אומר ישעיה ה " לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא "

עיקר הגלות מחסרון הדעת , אילו הייתה בהם דעת לא היו גולים ,יען כי מאסו את דעת יהוה נעשה להם למכשול וחדלה כהונתם ככתוב (הושע ד) “נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלוהיך אשכח בניך גם אני " נדמו עמי מבלי דעת כי בלי הדעת הכול דמיונות כי אי אפשר לדעת מה שרואה הוא חלום ללא היקיצה כי מיד כשמקיץ מבין שהנה חלום . ואיך ידעו שבחלום המה אם לא יקיצו כי הרי כשחסרה הדעת זה הכול חלומות טוב שבנחשים רוצץ ראשו, אבל כיוון שחסרו הדעת הזאת איך יקיצו ? שהרי בלא הדעת אי אפשר להם להקיץ ואיך אפשר לומר על ישראל כמאמר הושע ששנאו הדעת הרי לפי הפשט אין יותר מהם המחפשים הדעת. כי מי מעמי הארץ יש לו ספרות ענפה כזו של חיפושים אחר דעת אלוהים או כמאמר ישעיה "ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלוהיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק קרבת אלוהים יחפצון " ואם כן איך נכון לומר עליהם שגלו מבלי הדעת הרי כמאמר ישעיה הם דורשים אותה יום יום.

עונה לנו איוב מב "מי זה מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע " הגדתי ולא אבין ? הרי זה היפוך שאם לא יבין איך יאמר ? אבל העניין הוא שאפשר ויהיו דיבורים בלא ההבנה אפשר לתור בספרי דעת וחכמה בלא להגיע ללב הדברים שזה מה שנקרא דעת כי גם לדעת יש כול מיני קליפות ומניעות והרי נאמר במשיח " אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי " מהו בחוץ? מחוץ לעיר מחוץ למחנה קדושים מחוץ לחיפושים השגרתיים והמקובלים היכן שמקום פסולת וטומאה שערי רומי ומחולל מלשון חולין שמה נמצא המשיח כי המקטרג ערך הדברים כך שלפי ההיגיון הפשוט אי אפשר למצוא כמו שראינו שאותי יום יום ידרשו ובכול זאת גלה עמי מבלי הדעת . ובתוך החוסר הגיון הזה בדברים הנפלאים שמה נמצאת הדעת "מי זה מעלים עצה בלי דעת " כיוון שהעלימו את העצה ממילא בלי דעת כי העצה היא עיקר הדעת ומהי העצה? זה שכתוב "אבדה עצה מבנים " (ירמיה מט 7) שזה נתגשם בימינו כי הנה החושך יחסה ארץ וערפל לאומים וחסדם נפוג ועת דינם קרב. ועצה הזו מחוברת לרוב עם מילים "קדוש ישראל " כי הוא העצה וכיוון שגדוליהם כיחשו בו אמר דוד "עצת עני תבישו" וזהו "עצת יהוה לעולם תעמוד " וזה הכתוב תהילים קז "כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו " היינו שהפכו קדוש ישראל לקללה ונאצה וגדוליהם דנו "בצואה תוססת"

ועל זה הקיטרוג בשמים על ישראל שאין רואים הברכות שניתנו על האבות ותחת היות ישראל לאדון כול הארץ נעשו לסחי ומאוס מנוד ראש בלאומים יען כי לא אבו לעצתי ויפרעו כול עצתי . וזה הכתוב בתהילים" ולא חיכו לעצתו " ואיך אפשר שלא חיכו והרי הם אומרים בכול יום "ואף על פי שיתמהמה אם כול זאת אחכה לו " מה שענה אימתי יבוא מר? היום ולא שיקר שאמר דוד " היום אם בקולו תשמעו אל תקשו לבבכם " הינו באמת כבר הגיע היום אבל שלא הגיע זה כיוון שהקשתם ליבכם ולא קיבלתם את אשר אלוהים שלחו וכיוון שלא חיכו ויפרעו עצתו יתקיים גם "ויבוש ישראל מעצתו " הושע י6

מי זה מעלים עצה בלי דעת? כיוון שחסרו הדעת שחסרון הדעת בא מהעלמת העצה איך תשוב להם דעתם ? שהרי ישעיה אומר ברור " לא ירעו ולא ישחיתו בכול הר קודשי כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים " איך זה נוצר ההתמלאות הזו של הארץ בדעת יהוה הרי השלב הקודם לה היה(הושע ד) “שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלוהים בארץ "? הרי הדעת נמצאת במצב של אין אז איך מוצאים אותה ? אומר לנו משלי ב "כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת יהוה ודעת אלוהים תמצא " צריך לחפש חיפוש אמיתי של הדעת חיפוש משוחרר מהיגיון צריך לחפש אותה כמו שמחפשים איזו תרופה לנגע

שאז יוצאים לחפש מרפא וצרי אפילו עד קצה הארץ ובלבד שירפא ככה צריך חפש הדעת בלי שום נימוקים של מה חושבים האנשים מסביב לבחון הכול להבין שאנחנו במצב של אין שאנחנו לא מוצאים את הדעת כי המחסומים נמצאים בתוכנו ?

איך נעשית ההתמלאות הזו של הדעה את יהוה כמים לים מכסים זה על ידי חיפוש הרבים כמו שאומר דניאל יב " ואתה דניאל סתום הדברים וחתום הספר ועד עת קץ ישוטטו רבים ותרבה הדעת " ו9 “לך דניאל כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ יתבררו ויתלבנו ויצרפו הרבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כול רשעים -והמשכילים יבינו"