אור-אור הגנוז

באנו לחקור על המשיח כאור. וצריך התחלה וממה נתחיל ? אם לא מראשית כלומר בראשית

תחילת דבר יהוה מה הוא אומר "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור וירא אלוהים את האור כי טוב ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד " מה משמעות העניין הרי דברים קל וחומר ומה באת הפליאנו?

העניין הוא כזה שהאור לשימושו של עולם נעשה ביום הרביעי פסוקים 14-19 נשאלת השאלה מה בא לברוא האור ביום הראשון אם אינו אור לשימושו של עולם שהרי אור לשימושו של עולם ניברא ביום הרביעי? כעת נאמר שהאור הראשון הזה שניברא הוא אורו של משיח והוא קרוא גם אור הגנוז כמו שמאיר עינינו הזוהר הקדוש בדברו :

פרשת אמור.

אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (תהלים לא) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ וְגוֹ'. מַה רַב טוּבְךָ, כַּמָה עִלָּאָה וְיַקִּירָא, הַהוּא נְהוֹרָא עִלָּאָה דְּאִקְרֵי טוֹב, דִּכְתִּיב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. וְדָא הוּא אוֹר הַגָנוּז, דְּבֵיהּ עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טַב בְּעָלְמָא, וְלָא מָנַע לֵיהּ בְּכָל יוֹמָא, בְּגִין דְּבֵיהּ מִתְקַיֵּים עָלְמָא, וְקָאִים עָלֵיהּ. אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, דִּתְנָן, נְהוֹרָא עִלָּאָה עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד בָּרָא עָלְמָא, וְגָנִיז לֵיהּ לְצַדִּיקַיָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ.

פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ. פָּעַלְתָּ, בְּזִמְנָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, הַהוּא נְהוֹרָא הֲוָה קָאִים וְנָהִיר מֵרֵישָׁא דְּעָלְמָא לְסַיְיפֵי דְּעָלְמָא. כַּד אִסְתָּכַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאִינּוּן חַיָּיבִין דִּזְמִינִין לְקַיְּימָא בְּעָלְמָא, גָּנִיז לֵיהּ לְהַהוּא נְהוֹרָא, דִּכְתִּיב (איוב לח) וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם. וְזַמִּין לְאַנְהָרָא לְצַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְדָא הוּא אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, וּכְתִיב (מלאכי ג) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ.

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ קָאִים לְמֵיהַךְ לְהַהוּא עָלְמָא, וְהוּא בְּבֵי מַרְעֵיהּ, אַתְיָין עָלֵיהּ ג' שְׁלוּחִין, וְחָמֵי תַּמָּן, מַה דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְמֵחֱמֵי כַּד אִיהוּ בְּהַאי עָלְמָא. וְהַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא דְּדִינָא עִלָּאָה הוּא, דְּמַלְכָּא בָּעֵי פִּקְדוֹנָא דִּילֵיהּ. זַכָּאָה הַהוּא בַּר נָשׁ, דְּפִקְדוֹנֵיהּ אָתִיב לְמַלְכָּא כְּמָה דְּאִתְיְיהִיב לֵיהּ בְּגַוִיהּ. אִי הַהוּא פִּקְדוֹנָא אִתְטְנָּף בְּטִנּוּפֵי גּוּפָא, מַה יֵימָּא לְמָארֵי פִּקְדוֹנָא.

הזוהר הקדוש - זוהר חדש-זה שייך לפרשת שלח לך
... '. וְדָא בַּת עַיִן דְּאִתְּמַר בָּהּ כְּסוּת עֵינַיִם דְּצָרִיךְ לְאִתְכַּסָּאָה בֵּינִי חַיָּבַיָּא, בְּגִין הַהוּא אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ, דְּאִיהוּ בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ רָז צָרִיךְ לְכַסָּאָה לֵהּ מִבֵּינַיְהוּ דְּלֹא אִתְפַּס עָלֵהּ. בְּגִין דַּחֲשׁוֹכָא דְּאִיהוּ נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי מְקַנֵּא עַל נְהוֹרָא דְּאִיהוּ אוֹר הַגָּנוּז, דְּאִתְּמַר בֵּהּ וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ (שמות). וְהָכֵי מָאן דְּאִתְגְּלֵי לֵהּ אוֹר דְּאִיהוּ רָ'ז בֵּין חַיָּבַיָּא. צָרִיךְ לְכַסָּאָה לֵהּ עַד דְּיֵיתוּן צַדִּיקַיָּא לְאַנְהֲרָא בֵּינַיְהוּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק. וְאִי לָא ...

ותקצר העת להביא כול המקומות מהזוהר המדברים מהורא הוא אור המשיח אור הגנוז שנסתר מהעולם הזה שעליו פותחים " מה רב טובך אשר צפנת ליראיך " (תהילים לא ) ומהו הטוב הזה שצפן ליראיו הוא המשיח אור הראשון שהקבה צפנו עד לזמן העתיד לבוא והוא צפנו מפני הרשעים ככתוב באיוב לח15 " וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר " ועליו כתוב במשלי כז " צפניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא " ואור הגנוז הזה הוא מה שכתוב תהילים קיב 4 " וזרח בחושך אור לישרים " תהי צז " אור זרוע לצדיק " כי האור הזה הוא זרוע הכוונה יש להיכנס פנימה על מנת לראות באור הזה כמו שכתוב " כול כבודה בת מלך פנימה "(תהי מה ) כי כבוד הוא משיח והכבוד הזה מתגלה כשנכנסים פנימה כמו שגם אומר ישעיה ישעיה ב10 " בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאונו "

ונאמר שם " וירא אלוהים את האור כי טוב " ולפי דברי ישוע מרקוס 10 "

אחת הנקודות העומדות לרוב בויכוח על דמות המשיח בין היהודים לבין הנוצרים או יותר נכון בין תאולוגים או אנשי דת נוצרים ליהודים שהרי רוב העם גם פה גם שם אינו נותן עינו בכתובים וליבו בחקירה אלה יותר מסתמך על מה שנאמר לו. הוא עניין הבן.

המשיח כבן יהוה- היהדות התלמודית מתנגדת התנגדות נמרצת וחריפה לאפשרות שלאלוהים יהיה בן היא דוחה את הרעיון הזה כאלילות גמורה. ויהודים אינם מוכנים לקבל רעיון כזה שנראה להם כמתנגד לכול אושיות אמונתם. האמת היא שגם לי עצמי היה קשה בהתחלה לקבל רעיון כזה שבן אדם יכול להיות בן אלוהים. אבל אחרי ברור ממושך עולה שהרעיון הוא נכון ומיוסד היטב על הכתובים. לאחר שמתברר לאור הכתובים שישוע הוא המשיח ולאחר שבוחנים את דמות המשיח לאור הכתובים אי אפשר לברוח מהמסקנה הזו. ובדיון הקצר הזה אביא רק חלק מהדברים . אביא רק פסוק אחד מספר ישעיה שדי בו להסביר הרבה והוא מישעיה ט 5 " כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד שר שלום " תרגום יונתן בן עוזיאל רואה בפסוק הזה נבואה משיחית ואומר שה' הוא פלא יועץ וכו' והוא יקרא שמו של הילד " שר שלום " לדעה זו מסכימים רש"י, רד"ק מצודת דוד והמלבי"ם אולם הם תעו בדבריהם ופורשם זר מאוד לרוח השפה העברית מבחינה פילולוגית כי אם נכונים דבריהם צריך היה לומר " פלא יועץ אל גיבור אבי עד קרא שמו שר שלום" ואז היו הדברים מובנים ומתאימים לפירושם אולם הואיל והקדים המילים " ויקרא שמו " נאלצים אנו להסיק ששמו מתחיל במילים מיד אחרי כן " פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום " ולכן פירושם מוטעה ונסוג מפני פירושנו ומי שרוצה לעקם הכתובים בצורה משונה מוטלת עליו החובה להביא סימוכין והוכחות ממקומות אחרים בכתבי הקודש ורק אז יוכל להרשות לעצמו לבאר כך.

ביהדות התלמודית מקובל להבין פסוק זה כמתייחס על המשיח והם דורשים אותו לרוב בהקשר לשם האחרון " שר שלום " אבל די מתעלמים מההתחלה .לדוגמהמסכת דרך ארץ זוטא פרק השלום

מה מזבח שאינו אוכל ולא שותה ולא מריח ולא נבנה אלא לכפרתן של ישראל נקרא שלום מי שהוא אוהב שלום ורודף שלום ומקדים שלום ומשיב שלום ומטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה רבי יוסי הגלילי אומר אף שמו של משיח נקרא שלום שנאמר (ישעיה ט) אבי עד שר שלום א"ר יהושע גדול הוא השלום שישראל נקראין שלום שנאמר (זכריה ח) כי זרע השלום למי השלום לזרע השלום רבי יוסי הגלילי אומר גדול הוא השלום שבשעה שמלך המשיח נגלה לישראל אין פותח אלא בשלום שנאמר (ישעיה נב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום

אותו בן שנולד לנו( לעם ישראל ) נולד בתוכנו כבן אדם רגיל נקרא (אל גיבור) ו ( אבי עד ) ואם כן ואם אנחנו מבינים שאלוהים יש רק אחד ואין עוד אל מלבדו ממילא נבין שאותו ( אל גיבור ) הוא בן האלוהים חלק מהאלוהים . הדברים קצת קשים להסברה אבל אשתמש בעוד דוגמאות כדי להסביר זאת . למעשה יש חלק באלוהים שקוראים לו זרוע וימין יהוה, החלק הזה הוא חלק באלוהים עצמו. וכתבי הקודש מייחסים לזרוע ולימין יהוה דווקא מגוון פעילויות כמו גאולת ישראל ממצרים ואפילו בריאת העולם , בהמשך הכתובים מדברים שהזרוע הזו שהיא עתיקה ואין לה ראשית כמו לאלוהים עצמו. תתלבש בנקודה מסוימת בזמן בתוך בן אדם כמו שאנו רואים מישעיה נג1

" מי האמין לשמועתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה לא תואר.."

גם בתהילים פט נאמר על בן האדם המכונה דוד ( פעמים רבות משיח מכונה דוד ראה מאמר שמופיע פה על דוד ) ונאמר בו " מצאתי דוד עבדי בשמן קודשי משחתיו אשר ידי תכון עימו אף זרועי תאמצנו " בקרב הרבנן יש מדרשים המתייחסים למילה " מצאתי " כמרמזת על המשיח כמולדוגמה בנות לוט שגם עליהן נאמר שהן נימצאות ומהם יוצאים עמוני ומואבי.שני עמים הקשורים במשיח. אבל גם המילה " תאמצנו " קשורה במשיח כי זרוע יהוה מאמצת אותו כמו שניראה גם בתהילים פ 16 " וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצת לך....תהי ידך על איש ימינך על בן אדם אמצת לך "

אני אביא עוד מקומות העוסקים במשיח כבן תחת המילה בר ולעד ראשון בינינו אביא מזמור ב בתהילים המזמור הזה בחלקו השני מפסוק 6 עד סופו מפורש בספרות הרבנית לרוב על מלך המשיח ובתוך כך גם בתלמודים שלהם סמכות ראשונה.כמו " תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה שאל ממני ואתן לך שנאמר :אספרה אלחוק,וגו' אני היום ילדתיך..וכוון שראה משיח בן יוסף שנהרג..איני מבקש ממך אלה חיים... שנאמר ( תהילים כא:ה) חיים שאל ממך נתת לו " סוכה נב :א ובספר הזוהר נאמר על נשקו בר :נשקו בר אנת הוא רבן דישראל רב לתתא רבן דמלאכי השרת ב"ר לעילא ברא דקודשא בריך הוא ושכינתא חסר ג"ם לאשלמא רמ"ה עלייהו אתמר לגבי משיח בן יוסף: כלומר מפרש שהוא רב המלאכים והבן של הקב"ה והשכינה הדמות של " אספרה אל חוק יהוה אמר אלי בני אתה אני הים ילידתיך שאל ממני ואתנה גויים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ" מפורשת לרוב על ידם כמשיח לרוב מתייחסים לבקשת המשיח ולמה שה' עתיד לתת לו אבל אי אפשר שלא לשים לב שלאותה דמות אומר האלוהים " בני אתה אני היום ילדתיך " הפסוק הזה יראה מוזר כי דיבור כזה אל תינוק בן יומו הוא חסר כול משמעות. אבל יש לו משמעות רבה אם אנחנו מבינים שהאב והבן היו יחד נצח שלם לפני הביאה בבשר וגם אחריה הם מאוחדים לנצח שלם.

ורק לכאורה כשהבן מתגלם בלבוש בשר כביכול הוא נולד. אבל נולד רק לעולם החומר בעולם הרוח הוא ניצחי ללא תחילה. אם כן ראינו שהמשיח הוא בן יהוה ושהכתובים אינם סותרים אלה רק משלימים ומדגישים עובדה זו. אבל אם אנחנו כברעוסקים בפרק ב הבה נביט למטה על הכתוב " נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כול חוסי בו " אם אנחנו מבינים

שהמשיח הוא בן יהוה לבטח לא נתקשה להבחין שהמילה בר המופיעה גם היא בפרק הזה מרמזת לבן, והמחבר מתריע אותנו שעלינו לנשק את הבן( ירצו אחרים יפרשו נשק- כמו קרב ולא כמו נשיקה אבל אין בכך לשנות המשמעות ) ואנו רואים שהבן הזה הוא דמות מתווך ראשונה במעלה ולפי איך שמתייחסים אליו האנשים כן יהוה מתייחס אליהם כי נאמר בו " נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו-אשרי כול חוסי בו " מצד אחד כעס וחמה שפוכה כמו גם אובדן דרך לאלו המתרחקים ממנו ומנאצים אותו ומנגד ההבטחה החוזרת כחוט השני בספר תהילים ( חוסי בו ) ( טוב לחסות בו) כול עניין המחסה שבספר תהילים מתייחס לחוסים במשיח. כמובן שמאוחר יותר עם החיכוך עם הפרשנות הנוצרית נצטרכו לבטל הפירוש הזה ולכן אנו מוצאים שאחרי חכמי התלמוד ( שכתבו דבריהם ברוח הקודש לפחות לפי התפיסה הרבנית)

מופיעים שלל פירושים שכול מגמתם הסטה וריחוק כמו שרש"י מפרש " רבותינו דרשו את העניין על מלך המשיח ולפי משמעו יהיה נכון לפרשו על דוד עצמו " אבן עזרא אומר " הנכון בעיני כי זה .. על דוד ביום המשחו על כן כתוב אני היום ילדתיך או על משיח "

אמנם נכון הוא שהמילה בר היא מהארמית אבל זה לא צריך להפתיענו כי יש עירובים רבים בתנך שהם מלשון ארמי

האבן עזרא מפרש :נשקו בר. הנה עבדו את ה' כנגד על ה' ונשקו בר כנגד על משיחו והנה פירוש בר כמו מה ברי ומה בר בטני וכן כתוב בני אתה ומנהג גוים בעולם לשום ידיהם תחת יד המלך כאחי שלמה או העבד תחת ירך אדוניו או לנשק את המלך וזה המנהג עד היום בארץ הודו ופן יאנף שב אל השם הנזכר בפסוק הראשון ואם הוא רחוק כמו תבלעמו ארץ איננו שב אל מלת מי כמוכה באלים רק אל אמר אויב וככה והקימו את המשכן עד בואם ויש אומרים כי נשקו מגזרת נשק והטעם נשקו כלי בר והנה בר כמו ברי לבב והיה ראוי להיותו בור או יהיה תקנו הבר או כלי הבר.

בעמוס ה כתוב " שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו לכן יען בשוסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו-בתי גזית בניתם ולא תשבו בם כרמי חמד נטעתם ולא תשתו את יינם "

עתידים ישראל להתנקם במוכיח ויהיו שוסים רכושו ( משאת בר) כמו ( נבואת הבן ) תקחו ממנו שיהיו אונסים אותו לכחש ולחדול ממה שידע ויען הרעות האלו שעתידים לעשות למאמיני האמת יבוא חורבנם.

תהילים עב 16 " יהי פיסת בר בארץ בראש הרים -ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו " פסוק אחרון מובא רבות בתלמוד כמדבר על המשיח אבל בראשון מיעטו לדבר כי הוא דיבור של סוד. לעתיד לבוא יעמוד המשיח בראש הרים כמו שכתוב " והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש הרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כול הגוים" ולבנון שזה ישראל ירעש מפריו שהם בניו המעידים על בשורתו והם יחוללו הרעש בעת האחרון ויהיו מוחיכים אותם בלויית אותות ויהיו ישראל מזדעזעים ושבים לעבודתו. ויציצו עדיו מעיר מושב שהיו עד עתה מסתתרים משלטון כנעני וערל.

משלי יא26 " מונע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר " אלו המונעים את הבר-הבן מהלאום הוא ישראל יהיו העם מקללים אותם שבשלם כול הסובל הבא על ישראל ועליהם נאמר " עד מתי רשעים יעלוזו יביעו ידברו עתק יתאמרו כול פועלי און עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו "ואין לך יתומים אלה ישראל שנאמר מדרש רבה שמות פרשה מו

"שהמגדל נקרא אב ולא המוליד כך היתומים אלו ישראל שנאמר (איכה ד) יתומים היינו ואין אב אפוטרופוס שלהם הטוב הנאמן זה הקב"ה" והם נרצחים ע"י הרשעים האלו מיתה שהיא בסתר כלומר בעולם הבא . ועתידים לברך המשביר והבן.

בר נפלי

אמר ליה רב נחמן לר’ יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי? (בן הנפילה או בן הנפל )

אמר ליה: מאן בר נפלי?

אמר ליה: משיח/

ומשיח בר נפלי קרית ליה?! (למשיח קראת בר נפלי ?)

אמר ליה: אִין (כן), דכתיב "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט).

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: דור שבן-דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטין (במדרשים נכתב: "מתים"), והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזירות קשות מתחדשות. עד שהראשונה פקודה, שניה ממהרת לבוא.

(סנהדרין צו ע"ב - צז ע"א)

(א)

לפירוש המהרש"א "אימת אתי בר נפלי כו’: הא ודאי דקרי ליה בלשון נפילה על שם נפילת בתולת ישראל וגו’, וקאמר עד אימת יהיה אותה נפילה, שיהיה להם תקומה ואמר ליה "מאן בר נפלי?" ו"אמאי קרית ליה למשיח בר נפלי": דהוי ליה לקרותו נפלי, על שם נפילת ישראל, וקאמר על שם מלכות בית-דוד שנפלה בגלות קרי ליה בר נפלי, כדכתיב: "אקים את סוכת דוד הנופלת". ועד אימת יהיה אותה נפילה? עד שתשוב המלוכה לבן-דוד, ואמר ליה כו’.

( אי אפשר שלא ישים ליבו שבפירוש על שמו (בר נפלי ) מוסיף המהרש"א עוד טעם מלבד עניין סוכת דוד הנופלת בהזכירו פסוק מעמוס ה " נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על אדמתה אין מקימה " פה נימצא דורש טעם אחר מלבד עניין הסוכה הנופלת יש להעמיק בטעם למה דרש דווקא הפסוק הזה שהרי קודם דיברו רק מבית דוד "סוכת דוד הנופלת " ואילו הוא דיבר מכול ישראל "נפלה בתולת ישראל "

דברי תלמוד חמורים פחות שלא דיברו מנפילתה ומזכירים הנפילה רק בדברם על תקומתה " ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת " ואילו הוא מזכיר נפילה שאין עמה תקומה "נפלה לא תוסיף קום ". יש להקשות בשני עניינים א) אם תאמר שמשיח הוא מקים הנפולים מה תעשה לעניין ההמשך ? “ דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטין (במדרשים נכתב מתים) ואם כן איך הוא מקיימם? ונימצא שדווקא על ידו הם מתים- דבר שני הרי נאמר "יהודה וחזקיה בני רבי חייא היו יושבים בסעודה לפני רבי, ולא היו אומרים ולא כלום. אמר להם [רבי יהודה הנשיא למלצרים]: הגבירו את היין על הדרדקים, כדי שיאמרו דבר. כיוון שהשתכרו, פתחו ואמרו: אין בן דוד בא עד שיִכלו שני בתי אבות מישראל, ואלו הן: ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל, שנאמר: "והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל" (ישעיהו ח, יד). אמר להם [רבי יהודה הנשיא לבני רבי חייא]: בנַי, קוצים [עלבונות] אתם מטילין לי בעיני?! אמר לו רבי חייא: רבי, אל ירע בעיניך, יין ניתן [בגימטריא] בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין – יצא סוד.

"יהודה וחזקיה בני רבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמי רבי, ולא הו קא אמרי ולא מידי. אמר להו: אגברו חמרא אדרדקי, כי היכי דלימרו מילתא. כיון דאיבסום, פתחו ואמרו: אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל, ואלו הן: ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל, שנאמר: 'והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל' (ישעיהו ח, יד). אמר להם: בניי, קוצים אתם מטילין לי בעיניי?! אמר לו רבי חייא: רבי, אל ירע בעיניך, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין – יצא סוד"( בבלי, סנהדרין לח ע"א).

ואם כן לפי פירושם אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי האב מישראל לא ברור האם הוא בא בסיום נפילתם או שמא הוא עצמו המייצר הנפילה הזו אבל עיון בדברי ישעיה שהובאו למעלה מגלה שלמשיח חלק מרכזי בנפילה . לפי פירושם שנתנו לכתוב ניראה להם שעתיד המשיח לבוא אחר שיכלו שני בתי האב מישראל . עניין נכנס יין יצא סוד כיוון שהמשיח הוא הסוד " סוד יהוה ליראיו ובריתו להודיעם " ובתהילים נה מדבר מסוד משותף שלו ושלהם כי דרך ישוע הייתה להיכנס אל בתי הפרושים ולסעוד עימם ולא כדרך שפירשו שהיה מבקרם תדיר ולאויב להם כי אם רק הם והוא ידעו הסוד ההוא כי עמוק הוא וקשה לפרשו ולדרשו כי דבר דק הוא ועל זה כתוב " כי לא אויב יחרפני ואשא לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלוהים נהלך ברגש " כי אף שהם אויבים זה היה לפי רצונו כי עוד לא באה השעה לגאולה שזה בסוד "הרכבת אנוש לראשנו(תהי' סה -לץ תכה ופתי יערים (משלי יט )

למה ראה המהרשא טעם להוסיף עניין " נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל " ומה ראה לסמוך לזה משיח? רבי משה הדרשן פרשת מקץ על הפסוק " ופרעה חולם " בוא וראה שלא כמידת הקב"ה מדת בשר ודם. בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה והקב"ה אין אמונתו כן אלה בדבר שהוא מכה בו מרפה זהו הדרש " כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך " וכן אתה מוצא בישראל בדבר אשר הכם בו בדבר מרפאם : חטאו בבתולה שנאמר " ושם עשו דדי בתוליהן " (יחזקאל כג-3) ולקו בבתולה שנאמר " נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה " ומנחמם בבתולה שנאמר " שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה עד מתי תתחמקין הבת השובבה..."

'וָאֱהִי שׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִימ' – והמילה פרוצים כתובה עם מ"ם רגילה, לא סופית. כתוב שם ברד"ק במקום, שכתוב בנביא על אותו הילד שיוולד 'לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם' – המילה למרבה כתובה עם מ"ם סגורה, סופית. אומר הרד"ק: 'המ"ם סתומה בכתוב, וקרי במ"ם פתוחה ובהפך זה בעזרא המ"ם פרוצים, מ"מ פתוחה בסוף התיבה, בכתוב, ויש בו דרש כאשר יסתמו חומות ירושלם שהם פרוצים כל זמן הגלות ולעת הישועה יסתמו הפרוצים ואז תפתח המשרה שהיא סתומה עד מלך המשיח' יש חשיבות לסגירת חומות ירושלים. 'בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם'

וזה עניין מנחמם בבתולה כנאמר בישעיה ז " הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל ...” כי אמו מרים בתולה הייתה וזה שנאמר על הפסוק " יתומים היינו ואין אב " (איכה ה3) אמר רבי ברכיה אמר הקב"ה לישראל אתם אמרתם לפני "יתומים היינו ואין אב " אף גואל שאני עתיד להעמיד מכם אין לו אב שנאמר" הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכריה ו12) וכן אמר (ישעיה נג2) “ויעל כיונק לפניו " ועליו דוד אומר " מרחם משחר לך טל ילדותיך (תהילים קי3) ויהיה מצרף לזה הכתוב בתהילים " בני איש עד מה כבודי לכלימה תאהבון" שאינו מבני איש והכתוב בבראשית רבה " ותקרא שמו שת כי שת לי אלוהים זרע אחר " רבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר נסתכלה באותו הזרע שהוא בא ממקום אחר " ואי זה? זה מלך המשיח" אומר הקבה עלי לבראותו בריה חדשה . ועניין מנחם בבתולה שממנה יוצא "מנחם"

שאין תקומתם לא בידם ולא מאחר מי מקימם?

ובדבר זה על הולדת הבתולין של המשיח תימצא תרוץ על קושיה בדברי המה"רשא

כי לפי דבריו קשה על שום מה יקראהו בר נפלי? (בן הנופלת )שאם תאמר שכיוון שיהיה משויך אל הנופלים.(והרי שם בר נפלי-בן הנופלת מראה שהוא מבניה ) אז לא יוכל להיות להם למקים .שהרי נאמר " אין מקימה" ובתולת ישראל שם קיבוצי להכליל כול זרע ישראל ואם אחד מבני ישראל (המשיח)יהיה מקימם אזי אין הפסוק מתקיים אחר אשר הבטיחם "לא תוסיף קום"(מעצמה) ובסיפא של הפסוק "אין מקימה "(מאחר).

והכוונה באומרו "אין מקימה " אינו שאין להם תקומה כלל שהרי הבטיחונו נביאים הרבה על תקומת ישראל אלה שתקומתם אינה בידם כי אם בידי הקב"ה ונעשית בדרך הקמת המשיח שהוא יקים הנפולים האלה .כדוגמת הכתוב " ישראל נושע ביהוה תשועת עולמים "(ישעיה מה ) ויוסיף "סומך יהוה לכול נופלים וזוקף לכול הכפופים "וכוונתו שהמשיח הוא יקים את ישראל ויושיעם כי שמו משותף עם עתיק יומין כדרך הכתוב ירמיה כג " הנה ימים באים נאום יהוה והקימותי(עניין התקומה כמו נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הקם על משיח אלהי יעקב כי באמת הם אחד אותו הגבר הקם להעיר המשיח ודוד ) לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח וזה שמו אשר יקראו יהוה צדקנו" וכן מה שאמר " הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך.השמר מפניו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו " (שמות כג) ואם יקשה בעינייך שהמשיח הוא מלאך הבט במלאכי ג " ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר יהוה צבאות " והאדון הוא מלאך הברית שזו תקבולת ונשתמש פה בשני שמות שונים לתאר שתי ביאותיו כי בביאה ראשונה היה (מלאך הברית)  ויתורץ שהמשיח הוא מלאך הברית כי הוא הכניסם בברית התורה  והוא המדבר עם משה על ההר והוא האומר (שופטים ב) " ויעל מלאך יהוה מן הגלגל אל הבוכים ויאמר אעלה אתכם ממצרים ואביא אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם ואומר לא אפר בריתי אתכם לעולם " ובמדבר כ " וישלח מלאך ויציאנו ממצרים " ועתיד להעביר ישראל בברית החדשה האמורה בירמיה  לא  ו(ב) שעניינו להביא הגויים תחת אלוהי ישראל אבל ביאתו השניה אינה כראשונה כי ראשונה לא הייתה פתאום כי דניאל פירט החשבון הברור עד ביאת המשיח ועל כן בביאה ראשונה אי אפשר לדבר על פתאום אבל לגבי ביאה שנייה אינה מרומזת בשום כתוב באופן ברור והיא עניין ה"פתאום" ועניין פתאום שיבוא לתכלית נקמה להינקם מאויביו והם לא שיערו זאת כי לא ידעו הסוד ועל כן יהא עבורם פתאום אבל האמת אומר  גילה זאת דוד באומרו  ב עניינים  שניהם במקום אחד (תהילים סד )  א ) " לירות במסתרים  תם פתאום ירהו ולא ייראו " והבא אחריו בזמן " וירם אלוהים חץ פתאום היו מכותם " ועניין מכותם ועניין פתאום מרומז באחד " לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום יבוא שיברה " והמשכיל ידע שאמת הוא והכול על זמן אחרון דיבר  והוא יבוא כאדון כדרך הכתוב בישעיה ח " הראשון הקל ארצה...והאחרון הכביד דרך הים " כי על ראשון הקלו בחינת " נראהו ולא מראה ..ולא חשבנוהו " אבל על האחרון " וגורו ממנו כול זרע ישראל-ופחדו אל יהוה ואל טובו באחרית הימים " ונקל לראות זהות בין " בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח " לבין " ישראל נושע ביהוה תשועת עולמים " ומסיפא של הפסוק תדע ששם המשיח הוא יהוה צדקנו . " מה שמו של מלך המשיח... יהוה שמו שנא' (ירמיה כג) וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו... שילה שמו של המשיח (בראשית מ"ט) שנאמר עד כי יבוא שילה..." (איכה רבתי א, 16 על איכה א', ט"ז; ראה גם סנהדרין צ"ח, ע"ב)"

ובתהילים מה אומר דוד? " כסאך אלוהים עולם ועד שבט מישור שבט מלכותך אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלוהים אלוהיך שמן ששון מחבריך" הנה ראשונה אומר כסאך אלוהים עולם ועד על דרך תהילים כא " חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד " ואלה יהיו למקצת עדים לפנייך מכבוד המשיח שהוא ככבוד יהוה וזה יהיה לעת קץ שידעו ישראל מי היה כדרך שיעקב נלחם במלאך שבתחילת הלילה נידמה לו לאיש (האיש ההוא) אולם לעת השחר " כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותינצל נפשי " ועל כן מחרף המשיח כמחרף אלוהים ועל זה אמר דוד בתהילים " יראי יהוה הללו כול זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כול זרע ישראל " ובישעיה לג " פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים " וחכמיהם אמרו " יתי ולא אחמיני ".

עוד זה מדבר וזה בא

והנה יוסיף לנו דניאל באומרו " בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא, וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא, עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט (עליא) עִלָּאָה בְּמַלְכוּת (אנושא) אֲנָשָׁא, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ, וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עליה " (דניאל ד)

"בגזירת מלאכים נחרץ המעשה ובמאמר קדושים נהיה הדבר למען ידע כול חי כי שולט האל העליון בממלכת בני אדם לאשר יחפוץ יתננה ואת השפל באנשים יקים עליה " (תרגום)

והנה באומרו שאת השפל שבאנשים יקים עליה נתכוון למשיח שהוא השפל ביותר כמו " צעיר באלפי יהודה " כי על מי נאמר " ואנוכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי מעם " עני ורוכב על חמור " וישעיה בפרק נג יוסיף תארים הרבה לגלות בזיונות וחרפות המשיח אשר על זה מדברת התורה באמרה " הליהוה תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קונך הוא עושך ויכוננך ( ואם תקשה לפרש לכמה כיוונים אחרים יכוונך לדרך ישר באומרו יזבחו לשדים לא אלוה אלוהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שיערום אבותיכם צור יולדך תשי ותשכח אל מחוללך וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם" ואף שאויבינו יחפצו לפרש זה ידבר על אותם שיצאו מעול הדת ובאמונות אליליות חדשות יאחזון תיראה ברור שאין כך הדבר שההם אינם אלה מיעוט וכאן מדבר על כול העם כיחידה אחת גם שאומר בסוף " ואמר אי אלוהימו צור חסו בו אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרוכם יהי עליכם סתרה " ומבואר שיש להם עד היום אליל שהם חוסים בו והקב"ה כביכול מתווכח עימם ואומר להם בעת צרתם יבואו האלילים שחסיתם בו והוא יושיעכם וזה רטורי כי כמובן לא יושיעם אבל לבסוף " ראו עתה כי אני הוא ואין אלוהים עמדי אני מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל " ואם אוזן מילים תבחן ראה שדיבור הנ"ל יתחבר עם הכתוב בישעיה נב " ועתה מה לי פה כי לוקח עמי חינם מושליו יהללו כול היום נאום יהוה ותמיד כול היום שמי מנואץ -לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני " מפה תיראה שאי אפשר שיהיה מצב כזה שבו מצד אחד מושלי העם מהללים את יהוה ומצד שני הוא יתברך יגיד "ותמיד כול היום שמי מנואץ " אלה אם יש שם שלו שניסתר מהם שאינם מבינים ששם הזה הוא השם הקדוש של הקב"ה במילויו כי שם "יהוה" הוא כמו "אהיה אשר אהיה " כלומר אינו גילוי כי אם כינוי ריק כמו הכינוי אלוהים שיכול לסבול כול דבר עד שאף אלילים קרויים לעתיתים אלוהים. אבל השם ההוא הקדוש הוא הגילוי האמיתי של יהוה ולכן כשמחרפים השם ההוא זה כמו שמחרפים אותו יתברך ואם תשמע לקולי ועל מילותי לא תסמוך חקור עניין ניאוץ שמו במקרא ותיראה שמדבר הרבה מאוד בעניין הזה ולא רק בזמני קדם אלה עד זמננו אנו וניאוץ השם היה עיקר חטאת ישראל ולא כדברי המהתלות שהפיחו בעלי התלמודים שבדברם על שינאת חינם שבשלה נחרב הביית בדו הסיפור על קמצא ובר קמצא כמה לעג ואיוולת בסיפור הזה ועד מה הוא מדגיש את שינת העם הזה העיוור לאמת וחסר חוש מידה שמושליו באמת יכולים להאכיל אותו בכול אשר בדו מלבם ובמצב הזה של האיוולת יובן למה גאולתנו מתאחרת .

וגם תיראה שעזיבת האלוהים מביאה לפי הפסוק להסתר פנים וכול הדיוט יודע שמצב הסתר הפנים נימשך אלפים בשנים ואינו דבר חדש כמו החילוניות שפשתה בעמנו במאות האחרונות ועיקר חיזוקה לאחר השואה אבל הסתר הפנים הוא בן אלפי שנה וגם מכול הצרות הכתובות שם תיראה שזה מתאר את היסטוריית ישראל (דברים לב 15-38) וכן לפי פירושם מה שייחסו הקמת הסוכה הנופלת למשיח הוא מטעם שהוא יקימה ככתוב בעיון יעקב " כדכתיב "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת": לרמוז כשיהיה ישראל בדיוטא התחתונה, אזי יקים אותם, כדכתיב "כי שחה לעפר נפשנו… קומה עזרתה לנו", אזי ישלח עזרתם מקודש, או דלכך קרא דוד הנופלת, לפי שנגזר על דוד להיות נפל, אלמלא לא נתן אדם במתנה שבעים שנה משניו, ועל שם כך נקרא "הנופלת.” ורבים חוזרים בפירושיהם על העניין הזה של דוד שניתנו לו 70 שנה משנותיו של אדם הראשון שדוד עצמו כנפל ואילולי אדם הראשון נותן לו ע שנים לא היה לו קיום וזה לפי נוטריקון א,ד,ם א-דם, ד-וד, מ-שיח. והנה תדע שזו דרך החכמים שהיו רומזים בדבריהם על עניין עמוק שהוא סוד שאשר לו הדעת הוא יבין עומק כוונותיהם ואילו לאשר בחוץ הכול ברמזים בחינת " לא ישמיע בחוץ קולו "וכדרך הכתוב לאלו דחית בקנה רצוץ לנו מה אתה משיב? (מדרש רבה פרשה כט) ועל זה אמר שלמה " חכמים יצפנו דעת " ועל כן אף שמלכודות בפיהם שוחה עמוקה ולשונם חלקלקות תהגה עדיין הלוך את חכמים וחכם. כיוון שהם צפנו הדעת אי אפשר לך בלא צפניהם ומי המעיד על זה ונשמע ? משיח והיכן שמעת זה מפיו ? זה שאמר " אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות רועים " ומהו בעקבי הצאן ? - "נאצה ביעקב" " כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלוהים אחרים ועבדום וניאצוני והפר את בריתי " (דברים לא) " עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי" דבר אחר מהו בעקבי הצאן ? ביקשם בתמרורים שנאמר " הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים שיתי לבך למסילה דרך הלכתי שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה-עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא יהוה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר" חטאו בתמרורים שנאמר " הִכְעִיס אֶפְרַיִם, תַּמְרוּרִים; וְדָמָיו, עָלָיו יִטּוֹשׁ, וְחֶרְפָּתוֹ, יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו" ופקדם בתמרורים שנאמר " כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ."לא תאמר שבניה אינם אלה היא בוכיה על המשיח כנאמר במגילת איכה אף היא לירמיה " עַל-אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי- עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם--כִּי-רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם, מֵשִׁיב נַפְשִׁי; הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים, כִּי גָבַר אוֹיֵב "

ומה שדיבר דניאל בראשונה הוא יאושר מהמשך דבריו דניאל ז (תרגום ) בית הדין ישב וספרים נפתחו....רואה הייתי בחזיונות לילה והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו וכול העמים האומות והלשונות עבדו לו שלטונו שלטון עולם שלא יסור וממלכתו לא תכלה " דומה לבן אדם אבל אינו אדם – הרבנים פירשו הפסוקים האלו על המשיח למרות שעניין ביאתו של בן האדם מהשמיים עם העננים חורגת מגבולות האדם הרגיל שאותה מנסים הם לשייך למשיח גם התיאור (כבר אנש) בתרגומו (כבן אדם ) מראה שזה אינו אדם רק יש לו חזות של אדם אם לעקוב בתשומת לב ניראה את זה גם ב בפרק י " והנה כדמות בני אדם נוגע על שפתי ואפתח פי ואדברה ואומרה אל העומד לנגדי...והיך יוכל עבד אדוני זה לדבר עם אדוני זה " אם תעקוב היטב תיראה זאת גם בפגישת יהושוע עם שר הצבא המלאכי (יהושוע ה) זה אותו אחד זהו ישוע המשיח .הוא השפל אנשים העתיד לקום ולמלוך .ונפילתו ונפילת ישראל קשורים זה בזה.

תוספת מדברי בלעם

הנה נביא קוסם בלעם בן בעור בבואו למלא מצוות בלק לקוב שם ישראל נמלא רוח אלוהים והקב"ה הניע שפתיו דובב שפתי ישני- בורא ניב שפתיים- אדוני שפתי תפתח ונעשה לו על כורחו שלא הבין שיכלו אשר מולל פיהו ו בין יתר דבריו הוסיף ואמר.

"כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל- הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה " טוב הדבר בלעם מודיענו שעתה יאמר פעולת האלוהים " כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל " כלומר הדברים שיבואו אחר יתארו פעולתו יושם לב על האופן המוזר שבו מפרט הפסוק "ליעקב ולישראל " והרי הם אחד וראוי היה לו לנקוב באחד השמות בלבד או לפתח דבריו על דרך התקבולת שבה משתמשים בדימויים שונים אך שווים במשמעותם בצלעות הופכיות להדגיש העניין ולהוסיף הטעמים. כמו "עם כלביא יקום-וכארי יתנשא " משמעותם דומה אך יש שינויים זעירים בין (יקום לבין יתנשא ) בין (לביא לבין ארי ) בקימתו הוא עודנו לביא אך בהתנשאו נעשה לארי .אולם השמות יעקב וישראל הן שתי דרגות שונות שעבר הן יעקב אבינו והן העם היוצא מזרעו . וכיוון שישראל חרף שזהו שמם עודם בית יעקב מבחינת (עוקבה =רמייה ) "סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל " והפיכתם לישראל לא אירעה עד עתה כי לא שבו אל אלוהיהם אלוהי אמת אל חי ועתידים להפוך לישראל כאשר אמר ישעיה בדברו "והיה העקוב למישור ) המעבר מיעקב לישראל הוא קשור בתקומה כי בהיאמר להם מה פעל אל וניסתר מהם בשל אנשי לצון יפיחו קריה במשמעות השלילית כמו (תיפח נפשם של מחשבי קיצים " רש"י –יפיחו-כמו ילהיבו כלהבת אש הנפוח ברוח. מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת.

ומוסיף בלעם (במדבר כד 9 ) " אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו..כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו-מברכיך ברוך ואורריך ארור "

והנה שוב ניראה מדברי בלעם שההקמה תהיה חיצונית (שלא מתוך העם עצמו )" מי יקימנו ? אגב זה אותו ה"מי" של " מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחופניו " ה"מי" שמתחבר עם ה"אלה "להיות ל "אלהים"- "מי ברא אלה " אותו המי של " מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל " הוא שאמר בתהילים " אספרם מחול ירבון הקיצותי ועודי עמך "

­ בהקשר לדברי בלעם לפני שעוזבים את הפרק צריך להזכיר צלע שלישית שאמר גם בלעם " אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר(ישלוט ע"פ תרגום אונקלוס) כול בני שת " עיקר העניין הוא שהפסוקים האלו מדברים ממשיח וזו הייתה טענת רבי עקיבא על בר כוכבא שהוא המשיח ח"ו וזו הייתה טענת שבתאי צבי כי שבתאי שם כוכב כמו " דרך כוכב מיעקב לעניין הכוכב למה הכוכב מקושר למשיח שהרי משיח מקושר לשמש וירח אבל מה עניין כוכב מאיפה זה נלמד?

הרמב"ם דווקא מפרש אחרת " "אראנו ולא עתה" (במדבר כד,יז), זה דויד; "אשורנו ולא קרוב" (שם), זה המלך המשיח. "דרך כוכב מיעקוב" (שם), זה דויד; "וקם שבט מישראל" (שם), זה המלך המשיח. "ומחץ פאתי מואב" (שם)–זה דויד, וכן הוא אומר "ויך את מואב, וימדדם בחבל" (שמואלב ח,ב). "וקרקר כל בני שת" (במדבר כד,יז)–זה המלך המשיח, שנאמר בו "ומושלו מים עד ים" (זכריה ט,י). "והיה אדום ירשה" (במדבר כד,יח)–לדויד, שנאמר "ותהי אדום לדויד, לעבדים" (ראה שמואלב ח,ו; וראה שמואלב ח,יד). "והיה ירשה שעיר–אויביו" (במדבר כד,יח)–זה המלך המשיח, שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את הר עשו"

צריך להוסיף לגבי פירוש הרמב"ם מה שאומר " וקם שבט מישראל " דווקא היה ניראה לנכון לפרש שבט כשבט ממש אחד משנים עשר שבטי ישראל והוא שבט יהודה כי בדבר בלעם על ישראל כארי ולביא אשר בקומו יקום לטרף ובשוכבו מי יקימנו זה מתאים עם דברי יעקב בברכתו ליהודה " גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו " זה כול כך אחד עם ברכת בלעם עד שניראה חשוד ואפילו החיבור בין הקימה או מי יקימנו בהקשר ללביא והשכיבה או ההתנשאות בהקשר לאריה. האבן עזרא מוסיף שהשכיבה והרביצה אצל הארי יבואו אחר אכילת הטרף. אבל המשך דבריו על "לא יסור שבט מיהודה " אין בהם תועלת כי מוטים הם. וניראה לבאר ההיפך מדבריו כי בלעם הפך דבריו ודיבור הראשון צריך להיות אחרון וכן להפך .

כי בתחילה נתקיימה בהם השינה השכיבה והרביצה כארי אחר אשר נפלו בפח התלמודי והם בכהות עיניים עד היום כאשר מעדים עליהם הנביאים ישעיה כט " כי נסך יהוה עליכם רוח תרדמה ויעצום את עיניכם את הנביאים ( שהם קרויים עיניים כנאמר ליתרו ) ואת ראשכם החוזים כיסה " "במחשכים הושיבני כמתי עולם אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל "

לפי פירוש הרמב"ן " דרך כוכב מיעקב: בעבור כי המשיח יקבץ נדחי ישראל מקצה הארץ, ימשילנו לכוכב הדורך ברקיע מקצה השמים, כמו שנאמר בו (דניאל ז יג): "וארו עם ענני שמיא, כבר אנש אתה" וגו’. ואמר שהוא רואה לזמן רחוק, שידרוך כוכב מקצה השמים ויקום ממנו שבט מושל, ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת, בן אדם [הראשון],שהוא אבי כל האומות. והזכיר "פאתי מואב", להודיע לבלק כי עמו לא יפול ביד ישראל עתה, אבל באחרית הימים לא ינצל מואב מיד השבט המושל בו. וטעם ‘פאתי מואב’ -לומר כי זה השבט יקרקר כל בני שת, יינצל מואב מידו, אע"פ שהם קצוצי פאה, ואין להם שם באומות, ולא ילחמו בישראל.

האור החיים הקדוש " אראנו ולא עתה וגו’: כפל הדברים במלות שונות, גם כפל לומר דרך כוכב וגו’ וקם שבט וגו’, גם כפל לומר ומחץ וגו’ וקרקר וגו’, כל הנבואה במלך המשיח נאמרה.

ויתבאר על פי דבריהם ז"ל (סנהדרין צ"ח), שאמרו בפסוק בעיתה אחישנה’ - "זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה", והוא ריחוק מופלג (וזה לך האות: הן אנו בתחילת מאה הששית לאלף השישי), וכנגד שני קיצים אלו דיבר הכתוב:

כנגד ‘אם זכו’ -אמר ‘אראנו’, פירוש לדבר שאני עתיד לומר, אבל אינו עתה בזמן זה אלא בזמן אחר, ויכול להיות שאינו רחוק כל כך, שאמרו ז"ל: אם היו ישראל חוזרים בתשובה כמצטרך היו נגאלים מיד אפילו לא יעבור עליהם אלא יום אחד בגלות, דכתיב (תהלים כ ב) ‘יענך ה’ ביום צרה’:

וכנגד קץ בעיתה אמר ‘אשורנו’, כמו שצופה מרחוק, והוא אומרו: ‘ולא קרוב’, כי הקץ של בעיתה ארוך עד למאוד בעוונות. ואומרו ‘דרך’ וגו’, פירוש זאת היא הנבואה שאמר עליה ‘אראנו’ וגו’.

וכפל הענין, ושינוי הלשון, יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו, שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר, מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ, ואין ישראל ראויים לה, תהיה באופן אחר, ועליה נאמר: שהגואל יבא ‘עני ורוכב על חמור’.

והוא מה שאמר כאן: כנגד גאולת אחישנה, שהיא באמצעות זכות ישראל, שרמז במאמר ‘אראנו ולא עתה’, אמר: ‘דרך כוכב’-שיזרח הגואל מן השמים. גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא, כאמור בספר הזוהר. וכנגד גאולת בעיתה, שרמז במאמר ‘אשורנו ולא קרוב’, אמר: ‘וקם שבט מישראל’, פירוש: שיקום שבט אחד מישראל, כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו ‘ושפל אנשים יקים עלה’ -שיבוא ‘עני ורוכב על חמור’, ויקום וימלוך, ויעשה מה שנאמר בסמוך.

דברי הברית החדשה על כוכב המשיח בצמצום יאמר שבמתי הלכו חכמי המזרח אחר כוכבו של מלך המשיח והחכמים שואלים "היכן מלך היהודים אשר נולד? כי ראינו את כוכבו במזרח ובאנו להשתחוות לו "כלומר הם החכמים ראו כוכב מסויים שעל פי הבנתם ידעו שהכוכב הזה מקושר לישראל ולאדם מסויים מתוכם משיח. וכן חזון יוחנן כב " אני ישוע שלחתי את מלאכי להעיד לכם את הדברים האלה בקהילות אנכי שורש דוד וצאצאו כוכב נוגה השחר "

אגב הפעם היחידה שבה מופיעה בנוסף לזו המילה "כוכב " ביחיד היא בעמוס ה "הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל ונשאתם את סכות מלככם ואת כיוון צלמכם כוכב אלוהיכם אשר עשיתם לכם ..." לפי הניראה היה עניין הכוכב מקושר עם האלוהים "כוכב אלוהיכם " לפי כול שאר הקונטקסט ניראה שמוכיחם על עבודת אלילות (מלככם=מולך, כיוון=כוונים "והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלכת השמים (ירמיה ז) כיוון יכוון עם אותות השמיים . אגב עניין סוכות מלככם יפורש לכמה עניינים הספורנו מפרש סוכות מלככם כמו "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ליהוה אלוהיך " מפרש המילה "הסכת" כמו צייר לדעתו ברגע שיצוייר היטב במחשבתם ויתבוננו וישמעו אז חייב להתקיים בהם " ושמעת בקול יהו ה אלוהיך " לפירוש אחר " הס ואחר כך כתת " יש פה היפוך סכות מלככם מעורב בכוכב במלך שקר כנגד סוכות מלככם מעורב בכוכב כנגד אמת כי מלככם שקר ישעיה ח " ועבר בה נקשה ורעב והיה כי ירעב והתקצף במלכו ובאלוהיו ופנה למעלה" וישלים (ישעיה יז ) " ביום ההוא ישעה האדם (ישראל) על עושהו ועיניו אל קדוש ישראל (משיח) תראינה ולא ישעה אל המזבחות מעשה ידיו ואשר עשו אצבעותיו לא יראה (כי הם מחשיכי עצה)"

ומלכם יש לו סמל צורת כוכב כנגד כוכב של משיח כי הוא מחקה אותו בכול אורחותיו מה משיח נחש אף הוא נחש מה משיח רוכב על עב שנאמר ישעיה יט " הנה יהוה רוכב על עב קל" ועל מלכם כתיב " אעלה על במתי עב אדמה לעליון " מה משיח ראש שנאמר " וראשו מגיע השמימה-על כן ירים ראש-ראש דברך אמת-ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד (משיח) ועלו מין הארץ " -ויוכיחני שמן ראש " וכן מלך שקר שנאמר בו "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים " –מחץ ראש על ארץ רבה-מחצת ראש מבית רשע "

ועניין סוכות למשיח שאמר בישעיה א "ונותרה בת ציון כסוכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה" ובישעיה ד " ביום ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד ....וברא יהוה על כול מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כול כבוד חופה וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם ומטר " מה עניין של צל מחרב ומחסה מזרם וממטר ?

מחרב מהו ? " וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון "

מזרם מהו ? " זרמתם שנה יהיו בבוקר כחציר יחלף "- "כי רוח עריצים כזרם קיר " (קיר נטוי גדר הדחויה –כהקיר בור מימיה כן הקרתה רעתה

ועניין מטר הוא רוח משפט וגבורה ליהוה בקומו לערוץ ארץ ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער" יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי " מהו יערוף כמטר לקחי? אם לא תנטלו אמרתי וזלזלו בה לשון תיזל כרום זולות לבני אדם אז יערוף כמטר לקחי לקחת אשר הקשו עורפם יערוף מזבחותם ישדד מצבותם .

ועניין "בר נפלי " נבאר שיורכב מכמה עניינים:

א) הוא בר לשון בן וסוד בר ראה באורכה בשם (בר) ורק דרך קיצור נאמר שאמר דוד בתהילים ב " נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כול חוסה בו " ובר כאן הכוונה על משיח שעליו מפרשים המזמור ולמעלה אומר לו " אדוני אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גויים נחלתך..." וכוונתו הייתה לומר נשקו הבן שאם אין כן חרון אף עליכם.

על דרך הכתוב בשיר השירים " אמצאך בחוץ אשקך גם בוז לא יבוזו לי " ועניין בר כמו במשלי " מונע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר " כי על ידי שמונע מהם את הבר לשון טהור לשון לבנון שמזכה ורוחץ אותם מטומאתם נוחלים ארץ ואם תאמר בר ממש עניין תבואה ומספוא אינו יוצא נכונה כי מה עניין שקבהו והרי אינו פוחד ממיתתם וודאי אינו פוחד מקללתם. ואם מונע מהם את הבר יתקוממו לו ויפילוהו ואין להם הספק בלנאץ שמו. אבל עניין בר תמורתו לעולם הבא שהוא רוחני ולא ניגלה לעין ועל כן לא יחושו במונעו הבר מהם כי בוודאי יבטיחם על טועה ורק באחריתם ידעו אשר נעשה ואז יקבוהו. אבל עניין "ברכה לראש משביר " כי מילת (משביר עולה ישם בר) כי על ידי שנמנע מהם נחלו קללה אבל אותו שישם בר הוא מביא להם מלוכת הראש שהוא המשיח ונעשה על ידיו "מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש " ועניין היות המשיח (בר=בן) עומדת לרועץ לכול קהל היהודים עד היום הזה כי ניראה כאילו סותר יסודות אמונתם ובאמת אינו כן כי עקרונות הרמב"ם מאוחרים בשנים ולא אמונתנו היום כאמונת אבותינו שנשתנתה רבות וקיצצו בנטיעות באופן כזה שמה שאבותינו האמינו וידעו יחשב היום לכפירה. כי הפרושים בשלטונם כי רב בתוקף וביד רמה סילקו כול סימני ואותות המשיח כדי שלא יוכר על ידם. ואם יביט בתהילים מה יראה שמדבר שם משני אלוהים וכן פירוש הרד"ק על מיכה ה שאומר על "מוצאתיו מקדם " שזהו אל מקדם לימי עולם וכן מה שניראה לפי העיון בתנך שהיו בני אדם שראו את אלוהים פנים אל פנים ואילו היו שנאמר להם "כי לא יראני האדם וחי " מכאן שיש לו חלק שאפשר לראות ויש חלק שאין אתה יכול לראותו ונאמר גם בתלמוד ששם המשיח יהוה (יהוה צדקנו ) אבל עיקר העניין ששמו המלכודות למען יהא נידח מהם ועל כן זו עיקר נפילת המשיח "נצחוני בני נצחוני " וכן תיראה שהיה בצרה גדולה כמו בזכריה ט " צדיק ונושע הוא ורכוב על חמור ועל עיר בן אתונות " ועניין מה שנושע הוא כעניין מה שצדיק שהיה דינו לפני כן (ישעיה נג) " ועם פושעים נמנה " ובדניאל "ונצדק קודש ". ובחבקוק ג " יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צוואר " ובתהילים קי " אדוני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים ידין בגויים מלוא גויות מחץ ראש על ארץ רבה " ומלכים ירמוז על רבנן- "רבנן איקרי מלכים (גיטין סב )" ועיקר הניצחון בדעת כי אין לו עוצר אם ירצה לנצחם ולהשמידם אבל צריך שהניצחון יהא בדעת לחפור בארות אשר סתמום פלשתים "בכוחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב " אבל עיקר התבונה היא להשפיע במי אשר אין בו התבונה הזו וכיוון שחסר אותה גם אינו חפץ בה כמו " ראשית חוכמה קנה חוכמה " כי חייבת להיות לו מידה של ראשית חוכמה כדי שיראה שחסר אותה ויבקשה וחוכמת יסוד הזאת נמצאת בלב ששם עיקר החוכמה ושם עיקר הכסילות וכיוון שחסרו לב חסרו בינה וכול חוכמתם טועה כי רוח חוכמה היא הפותרת נכונה ואם אין בו רוח חוכמה יכול בחוכמות להדיח ככה שאי אפשר לתקן (ישעיה כט ) " וידעו תועי רוח בינה ורוגנים ילמדו לקח " וזה ירמיה כג " לא ישוב חרון אף יהוה עד עשותו ועד הקימו מזימות ליבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה "

ועד אז הוא כמו בנפילה כי הם הרשעים שולטים ומשתמשים בכתרו כי עדיין לא השכילו לא שמו על לב הכול הולכים באורחותיהם ואין איש שם על לב וכיוון שאין אכפת להם מחורבן המלכות כי אין בהם נקודת אמת אז אין יכולה האמת להתגלות . "כי כשלה ברחוב אמת נכחה לא תוכל לבוא " כי מאחר והעם שמעו דברי אמת וימאסום שמעו דברי שקר ואהבום הצדיקו עליהם הדין " מושל מקשיב לדברי שקר כול משרתיו רשעים " ועל כן צריך חוכמה איך להשפיע עליהם שהרי הם שבויים בידי המלך הרע.

ובמיכה ז " אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך יהוה אור לי " וזה יחבר עם איכה ג " אני הגבר ראה עוני בשבט עברתו אותי נהג וילך חושך ולא אור.....ישב בדד וידום כי נטל עליו (ולא יפתח פיו- לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו-הלא אני מחשה ומעלים ואותי לא תיראי ) יתן למכהו לחי ישבע חרפה (והוא כדברו המכה אותך על לחי ימין הושט לו את שמאל )

ישעיה ל " לכן כה אמר קדוש ישראל יען במאסכם בדבר הזה ותבטחו בעושק ונלוז ותשענו עליו לכן יהיה לכם העוון הזה כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום יבוא שיברה " כפרץ הוא משמותיו של המשיח כי הוא יוצא מזרעו והרבנים ראו רבים מהפסוקים המדברים על פרצה כמדברים בעניין המשיח בעיקר מזכירים את " עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויצאו בו ויעבור מלכם לפניהם ויהוה בראשם "

גבר-גיבור

בספרות הקבלית  ידועה  הגבורה ככוח המשפט והיא החמישית מבין עשר הספירות והיא זו שמביאה את הצדק לעולם ספירת הגבורה: הספירה החמישית הוא הרצון המוביל גם הגבול שמלמד את האדם הגשמי לא להיאחז יותר מידי בחומר, האחיזה בחומר גורמת לתחושת החוסר. אם יתאחדו חסד וגבורה (הדין) תיווצר מידה של רחמים מייצגת את יצחק אבינו. גרם שמים כוכב מרס. ספירת הגבורה - נמצאת ביד שמאל ומוליכה את האנרגיה של קבלה - היכולת שלנו לקבל את עצמנו כפי שאנו, וכן היכולת לשלוט ביצרים וברגשות השליליים, סבלנות וסובלנות.

(א)

פתח דברך יאיר מבין פתאים. אנחנו טוענים שהמשיח הוא  הגבר והגיבור .

א) מאין אנחנו שואבים מחשבה זו על מה אנחנו מסתמכים?.

המילה גבר מופיעה למאות פעמים בכתובים לעיתים בהקשרה הגלוי והברור ולעיתים במובן סתום  כשהיא בהקשרה הרגיל אין טעם לעסוק בה הכול ברור אבל בהקשרה הסתום  צריך לבחון לעיתים  עבדת היותה סתומה נובעת מקושי שלנו בהבנה ולעיתים כיוון שיש שם סוד לא מפוענח אתחיל בהבאת העדים לפני.

א)      דברים י 17  נכתב  " כי יהוה אלהיכם הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים האל הגדול הגיבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד " עכשיו צריך לעצור ולראות שיש דבר מוזר בין תיאוריו והוא  עניין הגיבור  כול השאר זה מאוד מובן גודלו, נוראותו,יושרו  אבל מה עניין הגבורה ? והרי עניין הגבורה שואב ישירות מעשיית מעשים  שהם בבחינת פרץ היכולת לפרוץ גבולות ולהתגבר על מה שהיה בלתי אפשרי לפני כן לדוגמה  מעשהו של גדעון  יציאה בראש צבא בן שלוש מאות איש כגד צבא של עשרות או מאות אלפים  זו  דוגמה  לגבורה עילאית . הדוגמה של אליהו כנגד נביאי הבעל שהוא מבקש לשנות ולשלש שפיכת המים על המזבח כשהמים הם כוח מונע לאש  זה עניין של גבורה כי נצרך להתגבר על מכשולים שהם כשלעצמם  חזקים  מיכולת הרגילה ונצרך להתעלות הכוחות . אבל הקב"ה שהוא מרומם בהרבה מהעולם הזה וכול מה שבתוכו  איזה עניין יש לו פה בגבורה ? מה הכוח המונע  והנלחם כנגדו שעליו הוא צריך להתגבר ?   עדיין אין לנו תשובה אבל מהפסוק אפשר להבין שקיימת מציאות כזו אבל  שגור בפינו שאין דן יחידי  ועל כן לא נחרוץ משפט לפי העד הראשון.ולא נביא עוד עדים שעדותם  זהה כי אין טעם להרבות באותה העדות.

ב)       ישעיה  לג אנחנו קוראים " תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גבורתי פחדו בציון חטאים רעדה אחזה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם "  אם כן הרחוקים  הם מין הגויים  הם ישמעו  בבחינת אינו רואה אבל שומע  מעדות שמיעה בגדר שמועה  אבל הקרובים (ישראל) ידעו  גבורתו .  ומיד אחר כך עניין הפחד  בציון שיפחדו החטאים ורעדה שתאחז בחנפים. זה ממש מדבר בעד עצמו עד שכמעט לא צריך להוסיף דבר . הגבורה של יהוה הלא היא ידו משיחו נסתרת מעיני העם הזה  והמכשולים והחומות וההדחות שבנו הרבנן הם כה גדולים וכה אדירים נהר איתן כזה שזה יהיה ממש בגדר נס  שישראל השבויים בלימודם יפנו אל האמת . כיוון שאותם נביאי שקר עיוורו עיני העם  " אותתנו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה...שמו אותתם אותות " כיוון שסילקו אותותיו ושמו אותותיהם  "ולא איתנו יודע עד מה " אין עוד מי שיודע ונעשה בגדר נעלם גמור  וכיוון שנעלם איך אפשר שיהיה מוכיח באשר אין פעולת המוכיח אלה להוכיח על מה שגלוי וידוע לפניהם  כמו שכתוב (איוב לב )  " וישבתו שלושת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו " כיוון שנעשה בעיני עצמו צדיק אי אפשר עוד להוכיחו בדבר "  וכן המקרה של ישראל שנדמו בעיני עצמם כישרי דרך כמו שכתוב  בישעיה" ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב ישאלוני משטי צדק קרבת אלוהים יחפצון " ואם כן כיוון שנדמו לצדיקים בעיניהם וכיוון שהחלו עצמם לדון בכתובים והם עצמם ההוכחה לכתובים  ואפילו יבוא משיח  או אליהו להוכיחם לא ישמעו אם לא ילך לפי מחשבתם  נמצא הכול בהדחה גמורה ואין להם עוד תיקון  ובאותה עת שישלח נביא לפניהם  ויציצו מעיר מושב באותה עת יקים השטן חרונו עליהם בעזרת שלוחיו  וכיוון שהכוח בידם לעשות גלוי  יקום הם ואנשיהם כנגדם יען כי רבים המה ויאמרו בליבם בלענוהו  אבל באותה השעה  הקב"ה  יורה חץ שמוכן עימו מעיתים קדמוניות  והמה יפלו  ואחריתם לא תזכר עוד כי רוח תפיצם  ומלאך יהוה  דוחה .  ואז תיוודע הגבורה  המוסתרת   ופחדו בציום חטאים אלו האומרים עזב יהוה את הארץ לא יפקוד עלינו חטאינו  ורעדה אחזה חנפים אלו כת שקרנים  היודעים הגבורה ומכחשים בה  ושמו בשקר יהבם והציגו עצמם  כיראיו  ועתידים ליפול עם היסוד שאחזו בו ויתגלה לעיני כול היסודות אשר טמנו  ועליהם בנו שיטתם.

ג)        ובישעיה מב  נמצא חיזוק לעניין הנ"ל 13) יהוה כגיבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה  אפעה ואשום ואשאף יחד אחריב הרים וגבעות וכול עשבם אוביש.." והעניין הוא  שוב יהוה  יוצא כאיש מלחמות  והוא יוצא ברוח קנאה  לעשות נקמה באויביו  כשמתארים אותו כגיבור צריך להבין שהוא בא במידת הגבורה שיש פה עניין שצריך להתגבר עליו  מידת הגבורה זה משיח כמו שכתוב  תהילים צח " שירו ליהוה שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קודשו "  נאמר שההופעה הזו היא פתאומית  והיא באה לא באופן מדורג כי לפניה קדמה שתיקה " החשיתי מעולם אחריש ואתאפק " ולבסוף הפעולה החרבת ההרים והגבעות שהם הכוחות שהסתירו לגילוי כמו שכתוב בישעיה מ " כול גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה ונגלה כבוד יהוה .." נמצא שהיה מוסתר בזמן שהגבעות וההרים נושאו.

ד)      עוד מקום שצריך לתת עליו את הדעת הוא  ישעיה  ט שם נכתב " כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום .."  לפי  הספרות הרבנית הנבואה הנ"ל היא על המשיח  כמו שאומר תרגום יונתן בן עוזיאל "שה' שהוא פלא יועץ  וכו' יקרא שמו של של הילד "שר שלום "  גם בפירושו של הגאון מוילנה " ביאור מהגר"א  עושה בעצם  השוואה  בין הפסוק הנ"ל  לבין ישעיה יא 2 " ונחה עליו רוח יהוה רוח חוכמה ובינה ,רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה " הוא שם אותם זה לעומת זה  "ונחה עליו רוח חכמה ובינה הוא פלא יועץ שבבינה נקרא אל עליון": רוח עצה וגבורה הוא גבור יועץ רוח דעת ויראת יהוה הוא נגד אבי עד ורוח  כנגד (שר שלום) מדבריו יוצא שזוהי נבואה משיחית  וגם כול שאר הפרשנים מפרשים את יא 2 כעל המשיח. אבל עיקר העניין הוא שהמשיח מכונה שם" אל גיבור " כלומר  החלק של אלוהים  הקשור בגבורה . הדברים מעניינים כיוון שנאמר במקום אחר בישעיה י " והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ונשען על יהוה קדוש ישראל באמת שאר ישוב שאר יעקב אל אל גיבור " כלומר החזרה לאלוהים האמיתי היא חזרה דווקא ל"אל גיבור " שהוא המשיח והחזרה למשיח כמוה כחזרה לאלוהים . ומפה נלמד שמידת הגבורה  מיוצגת ע"י המשיח .  וזה מה שנרמז  בספר חזון יוחנן ו כשאמר " ראיתי והנה סוס לבן והיושב עליו נושא קשת: עטרת ניתנה לו והוא יצא מנצח ולמען ינצח " כלומר שני ניצחונות שתי גבורות אמורות כאן האחת שכבר ניצח זה בצייתו עד מוות לאביו בהליכתו אל הצלב והניצחון השני לעתיד לבוא הוא האמור למעלה בהתגברו על אויביו .

ה)       ישעיה כח  " ביום ההוא יהיה יהוה צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו ולרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה "  כול הטקסט הזה מדבר מתחילתו פסוק 1  על המלחמה שיש בין ראשי ישראל (עטרת גאות שכורי אפרים )  לבין המשיח (ציץ נובל צבי תפארתו)  תחילתו של המשיח בהיותו (ציץ נובל) בניגוד לעטרת שניתנה לשיכורי אפרים אבל לבסוף כול המצב מתהפך  "ברגלים תרמסנה עטרת גאות שיכורי אפרים והיתה ציצת נובל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הרואה אותה בעודה בכפו יבלענה " ואז מדברים על  יום מסוים שבו יהיה יהוה צבאות  לעטרת צבי לשאר עמו  אם נחבר עם הפסוק עליו דיברנו קודם " שאר  ישוב שאר יעקב אל אל גיבור " נקבל תמונה ברורה   רק שארית ישארו מיעקב ישראל והשארית הזו תפנה  חזרה אל אל גיבור  בנבואה בה אנו עוסקים מכונה  יהוה צבאות " ואם רק השארית תחזור ותתן ליהוה הכבוד  "יהיה יהוה לעטרת צבי " משמע שעד אז לא היה  וזה ברור  שהכוונה למשיח שביזו אותו ונידוהו בהשראת ראשיהם  אבל באותו יום הם מתהפכים לשוב אליו . ויהוה הזה יקים ברוח גבורה שארית עמו  ללחום מלחמות יהוה  "משיבי מלחמה שערה " עיקר המלחמה בשער  כמו שכתוב (קכז) לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער  וזה עניין" המשיבי" כיוון שלא התגלתה רוח הגבורה  היו שותקים לם אבל עתה שנגלתה  וישראל שבים אל יהוה הם מתמלאים כולם רוח הגבורה הזו וקמים לעשות שמות באויביהם . והם נהיים עמו ופועלים מלחמתו בעולם וכול הגויים יראים מהם ורואים סימנים שלו עליהם.וזה מה שענה משה (שמות לב) "ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלשה קול ענות אנוכי שומע "  כי תבוא השעה  שלא תהא לו קול ענות גבורה כשצדיקים מושלים בהם ולא קול ענות חלשה כשישראל שבים אל אלוהיהם תחת לחץ המענים קול ענות אנכי שומע כשהעם משחית את דרכיו ואינם שבים אל אלוהיהם אלה בוטחים בהם ובעוצם ידם וחושבים לעולם ירשו ארץ  ולא יקומו לדרוש משפט אלוהיהם אלה ילכו בדרכי עולם  ככול הגויים.

ו)        " מאין כמוך יהוה גדול אתה וגדול שמך בגבורה "  מאין כמוך ? כתוב בתהילים עז " בים דרכך ושביליך במים רבים ועקבותיך לא נודעו " מהו  מאין כמוך ?  והיה צריך לומר "אין כמוך"  אין כמוך שמגיע מהאין והופך להכול . כי אויביך שהם מים רבים ונהר איתן  הם כיסו העקבות כמו שכתוב " אשר חרפו  אויביך יהוה אשר חרפו עקבות משיחך "  היו זורים חול על העקבות  שלא ימצאו  עד אשר ניראה ניצחונם שלם. אבל הקב"ה מנצח להם במידת הגבורה  שאפילו שהם נעשים ליש והוא לאין  הוא יבוא ויסירם ממעמדם  והם יהיו לאין   ושמו ילך ויגדל  "גדול שמך בגבורה " "יהוה אלוהי גדלת מאוד "  וע"י מידת הגבורה שזה ימין יהוה שזה ניצחונות המשיח על אויביו אפילו ממעמד של אין  שניראה כאילו אין לו כול אחיזה במציאות  אפילו לא  כדי לשים הרגל  "צפה  לרגלו של משיח "  יש בו הכוח והחוכמה להפוך המכשולים עצמם לדרכים ומאורות .

דוד

הכינוי "בן דוד " הוא אחד מכינוייו של משיח. אולם מי שמתבונן באופן מעמיק יותר בתנ"ך יהיה מוכרח להודות שיש מקומות שבהם הכיתוב דוד אין כוונתו לדוד  אלה למשיח . ידוע העניין שספר התהילים שכתב דוד מלא בדברים שבהם דוד לא מדבר על עצמו. דברים שאינם יכולים להיות עליו בשום אופן. וזה לא סוד שהוא כותב שם הרבה על המשיח ואפילו כשכותב בגוף ראשון במקומות רבים זה כאילו המשיח עצמו מדבר מגרונו. ולא צריכה להיות פליאה בעניין שהרי מעשי אבות סימן לבנים. וכול מה שעשו האבות אברהם יצחק ויעקב  הוא סימן לעתיד לבוא על ישראל עמם. וכשאברהם נותן מעשר למלכיצדק גם הלוי  אשר יוצא ממנו אף הוא מקריב המעשר. כמו גם כשנוח  מקיץ מיינו הוא אינו מקלל את חם ( עושה העברה ) אלה דווקא את כנען אחד מצאצאי חם . כביכול כאילו הצאצאים מצויים באב והאב בצאצאים. וכשחם  מבצע העברה זה בעצם כנען היושב בקירבו שמזיז אותו לעברה זו. כי במציאות הרוחנית אין הפרדות כמו שמתגלים במציאות הארצית .

והאדם ואלוהים באמת היו אחד כמו שאדם ואשתו אחד הם. וכן האדם והיוצאים ממנו אחד הם.

כשאלוהים משייך עצמו וקורא לעצמו אלוהי ישראל זה אומר שהוא קשור קשר בלתי ניתק עם העם. הוא אחד איתו. מעתה ההיסטוריה של ישראל היא גם ההיסטוריה של אלוהים. ולהיפך. אבל דומני שההפרחה החופשית הזו יותר מרחיקה מהעניין מאשר מקרבת

א) לגבי המקומות שבהם  אני רואה  שכשכתוב  דוד אין הכוונה אליו אלה למשיח.

1) ירמיה ל מתאר את חבלי המשיח העתידים לבוא על ישראל  6 "שאלו-נא וראו אם-ילד זכר מדוע- ראיתי כל-גבר ידיו על-חלציו כיולדה ונהפכו כל-פנים לירקון: ז) הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת-צרה היא ליעקב וממנה יושע: ח) והיה- ביום ההוא נאם יהוה צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא-יעבדו-בו עוד זרים: ט) ועבדו את יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם" זהו דוד שיקים להם לעתיד לבוא ואיננו דוד המלך שמת ונקבר  לעיני כול אלה משיח היוצא  ממנו.

אותו הדבר מוצאים אנו ביחזקאל לד   גם שם התמונה מתוארת כדברים שלעתיד לבוא שהקב"ה מקבץ הגלויות ומחזיר עמו לארצו "  והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה והקימותי עליהם רועה אחד ורעה אתהן את עבדי דוד הוא ירעה אותם והוא יהיה להן לרועה ואני יהוה אהיה להם לאלוהים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני יהוה דיברתי " ועתיד להעמיד דוד  להיות רועם של ישראל נשיאם ומלכם

יחזקאל לז 24 "כג ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו-לי לעם ואני אהיה להם לאלהים: כד ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחקתי ישמרו ועשו אותם: כה וישבו על-הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו-בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד-עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם: כו וכרתי להם ברית שלום ברית עולם"

שוב ניתן לראות שאחרי הטיהור של אחרית הימים שהוא גם הברית החדשה  כמו שנאמר שלא יטמאו עוד בגלוליהם  וזה מאזכר כול הרמיזות ללב חדש ולרחצה  שירחץ ישראל מכול טומאות שנוגעו בם. וכול זה מחובר לדוד  המופיע בתיאורים( רועה,עבד,נשיא) כול השלושה הם תיאורים למשיח שהוא בו זמנית גם רועה גם עבד וגם נשיא.

2) הראיה מספר הושע היא רבת עוצמה אף יותר  בפרק ג כתוב  "א ויאמר יהוה אלי עוד לך אהב-אשה אהבת רע ומנאפת כאהבת יהוה את-בני ישראל והם פנים אל-אלהים אחרים ואהבי אשישי ענבים: ב ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים: ג ואמר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש וגם-אני אליך: ד כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים: ה) אחר ישבו בני ישראל ובקשו את-יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל-יהוה ואל-טובו באחרית הימים:"

בעל כורחנו  נצטרך להודות  שכשעם ישראל ישובו אל יהוה אלוהיהם אז גם ישובו לדוד מלכם.

וצריכים אנו לשאול מהו עניין  הזה לשוב לדוד? הרי דוד המלך מעולם לא עזבו אותו וכי למה יצטרכו לשוב אליו ? והתשובה ברורה שבאומרו דוד נתכוון למשיח שמאסו בו  הוא ( ישוע )

וכאשר לא קיבלו את ישוע  שהוא גם ( זרוע,ימין יהוה, בן יהוה, עוז,אמת ,חסד, פני אל, אבי עד ) ממילא לא קיבלו את אדוני עצמו כי כפירה במשיח היא כפירה באלוהים ולכן התשובה היא אל שניהם יחד. ומי שמפרש דוד כרגיל נמצאים דבריו חסרים וצריך לחפש דחקים ומהתלות למען השלם  ובאר סתום.כמו שכתוב בראשית  כו " וכול הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר "

3) ראייה נוספת  היא מהכתוב בתהילים פט "אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על-גבור הרימותי בחור מעם: כא מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו: כב אשר ידי תכון עמו אף- זרועי תאמצנו: כג לא-ישיא אויב בו ובן-עולה לא יעננו: כד וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף: כה ואמונתי וחסדי עמו ובשמי תרום קרנו: כו ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו: כז הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי: כח אף-אני בכור אתנהו עליון למלכי-ארץ: כט לעולם אשמר-לו חסדי ובריתי נאמנת לו: ל ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים"

מלכתחילה אפשר לחשוב שבאמת מדבר פה על דוד אבל יש פה כמה דברים שלא מסתדרים עם המציאות שאכן זה דוד גם אם נאמר  ש" כתותי מפניו צריו ומשנאיו  אגוף" מדבר מדוד

הרי שהתיאור של  " ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו" שהוא כמו התיאור הנודע ממקום אחר מזמור ע"ב " וירד מים עד-ים ומנהר עד-אפסי-ארץ: ט לפניו יכרעו ציים ואויביו עפר ילחכו: י מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו: יא וישתחוו-לו כל-מלכים כל- גויים יעבדוהו"  שני התיאורים גם יחד אינם מתאימים לדוד כלל ששלטונו מעולם לא נמשך מים עד ים ורוב חייו עברו עליו ברדיפות כאלה ואחרות, ולא היו מקריבים לו עולות  ובוודאי לא משתחווים לו מלכים. אבל התיאורים בהחלט מתאימים למשיח ששלטונו  בכול הארץ.

ועתיד להיות כן ביתר שאת.גם המילה "רדיה "  או "וירד" המדברים על מלכות ושלטון  בכוח כמו גם על ירידה כי  המשיח נימצא כעת לימין האלוהים בשמים אבל עתיד לרדת למטרת שלטון כמו שכתוב במזמור קי "נאום יהוה לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך מטה עוזך ישלח יהוה מציון רדה בקרב אויביך "

ובקמד " הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהומם"  פסןקים המדברים על ירידת המשיח לצורך נקמה מאויביו רשעי עמו  המוסתרים במילה "הרים" ועתיד להפיצם כמו "לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח " ולהממם בכול צרה . עוד על רדיית המשיח בנבואת בלעם מוזכר" דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כול בני שת והיה אדום ירושה והיה ירושה שעיר אויביו וישראל עושה חיל וירד מיעקב והאביד שריד מעיר " בידוע שנבואת הכוכב מדברת ממשיח  והיא אחד הטעמים להחלפת שם בר כוזיבא לבר כוכבא שרבי עקיבה דרש עליו הפסוק הנ"ל  וגם לפי לימודי הברית החדשה נצא כזאת מה שכתוב שזרח כוכב המשיח ועל כן הגיעו החכמים מהמזרח  והוא כעין המסופר ממשה שחזו עליו אצטגנין של מצרים קדם לידתו. על כול פנים משיח הנ"ל המרומז בכוכב  שידרוך מיעקב כעין הכתוב במזמור קי " מטה עוזך ישלח יהוה מציון רדה בקרב אויביך"  תחילת מלכותו בציון וכשישראל נעשים משלו  אז מחל בנקמה בכול הגויים כי עתיד שלטונם להימחות מהעולם ע"י מלך המשיח וישראל עמו לכשישובו משקר  שלהם.מה שכתוב "תתן אמת ליעקב" ולפני כן "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל".

עניין שני שעל דוד  קשה יהיה לומר  " הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי אף אני אתנהו בכור עליון לכול מלכי ארץ "  הגם שיש לנו המזמור השני ששם נאמר " אספרה אל חוק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גויים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ "

שכול  זה לא נתקיים בדוד ולא היה שלטונו על הגויים וגם לא  פנה אל אלוהים כבן לאביו.

והיו הדברים האלו אצלו רק באופן מרומז על העתיד להתגשם בצאצאו היוצא ממנו הוא ישוע.

וישוע אכן היה מדבר על אלוהים כעל אביו ובזה העניין בדיוק הביא על עצמו חמת צריו.

גם עניין ה"אני אתנהו בכור-עליון לכול מלכי ארץ"  גם הוא קשור במשיח . שהוא בכור בכוח עליון ולא לפי טבע, ועליון למלכי ארץ כמו " נאום אדוני לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך"  שיהיה מלך המלכים וראשון לכול מלוכה. כמו שגם נאמר בו  במזמור ע"ב

ט לפניו יכרעו ציים ואיביו עפר ילחכו: י מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו: יא וישתחוו-לו כל-מלכים כל- גוים יעבדוהו"

בעיתיות בהיות ישוע בן דוד

בברית החדשה אנו רואים שישוע  מדבר  על הבעייתיות שיש בעובדה שהוא  איננו בן דוד  לפי הבשר באופן מלא ( ישוע לא נולד דרך יוסף אלה מזיווג של רוח הקודש ומרים ) ולכן אינו מצאצאי דוד אלה מעליו.  על בעיתיות זו בהקשר למשיח מצביע ישוע בהביאו את המונולוג הבא מרקוס יב " כשלימד ישוע בבית המקדש אמר כיצד זה אומרים הסופרים שהמשיח הוא בן דוד הלא דוד עצמו אמר בהשראת רוח הקודש נאום יהוה לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך  דוד עצמו קורא לו אדון ואיך הוא בנו.  צריך להבין  שרוב המדרשים פירשו  המזמור הנ"ל  כמדבר על המשיח  כמו שמוצאים  ברבה בראשית פ"ח ובקהלת רבה ע"פ מי יוכל לתקן דוד קרא להמשיח אדוני ,שהוא גדול בנבואה מדוד וכן במדרש תהילים ס,ו ובילקוט רמז תרכ"א ורמז תכ"ט ובאבות של רבי נתן פל"ד ואמר שם: שהוא חביב מכהן צדק שהוא לעולם וכפי הניראה כן הייתה דעת החכמים בזמן ישוע שעל כן לא השיבוהו בריבויי פירושיהם שנתווספו  עם הזמנים . ובמדרש תהילים סימן יח  רבי יודן בשם רבי חמא " לעתיד לבוא הקב"ה מושיב המשיח לימינו ואברהם לשמאלו" ובתרגום תהילים קי תרגם "נאום יהוה לאדוני " אמר ה' למימריה.

והמשיח הוא זרע הבא ממקום אחר  כי זרע האדם הושחת ע"י חטא אדם הראשון  ואילו משיח מבני אדם הראשון איך יתקן קלקול האדם שהרי אף הוא תחת הקילקול אבל חייב להיות מזרע  האישה  כי הקב"ה  אמר עליה  בדברו לנחש " ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב "  והדברים האלו התגשמו במלואם בישוע המשיח כמו שמדבר עליו שלמה באומרו " פורץ גדר ישכנו נחש "  כי הוא פרץ גדרות התורה ועל כן מכונה גם " פרץ" מה שעתידה התורה לפרוץ ימה וקדמה צפונה ונגבה.  ובמדרש רות  כתוב "ורבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר שמה כתיב (בראשית י"ט) ונחיה מאבינו זרע אין כתיב כאן בן אלא זרע אותו הזרע שהוא בא ממקום אחר ואיזה זה זה מלך המשיח"

ר' הונא אומר כתיב (בראשית ד') כי שת לי אלהים זרע אחר זרע הבא ממקום אחר ואיזה זה זה מלך המשיח

 חסד

"הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים. הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצווה לאומים. הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו למען יהוה אלוהיך ולקדוש ישראל כי פארך " (ישעיה נה)

  אחר אשר דיבר מהטיית האוזן והשמיעה יוסיף עוד כי ירמיה הנביא מעיד עליהם " ושלח יהוה אליכם את כול עבדיו הנביאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא הטיתם את אזנכם לשמוע....ולא שמעתם אלי נאום יהוה למען הכעיסוני במעשה ידיכם לרע לכם " (ירמיה כה )

" על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר יהוה היה להם לחרפה ולא יחפצו בו "

ועל מלך המשיח מעיד ישעיה שלא יחפצו לשמוע לו " מי האמין לשמועתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה ? “ אגב ישעיה עצמו מעיד בפרק ו שיהוה גזר מעין חרשות על העם עד זמן אחרית כי ישעיה עצמו נבהל מאוד מהגזירה ושאל"עד מתי אדוני? “ והתשובה שלא איחרה לבוא " עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה וריחק יהוה את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ ועוד בה עשיריה ושבה והייתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קודש מצבתה " בלא להיכנס לעיון מדוקדק ביותר בכול הסימנים הללו. ניתן לקבוע בוודאות שהם עדיין לא אירעו לסימן ראשון תהא לנו עניין השמיעה עד היום העם אינו שומע לאלוהיו מחציתו שומע לרבניו ומחציתו אינו שומע כלל אלה רק למאוויי ליבו השמיעה הזו לו הייתה מתרחשת הייתה צריכה להיות אירוע דרמטי בעל השלכות עצומות על עם ישראל ועל העולם כולו נשים לב שאין העניין של השמיעה מדבר מיחידים או קבוצות אלו או אחרות אלה בכללות כול העם. לעניין העשירייה יוסיף לנו ישעיה ה " הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה והושבתם לבדכם בקרב הארץ באזני יהוה צבאות אם לא בתים רבים לשממה יהיו גדולים וטובים מאין יושב כי עשרת צמדי כרם יעשו בת אחת וזרע חומר יעשה איפה " מיד בהמשך אנו רואים שמתבצע תהליך הגאולה שעיקרו גילוי ישיר של האלוהים כך שלא ניתן לייחס זאת על אחת מהגלויות שעבר ישראל. גם תהליך השמיעה אינו בידיהם אלה בידיו ישעיה מדבר על פתיחת האוזן האישית שלו שבעקבותיה תבוא גם הפתיחה הקולקטיבית " בבוקר בבוקר יעיר לי אוזן לשמוע כלימודים אדוני יהוה פתח לי אוזן ואנוכי לא מריתי אחור לא נסוגתי " ולגבי הפתיחה הקולקטיבית " אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלוהיכם נקם יבוא גמול אלוהים הוא יבוא וישעכם -אז תפקחנה עיני עיוורים ואוזני חרשים תפתחנה "(ישעיה לה ) “ הלוא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשב ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר ומאופל ומחושך עיני עורים תראנה ….כי אפס עריץ כלה לץ נכרתו כול שוקדי און " כלומר כוח העיוורון מתלבש באנשים שלהם ממשלת העיוורון ובהכרת אותם רשעים שוקדי און אז ישמעו ויראו. עד אותה העת אי אפשר לפנות אליהם ולומר " הטו אזנכם ולכו אלי -שימעו ותחי נפשכם " יען כי השמיעה היא המקור והיסוד לתוצאות הבאות בעקבותיה "לכו אלי " ו "תחי נפשכם" .

לגבי " אכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאומים "

צריך להבין שזו ברית חדשה שעל כן נאמר " אכרתה לכם ברית עולם " ואינה הברית שכבר ניתנה בסיני אף על פי שטועים הנוצרים מאוד באמרם שברית סיני עברה כלתה תחת הברית החדשה שבאה בעקבותיה וטענתם זו היא כסילות ממדרגה ראשונה עיניים להם ואינם רואות שעל ברית סיני אמר כבר כמה פעמיים שהיא ברית עולם " ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם " הנה את אשר הבטיח הקב"ה מקדם אי אפשר עוד לא לשנות ולא לעוות ואין סמכות ביד שום אדם יהא אשר יהא לבטלה וגם הפסוקים הידועים מירמיה לא המדברים מברית חדשה שהם מטיחים אותם כלפי היהודים להראות להם שהובטחה ברית חדשה עיניים להם ולא יראו שהברית החדשה הזו אינה הפרה של ברית סיני אלה מילוייה "כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם " (ירמיה לא ) אלה שהתורה לא הייתה בשלמות כי לא נתגלה עדיין החסד שבמשיח כי התורה היא דין וחוק והמפר הדינים הוא נמצא תחת השבט המוסרות והאלות הכתובים בה ואין משחרר ועל כן ישראל בנסותם לקיים התורה לא הוצדקו ולא ראו ברכות התורה האמורות בה יען לא קיבלו את "חסדי דוד הנאמנים " כי חסדי דוד הנאמנים זהו משיח היוצא מבית דוד והמכונה דוד כמו שאמר בהושע ג "אחר ישובו בני ישראל ובקשו את יהוה אלוהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל יהוה ואל טובו באחרית הימים " והרי גם לא עזבו את דוד והתכחשו לו וגם בהיותו אדם הוא שוכן קבר מזמן ועל שום מה ישובו דווקא ליהוה אלוהיהם ולדוד מלכם ? כי דוד הזה הוא משיח ובתרגום יונתן בן עוזיאל פירש שהם " ישמעו במשיח בן דוד מלכם " מצודת דוד " אחר ימים רבים ישובו בני ישראל אל ארצם ואז יבקשו את יהוה לשאול ממנו צרכם כי ישוב וישרה שכינתו ביניהם ואת דוד מלכם -וגם יבקשו את מלך המשיח "

ונימצא בדברי חז"ל בעניין הפסוקים האמורים "ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים " אמר רב יהודה אמר רב , עתיד הקב"ה להעמיד להם דוד אחר " (סנהדרין צח ב) הרד"ק מפרש " חסדי דוד הנאמנים הוא המשיח כי יקרא שמו דוד וכן נאמר עליו ודוד עבדי נשיא להם לעולם...הוא יהיה המורה לעמים"

ובפירוש רש"י לתהילים פו על הפסוק "
עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה יְהוָה עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי

מפרש רש"י -עשה עמי אות לטובה שיהא ניכר לאחרים שמחלת לי ויראו שונאי – האות ויבושו ולא שמע לו הקב"ה ליתן האות בימיו אלה בימי שלמה בנו כשדבקו השערים זה בזה ולא נפתחו עד שאמר (ד"ה ב6) “אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך "

וחסדי דוד כי דוד הוא משיח וכן שדוד היה מתהלך בדרך של חסד (שמואל ב טז ) הקב,ה היה אף הוא מתהלך עמו בחסדים מה שהיה מזרע מואביה ומה שעל אף חטאיו לא היה פוקד עליו כדוגמת שאול והיה מקיים בו "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשרי אדם לא יחשוב יהוה לו עון " והוא היה מכיר המשיח והיה מתפלל אליו כניראה מרבים מהמזמורים ומה שהיה נישען על המשיח היא הסיבה להצלחתו ומה שהתמלא ברוח יותר מכול מלכי ישראל ויהודה כי היה דבוק בבוראו וכול תולדתו וכול תנועותיו הכול למען בוראו הוא המשיח הוא החסד.

ועתה נעזוב עניין הזה לסקור המקומות המדברים בכתובים ממידת החסד היא המשיח ולא יהיה כדברי לומדי הקבלה שהם מדברים מספרות ומייחדים על ספרת החסד כי זה להם ללא תועלת אחר אשר כיחשו במשיח אלוהי יעקב והם דומים לאדם הנמצא לפני ביתו של פלוני היכול להושיעו והוא זועק בכול מיני שמות זרים לעזרה והאיש אשר יכול להושיעו לא יצא אליו לעזרו יען לא בשמו קרא .ועיקר עניין המשיח הוא הכרת שמו להיות פונים בשמו ומתולדות ישראל תבין שהגישה אל החסד נסתרה מעיניהם כי מי שישר ליבו על כורחו יודה שהיו בהם דין על גבי דין והחסד לא ניגלה להם כי גם ישעיה הנביא אומר בפרק מ " נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד יהוה כפלים בכול חטאותיה " ואיך נערב בזרות פינו לדבר על חסד אחר אשר הודיענו כי לקחה מיד יהוה כפלים בכול חטאותיה .וגם ירמיה הנביא בדברו על הברית החדשה (לא) מוסיף אחר תיאור כול התמורות העתידות להתחולל בישראל " נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה..ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" ואחר שאמר כול השינויים שיהיו בברית החדשה הזו שעדיין לא נתקיימה הסיבה המחוללת לאותה הברית " כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכור עוד " כי עד ימינו אנו מתקיים בנו הכתוב (ירמיה יז) “ חטאת יהודה כתובה בעת ברזל בצפורן שמיר חרושה על לוח ליבם ולקרנות מזבחותיכם " ורק אחר המלחמה ההיא עת ישובו תהא להם הסליחה ככתוב (ירמיה נ) “ בימים ההם ובעת ההיא נאום יהוה יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר " ועד אז " ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נושא עון " יען כי הטעום גדוליהם והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו על כן על בחוריו לא ישמח אדוני ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כולו חנף ומרע וכול פה דובר נבלה" מהו כול פה דובר נבלה ? “אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנוכי ובתוך עם טמא שפתים אנוכי יושב כי את המלך יהוה צבאות ראו עיני " יען כי המלך הוא המשיח אשר ניאצו ישראל ושמו להם לחוק לנאץ שמו והוא החסד אשר דיברנו מקודם עליו אומר דוד " מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם " היינו תדע שזה הפתח לחסד דרך המשיח מה שנאמר בתורה " נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה- פוקד עון על בנים ועל שלישים ועל רבעים" (שמות לד) “ כי אנכי יהוה אלוהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים לשונאי " והנה המביט נוכחה יראה איזה חלק מהפסוק נחלו אובותינו ואנחנו בצער נצטרך להודות שנפל גורלנו בחלק שונאיו עליהם נפקדים הפשעים לשלישים ולרבעים וכי הקב"ה שונא לישראל והרי נאמר כבר " כי נער ישראל ואוהבהו " ( הושע יא) “ אהבתי אותכם אמר יהוה ואמרתם במה אהבתנו הלו אח עשו ליעקב נאום יהוה ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי " “ רק אתכם ידעתי מכול משפחות האדמה ...”

הרי הוא אוהבם אהבת עולם ואיך נחלו החלק אשר לשונאי? והביאור הפשוט הוא שבמילת (שונאי ) אין הכוונה מילת (שנואי) לא שהם שנואים עלי להפך אני אוהבם ובהם בחרתי וחפצתי אך אני שנוא עליהם יען דחו את משיחי " כי חילל יהודה קודש יהוה אשר אהב --ובעל בת-אל נכר" (מלאכי ב 11) יען כי בעל בת אל נכר דיברו עלי רעות כיחשו אלות דברי כזב התעו את עמי כהתעות שיכור בקיאו ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים. זאת הייתה להם יען בחרו בעוולה חרשתם רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי כחש כי בטחת בדרכך ברוב גיבוריך רברבי עשו שבקרבך . ואותי לא ידעת אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני (משיח) בצר להם ישחרנוני. “מרחוק יהוה ניראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד " מרחוק על שום מה ? “והוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד כי כשלה ברחוב אמת ונוכחה לא תוכל לבוא " יען כי חזקו עלי דבריכם ופתח לא פתחתם סגרו פימו בפה שלכם אתם סוגרים לי השערים פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה ואביט ואין איש ואציץ ואין עוזר בעד החרכים אתבונן כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק חומות בניתים לרחק את שמי " אני חומה ושדי גמגדלות " לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ (משיח) נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום (יבוא אל היכלו) לפתע( והיה כאבק המון זריך ) יבוא שיברה " אהבת עולם אהבתיך (בכול צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כול ימי עולם " משכתיך -”משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו " לרמז משיח ומשכן.

משכתיך חסד- בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה (הושע יא) משחתיך חסד- הוא הנאמר "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קודשי" כי ישפוך עליהם רוח "הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועות "”והיה איש כמחבא רוח "זהו צפניה עליו נאמר " צפניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא "(משלי כז) “צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם " הושע ד 19 “ מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחופניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כול אפסי ארץ " משלי ל

הושע ד 1 “ שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלוהים בארץ " ומסיים " צרר רוח בכנפיה ויבשו מזבחותם " כי מילת אמת=חסד=דעת אלוהים=למשיח כי מה שהם לומדים אינו דעת אלוהים אלה מחשבת אנשים מצוות אנשים מלומדה מסורות אנוש " רבו תורתי כמו זר נחשבו " הושע ח ואינו דעת אלוהים כי הדעת הזה אי אפשר ללמוד מאיש ולא מספר כי הוא דעת רוחני שנצוק עם רוח יהוה " כי בער אנוכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא למדתי חוכמה ודעת קדושים אדע " כי ראשונים אינם כי אם מעצור לאחרונים ועל כן אין תועלת בלימוד אנושי כי הלימוד נובע מהרוח ובהיות רוח תועה לא יגיעו אל האמת "וידעו תועי רוח בינה " ישעיה כט ואומר בתחילת דבר " יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חוכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר " עד שלא מסיר הראשונים אין מגיעים לאחרונים "וידעו תועי רוח בינה " ישעיה כט

ירמיה כג "לא ישוב אף יהוה עד עשותו ועד הקימו מזימות ליבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה "

יד

ביהדות יש הימנעות מכול הגשמה של יהוה וזה לאור המגע שלהם עם הנצרות שדרשה על ישוע שהוא בן האלוהים והאלוהים הנגלה בבשר, לכן שמה לעצמה היהדות מטרה להתרחק מכול הגשמה ובכול המקומות בכתובים כשמתואר יהוה כמו ביחזקאל א או . בישעיה ו הם טוענים שלמעשה הנביא לא ראה את יהוה באמת אלה במעין חזון וידועים דבריהם שמשה היה רואה באספקלריה מלאה בניגוד ליתר הנביאים שראן בבלתי מאירה וזאת כדי להימנע מהתיאורים המחייבים של הנביאים שתיארו ממש את הכסא והיושב עליו , כמו כן נוהגים לטעון ששפחה כנענית על הים ראתה מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי שוב כדי למעט מהחזיונות הגלויים. כי הם יעצו לבאר שהקבה הוא אין סוף ואין לו דמות ולא ישיגו משיגי הדמות וזאת בניגוד לפשט המקרא המתאר בבירור מה הדמות שלו כן דרך המקרא לתאר יד יהוה או ימין יהוה או ליבו או אפו על זה אמרו בתחילה " דיברה תורה בלשון בני אדם " ואחרי כן הגיעו גם ל "דיברה תורה לשון הבאי " כלומר הבל והכול כדי להתחמק מפשט הכתובים ובגלוי שאם התורה אמרה איזה משהוא עלינו לקבל דברי התורה כשלם ודעתנו כחלקית ועולם לא תהא דעתנו אשר נחשוב עולה על דבר יהוה כי דבר התורה יכול להכיל כול הפירושים ואין בנימצא שום פירוש שיכיל כול דבר יהוה כי היא מוקה מני ים ואין אנו יכולים לרדת לעומק דעתה אלה בחלקיות וכלליות רבה ואם התורה העידה על מין יהוה ויד יהוה איך נאמר לומר שאין לו יד וזה רק דיבור כדרך בני אדם והדבר קרוב לאלילות כי נמצאנו בוחרים את יהוה ואינו שונה מיצירת אליל ועל כך מעידים הנביאים מלאכי ג 8 " היקבע אדם אלוהים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה במארה אתם נוארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו " במילים אחרות כאשר אנחנו קובעים את האלוהים מי יהיה ומי לא יהיה ומטים דברי הכתובים לפי דעתנו ובייחוד כשמחסרים איפה שיש דיעה ברורה שאין לחסר או מוסיפים דברים שהוא לא אמרם זה נקרא שקובעים את האלוהים ואינו כה שונה מיצירת אליל כי יש הבדלים ודמיון בין כול שני דברים וע"י שינוי ההגדרות כבר מרחיקים מהאמת ויוצרים איזה שקר אלוהים אח שאינו האלוהים ואינו מזדהה עם דברי תורה ונביאים וזה אליל ואפילו יהיו שומרים כול התורה ומצוותיה אסור להם לחסר בלוהים ולקבעו כי זה כמו שמחליפים האלוהים הנ"ל באלוהים אחר וזה היה העוון של ישראל שהיו קובעים את יהוה מותר לאמור איזו דיעה בעניין אך אי אפשר לקבוע בדיוק מי האלוהים ומי אינו האלוהים ומה דמותו ומי ראה אותו ומי אינו אנחנו כולנו בבחינת הטוב שבנחשים רוצץ ראשו כי כול דברינו מחשבות בני אדם ואין חזון גלוי ואין בת קול ואין גילוי שכינה אלה מחשבות אדם שה' יודע כי המה הבל בישעיה מה 9 " הוי רב את יוצרו חרש את חרשי אדמה היאמר חומר ליוצרו מה תעשה ? ופעלך אין ידים לו? הוי אומר לאב מה תוליד ולאשה מה תחילין כה אמר יהוה קדוש ישראל ויוצרו האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצווני אנוכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכול צבאם צויתי "

ישראל רבים עם יוצרם בחרשי חרשים הם סודות חרישים שאין אוזן שומעת תוכם והמה מצווים אותו איך בר העולם ובעזרת מה ברא ונתנו לפירושם תוקף של אמת יחידאית ואמרו לו שפעלו אין ידים לו והוא עונה להם בתמורה ידי נטו שמים ואתם אומרים יד יהוה רק אלגוריה רק דיברה תורה בלשון בני אדם. אפשר ועולם ומלואו נוצרו ביד יהוה ואנחנו ממעטים בה וטוענים רק משחק מילים באמת אין לאלוהים יד שדרכה יתר הכול . אבל מחשבות אד המה הבל ועל כן נלך אחר הציווי " האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצווני " ונשמע מה אומרות אותיות התורה על השאלה מהו הבן הזה ואיך נתקשר אל פועל היד ?

מצוות זכירת וחגיגת הפסח ומצוות תפילין מקושרים ביד יה

שמות יג "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם מארץ מצרים מבית עבדים כי בחוזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ "

9 " והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוציאך יהוה ממצרים "

הוכחה ראשונה לשקר  היד היא עצמאית וריבונית

שמות יז 15 " ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהוה נסי ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדור דור " עיקר המלחמה בעמלק קשורה ביד היושבת על הכסא כי המה העמלק מכחשים ביד וזהו אשר פירש רבי עקיבא על הכיסאות בדניאל"אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא" "אמר לו רבי יוסי: עקיבא - עד מתי אתה עושה שכינה חול (שאתה מושיב בשר ודם אצלו)? אלא אחד לדין ואחד לצדקה "

"אחד לדין ואחד לצדקה, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' אלעזר בן עזריה: עקיבא, מה לך אצל הגדה? כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות. אלא אחד לכיסא ואחד לשרפרף, כיסא לישב עליו, שרפרף להדום רגליו, שנאמר: 'השמים כסאי והארץ הדום רגלי ,

ממה ניסו לברוח החכמים ? למה היו צריכים להרבות בפירושיהם? למה לא חיברו עם הפסוק יד על כס יה והיו צריכים לחפש כול מיני אמתלאות להסביר מי יושב על הכיסא השני ?

העמלק כול תפקידו המלחמה ביושב על הכסא שהוא יד יה וכיוון שהם מצמצמים את האלוהים כס- במקום כסא יה במקום -יהוה זה עיקר המלחמה של העמלק להשכיח שם יהוה וזאת עושים ע"י טינוף השמנים "הרע אויב בקודש שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות -אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא איתנו יודע עד מה "להשכיח הסודות של הקדושה לערפל המושגים מתוך זה משיגים את רצונם ע"י שמבלבלים המושגים כי כול העולם הרוחני הוא ערטילאי ומופשט ואינך בטוח במה שאתה רואה לכן ע"י מילים מכניסים משמעויות זרות ומחיקים הדימוי המדוייק עד שנעשה זר לחלוטין בבחינת " ריבו תורתי כמו זר נחשבו " "וביד הנביאים אדמה " שהם מדמים היד שלי לדברים אחרים להעלים הכוונה המקורית כדי שלא ישובו ישראל בתשובת אמת אלה יהיו נתונים למרותם.

ובשירת האזינו מוכיחם דברים לב " כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואמר אי אלהימו צור חסו בו אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עימדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל " תבוא לפניו מידה של רחמים כי אזלה מהם היד והם עצור ועזוב כי בלא יד יה אי אפשר להם לכנוס אל הקודש ונמצאו מסילות שוממות ומי הביאם לזה ? רוח זנונים הטעה ויזנו מעל אלוהיהם חסו בזרים אלילים לא ידעו אבותיהם נטעו נטעי נעמנים וזמורת זר ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים הם מלך זקן וכסיל ופמלייתו מלאכי משחית.כיוון שבו חסיתם כי הוא חיזק ידכם לעשות המזימה מצאו בו נחמה יקום ויעזרכם אולם הכול מעשי תעתועים ובאמת אי אפשר להיסמך על הסיטרא אחרא עם כול הטובות והעוצמות שהוא נותן הוא מלאך שקר ובעת פקודה יעזבכם . וכול זה קרה לכם כיוון ששמתי עליכם סתרה שתהא האמת מסתתרת ולא תראו פשעכם וממילא לא תוכלו לשוב ממנו אולם עתה אחר שימלתם חובכם הגיעה עת גאולתכם ראו כי אני הוא הביטו ורו שלא כאשר יעצתם הייתה ואשר כיחשתם בו הוא הוא האלוהים ואין מידי מציל שאני הוא היד היושבת על הכס לפניה ישתחוו כול באי עולם כי אני עתיד להגלות לפניכם ולפני כול באי עולם כול הנמצא הכתוב בספר ועתידה ידי לעשות נקמה בגויים וזעם את אויביו על כן ראו להכין עצמכם לפני בוא המלך שימרו תורתי אשר נתתי והיטהרו כי קרוב מאוד היום אשרי כול המחכה הכינו עצמכם במה שתוכלו להתקרב אלי ולצאת מהשקר שאתם אחוזים בו.עוד מעט ותהא ידי עליכם וניבאתם ונמלאתם רוח ישועות.ודעו כי הכול ידי עשתה "שאל נא בהמות ותורך ועוף השמים ויגד לך או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים מי לא ידע בכול אלה כי יד יהוה עשתה זאת אשר בידו נפש כול חי ורוח כול בשר איש "(איוב יב7)