|
| |
היסטורית ה-WCW
ההתחלה: שנות ה-NWA
בשנת 1986, ג`ים קרוקט ג`וניור, שלט באירגון NWA תחת השם "אירגונו של ג`ים קרוקט", אירגון שכלל את האיזורים של צפון ודרום קרוליינה, ג`ורג`יה וסט. לואיס. קרוקט הפך את מספר האיזורים שלו לקבוצה אחת, והחל להציג אותה כ"World Championship Wrestling NWA".
פיוד רותח בין קרוקט והWWF של וינס מקמהן עלה, כששני המתחרים מנסים להערים אחד אל השני בניסיון להשיג מקום לאירגון שלהם בטלויזיה.
באותה שנה, קרוקט רכש גם את אירגון HASA, אירגון שפעל במספר מדינות מרכזיות (קנזס, מיזורי ואיווה). HASA הייתה ידועה בזה שאוהדיה היו מעריצים את ה NWA, והם הריצו תוכנית טלויזיה ששמה "All Star Wrestling".
ב1987, מסע הקניות של קרוקט נמשך עם רכישה של האירגון בפלורידה FCW, ואת UWF (שכלל את המדינות של: אוקלהומה, מיסיסיפי, ארקנסו, טקסס ולואיזיאנה), המדינות שלהם לא היו חברות בNWA. הפלורידה והUWF נקלטו אצל קרוקט בWCW.
קרוקט כמעט והשיג את השאיפה שלו ליצור אירגון לאומי. בין הקניות של קרוקט של מדינות לNWA, אירגון הWCCW של טקסס עזב את הNWA ב1988 (ולאחר מכן התמזג עם אירגונו של ג`רי לולר בממפיס כדי ליצור את הUSWA). אירגון שפעל בפורטלנד, פשט את הרגל, והיה האחרון שהצטרף לNWA. אחרי שראו את כל זה, אנשים רבים האמינו שהWCW והNWA הם בעצם אותו אירגון. הNWA והWCW עדיין היו שני אירגונים שונים, למרות, כשקרוקט כנשיא הNWA, הם היו דומים מאוד. קרוקט היה גם מממן של חברת עיתון, שהרשתה לו להשתמש בשם של הNWA בעיתונה.
זה לקח המון כסף מההון של קרוקט לקחת את אירגון ההיאבקות לסיבוב לאומי, וההישגים של קרוקט ברכישת השטחים, גמר המון כסף מתקציב הWCW. הוא היה במצב דומה ב 1987 שגם הWWF הייתה מעורבת בזה: חוב גדול הצטבר, וההצלחה או הכישלון של האירגון הזה היה תלוי בהצלחה או בכישלון של שני הPPV הבאים. קרוקט הציג את סטארקייד 87 כתשובת הNWA לרסלמניה , אבל למרות זאת, שום חברה פיננסית לא רצתה לשמור על אירגונו של קרוקט ללא חובות וללא קשיים.
ב21 בנובמבר 1988, מאמצו הגדול של קרוקט נרכש ע"י המיליארדר, טד טרנר, בעלי בסיס אטלנטה של חברות הכבליםTBS וTNT. קרוקט נשאר נשיא הNWA עד 1991.
טרנר הבטיח שדרך הWCW תהיה דומה לדרך האתלטית-נוצצת של הNWA, משהו מנוגד לסרטים המצוירים והפשטות שמציגים בWWF.
1989 הוכחה כשנה ענקית לWCW, כשריק פלייר נמצא בטופ גם כאלוף העולם וגם כבוקר. פלייר הביא לאירגון שני אגדות כמו ריקי סטמבאוט וטרי פאנק, והקרבות שלו איתם בPPV הצליחו בגדול, והיו גם קריטים מבחינה פיננסית. כוכבים צעירים וחמים כמו סיד וישייס, סטינג, סקוט סטיינר, הרואד ווריורס, בריאן פילמן, גרייט מוטה ולקס לוגר, נתנו סטוריליינס גדולים וקרבות אליפות איכותיים.
למרות הזרימה של הכישרון, הWCW התחילו לעבוד בהדרגתיות על שילוב גימיקים מושכים שהיו יותר ידועים בWWF. למעשה, אף אחד מהגימיקים כמו רובוקופ שהופיע באירוע PPV ב1990, הגימיק של "צ`מבר אוף הורורס" והסטורייליין של "העקרב השחור" הצליחו. מאחורי הקלעים, WCW הפכה להיות יותר עצמאית, ולאט לאט החלה להיפרד מהשם ההיסטורי של הNWA. בינואר 1991, WCW הופרדה מNWA באופן רשמי והתחילה לעמוד לבד, כשהיא משיגה לעצמה אליפות עולם במשקל כבד ואליפות זוגות עולמית משלה.
גם הWCW וגם הNWA הכירו בריק פלייר, אבל הפעם לא כבוקר, אלא כאלוף העולם במשקל כבד, הוא החזיק בתואר ברוב תחילת 1991. אבל WCW, והנשיא החדש שלה, ג`ים הרד, הפנו את גבם לפלייר ממספר סיבות ופיטרו אותו אחרי הPPV של הגרייט אמריקן באש 1991. בהמשך, הם שללו אותו מתואר אלוף העולם במשקל כבד של WCW.
עפ"י האוטוביוגרפיה של פלייר, הם סירבו לשלם לו בחזרה את ה30 אלף דולר שהוא שם על החגורה, והוא לקח אותה איתו לWWF כוינס מקמהן הורה לצרף אותו. פלייר אח"כ הפך את החגורה לגימיק שלו, "אלוף העולם האמיתי", מה שהכניס אותו לפיוד עם אלוף הWWF במשקל כבד דאז, האלק הוגאן.
הWCW המשיכו להשתמש בשם הNWA ביפן באירגון NJPW, ודרשו מהWWF שיפסיקו להראות את פלייר עם חגורת האליפות שלו, וטענו עליה זכויות יוצרים. החגורה לאחר מכן הוחזרה באופן אישי ע"י פלייר לWCW, כשג`ים הרד נאלץ ללכת לקחת אותה, כאליפות העולם של הNWA המחודשת.
הWCW פיתחה לעצמה חגורת אליפות מחודשת משלה, מה שהייתה מוכרת גם כאליפות הNWA. פלייר עזב את הWWF וחזר לWCW, וזכה מחדש בתואר מברי ווינדאם ביולי 1993. מיד, חבר אחר בNWA דרש שריק פלייר יגן על התואר לפי החוקים שבטריטוריה שלהם, ופלייר איבד את התואר לריק רוד. מועצת המנהלים של הNWA, שעבדה בנפרד לWCW, התנגדו להוראה של רוד, ונפרדה סופית ולטובה מהWCW בספטמבר 93.
אולם, הWCW עדיין החזיקה באופן חוקי בזכויות על אליפות העולם שהייתה שייכת גם לNWA, והפסיקה להשתמש בשם של הNWA. התואר הפך לאליפות העולם במשקל כבד הבינלאומית של הWCW.
הWCW ידעו על שחגורת האליפות שלהם, בגלל ההיסטוריה שלה בזירה שווה המון, והייתה מכובדת בצורה גדולה ביפן, והאליפות נהייתה בינלאומית.
סטינג לבסוף זכה באליפות הבינלאומית והפסיד לאלוף העולם של הWCW, ריק פלייר, בקרב איחוד במאי 1994. ועל מנת ליצור עוד בלבול בדברים, אליפות הWCW כפי שהוצגה ב1991, נסגרה, ואליפות הNWA קמה לחיים מחדש, והפכה לאליפות העולם במשקל כבד של הWCW. החגורה המשיכה עד הסגירה ב2001. וכיום אפשר לראות אותה בWWE סמאקדאון כאליפות העולם של הבראנד.
עידן אריק בישוף מתחיל
לא משנה כמה יכולת אתלטית ומדהימה שהWCW יכלה להציג, היא מעולם לא עשתה כסף כמו הWWF. הנפילה של הצוות היצירתי הורגשה ב1992 ו1993, תחת הנשיאות של ג`ים הרד, ואח"כ של ביל ווטס.
בסוף 1993, היו סימנים של התאוששות הם הגעתו של בוקר הAWA, אריק בישוף, לWCW.
בישוף, בעיקרון הגיע כשרדן משני אחרי ג`ים רוס, לאחר שהAWA הפסיקה להתקיים. בישוף רצה לתת לWCW כיוון חדש, ולהרשים את טרנר עם החוצפה השנויה-במחלוקת שלו, והטקטיקה שלו בעסקים.
בישוף לא אכזב, והכריז מלחמה על הWWF של מקמהן בתקשורת, וצירף לעצמו מתאבקים בעלי פרופיל גבוה בWWF כמו האלק הוגאן ו"מאצ`ו מן" רנדי סבאג` ב1994. עם כספו של טרנר, השאיפות של בישוף הושגו. בגלל עלותם והפרופיל הגבוה שלהם, הוגאן וסבאג`, יכלו להשיג שליטה וזיכיון שלא היו מקובלים למתאבקים בתקופה הזאת, הם קיבלו חוזים בשווי מיליונים ושליטה בצד היצירתי של האירגון. הבעיה נהייתה גרועה עוד יותר, במהלך שנות המלחמה עם הWWF, כשהמתאבקים יכלו לעשות את אותם שינויים, ולחתום על חוזים שיצאו משליטה. אבל לעומת זאת, הוגאן פיתח חברות מבורכת עם בישוף. עוד בעיה שבישוף לא יכל להתמודד איתה הייתה שלא יכל לענות לאוהדי הWCW שחשבו שהאירגון מחקה את הWWF משנות ה90 עם כל הסרטים המצוירים שלהם, ואוהדי הNWA האמינו כי הם מביאים כוכבי WWF, רק כדי לנסות ולחקות את ההצלחה של הWWF עם המתאבקים האלה.
האירוע הגדול של הWCW מאז הגעתו של הוגאן, היה באש אט דה ביץ`, שם ראו את הוגאן מנצח את אגדת הWCW, ריק פלייר, כדי לזכות באליפות העולם. מה שהיה מעניין מספיק בזה, זה שהשניים עבדו באותו הזמן לWWF בין השנים 1991-1992, וטעמו כבר מהפיוד שלהם. אבל הקרב עם הכסף הגדול ביניהם תוכנן לרסלמניה 8 , אך בסופו של דבר הוא שונה לפלייר/סבאג` והוגאן/סיד. כשהWCW הוציאו את הקרב הזה, הPPV הביא רייטינג גבוה יותר מהסטנדרט שהורגל בWCW, אבל ההצלחה לא נמשכה לאורך זמן.
מלחמות יום שני
הרושם הגדול שבישוף עשה בהיאבקות-המקצוענית בצפון אמריקה הייתה בספטמבר 1995, שהוא שיחרר תוכנית שבועית בשם מנדיי נייטרו. טרנר שאל את בישוף איך הWCW יכולים להתחרות עם הWWF של מקמהן, ובישוף המופתע מהשאלה השיב שהדרך היחידה היא לעשות תוכנית שבועית, שתשודר כמו הWWF בימי שני, במקביל למנדיי נייט ראו. טרנר, מתרשם מתשובתו של בישוף, נתן לו מה שהוא רצה: תוכנית ביום שני בערב בת שעה, שמשודרת במקביל לתוכנית הדגל של הWWF, מנדיי נייט ראו. התוכנית במהרה הפכה להיות בת שעתיים במאי 1996, ואח"כ לבת שלוש שעות. בישוף עצמו היה המארח, יחד עם בובי הינן וסטיב "מונגו" מקמייקל.
מקמהן העצבני התלונן על ההחלטה של טרנר להשים את התוכנית שלו בשני, ואמר שהוא ובישוף עושים את זה אך ורק במטרה לפגוע בWWF. לטרנר ומקמהן בעצמם יש היסטוריה משותפת: בתחילת שנות ה80, מקמהן החל לרכוש אירגונים מקומיים על מנת לצרף אותם למערכת ההיאבקות שלו, הוא רכש גם את GWF (ג`ורג`יה), והעביר משם תוכניות מהאירגון ברשת של טרנר, TBS. כשצופים עברו לWTBS ב14 ביולי 1984 (תאריך שידוע במושגי ההיאבקות כ"השבת השחורה") וראו את הWWF מקום מתאבקים שהיו רגילים לראות, הם התקשרו מיד לחברת הכבלים ודרשו שישדרו את הNWA. שבועיים אחרי, חזרו לשדר היאבקות מג`ורג`יה בשבת בבוקר. לטרנר במהרה נמאס מהפקתו של מקמהן, וכעס עליו על כך שאמר שלא ישלב מתאבקי דור-שני בהיאבקות בTBS ולא קיים הבטחתו. טרנר בגלל זה, חתך את תוכניתו של מקמהן, ופנה לג`ים קרוקט על מנת שימלא את משבצת ההיאבקות-המקצוענית בשבת בערב. ובנוסף על כך, באותו יום בו שכר את קרוקט ורכש את הטריטוריות שלו, טרנר קרא למקמהן: "וינס, אני בעסקי ההיאבקות!".
ב1995, טרנר, כבעלים של TBS וTNT, יכל לשדר את נייטרו בכל זמן שרצה. הWWF לעומת זאת, חתמו על חוזה עם הUSA Networks, שהיו מרוצים מכמות הרייטינג שראו הביא לערוץ שלהם. הם גם היו מודאגים מהסטיגמה שנדבקו להם כ"ערוץ היאבקות". WCW נייטרו עשתה את הופעת הבכורה שלה בספטמבר 1995 בשידור חי ממינסוטה, שם עשו הופעת אורח מפתיעה של כוכב הWWF עד לא מזמן, לקס לוגר, שחוזו פג באותו שבוע בו ראו תיכננו מראש עוד אירוע.
בקרבות ראש-בראש בשבועות הבאים אחרי, נייטרו הצליחה להשיג את הניצחון על ראו, ובכך, הWCW מנצחים את הWWF לראשונה. בשנה הראשונה של נייטרו, קרבות הרייטינג בין התוכניות היו צמודים מאוד. לבסוף, זה הסתיים בניצחון של נייטרו על ראו ברייטינג במשך 84 שבועות ברצף, משנת 1996 עד 1998.
הWWF ניסו להשיב מלחמה בתחילת 1996, עם הסיפור המפורסם של "טד המיליארדר", שהיה יורד מדי פעם על טד טרנר, האלק הוגאן (קרא לו "האקסטר" = רודף בצע, פירסום) ונאצ`ו מן רנדי סבאג`.
רק מתי שכוכבי WCW לשעבר כמו סטון קולד סטיב אוסטין, התחילו להופיע, ווינס בלע את הגאווה שלו ופנה לוינס רוסו, כותב במגזינים של הWWF , הם התחילו להתרומם.
הניסיון של WCW לנצח את WWF בנוסף לכך שהביאו את נייטרו לימי שני, הייתה בתקופה בה ראו היה משודר אחת ל3 שבועות, בישוף היה אומר את תוצאות הקרבות, על מנת שאנשים יצפו בנייטרו. אחת הדוגמאות היא מה4 בינואר 1999, שם בישוף הודיע שבראו, מנקיינד יזכה באליפות הWWF.
WCW נגד nWo
הכל השתנה ב1996, כשWCW הפכה לדבר החם בצפון-אמריקה. הם עשו את זה עם הסטוריליין הגדול של הnWo נגד WCW, שהמציא אריק בישוף. זה היה מסופר על שני קבוצות לוחמות שנפגשו ביפן. הסטוריליין נפתח עם סקוט הול, שלאחרונה נצפה בטלויזית הWWF כרייזור ראמון, נכנס לזירה באמצע קרב, ומכריז מלחמה על הWCW. בסיום של נייטרו של שבועיים אחרי, הול התחבר עם קווין נאש שגם הוא הגיע מהWWF, שם היה ידוע בטלויזיה כדיזל. השניים קראו לעצמם האאוטסיידרס, והם קראו תיגר על כל 3 מתאבקים מהרוסטר של WCW, שילחמו נגדם, ונגד חברם המיסתורי. המון אוהדי היאבקות היו מבולבלים, וחשבו שהול ונאש הם עדיין מתאבקי WWF. מקמהן בעצמו הודיע במהלך שידור טלויזיה שנאש והול כבר אינם מתאבקי WWF. הגישה והדימוי של הול ונאש לדמויות אותם גילמו בWWF גרמו לעוד תביעה-משפטית של הWWF נגד הWCW.
בבאש אט דה ביץ` 96, סטינג, לקס לוגר ורנדי סבאג` נאבקו באאוטסיידרס, אבל חברם השלישי של הול ונאש מעולם לא הופיע. כשהול ונאש התחילו להשיג את היתרון, האלק הוגאן הגיע לזירה והציל את הקרב עבור קבוצת WCW. הוגאן איים על האאוטסיידרס, אבל לפתע הוא הסתובב וביצע את ההוגאן לג דרופ על סבאג`. האוהדים והשדרנים השתגעו מהמחשבה שהם לא מבינים מה קורה שם. הוגאן הדהים את כולם במעבר מהWCW לאאוטסיידרס. בניאום שלו של אחרי-הקרב, הוגאן הודיע שהוא, הול ונאש הם "new world order" של ההיאבקות המקצוענית. הקהל השתגע מהשינוי של הוגאן שהם כבר זרקו זבל לזירה, ובתוך דקות זה נראה שהקהל מסרב לקבל את זה. בישוף התלהב, הוא ידע שמה שהוא עשה לקהל הימם אותם. והוגאן, אחרי שנים שהוא בייבי פייס הפך להיות היל.
הוגאן, כ"הבחור הרע", הוביל את קבוצת הnWo להשתלטות על הWCW. מה שהביא לWCW את הניצחון ברייטינג על הWWF, שבשביל זה נבנה הסטוריליין. עם השינוי החדש והמרענן, הWCW פתחה ברצף של ניצחונות ברייטינג משנת 96 עד תחילת 1998 על הWWF, מה שכלל גם פיוד בין מנהיג הnWo, הוגאן, לבין מנהיג הWCW, סטינג. זה הולך לקרב בין השניים בPPV הגדול של הWCW`, סטארקייד. את הקרב סטינג ניצח.
וינס מקמהן מכה שנית
אחרי רסלמניה 14, במארס 1998, הWWF החזירה לעמה את השליטה במלחמות יום שני, עם הבראנד החדש שלה: האטיטוד, שהונהג ע"י כוכבים עולים כמו דה רוק, סטיב אוסטין ומיק פולי.
הפיוד הקלאסי בין וינס מקמהן, ששינה את דמותו לדמות מר מקמהן, היו"ר הזועף, לסטיב אוסטין (שבאופן אירוני, שוחרר ע"י בישוף מהWCW ב1995 לאחר שלא בלט), תפס את העניין של צופים רבים.
ב13 באפריל 1998 בפרק של ראו, היה קרב בין אוסטין למקמהן, ולראשונה מזה 84 שבועות הWWF מנצחים את הWCW. WCW ניסו להשיב עם פיצול הnWo, לקבוצת הוליווד, בהנהגתו של הוגאן, ולקבוצת וולף-פאק בהנהגתו של נאש. אבל רבים הרגישו שזה חומר חלש מדי בשביל הסטוריליין של הWCW נגד nWo. בנוסף לזה, WCW פתחה תוכנית בימי חמישי, WCW טאנדר, ששודרה באותו זמן.
הניסיון הבא של הWCW לנצח ברייטינג היה הצגתו של גולדברג. הכוכב העולה, הוצג כמפלצת עם רצף ניצחונות שובר שיאים. גולדברג נהיה אחד הנערצים, אבל העסקים בWCW עדיין נפלו, במיוחד שהיה הזמן של הרשימה שחיכתה "להיהרס" ע"י גולדברג. אחד מהניצחונות הגדולים האחרונים של WCW היה ביולי 1998, כשWCW ניתנה את קרב על אליפות העולם לו ציפו המון זמן, בין גולדברג והוגאן, שהתקיים באטלנטה. כשעשו את זה, הWCW הפסידו מיליוני כספים שיכלו לקבל אם היו הופכים את זה לקרב PPV, כשבעצם גולדברג-הוגאן הוא קרב PPV לגיטימי. ב14 בספטמבר 1998, WCW ניצחו שוב ברייטינג, בזכות הרגע המפורסם שלהם בו ריק פלייר חזר לאירגון, והפור הורסמן ערכו הופעה מחודשת. ב25 באוקטובר 98, בהאלווין (ליל כל הקדושים) האבוק, האירוע רץ יותר מהזמן המותר לו, והסתיים במהלך הדקה האחרונה בקרב על אליפות הזוגות. בגלל זה, אנשים מהשעה 11 בערב הפסידו את החלק הזה של הPPV. הWCW החליטו להחזיר את הקרב הזה ושמו אותו בחינם כמובן בנייטרו, זה היה הקרב על אליפות העולם בין דיאמונד דאלאס פייג` וגולדברג.
WCW לאט לאט גלשה מהתקציב ושילמה סכומי כסף גדולים מדי לחלק היצירתי; איך זה קרה ומי אחראי לזה, זה ויכוח בין אוהדי ההיאבקות להיסטוריונים. חלק ייחסו את הבעיות האלה על כך שלקחו את סלבריטיז כמו דניס רודמן וג`יי לנו כדי שיאבקו בקרבות PPV. אחרים האשימו את האירגון בהתיישנות הסטוריליין שלהם, ועל כך שהבוקרים לא מתפקדים טוב, למשל קווין נאש. הם גם אמרו שהחוזים ארוכי-הטווח של המתאבקים והכסף הרב שהובטח להם, הם שבעצם לקחו מהמתאבקים את היופי שבהם, והפכו את הכל לפחות מעניין.
כמו שהוזכר לפני, אנשים הטילו ספק בסטוריליין של נאש. אחרי שנאש, ששלט בדמות שהוא מגלם בזירה, שם את עצמו לנצח ב"מלחמת העולם 3" בנובמבר 1998, הוא הלך לסיים את רצף הניצחונות של גולדברג, בPPV שבא חודש אחרי. ואז הגיע קרב ה"פינגרפוק אוף דום" עם הוגאן. אליפות העולם במשקל כבד השתנתה אחרי שהוגאן עם מכה עם אצבע אחת לחזה של נאש הספיקה להפיל אותו ולאחר מכן להצמיד אותו.
גם ב1998, האולטימט ווריור, כוכב WWF לשעבר, נכנס לפיוד עם הוגאן. המפגש שלהם באוקטובר 1998, בהאלווין האבוק, היה בינוני, והווריור נעלם זמן קצר אחרי. האולטימט ווריור גם התעקש על ציוד יקר שיהיה בזירה, כמו דלת רצפה, שפצעה קשה את הבריטיש בולדוג כשהוא נחת עליה.
בנוסף על כך, לא משנה מי היה האחראי, WCW לא אהבה לתת לכוכבים הצעירים שלה להגיע ממש לטופ. למרות שהיה לה מספר של כוכבים מוכשרים כמו: כריס ג`ריקו, כריס בנואה, בילי קידמן, צ`אבו גאררו ג`וניור, אדי גאררו, סקוט סטיינר, פרי סאטרן ובוקר טי, ברוסטר שלה, הם שמרו עליהם מחוץ למשבצת המיין איבנט. הכישרון החלש של הWCW, לא השתווה לכוכבים החדשים, המודרניים והחדים מתקופת הWWF אטיטוד. זה מה שהתחיל את סופה של הWCW.
בישוף לבסוף הוזז מהשליטה ע"י טרנר בספטמבר 1999.
מותה של הWCW
באופן לא צפוי, בישוף הוחלף ע"י וינס רוסו, הכותב הראשי לשעבר של הWWF. רוסו ועמיתו, אד פאררה, היו הכותבים הראשיים של הWWF בתחילת תקופת האטיטוד, והיו כפופים לוינס מקמהן בלבד. WCW הציעה להם חוזה רווחי על מנת שיעברו באוקטובר 1999. רוסו ופאררה ניסו לתת פוש לכוכבים הצעירים כבר מהתחלה, ודחקו החוצה כוכבים כמו הוגאן וריק פלייר.
רוסו ופאררה נאבקו כדי לשפר את מה שהיה בWCW וההרכב שלו. הם הציגו צמד זוגות נשי ששמם `ווסט הוליווד בלונדס` (לני ליין ולודי), וקרבות מיוחדים בסגנון מקסיקני למתאבקים המקסיקנים. בסוף 1999, רוסו ופאררה הביאו את חברם מהWWF, ג`ף ג`ארט, שיחיה את הסטוריליין של הnWo יחד עם ברט הארט. המטרה הבאה שלהם הייתה ג`ים רוס, והדמות החסרת-טעם שלו `אוקלהומה`, ששוחקה על המסך ע"י אד פאררה.
מזל רע היה להם בדצמבר 1999, כשברט הארט ספג זעזוע מוח מידיו של גולדברג, שנפצע בעצמו בידו לאחר שאגרוף שנתן, עבר דרך חלון של לימוזינה, עפ"י סטוריליין של רוסו.
הכותבים פוטרו חודשיים אחרי, במהלך שמועות על כך שהם רצו להפוך את כוכב הUFC, טאנק אבוט לאלוף הWCW. קווין סליבאן החליף אותם. הכותבים החדשים רצו לפייס את האוהדים והמתאבקים שהרימו ידיים, בכך שיהפכו את כריס בנואה לאלוף העולם בPPV סולד אאוט בינואר 2000. אולם, בנואה ויתר על החגורה ועזב למחרת את הWCW. יחד איתו עזבו פרי סאטרן, אדי גארררו ודין מלנקו.
ב11 בפברואר 2000, בובי ווקר והאריסון נוריס, יחד עם המנג`ר היפני שלהם, סוני אונו, פתח בתביעה משפטית נגד הWCW, בטענה שלא קיבלו פוש כתוצאה ממוצאם, ושלא שולם להם כמו למתאבקים אחרים. זה עשה לWCW מראה רע, שבמהרה ניסו להראות ששום דבר מזה לא נכון, ומתאבק שחור בשם בוקר טי זכה באליפות העולם במשקל כבד.
באפריל 2000, כשהרייטינג מראה שיאי שפל חדשים, גם רוסו וגם בישוף הוחזרו לתפקידם. והסטוריליינס השנויים במחלוקת נמשכו. זה כלל את הפיכתו של השחקן דיויד ארקטה לאלוף הWCW, וערכו סרט נושא על האירגון שלהם – "Ready To Rumble". רוסו בעצמו זכה באליפות הWCW בספטמבר 2000. הם העבירו את גולדברג היל טרן שהפחית את הפופולריות שלו; וניאום של רוסו בבאש אט דה ביץ` 2000 על האלק הוגאן, הובילה לתביעה-משפטית של האחרון נגד החברה. בישוף נעלם פעם נוספת ביולי 2000, ורוסו עזב לגמרי את הWCW בסוף השנה, והשאיר לטרי טיילור את השלטון.
מצד אחר, כשטיים וורנר נרכשה ע"י אימפריית הכבלים של טד טרנר, היא רכשה גם את WCW. למרות שטרנר היה מעריץ גדול ונאמן של תוכניות ההיאבקות המקצוענית בחברה שלו, טיים וורנר לא החליטה להשתתף בעזרה, במיוחד כאשר המאזנים הצביעו על הפסד של בין 12 עד 17 מיליון דולר בשנה בגלל הדחייה שלה. אבל, טרנר עדיין היה השולט בשיתוף של טיים וורנר, וWCW נאחזה בהחלטה שלו.
כשAOL התאחדה עם טיים וורנר ב2000, טרנר הוכרח לצאת מהאימפריה שהיא בעצם שלו. לAOL טים וורנר החדשה, היה את הכוח להוציא את האקשן מהWCW, לאחר שלא ראו בה מקור הכרחי.
בסוף 2000, בישוף וקבוצת משקיעים פרטית, החליטו לרכוש את הWCW, וקראו לעצמם Fusient Media Ventures. הם ירדו מנושא הרכישה לאחר שAOL טיים וורנר ביטלו את הופעתה של WCW, כי האמינו שאינה יותר משאב שצריך.
בסוף 2000, לאחר ניסיון כושל של בישוף וקבוצת משקיעים פרטית לרכוש את הWCW, בעקבות הסרתה של התוכנית מהאוויר ע"י AOL וטיים וורנר. וינס מקמהן רכש את הWCW וצירף אותה לWWF תמורת 7 מיליון דולר.
ב26 במארס 2001, וינס מקמהן עם חיוך מנצח, פתח את השידור של נייטרו אחרון במקביל למנדיי נייט ראו, ובניאום הילל את עצמו. את הפרק האחרון הבוקרים של הWWF קבעו, והוא הסתיים בקרב נוסטלגי של ריק פלייר וסטינג, אחרי הקרב התבצע חיבוק של כבוד.
למרות שמועות על כך שיין וסטפני מקמהן שינהלו את WCW/ECW במקביל לוינס (WWF), זה לא קרה, ולאחר סיפור האינויז`ין בנובמבר 2001, זה היה סופה הרשמי של הWCW.
האלופים האחרונים:
אלוף העולם במשקל כבד – בוקר טי
אלוף ארה"ב – בוקר טי
אלופי הזוגות – שון אוהייר וצ`אק פולומבו
אלוף הקרוזרייט – "שוגר" שיין הלמס
אלופי זוגות קרוזרוויט – ריי מיסטריו ג`וניור ובילי קידמן
|
|
|
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים.jpg)
.jpg)
