x
בניית אתרים בחינם

 
 
 
    תהילים א-נ
    תהילים נא-ק
    תהילים קא-קנ
    קודים בתנך
    המשיח בתנך

משיח הרבנן
 
עיונים לפרשת ויקהל
תחילת הילקוט- המוכחים וקישור להוכחות ילקוט
נאמר במיכה ה " ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם " הכוונה שהמשיח שיבוא יהיה כאחד האדם מקקירבנו מבחינת מראהו ולידתו " ילד יולד לנו " אולם מוצאו מקדם  לימי עולם כמו שאמרו במקום אחר על "לפני שמש ינון שמו " ולפני בריאת עולם לא היה שום אדם בנמצא  ואם כן אינו מתולדת אדם   אלה מתולדת האלוהים שהוא  נזרע בריאה רוחנית בגוף האשה ללא זיווג . וזה ככתוב  בישעיה נג " וזרוע יהוה על מי נגלתה " שיהיה אדם שהזרוע תתגלם בו .  ובין כתביהם אנו מוצאים  שאמרו  תלמוד בבלי מסכת פסחים 
  "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח תורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו תשובה דכתיב בטרם הרים ילדו וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם גן עדן דכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם גיהנם דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה כסא הכבוד ובית המקדש דכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו שמו של משיח דכתיב יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו אמרי חללה הוא דנברא קודם שנברא העולם ואור דידיה בערב שבת ואור דידיה בערב שבת איברי והתניא רבי יוסי אומר אור שברא הקדוש ברוך הוא בשני בשבת אין לו..."
על כורחנו נאמר שמה שנברא  קדם בריאת העולם כבר היה קיים לפני בריאת העולם  וכול החילוק הוא רק אם יתגלה או יהיה נסתר מפני העולם (לשון העלמה)  ואם כן המשיח  נברא  קודם שהיה העולם   ולשווא קבעו שהוא אדם כול בני אדם  אשר יתחתן  ויוליד צאצאים  כי אילו היה קיים לפני הבריאה והיה מספר אלפי שנה בהעלמה  ואז נתגלה לפניהם ברור שאינו כבני אדם. ואף ברור שיש לו שיתוף עם האלוהים  כי מי שהיה קדם הבריאה אינו מכלל הנבראים אלה מכלל הבוראים .
 
תלמוד בבלי מסכת סוכה "
וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים קל וחומר ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה הא הספידא מאי עבידתיה פליגי בה רבי דוסא ורבנן חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג וחד אמר על בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג היינו דכתיב והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג האי הספידא בעי למעבד שמחה בעי למעבד אמאי בכו כדדרש רבי יהודה לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם שנאמר כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא אמר רבי אסי יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגלה שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקדוש ברוך הוא שאל ממני דבר ואתן לך שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבונו של עולם איני מבקש ממך אלא חיים אומר לו חיים עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתתה לו "
והקטע הנ"ל  מאחד שני מקומות האחד מזכריה הנביא  יב 12-14 והשני  משני מקומות בתהילים  המקושרים זה בזה  והם תהילים ב 7-8 ותהילים כא 5-6  וצריך לשאול מה הטעם  שראו לבאר זאת על משיח בן יוסף שנהרג ומהיכן שאבו הרעיון הנ"ל שיש משיח בן יוסף שעתיד לההרג והכתוב הזה מדבר אודותיו. והנה  גם הפסוקים המדברים על משיח קשה וסתום לקבל מהם וכתוב על משיח בן יוסף לא נמצא גם אחד ופה איך קישרו דווקא למשיח בן יוסף  ולא לעניינים אחרים  מה השיא אותם להבין כך והעניין הוא כזה שהכתוב בזכריה מדבר על כמה עניינים .
א) בידוע שלפי  נבואת ישעיה ו עיוורון הוטל על עם ישראל בנושא המשיח  והם אינם רואים אותו  ועל כן גם לא שבים בתשובה על חטא שחטאו בו  כי אילו ניראה להם כאחד האדם או כנביא שקר לא יצטערו על מה שפשעו בו  ולפי לימוד חכמיהם  המכים בהם סנוורים ומסמאים עיניהם  הם מטילים בו כול סוגי הדופי שבעולם עד שתחת אשר ישראל  יבושו מהחטא הזה הם עוד מתגאים בו  ואומרים בגאווה  כך וכך אנחנו פעלנו כאילו היו עושי טוב. ותדע ותבין שלימודי הרבנן האלו לא יכלו לפעול פעולתם אילולי כוס התרעלה שהושמה בפי ירושלים העיוורון שהטיל עליהם הקב"ה  ועל כן אומר זכריה בדברו על תשובת ישראל " ושפכתי על בית דוד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד ל היחיד והמר עליו כהמר על הבכור "  כיוון שראו שמדברים פה על שפיכת רוח חן ותחנונים   שיתחננו ישראל לבטל את רוע הגזירה כמו שכתוב בתהילים  קב " פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם " ולפני היה כתוב " אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו "  התוצאה של תפילת הערער תהא שהקבה שמחכה לתפילה הזו אלפים בשנה  כמו שכתוב "ולכן יחכה יהוה לחננכם " (ישעיה ל)  התוצאה תהא " והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור "  בהיותם של ישראל  בנים לקב"ה ובהיותו של המשיח  הבן הבכור נתבאר מה הכוונה שימרו עליו כהמר על הבכור. כשישראל יראו את מי חרפו  בחרבם חרב התורה  אז  יהיו בבכי ומספד הזה . והראיה ניתנת להם כתשובה על תפילתם . וכיוון שראו הרבנן הפסוק הנ"ל והבינו היטב במי המדובר פירשו על משיח אך אם יפרשו סתם על משיח יקום העם מתרדמתו ויכה בהם כי הם היו המסיתים והמדיחים כנגדו  ועל כן פירשו "משיח בן יוסף"  ודווקא מהפסוק הזה תראה שאיוולת היא שאומר " וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור " ואם כן הוא יחיד ואין שני לו ולפי מחשבתם אחר משיח בן יוסף יבוא משיח בן דוד.

נמצא בישעיה הנביא בפרק ט אחר דברו על "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם " ממשיך שם ואומר " כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום לםרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו ..."
והשאלה הנשאלת היא מי הוא הילד הנ"ל כי הנוצרים טוענים שמדברים פה על המשיח שהוא בו זמנית גם " ילד יולד לנו בן ניתן לנו " כלומר אחד מהם עצמם מבני ישראל נולד בקירבם ואינו חיצון ובאותו זמן הילד הנ"ל  הוא ילד אלוהי כנלמד מתאריו " פלא יועץ" "אל גיבור" "אבי-עד" "שר-שלום" בכול אחד מהתיאורים הללו מובלטת עובדת אלוהיותו . אל גיבור מכוון למידת הגבורה  הקשורה בזרוע . אבי עד מכוון לנצחיות ואין סופיות  קיים לעד.  ושר שלום  הוא המולך במידת השלום ולפי הרבנן  שם הקב"ה הוא שלום  וכשמלך המשיח מגיע אינו פותח אלה בשלום.  כעת צריך לומר שבכול ויכוח בין הצדדים הניצים היו בני המחנה התלמודי  מתחמקים מפשט הכתוב ונותנים בו טעמים אחרים זמורות זר נטעים וחמנים  להוציאו מפשוטו והנה נמצא  בתלמוד הבבלי הוכחה  שכך היו מבינים אותו כעל המשיח.והנה היא:
 מסכת דרך ארץ זוטא פרק השלום
"א"ר יהושע גדול הוא השלום ששמו של הקב"ה נקרא שלום שנאמר (שופטים ו) ויקרא לו ה' שלום (א"ר חייא בר אבא מכאן שאסור לשאול בשלום חבירו במקום מטונף מה טעם (שם) ויבן שם גדעון מזבח ויקרא לו ה' שלום) מה מזבח שאינו אוכל ולא שותה ולא מריח ולא נבנה אלא לכפרתן של ישראל נקרא שלום מי שהוא אוהב שלום ורודף שלום ומקדים שלום ומשיב שלום ומטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה רבי יוסי הגלילי אומר אף שמו של משיח נקרא שלום שנאמר (ישעיה ט) אבי עד שר שלום א"ר יהושע גדול הוא השלום שישראל נקראין שלום שנאמר (זכריה ח) כי זרע השלום למי השלום לזרע השלום רבי יוסי הגלילי אומר גדול הוא השלום שבשעה שמלך המשיח נגלה לישראל אין פותח אלא בשלום שנאמר (ישעיה נב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום רבי יוסי הגלילי אומר גדול הוא השלום שבשעת מלחמה אין פותח אלא בשלום שנאמר (דברים כ) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום" ואם כן מודים שהפסוק הנ"ל מדבר ממשיח . תאמר ומה חשיבות אם מודים בכך?  משיב  שפסוק הנ"ל הוא מוכיח  חיבור אלוהות וגשמיות  במשיח  שאינו מכלל הנבראים שאין לקרוא בהם "אל גיבור" "אבי עד"  ו"פלא יועץ"  על כורחך לומר שמוצאו אלוהי  . וזאת למרות שעובדת היותו של ישוע בן האלוהים הייתה תמיד למורת רוחם וזעמם והתעברו בו על שום שכך אמר . "אני ואבי אחד אנו "  ואף שממקומות אחדים בברית החדשה הטעם שהסגירוהו הוא בשל הפרת כבוד השבת  ניראה שזו מעין התחמקות ועיקר האשמה הייתה על סעיף הנ"ל מה שאמר שהוא בן האלוהים  ומה שמופיע שם שסולח על חטאים עצמו.  ובהביננו העניין הה יוסר המכשול  של מה שרואים בישוע המשיח בן האלוהים עבודה זרה  כי הפך דבר נכון דווקא אשר יחרגו מפשט הכתובים הם העובדים אלוהי עץ ואבן יציר כפיים ולא לפי עדות הכתובים.
      •  
        אִיתָא בְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא (א) פֶּרֶק ב' (זֹהַר תְּרוּמָה קעז.):
        'מִנּוּקְבָא דְּפַרְדַּשְׂקָא מָשַׁךְ רוּחָא דְּחַיֵּי לִמְשִׁיחָא':
        [א] כִּי עִקַּר כְּלֵי - זֵינוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הוּא הַתְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹטֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָהוּ מ"ח): "וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ", וּמִשָּׁם עִקַּר חִיּוּתוֹ. וְכָל מִלְחַמְתּוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה וְכָל הַכְּבִישׁוֹת שֶׁיִּכְבּׂשׁ הַכֹּל מִשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם י"א): "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'" וְכוּ'. זֶה בְּחִינַת חֹטֶם, וְזֶה עִקַּר כְּלֵי - זֵינוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית מ"ח):
        "בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מ"ד): "כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטַח וְכוּ' בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ" (ב) בְּחִינַת: "תְּהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ":
        [ב] וְזֶה הַכְּלִי - זַיִן צָרִיךְ לְקַבֵּל עַל - יְדֵי בְּחִינַת יוֹסֵף, הַיְנוּ שְׁמִירַת הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מ"ה): "חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ" (ג). וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קל"ב): "מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ" זֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ, בְּחִינַת תְּפִלָּה. "אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי", הַיְנוּ עַל - יְדֵי בְּחִינַת יוֹסֵף:
        וְיוֹסֵף שֶׁשָּׁמַר אֶת הַבְּרִית, נָטַל אֶת הַבְּכוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה בְּחִינוֹת פִּי שְׁנַיִם, כִּי הַתְּפִלָּה הוּא פִּי שְׁנַיִם. שְׁנַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם וּשְׁאֵלַת צְרָכָיו (ד). וְהוּא בְּחִינַת (תְּהִלִּים קמ"ט): "וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם". בְּחִינַת שְׁתֵּי פִּיּוֹת, בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם. וְנִטַּל מֵרְאוּבֵן עַל - יְדֵי שֶׁחִלֵּל יְצוּעֵי אָבִיו (ה), כִּי הִיא תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית:( ליקוטי מוהרן )
      • ריחו של משיח זה נלמד מהכתוב " והריחו ביראת יהוה ולא למראה עיניו ישפוט" (כלומר מריח ודן) שעל זה מבוסס הסיפור  על בר כוכבא המובא  בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין דף צ"ג, ב': "כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו" (=כיוון שראוהו שאינו מריח ודן הרגוהו) בכלל זה יש להכליל הדיבור על עניין הבל הפה  כי  אוירו של עולם נזדהם בשל  הנחש הקדמוני  אשר בפיו הדיח את חווה  והכניס בתוכה ובזרעה כול ההבל פה  הזה המזוהם עד אשר ישעיה בפרק ו בעלותו אל המשכן העליון   אומר " אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב " כיוון שהמחשבה נעשתה מזוהמת  אז הפה שהוא השער שלה ודאי מזוהם. ועל כן בתהילים כשבא לתאר בני האדם אומר "שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב אל לב ידברו " ועל הצדיק הנלחם בטומאה הפנימית הזו לבל תצא החוצה אומר " צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבור פי " כי זו מדרגה שחושב הרע אך לא יעבור פיו כמו שכתוב במשה " וירע למשה בעבורם כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו " ועוד כהנה רבות המוכיחים  איך נזדהם ונעכר אוירו של עולם . כי  הדמיון  בין  יהוה לבני אדם שמה שהוא בורא עולם בדיבור אף הם בוראים עולם  וכיוון שנזדהמו בנו עולם של שקר  כי זרע הנחש בם  ומחשבתם מחשבת מוות.  אבל כשמגיע בן פרץ  הוא משיח  כתוב בו " ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע " וזה מה שכתוב במשלי  י (מקור חיים פי צדיק )  כי ישוע הוא הצדיק והוא מקור החיים  אשר היה עם האלוהים לפני בריאת עולם ככתוב " באורך ראינו אור ועמך מקור חיים " ופי הצדיק הוא מקור החיים כי ברוח פיו הוא  הפיח נשמת אדם הראשון . ועתיד להפיח  נשמת שוכני עפר  כי אחר הבל פה של מלאך המוות  אשר הפיל הכול למוות  יבוא ריח של חיים ויפיח חיים בכול וזה ע"י המשיח  כי עיקר הזעם על בני האדם בא דווקא מחמת הריח מה שכתוב  בראשית ח21 " וירח יהוה את ריח הניחוח ויאמר יהוה אל ליבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו " ובברכת יצחק את יעקב הוא אומר " ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו יהוה " ומה עניין ראה והוא איננו רואה ?  כי עיקר הראות האמיתית היא לפי הריח מה שנסתר מבני אדם וגלוי לפניו  כי יש ריח נסתר הנודף מכול אדם לפי מעשיו והמשיח הוא מריח הריח הזה . אבל בי אדם  מחמת שהורגלו בו  אינם חשים בו כי נדמה טיבעי בעיניהם . ובברית החדשה נאמר בישוע  בשורת יוחנן "כד) וְיֵשׁוּעַ לֹא הֶאֱמִין לָהֶם יַעַן יָדַע אֶת־יֵצֶר כֻּלָּם׃ כה) וּבְיַעַן לֹא בִקֵּשׁ עֵדוּת אִישׁ בְּאִישׁ כִּי אֶת־מַחְשְׁבוֹת אָדָם הוּא הָיָה מֵבִין"ובבשורת פאולוס השניה אל  הקורינתים   הוא אומר על דעת המשיח " יד) אַךְ בָּרוּךְ הוּא הָאֱלֹהִים הַנּוֹתֵן לָנוּ תְשׁוּעָה בִמְשִׁיחֵנוּ תָּמִיד וְרֵיחַ דַּעְתּוֹ יַזִּיל עַל־יָדֵינוּ בְּכָל־מָקוֹם׃
        טו כִּי אֲנַחְנוּ רֵיחַ הַנִּיחֹחַ הָעֹלֶה מֵאֵת הַמָּשִׁיחַ לֵאלֹהִים בֵּין בְּתוֹךְ         הַנּשָׁעִים וּבֵין בְּתוֹךְ הָאֹבְדִים׃
        טז לָאֵלֶּה רֵיחַ הַמָּוֶת לַמָּוֶת וְלָאֵלֶּה רֵיחַ הַחַיִּים לַחַיִּים וּמִי־הוּא נָכוֹן לִכְהֻנָּה כָזֹאת׃
        יז כִּי אֲנַחְנוּ לֹא כְרַבִּים הַהֹפְכִים דִּבְרֵי אֱלֹהִים כִּי אִם־בְּיִשְׁרַת לֵבָב לִפְנֵי אֱלֹהִים וּבֵאלֹהִים אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים בַּמָּשִׁיחַ"
      • ובפרי צדיק לחנוכה  אות ו  נמצא "
        אבל מי שיש חלול השם בידו כו', כולן תולין ומיתה ממרקת. ואיתא התם היכי דמי חלול השם כו', ר' יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, והיינו שידע שבהכרח לכל נפש לתלות בו המיתה מנורא עלילה על ידי פגם של חילול השם והתנצל שלפניו יש די בעלילה זו. ובגזירת היונים ניתקן החלול השם בעצם על ידי מסירת נפש על קידוש השם והוא תכלית התיקון של משיח בן דוד שנתקן אז על ידי ריח בוגדיו ביתר שאת"
    • ובליקוטי תפילות נמצא "
      [מיוסד ע"פ תורה ל"ב]:
      אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת. ותתן לנו יהוה אלהינו באהבה את תורתך הקדושה על ידי משה נביאך נאמן ביתך, וצוית אותנו לבלי לסור מן הדבר אשר יגידו לנו הצדיקים אמתיים שבכל דור ודור. וברחמיך הרבים חוננת אותנו בכל דור ודור כמה צדיקים וחכמים אמתיים, אשר הורו את ישראל דרך הישר והאמת, והשאירו אחריהם ברכה ספרים קדושים ונוראים להאיר פני תבל, לגלות לנו דרכי תורתך הקדושה, כדי שנזכה לקים את כל דברי תורתך באהבה, למען נזכה להמשיך עלינו על כל אחד ואחד קדושת רוחו של משיח צדקנו, אשר רוחו מרחפת על פני המים על אנפי אוריתא, על הספרים הקדושים של התורה הקדושה, אשר רוחו הקדוש הזה של משיח מלובש בכל אחד ואחד מישראל כפי קדושתו וטהרתו. ועקר קדושתו הוא קדושת הברית, כי רוחו של משיח הולך ומקנא על שמירת הברית, ואפלו על ריח נאוף הוא הולך ומקנא לגדל קדושתו וטהרתו שאינו יכול לסבל שום פגם מפגם הברית אפלו דק מן הדק. כי "רוח אפנו משיח יהוה" מתקנא ביותר על פגם הברית, כי כל ישעו וכל חפצו להטות לב ישראל אליו יתברך, שיזכו להיות שומרי הברית באמת, כרצונו יתברך"
    • ובליקוטי הלכות ברכת הריח וברכת ההודאה הלכה ג "
      כִּי מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינַת חֹטֶם, בְּחִינַת רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה', בְּחִינַת וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה', כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת שֶׁיִּהְיֶה עַל - יְדֵי מָשִׁיחַ זֶה בְּחִינַת רֵיחַ. שֶׁהוּא בְּחִינַת זְרִיחָה וּרְשִׁימָה שֶׁל הַבִּטּוּל כַּנַּ"ל. שֶׁעִקַּר יְדִיעַת וְהַשָּגַת אֱלֹקוּת הוּא עַל - יְדֵי זֶה בְּחִינַת לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טֹבִים וְכוּ' כַּנַּ"ל שֶׁזֶּה נִזְכֶּה בִּשְׁלֵמוּת עַל - יְדֵי מָשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. וְעַל - כֵּן נִקְרָא מָשִׁיחַ עַל שֵׁם הָרֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה " שם שוב סמוכים ענייני משיח וריח  ויבאר גם עניין שיר השירים " ריח שמניך טובים " שהוא המשיח שמו שמן .וגם שהמשיח הוא התגלות אלוהות.ועוד שם "
      בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע בָּרָאתִי תּוֹרָה תַּבְלִין. 'תַּבְלִין' דַּיְקָא בְּחִינַת רֵיחַ טוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁשּׁוֹרָה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֵיחַ, כַּמּוּבָא כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁהוּא הָרוּחַ קִנְאָה שֶׁמְּבַטֵּל תַּאֲוָה זֹאת שֶׁהִיא עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר"
    • למפתח מאמרים
    •  
 

                           אלילות בכסות תורה ומצוות

( פנים וחוץ)

  1.                        בימינו  כשאדם  חילוני ינסה לטעון איזו טענה שהיא כנגד תפיסותיה  של היהדות האורתודוקסית                  הוא        יתקל במכשול אדיר. והמכשול הזה  קיים לאו דווקא  בשל מידת  נכונות או אי    נכונות  דבריו                  אלה  יותר מאשר הצגתו מול היהודי הדתי.
  2. היהודי הדתי מצטייר כאיש האלוהים אדם ההולך בדרך תורה ובמסורת אבות. שומר ונאמן הדרך ואילו הוא היהודי החילוני נתפס על פי רוב  כמעוות, כמורד כנוטש וכבוגד. הרב כדורי זכרונו לברכה  מספר שבפגישתו עם המשיח  הוא קיבל את האינפורמציה הבאה "המשיח איננו מביט על אדם מישראל כ"חילוני" או "דתי", וייתכן אף שלמי שאינם שומרי תורה ומצוות יהיה קל יותר לקבלו, מאחר שתודעתם האמונית פרוצה לחלוטין וכמהים הם לעניינים רוחניים כפי שקורה היום."  אם אכן אלו הדברים צריך לשאול  איך יכול להיות שהחילוניים  יהיו קרובים יותר לקבלו מאשר הדתיים. אם נלך לפי התפיסה המקובלת שמחשבת המשיח היא מחשבת התורה והמצוות זה קשה מאוד להבין את דבריו. אבל אם נלך לפי המחשבה שחכמי ישראל בכול הדורות  עמלו על מנת להרחיק את העם מישוע  ועל כן אדם דתי הוא האדם הרחוק ביותר  מישוע " אם יהיה נידחיכם בקצה השמים משם ישיבך השם אלוהיך "  הדתי הוא מאוד רחוק כי כול תפיסתו ומחשבתו מנוגדים לזה בתכלית הניגוד  ואילו החילוני הפרוץ יכול לקבל כול דבר כולל את המשיח הנחשב ככפירה  בעיני  האורתודקסיה.  מפה יוצאת מחשבה שדווקא הקרובים לקודש  הם המכשול להתגלות הקודש עצמו. אולי שם נמצאת הכפירה הגדולה ביותר המונעת ממשיח להתגלות ולהתקבל. שהרי לפי המסופר בתלמוד  כשנשאל המשיח  מתי הוא מגיע הוא ענה היום. ואינו משקר  אלה הכוונה " היום אל תקשו לבבכם כיום מסה במדבר .."  כלומר המשיח אכן מגיע היום  אבל אנו  המוטים על ידי  חכמנו היושבים לראשנו  איננו יכולים לקבלו ועל כן לפי מחשבתנו לא הגיע.מפה יוצאת הנחה  שאפשר ודווקא  ביהדות שומרת התור והמצוות נמצאת כפירה לא קטנה. אבל יש לברר הדברים היטב  ולא נהא קובעים בראשונה.

 

(ב)

נשאלת השאלה מדוע היהודי הדתי נחשב כנאמן? האם העובדה שאדם לבוש בשחורים זקן וכיפה  כבר די בה  כדי לעשותו נאמן לאלוהים ולדרכיו.מה היינו אומרים על מוסלמי  השומר כשרות או אפילו אינו עובד בשבת ואולי מרבה מאיתנו להתפלל . האם היינו מקבלים אותו  ואת עבודתו כראויה?  וודאי שלא לפי מחשבתנו היא כפירה אפילו יש בה חלקי מצוות ואילו היינו מוסיפים לו עוד כמה מצוות  כמו לדוגמה  ציצית טלית זקן וטהרת משפחה, האם הוא מוכשר כבר?  ודאי שלא זה עדיין מוסלמי עם כמה מצוות. ואם כן  אפשר ונגיע למצב שבו המוסלמי הנ"ל יקיים רוב המצוות יותר מרוב הציבור ועדיין יהיה מוקצה מחמת היותו מוסלמי בשל תפיסתו האמונית. נשאלת השאלה אם התפיסה האמונית די בה כדי להפריד בין ירא אלוהים לטמא נפש. מי יודע אולי גם בקירבנו יש עבודת אלילים לא קטנה שאנו מטייחים אותה במצוות  בציטוט פסוקים הכול כדי שלא יעלה על הדעת ולא ימצא  שהרי גם האשה הזונה ממשלי שלמה  אומרת בצאתה הדיח משלי ז "החזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו זבחי שלמים עלי היום שילמתי נדרי על כן יצאתי לקראתך...לכה נרוה דודים עד הבוקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק " ומי הוא האיש שהלך הדרך מרחוק  אם לא יהוה  שכתוב עליו " יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה באים מארץ מרחק מקצה השמים " "יהוה איש מלחמה יהוה שמו " והיא  מפתה אותו דווקא בכשרות שלה וביראתה  (זבחים  המביאים לשלמות היראה ,ונדרים) ובהחלט עם ישראל הלך אחרי האשה הזונה הזו  וכשמשון  אשר הלך אחרי עיניו והן נוקרו אף עינינו נוקרו עד אשר לא ראינו אותותינו וניתנו כחומר בידיהם להטותו.

 

( בורחים ממה? בורחים למה?)

  • ב)  כשאנחנו מדברים על  מרד,נטישה,וזניחה אי אפשר לומר את המילים האלו בחלל הריק בלא להעלות  איזו תמונה של הדבר שבורחים ,נוטשים או מורדים בו.  וכשאנו משווים קונוטציות שליליות של מרד ובגידה אנו תופסים את הדבר שאנו מסתלקים ממנו כאמת.שהרי אי אפשר לדבר על בגידה או מרד בלא משמעות שלילית  ליוזמים דברים אלו ,וחיובית  לנזנחים.נשאלת השאלה אם אלו שאנו בורחים מהם ומדרכם הם באמת מייצגי האמת שאם כן אז רק רע ושקר אנו נוחלים בהימלטנו מהם, או שהם שקרנים מהסוג הגרוע ביותר ואז אנו מיטיבים בברחנו מהם כמו שאמר דוד המלך "גם מזדים חשוך עבדך אל ימשלו בי אז איתם ונקיתי מפשע רב " (תהי' יט).אך מי ישית ידו על שנינו להוכיח?
  •  

(ג)

שמירת מצוות =אדם ירא אלוהים האם נכון תמיד?

  • אולם המוקש העומד לפנינו מעבר לכול דבר הוא  עובדת שמירת המצוות. המשוואה המתמטית הפשוטה גורסת אדם שומר מצוות= אדם ההולך בדרכי אלוהים.האם נכון תמיד? האם ישנה אפשרות שאדם יהיה שומר מצוות ועם זאת עובד אלילים? אין כוונתי לאיזה פרט זה או אחר  החי בשני עולמות גם בעולמה של תורה , ובאמת חותר בחייו תחתיה.
  •  אלה כוונתי  לדרך עצמה של שומרי תורה ומצוות האם יש עבודת אלילים בדרך עצמה?.עד כמה הדרך הזו באמת נשענת על דבר אלוהים? או שמא דבר אלוהים היה  רק נקודת המוצא של פיתוח אנושי ענק שנעשה כביכול בשמו.?
  •  
  •  מעיון קצר אנו יכולים לראות שעבודת יהוה כוללת שני אלמנטים
  • . 1) זיהוי האלוהים יחודו ודבקות בו ובערכיו
  • 2) שמירת מצוותיו.
  •  הדבר דומה למלך השולט בעם. אפשר לשנוא את המלך ועם זאת לקיים את חוקיו  בבחינת כורח המציאות. אפשר אף לסלק את המלך ולהמשיך לשמור את חוקיו כי הם טובים. או באמתלה שאנו דווקא הקרובים למלך מכול שהרי אנו שומרים את חוקיו. כמו שנימצא הרבה  בעבריינים ובפורעי חוק שהמה דווקא מיטיבים להבין את החוק  מכול אדם ועל כן בהבינם  את החוק מנצלים את פרצותיו ויודעים להלך על החבל הדק באופן כזה שיעשו כול העברות אבל ידיהם נקיות.ולא עוד אלה גם ירשיעו את אותם ישרים שעברו בשגגה  על החוק בהציגם עצמם נאמנים לחוק.
  • ב) אפשר והמלך משנה את חוקיו ואז  נאמנות לחוקים הישנים היא בעצם מרדנות במלך.אבל על מנת  שלא נטעה ונפריח בועות של הרהורים חופשים המנותקים מהמציאות  נלך לאורו של המגדלור התנכי אשר יובילנו לחוף האמת הצרופה.
  • (ד)
  •  
  • (דוגמה תנכית לעבודת אלילים בכסות תורה ומצוות)
  • בספר שמות  פרק לב אנו פוגשים את הסיפור הבא
  • ויתפרקו כל-העם את-נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל-אהרן: ד) ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים: ה) וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר: ו) וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק: ז) וידבר יהוה אל-משה לך-רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים: ח) סרו מהר מן-הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו-לו ויזבחו-לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים.
  •  
  • מה סיפור הזה מלמדנו ?
  • א) בראשונה כתוב ויתפרקו כול העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרון- כביכול עבודת העגל מתחילה כעבודת אלוהים שהרי
  • סילוק של מיני טומאה  ואלילות כאלו   היו כבר בימי יעקב שאמר לבניו(  בראשית לה)
  • ויאמר יעקב אל-ביתו ואל כל-אשר עמו הסרו את-אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם: ג ונקומה ונעלה בית-אל ואעשה-שם מזבח לאל הענה אתי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי: ד ויתנו אל-יעקב את כל- אלהי הנכר אשר בידם ואת-הנזמים אשר באזניהם ויטמן אתם יעקב תחת האלה אשר עם-שכם:
  •  
  •  מיני הורדת בגדים והחלפתם כאלו אנו רואים הרבה בדרשות הרבנים  כאשר בסיום הדרשה של רב כאמנון יצחק  ניגשים בני הנעורים בדמעות בעיניהם ומורידים עגיליהם או הבנות מתכסות בשביס.כול מה שהם אותות חיצונים של חסידות וצדיקות אלו הם הסממנים הראשונים שעבודת האלילים מבקשת לסגל.
  • ויביאו אל אהרון-לכאורה היית אומר יהיו עובדי אלילים  אז יעזבו דרך האבות  ומסורת הזקנים ויפרצו נתיבות חדשות דרכים לא ידעום אבותיהם.
  • ואולם פה רואים אנו שעדיין היו שומעים לאהרון כהן גדול. .כלומר אהרון כשליח יהוה ונבחר מעם עודנו קיים בדת החדשה הסדרים הישנים נשארו רק שאהרון  נעשה מתווך של העם לעבודת אלילים חדשה תחת שם אלוהים אבל מאהרון למטה הסדר נשמר ומאהרון למעלה נפסקו שמי ברזל.
  •  
  • ויאמר אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים - לא מכחשים האלוהים ולא מכחשים פעולתו שהוציאם ממצרים וגם לא לפני שהוציא ההמשך לאבות אברהם יצחק ויעקב.וגם לא אותותיו  ומכותיו .וכביכול עובדי אלוהים אבל מהו אלוהים הזה? הוא אלוהים שפורק מכול תוכן?, הם קוראים לו אלוהים אבל מתכוונים לעגל הזהב. זהו שורשה של עבודת האלילים.
  •  החיצוני נשאר אותו הדבר מקריבים את הקורבנות והעולות, מקיימים המצוות והחוקים, קוראים ומספרים  מעשי האלוהים  ומודים על גודל פועלו אבל באותו הזמן מלבישים את האלוהות בלבוש חדש בלבוש של עגל הזהב.והדברים הם רק בבחינת משל.
  • שהרי ברור שבמה שאלו החליפו בעגל אחרים יכולים להחליף בכול דבר אחר ולקרוא אותו אלוהים.
  • הסכנה שהפרק הזה חושף בפנינו היא הסכנה של כביכול לפי החיצוניות המשך עבודת האלוהים אולם למעשה הדת הזו היא דת חדשה שפירקה את האלוהים הממשי והפכה לעבודת העגל. הפרק הזה מעלה את השאלה הנוקבת  אם אהרון לא היה יוצר עגל מזהב שהוא ממשות נפרדת ברורה השונה עד מאוד מהאלוהים וקל להבחין בעבודת אלילים כזו. אם אהרון היה יוצר  איזו תורה אלילית חדשה שתשביע את רצון העם,מין אלוהים לפי מאביהם מחובר עם הסיפור של האלוהים שהוצא ממצרים ? אם אהרון היה אומר האלוהים מינה אותי לכוהנו ולפיכך אני הוא התורה ואני מלמדכם את האלוהים.   האם לא הייתה זו עבודת אלילים כעשיית עגל הזהב?ואולי אף קשה ממנה  כי יש איזו השחתה  מה שעוזבים מצוות ומוסר לפי הזנות הפנימית הקיימת באדם בכול אדם באשר הוא אדם  שאינו יכול להיות בכול זמן רתום לעול ויש עיתים שהוא פורק וזהו חוטא אבל יודע שחטא   ורואה ברור במה חטא. וכן אילו עבודות אלילים שרואים בבירור היכן נפסקת עבודת אלוהים ומחלה האלילות זה פחות קשה מעבודת אלילים  שהיא בחינת (בעלים) מתלבשת  על עבודת האלוהים ומאכלת אותה בקרבה כאשר איכלו הפרות הרזות את השמנות בחלום פרעה.
  • כול עבודת אלוהים ותהא נכונה ככול שתהא יכולה בכול זמן מין הזמנים להתהפך ולהשתנות לעבודת אלילים . על ידי הכנסת שינויים קטנים שבהם לא יבחינו רוב האנשים  ויעודדו ע"י יצירת רציונליזציה לשינויים אלו, השפעת סמכות הכוהנים ואחריהם סמכות הרוב ניתן להפוך דברים רבים בדת  למשהו תפל או גרוע מכל לעוותם באופן שלא יוכרו עוד ולעומת זאת להגדיל ולהאדיר יסודות שבאמת בכתובים הם רק בבחינת רמז או אפשרות קלושה.
  • (ה)
  • (האלוהים המסתתר והקושי שבזיהוי נאמנות וכפירה )
  •  אנו ממשיכים לספר תהילים  שם  מלמדנו דויד דבר מעניין ( תהילים מ)
  • "לא-נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך: כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות: אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר: הלא- אלהים יחקר-זאת כי-הוא ידע תעלמות לב: כי- עליך הרגנו כל-היום נחשבנו כצאן טבחה:
  •  
  • לכאורה נאמנים  לא נסוגנו ממך והמשכנו בעבודתך חרף צרות רבות שבאו עלינו,ואתה האלוהים החשכת דרכינו.ואז הוא מוסיף את הדבר הבא " אם שכחנו שם אלוהינו ונפרוש כפינו לאל זר הלא אלוהים יחקור זאת כי הוא יודע תעלומות הלב" מה עניין תעלומות הלב לפרישת הכפיים לאל זר? הרי עבודת אלילים היא גלויה לכול? מדוע האלוהים יחקור זאת? האם משום שאדם יכול לומר שהוא עובד את אלוהי ישראל וישמור מצוותיו ובאותו הזמן לא יהיה אלה עובד אלילים? היות והאלוהים של ישראל איננו פסל ואליל גלוי עיניים הרי שהוא במידה רבה אלוהים נסתר כמו שכתוב בישעיה הנביא מה- טו "אכן אתה אל מסתתר אלוהי ישראל מושיע"  ואם הוא אל מסתתר  הרי שבמידה רבה הוא בעצם רעיון החקוק בראש ובלב האנשים וזו גם הסיבה לחוסר האמונה בלב רבים שהוא אלוהים מסתתר ולכן הרוצה לכפור בו כופר בו כיוון שמציאותו יתברך בעולם הזה ובזמן הזה היא מציאות רעיונית. אם אנו מגיעים למסקנה שמציאותו הנוכחית כיום היא ברעיון הטבוע באנשים ,וכן מהלוגיקה הנראית ממעשיו ( יש ניברא חייב שיהיה בורא) ובעיקר ומעבר לכול דבר מדברו.
  • יוצא מכך שקל לסרס את ממשות האלוהים באותו אופן שאילו מסתיר אני את ידי מאחורי גבי ושואל את האנשים מה אני מסתיר מאחורי היד יכולה התשובה להיות כמעט כול דבר. וזאת כיוון שכשאין ידיעה ברורה הדבר הנסתר יכול להיות כול דבר.ולכן רבו מאוד השקרים והטעויות  האשליות והחלומות שרקמו בני האדם אודות האלוהות.

(ו)

(הכתובים מורה האמת או כחומר בידי היוצר להטותו )

  •  יכולים היינו להניח שכיוון שיש לנו את דברו שהנחיל לנו יש לנו ידיעה שלמה של האלוהות. אבל לא כך הדבר.
  • אנו רואים שקיימות מסורות שונות של פרשנות אפילו על אותו הספר הפירושים שונים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. אפילו רבנים שונים המשתייכים לאותו זרם ביהדות תופסים  פרק מסוים בתפיסות שונות. בכלל התפיסות אנו חייבים לומר שנעשתה הטיה ואתן דוגמה.
  •  נאמר בספר בראשית א 26 " נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים.." כעת מהפסוק הזה יוצא שהיה ריבוי בעושים לשון " נעשה" אולם במבוכה יותר גדולה באו הפרשנים למראה ההמשך " אדם בצלמנו כדמותנו " מדברים אלו אפשר להסיק את המסקנות הבאות.
  • א)  היו פועלים רבים בעשייה  -לשון נעשה
  • ב)  לאלוהים יש צלם ודמות והוא ברא את האדם בצלם הזה
  • ג) הצלם והדמות האלו אינם לו לבדו אלה לנוכח נוסף איתו ( צלמנו כדמותנו)
  • ד) האלוהים נועץ עם אותו נוכח
  • הפרשנים ביהדות המסורתית היו במגע תכוף עם פרשנות נוצרית על אותם פרקים שהרי את רוב פעלם יש לפרש על רקע ההתעמתות עם אותה פרשנות. לפי התפיסה הנוצרית את הדברים אומר האלוהים האב לישוע בנו, שהוא מלאך הפנים הנושא את צלם האלוהים.הצלם של אלוהים הוא בדמות אדם והוא ישוע המשיח.  בראותם פרשנות זו שהיא הגיונית מאוד פחדו שמא יפרוץ הדבר בעם כיוון שההתאמה נראית הגיונית מאוד ומתקבלת על הדעת בלא כול קושיות בייחוד לאור האמור בנביאים ישעיה ו  ויחזקאל  א)  ובמקומות רבים מתארים דמות האלוהים  ולה דמיון לבן אדם כולל דניאל המתארו כעתיק יומין ומתארו כיושב על כסא ) כדי שלא יתגלה הדבר בעם וירבה שהרי אם הם מחזיקים באותם רעיונות כמו מה שמחזיקה הנצרות  יוצא שהם לא ניגוד כה גדול אחד לשני ואם הם קרובים מי יודע אולי יחלו איזה דיאלוג אולי ישתכנעו רבים  שטענות ישוע והנצרות אינם שקריות לכן היה צריך לעזוב את הטקסט כפי שהוא מונח  ולחפש רק את ההרחקות(אותם קטעים בטקסט התנכי שמרחיקים את הגשמיות) היה צורך להטות את הדברים באופן שאי אפשר יהיה לראות בהם ממשות כזו של הדברים לכן היהדות המסורתית טוענת
  • א) הפועלים הרבים שאלוהים מדבר איתם הם המלאכים
  • ב) לאלוהים אין צלם ודמות והדברים נאמרים כמשל במילים צלם ודמות מתכוונים לדמיון רוחני או שהכוונה לצלם של המלאכים.
  • ג) אלוהים הוא לא רק אחד אלה גם יחיד ואין לו לא בן ולא שותפים באלוהות.
  • ד) האלוהים לא יכול להיות בלבוש אדם  כי זהו צמצום של אלוהותו  והוא לא מתקבל על הדעת.
  • לכן אנו רואים איך קטע כזה למעשה גרם ליהדות התלמודית לשנות לחלוטין את פני האלוהים באופן שהאלוהים החקוק בדברו לא יוכר אלה במה שהכוהנים ( רבנים) יראו לעם ויאמרו לו " אלה אלוהיך ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים "
  • הד לויכוח הנ"ל אנו מוצאים בעיקרי הרמבם שם הוא מעז לקבוע
  • ג) ואין לו גוף ודמות הגוף
  • בהמשך דבריו אלו נעשו  עיקר היהדות וכול החורג מאחד מעיקריו הוא ככופר ביהדות. וצריך לשאול אפשר שיבוא הרמבם ויחשוב או ירצה להניח  שלקבה אין גוף ודמות הגוף ודבריו אלו יקבלו תוקף של אמת מוחלטת  אבסולוטית ומי שיפקפק בדבריו אלו או יעז להניח אחרת יוכר ככופר . התחת אלוהים הוא? האם רוח הקודש גילה לו זאת. אין שום בעיה אם אדם יבוא ויניח איזו הנחה לדוגמה שהקבה  אי אפשר שיהיה לו גוף כי הוא מעל החומר המתכלה והמוגבל. אבל צריך לקבל טענה הזו  בצורה מוגבלת כעוד טענה או הנחה ולא כאמת מוחלטת.
  • ב) אם אנו קובעים שהקבה לא יכול להיות משהוא בדוגמה שלפנינו "אלוהים לא יכול להיות בעל גוף  אזי אנו עצמנו מגבילים את האלוהים ואז אלוהינו אינו אלוהי התנך ואם כן הוא מעשה ידינו =עבודת אלילים.
  • ג) מה יעשה הרמבם עם כול הטקסטים התנכים השזורים הרבה בתיאורי אלוהות ברורים ולא רק על דרך הדימוי  כמו "ארך אף"  אלה ממש תיאורים ברורים של מה שראו או שכתוב שלעתיד לבוא יראו הגויים את זרוע יהוה. האם גם זה על דרך הדימוי?  האם איננו מסרסים את הכתובים בנתחנו אותם בדרך הזו.
  • קטעים מסורסים רבים כאלו פזורים לאורך ולרוחב המקרא ואם מקטע אחד כמו זה שבו עסקנו אנו רואים הטיה כה גדולה מהאמת התנכית  נוכל להבין מה גודל השוני מהתמונה התנכית הכוללת באופן כזה שע"י שינוים רבים כאלו לא יוכר כלל אלוהי ישראל מלבד השם שממשיכים לקרוא אותו אלוהי ישראל אבל תוכנו רוקן.לכן איננו מתפלאים לפגוש פסוקים כמו זה של מלאכי הנביא האומר בפרק ג של סיפרו " היקבע אדם אלוהים כי אתם קובעים אותי  ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה במארה אתם נוארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו " ובהושע ז 13 " אוי להם כי נדדו ממני שוד להם כי פשעו בי ואנוכי אפדם והמה דיברו עלי כזבים " מכול הדברים האלו עולה התמונה של שינוי האלוהים ודמותו אף שעבודתו תורת המצוות נשמרה , דמותו סולפה עד היסוד ולכן אנו קוראים גם בתורה שישראל בהיותם בגולה היו עובדים אלילי עץ ואבן  כשם שאנו קוראים  בדברים כח " יולך יהוה אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי לא ידעת אתה ואבותיך ועבדת שם אלוהים אחרים עץ ואבן"
  •  ובהמשך 64 " והפיצך יהוה בכול העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ ועבדת שם אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ ואבן " אין אנו יכולים כבר לומר שהכוונה לגלות בבל כפי שבוודאי כמה יחפצו לומר שהרי מדבר בגלות לכול העמים וזה קרה רק אחרי חורבן הבית  ומפה  שהכוונה שהדת שבה אוחז עם ישראל עד היום היא דת עץ ואבן ולחיזוק דברי אביא מהכתוב בדברים ד 27 " והפיץ יהוה אותכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג יהוה אותכם שמה ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון ובקשתם משם את יהוה אלוהיך ומצאת כי תדרשנו בכול לבבך ובכול נפשך בצר לך ומצאוך כול הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יהוה אלוהיך ושמעת בקולו "
  • הדברים רק מחזקים את הנאמר קודם והם מדגישים באופן חזק וברור יותר שעבודת האלילים הרוחנית הזו נמשכת  עד אחרית הימים  ורק באחרית הימים ישוב העם אל האלוהים. באמת.
  •  
  • דברים דומים לאלו משמיע הנביא ישעיה בפרק א אם נקרא בעיון את הפרק נוכל לראות שהעם שבו גוער ישעיה הנביא הוא עם שחרף מעשי הסדום שבו הוא עם שלמראית עין שומר מצוות. כמו שאנו יכולים לראות בפסוקים הבאים
  • 4 " הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים  בנים משחיתים עזבו את יהוה ניאצו את קדוש ישראל נזורו אחר" העם הזה עזב את יהוה ואת קדוש ישראל הלא הוא משיח  והוא עם כבד בחטאיו
  • בפסוק 10 הוא אומר " שימעו דבר יהוה קציני סדום האזינו תורת אלוהינו עם עמורה למה לי רוב זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא לי חודש ושבת קרוא מקרא לא אוכל און ועצרה חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו על לטורח נלאיתי נשוא ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם  גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו "
  • עיקר העניינים הוא  שחרף העובדה שמכונים עם סדום ועמורה ניתן לראות מהקטע שהיו יראי אלוהים ( עולות-עבודת הקורבנות בבית המקדש- באים לראות את פניו - עליה לרגל  לתפילה לאלוהים-קורבנות ושמירת חגים,מנחות וקטורות אף הם להלל שמו ומצוים בתורה, חודש ושבת קרוא מקרא  קריאת הכתובים מפה שלא היו רחוקים מידיעתו וחיפשו להזכיר דבריו. חודשים ומועדים הכוונה ראשי חודש וחגים שחוגגים מציווי אלוהים ,ולבסוף מוזכרות התפילות.
  • לא שרוצה אני להוריד בחשיבות של עבודה זו ושל העושים אותם אבל אנו רואים שכול אותם דברים גם כשמקוימים עשוים להיות עבודת אלילים כי הוא אומר שהאלוהים לא חפץ בהם ומכנה אותם עם סדום ועמורה ואין זו הפעם היחידה שהנביא מכנה אותם כך  וגם בשאר נביאים אפשר למצוא אפיונים דומים. בכול  זאת העבודה הזו שהיא נראית כנכונה יכולה להתהפך ולהיעשות אלילות גמורה. מדוע נבין מההמשך  ישעיה א 16 רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע: למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה:
  • מכול הדברים האלו אנו רואים את מה שחסרו. הנקיון והטהרה היו חיצונים למראית עין ולטקס בלבד לא היה כול ניסיון להתנקות באמת מטומאת הלב
  • להסיר את הרוע לחדול מלהרע ללמוד היטב איך להתקרב לאלוהים ואיך להשתחרר מהרע זהו ללמוד היטב ,צריך להבין שגם הלימוד נעשה ממוטיבציה מסוימת אפשר ללמוד כדי להיות בעל ידע רב, אפשר כדי לעשות רושם על אנשים, לא זה נקרא ללמוד היטב לא הכוונה להאביס את השכל בנתונים רבים שאינם נותנים כול שינוי פנימי. עיקר התורה הוא שינוי לב האדם. הלימוד הטוב מכוון לשינוי והלימוד הרע  מכוון להישארות באותו מצב והתמלאות בשביעות רצון עצמית. לימודם של ישראל כמעט תמיד הוביל לניפוח הגאווה הלאומית כעם " אנחנו זרע אברהם " " ועמך כולם צדיקים" " הגויים אינם אדם ואין להם נפש" " הכול נברא רק בעבור ישראל " דבר ברור  הוא שאדם החי בתפיסות כאלו לא יכול להגיע לא להכרת שפלותו לא לענווה שהיא הפתח ליראת יהוה. ולא לחוכמה הבאה בעקבות יראה זו. הדרך הזו שהלכו בה היא בעצם ביטול התורה. הם למדו לא לידיעת האמת ולא לשינוי פנימי אלה רק לבסס את מה שכבר קיים ולהגדיל את הגאווה ותחושת העליונות " אתה בחרתנו מכול העמים" תפיסה זו גם אם מושרשת בפסוקי תורה מסוימים וגם עם נעשית במסגרת של לימוד התורה היא בבחינת אלילות גמורה. וישוע בהתקפותיו על מנהגי הפרושים הזהיר מכך הרבה.
  •  
  • סיכום הדברים
  • מהחקירה הקטנה שערכנו עולים הנתונים הבאים
  • א) האפשרות שאדם ישמור מצוות ועם זאת יהא עובד אלילים היא סבירה ביותר לפי הכתובים.
  • ב) גם כשמאמינים באלוהים  ועושים עבודתו ניתן להוריק את האלוהים מתוכנו הרוחני ולהחליפו באלוהים אחר וזו עודנה אלילות.
  • ג) אלוהי ישראל הוא אלוהים מסתתר בניגוד לאלילים  הוא מעורפל ולכן  יותר ניתפס במושגים של דמיון ומחשבה מאשר באופן מוחשי דבר הגורם לתולדת מגוון אלילויות שונות.
  • ד) גם כשנסמכים על דבר יהוה כמפתח להכרתו עדיין ניתן לעוות את הכתוב
  • באופן שהכתוב לא יובן ללא פירוש המבאר וממילא ניתן לדברים טעם אחר מטעמם שהרי אילו דברי המבאר כדברי המבואר מה טעם בדברי המבאר.
  • דבר זה מכנים אנו הרחקה, יש עניין של פרשנות שהיא חשיבתו של אדם העמל בתורה אולם כשאדם מבקש לפירושו סמכות יחידה שאין עליה עוררין על מה שבכתובים הוא מעורפל או מנוגד או שיש עדויות מפה ומשם. הרי זו אלילות.
  • ה) דויד המלך טוען שאפשר אפילו למות למען שם יהוה ולא לסוג מבריתו ועם זאת להיות עובד אלילים שהרי האלילות נחקרת מהכתוב בלב כמו שהוא אומר  " הלא אלוהים יחקור זאת כי הוא יודע תעלומות הלב"
  • ו) היהדות התלמודית עיוותה את האלוהות כפי שהיא מופיעה במקרא ולכן ממילא האלוהים המתואר על ידיה והמכונה אלוהי ישראל דינו אינו שונה מדין עגל הזהב.(ישעיה מח1)
  • ז) מישעיה א למדנו שהרבה אותות חיצונים של צדיקות יכולים לחפות על מידות סדומיות באופן שמה שניראה כלפי חוץ כצדיקות הוא למעשה ידים השופכות דם (לשון ישעיה")
  • ח) גם ללימוד מהכתובים יש מוטיבציה ובהתאם לכך יש לימוד טוב ויש לימוד רע. הלימוד הטוב הוא הלימוד שמטרתו  לדעת איך האדם המוגבל יכול חרף מוגבלותו להתקרב לאלוהים יכיר בשפלותו ויגיע למידת הענווה ואהבת האדם. הלימוד הרע מפתח את הגאווה והעליונות על כול אדם בדרך הלימוד הרע אדם המקיים מצווה נוטה לראות עצמו כנעלה על אחרים ומכאן ועד לפשע כלפי האחרים הדרך קצרה מאוד כמאמר ישעיה.
  • ט) היהדות התלמודית היא עובדת אלילים היא עובדת אלילי עץ ואבן מעשי ידי אדם האלוהים הבטיח שרק באחרית הימים עמו ישובו ממעשי ידיהם ומהעגל שיצרו להם לעבוד אל חי.
  • י) שלא יובן לא נכון ולא יצאנו במאמרנו כנגד שמירת המצוות -שמירת המצוות בפני עצמה היא דבר יפה והתורה שהאלוהים נתן לעמו היא אור גדול. אבל כשהופכים מצוות כגון תפילין או שמירת כשרות לעיקר ומקדמים אותן על פני ואהבת לרעך כמוך עשיית משפט צדק עבודה על המידות, תחושת חטא ושפלות רוחנית , אז העבודה הזו דינה כדין עבודת אלילים.
  • אבל כשעבודת המצוות מצורפת לאמונה נכונה ולמידות טובות וישרות של אהבה מוסריות אי פגיעה באחר ורצון לעזור ולתמוך בחלש ובנרדף זוהי עבודה שלמה. אין ברצוננו לתקוף עבודת המצוות של כלל ישראל  ואנו  טוענים לפני כול אדם  בין שיקבל עיקר דברינו ובין שלא כי שומה על כול יהודי לקיים  כמה שרק יוכל מהמצוות, ולא לבטל המצוות יצאנו אלה להלחם  בשאור שבעיסה היסוד העמלקי המסתיר עצמו בכסות צדיקות.
  •  מפתח מאמרים
 
 
  1.   כך כשיבוא משיח במהרה בימינו, אין אומרים שירה עד שיתחרף המשיח, שנאמר (תהלים פט, נב) אשר חרפו עקבות משיחך. ועד שיפלו לפניו בעל אצבעות, זו עכו"ם הרשעה, שנאמר (דניאל ב, מב) ואצבעת רגליא מנהון ברזל וגו'. ועד שיפלו לפניו ארבע מלכיות, שנאמר (זכריה יד, ב) ואספתי את כל הגוים אל ירושלים (מדרש תהילים יח ) מפתח מאמרים
  2.  
  3.  
  4.                                             שיהיו  חכמי ישראל מבזים למשיח ולא יאמינו בו
  5. ויאמר אליי: מנחם בן עמיאל יבוא פתאום בחודש ניסן, בארבעה עשר בו, ויעמוד על בקעת ארבאל, אשר ליהושע בן שרף, ויצאו אליו כל חכמי ישראל. ולהם יאמר בן עמיאל: אני הוא משיח, אשר שלחני ה’ לבשרכם ולהצילכם מיד צורריכם. ויביטו בו החכמים, ויבזוהו, כמו שאתה בזית אותו, ולא יאמינו בו. ותבער בו חמתו, וילבש בגדי נקם תלבושת, ויבוא בשערי-ירושלים, ועימו אליהו הנביא, ויקיצו ויְחַיוּ את נחמיה בן חושיאל הנהרג, ויאמינו במנחם בן עמיאל. מפתח מאמרים
  6.                       שיהיה  המשיח פצוע ונבזה וישב בשער רומא עד עת קץ וביודעם אותו ישתנה מראהו
  7. ויאמר ה’ אליי: "לך אל בית התורף (נוסח ישן: בית הליצות), מקום השוק". ואלך כאשר ציווני.
    ויאמר אלי: "פנה לך הלאה". ואפנה, ויגע בי, וראיתי איש נבזה ופצוע. ויאמר אליי האיש הפצוע ונבזה: זרובבל! מה לך פה?
    ואען ואומר: רוח ה’ נשאני, באשר לא אדע, ויוליכני בזה המקום.
    ויאמר אלי: אל תירא, למען הראותך הובאת הנה. וכשומעי דבריו, ניחמתי, ושאלתי לו: מה שם המקום הזה?
    ויאמר אליי: זו היא רומא רבה, שאני אסור בה בכלא, עד בוא קיצי (נ"י: אני משיח השם, שאני אסור פה עד עת קץ). ( ספר זורבבל)
  8. וכשומעי זאת הסתרתי פניי רגע ממנו, ואשוב ואביט אליו, והסתרתי עוד כי יראתי. ויאמר אליי: אל תירא, ואל תחת. למה אתה מחריש, והסתרת פניך ממני?
    ואומר: שמעתי שמעך, כי משיח אלוקי- יעקב אתה. ומיד נדמה אלי כנער מכלול יופי ונעים אין כמותו
  9.                             
  10. שאל [רבי יהושע בן לוי] אותו [את אליהו הנביא]: מתי בא המשיח?
    השיב לו [אליהו הנביא]: תשאל אותו בעצמו.
    [שאל ריב"ל]: והיכן הוא יושב?
    [השיב לו אליהו הנביא]: בפתחה של רומי.
    [הוסיף לשאול ריב"ל]: ומהו סימנו?
    [השיב אליהו הנביא]: יושב בין עניים סובלי חולאים, וכולם מתירים וקושרים [את תחבושותיהם] בפעם אחת, רק הוא מתיר וקושר [את התחבושות] אחת אחרי השניה, כדי שאם יצטרך להגיע, לא יתעכב.
    הלך אליו [ריב"ל] וכו’… (סנהדרין צח)מפתח מאמרים

 

  1.                                זהות בין המשיח לבין מטטרון שר הפנים והמשיח היה עם האבות
  2. ויוסף (לדבר אליי) מטט’ המלאך, ויאמר לי: אני הוא מטט’, שר הפָּנִים, ומיכאל שמי, וישימני להיות על עמו ועל אוהביו, אני שנהגתי את אברהם בכל ארץ כנען, ואני הוא אשר פדיתי את יצחק, ונאבקתי עם יעקב במעבר יבוק, ואני שנהגתי את ישראל במדבר ארבעים שנה בשם ה’, ואני שנגליתי ליהושע בגלגל, ואני הוא ששמי כשם רבי, ושמו בקרבי. ואתה, זרובבל בן שאלתיאל, שאל ממני ואגידה מה יקרה לעמך באחרית הימים.
  3. ואען ואומר: מי האיש הזה?
    ויאמר לי: זה משיח ה’, הצפוּן כאן עד עת קץ (נ"י: ויאמר לי: משיח ה’, אשר יבוא בעת קץ, ושמו מנחם בן עמיאל, ונולד לבית דוד מלך ישראל בבוא נבוכדנצאר על ירושלים, ויישאהו רוח, ויצפנהו כאן עד עת קץ).
  5. " וחוזרין אומות העולם בתשובה מיד עומד שרו של משיח משתבח לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו רבונו של עולם אם יש לך יסורין גדולים מאלו יסרני ואחד מאומות העולם לא יראו ולא יתענגו מהטובה הצפונה לישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא אפרים משיח צדקי גם אני כך רוצה לעשות אלא חסתי על כבודך מיד נוטל הקדוש ברוך הוא שני קולרין של ברזל ומניחן על כתפו של משיח ואומר לו אחד לעון דורך ואחד של אומות העולם באותו שעה חוזרין ישראל לדעת אחרת ומבזין למשיח ואומרים אוי לנו שתעינו אחר משוגע זה אמר להם הקדוש ברוך הוא משוגע אתם קורין אותו עכשיו תראו את האור שלו שהיא מהלכת סביבותיו שנאמר (תהלים נ ג) וסביביו נשערה מאד וכל שהאמין בו אינו נמחק מספר החיים שנאמר (דניאל יב א) ובעת ההיא ימלט עמך:
  6.  
  •  
  • פרקי היכלות רבתי פרק מ אות א
  • ויביטו הזקנים כי הוא(משיח) נבזה ולבוש בלויים יבזו אותו כאשר בזתה את הזקנים כי הוא נבזה ותבער בו חמתו ויסר בגדיו מעליו וילבש בגדי נקם תלבושת ויבא עמו אליהו הנביא וילכו לירושלם ויחיה את נחמיה בן חושיאל הנקבר בשערי ירושלם וילכו אל עדת ישראל ויראוהו בני ישראל כי נחמיה עמו ויאמינו במנחם בן עמיאל דבר מטטרו"ן
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  " ובשעה שהמשיח יעלה מבית האסורין מתעסק על אומות העולם לכל עם ואומרים לו מפני מה אתה רוצה לעקור שבעים אומות מפני אומה אחת כל רעות שיש בעמנו יש בעמך גנבים יש בעמנו גנבים יש בעמך שופכי דמים יש בעמנו שופכי דמים יש בעמך מגלה עריות יש בעמנו מגלה עריות יש בעמך. (פרקי היכלות פרק לו אות ב)
  •  
  •  
  •  
  • פסיקתא רבתי פרשה לד
  • צדיק ונושע הוא [זה] משיח (שמצדקו) [שמצדיק] דינו על ישראל כששחקו עליו כשיושב בבית האסורים והוא נקרא צדיק למה נקרא נושע אלא שמצדיק עליהם את הדין (אמר) [ואומר] להם כולכם בני הלא אתם אלא כי תושעו כולכם ברחמיו של הקדוש ברוך הוא:
  • עני ורוכב על חמור זה משיח ולמה נקרא שמו עני שנתענה כל אותם השנים בבית האסורים ושחקו עליו פושעי ישראל (מפני שרוכב) [רוכב] על חמור מפני הרשעים אין להם זכות ההולך הלך ויזכור אבות בזכות של משיח הקב"ה (מגין עליכם) [מגן עליהם ומוליכם] דרך ישרה וגואל (אתכם) [אותם] שנאמר בבכי יבואו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא (ירמיה ל"א ט') מה ת"ל הוא [הוא] לימות המשיח הוא לעולם הבא ואין אחר עמו (ואין אחר). ואויביו אלביש בושת (תהלים קל"ב י"ח) אלו החלוקים עליו ועליו יציץ נזרו (שם) עליו ועל הדומים לו:מפתח מאמרים
  •  
  • תורתו של משה  הבל לפני תורתו של משיח ושמשיח עתיד להביא תורה חדשה
  • מדרש רבה קהלת פרשה יא
  • (א) ח כי אם שנים הרבה ישמח בשמחת התורה ויזכר את ימי החשך אלו ימי הרעה כי הרבה יהיו תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח
  •  
  • תנא דבי אליהו זוטא פרק כ
  • כיצד עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו. וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם וחמה ומזלות מימינו של הקב"ה ולבנה וכוכבים משמאלו והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי משיח
  •  
  • "הוא בא לתת מצוות לגויים" (שוח"ט כ"א)
  •  
  • ורבנן אמרי אני נאסר לגפן ושורקה עירו והאתונו לכשיבא אותו שכתוב בו (זכריה ט) עני ורוכב על חמור וגו' כבס ביין לבושו שהוא מחוור להן דברי תורה ובדם ענבים סותה שהוא מחוור להם טעיותיהן א"ר חנין אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא שנא' (ישעיה יא) אליו גוים ידרושו לא ישראל א"כ למה מלך המשיח בא ומה הוא בא לעשות לכנס גליותיהן של ישראל וליתן להם שלשים מצות הה"ד (מדרש רבה בראשית פרשה צח)
  •  
  • תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות משיח(תלמוד בבלי סנהדרין דף צז)
 
 
  • מדרש תנחומא תולדות יד
  • (יד) שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו' (תהלים קכא) זשה"כ (זכריה ד) מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור זה משיח בן דוד ולמה נקרא שמו הר הגדול שהוא גדול מן האבות שנאמר (ישעיה נב) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד ירום מאברהם ונשא מיצחק וגבה מיעקב ירום מאברהם שנאמר (בראשית יד) הרמותי יד אל ה' ונשא ממשה שאמר (במדבר יא) כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגבה כמלאכי השרת שנאמר (יחזקאל א) וגבותם מלאות עינים לכך נאמר מי אתה הר הגדול וממי הוא יוצא מזרובבל ולמה נקרא שמו זרובבל מפני שנולד בבבל ומי הוא מדוד שנאמר (ד"ה א ג) ובן שלמה רחבעם אביה בנו וגו' עד ודליה וענני שבעה (ס"א ע"כ דברי הימים) ומהו ענני זה משיח (זכריה ד) כי מי בז ליום קטנות שבעה אלה שנאמר (דניאל ז) הזה הוית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא וענני שבעה מהו שבעה מה שכתוב במלך המשיח כי כי בז ליום קטנות שבעה אלה לכך נאמר מי אתה הר הגדול זה שכתוב בו (ישעיה יא) ושפט בצדק דלים וגו' (זכריה ד) והוציא את האבן הראשה וגו' מה כתיב אחריו באדין דקו כחדה (ואז נפוצו יחד הברזל והחרס הנחושת הכסף והזהב והיו כוץ הגרנות )וגו' וכתיב ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא(תרגום-והאבן שפגעה בצלם היתה להר גדול שמילא את כול הארץ ) (דניאל ב) לכך נאמר מי אתה הר הגדול והיכן הוא בא דרך ההרים שנאמר (ישעיה נב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו' באותה שעה יהיו ישראל מסתכלין ואומרים אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ אמן כן יהי רצון:

 
  • (בויכוחים  עם בני הנצרות הדגישו הרבנים את טיבעו הגשמי והארצי של המשיח  והיו מדברים על  משיח שהוא מהעליונים ואין טיבעו טבע אדם כעל כפירה וגידוף זה כלפי חוץ אבל בתוך ספריהם מודים באמת שהמשיח אינו מכלל אדם הראשון אלה הוא בריה חדשה ורוחנית  שאין הטבע החוטא של כלל הנולדים מאדם הראשון מצוי בו ועל כן הוא כשר להיות כפרתם של ישראל מה שאינו אפשרי אפילו לצדיקים שאמר כבר שלמה " כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"  ומפה שגם צדיקים נזקקים לכפרה ואינם יכולים לכפר כי על הקורבן להיות ללא מום. אבל המשיח שאינו מכלל האדם שאמור  בו " ואני תולעת ולא איש חרפת אדם ובזויי מעם " בו אפשר לכפר  בהיותו ללא חטא נעשה חטאת עבורנו" 
  • מדרש תהילים מזמור ב
  • (ר' הונא אמר, לשלשה חלקים נחלקו היסורין. אחת נטלו אבות העולם וכל הדורות, ואחת דורו של שמד, ואחת דורו של משיח). וכד תיתי שעתיה אומר הקב"ה עלי לבראתו בריה חדשה.
  • מדרש רבה בראשית פרשה כג
  • ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר וגו' רבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר נסתכלה אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואי זה זה מלך המשיח תחת הבל כי הרגו קין
  • מדרש רבא בראשית נא
  • ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן וגו' שהיו סבורות שנתכלה העולם כדור המבול לכה נשקה את אבינו יין וגו' ר' תנחומא משום רבי שמואל ונחיה מאבינו זרע ונחיה מאבינו בן אין כתיב כאן אלא ונחיה מאבינו זרע אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואי זה זה מלך המשיח 
 
 
  •  
  • פירשו תהילים ב :על המשיח וממנו יובן שהמשיח הוא הבן הנולד מאלוהים לו אומר יהוה " בני אתה אני היום ילדתיך"והוא אדון  כול הארץ
  • ג' בני אדם אמר להם הקב"ה שאל, ואלו הן - שלמה ואחז ומלך המשיח. שלמה, שנאמר (מלכים-א ג, ה) בגבעון נראה ה' אל שלמה וכו'. אחז, שנאמר (ישעיה ז, יא) שאל לך אות. ולמה נקרא שמו אחז, שאחז אותו מלהביא טובה לעולם. דבר אחר, שאחז בתי מדרשות מלעסוק בתורה. מלך המשיח, שנאמר, שאל ממני ואתנה.
  •  
  • בבלי מסכת סוכה דף נב.א
  • תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקדוש ברוך הוא שאל ממני דבר ואתן לך שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבונו של עולם איני מבקש ממך אלא חיים אומר לו חיים עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתתה לו (תהילים כא ) מפה תבין שהבינו כללות המזמור שמדבר ממלך המשיח

 

  •                                                        תהילים קי  המשיח האדון
  •  
  • מפה יובן שהמשיח הוא האדון היושב לימין יהוה בתהילים קי ומפה אגב יובן שאין הוא מבניו של דוד שקורא לו אדון ואין דרך האבות לקרוא לבניהם אדון.ויהיו לו אויבים שעתיד הקב"ה להשית תחת רגליו
  • תהילים יח
  • רבי יודן בשם רבי חמא אמר, לעתיד לבוא הקב"ה מושיב מלך משיח לימינו, שנאמר (תהלים קי, א) נאם ה' לאדוני שב לימיני. ואברהם לשמאלו, ופניו מתכרכמין, ואומר, בן בני יושב על הימין ואני על השמאל. והקב"ה מפייסו, ואומר, בן בנך לימיני ואני על ימינך. כביכול, (שם, ה) ה' על ימינך. הוי, וענותך תרבני:
  •  
  •  פתיל תכלת ומטך זה מלך המשיח המד"א (ישעיה יא) ויצא חוטר מגזע ישי (תהלים קי) מטה עוזך ישלח ה' מציון ויתן לה וגו' ( מדרש רבה בראשית פרשה פה)
  •  
  • לפי הפסוק ממיכה ה  "ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם "
  • המילוי בברית החדשה מתי ב " בעת שנולד ישוע בבית לחם יהודה בימי הורדוס המלך באו לירושלים.."
  • מדרש רבה איכה פרשה א פסקה נא
    והדא מסייע להדא דר' יודן בשם ר' איבו עובדא הוה בחד בר נש דהוה קא רדי געת חדא תורתיה עבר עלוי חד ערבי א"ל מה את א"ל יהודאי אנא א"ל שרי תורך ושרי פדנך א"ל למה א"ל דבית מקדשון דיהודאי חרב א"ל מנא ידעת א"ל ידעית מן געייתא דתורך עד דהוה עסיק עמיה געת זימנא אחריתי אמר לו אסר תורך אסר פדנך דאתייליד פריקהון דיהודאי אמר ליה ומה שמיה אמר לו מנחם שמיה ואבוי מה שמיה אמר ליה חזקיה אמר ליה והיכן שריין אמר ליה בבירת ערבא בדבית לחם יהודה זבין ההוא גברא תורוי זבין פדניה והוה מזבין לבידין דינוקי....."
  • מופיע בנוסח שונה  בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות ב'
  •  
  •                                                                           אורו של משיח
  • מפה תיראה שהבינו האור בישעיה ס כמדבר על אורו של משיח וגם שכבוד ה' מדבר ממשיח שכתוב " וכבוד יהוה עלייך זרח " והם כותבים על משיח שאומר באורי שזרח עליכם.
  • פסיקתא רבתי פרשה לו
  • שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח נגלה בא ועומד על הגג של בית המקדש (והיה) [והוא] משמיע להם לישראל ואומר להם ענוים הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים ראו (באורו) [באורי] שזרח עליכם שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח ועליכם בלבד זרח ולא על אומות העולם שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה באותה השעה מבהיק הקדוש ברוך הוא אורו של מלך המשיח ושל ישראל וכל אומות העולם בחושך ואפילה והולכים כולם לאורו של משיח ושל ישראל שנאמר והלכו גוים לאורך מלכים לנגה זרחך (ישעיה ס' ג') ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח שנאמר (ואיים לפניו יחלו ועפר רגליו ילחכו) [ועפר רגליך ילחכו] (שם מ"ט כ"ג) ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים להם נהיה לך ולישראל עבדים וכל אחד ואחד מישראל לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר והיה ביום ההוא אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל הלשונות הגוים והחזיקו בכנף יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכריה ח' )
  •  
  • "רב שמואל בר נחמן פתח: כי אנכי ידעתי את המחשבות,... (ירמיה כט יא), שבטים היו עוסקים במכירתו של יוסף, ויעקב היה עוסק בשקו ובתעניתו, ויהודה עוסק לקחת אשה, והקב"ה בורא אורו של מלך המשיח".(בראשית רבה פה)
  •   
  •  רז"ל אמרו (חגיגה י"א א'): אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה מסוף העולם ועד סופו. אור זה - הינו אורו של משיח       
  • מפתח מאמרים                                                              
  •                                                           משיח פלא יועץ אל גיבור אבי עד
  •  
  • מפה תיראה שהבינו הפסוק מישעיה ט ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום -שמדבר מהמשיח ולפי פסוק הזה המשיח הוא כאלוהים שניקרא גם אל גיבור וגם אבי עד,וגם פירשו המבשר מישעיה נב7 על המשיח
  • מסכת דרך ארץ זוטא פרק השלום
  • מה מזבח שאינו אוכל ולא שותה ולא מריח ולא נבנה אלא לכפרתן של ישראל נקרא שלום מי שהוא אוהב שלום ורודף שלום ומקדים שלום ומשיב שלום ומטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה רבי יוסי הגלילי אומר אף שמו של משיח נקרא שלום שנאמר (ישעיה ט) אבי עד שר שלום א"ר יהושע גדול הוא השלום שישראל נקראין שלום שנאמר (זכריה ח) כי זרע השלום למי השלום לזרע השלום רבי יוסי הגלילי אומר גדול הוא השלום שבשעה שמלך המשיח נגלה לישראל אין פותח אלא בשלום שנאמר (ישעיה נב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום
  •  
  • החכמים יוצרים זהות בין יום יהוה ובין חבלו של משיח
  • תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח "
  • אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום וגו' מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב התם יום עברה היום ההוא ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם ביום בא גוג אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך
  •                                       משיח קודם לבריאה
  •  
  • שמו של משיח ניברא מלפני עולם ע"פ דרש הפסוק לפני שמש ינון שמו ומשיח עצמו קדום לבריאה לפי משלי ח
  • תלמוד בבלי פסחים דף נד-א
  • והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח תורה דכתיב ה' קנני ראשית  (מפה תבין שהבינו משלי ח 22-31 שמדבר על המשיח ולפי תיאור שם הוא קדוםלבריאת העולם )דרכו תשובה דכתיב בטרם הרים ילדו וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם גן עדן דכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם גיהנם דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה כסא הכבוד ובית המקדש דכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו שמו של משיח דכתיב יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו אמרי חללה הוא דנברא קודם שנברא העולם ואור
  • מדרש רבה בראשית סג
  • ואביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב ביה (ישעיה מא) ראשון לציון הנה הנם ד"א ויצא הראשון אדמוני מכנים משיח הראשון ומפה חשיבות כפולה א) מה שהיה קודם ימות עולם כמו שנאמר במשלי"מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ באין תהומות חוללתי באין מעינות נכבדי מים בטרם הרים הוטבעו לפני גבעות חוללתי " אמר איוב " הראשון אדם תולד ולפני גבעות חוללת" בידוע שבריאת אדם  הייה לאחר  הגבעות  ואם כן האדם שמדבר בו דניאל הוא משיח " ב) בויכוחיהם עם הנוצרים טענו  חכמנו  שאי אפשר שלאלוהים יהיה בן כיוון שהוא יחידי  לצורך כך היה מצטטים תדיר הפסוק " אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוהים" וניסו לייחס לו משמעויות שאין בו מה שמכנים " הלבשות" סוס ורוכבו  אין הסוס זז אלה לאן שמורהו רוכבו כן אין מדרש מדבר ברורות אלה ממה שמפרשים בו. ובאמת לא כן הדברים כי אם הדחות  שאין הכתוב מראה יחידות האלוהים כי המשיח מכונה ראשון כמו שאף הם הודו כאן וגם אחרון הוא שמו  כמו שאמר איוב יט "ואני ידעתי גואלי חי ואחרון על עפר יקום " ואם כן ראשון ואחרון הם אותו אחד ואין כול קושי .
  •  
  • "קודם שלא נולד משעבד ראשון נולד גואל אחרון " (בר"ר פב-ב)
  •                                                                             יכרת משיח
  •  
  • שיהיה משיח בן יוסף נהרג ודרשו עליו הפסוק מזכריה יב " והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור " שממנו מביאים הנוצרים ראיה למשיח הנדקר שישראל יתבוננו בו באחרית הימים ויהיו באיבלות עליו ועל שדקרוהו בחרב שנאתם.
  • תלמוד בבלי מסכת סוכה דףנב
  • וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים קל וחומר ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה הא הספידא מאי עבידתיה פליגי בה רבי דוסא ורבנן חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג וחד אמר על בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג היינו דכתיב והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג האי הספידא בעי למעבד שמחה בעי למעבד אמאי בכו כדדרש רבי יהודה לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם שנאמר כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא .
  •  
  • מפה יבין שדיברו על משיח שנהרג ומשיח בן דוד מבקש חיים משום שהוא גם משיח בן יוסף ולכן נזקק לחיים. וזו הסיבה שאומרים משיח בן דוד שעתיד להתגלות במהרה בימינו שגלוי הוא שלפי שיטתם עתיד בראשונה משיח בן יוסף להתגלות בראשונה ואם יושבים ומחכים למשיח בן דוד אות הוא שהראשון כבר בא. מפה יובן שהבינו תהילים כא שמדבר ממשיח ושם הודאה גלויה שהמשיח חיי חיי עולם כמו שכתוב שם " אורך ימים עולם ועד "
  •  
  • בבלי מסכת סוכה דף נב.א תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקדוש ברוך הוא שאל ממני דבר ואתן לך שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבונו של עולם איני מבקש ממך אלא חיים אומר לו חיים עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתתה לו וגו
  •                                                                    כתובים וסוד המשיח
  • הודאה מטעמם שבכתובים סתמו ליונתן בן עוזיאל משום שבהם נימצא סוד המשיח וזמנו בבלי מסכת מגילה דף ג תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה יצתה בת קול ואמרה מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים יצתה בת קול ואמרה לו דייך מאי טעמא משום דאית ביה קץ משיח
  •  
  • בבלי מסכת סוכה דף נב.א
 
 
  •  
  • מדוגמה שלפנינו למדו בראשונה ששמו של משיח הוא שמו של יהוה וגם ירמיה כג5,6 ונקרא  יהוה צדקנו למרות מה שבכול ויכוחי הנוצרים סתמו הטענה הזו
  • בבלי בבא בתרא עה
  • א"ר יוחנן עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (וא"ר) שמואל בר נחמני א"ר יוחנן [א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן] ג' נקראו על שמו של הקב"ה ואלו הן צדיקים ומשיח וירושלים צדיקים הא דאמרן משיח דכתיב וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו ירושלים דכתיב סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שמה אל תקרי שמה אלא שמה א"ר אלעזר עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו
 
  •  
  • מפה יראה שהבינו ישעיה יא שמדבר ממשיח וממנו מובן שהמשיח הוא חוטר ונצר ישיר מהשורש  בבלי סנהדרין צג
  • משיח דכתיב ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' וגו' וכתיב והריחו ביראת ה' אמר רבי אלכסנדרי מלמד שהטעינו מצות ויסורין כריחיים רבא אמר דמורח ודאין דכתיב ולא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין נחזי אנן אי מורח ודאין כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו
  • מדרש רבה בראשית פרשה ב
  • ורוח אלהים מרחפת זה רוחו של מלך המשיח היאך מה דאת אמר (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה' באיזו זכות ממשמשת ובאה המרחפת על פני המים בזכות התשובה שנמשלה כמים שנאמר (איכה
  •  
  • פתיל תכלת ומטך זה מלך המשיח המד"א (ישעיה יא) ויצא חוטר מגזע ישי (תהלים קי) מטה עוזך ישלח ה' מציון ויתן לה וגו' ( מדרש רבה בראשית פרשה פה)
  •  
  •                                 משיח פתע יבוא  מלאכי ג
  •  שהמשיח יבוא בהפתע כמו מציאה ועקרב מיוסד על דברי הנביא מלאכי " ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים " וגם שאחרי 2000 שנה לתורה יבואו 2000 שנה למשיח ויש הפרד ביניהם שכשם ש2000 שנה תורה הם ללא משיח כך אלפיים שנה משיח הם ללא תורה
  • שלשה באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא אביי אמר תרי חרוב שנאמר יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו תניא כותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ואומר מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת ואומר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות משיח
  •  
  • ישוב הסתירה בין המשיח הרוכב על חמור מזכריה למשיח הבא בענני שמים מדניאל . שאחרי כן מצאו מוצא לבעיה זו בהמצאתם על שני משיחים.
  • והדיבור על יהושע בן לוי שמשיח יושב בפתח העיר ומרפא חולים
  • בבלי מסכת סנהדרין צח
  • אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה וכתיב עני ורוכב על חמור זכו עם ענני שמיא לא זכו עני רוכב על חמור אמר ליה שבור מלכא לשמואל אמריתו משיח על חמרא אתי אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי אמר ליה מי אית לך בר חיור גווני רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי אמר ליה אתינא לעלמא דאתי אמר ליה אם ירצה אדון הזה אמר רבי יהושע בן לוי שנים ראיתי וקול שלשה שמעתי אמר ליה אימת אתי משיח אמר ליה זיל שייליה לדידיה והיכא יתיב אפיתחא דקרתא ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא איהו שרי חד ואסיר חד אמר דילמא מבעינא דלא איעכב אזל לגביה אמר ליה שלום עליך רבי ומורי אמר ליה שלום עליך בר ליואי אמר ליה לאימת אתי מר אמר ליה היום אתא לגבי אליהו אמר ליה מאי אמר לך אמר ליה שלום עליך בר ליואי אמר ליה אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי אמר ליה שקורי קא שקר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא אמר ליה הכי אמר לך היום אם בקולו תשמעו שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא אימתי בן דוד בא אמר מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות אמרו לו אין אנו מבקשין ממך אות אמר להם לכשיפול השער הזה ויבנה ויפול ויבנה ויפול ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא אמרו לו רבינו תן לנו אות אמר להם ולא כך אמרתם לי שאין אתם מבקשין ממני אות אמרו לו ואף על פי כן אמר להם אם כך יהפכו מי מערת פמייס לדם ונהפכו לדם בשעת פטירתו אמר להן העמיקו לי

 

  •  
  • דברי רבי הילל האומר שאין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה ואילו היו שני משיחים לא היה אומר שאין להם משיח מפה תבין שלא היה אלה בדייה שעלתה בליבם. וגם שאפשר שמשיח כבר היה
  • סנהדרין צט.א
  • אומר ימות המשיח ארבעים שנה שנאמר ארבעים שנה אקוט בדור רבי אלעזר בן עזריה אומר שבעים שנה שנאמר והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה כימי מלך אחד איזהו מלך מיוחד הוי אומר זה משיח רבי אומר שלשה דורות שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים רבי הילל אומר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה אמר רב יוסף שרא ליה מריה לרבי הילל חזקיה אימת הוה בבית ראשון ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתנות תניא אידך רבי אליעזר אומר ימות המשיח ארבעים שנה כתיב הכא
  • משלחי רגל השור זה משיח בן יוסף שנמשל לשור, וחמור זה משיח בן דוד שנא' עני ורוכב על חמור (זכריה ט) כשיבואו על אותה שעה הוא אומר ומעולם לא שמעו ולא האזינו, עין לא ראתה אלהים זולתך (מדרש תנחומא בראשית)

 

  • המיקום בגליל מנוגד לירושלים העיר של גדולי ומושלי ישראל תואם את הנאמר במיכה ה "ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם "  בחינת צעיר להיות באלפי יהודה הנה בחינה של בלתי ראוי כמו שאמר שאול המלך הראשון לישראל  " ויען שאול ויאמר הלא בן ימיני אנוכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה מכול משפחות שבטי בנימין ולמה דברת אלי כדבר הזה "( שמואל א ט21)  ולפי הניראה בברית החדשה ניראה שהייתה להם מסורה שהמשיח צריך להיוולד בבית לחם " ויהי כאשר נולד ישוע בבית לחם יהודה בימי הורדוס המלך ויבואו מגושים..." " הוא כינס את כול ראשי הכונים וסופרי העם ושאל אותם איפה יולד המשיח אמרו לו בבית לחם יהודה"(מתי ב)
  •  לפי המסופר במרקוס עיקר פעילותו בתחילת הדרך הייתה מרוכזת בגליל .  הדבר הנ"ל מגשים את דברי ישעיה הנביא " כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים" במובן שתי ביאות משיח המכונות " כעת הראשון" וכן במילים " האחרון" בדומה לנבואת בלעם המפורסמת " אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל.., ומיקום הגליל רובו לשם הביזיון  כשהקבה רוצה לבזות העם ולהראות להם  שהם בחינת הטוב בנחשים רוצץ ראשו הוא מביא להם הארות ממקומות נמוכים  כי בידוע שעיקר מושבם היה ירושלים והיו סבורים שמשיח עתיד לבוא מתוכם ויהיה מעריך לימודיהם, אבל הקב"ה רואה לבבות בני אדם ומה שרם בעיני אנשים הוא תועבה לפני אלוהים  וזה נרמז בנבואת ישעיה המפורסמת פרק מ " כול גיא ינשא וכול הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה ונגלה כבוד יהוה " מפה תבין שלא רק שההרים הגבוהים אינם מעלים העם לראות את כבוד יהוה אלה הם עומדים כמסך ועד שלא משטחם אין נגלה כבוד יהוה "  לעומתם דווקא צריך להגלות היסוד הנמוך  ולהעלות למעלה מה שנרמז במילים  " כול גיא ינשא "
  • ועל כן  גם להוכיחם  שישובו בתשובה כי תורה שבהם  מרחיקתם מתשובה   שנאמר כבר  " מאין תצא חוכמה " מכלים ריקים  שהם יכולים להמלאות  והמלאים בעצמם א יקבלו מילוי מפי עליון  כי האני  עומד כמסך בפני האלוהי  ועל כן מה שמעמיד עצמו דעתו ומחשבתו זה מסך ואין האלוהים יכול למלאו  ועל כן בחר האלוהים כלים ריקים דווקא . ובידוע שמילת גליל  הייתה לגנאי  בגמרא ""רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה, אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? - אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד". (עירובין דף נג עמוד ב). "
  • מעניין לראות את דברי הזוהר  הקדוש  בנושא המשיח ולראות עד מה הם מזדהים עם תמונת הברית החדשה .
  • הגליל: המקום הראשון של התגלות אור המשיח
  • מקטעי הזוהר שכבר הובאו כאן, אולי אפילו יותר מפעם אחת, עולה שההתגלות הראשונה של אור המשיח תהיה בגליל, ותגרום לקרבות קשים:

 

לשון הזוהר תרגום

…בההוא זמנא יתער מלכא משיחא לנפקא מגו גנתא דעדן, מההוא אתר דאתקרי קן צפור, ויתער בארעא דגליל.

וההוא יומא דיפוק לתמן יתרגז כל עלמא, וכל בני עלמא מתחבאין גו מערתי וטנרי, דלא יחשבון לאשתזבא, ועל ההוא זמנא כתיב, (ישעיה ב יט) ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה’ ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ.

מפני פחד ה’, דא ההוא רגיזו דכל עלמא, ומהדר גאונו דא משיח, בקומו לערוץ הארץ, כד יקום ויתגלי בארעא דגליל, בגין דאיהו הוא אתר קדמאה דאתחרבא בארעא קדישא, ובגין כך יתגלי תמן קדמאה לכל אתר, ומתמן יתער קרבין לכל עלמא.

…בזמן ההוא יתעורר מלך המשיח לקראת יציאתו מגן עדן, מהמקום (הרוחני) ההוא, שמכונה "קן ציפור", ויתעורר (אורו) בארץ הגליל.

והחל מאותו היום שייצא לשם, ייגרם קיום הנבואה לאחרית הימים, שמתארת שירגז כל העולם, וכל בני העולם יתחבאו בתוך מערות ומחילות, משום שלא יחשבו שיוכלו להינצל. ועל הזמן ההוא נכתב בנבואת אחרית הימים (ישעיה ב): "ובאו במערות צורים, ובמחילות עפר, מפני פחד ה’, ומהדר גאונו, בקומו לערוץ הארץ", וזה פירוש הנבואה:

מפני פחד ה’: זהו רגזונו של כל העולם.
ומהדר גאונו: זהו המשיח.
בקומו לערוץ את הארץ: כל זה יתחיל לקרות, כשיקום ויתגלה (אור המשיח) בארץ הגליל, משום שהגליל הוא המקום הראשון שנחרב בארץ הקודש (בתקופת חורבן הבית), ולכן שם יהיה גילוי האור לראשונה, שיתבטא בהתעוררות קרבות ומלחמות משם לכל העולם

  •  
  • מדרש רבה בראשית פרשה עח ( בזה ירומז המתנות  והדרונות שקיבל המשיח ישוע ממלכי קדם )
  • א"ל כל אותן הדורונות שנתן אבינו יעקב לעשו עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא מאי טעמיה (תהילים עב) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו א"ל חייך מלה טבא אמרת ומן
  •  
  •  
  •                                                               לא יסור שבט מיהודה עד משיח
  • ח לא יסור שבט מיהודה זה מכיר וגו' ומחוקק מבין רגליו שבא ונתחבט לפני רגליו עד כי יבא שילה זה מלך המשיח ולו יקהת עמים שהוא בא ומקהה שיניהם של עובדי כוכבים ד"א לא יסור שבט מיהודה זו סנהדרין שהוא מכה ורודה ומחוקק מבין רגליו אלו שני סופרי הדיינים שהיו עומדים לפניהם אחד מימין ואחד משמאל עד כי יבא שילה נמנו ואמרו הלל משה מי אמר רבי לוי מגלת יוחסים מצאו בירושלים וכתיב בה הלל מדוד ר' חייא רבה מן דשפטיה בן אביטל דבית כלבא שבוע מדכלב דבית ציצית הכסת מן דאבנר דבית כובשין מן דאחאב דבית יצאה מן דאסף דבית יהוא מן ציפורן דבית ינאי מן דעלי רבי יוסי בר חלפתא מן דיונדב בן רכב רבי נחמיה מדנחמיה התרשתא: ט אוסרי לגפן עירה רבי יהודה ור' נחמיה ורבנן רבי יהודה אמר גפן שכחה רע אוסרין לה ברקום אחד ולשורקה שני בני אתונו כבס ביין לבושו זה החלב ובדם ענבים סותה זה האדום ר' נחמיה אמר אוסרי לגפן עירה מאוסרי לגפן עירה העיר אשר בחרתי בה ולשורקה בני אתונו בנים האתנים ראוים לעמוד ממנו ורבנן אמרי אני נאסר לגפן ושורקה עירו והאתונו לכשיבא אותו שכתוב בו (זכריה ט) עני ורוכב על חמור וגו' כבס ביין לבושו שהוא מחוור להן דברי תורה ובדם ענבים סותה שהוא מחוור להם טעיותיהן א"ר חנין אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא שנא' (ישעיה יא) אליו גוים ידרושו לא ישראל א"כ למה מלך המשיח בא ומה הוא בא לעשות לכנס גליותיהן של ישראל וליתן להם שלשים מצות הה"ד (זכריה יא) ואמר אליהם אם טוב בעיניכם וגו' רב אמר אלו שלשים גבורים רבי יוחנן אמר אלו שלשים מצות א"ל לרבי יוחנן לא שמיעא לרב שאינו מדבר אלא באומות העולם על דעתיה דרב בשעה שישראל זוכין רובן בארץ ישראל ומועטן בבבל:(מדרש רבה בראשית פרשה צח )
  • המשיח אורו מתחיל בקדמת העתים כבר בסיפוריה הראשונים של התורה ובין התיאורים הרבים המרמזים על  המשיח אנו מוצאים את זיהויו בסיפור המעניין על לידת פרץ חשיבותו של הסיפור היא בעובדה שפרץ מציין את יסוד הפריצה מגבולות  של המשיח  הרי המדרשים מחברים את פרץ עם " הפורץ שעלה לפניהם "  מדברים על פריצת גדרות. ומהן פריצת גדרות אם לא בראש ובראשונה פריצת גדרות התורה. עיקר עניינו של המשיח היא בפריצת הגדרות הנ"ל וכמובן שמעשה הזה  של פריצת  הגדרות לא מתבצע בחלל הריק  על כן הזהיר כבר שלמה באומרו " פורץ גדר ישכנו נחש " כמובן שדבריו מתחברים עם דברי בראשית  של אלוהים לנחש הקדמוני שנאמר לו " ואיבה אשית בינך לבין האשה  ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב"  ואילו פה  פורץ גדר ישכנו נחש  . לפי תיאורי הברית החדשה עיקר הטענה כנגד ישוע הייתה על ריפוי בשבת  זה מובא במספר גירסאות  פעם תלמידיו קטפו מלילות בשבת פעם הורה את מישהוא שריפאו לשאת  את משכבו בשבת.  כול מחשבתו  הייתה שונה ממחשבת התורה בהבנתה הפרושית הפרושים ( ודי בצדק) הבינו את התורה כמגבילה הגבלה מוחלטת יש טהור ויש טמא יש גוי ויש יהודי ואי אפשר לגשר על הפערים אם השבת  אוברת עבודה אז היא אוסרת גם רפואה. טענת ישוע הייתה לא שהדברים אינם נכונים הם נכונים השבת קדושה , ואכן יש פער בין ישראל לעמים ויש טומאה במאכלות הטמאים אלה מה? שיש מדרגות גבוהות יותר וכשיש מדרגות גבוהות יותר לפעמים ההליכה אחרי הגבוה יותר משמעותה נטישת הנמוך יותר, אל מול מעשה ריפויו של אדם הסובל עשרות שנים בשבי השטן  אין הנזק של חילול השבת איום כול כך אדרבא אפשר לטעון ודי בצדק שאין פה כול חילול שבת אלה קידוש השם שהרי מעשה רפואה זה מביא קודם לכול רפואה מתרפא ואחר פוקח עיני עיוורים לשוב לה' ולתורתו , לכן גם היה ישוע מצווה חלק הנרפאים להביא הקורבן הדרוש לכוהנים במקדש. מבחינתו הם לא היו נפרדים אלה משלימים זה את זה. דווקא הדורשים לקיים את התורה בצורתה המוגבלת הם המתנגדים לצורתה השלמה. זה פירוש מאמרו " לא באתי  למעט דברי תורה אלה להשלימם " הדבר מתחבר היטב עם דברי הנביא ישעיה האומר במקום אחד  אחר דברו אודות המשיח " צורתעודה חתום תורה בלמודי " המשיח בלימודיו השלים התורה ( בעיתים ההם היו מכנים כול ספר התנך בשם תורה לכן נמצא הרבה שישוע דורש  "כתוב בתורה " והמובאה איננה כלל מהתורה אלה מנביאים או כתובים . ועל כן דבריו הם משלימי התורה . הדבר דומה לעניין הפרץ שפורץ התינוק מרחם אמו. אין כול ספק שהרחם הוא מקום נעים ומגונן  ושאילולי הוא אי אפשר היה לתינוק להתפתח תשעה החודשים  ולהיוולד בריא אולם  יש שלב שיש לבעט ברחם ולצאת החוצה " מ פרצת עלייך פרץ ויצאת מתוכו " אבוי למי שנשאר תמיד תלמיד  תמיד בן  מי שלא  חדל לרגע מהיות חלק מהשרשרת לא ידע להמציא עצמו לעולם ותמיד ימשיך את שרשרת האתמולים כבול  למחשבת זרים בלא יכולת להשתחרר ולבחון את הראוי.
  •  
 מה פרצת עליך פרץ - חזקת עליך חוזק, לשון רש"י.
וענין פרץ בכל מקום נתיצת הגדר ועברו, מן פרוץ גדרו (ישעיה ה ה), למה פרצת גדריה (תהלים פ יג). ובלשונם (סוכה כו א): פרצה קוראה לגנב, אבל יאמר בלשון הקדש על כל עובר גבול הדבר, ופרצת ימה וקדמה (לעיל כח יד), ויפרוץ האיש מאד מאד (לעיל ל מג). ולכן אמר בכאן בהיות הראשון כמשיב ידו והוא מהר לצאת, מה פרצת פרץ גדול בגדר למהר לצאת קודם ממנו:
ואמר, עליך, כי היה הגדר עליו והוא כלוא בתוכו, כלומר מה פרצת עליך פרץ גדול בגדר ויצאת ממנו.
ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר קצו):
יזכיר סוד בשם אלה הילודים. אמרו איקרי זרח על שם החמה שהיא זורחת תמיד, ופרץ על שם הלבנה הנפרצת לעתים ונבנית לעתים. והרי פרץ הוא הבכור וחמה גדולה מן הלבנה, לא קשיא דהא כתיב ויתן יד וכתיב ואחר יצא אחיו. והנה לדעתם היה שם הלבנה לפרץ מפני מלכות בית דוד, והיו תאומים כי הלבנה מותאמת בחמה, והנה פרץ תאום לזרח הנותן יד, והוא בכור בכח עליון, כמו שאמר (תהלים פט כח): אף אני בכור אתנהו. וזהו מאמרם (ר"ה כה א): בקדוש החודש דוד מלך ישראל חי וקיים והמשכיל יבין

עיונים לפרשת ויקהל 

20)" ויצאו כול עדת בני ישראל מלפני משה "מיד לאחר היציאה מלפני משה מתוארת הבאת התרומה "כי תכף ליציאתם מלפני משה מיד ויבואו כל איש כו' להביא הנדבה" (לשון .היציאה מלפני משה להבאה. ניתן להבין מזה שעל ידי עבודת נדבה כלומר מרצונו החופשי האדם מתעלה על משה המייצג התורה  שזה בחינת " ויצאו ...מלפני משה וכול אשר נדבה רוחו אותו " כי כול עניין התורה לא באו אלה להשלים רוח האדם להיעשותו דומה ליוצרו  מה יוצרו רב חסד ורחמים כן ברואיו עליהם להיות כאלו מה יוצרו נדיב  וחסיד אף האדם כן.

"ויבואו כל איש אשר נשאו לבו" - אלו שברשותם החומרים הדרושים לבניית המשכן הזדרזו להביאם, ואפילו הנשים נדבו בלב שלם את תכשיטי הזהב שלהן. המוכשרות שבהן טוו בעצמן את הפרוכות, ונשיאי השבטים תרמו את האבנים היקרות שנדרשו עבור האפוד והחושן של הכהן הגדול. שבזה  למעשה נרמז עניין  "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם " עניין השכינה ששוכנת בתוך לב הדם שהיא תכלית הקודש  ואין כול התורה ומצוותיה אלה אך הקדמות לזה. כי משה עצמו אומר במדבר יא " מי יתן כול עם יהוה נביאים כי יתן יהוה את רוחו עליהם " כי משה ותורה זה בחינת אומנת  שבתפקידה לשמור  על הילדים עד אשר יחכימו ויתבגרו כי משה היה אומר  במדבר יא " האנכי הריתי את כול העם הזהו אם אנוכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו " ונתגשמה בו שהוא נשאם אל ארץ אבותיהם . והוא להם כאם שנאמר בו ""תפילה למשה איש האלוהים אדני מעון אתה היית  לנו  בדור ודור" ועל ידי התורה ומצוותיה הם נשמרים  באומן משה שהוא מנסגר עליהם כי כול מה שעשו ועושים ישראל זה בכוח משה שהוא עומד להם בצרותיהם כאשר היה במלחמת העמלק  שלא ניצחו בה אלה בכוח ידי משה מה שלא היה בשום מלחמה אחרת. ואם כן הם מקבלים כוחם  ממנו  הם יונקים עוצמות ממנו  בחינת " כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים "  ולא היה צריך לומר  אלה בכוחו נתן להם נחלת גוים אבל אמר הגיד להם כוח מעשיו כי מתוך שיתבוננו במעשיו  יקבלו הדעת הנכון לשאת כול הקיטרוגים וכוחות טומאה המדיחים האדם  ויהא בהם הדעת הנכון כי עיקר העמידה תלוי בדעת . ומי שעומד במקומו  ואינו מניח  להזיזו ממנו הוא  ינחל נחלת גוים. ועל כן  עניין השכנתי בתוכם  אינו עניין הקורה מעצמו  אלה תלוי בעניין העשו לי מקדש. וניראה בעין  שכול אחד  ואחד מהם הביא חלק  לבניית המשכן. וזה העניין שהמשכן והמקדש עצמו  עשוי מהם עצמם כי הם כאבנים חיות של המקדש. שזה בחינת משיח שאף הוא עצמו נעשה לבית מקדש כמו שאמר ישוע " וַיַּעֲנוּ הַיְּהוּדִים וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מָה אוֹת הֶרְאֵיתָ לָּנוּ כִּי תַעֲשֶׂה כָּזֹאת׃

יט וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִרְסוּ אֶת־הַהֵיכָל הַזֶּה וַאֲנִי בִּשְׁלֹשֶׁת יָמִים אֲקִימֶנּוּ

כ וַיֹּאמְרוּ הַיְּהוּדִים אַרְבָּעִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים נִבְנָה הַהֵיכָל הַזֶּה וְאַתָּה תְקִימֶנּוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יָמִים

כא וְהוּא דִבֶּר דְּבָרוֹ עַל־הֵיכַל גְּוִיָּתוֹ׃ ובזוהר הקדוש מדבר על היכל המשיח  ובישעיה הנביא  בדברו על המשיח נאמר בו " "והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלים " כי נעשה לבית מקדש  חי חיי עולמים  לא כאשר היו הקודמים לו שחרבו. ולא כאותו שנעשה מאבנים מתות אלה מאבנים חיות  הם עדת ישראל המאמינים בו  ועדת הגויים הנספחים עליהם לעתיד לבוא .  ומה שחרבו הקודמים זה על שום שלא היה בהם אבן הפינה  ככתוב " אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה " ובמגילת איכה כתוב "איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קודש בראש כול חוצות בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר " כי ישראל הם אבני הקודש ומהם נבנה בית המקדש  על ידי משיח  שהוא אבן הפינה  והוא האבן שלקח יעקב  בברחו מעשיו והניחה תחת מראשותיו באשר הוא גם אבן הראשה שעליה כתוב " מי אתה הר הגדול לפני זורבבל למישור והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה " ולא יהיה כאשר סוברים הגויים  שעתידה תורת משה לנפול מפני תורת משיח  כי המשיח והתורה אחד המה כאשר אמרו חז"ל  "הקבה ואוריתה חד המה " וזה על משיח שהוא מפני יהוה  ושמו יהוה  והוא אחד  עם התורה שהכול עניין אחד  כמו שאי אפשר לנתק הדין מהחסד כי אי אפשר להבין החסד ללא הדין.  ואי אפשר להניח גג המבנה ללא יסודותיו וקירותיו . וגם אמרו חזל אין הקב"ה נכנס בירושלם שלמעלה עד שיכנס בירושלם שלמטה.

כי הכול הנו אחד כאשר נאמר למשה " ככול אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כול כליו וכן תעשו " כי כמו שיש מקדש למטה יש מקדש למעלה.   בחינת גיבור בארץ יהיה זרעו שהגיבור נמצא במרומים אבל זרעו נמצא בארץ . והתנועה למטה משפיעה על זו שלמעלה וכן להפך .  וכן הבחינה של תורה ומשיח שטעו בהם מאוד הנוצרים במה שטעו בהם  ובשל טעותם שטעו רק הדיחו יותר מאשר קירבו כי באמת המשיח והתורה וישראל זו הכול בחינה אחת . שנאמר " ורוח אלוהים מרחפת על פני המים " אין רוח אלוהים אלה רוחו של משיח ואין מים אלה תורה . נמצא הם קשורים זה בזה . ועל משיח נאמר " צור תעודה חתום תורה בלימודי "  לימודי משיח הם חותמת התורה  עד אשר אינה נחתמת אי אפשר לממשה .ואם תאמר אם משיח ותורה כול כך קרובים עד שאתה מעלה אותם כאילו אחד המה איך נעשו כאילו לאויבים זה אל זה עד שנראים כשני הפכים ? ואיך זה שלימודי ישוע שאתה מכנהו משיח כה רחוקים מלימודי התורה? אענך שזו המזימה  עלתה לפניו כי הקבה  הוא יודע המחשבות לבל ידח ממנו נידח והוא עשה בעורמה ובחוכמה גדולה עד מאוד שאין דעתנו ושכלנו משיגים אף מקצת דרכיו. ורק מקצהו אגיד שהיות וצריך היה להיות אור לגויים  נצרך ממילא לפתות יפת בחנת "יפת אלוהים ליפת וישכן באוהלי שם" ויפת  הנ"ל אי אפשר לפתותו  אלה במה שמציעים לו עבודה שכולה חסד  כי תורת הברית החדשה היא חנינה גמורה ואינה נשענת אלה על קורבן המשיח ולהשמיע לאלוהים קול תודה ויש בהם מקצת מצוות  אשר רובם אינם מדקדקים בהם. אבל כול זמן שנמרים באמונה הזו הם עומדים במדרגתם בחינת " ברוך הבא לבית יהוה  ברכנוכם מבית יהוה "  ואם יעמדו בבחינה הזו כי הקבה עומד להביא עליהם צירוף קשה אשר מעט יעמדו בו אז  יגול עיניהם לראות נפלאות מתורתו והם ישובו ויהיו לאחד עם ישראל הכשרים.כי כול המצוות אינן מכוונות אלה לאמונה כאשר אמר דוד  "כול מצוותיך אמונה  שקר רדפוני  עזרני " ומה שסתם לישראל ונתן בהם הלימוד המפריד  לפיו הם נעלים מהגויים  ולא יתערבו ויבואו בתוכם  זה היה למלא רצונו כי ישמרו עד עת קץ  כי אם הם שומרים התורה והמצוות זו המדרגה היעודה להם ועל ידה יבואו למדרגת המשיח אם יעמדו בצירופם ואפילו לא יעמדו בו הוא מטה להם רוח חסד ותחנונים  כי יש לו דברים טובים השמורים להם והוא אוהבם אהבת עולם אהבה שאינה תלויה בדבר אבל  מה שסרו מתורתו על זה אי אפשר שלא יבוא הדין. והכלל הוא שאין  להחיש את השעה  ואת הגאולה כאשר אמר לנו ישעיה "  הנני יוסד בציון אבן אבן בוחן פינת יקרת מוסד- מוסד המאמין בו לא יחיש " ואל יהיה נבהל לדבר כאילו הוא בכוחו שלו צריך לעשות ואם לא יעשה   מי יודע מה ארע  ובאמת הכול רק דמיונות כי הקבה הוא מנהיג עולמו והוא הקובע עיתות וזמנים , ובלעדיו אי אפשר לפעול פעולה הפשוטה מכול  כי אפילו אויר שאנו נושמים זה חסד שלוח ממנו, ואם הוא זן ומחיה ומקיים כול עלמין ואם נאמר"  מה תתהלל ברעה הגיבור אך חסד כול היום " כול מה שאנו עושים זה רק בחינת חסד ואם כן מה לנו להיות מרעישי עולמות באשליות ודמיונות כאילו אנו קמים ומשנים סדרי עולם ועלינו לזכור  "אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז עפר אנו כציץ השדה נציץ כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו מקומו"   

22)האלשך בביאוריו הנפלאים אומר  :" היו הדרגות. כי תחלה הביאו 'אשר נשאו לבו', ואחר כך 'אשר נדבה רוחו אותו'. והענין כי הנה במתנדבים יש שני מינים. יש אשר כל כך לבו שלם לתת כי מיד בשומעו על נדיבות יקום ויביא מתת ידו. ויש כי מתחלה ירע לבבו, אך נשמה שניתנה בו טהורה מתאוה לתת ויצרו ממאן, ואז המה למלחמה יצרו עם רוחו ונשמתו, זאת אומרת תן לו משלו, וזאת אומרת בכו בכה לכסף עובר ולמה זה תפזר בנכסיך, הטוב לך כי תעשוק לחם בניך ובנותיך לתתו אל אשר לא ידעתו, ויתרוצצו בקרבו עד אשר גברה יד רוח אלהים בקרבו להיות כובש את יצרו ויתנדב גם הוא כאחיו, עם שהראשון קדמו.והנה כנגד שני בנים אלה דברה תורה. על האחד אמר 'אשר נשאו לבו' מבלי מוחה בידו, והשני הוא 'אשר נדבה רוחו אותו' כי רוחו ונשמתו עשאתו נדיב מה שלא היה מעצמו, וזהו אשר נדבה רוחו היא נשמתו אותו. כסדר הזה הביאו: ראשונה אשר נשאו לבו, ואחרי כן ואשר נדבה רוחו אותו"

אולם היתה קבוצה שקדמה לכולם, והכתוב מדגיש את שבחה של קבוצה זו:

22)ועם כל זה הנשים קדמו, כי ויבואו האנשים היה על הנשים אחר הנשים. וזהו על הנשים, וזהו אפשר כיוון מהכתוב שלמעלה ויצאו כו', לספר שבחן שלא די שלא נתנו חלק בעגל כי אם שגם בנדבת המשכן עם שהנשים לא שמעו ממשה רק האנשים, כי הלא ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה שהם האנשים המצווים, ועם כל זה בהבאת הנדבה הנשים קדמו אל האנשים אל כל אשר נשאו לבו כו' על ידי מה שסיפרו להן בעליהן מאשר צוה להם משה גם האנשים אשר נשאם ליבם לתת תרומה, ונתנו מיד בלא כל התלבטות, גם הם הביאו רק לאחר הנשים. הנשים קדמו לכולן. אותן נשים שסרבו להשתתף בחטא העגל, הן שהזדרזו כעת והביאו את תרומת ה' ראשונות ("אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן 'פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם' ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן שנאמר 'ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם' והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל" - במדבר רבה פרשה כא, י). "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים" – גם האנשים הזריזים ביותר, "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ", באו רק "עַל הַנָּשִׁים", דהיינו אחריהן. זהו שבח גדול לנשים, במיוחד לאור העובדה שהכתוב מציין שהיוצאים מלפני משה היו "כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", "שהם האנשים המצווים", ולמרות זאת כששמעו הנשים מבעליהן את אשר צוה משה, הן אלו שהזדרזו והקדימו לתת

ולהיותו בזה נותן דופי אל האנשים, על כן סמך ואמר 'כל נדיב לב הביאו חח ונזם כו'', לספר שבח האנשים גם הם כי בעגל לא נתנו רק איש נזם זהבו ובמצוה הביאו חח ונזם כו'.

עת תיקון ותשובה היא העת הזאת. אמנם האנשים חטאו בעגל בנתינת נזמי זהב, אך גדולה תשובתם בהתנדבות למשכן חמשה תכשיטי זהב. ומה נאים דברי חז"ל (שמות רבה פרשה מח, ו

... 'אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה' (הושע יד, ה)... כשעשו העגל אמר הקב"ה למשה: 'ועתה הניחה לי וגו'', אמר לו: בדוק אותן שיעשו את המשכן. מה כתיב באותו קלקלה? 'פרקו נזמי הזהב', ומה הביאו? נזמים. וכשעשו המשכן עשו אותו נדבה, ומה כתיב 'כל נדיב לב הביאו חח ונזם טבעת וכומז', בנזמים חטאו ובנזמים נתרצה להם, ורוח הקדש צווחת על ידי הושע (הושע ב, א) 'וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי'. אמר משה לפני הקב"ה: כתבת (שמות כא, לז) 'כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור', הרי הביאו חמשה: חח ונזם טבעת עגיל וכומז 

בניית המשכן כבריאת העולם - יש לשבות ביום השבת

קשר הלכתי ואגדי עמוק מצאו חז"ל בין השבת לבין מלאכת הקמת המשכן:"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה" (שמות לה א) - למה נאמרה פרשה זו?

לפי שהוא אומר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה ח) - שומע אני בין בחול בין בשבת...

תלמוד לומר "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה... שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" - בחול ולא בשבת.

מתוך עירוב הפרשיות של ציוויי השבת בתוך מלאכת הקמת המשכן, למדו חז"ל על האיסור לבנות את המשכן בשבת, ומתוך כך גם למדו את הבסיס של ל"ט אבות המלאכה האסורות בשבת, המבוססות על המלאכות הנצרכות להקמת המשכן (שבת פרק ז משנה ב).

מעבר לסמיכות הפרשיות, נראה שהקשר בין השבת למלאכת המשכן, נעוץ בתפיסתם של חז"ל הרואה בהקמת המשכן את השלמת בריאתו של עולם:

"שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם"

לפיכך, כשם שביום השביעי שבת ה' ממלאכת הבריאה הראשונית של העולם, כך עלינו לשבות ביום השביעי ממלאכתנו – שהיא השלמת מלאכת בריאת העולם וביסוס

לאחר שבפרשיות תרומה-תצוה ובתחילת פרשת כי תשא (פרקים כה-לא), אנו מצווים על בניית המשכן, ממש לפני תיאור חטא העגל – מופיע ציווי על השבת (לא, יב-יז).

לאחר תיאור חטא העגל, תהליך הכפרה והמצוות שבעקבותיו (לב-לד), פותחת פרשתנו בציווי נוסף על השבת, כשרק לאחריו יופיע תיאור הקמת המשכן.

סדר פרשיות זה (משכן-שבת-עגל-שבת-משכן) מורה שסמיכות הפרשיות לא נועדה רק ללמדנו על השבת והלכותיה, אלא גם על מהות ההבדל שבין המשכן לעגל, כשקיומה של מצוות השבת יכול להוות קריטריון נוסף המבחין בין עבודת האדם את עצמו, לעבודת ה' כנה ואמיתית.

משל למה הדבר דומה? לאב שהלך למדינת הים, ופקד על בנו לעבד את שדהו ואף התיר לו להתפרנס מן השדה עד שובו. במקרה זה, יהיה קשה לדעת האם הבן המעבד את השדה מקיים את מצוות אביו, או שמא למעשה מתייחס הבן לשדה כרכושו האישי ולמעשה גוזל הוא את השדה. אך במידה והבן נמנע מלעבד את השדה בפרקי זמן מסוימים, רק משום שכך ציווהו אביו, נוכל לדעת בוודאות שעיבוד השדה משמעותו קיום רצון האב, ולא מימוש שאיפותיו האישיות של הבן.

גם הקמת המשכן יכולה לנבוע מתוך רצונו של האדם לממש את עצמו, ולחוש חוויות רוחניות נשגבות. ככלל, קידומו של העולם והשלמת בריאתו, יכולים להוות קיום צו ה', או לחילופין פעולות המבטאות את רצונו האנוכי של האדם לפעול למען עצמו. נראה שהנקודה המבחינה בין שתי האפשרויות, היא נכונותו של האדם להפסיק מלקדם את העולם – בשל צו ה'.

שלושה אמוראים ישבו ודנו בהלכות שבת, ונשאלה להם השאלה הבאה (שבת מט ב):"זה ששנינו 'אבות מלאכות ארבעים חסר אחת' (שבת פרק ז משנה ב) כנגד מי?". אחד משלושת האמוראים – רבי חנינא בר חמא – ענה לחבריו: "כנגד עבודות המשכן".
             מגילת  סתרים לרבי נחמן  מברסלב
בית המקדש שאינו נזכר, והמשיח הפועל בעולם כולו, ולא רק בארץ ישראל +נקודות הדמיון לישוע ונקודות אחיזה מהכתובים.

 

 

 

 

 
כתב היד של "מגילת הסתרים". פענוח, בילוש והצלבת מידע

 

 
 

 

 

מגילת סתרים: חזונו המשיחי הסודי של ר' נחמן מברסלב, מאת צבי מרק, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007, 253 עמודים
הרבי נחמן בכתביו מוסיף עוד נדבך לכיוון הגאולה ומגלה סודות וסתומות  ומותיר אסורות.
בספר חדש העוסק במגילת הסתרים
ניתן למצוא מספר קווים האופינים לישוע ולבשורתו ואינם אופינים לדמות המשיח המוסכמת על היהדות לכול פלגיה
. "היום אין סודות", כך אכן הסביר חסיד ברסלב בעל מעמד לד"ר צבי מרק את הסכמתו לשתף אתו פעולה, ולחשוף לפניו את מה שעד היום היה הסוד השמור ביותר של חסידות ברסלב. אותו סוד, "מגילת סתרים" שנמסרה מפי ר' נחמן שנים ספורות לפני מותו, עוסק בביאת המשיח: זה למעשה חזון הגאולה של הצדיק הגדול.
                                        (א)
"מגילת סתרים" נשמרה בקנאות במשך מאתיים שנה על ידי החסידים, ועל פי המסורת רק אדם אחד בדור היה רשאי לדעת את תוכנה, וכן את המפתח לפירוש הצופן שבו נכתבה. חישובי קיצין היו תמיד עסק נפיץ, ותחזיות על אשר יתרחש באחרית הימים הם מהחומרים הטעונים ביותר במסורת היהודית.ביחוד על רקע  הנבואות מספר דניאל (דניאל ט מגלה את עת הופעת המשיח כיוון שנעשה לכלי שרתבידי הנוצרים שביקשו באמצעותו להוכיח כי ישוע המשיח הגיע בזמנו נעשתה גישת היהדות ל "תיפח רוחם של מחשבי קיצים ) לא קשה להבין על כן מדוע המגילה נשמרה בסוד, דורות על גבי דורות, אפילו מרוב חסידי ברסלב. אבל דווקא ההיגיון המשיחי הוא המאפשר, אם לא ממש מחייב, את פרסומה במועד הנכון. והמועד הזה הגיע: ד"ר צבי מרק, חוקר חסידות וספרות עברית, מרצה באוניברסיטת בר-אילן וחוקר במכון שלום הרטמן, פירסם ופירש אותה בספרו החדש.
                                         (ב)
ר' נחמן מברסלב, מן הדמויות העמוקות ורבות הפנים של המסורת היהודית ואחד הווירטואוזים הגדולים ביותר של פרשנותה, נולד בשנת תקל"ב (1772), נין של הבעל שם טוב הגדול, מייסד תנועת החסידות. כבר מתחילת דרכו, וכפי הנראה, כך טוען מרק, בעקבות התנסויות מיסטיות בעלות עוצמה, הוא היה מודע לייחודו, וכאשר אסף סביבו חסידים הכריז לפניהם לא פעם שהוא "פלא גדול" וש"חידוש כמוני עדיין לא היה בעולם". בעיני רוחו היה לא רק צדיק הדור, אלא צדיק כל הדורות כולם, שביכולתו לתקן תיקונים שלא תוקנו מעולם ולפרוץ דרכים חדשות לתשובה. למעשה, ר' נחמן אף ניבא שלעתיד לבוא יהיה כל העולם כולו חסידי ברסלב.
ליומרתו האוניוורסליסטית, שבאה לידי ביטוי גם בחזונו המשיחי, היה חלק מרכזי באיבה שעורר עליו לא רק מצד "משכילים" ו"מתנגדים", אלא גם, ואפילו בעיקר, מצד צדיקים חסידים בסביבתו. ברור לחלוטין שקשה מאוד לקבל חסידות שכנה, אשר הצדיק שלה מכריז שבבוא היום יעברו אל שורותיה חסידי שכנו. מסיבות אלו ואחרות היתה, אם כן, חסידות ברסלב נרדפת ומנודה מתחילת דרכה, ומספר חסידיה תמיד היה מצומצם. זו סיבה נוספת לכך שבעלי הסמכות בחסידות החליטו לשמור את המגילה, ותורות אחרות, בסוד: אין טעם לפרסם ברבים דבר שיעורר לכל היותר לעג ובוז.
                                     (ג)
אלא שבעשורים האחרונים התרחש תהליך חסר תקדים: חסידות ברסלב התחילה לצמוח ולפרוח. לפתע פתאום החסידים הולכים ומתרבים, מעגליהם מתרחבים, והחסידות עצמה מתחדשת ומתגוונת: חוזרים בתשובה מצטרפים לשורותיה, זרמים נבדלים נוצרים בקרבה, והם מתהדרים ברבנים משלהם, מנהגים שונים (המפורסם שבהם הוא המזמור על "נ נח נחמ וגו'" של פלג הננחים) ואפילו הוצאות ספרים פרטיות. גם היחס אל החסידות מחוץ לה השתנה מאוד: ר' נחמן עצמו, האיש ויצירתו, זוכים לעניין רב, והעוינות לחסידות פינתה את מקומה ליחס של חיבה, ואפילו כבוד, מצד ציבורים מסוימים. דוגמה נאה לכך הם הביקורים בקברו של הרב באומן בראש השנה, ששותפים בהם רבים שאינם חסידי ברסלב כלל, או אף שאינם שומרי מצוות.
ההתפתחויות הללו שינו מבחינה עקרונית את היחס של חסידי ברסלב אל החומר האזוטרי שלהם. הם מרגישים שתורות אשר הוסתרו לפנים מחוסר עניין לציבור, תוכלנה כעת להתקבל ביתר קלות ואף אהדה. לדברי מרק, האווירה הזאת היא שהקלה על השגת "מגילת סתרים", שאותה קיבל מחסידי ברסלב עצמם, ואותה הוא פורש לפנינו בספרו ומבאר את הכתוב בה. 
 הטקסט מורכב למעשה משתי שיחות נפרדות שנשא רבי נחמן באוזני חסידיו הקרובים. רבי נתן ורבי נפתלי מנמירוב, הם שמעו את הדברים המרעישים ומיהרו להעתיקם אל הכתוב, אבל גם להצפינם באמצעות שימוש בראשי תיבות ונוטריקונים. מרק שקד על פענוח הצופן, ובמלאכת נמלים של בילוש והצלבת מידע עלה בידו להציג לקורא כמעט את כל הכתוב במגילה, תוך כדי ביאור מעמיק, חוזר ונשנה של רעיונותיה המרכזיים, משמעותם והקונטקסט מתוכם הם נאמרו.
                                        (ד)
מתוך הצופן עולה ומתבררת תמונה שאכן ראויה לימות המשיח: כל עמי העולם כולם מתקבצים ובאים אל ירושלים, מקום מושבו של המשיח, לומדים ממנו תורות סוד, שומעים מפיו ניגונים חדשים ומופלאים,( המשיח מכונה זמיר  כמו לדוגמה ישעיה כה " זמיר עריצים יענה " עוד עניין הוא מה שכתוב ישעיה יא " והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע "  בעזרת כוח דיבורו נרפאים ממחלות שונות ומתמוגגים בחנו הרב. מכיוון שבמגילה, הכתובה בצורה מרוכזת מאוד, מתגשם האידיאל הברסלבי, מובן שמה שאנחנו מוצאים בה הוא תמצית מזוקקת של תורת החסידות הזאת. 
אולי נתפלא לראות שלשם כינונה השלם של מלכות המשיח איננו נזקקים למלחמת גוג ומגוג מקדימה. במגילה אין קצה רמז לאפוקליפסה שאמורה להקדים את הגאולה, והעולם החדש בפירוש אינו נבנה בה על הריסותיו של העולם הישן. דבר זה מתאפשר בשל כוחו המיוחד של המשיח הברסלבי: הוא מסוגל לעורר בלב הבריות געגועים וכיסופים אליו ואל מוצא פיו. האנושות מתאהבת במשיח.
                                         (ה)
ובזה גלומה ההפתעה השנייה: הגאולה של המשיח הברסלבי היא אוניוורסלית, גלובלית. ( בניגוד לתפיסה הרבנית של ישראל מול הגויים כשכול מטרת הגאולה היא שיעבוד המלכויות תחת ישראל  המשיח הזה הוא אוניברסלי דרכיו דרכי שלום בניגוד לתפיסת הרמב"ם של משיח מלחמה ובדומה לישוע שנעשה למשיח כול הארץ  המעונין לקרב גם את הגויים והרחוקים ליהוה כול אחד כפי יכולתו ומעלתו) בית המקדש אינו מוזכר בה כלל,( עניין הקמת בית המקדש  הוא עניין שבויכוח  לפי תפיסות מסוימות המשיח עצמו הוא בית המקדש כמו שכתוב בישעיה ח14 " את יהוה צבאות אותו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם והיה למקדש ולאבן נגף ") ואף ארץ ישראל הפיסית משמשת, כאילו כמובן מאליו, רק מקום. את מקומם של הסמלים ההיסטוריים, המסורתיים, המיתיים העצומים האלו תופס המשיח עצמו, כצדיק אבסולוטי ואולטימטיווי, בטרנספורמציה אדירה שמרק מכנה אותה "המרה חריפה ומרחיקת לכת של המקום הקדוש באדם הקדוש". לא רק זאת: המשיח עצמו, שכצדיק מגשר את הפער בין חסידיו לאל( ישוע המשיח הוא המתווך בין בני אדם לאלוהים בהיותו כפרה עבורם שהרי החטא גרם לבידול בין האדם ככתוב בישעיה נט " הן לא קצרה יד יהוה מהושיע ולא כבדה אוזנו משמוע כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע "), מתרכז בתחילת עבודתו אמנם בישראל, אך ככל שיותר ויותר מלכים ועמים נמשכים אליו ואל בשורתו כן הוא פותח את ידיו לחבוק את כולם. גויים רבים פונים אליו, והם נענים ברצון ובאהבה, ולמעשה אפשר לראות שמשלב מסוים עיקר פעילותו הגואלת היא מול העולם הרחב.

ובפעילותו זו, שכוללת כמובן תפילה ולימוד תורות (למעשה מדובר ב"הקדמות של חוכמה", כלומר הרבדים הראשוניים ביותר של התבונה, שייתכן והם קודמים אף לשיח המילולי), תופסת המוסיקה מקום מרכזי. המשיח מתואר כבקי מאוד בתורת המוסיקה, והוא מלחין מנגינות ואפילו ממציא כלי נגינה חדשים. דבר זה, כמו תחומי פעילותו האחרים של המשיח, משקפים כאמור בבירור את תורותיו של ר' נחמן עצמו, שאת המקום הגבוה ביותר, הדתי ביותר, נתן לא לשכל אלא לרגש ולאמונה.
מגילת סתרים מגוללת את 'סדר ביאתו של גואל-צדק' מראשית הופעתו, והוא ילד רך בשנים,( וגר  זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה" ישעיה יא ) ועד לקיבוץ גלויות וכינון ממלכתו השלמה בארץ ישראל, המתפשטת והולכת מעבר לגבולה. באמצעות מיקומם של המוטיבים המרכזיים של מגילת סתרים במרחב יצירתו של רבי נחמן, בהדגשת החידושים שמחדשת המגילה בתיאור דמותו ופועלו של הגואל-צדק וגם בהצבעה על היבטי מפעלו המסורתיים של הגואל-צדק שנשמטו מן המגילה, מרק מדובב את סדר ביאת הגואל-צדק כעלילה של 'יופי ונוי וחן והדר ואהבה והשתוקקות וכיסופים וכליון-נפש' (מלשונות רבנו ז"ל במגילה) – אותם פנים שמאפיינים את מחברהּ של המגילה רבי נחמן, ומהווים את סוד קסמו ונעמו שלו. גואל-צדק כובש את העולם כולו לא בחיל ולא בכוח אלא בעוצמתו הרוחנית, העשוייה בעצמה מ'חומר' הגעגועים והכיסופים. ביטוי מרכזי שלה, אם לא המרכזי, הוא בשירה ובניגונים, ביצירה מוסיקלית ובהופעה מוסיקלית, הנוגעת בנימי הנפש של כל שומעיה ומעוררת אותם לתשובה ולדבקות (מלחמה מוסיקלית נגד הסיטרא אחרא ששפיעה גם היא בדרך מוסיקה )-- 'כי חכמת הניגון יהיה בקי בו מאד מאד ויגלה חדשות בחכמה זו עד שתכלה נפשם של השומעים ניגונים שלו' (לשון המגילה, מצוטט במרק 83). ליבם של קרובים ושל רחוקים, של בני ברית ושל שאינם בני ברית, של קיסרים ומלכים ואנשים פשוטים, מתהפך בקרבם והם נרתמים (כל אחד בדרכו ובהתאם לכוחו ומעמדו) למימושה של תכלית ביאתו של גואל-צדק – כינונה של ממלכת האהבה והדבקות שבירתה ירושלים ובמרכזה דמותו המשרה של הגואל-צדק
                                            (ו)
שאלתו של רבי נתן 'מה יהיה', המבטאת תערובת של תסכול אכזבה ואולי יאוש בצד המשאלה והציפייה לנחמה מפי הרבי, נוקבת לחדרי ליבו של רבי נחמן ומוצאת בהם דווקא את ההד הקשה של התסכול והיאוש, 'גם אצלי בעצמי קשה'; אבל תוך כדי דיבור רבי נחמן מתעורר ומעורר את עצמו לחיות חדשה, הוא מתעלה מעל עצמו וחורג מעצמו ומאשר מחדש את אמונו בעצמו, וגם את כוח הפעולה וההשראה שלו: גמרתי ואגמור.
בתיאור שתיארתי כאן אין תחליף לניגון עצמו ולנוכחותו של הרבי – אֲשֶׁר כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁלּוֹ אֲפִלּוּ בְּשִׂיחַת חֻלִּין, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהָיָה מְדַבֵּר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אוֹ כְּשֶׁהָיָה אוֹמֵר וּמְגַלֶּה תּוֹרָה, הָיָה כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר מֵאִיר וּמַזְהִיר וּמִתְלַהֵב כְּאֵשׁ לוֹהֵט רִשְׁפֵּי רִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת וּמִי שֶׁהָיָה מַאֲזִין וּמַקְשִׁיב לִדְבָרָיו בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת הָיָה כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁלּוֹ פּוֹרֵחַ וְנִכְנָס בְּקִרְבּוֹ כְּלַבַּת אֵשׁ מַמָּשׁ (שיחות הר"ן קכד) וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר הָרְמָזִים שֶׁרָמַז לָנוּ בִּתְנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים (שם קנג) – אבל משנחסמה דרכנו לשמיעת הדיבור עצמו, שומה עלינו לחפש דרכים ולסלול מסילות ולפתוח פתחים מילוליים לניגון ולשמיעת הניגון ולהדהוד הניגון, ולדרך כתיבה שמתנגנת בעצמה (זאת מבלי לוותר על הניסיון לקלוע לדברים עצמם ומבלי לגלוש ליצירתיות פרועה), בבחינת 'שֶׁיִּהְיֶה יוֹדֵעַ נַגֵּן, וְגַם שֶׁיִּהְיֶה הַכְּלִי שֶׁמְּנַגְּנִין עָלָיו שָׁלֵם, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְבָרֵר וּלְכַוֵּן הַנִּגּוּן בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי (ליקוטי מוהר"ן קמא נד ו)..
 
מרק מחיל על חזון ביאת גואל-צדק של רבי נחמן את ההבחנה המקובלת בין תפיסות אפוקליפטיות של אחרית הימים (ושל אוטופיות בכלל) לבין תפיסות טבעיות שלה – הבחנה ששימושה במחקר משתלשל מן המקורות המסורתיים, והמתבטאת בדבריו הפולמוסיים של שמואל (ברכות לד, ב) 'אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד'. מן העיון במגילת סתרים – מהעובדה שגואל-צדק יתמודד בתפקידו כמְרפא עם חולים ועם חולָיים ( דבר ידוע הוא שישוע המשיח היה מרפא מחלות ומסלק שדים ורוחות טמאות  ואפילו בספרות הרבניתהמגנה אותו מודים שהיה מרפא אולם הם נימקו זאת בכוח כשפים בסרטת שהייתה בו או בגניבת השם המפורש ואף אסרו על בן דמא להתרפא (ר' אלעזר בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל, שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו בשום פלוני, ולא הניחו ר' ישמעאל, אמר אין אתה רשאי בן דמא, אמר לו הנח לי ואני אביא לך ראיה מן התורה שהוא מותר, ולא הספיק להביא לו ראיה עד שמת, ושמח ר' ישמעאל ואמר אשריך בן דמא שיצתה נשמתך בטהרה ולא פרצת גדרן של חכמים, שכל מי שפורץ גדרן של חכמים סוף שהפורעניות באות עליו, שנאמר 'ופורץ גדר  ישכנו נחש")' 
מכך שבימיו כבימינו תהיה אחיזה למוות וליצר הרע, מכך שהחכמה תשרה על יחידים ותתקיים היררכיה של בערות ושל חוכמה, ועוד ועוד – מכל אלה מסיק מרק שאליבא דרבי נחמן, ממש כמו אליבא דשמואל האמורא ואליבא דהרמב"ם - בימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, והטבע בתוקפו ובכוחו ובסדריו הרגילים (בספרות הויכוחים היו מביאים הרבה הטענה הזו של אם ישוע הוא המשיח מדוע עולמו כמנהגו נוהג ולא מתקיימת  הנבואה של זאב עם כבש מספר ישעיה ) , יש לדברים אלו יסוד בדברי רבי נחמן עצמו, ש"לא כמו שסוברים קצת שכשיבוא משיח יהיה עולם אחר משל עכשיו" (חיי מוהר"ן תקצז, מובא במרק 141),
לגילוי הפלאים איננו זקוקים ל'עולם אחר משל עכשיו'. אבל הפלאים הם העיקר, ולא התמדת סדרו וטבעו של עולם. 'עולם כמנהגו נוהג', וכמתבטא בדבריו 'כִּי הַצַּדִּיק הוּא בִּדְמוּת וְצֶלֶם כְּכָל הָאֲנָשִׁים וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי. אִישׁ הַכָּשֵׁר -- נִדְמֶה שֶׁהוֹלֵךְ עִם כַּרְכָּשׁוֹת וְדַקִּין כְּמוֹ שְׁאָר בְּנֵי-אָדָם, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי. וְכֵן אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, בֶּאֱמֶת הִיא מֻבְדֶּלֶת וּמֻפְרֶשֶׁת לְגַמְרֵי מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת בְּכָל עִנְיָנֶיהָ וּבְחִינוֹתֶיהָ, אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, לְפִי מַרְאֵה עֵינֵי הָאָדָם, אֵין רוֹאִים שׁוּם שִׁנּוּי בֵּין אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר אֲרָצוֹת', ליקוטי מוהר"ן תנינא קטז. אין כאן מקום להאריך בזה, אך אעיר שבדברים אלה מובלע פתרון אחר לסתירות שמוצא מרק 142 בדברי רבי נחמן בנידון דידן.)
                                         (ז)
המגילה, אם כן, היא אספקלריה המאפשרת הצצה כבר עכשיו אל העתיד לבוא, אל העולם הגאול. המשיח, שיוכתר אז לקיסר, ימלוך בעודו צעיר - למעשה בעודו ילד. את התפקיד הרם ייעד כנראה ר' נחמן לבנו שנולד לו, שלמה אפרים, אבל הבן חלה בשחפת, מת, וכפי הנראה גם הדביק את ר' נחמן, ובכך קצב באופן טרגי את ימיו. במקום להוריש לבנו עתיד מזהיר היה זה הבן שרושש את עתידו של האב, אך יחד עם זאת לא הצליח לפגוע בייעודו המשיחי, שכן ר' נחמן, שהשלים עם פטירתו מהעולם, עדיין ראה בתורותיו מעין מבשר רעיוני לבואו של המושיע. כחצי שנה לפני פטירתו הוא ניבא "מיין פייערל וואט טלואין ביז משיח וועט קומין" (האש שלי תוקד עד ביאת המשיח)( כוח התורה עד אור הבוקר שאז נכנס זמנו של משיח " שלחני כי עלה השחר "), כלומר תורתו של ר' נחמן היא היא הגחל הלוחש את סוד המשיח והמשמר את אור הגאולה עד שיפרוץ ויפוץ בבוא העת. 
  

 

 מפתח מאמרים

המשיח וסימני הרמבם  

 

  • "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דויד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם. מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מִצְוָתָן האמורה בתורה"}
  • "ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף בה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה' – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, ונצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי, (ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד") (צפניה ג,ט):

ואם לא הצליח עד כה, או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר: "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד" (דניאל יא, לה).

  • אף ישוע הנצרי, שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר: "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוָתן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
  •  
  • משיב
  •  
  •                                                                       (א)
  •  לגדר המשיח  שהציב הרמב"ם כאילו על ידי סימניו שלו יוודע מי הוא המשיח ומי אינו  יש להקדים ולשאול מהיכן לו הסימנים האלו ומי נתן הסמכות בידו לקבוע ולהעמיד דווקא את אותם סימנים?  שהרי תמונת המשיח היא תמונה מורכבת למדי  על פני כתובים רבים וחכמי התלמוד עצמם נתנו סימנים לעשרות רבות ואיך גמר אומר בנפשו להעמיד דווקא אותם הסימנים  ואם יבוא משיח וסימנים אחרים בידו האם נדחה המשיח כי כך קבע הרמב"ם?
  •  ובייחוד שכול עניין המשיח הוא עניין פלאי העולה בהרבה על הדעת הרגילה ועולה גם על דעת התורה שנאמר  בו " ורוח אלוהים מרחפת על פני המים " זו רוחו של משיח המרחפת על פני התורה. ואמרו החכמים " תורה שאדם למד בעולם  הזה הבל לפני תורתו של משיח" ובידוע  שכבר הודיעה התורה שלעתיד לבוא משתנים  גדרי עולם  ותורה יוצאת מגבולה  ומשתנים חוקי טהרה וטומאה  מה שממזרים נטהרים לעתיד  .
  •                                                                         (ב)
  •  הרמבם לא לקח בחשבון שיש שוני בסימנים בין ביאה ראשונה לבין ביאה שניה של גואל שונים יהיו סימניו של משיח בבואו בגאולה דאחישנה, מסימניו בבואו בגאולה דבעתה. סימניו בגאולה דאחישנה המה: האותות והמופתים שיעשה.
  • סימניו בגאולה דבעתה המה: הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', ועדיין אינו אלא בחזקת משיח, אבל אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בודאי 5 .
  •                                                                                               (ג)
  •  
  • בגמ' סנהדרין דף צ"ח ע"א גרסינן: "אמר רבי אלכסנדרי, ר' יהושע בן לוי רמי, כתיב וארו עם שמיא כבר אינש אתה, וכתיב עני ורוכב על חמור. וכו עם ענני שמיא, לא זכו עני רוכב על חמור". וביאר האור החיים הקדוש (פרשת בלק כ"ד, י"ז): "אם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל מן השמים במופת ואות... משא"כ כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויין לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר שהגואל יבוא עני ורוכב על חמור... וקם שבט מישראל, פירוש, שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך הטבע.  אם כן  לא רק שקשה לתת סימניו אלה הם משתנים לפי המצב שיהיה בו ישראל  משלא זכו יבוא אליהם כעני ורוכב על חמור . ומיותר לציין שכעני ורוכב על חמור  אינו  נלחם  מלחמות בגויים ואינו בא לשעבד מלכויות כי זה כבר עניין אחר לגמרי זוהי ביאה בעוז.
  •  
  • והרמבם גם סותר עצמו  והשתא נחזי לדברי הרמב"ם באגרת תימן: "אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו, והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת ייחוסו". אך הבה הרמב"ם גופיה ביד החזקה סתר משנתו שכן בפרק י"א מהלכות מלכים הלכה ג' כתב: "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך...", ובהלכה ד' כתב: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי" הנה כי מחד כותב הרמב"ם שהאותות והמופתים שיראו על ידו הן דין הראיות על אמיתת ייחוסו, ומאידך כותב הוא שאין המשיח צריך לעשות אותות ומופתים אלא סימנים אחרים ישנם לאמתת יחוסו, מפה תראה  שהוא עצמו  סותר את סימניו שנתן  ואין הם אלה בחזקת אליל מעשה ידיו ואם כן  מדוע נעשו למוקדשים כול כך עד שאם משיח בא מעכבים בידו לראות אם נתקימו בו סימני הרמב"ם.
  • יושם עוד לב כי דניאל הנביא בספרו כותב שם  בפרק ט בקט המפורסם העוסק במשיח ובירושלים (24-27)  " ותדע ותשכל מן מוצא הדבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד שבועים שבעה ושבועים שישים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים ואחרי השבועים שישים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקודש ישחית עם נגיד הבא וקיצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שוממות "  הנה כי כן בניגוד לקביעתו של הרמב"ם שהמשיח סימניו שיבנה  המקדש קובע דניאל בספרו שהמשיח מיתתו "יכרת משיח" היא בסמוך לחורבן העיר (ירושלים) והקודש (בית המקדש)  ונמצאו דברי הרמב"ם הפוכים לדברי דניאל  כול זאת בלהיטותו להפך בכתובים כדי שלא תוכר בהם האמת  שהרי כתוב מפורש בניאל כוחו רב בהרבה מסברותיו המלומדות של הרמב"ם כי מהיכן הביא הדעה הזו  שלו ? הרי אין לכך כול תומך בתובים אלה אם יביא איזה משהוא שרק לפי סברתו מרמז על זה אבל פה במפורש מדברים על המשיח ועל הרס ירושלים והמקדש .
  • וכדי שלא להשאיר פתחון פה לאותם המתהללים באמת שלא בצדק כי המה יבואו ויאמרו אין דן יחידי  אביא עוד מקום ידוע מספר ישעיה הנביא והוא בידוע גם לפי דעת התלמוד נבואה משיחית  "והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלים וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו " הנה כי כן  שוב אנו רואים דבר מוזר מאוד והוא שבכול מקום כשמציבים מול דברי הרמב"ם דברי הכתובים הם נימצאים סותרים אלו לאלו  כי הרמבם  בא ומלמד שהמשיח צריך לחזק התורה שבכתב ובעל פה " ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח" והנה מאיר עינינו ישעיה ואומר שלא רק שלא יכוף ישראל לילך בה אלה עתיד לעמוד להם למכשול והמה יכשלו בו במשיח והוא יהיה תחילת חורבנם כאשר אירע בישוע שכיחשו בו ואחר  נחרב הבית והעיר וישראל בגלות אלפים בשנה  וזה היפוך גמור לדברי הרמבם ורצונו ליתן בעניין המשיח זמורות זר כי תורה שבעל פה שנכתבה ונחתמה בימי בית שני  מה לה ולמשיח ? וכי  צריך המשיח לתמוך בבניינם של חכמים ? ואילו לא יעשה זאת איננו המשיח ? הם מאלצים את הכתובים לאשר אותם ולא הם יעקמו הכתוב  לפי מאמרם המתוחכם " סרס מקרא ודרשהו " מתוך ידיעה שהעם ההולכים בעקבותיהם יפנו אחריהם לאן אשר יפנו הם והמה יחזיקו בישראל כבני ערובה  כאותם אלו המחזיקים בתינוקות  כמגן אנושי  להגן על עצמם.  בנוסף  נביא כתוב שגם הרבנן(אבן עזרא, הרד"ק ומצודת דוד ) גם  בתלמוד הבבלי יש דבר הנקשר בפסוקים אלו והוא מאמרם  "שלושה באים בהיסח הדעת (פתאום) משיח,מציאה ועקרב" הבינוהו כנבואה משיחית  והוא הכתוב במלאכי ג " הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר יהוה צבאות " בכול מקרה ניראה מנבואה זו שהמשיח היה צריך לבוא בזמן שבית המקדש  קיים ועומד  כי אי אפשר לו לבוא לפתע להיכלו אם היכלו אינו קיים ואם כן זה היפוך לדברי הרמבם המדבר על בניין בית המקדש כסימן למשיח
  •  
  • יש המתרצים את זה  בעניין של הגאולה  דאחישנה  המקושרת עם זכו שאז יהיו הניסים והנפלאות אבל  בגאולה בעיתה שמקושרת בלא זכו אין ניסים ונפלאות יש רק הוגה בתורה ומצוותיה .
  • ומפליא הדבר שבר כוזיבא לא היה לא תלמיד חכם ולא ירא שמים ולא עסק בחיזוק התורה וליכוף ישראל לאחוז בה וכמובן לא עשה ניסים ונפלאות ועקיבא והרבנן הלכו עימו וטענו שהוא המשיח  עד שנעשה עימם מה שנעשה שפיכות דמים נוראה  בכול ביתר  על עוון אחיזה בנביא השקר. אבל את זה הרמבם לא מזכיר בכתביו במקום זה הוא נתפס לנקודה של ישוע הנוצרי. כאילו בהיחבא ובאין קשר  כאילו לא לכך היו מכוונים כול הדברים מתחילתם הרי בתחילת נתינת הסימנים  כבר חיכה למקום לסתור התפיסה הזו המתקיימת  בישוע הנוצרי . והוא מבטאה כך .
  •  
  • אף ישוע הנצרי, שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר: "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" (דניאל יא,יד מזה? שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוָתן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
  •  
  •                                                                                             ( ד) 
  •  אך לצחוק הדבר  שהרמבם מביא דווקא הפסוק הנ"ל מדניאל כדי להראות שעל ישוע הוא דיבר  הוא בחר בפסוק שלילי מאין כמותו שאינו מתקשר כלל עם ישוע כדי להביא חיזוק לחידושים שהוא נושא באמתחתו וכשל עוזר ונפל עזור  כי הוא נשען על משענת קנה רצוץ . כי אין לו כול ראיה שהפסוק הנ"ל מדבר ממשיח בכלל ומישוע בפרט. ואפילו  הוא עצמו סותר עצמו  שאמר בתחילה "שישוע  שדימה שיהיה משיח נהרג בבית דין "  ואם ישוע דימה משמע האחרים לא דימו  ומה שנהרג בבית דין וודאי לא היו הרוב נוטים אחריו  כי האשמה כמו שהאשימוהו לא היה מגיע אליה בר כוזיבא שנהנה מתמיכתם כי  ישוע ועדתו היו במיעוט ועל כן גם נעשה  משמם שטנא עד היום הזה  שבידוע שהמנצחים קובעים ההיסטוריה. והמנצחים  היו הרבנן ועל כן הכפישו  שמו ואילו  שמו של  בר כוזיבא הלא הוא בר כוכבא  נשאר כסמל לגבורה חרף כול נהר הדם שבנשפך בעקביו . ואם כן ישוע לא היה פריץ(שליט) ולא מבני הפריצים כי בידוע שלא היה שייך לשום קבוצה מקבוצות השלטון בישראל  ולכן גמר איך שגמר  אבל הרבנן הלא הם עדת הפרושים להם נתנה ההנהגה והיו עיני העם כלות לשמוע תורה מפיהם  והם "הרכבת אנוש לראשנו"  הם בחינת ראש לישראל ועד היום הזה הם הראש לישראל אם כי בהסתר .  והם נתנו סימניהם בכתובים באופן שלא יוכר אחרת והעם נמסר בידיהם  והם "פריצי בני עמך " כי הם מעמידים חזונם " אשר חשבו לדחות פעמי " כי כול חזונם היה לדחות ביאת המשיח באמצעות כתביהם  ותוקף שלטונם לעשות חומה בצורה אין בה פורץ  (ישעיה ל)   "לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום לפתע יבוא שברה "  כי הם חשבו שיכולים לדחות פעמיו  כי כול מה שמרחיקים ישראל ממנו אין גאולתם מתקרבת. אבל הקבה  ממנו לא יפלא דבר ואף שחשבו שניצחוהו כמו שאמרו על המזמור למנצח "זמרו לזה שמנצחים אותו "  זה רק בדעתם הסכל  עינים לא לראות  כי לא ידעו שהוא נתן תוקף הממשלה בידם והם בידו כחומר להטותו  וזה היה בחינת עונש לישראל שנתן להם להיות הראש  אבל  הוא עתיד לפרוץ החומה הנשגבה הזו  ועל כן יקראוהו פרץ בחינת עלה הפורץ לפניהם. ואם כן  מה שפירש בדניאל על ישוע אינו נכון  כלל אלה אדרבה הפירוש עליהם עצמם.
  •  ואם הזכיר  כבר את  דניאל והרי היה עליו לחשות  כי דווקא בדניאל נמצאה נבואה ברורה מאוד המדברת גם על עת ביאת משיח  וגם על  כך שיכרת " דניאל ט 24-27  ומתוכה עולה  הדבר אשר "יכרת משיח"  (ימות המשיח  ) כמו שגם פירשו הרבנן על משיח בן יוסף שעתיד להמות  וביארו עליו בזכריה יב10 " והביטו אליו את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור " כול שכן  ומעל הכול מה נאמר ומה נדבר  על ישעיה נג שכולו מלא במיתת הקורבן של המשיח לכפר על עמו .
  • ומפה תבוא עוד קושיה עצומה  על הרמבם  שהחזיק בדבריו שאילו יומת המשיח זה האות שאינו המשיח  ודבריו סותרים גם דברי הנביאים וגם דברי התלמוד  שכולם מדברים ממיתת משיח בן יוסף  וכן בזוהר ובשאר מקומות יקרים  מדברים מכפרת המשיח על עוונות ישראל.  והם דחו העניין הזה ומציגים המשיח כסתם אדם שיש לו אי אילו מהלכים בעולם ענינים שביכולתו של כול אדם לעשותם  ואין צריך להם דווקא משיח.וברצונם לברוח מסימני המשיח פן עיסוק בסימנים יוביל לאיש מנצרת  עשו בעורמה ונתנו סימנים אחרים והם יושבים ומחכים לאיש אשר על ידו  יתקיימו הסימנים אשר הרו מליבם  וכמובן שאיש כזה לא יבוא  והקב"ה מנסה לעורר עמו משנתו ע"י המכות שמכה בו  אבל כיוון שסמוכים אליהם ועדיין לא התעוררו מהשינה ושותים כוס התרעלה המשכרת הזו עד תומה אינם מתעוררים וזה "ולא שב העם עד המכהו " כי ככול שהכה בהם היו שבים אל ראשיהם  שמהם באה להם המכה הזו . ובלימודיהם הראשונים לימדו בזוהר  ובתלמוד  שהמשיח סובל על עוונות עמו ואחרי כן מילאו פיהם  מים  ונשכח מהם העניין הזה  ואחר נתנו סימנים אחרים שדווקא על ידם יוכר המשיח . ואחר  שנשתכח עוד  היו מביאים הסימנים הראשונים כהוכחה למי שאינו המשיח כלומר הממלא סימנים ראשונים נעשה ללא משיח ביטלו הסימנים מהכתובים לקיים סימניהם. וכך מדחי לדחי עד שאינם רואים בין חושך לאור אם יבוא אשר מחכים לו לא יכירוהו ואפשר להם לבלבלו עם סמאל שדווקא אותו יכתירו למשיחם. ומפה תבין שקביעת העניין הזה כסימן למשיח זו הליכה סחור סחור כי באמת כול דבריו מכוונים לעשות גדר שהם  ותלמידיהם ישבו בתוכה וישוע ישאר בחוץ. כמו שכתוב בשיר השירים " אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי " ובתהילים "נשקו בר פן יאנף".
  •   לפי מחשבתם אם אי אפשר לסלק המלך לפחות משנים הגדרי מלכות וככה עושים מהמלך ללא מלך. לא יכול היה  לשנות העניין שישוע מת על כפרת חטאים  ועלה לימין האב  והביא הבשורה עד קצות הארץ  אז מה עושים?  קובעים שאם משיח מת  אינו משיח. לראיה תראה עד כמה העם מהופנט  מכשפיהם יכולים היו בהמשך להביא תורות המהפכות המחשבה הזזו והיו מתקבלות  לדוגמא תורת חב"ד חזרה על העניין שהמשיח יכול לבוא מעם המתים וגם דרשו ישעיה נג על המשיח אבל כמובן לא על ישוע אלה על הלובביץ .
  • ב) וצריכים אנו לשאול מה מעמדם של דעותיו של הרמבם או של הרבנן עצמם מול מעמדו של הכתוב כשהם הולכים יד ביד  אז אין בעיה ונוח לקבל מהם אבל כשיש כתוב ברור ובולט מוכיח  הפך מדבריהם וכאלו אין חסרים . מה אז ? אם נאמר שיש לשמוע להם נמצאים אנו משתיקים מלך מפני יועציו  וכי יעלה על הדעת שישתיקו למלך לשמוע דבריו מפי יועציו. אם עומד שליח מלך ואומר דברים היפוך המלך מטעם המלך  עומד המלך ומשמיע דבריו הכי נאמר למלך שתוק השליח משמיע את דבריך ואין אתה רשאי לדבר?  או שעלינו להשתיק השליח בפני המלך? בדין שבעולם הכול היו סוברים כסברתי שיש להשתיק השליח בפני המלך אבל כשמדברים על הרבנן כוח הסמאל כה גדול  שנסתמאו עיניהם של ישראל ואין בהם יכולת לא לראות ולא לחשוב מחשבה אחת חופשית ונראה שלדבריהם יש איזו השפעה היפנוטית עליהם כפי שידוע שבכוח כישוף והיפנוזה ניתן לגרום לאדם לעשות הפך רצונו. כי הם אומרים להם "לא תסור מדבריהם אפילו יאמרו על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל "  ועוד " שאין להרהר אחר דבריהם כי המהרהר עליהם כמו מהרהר על השכינה , ועוד כהנה רעיונות הבל רוח עריצים  כול אשר  לא יקרא על פיהם  וקדשו עליו מלחמה.  
  •  
  •  
  •                                                                        (ה)
  • וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוָתן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
  • "שכול הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם "  והיכן דיברו הדברים האלו? ומה אירע אם התיאוריה של  שתי הביאות  ושל זכו ולא זכו.ואין בזה שום קושי  כי אם המשיח בא למות בביאתו הראשונה להיות קורבן על חטאים ומיתתו הזו בבית דין  תחת ידיהם  כמו שנאמר בישעיה נג " מעוצר וממשפט לוקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו "כיצד יעלה  על הדעת שא נשפט על ידם ומורשע למוות גם יגאלם  ויגדיל מלכותם.  והרי לא קיבלוהו ודחוהו האם יבואו עליו בתלונות ? ובישעיה במקום אחר נאמר שמשיח דווקא צריך לבוא להיות להם למכשול  " והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלים  וכשלו בם רבים ונפלו  ונשברו ונוקשו ונלכדו "  הנה אומרים על משיח שעתיד להיות  למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול אם כן הוא בית מקדש לאלו שקיבלוהו אבל אבן נגף וצור מכשול למי שנכשלו בו. ואכן גם הרמבם מודה כך ששם ישוע  גדל מאוד בעולם "להטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי יהוה " עיניים לו ולא יראה  שישוע לא הטעה כלל  את רוב העולם אלה הפך  הדברים הוא בא להדריכם לדרך הישר  לקיים את הנאמר " אז אהפוך אל עמים  שפה ברורה לקרוא  כולם בשם יהוה " כי ישוע זה שם יהוה הנסתר  מישראל  והעמים הקוראים בשמו אכן קוראים בשם יהוה . ועל כן נאמר במלאכי הנביא "  כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכול מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר יהוה צבאות ואתם מחללים אותו באמרכם שולחן יהוה מגואל וניבו נבזה אכלו " הנה נתגלה הסוד שהגויים שאחזו בשמו נעשו לכלים טהורים ומגישים מנחה טהורה  אולם ישראל המחרפים  את שמו נטמאו   ועל כן מכריז עליהם ישעיה סו " והביאו את כול אחיכם מכול הגוים מנחה ליהוה בסוסים וברכב ובצבים ובפרדם ובכרכרות על הר קודשי ירושלים אמר יהוה כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית יהוה " וככול שהרבו לקלל השם הזה כן תרב טומאתם ואחיזת הסיטרא אחרא ושאר מרעין   ומונהגים בכוח הטומאה  במקום בכוח הקדושה.  ועל כן זה העניין המפריד בינינו לבין הגאולה זה השאור שבעיסה ועל כן שם ישראל נעשה לקללה תחת היותו לברכה וראש עמי ארץ כי הקבה  אכן יעדו להיותו ברכה לכול העמים ם כהונה עטרת בי יהוה אבל בחללם שם המשיח קדוש ישראל  נתהפכו נעשו לחרפת עמי ארצות  ומחשיכי עצה  ותחת היותם אור לגויים נתקיים בהם " העם ההולכים בחושך"  " אחריתה ותרד פלאים " ועד היום לא שבו מהעוון הזה  אף שהפליא בהם מכותיו ועוד ידו נטויה  להרבות  השנאה לשם האלוהים המקודש. ועיניהם לא תראינה כי כחשם בו  חטאת פיהם דבר שפתימו הם אשר יצרו להם העונש הנורא הזה כי גם ההיגיון מחייב  זאת כי אי אפשר להאשים  כול הנפילות והצרות הרעות שבאו על ישראל על ישוע. כי יש קבה בעולם והוא מנהיג עולמו ואילו היו באמת זכים וברים  כשם שהם טוענים היה צריך לעשות לפי מידת הצדק ולעשותם לברכה מכול העמים על כפים ישאום  ואיך זה שתחת זאת נהפכו להיות העלובים והמושמצים והשנואים שבכולם .
  •  
  • מפתח מאמרים
  •  
(ראשון ואחרון ומבלעדי אין אלוהים)
 
 

                                                                         (א)

ברצוני להשיב על העניינים השונים  העולים מקריאת הטקסט הזה של אוצר הויכוחים  ובעיקר הדברים שמביא כנגד אמונת השילוש שדימה שיהיו מהרסים ובאמת אינם מהרסים כלל .והביא לראיה הפסוק הנ"ל . " אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוהים " ישעיה מ"ד

ופסוק הזה אין בו באת מין ההוכחה כאשר סבר אבל לפני שנוכיח טעותו קודם נבחן מה דימה להוכיח.

א) בפסוק מופיע שאלוהים אומר "אני ראשון "  לא היה אלוהים לפני ו"אני אחרון " אין אלוהים נוסף אחרי  כשם שבני אדם מתחלפים זה בזה . "ומבלעדי אין אלוהים "  שלא תאמר אם אין ראשון לו ואין אחרון לו  אולי נברא יחד עימו .מה שדימה שמוכיח טענתו הוא "אני ראשון ואני אחרון " כאילו אותו אחד שאומר אני ראשון הוא אותו שאומר אני אחרון ואם כן אין נותן מקום לנוסף לו.  אבל אין אמת לדבר  מכמה טיעונים.

 

1)( עניין האחרון )

 כי דבר ידוע מהויכוחים  על זמן ביאת המשיח. שהיו חלק מהויכוחים  נסובים על הכתוב בחגי ב6-9  שכתוב בו " והרעשתי את כול גוים ובאו חמדת כול הגוים ומלאתי את הבית הזה כבוד אמר יהוה צבאות לי הכסף ולי הזהב נאום יהוה צבאות גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון " ודבר ידוע הוא שהיהדות התלמודית  לפי לימוד ראשיהם  מדמים שעתיד להיות בית מקדש שלישי  ומייחלים לבנייתו  ואיך עומדת התקווה הזו עם המילים  שגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן  הראשון  והדברים נכתבו בזמן בית שני?

ולפי פרשנות הרבנים המילה אחרון פה אין כוונתה על סופי אלה על אחרון כלפי הראשון כמו שמצאנו המלבי"ם ובעל מצודת דוד רואים בביטוי המילה " האחרון " נבואה לבית המקדש השלישי העתיד לבוא ולא לבית המקדש השני שחגי מדבר עליו עד כה. בעל האבן עזרא  מביא את שני פירושים

 א) שמשום שקיומו של הבית השני  ארך יותר זמן  מאשר של הראשון מכנים אותו בכינוי האחרון

ב) הדברים נאמרים על תנאי כלומר אם יהיו העם צדיקים אז הבית הזה השני יהיה באמת אחרון ולא ייחרב.

כמובן שבדברים  אלו הם נותנים את טעמם  הם בכתובים על דרך " סרס מקרא ודרשהו " וכמו שנאמר במקום אחר יחזקאל יג " יען וביען הטעו את עמי לאמור שלום ואין שלום והוא בונה חיץ והנם טחים אותו תפל "  הם עצמם מעידים שהמילה אחרון איננה כה חד משמעית  כשצריך לפרש על הבית האחרון  אולם כאשר הם יוצאים למלחמה  כנגד כנגד הפירוש של האחדות המורכבת.אזי  המילה אחרון  נעשית מוחלטת ואבסולטית  כאחרון שאין כול תוספת עימו.

ב) ראשון ואחרון ביחס לאחרים מול האחרים אלילי נכר אלוהי ישראל הוא באמת האלוהים הראשון והוא גם האחרון כיוון שהללו אינם אלוהים רק בני אדם מדמים שהם אלוהים  אבל אין בזה כול תיאור פנימה שממנו אפשר להסיק על אלוהים ועל הרכבו  ודווקא  עיקרי המבם עומדים להם לרועץ כי קבע שם שאין לו גוף  ודמות הגוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו כול דמיון כלל"  ואם אינו נכון לגבי הבורא ודאי נכון לגבי הרמב"ם וידידיו שלא השיגו דמיו האלוהות מדוע אם כן נקבל הגבלתם על האלוהות אם מודים שלא השיגו דמיונו. איך יעלה על הדעת  שנקבל תיאור של אדם האומר כי למתואר אין כול דמיון או צורה ?

ג) היות והאלוהים הוא רבים  שהם אחד דווקא בשל זה המילים ראשון ואחרון מקבלות תוקף  שיש חלק שהוא הראשון ויש חלק המכונה אחרון (בן) אף שהם אחד  למה הדבר דומה ? בריאת אדם וחווה  בידוע שחווה נבראת אחרונה ואף על פי כן  נאמר שם " ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם "  פעם נאמר ביחיד " ברא אותו " ופעם ברבים "ברא אותם " כלומר ההוא הזה שמכונה "אדם" הוא אחד שהוא רבים כדוגמת הכתוב "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד "

 

ד)  במספר מקומות כדאי להתעכב על הביטויים ראשון ואחרון כדי לקבל תמונה מלאה יותר .

בספר איוב  פרק יט " נמצא הכתוב " ואני ידעתי גואלי חי ואחרון על עפר יקום " כמובן שמכירים אנו  את הכינויים הידועים "גואל ראשון " הוא משה מול "גואל אחרון הוא משיח "( ולא תמיד מעמידים אותם זה מול זה שהרי ידוע גם המשפט " גואל ראשון הוא גואל אחרון " שגם זה בעצם מוכיח את מה שאנו מוכיחים שאפשר יהיו ראשון ואחרון נתפסים כשונים ועם זאת אחד)  ועל כן מה קל וברור יותר לברר " אחרון על עפר יקום " מדבר על תחיית המשיח מהמתים  שזה הרישא של הפסוק " ואני ידעתי גואלי חי "  אחרון על עפר יקום . תקומת המשיח שהיא קשורה גם בתחיית המתים כפי דברי פאולוס השליח .כמו שכתוב " יחינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו " בנוסף לכך נתעכב  על כך שביטוי "ראשון"  אדם ראשון  גם הוא מהביטויים שבהם מכונה משיח " ואביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב ביה (ישעיה מא) ראשון לציון הנה הנם ד"א ויצא הראשון אדמוני " מדרש רבה (איוב טו,ז) הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד [וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ, זה אדם הנולד קודם הבריאה לפני גבעות כמו שקבעו חכמי תלמוד " לפני שמש ינון שמו " 'בשכר שלשה ראשון (שביתת הרגל דפסח, ושביתת הרגל דחג, ונטילת לולב שנקראו ראשונים) זכו לשלשה ראשון: להכרית זרעו של עשו, לבנין בית המקדש, ולשמו של משיח: להכרית זרעו של עשו - דכתיב (בראשית כה,כה)

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר [וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו]; ולבנין בית המקדש - דכתיב (ירמיהו יז,יב) כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ; ולשמו של משיח - דכתיב (ישעיהו מא,כז) רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם [וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן];

 

ה)מוסיפים הם לתערובת הזו את המשפט שעולה תדיר בשיחות  כשמדברים על ריבוי האלוהים

"שמע ישראל יהוה אלוהינו יהוה אחד " לרוב מזכירים זאת  עם סיפורים מסמרי שיער על קורבנות שנספו ביסורי תופת כשמילים אלו  על גרונם מנצלים את הסיפור  הטראגי והכאוב כדי להפוך אמת לשקר ושקר לאמת. הרי לא היו מתלהבים ומשנים מחשבתם אילו היו שומעים על מוסלמים ההולכים לאובדן כשהמילים אללה וכבר על לשונם או נוצרים  שהורגו ושם ישוע  על לשונם לכן כדאי לנטרל את כול הרגשות למיניהם שהרי לא בדברים האלו  נקבעת האמת.

עכשיו לעניין "שמע ישראל יהוה אלוהינו יהוה אחד "  צריך להביא כתוב אחר שמשום מה ממעטים לזכרו והוא הכתוב בזכריה יד " והיה יהוה למלך על כול הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד "אם ביום ההוא יהיה אחד משמע עד אותו יום לא היה אחד והד לתפיסה הזו שאיננה כה שונה ומתנגדת ליהדות אנו מוצאים  בפירושיהם לפסוק " כי יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדור לדור " שמפרשים שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק ולכן כס ולא כסא יד ולא אדני  יה ולא יהוה. וכמו כן נימצא בכול ספרי התפילה תפילה אחת  הנאמרת לפני כול עשיית מצווה וזו לשונה " לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כול ישראל " משמעות תפילה זו הוא בערך כך : שע"י  עשיית המצווה כעת אנו רוצים להתכוון לאחד שני פנים וגילוים של ה"אלוהות" שהאחד נקרא "קודשא בריך הוא " והשני בשם "שכינה" ושניים אלו צריכים להתאחד עם השלישי הנקרא "טמיר ונעלם" פנים אלו כעת מופרדים אולם בעשותנו המצווה אנו רוצים לאחדם ביחוד מלא. ותקצר העת מלהביא כול המקומות המרמזים על ריבוי מספריהם.

 

ולפסוקנו העובדה שהוא הראשון והוא האחרון  אין בה כדי להרס האמונה בכך שיש כמה פרצופים בתוך האלוהות  אדרבה דווקא כך נעשה מובן . כשם שעל בית ראשון אומרים ראשון ועל שני אחרון. כך ניתן לומר על שני פרצופי האלוהות. אבל על אחד קשה לומר  אחרון או ראשון שהרי המילים האלו הם התחלה של סידרה כשאומרים אחרון מתכוונים שהיה דבר מה לפניו וכן כשמשתמשים במילה ראשון.

ודוגמה פשוטה לבאר את העניין בשכל. אדם ניברא ראשון לפני חווה וחווה ניבראה שניה וניתן לומר אחרונה כי היא האחרונה בצימוד ובזיווג הזה. ויחד הם אחד כמו שכתוב " על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד " משמע הם אחד שיש בו ראשון וישבו אחרון. והדברים מקבלים טעם כשאנו מבינים שהאלוהים ברא את האדם בצלמו ובדמותו. כלומר כשם שבאלוהים יש ראשון ואחרון ואינם גורעים  בהיותם אחד הוא הדין לגבי האדם ואשתו שיש בהם  ראשון ואחרון והם עשויים אלו ומאלו ובאמת אינם נפרדים אלה לפי מה שמשגת העין. וכן לעניין הזה.גם הביאור שמוסיפים למשפט במשל על המלך אף הוא הבל . שכן מדוע צריך להוסיף ביאור לפסוק מישעיה אם הוא כה ברור כשלעצמו. מפה שאף הם הבינו שהפסוק ניתן להבנה בפנים שונות ולכן הביאו על דרך משל מלך כביכול שיחה שבה הקב"ה אומר שהוא אינו כמלך הזה על מנת לחזק ראייתם את הפסוק לטעת בו נטעים  זרים  . ישעיה יז " כי שכחת אלוהי ישעך וצור מעוזך לא זכרת על כן תטעי נטעי נעמנים וזמורת זר תזרענו "
 
מפתח מאמרים