים ביניהם ויוציאם מתוכם ויאמר זה יולד מאותם של ציון ויברור אותם לו וזה שאמר ישעיה ( שם ס''ו ) וגם מהם אקח לכהנים וללוים מן הגוים המביאים אותם מנחה אקח הנבלעים בתוכם ויהיה בהם כהני' ולוים שאינם נכרים ולפני גלוים הם אמר ה' , והיכן אמר ( דברים כ''ט ) הנסתרות לה' אלהינו :
{ז} ושרים כחוללים . על זאת , כחוללים לשון מחוללי' : כל מעיני . כל קרבי : בך . בישועתך :
מצודת דוד

{א} יסודתו . יסוד השיר הזה הוא לדבר במהללי הררי קדש והם ציון וירושלי' : {ב} כל משכנות . כי אף שכל א''י אהובה היא למקום מ''מ שערי ציון אהוב לפניו יותר מהכל : {ג} נכבדות . וזה לפי שמדובר בך אתה ציון אמרות נכבדות כי סנהדרין יושבים בה ועוסקים בתורה ולזה תקרא עיר אלהים עד עולם : {ד} אזכיר . אמרו במקום ה' לעתיד אזכיר את מצרים ובבל על יודעי ואהובי להביאם אל ציון הנה כן אזכיר פלשת וכו' להביאם שמה כי יאמר הלא זה יולד שם בציון ר''ל תולדות אבותיו מציון הוא ולזה החזירוהו למקומו : {ה} ולציון יאמר . המבשר יבשר את ציון ויהיה נאמר לה הנה הובא כל איש ואיש אשר יולד בה : והוא . מי שבידו לכונן הוא יכונן אותה להיות עליון : {ו} ה' יספור וגו' . בעת יכתוב את העמים יספור אז את ישראל הנבלעים בתוכם ויברור אותם ויאמר הלא זה מילדי העברים מעולם מימי אבותיו אשר נולדו בציון ולי המה : {ז} ושרים . אז ישוררו כמו המנגנים בחלילים , ויאמרו כל עיוני והבטתי ותוחלתי המה בך
מצודת ציון

{ד} רהב . הוא מצרים כמ''ש בהם רהב הם שבת ( ישעיה ל ) ויקראו כן ע''ש גאותם והוא מל' ירהבו הנער בזקן ( שם ג' ) : ליודעי . ענינו אהוב וחביב כמו ומודע לבינה תקרא ( משלי ז' ) : {ז} ושרים . מל' שירה : כחוללים . שם כלי נגון כמו תוף וחליל ( ישעיה ה ) . מעיני . מל' עיון ומחשבה
פירוש אישי
א) לבני קורח מזמור שיר יסודתו בהררי קודש . מהו?  שיה השיר מעולמות העליונים וידוע בין המלאכים ולא נודע לבני קורח אלה ברוח הקודש שהייתה מגלה אותם. והררי קודש זה נאמר 
במדבר כ"ג 7 “וישא משלו ויאמר מןארם ינחני בלק מלך מואב מהררי  קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעומה ישראל "
דברים לג 15 “” ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם"
חבקוק ג " ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו "
תהילים נ " כי לי כול חיות שדי  בהמות בהררי אלף " ואין לך אלף אלה משיח שהוא אלופו של עולם  ועליו נאמר  מיכה ה "ואתה  בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם "
איוב לג 23 אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו " מלאך שהוא אחד כקבה ומינו אלף . משיח בן דויד +משיח בן יוסף =1000
ובעניין הררי קדם לפי דברי הזוהר  זהו המקום שאליו זרק הקב"ה את שני המלאכים המורדים  "עזא" ו"עזאל "
ובני אדם שמכירים את מקומם באים אליהם, ומלמדים לבני אדם כשופים, קסמים .
וכיו"ב. ואותם הרי חושך נקראו גם "הררי קדם.
בפסיקתא רבתי (איש שלום, פיסקא טז - קרבני לחמי) 3 מובאות דרשות חז"ל ביחס ל"בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף" , וזו לשונן בתרגום חופשי:
" בְּהֵמָה אחת מסרתי לך - ולא היית יכול לעמוד בה!! ואיזה בהמה? 'בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף '. ר' יוחנן ... ורבנן, ר' יוחנן אומר: ה'בְּהֵמוֹת' היא בְּהֵמָה אחת שרבוצה על אֶלֶף הרים, ואֶלֶף הרים מגדלים לה מזונות והיא אוכלת, וכן משמע בספר איוב (מ, כ) - 'כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם'. ... ורבנן אומרים: בְּהֵמָה אחת רבוצה על אֶלֶף הרים, ואֶלֶף הרים מגדלים לה בְּהֵמוֹת והיא אוכלת אותן, וכן משמע באיוב – 'וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם'. והאם אפשר שתיתכן מציאות כזו שבְּהֵמָה תאכל בְּהֵמוֹת אחרות?! אמר רבי תנחומא גדולים מעשה א-להינו!! מה משונים הם מעשיו של הקב"ה!!...
מלך אחד מסרתי לך - ולא היית יכול לעמוד בו !! וזהו שלמה בן דוד, שנאמר 4 'וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח'. אמר ר' שמואל בר יצחק אילו מיני מלטומים היו (שלא מעיקר הסעודה), אבל לסעודתו לא הייתה ברייה יכולה לעמוד 5 'עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים:'... א"ר יהודא בר זבדא אֶלֶף נשים היו לשלמה, וכל אחת ואחת היתה עושה סעודה כסעודה זו, כסבורה
המספר "אֶלֶף" מסמל חיבור לכוחות שאינם רצוייים. בספר מלכים (א יא, ג) נאמר על שלמה: "וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת, וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת; וַיַטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ". במאמרים הקודמים ("המתמטיקה שבעקידת יצחק" ו"המתמטיקה של רועי הבקר והצאן") התבאר שהמספרים "שלוש" ו"שבע" משמשים בתנ"ך ובאגדות חז"ל כסמל להתחברות לעולם הטבע; והמספרים הללו שמופיעים בהרכב הנשים שהיו לשלמה - מלמדים אותנו ש"אֶלֶף" הנשים של שלמה מסמלים חיבור שלו לעולם הטבע.
שלמה המלך היה סבור שהחיבור הזה הוא חיבור רצוי שמסייע להשראת השכינה, וכן מצאנו בספר מלכים (א ג, ד-ה): "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא: בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ:".
אולם התנ"ך ואגדות חז"ל מרמזים שההתחברות של שלמה לעולם הטבע היתה התחברות מוגזמת – ומזיקה. ודויד המלך העדיף להתרחק מחיבור כזה. וכן מרומז בתהילים (פד, יא): כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ - מֵאָלֶף ; בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי - מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע ". ספר תהילים מקביל את החיבור אל ה"אֶלֶף" - כחיבור ל"אהלי רשע"!! אולם חז"ל מבארים שאין מדובר ב"אהלי רשע" כפשוטו, והם מגלים: 7 - "אמר לו (הקב"ה לדויד)... טוֹב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה – מ'אֶלֶף' עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח". שלמה ראה בחיבור מרצון אל הטבע - חיבור של "קודש"; אולם דויד ראה בחיבור מרצון הזה - חיבור מיותר. פעמים שדויד מגדיר אותו כ"רבים יהיו דורשי שלומך - שתהא מתאהב עם הכל ואף על פי כן לא תגלה סודך לכולם אלא לאחד מני אלף
 אָהֳלֵי רֶשַׁע ", ופעמים שהוא מתאר אותו כבהמה-ענקית " בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף רבים יהיו דורשי שלומך - שתהא מתאהב עם הכל ואף על פי כן לא תגלה סודך לכולם אלא לאחד מני אלףרבים יהיו דורשי שלומך - שתהא מתאהב עם הכל ואף על פי כן לא תגלה סודך לכולם אלא לאחד מני אלף

ה"אלף" אשר בה התחיל הקב"ה את עשרת הדיברות מסמלת את אלוקים כגואל ישראל, מפני שכך אלוקים מתאר את עצמו בעשרת הדיברות: "אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" אין הוא מתאר את עצמו כבורא עולם וכדיין העולם, אלא כגואל ישראל, וה"אלף" מסמלת משום כך את רעיון הגאולה והיא נחשבת כאות של גאולה. ובשעה שהלכו בני ישראל לגולה, קפצה ה"אלף" והצטרפה אליהם כדי להביא את הגאולה, קפצה והעמידה את עצמה ליד רגליהם של הנודדים והולכים, כדי למהר בגאולתם, ומכאן סוד הגאולה. ה"אלף" במלה "גאלה", בעמדה בן ה"גימל" ל"למד" הופכת את מקל הנדודים של האיש ההולך (ג) ל"למד" המסמלת את מלכות השם.
ה"אלף" ההופכת "גולה" ל"גאולה" מרמזת על רעיון האחדות הפנימית שהודות לה קיבלנו את התורה כפי שזה משתמע מן הפסוק "ויחן ישראל נגד ההר" – "ויחן" בלשון יחיד, שהיו כולם בלב אחד ובדעה אחת והודות לכך תתגשם הגאולה. אנשי ח"ן מוסיפים שה"אלף" של גאולה רומזת על התגלות הקב"ה, אלופו של עולם, שתתרחש בזמן הגאולה. ככתוב: "כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון" (ישעיהו נב, ח).
מעשה הגאולה של ה"אלף" הוא להעלות את האור, שהיא ה"אלף" המסמלת אותו. מכת חושך הייתה המכה התשיעית, אחת לפני יציאת מצרים, ומכה זו הבליטה את החושך בעולם לעומת האור בישראל.

הגלות – מפרשים אנשי סוד – מטרתה לגלות את האור של הקב"ה בין האומות ולגלות את האור לבני ישראל למען אשר יפקחו את עיניהם וישובו לאביהם שבשמים. ולכן הוספת ה"א" ל"גלות" והפיכתה ל"גאולה" מטרתה היא גילוי השם בעולם: "כי מלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ט). הודות ל"מם" הסתומה המכסה את הכול, שאף היא הצטרפה בסוד מנצפך למעשה הגאולה.

גאל-געל

חילופי האותיות דלעיל מלמדים שהצעד הראשון לגאולה הוא המאסת הגלות, היינו עד שאין נגעלת הנפש מן הגלות אין נגאל הגוף. רעיון זה מתבלט בפסוק "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" – ואומר ר' מנחם מקוצ'ק, שמשום שלא יכלו לסבול יותר את השעבוד – מזה צמחה הגאולה.
אותו רעיון מתבטא גם בשם "קץ" אשר ניתן לגאולה, דהיינו שעד שלא תקוץ הנפש בגולה לא תצמח הגאולה.

כששמע שמואל, נכדו של ר' מוטל'ה, את דברי סבו על אל"ף הגאולה, שאל אותו מדוע אין ה"אלף" נחשבת כאות גאולה מן המניין בדומה לאותיות מנצפך.

חייך ר' מוטל'ה, ליטף את ראשו והשיבו: שאלה גדולה ועמוקה שאל. אמנם, נכון; ה"אלף" היא אות של גאולה, ורק מציאותה היא היא ההופכת "גלות" ל"גאולה". אבל אף-על-פי-כן אין היא נמנית עם אותיות הגאולה. אנשי סוד מסבירים זאת באופנים שונים, ואני שמעתי שאומרים שה"אלף" אמנם מובילה לגאולה והיא הצטרפה לרגלי הגולים, אבל היא לא בין אלה שמביאים את הגאולה. ובזה היא בחינת משיח בן יוסף המוביל לגאולה ואינו מביאה. אותיותיה הנסתרות של ה"אלף", דהיינו ל-ף שסכומן 110, רומזות על יוסף שהביא את בני ישראל לגולה וחי מאה ועשר שנים. רמז נוסף הוא הצטרפותה של ה"אלף" לסדר אי"ק, שכן י-ק סכומן אף הוא 110. ה"אלף" קרובה ל"פא"; שתיהן אותיות של גאולה. ה"אלף" מסתיימת ב"פא" וה"פא" מסתיימת ב"אלף" ויחד הן מקרבות את הגאולה.
לפלא הוא, שדווקא ה"בית", ולא ה"אלף", נבחרה לראשית הבריאה, והרבה סיפורים על הפלא הזה, ובספרו "עין הפנים לתורה" מעלה ר' שמואל הכהן לא פחות משבעים נימוקים המסבירים מדוע בחר הקב"ה ב"בית" ולא ב"אלף".

יש אומרים שהקב"ה דחה את ה"אלף" על שום ה"ארור" שבתוכה, ויש אומרים שה"אלף" בענוותנותה הקטינה את עצמה ולא אבתה להיות ראשונה. יש אומרים שה"אלף" סירבה מכיוון שהעולם לא נשא חן בעיניה והיא הבטיחה להקדיש את מיטב מרצה ומידותיה בימות-המשיח, והיא היא למעשה המתקנת את העולם ומביאה מגולה לגאולה, והיא תשוב ותתגלה במלוא הדרה וכוחותיה כמנצחת על הרינה ועל התפילה לכשתגיע הגאולה.
ה"אלף" של אחדות מיועדת לתקן את ה"בית" של פירוד וכפילות.

הקדוש ברוך הוא נקרא אלופו של עולם. למשל, הגולה וגאולה זה אותן אותיות, רק שבגולה אין אל"ף. כשאתה מכניס אל"ף של אלופו של עולם, נהיה גאולה. אם מישהו חס וחלילה יש לו צרות, אתה מכניס אל"ף, נהיה אוצרות. התורה היא תורת אמת. אם אתה מוציא את האל"ף, נהיה מת. אני הייתי מת.

צורת האות א' מורכבת מהאות ו' באמצע, אות י' למעלה ואות י' למטה. סכום אותיות אלה בגימטרייה (ערכם המספרי של האותיות) הוא 26. מספר זה זהה לגימטרייה של השם הקדוש י.ה.ו.ה.
 
האלף מורכבת מאותיות המילה פלא, מכאן רמז לדרגה נפלאה מרוממת ונשגבת מהעולם והבריאה. זו הסיבה שהעולם לא נברא באות א' אלא באות ב' של המילה בראשית, המילה הראשונה בתורה. רק בהר סיני, כשקיבלו בני ישראל את התורה, חדרה האות א' לתוך הבריאה, א' היא האות הראשונה של עשרת הדברות, הפותחות במילים: "אנכי ה' אלקיך".

צורת האות א' מורכבת מהאות ו' באמצע, אות י' למעלה ואות י' למטה. סכום אותיות אלה בגימטרייה (ערכם המספרי של האותיות) הוא 26. מספר זה זהה לגימטרייה של השם הקדוש י.ה.ו.ה.
 
האלף מורכבת מאותיות המילה פלא, מכאן רמז לדרגה נפלאה מרוממת ונשגבת מהעולם והבריאה. זו הסיבה שהעולם לא נברא באות א' אלא באות ב' של המילה בראשית, המילה הראשונה בתורה. רק בהר סיני, כשקיבלו בני ישראל את התורה, חדרה האות א' לתוך הבריאה, א' היא האות הראשונה של עשרת הדברות, הפותחות במילים: "אנכי ה' אלקיך".
 זכריה ט6 “וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים והסירותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו ונשאר גם הוא לאלוהינו והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי "
תהילים קה " זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור "
קהלת ז " אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי- אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכול אלה לא מצאתי"