סקירת מגילות קוּמְרָאן, סיכום מחקרן ומעבר מסורותיהן לתושבע דרך החסידים,

רשימת המאמרים על מגילות קומראן בקישורים לאתר החדש

וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי--הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי, לְשָׁרְתֵנִי . וְאֶת-עַמִּי יוֹרוּ, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל; וּבֵין-טָמֵא לְטָהוֹר, יוֹדִעֻם. וְעַל-רִיב, הֵמָּה יַעַמְדוּ לשפט (לְמִשְׁפָּט)--בְּמִשְׁפָּטַי, ושפטהו (יִשְׁפְּטֻהוּ); וְאֶת-תּוֹרֹתַי וְאֶת-חֻקֹּתַי, בְּכָל-מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ, וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי, יְקַדֵּשׁוּ (. (יחזקאל מד'


תפריט רשימת המאמרים על מגילות קומראן בקישורים לאתר החדש מאמרים נוספים להורדה תן שם לדף
מונה כניסות : 67903

במדבר כה':" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. יב לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

במדבר ג': "וּנְשִׂיא בֵית-אָב, לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי, אֱלִיצָפָן, בֶּן-עֻזִּיאֵל. לא וּמִשְׁמַרְתָּם, הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם; וְהַמָּסָךְ--וְכֹל, עֲבֹדָתוֹ. לב וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי, אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, פְּקֻדַּת, שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ ."

שמואל א' (פרק ב'): " וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן, כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה; וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן, וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי-מְשִׁיחִי כָּל-הַיָּמִים."

דברי הימים א' (פרק ה'):בְּנֵי, לֵוִי: גֵּרְשׁוֹן, קְהָת וּמְרָרִי. כח וּבְנֵי, קְהָת--עַמְרָם יִצְהָר, וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל. {ס} כט וּבְנֵי עַמְרָם, אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם; {ס} וּבְנֵי אַהֲרֹן--נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. ל אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת-פִּינְחָס, פִּינְחָס הֹלִיד אֶת-אֲבִישׁוּעַ. לא וַאֲבִישׁוּעַ הוֹלִיד אֶת-בֻּקִּי, וּבֻקִּי הוֹלִיד אֶת-עֻזִּי. לב וְעֻזִּי הוֹלִיד אֶת-זְרַחְיָה, וּזְרַחְיָה הוֹלִיד אֶת-מְרָיוֹת. לג מְרָיוֹת הוֹלִיד אֶת-אֲמַרְיָה, וַאֲמַרְיָה הוֹלִיד אֶת-אֲחִיטוּב. לד וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת-צָדוֹק, וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת-אֲחִימָעַץ. לה וַאֲחִימַעַץ הוֹלִיד אֶת-עֲזַרְיָה, וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת-יוֹחָנָן. לו וְיוֹחָנָן, הוֹלִיד אֶת-עֲזַרְיָה; הוּא, אֲשֶׁר כִּהֵן, בַּבַּיִת, אֲשֶׁר-בָּנָה שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלִָם. לז וַיּוֹלֶד עֲזַרְיָה, אֶת-אֲמַרְיָה; וַאֲמַרְיָה, הוֹלִיד אֶת-אֲחִיטוּב. לח וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת-צָדוֹק, וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת-שַׁלּוּם. לט וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת-חִלְקִיָּה, וְחִלְקִיָּה הוֹלִיד אֶת-עֲזַרְיָה. מ וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת-שְׂרָיָה, וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת-יְהוֹצָדָק. מא וִיהוֹצָדָק הָלַךְ--בְּהַגְלוֹת יְהוָה, אֶת-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: בְּיַד, נְבֻכַדְנֶאצַּר.

"וַיַּמְלִיכוּ שֵׁנִית לִשְׁלֹמֹה בֶן-דָּוִיד, וַיִּמְשְׁחוּ לַיהוָה לְנָגִיד וּלְצָדוֹק לְכֹהֵן." (דברי הימים א', כט' )

"וַיִּמְלֹךְ דָּוִד, עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי דָוִד, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה--לְכָל-עַמּוֹ. טז וְיוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, עַל-הַצָּבָא; וִיהוֹשָׁפָט בֶּן-אֲחִילוּד, מַזְכִּיר. יז וְצָדוֹק בֶּן-אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן-אֶבְיָתָר, כֹּהֲנִים; וּשְׂרָיָה, סוֹפֵר. יח וּבְנָיָהוּ, בֶּן-יְהוֹיָדָע, וְהַכְּרֵתִי, וְהַפְּלֵתִי; וּבְנֵי דָוִד, כֹּהֲנִים הָיוּ." (שמואל ב', ח').

"וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, מֶלֶךְ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וְאֵלֶּה הַשָּׂרִים, אֲשֶׁר-לוֹ: עֲזַרְיָהוּ בֶן-צָדוֹק, הַכֹּהֵן."

"אֲחִימַעַץ, בְּנַפְתָּלִי; גַּם-הוּא, לָקַח אֶת-בָּשְׂמַת בַּת-שְׁלֹמֹה--לְאִשָּׁה."

"הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי--הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי, לְשָׁרְתֵנִי ... וְאֶת-עַמִּי יוֹרוּ, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל; וּבֵין-טָמֵא לְטָהוֹר, יוֹדִעֻם. וְעַל-רִיב, הֵמָּה יַעַמְדוּ לשפט (לְמִשְׁפָּט)--בְּמִשְׁפָּטַי, ושפטהו (יִשְׁפְּטֻהוּ); וְאֶת-תּוֹרֹתַי וְאֶת-

כוהנים גדולים לבית צדוק: שמעון – חוניו - יַדּוּעַ – יוֹנָתָן – יוֹיָדָע – אֶלְיָשִׁיב – יוֹיָקִים – יֵשׁוּעַ – יְהוֹצָדָק. (ראה: נחמיה ג' 1, יג 14. זכריה ג' 1-9, ו 11. דברי הימים).

ייחוסו של עזרה הסופר והכהן בבניית בית המקדש השני: שְׂרָיָה –עֲזַרְיָה – חִלְקִיָּה – שַׁלּוּם –צָדוֹק -אֲחִיטוּב."

וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ-פָּרָס--עֶזְרָא, בֶּן-שְׂרָיָה, בֶּן-עֲזַרְיָה, בֶּן-חִלְקִיָּה. ב בֶּן-שַׁלּוּם בֶּן-צָדוֹק, בֶּן-אֲחִיטוּב". (עזרא, פרק ז')

ונחמיה (פרק יא') "מִן-הַכֹּהֲנִים: יְדַעְיָה בֶן-יוֹיָרִיב, יָכִין. יא שְׂרָיָה בֶן-חִלְקִיָּה בֶּן-מְשֻׁלָּם בֶּן-צָדוֹק, בֶּן-מְרָיוֹת בֶּן-אֲחִיטוּב--נְגִד, בֵּית הָאֱלֹהִים. וזרובבל בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ, בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ--הָיָה דְבַר-יְהוָה בְּיַד-חַגַּי הַנָּבִיא, אֶל-זְרֻבָּבֶל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה, וְאֶל-יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, לֵאמֹר. (חגי א') :

אחרון כוהני בית צדוק: חוניו – שמעון הצדיק

שמעון הצדיק מיוחס בדור שמיני למשפחתו של יהושע (ישוע) בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי שיבת ציון, ממשפחת בית צדוק. השושלת כתובה עד סבו, ידוע, בנחמיה יב': "וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת יוֹיָקִים, וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת אֶלְיָשִׁיב, וְאֶלְיָשִׁיב אֶת יוֹיָדָע. וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת יוֹנָתָן, וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת יַדּוּעַ".

ספר היובלים

אלה דברי חלוקת הימים על פי התורה והעדות לתולדות השנים, לשבועיהן וליובליהן, כל ימי השמים על הארץ, כאשר דבר אל משה בהר סיני.

[משה בהר סיני]
(א) ויהי בשנה הראשונה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחודש השלישי בשישה עשר בו, וידבר אל משה לאמור. (ב) 'עלה אלי פה ההרה ואתנה לך את שתי לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם'. (ג) ויעל משה אל הר האלוהים, וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו ענן ששת ימים, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן. (ד) ויראה את כבוד ה' כאש אוכלת על הר סיני, בעלותו לקחת את לוחות האבן והתורה והמצוה על פי ה' אשר אמר אליו 'עלה אל ראש ההר'.

[נבואה על חטאי ישראל]
(ה) ויהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, ויורהו ה' את אשר היה ואת אשר יהיה. (ו) וילמדהו את חלקת הימים על פי התורה והעדות לאמור.

(ז) הסכת את כל הדבר אשר אנכי דובר אליך, וכתבהו על ספר, למען ידעו דורותיהם כי עזבתי אותם על כל הרעה אשר עשו, כי סרו מן הברית אשר אנכי כורת היום ביני וביניך בהר סיני לדורותיהם. (ח) והיה כי תמצאן אותם רעות רבות וצרות, וענה הדבר הזה לפניהם לעד, וידעו כי צדקתי מהם בכל משפטם ובכל מעשיהם וידעו כי הייתי עמהם.
(ט) ואתה כתוב לך את כל הדברים אשר אנכי דובר היום באזנך, כי ידעתי את מריים ואת עורפם הקשה, בטרם אביאם אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמור לזרעכם אתן את הארץ זבת חלב ודבש. (י) ואכלו ושבעו ופנו אל אלהים אחרים אשר לא הצילו אותם מכל צרתם. (יא) ונשמעה העדות הזאת, והיתה להם לעדה כי ישכחו את כל מצוותי אשר אנכי מצוה אותם. (יב) וזנו אחרי שיקוצי הגוים וגילוליהם, ועבדו לאלוהיהם והיו להם למכשול צרה וצוקה לפח ולמוקש. (יג) ורבים יאבדו וילכו שבי לפני צר, וייפלו ביד אויביהם, עקב אשר שכחו חוקותי ומצוותי ומועדי ובריתי הפרו. (יד) ואת שבתותי וקודשי אשר הקדשתי בתוכם, ואוהלי ומקדשי אשר הקדשתי בארץ לשכן שמי שם. (טו) ועשו להם מצבות ופסילי עץ, והשתחוו להם לחטוא בנפשותם, וזבחו בניהם לשעירים ולכל מעשי תעתועי לבבם. (טז) ושלחתי להם עדים להעיד בם, והמה לא ישמעו וימיתו את עדי. (יז) וגם בשומרי תורה יתגרו והמיתום, ועל תורתי יפשעו ויעשו הרע בעיני. (יח) ואנכי הסתר אסתיר את פני מהם, ונתתים ביד הגוים, ורדו בהם והיו להם למוקש, ואכלום, וגרשתים מן הארץ והפיצותים בגוים. (יט) והמה ישכחו את כל תורתי ואת כל מצוותי ואת כל משפטי, ולא ישמרו חודש ושבת מועד ויובל, ויזנחו כל משמרת. (כ) ואחרי כן ישובו ופנו אלי מקרב הגוים בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם. (כא) וקבצתי את נדחיהם מתוך הגוים, והמה ישובו ובקשו פני ונמצאתי להם.
(כב) והיה כי ישחרוני בכל לבבם ובכל נפשם, אטה להם שלום רב בצדקה, ונטעתים לצמח מישרים בכל לבי ובכל נפשי. (כג) והיו לברכה ולא לקללה, והיו לראש ולא לזנב. (כד) ובניתי מקדשי בקרבם, ושכנתי בתוכם והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם באמת ובצדקה. (כה) ואני לא אמאסם ולא אגעלם, כי אני ה' אלהיהם.

(כו) ויפול משה על פניו ויתפלל לאמור.

(כז) ה' אלהי אל נא תעזוב עמך ונחלתך כי ילכו בשרירות לבם, ואל תתנם ביד אויביהם למשול בם גוים, ולא ירדו בהם פן יזנחוך. (כח) ועתה יגדל נא חסדך ה' על עמך, וברא להם רוח נכון. (כט) ואל ימשול בהם רוח בליעל להיות להם לשטן לפניך להטותם מכל דרכי הצדקה למען יאבדו על פניך. (ל) והם עמך ונחלתך אשר פדית בכוח גדול מיד המצרים. (לא) ברא להם לב טהור ורוח קדוש, ואל יכשלו בעוונם מעתה ועד עולם.

(לב) ויאמר ה' אל משה:

ידעתי את מרי שיחם ואת מזימתם ואת קשי עורפם, ולא ישמעו בקולי עד אשר יאשמו בחטאותם ובחטאות אבותיהם. (לג) ואחרי כן ישובו אלי באמת בכל לבבם ובכל נפשם, ומלתי את עורלת לבבם ואת עורלת לבב זרעם, ובראתי להם רוח קדוש וטיהרתים למען לא יסורו עוד ממני מיום ההוא עד עולם. (לד) ונפשם תדבק בי ובכל מצוותי, ועשו את מצוותי, והייתי להם לאב והם יהיו לי לבן, וקראו להם בני אלוהים, ולכולם זרע הרוח. (לה) ונודע כי בני הם ואנכי אביהם במשפט, כי כן אהבתים.
(לו) ואתה כתוב לך את כל הדבר הזה אשר אודיעך בהר הזה הראשון והאחרון, והבאות לכל חלוקת העת על פי התורה והעדות ולשבועי היובלים עד עולם, עד אשר ארד ושכנתי בתוכם מן העולם ועד העולם.

[משה מקבל מן המלאך את לוחות השנים]
(לז) ויאמר אל מלאך פניו לאמור: כתוב בספר למשה מיום עשות שמים וארץ עד היום אשר יבנה מקדשי בתוכם לעולם ועד. (לח) ונגלה ה' לעין כל בשר, וידעו הכל כי אני אלהי ישראל, ואבי כל בני יעקב, ומלך על הר ציון מן העולם ועד העולם, וציון-ירושלים קודש תהיה.

(לט) ויקח מלאך הפנים ההולך לפני מחנה בני ישראל את לוחות חלוקת השנים מהחל היצירה. (מ) לוחות השבועים והיובלים על פי התורה והעדות, שנה בשנה כמספרה, והיובלים לפי השנים, מיום הבריאה החדשה בעשות שמים וארץ וכל יקומם, וצבא השמים וכל בריאת הארץ. (מא) עד ברוא מקדש ה' בירושלים במכון הר ציון, וכל מאורי אור יתחדשו לקדושה לשלום ולברכה לכל בחירי ישראל, להיות כן מיום ההוא כל ימי השמים על הארץ.

[סדר הבריאה]

(א) ויאמר מלאך הפנים אל משה בדבר ה' לאמור. (ב) כתוב בספר תולדות השמים והארץ, כי בששת ימים כילה ה' אלהים את כל מלאכתו אשר ברא לעשות, וביום השביעי שבת ויקדשהו לעולמי עד וישימהו לאות על כל מעשיו.
(ג) הן ביום הראשון ברא את השמים ממעל, והארץ והמים וכל הרוחות העומדים לפניו. (ד) ומלאכי הפנים, ומלאכי הקדושה, ומלאכי רוח האש, ומלאכי רוח סערה, ומלאכי רוחות ענני עלטה. (ה) ומלאכי הברד והכפור, ומלאכי העמקים הרעמים והברקים, ומלאכי רוחות הקור והחום, הסתיו האביב החורף והקיץ. (ו) ומלאכי הרוחותלכל מעשיו בשמים ובארץ ובכל העמקים, ומלאכי החושך והאור והשחר והערב אשר הכין בחכמת תבונתו. (ז) ואז ראינו מעשיו ונברכהו ונהללהו על כל מעשיו, כי שבע מלאכות גדולות עשה ביום הראשון.
(ח) וביום השני עשה את הרקיע בין המים, ויבדלו המים ביום ההוא חציים עלה מעל לרקיע וחציים ירד מתחת לרקיע אשר בתווך על פני כל הארץ. (ט) וזאת המלאכה האחת אשר עשה ביום השני.
(י) וביום השלישי עשה באמרו 'יקוו המים מעל פני כל הארץ אל מקום אחד ותראה היבשה'. (יא) ויעש למים כאשר אמר להם, ויקוו מעל פני הארץ אל מקום אחד מחוץ לרקיע ותראה היבשה. (יב) וביום ההוא ברא למים את תהומות הימים למקוה מימיהם, וכל הנהרות ומקומות מקווה המים בהרים ובכל האדמה. (יג) וכל האגמים וכל טל הארץ והזרע אשר יזרע למינהו, וכל מאכל אשר יאכל, והעצים עושי פרי, ועצי היער וגן העדן לתאווה. (יד) כל ארבע הבריאות הגדולות האלה ברא ביום השלישי.
(טו) וביום הרביעי ברא את השמש ואת הירח ואת הכוכבים, ויתן אותם ברקיע השמים להאיר על כל הארץ. (טז) וישם אותם למושלי היום והלילה, ולהבדיל בין אור ובין חושך. (יז) ויעש אלהים את השמש לאות גדולה על הארץ, לימים ולשבתות לשנים וליובלים ולכל לתקופות השנה. (יח) ולהבדיל בין אור ובין חושך, ולמגד כל דבר אשר יצמח ויפרה על הארץ. (יט) את שלושת המינים האלה עשה ביום הרביעי.
(כ) וביום החמישי ברא את התנינים הגדולים בתוך תהומות המים, כי המה ראשית יצורי ידיו, את כל הבשר ואת כל השורץ במים את הדגים ואת כל אשר יעופף את כל עוף כנף למינהו. (כא) ויזרח להם השמש למרפא, ולכל אשר על הארץ לכל הצומח על הארץ ולכל עצים עושי פרי ולכל הבשר. (כב) את כל שלושת המינים האלה עשה ביום החמישי.
(כג) וביום הששי עשה את כל חיות הארץ, ואת כל הבהמה ואת כל רמש האדמה. (כד) ואחר כל זאת עשה אתהאדם, זכר ונקבה עשה אותם. (כה) וישימהו לרודה בכל אשר על הארץ ואשר בימים ובעוף השמים ובחיות הארץ ובבהמה ובכל הרומש הרומש על הארץ ובכל האדמה לכל זאת עשה אותו לאדון. (כו) ואת ארבעת המינים האלה עשה ביום הששי, ויהיו כולם שנים ועשרים מינים.
(כז) ויכל את כל מלאכתו ביום השישי את כל אשר בשמים ועל הארץ ובימים ובעמקים את אשר באור ובחושך ובכל.

[יום השבת]
(כח) ויעש לנו אות גדולה, את יום השבת. כי ששת ימים נעשה כל מלאכה, וביום השביעי נשבות מכל מלאכה כל מלאכי הפנים וכל מלאכי הקדושה. (כט) אלינו ואל שני המינים הגדולים האלה אמר את הדבר הזה, כי נשמור את יום השבת איתו בשמים ובארץ.
(ל) ויאמר אלינו הנה אנכי מפלה לי עם מקרב העמים אשר יחוגו את יום השבת גם הם. (לא) והקדשתי אותו לי לעם וברכתי אותו, כאשר הקדשתי את ימי השבת וברכתי אותם כן אברך אותו והיו לי לעם ואנכי אהיה להם לאלהים. (לב) ואבחר בזרע יעקב מכל אשר ראיתי, ואכתוב אותו לי לבני בכורי, ואקדיש אותו לי לעולם ועד. (לג) ואלמדם את יום השבת למען ישבתו בו מכל עבודתם. (לד) וישם בו אות, כי יחוגו גם המה עמנו את השבת ביום השביעי, לאכול ולשתות ולברך את אשר ברא את הכל. (לה) כאשר ברך גם הוא אותו ויקדשהו לו לעם, לעמוד בראש כל העמים ולחוג אתנו יחדיו את יום השבת. (לו) ויעש כי יעלו פקודיו לפניו לריח ניחוח לרצון לפניו כל ימישניים ועשרים ראשי בני האדם עד יעקב. (לז) ושניים ועשרים מיני מלאכות נעשו עד היום השביעי הזה. (לח) היום הזה מבורך ומקודש, וגם האיש ההוא מבורך ומקודש. (לט) ושניהם גם יחד לקדושה ולברכה. (מ) ויעקב וזרעו יהיו תמיד ברוכי קדושי העדות והתורה, כאשר קידש וברך לפנים את יום השבת ביום השביעי. (מא) ויברא את השמים ואת הארץ ואת כל הנברא בששת ימים, ויועד ה' חג קדוש לכל ברואיו. (מב) על כן צוה עליו את כל ברואיו כי ימותו כל מחללו מות ימות.

(מג) ואתה צו את בני ישראל, כי ישמרו את היום הזה לקדשו, לבלתי עשות בו כל מלאכה ולא יחללוהו. (מד) כי קדוש הוא מכל הימים, וכל מטמאו מות יומת, וכל העושה בו מלאכה מות יומת לעולם ועד. (מה) למען ישמרו בני ישראל את היום הזה לדורותיהם, ולא יכרתו מן הארץ. (מו) כי היום יום קדוש ויום ברוך, וכל איש אשר ישמרהו וישבות בו מכל עבודתו, יהיה קדוש וברוך לעולם כמונו.
(מז) ואתה הודע ובאר לבני ישראל את משפט היום הזה, כי ישבתו בו, ולא יזנחו אותו בשרירות לבם. (מח) לבל יעשו בו דבר מכל צרכיהם, ולא יעשו בו כל מאכל אשר יאכל וכל משקה אשר יישתה. (מט) ולא ישאבו מים, ולא ישאו בו משא להוציא ולהביא בשעריהם, אם לא הכינו להם דבר בששת הימים במושבותיהם. (נ) ודבר לא יוציאו ויביאו ביום הזה מבית לבית, כי הוא קדוש ומבורך מכל ימי היובל בשנת היובל. (נא) בו שבתנו בטרם יגלה אוזן אנוש לשבות בו על הארץ. (נב) ובורא כל היקום ברך אותו. אכן, לא קידש כל מתי חלד וכל העמים לשבות בו ולשתות ולשבות בו, כי אם את ישראל לבדו. (נג) לו לבדו נתן את יום השבת, לאכול ולשתות ולשבות בו על הארץ. (נד) ויברך אותו בורא כל היקום, אשר ברא את היום הזה לברכה ולקדושה ולתהלה על כל הימים.
(נה) זאת התורה והעדות מורשה לבני ישראל חוקת עולם לדורותיהם.

[השבוע השני לבריאה]
(א) ובששת ימי השבת השנית הבאנו בדבר ה' אל האדם, את כל חית השדה וכל הבהמה ואת כל עוף השמים וכל הרמש הרומש על הארץ, וכל השרץ השורץ במים למיניהם על צבאותם. (ב) את חית הארץ ביום הראשון, את הבהמה בשני, את עוף השמים בשלישי, כל הרומש על הארץ ברביעי, כל השורץ במים ביום החמישי. (ג) ויקרא להם האדם בשמותיהם, וכל אשר קרא להם הוא שמם. (ד) ובכל חמשת הימים האלה ראה האדם את כל זאת זכר ונקבה בכל מין אשר על הארץ, והוא היה לבדו, ולא יכול למצוא כמוהו עזר כנגדו.

(ה) ויאמר ה' אלינו: לא טוב היות האדם לבדו, נעשה לו עזר כנגדו. (ו) ויפל ה' אלהינו תרדמה עליו, ויישן, ויקח לאשה אחת מצלעותיו להיות לו לאשה ויסגור בשר תחתנה. (ז) ויבן את האשה, ויער את האדם משנתו. (ח) וייקץ האדם משנתו, ויקם ביום השישי, ויקח אותה אליו וידע אותה, ויאמר אליה: (ט) זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשתי, כי מאישה לוקחה. (י) על כן יהיו איש ואשה לאחד, ועל כן יעזוב את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד.
(יא) ובשבוע הראשון נברא האדם ואשתו, ובשבוע השני הביא אותה אליו. (יב) לכן צותה כי תטמא שבעת ימים לבן, ושבועיים לבת.

[דיני יולדת זכר ונקבה]

(יג) ויהי מקץ ארבעים יום לשבת האדם בארץ אשר נברא שם ונביא אותו אל גן העדן. (יד) על כן חרות על לוחות השמים: זאת תורת היולדת.
(טו) כי תזריע וילדה זכר, וטמאה שבעת ימים כפי השבוע הראשון. (טז) ושלושים יום ושלושת ימים תשב בדמי טהרה, ובכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא עד מלאת הימים האלה היולדת זכר.
(יז) ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים כפי שני השבועים הראשונים. (יח) ושישים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה והיו לה בכולם שמונים יום.
(יט) ויהי כאשר מלאה האישה שמונים יום, ונביא אותה אל גן העדן, כי קדוש הוא מכל הארץ, וכל עץ הנטוע בו קדוש הוא.
(כ) לכן משפט הימים האלה ליולדת בן או בת, לבל תיגע בכל קודש, ואל המקדש לא תבוא, עד מלאת לה הימים האלה לבן או לבת.
(כא) זאת התורה והעדות הכתובה לבני ישראל לשמור אותה לעולם.

[אדם הראשון בגן עדן]

[שנה 1]

(כב) ובראשית היובל הראשון היו האדם ואשתו שבע שנים בגן עדן לעבדה ולשמרה. (כג) וניתן לו עבודה לעשות בה, ונלמדהו לעבוד בכל נגלה לעין ראוי ויעבוד. (כד) והוא היה ערום ולא התבונן להתבושש. (כה) וישמור את הגן מפני עוף השמים וחית הארץ והבהמה, ויאסוף את פרי הגן ויאכל, והנותר שמר לו ולאשתו, והיה לפקדון.

[הנחש]
[שנה 8]

(כו) ויהי מקץ שבע שנים לשבתו שם, שבע שנים במספר, בחודש השני בשבעה עשר בו, ויבוא הנחש ויקרב אל האשה. (כז) ויאמר הנחש אל האשה: האף מכל פרי העצים אשר בגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו. (כח) ותאמר אליו: מכל פרי העצים אשר בגן אמר אלהים כי נאכל ממנו. (כט) ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לבל נאכל ממנו ולבל ניגע בו פן נמות. (ל) ויאמר הנחש אל האשה: לא מות תמותון. (לא) כי יודע אלהים כי ביום אכולכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע. (לב) ותרא האשה את העץ כי נחמד הוא, ותאווה לעינים, וכי פריו טוב למאכל, ותקח מפריו ותאכל. (לג) ותכס בראשונה את ערותה בעלי תאנה, ותתן ממנו לאדם ויאכל. (לד) ותפקחנה עיניו וידע כי ערום היה, ויקח עלי תאנה ויתפור אותם ויעשה לו חגורה, ויכס את ערוותו.
(לה) ויקלל ה' את הנחש ועברתו עליו שמר לנצח. (לו) וגם על האשה קצף, על אשר שמעה בקול הנחש ותאכל. (לז) ויאמר לה: הרבה ארבה עצבונך ויגונך, בעצב תלדי בנים, ואל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך.
(לח) ויאמר גם אל האדם: יען אשר שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו, ארורה האדמה בעבורך. (לט) קוץ ודרדר יצמחו לך, ולחמך תאכל בזעת אפך, עד שובך אל האדמה אשר לוקחת ממנה, כי על העפר אתה ואל עפר תשוב.

[הגירוש מגן עדן]

(מ) ויעש להם בגדי עור וילבישם בהם וישלחם מגן עדן. (מא) וביום ההוא, בצאת האדם מגן עדן, הקריב לריח ניחוח קטורת לבונה וחלבנה נטף ושחלת בבוקר כצאת השמש ביום אשר כיסה את ערוותו. (מב) וביום ההוא נסכר פי כל חית הארץ ופי הבהמה ועוף השמים ופי כל הולך על ארבע וכל הרמש, לבל יוכלון לדבר עוד, כי כולם דברו יחדיו שפה אחת ולשון אחת. (מג) ויגרש מגן עדן כל הבשר אשר היה בגן העדן, ויפרד כל בשר למשפחותיו ולמיניו אל המקומות אשר נועדו להם. (מד) אך בלב האדם נתן לכסות בשר ערוותו, לו לבדו מכל חיה ובהמה. (מה) על כן צוה על הלוחות את כל יודעי משפט התורה, לכסות את בשר ערוותם, ולבלתי התגלות כאשר יתגלו הגוים.

(מו) ובראש החודש הרביעי יצאו האדם ואשתו מגן עדן וישבו בארץ אלדד, בארץ אשר נבראו שם. (מז) ויקרא האדם שם אשתו חוה, ולא היה להם בן עד שנת היובל הראשון. (מח) ואחרי כן ידע אותה, והוא עבד את אדמתו כאשר הראה בגן העדן.

[סדר תולדות האדם - שנים 64-714]
[שנה 64]

(א) ובשבוע השלישי ליובל השני ילדה את קין, וברביעי ילדה את הבל, ובחמישי ילדה את בתה און.

[שנה 99]

(ב) ובשבוע הראשון ליובל השלישי הרג קין את הבל, על כי לקח ה' מידו מנחה לרצון, ומיד קין לא לקח לרצון מנחת פרי האדמה. (ג) וימיתהו על השדה, ודמיו צעקו מן האדמה השמימה בנאקתו כי נפל חלל. (ד) וישפט ה' את קין על הבל אשר הרג, וישימהו נע ונד בארץ מדמי אחיו, ויקללהו מן האדמה. (ה) לכן כתוב על לוחות השמים לאמור: ארור מכה רעהו בזדון, וכל הרואים בו יאמרו אמן. (ו) והאיש אשר יראהו והחריש מלענות בו ארור כמוהו. (ז) לכן בוא נבוא לענות לפני ה' אלהינו על כל החטאים אשר נעשו בשמים ובארץ, באור ובחושך, ובכל מקום. (ח) ויבכו האדם ואשתו את הבל ארבעה שבועים.

[שנה 130]

(ט) ובשנה הרביעית לשבוע החמישי התנחם, וידע עוד את אשתו, ותלד לו בן, ויקרא את שמו שת, כי אמר שת לנו אלהים זרע אחר על הארץ תחת הבל כי הרגו קין.

[שנה 134]

(י) ובשבוע הששי הוליד את בתו עצורה. (יא) ויקח קין את אחותו און לו לאשה, ותלד לו את חנוך מקץ היובל הרביעי.

[שנה 197]

(יב) ובשנה הראשונה לשבוע הראשון ליובל החמישי נבנו בתים על האדמה, ויהי קין בונה עיר ויקרא שמה כשם בנו חנוך. (יג) והאדם ידע את חוה אשתו ותלד עוד תשעה בנים.

[שנה 201]

(יד) ובשבוע החמישי ליובל לקח שת את אחותו עצור לו לאשה, ותלד לו בשנה הרביעית את אנוש, הוא החל לקרא בשם ה' על הארץ.

[שנה 309]

(טו) וביובל השביעי בשבוע השלישי לקח אנוש את אחותו נעמה לו לאשה, ותלד לו בן בשנה השלישית לשבוע החמישי, ויקרא את שמו קינן.

[שנה 392]

(טז) ומקץ היובל השמיני לקח קינן את אחותו מהללאית לו לאשה, ותלד לו בן ביובל התשיעי בשבוע הראשון בשנה השלישית לשבוע, ויקרא את שמו מהללאל.

[שנה 449]

(יז) ובשבוע השני ליובל העשירי לקח מהללאל את דינה בת ברכאל בת אחות אביו לו לאשה, ותלד לו בן בשבוע השלישי בשנה השישית, ויקרא את שמו ירד. (יח) כי בימיו ירדו מלאכי ה' הנקראים שומרים על הארץ, ללמד את בני אדם משפט ומישרים לעשותם בארץ.

[שנה 491]

(יט) וביובל העשתי עשר לקח לו ירד לאשה את בכה בת רצוצאל בת אחות אביו, בשבוע הרביעי ליובל הזה. (כ) ותלד לו בן בשבוע החמישי בשנה הרביעית ליובל, ויקרא את שמו חנוך. (כא) הוא היה הראשון מבני אדם הילודים על הארץ אשר למד את הכתב את הדעת ואת החכמה. (כב) ויכתוב את אותות השמים לסדר חדשיהם בספר, למען ידעו בני אדם את עת השנים לסדרי חודש וחודש במספרם. (כג) ויכתב בראשונה עדות, ויתן לבני אדם עדות על משפחות האדמה, וילמדם לדעת שבועי היובלים, ויודיעם את ימי השנים, ויערוך את החודשים, ואת שבתות השנה הואיל באר להם כאשר הראינו לו לדעת. (כד) ואת שכבר היה ואת אשר בוא יבוא באחרית הימים ראה בחלומו, את אשר יקרה את בני האדם לדורותיהם עד יום המשפט. (כה) את הכל ראה והבין וכתב בספר לעדות, וישם אותו לעדות על הארץ לכל בני האדם ולדורותיהם.

[שנה 582]

(כו) וביובל השנים עשר בשבוע השביעי לקח לו לאשה את עדני בת דניאל בת אחות אביו, ובשנה השישית לשבוע הזה ילדה לו בן ויקרא את שמו מתושלח. (כז) ויהיה בקרב מלאכי אלוהים שש שנים, ויראוהו את כל אשר על הארץ ובשמים ממשלת השמש, ויכתוב הכל בספר. (כח) וישם עדות לענות בשומרים אשר חטאו בבנות האדם. (כט) כי המה החלו להתערב ולהטמא בבנות האדם, ויקם חנוך לעד בכולם. (ל) וילקח מתוך בני האדם, ונביא אותו אל גן העדן לכבוד ולתפארת. (לא) והנהו כותב פה בספר את פתשגן הדין ואת העונש לצמיתות, וכל רעת יוצאי חלצי בני האדם. (לב) ובעבורו הביא ה' את המבול על הארץ, כי הושם לאות לעד והוא יענה בכל זרע בני איש להזכיר את כל מעללי הדורות עד יום המשפט. (לג) ויקרב קטורת לה' לרצון על הר הנגב, כי בארבע מקומות בחר ה' על הארץ. (לד) הלא המה גן העדן, והר הקדם, וההר הזה אשר אתה עומד עליו היום הוא הר סיני, והר ציון אשר יקדש בבריאה החדשה לקדושת הארץ. (לה) בו תתקדש הארץ מכל אשמה ומכל טומאתה לעולם ועד.

[שנה 638]

(לו) וביובל הארבעה עשר לקח מתושלח את עדין בת עזריאל בת אחות אביו לו לאשה, בשבוע השלישי בשנה הראשונה ויולד בן ויקרא את שמו למך.

[שנה 714]

(לז) וביובל החמשה עשר בשבוע השלישי לקח לו למך אשה, ושמה ביתנה בת ברכאל בת אחות אביו לו לאשה, ובשבוע הזה ילדה לו בן. (לח) ויקרא את שמו נוח לאמור זה ינחמני מכל עצבוני ומן האדמה אשר אררה ה'.

[מות אדם]
[שנה 930]

(לט) ומקץ יובל התשעה עשר בשבוע השביעי בשנה השישית בו, מת האדם, וכל בניו קברוהו בארץ אשר נברא שם והוא היה הראשון אשר נקבר בארץ. (מ) וימת שבעים שנה לפני מלאת לו אלף שנים, כי אלף שנים כיום אחד לפי העדות אשר בשמים. (מא) לכן כתוב על עץ הדעת לאמור ביום אכלכם ממנו תמותו. (מב) על כן לא מלאו לו שנות היום ההוא כי אם מת בו. (מג) ומקץ היובל הזה הומת קין אחריו בשנה ההיא, ביתו נפל עליו וימת בתוך ביתו, ויומת בקרב אבניו. (מד) כי באבן המית את הבל ובאבן הומת גם הוא, על פי משפט הצדק. (מה) לכן חרות על לוחות השמים לאמור, בדבר אשר המית איש את רעהו בו יומת, כאשר נתן מום בעמיתו כן יעשו לו.

[שנה 1177]

(מו) וביובל החמשה ועשרים לקח לו נוח אשה ושמה אמצרה בת רקעיאל בת אחותו לו לאשה בשנה הראשונה בשבוע החמישי. (מז) ובשנה השלישית בו ילדה לו את שם ובשנה החמשית ילדה לו את חם ובשנה הראשונה לשבוע הששי ילדה לו את יפת.

[המלאכים לוקחים את בנות האדם]
[שנה 1177]

(א) ויהי כי החלו בני האדם לרוב על פני כל האדמה ובנות ילדו להם. (ב) ויראו מלאכי האלוהים בשנה אחת ליובל הזה כי טובות הנה למראה, ויקחו אותן להם לנשים מכל אשר בחרו, ותלדנה להם בנים אשר היו לנפילים. (ג) והחמס מלא את הארץ, וכל בשר השחית את דרכו מאדם עד בהמה עד חית הארץ עד עוף השמים ועד כל רמש על האדמה. (ד) כולם השחיתו את דרכם ואת סדרם, ויחלו לטרוף איש אחיו. (ה) והחמס מלא את הארץ, וכל יצר מחשבות לב בני אדם היה רק רע כל היום.

(ו) וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, וכל בשר השחית את סדרו, ויעשו כולם את הרע בעיניו כל אשר בארץ. (ז) ויאמר למחות את האדם וכל בשר אשר ברא על פני האדמה. (ח) ונוח לבדו מצא חן בעיניו.

[עונש המלאכים]
(ט) ועל מלאכיו אשר שלח על הארץ חרה אפו מאוד, ויאמר להשמידם. (י) ויאמר אלינו נאסרה אותם במעמקי האדמה, והנה הנם אסורים בתוכם ומפורדים. (יא) ועל בניהם יצאה דת מאת פניו למחוץ אותם בחרב ולכלותם מתחת השמים. (יב) ויאמר, לא ידון רוחי באדם לעולם כי בשר הוא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה. (יג) וישלח את חרבו ביניהם למען יכו איש את אחיו. ויחלו להכות איש את אחיו, עד אשר נפלו כולם לפי חרב ונשמדו מעל הארץ, ועיני אבותיהם רואות. (יד) ואחרי כן נאסרו במעמקי האדמה עד יום המשפט הגדול, כי אז ענוש יענשו כל אשר השחיתו את דרכיהם ואת עלילותיהם לפני ה'. (טו) וישמד את כל משכנותיהם, ולא נותר מהם עד אחד אשר לא שפט אותו ככל רעתם. (טז) ויעש לכל ברואיו רוח חדש ונכון אשר לא יחטאו לעולמים בקרבם, וכל איש יצדק במולדתו לעד. (יז) ועונש כלהם נחרץ וחרות על לוחות השמים בלי עולתה. (יח) וכל הסרים מן הדרך אשר נועד להם ללכת בה, אם לא ילכו בה העונש כתוב לכל קרב ולכל דור. (יט) ולא ינצל כל אשר בשמים ועל הארץ באור ובחושך בגיא צלמות ובתהום רבה ובמקום האופל. (כ) וכל עונשם כלה ונחרץ וכתוב וחרות לכולם. (כא) את הגדול ישפוט כגדלו, ואת הצעיר כצעירתו, ואת כל איש ואיש ישפוט על פי דרכו. (כב) ולא יקח שוחד באמרו כי ישב לשפוט את כל בשר. (כג) וכי יתן לו איש את כל אשר על הארץ, לא ישא פניו ולא יקח דבר מידו כי הוא השופט.

(כד) ועל בני ישראל כתוב ומקויים לאמור, אם יפנו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עוונם. (כה) כתוב ומקויים כי כל מודה ועוזב פשעיו, ירוחם פעם אחת בשנה. (כו) אבל לא רוחמו כל אשר השחיתו את דרכם ואת יצרם לפני המבול, אך נוח לבדו, כי פניו נשאו בגלל הבנים אשר הציל למענהו ממי המבול. (כז) כי לבו היה צדיק בכל דרכיו כאשר צוה, ולא עבר על כל אשר נפקד עליו.

[המבול]
[שנת 1307]

(כח) ויאמר ה': יימח כל אשר בחרבה מכל הבהמה עד חית השדה ועוף השמים ועד הרמש הרומש על הארץ. (כט) ויצו את נוח לעשות לו תיבה להנצל ממי המבול. (ל) ויעש נוח תיבה לכל אשר צוהו ביובל השבעה ועשרים בשבוע החמישי בשנה החמישית. (לא) ויבוא אליה בשנה השישית בו, בחודש השני בראש החודש השני. (לב) עד יום ששה עשר בו בא הוא וכל אשר הבאנו לו אל התיבה, ויסגר ה' בעדו מחוץ ביום שבעה עשר בערב.
(לג) וה' פתח שבע ארובות שמים להמטיר מים מן השמים על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה. (לד) וגם מעינות התהום העלו מים עד כי מלא כל העולם מים. (לה) ויגברו המים על הארץ חמש עשרה אמה מלמעלה, גברו המים על כל ההרים הגבהים. (לו) ותרום התיבה מעל הארץ ותלך על פני המים. לז) ויהיו המים על פני הארץ חמשה חודשים חמישים ומאת יום. (לח) ותלך ותנח על ראש הלובָר אחר הרי אררט. (לט) ובחודש הרביעי נסכרו מעינות תהום רבה וארובות השמים נכלאו. (מ) ובראש החודש השביעי נבקעו כל מעינות תהומות הארץ וזרם המים החל לרדת אל תחתית התהום. (מא) ובראש החודש העשירי נראו ראשי ההרים. (מב) ובראש החודש הראשון נראתה האדמה, וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב בשבוע החמישי בשנה השביעית בו. (מג) ובשבעה עשר יום לחודש השני יבשה הארץ. (מד) ובשבעה ועשרים יום הסיר את מכסה התיבה וישלח מתוכה את חית הארץ ועוף השמים והרמש.

[קרבנות נח]
(א) ובראש החודש השלישי יצא מן התיבה ויבן מזבח על ההר הזה ויירא על הארץ. (ב) ויקח שעיר עזים רך ויכפר בדמו על כל אשמת הארץ, כי נמחה כל היקום אשר היה עליה, לבד מאשר היו את נוח בתיבה. (ג) וישם את חלבו על המזבח, ויקח פר ואיל וכבש ושעירי עזים ומלח ותור ובני יונה. (ד) ויעל אשֶה על המזבח, ויבא גם מנחות אפויות בשמן, ויזרק את הדם והיין, וישם על הכל לבונה, ויעל ריח ניחוח לרצון לפני ה'.

(ה) וירח ה' את ריח הניחוח ויכרות אתו ברית לבל יהיה עוד מבול לשחת הארץ. (ו) עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר לא ישבתו קור וחום קיץ וחורף יום ולילה לא ישנו את סדרם ולא ישבתו לעולמים. (ז) ואתם פרו ורבו על הארץ ומלאו אותה, והיו לברכה עליה. (ח) מוראכם וחתכם אתן על כל אשר על הארץ ואשר בים. (ט) והנה נתתי לכם כל חית הארץ וכל בהמה וכל אשר יעופף וכל הרמש הרומש על הארץ ודגי המים ואת כל לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל לאכלה. (י) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, כי נפש כל בשר הדם, ולא ידרש דמכם לנפשכם. (יא) מיד כל אדם, מיד איש אדרוש דם אדם. (יב) שופך דם אדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם. (יג) ואתם פרו ורבו ומלאו את הארץ.

(יד) ובניו נשבעו לבלתי אכול דם כל בשר. (טו) ויקם לברית לפני ה' אלהים לעולם לכל דורות הארץ בחודש הזה. (טז) לכן דבר אותך כי תקים גם אתה ברית את בני ישראל בחודש הזה על ההר, והבאת אותם באלה, ותזרוק דם עליהם על כל דברי הברית אשר כרת ה' עמהם לדורות עולם.

[ברית עם בני האדם]
(יז) וזאת העדות הכתובה לפניהם, למען תשמרו אותה כל הימים, לבל תאכלו לעולם את דם נפש כל חי. (יח) והאיש אשר יאכל דם חיה ובהמה ועוף כל ימי הארץ ונכרת הוא וזרעו מן הארץ. (יט) ויצו את בני ישראל לבלתי אכול כל דם, למען יעמדו הם וזרעם לפני ה' אלהינו לנצח. (כ) והחוק הזה לא ימוש לעולמים, ושמרו אותו לדורות עולם לכפר תמיד על נפשותיכם בדם על המזבח. (כא) מדי יום ביומו בבוקר ובערב יכפרו עליהם לפני ה' ושמרו אותו, ולא יכרתו (כב) ויתן לנוח לבניו אות לבל יבוא עוד שנית מבול על הארץ. (כג) את קשתו נתן בענן, והיתה לאות ברית עולם, ולא יהיה עוד המים למבול לשחת הארץ עוד כל ימי הארץ.

[חג השבועות]
(כד) לכן חרות החוק על לוחות השמים, כי ישמרו את חג השבועות בחודש הזה פעם אחת בשנה, לחדש את הברית בכל שנה ושנה.

[שנה 1310]

(כה) וכל הימים אשר חגגו בשמים את החג הזה מיום הבריאה עד ימי נוח היו שבעה ועשרים יובלים וחמשה שבועים. (כו) ויחוג נוח אותו שבעה יובלים ושבוע אחד עד יום מותו, אבל בני נוח חיללו אותו עד ימי אברהם ויאכלו דם. (כז) אך אברהם לבדו שמר אותו, ובניו יצחק ויעקב שמרו אותו עד ימיך. (כח) ובימיך שכחו אותו בני ישראל עד אשר חידשתים בהר הזה. (כט) וגם אתה צו את בני ישראל, ושמרו את החג הזה בכל דורותיהם לחוק להם. (ל) יום אחד בשנה בחודש הזה יחוגו את החג הזה. (לא) כי הוא חג השבועות, והוא חג ראשית הבריאה משנה תושיה לו. (לב) והחג הזה לשתי משפחות כפי הכתוב והחרות עליו. (לג) כי אנכי כתבתי אותו בספר התורה הראשון, בספר אשר כתבתי לך, כי תחוג אותו יום אחד יום אחד בשנה. (לד) וגם הוריתי לך את קרבנותיו לזכר אותן, ובני ישראל יחוגו אותו לדורותיהם בחודש הזה יום אחד יום אחד בשנה.

[חגי ראש התקופה]
(לה) וראשי חודשי הראשון הרביעי השביעי והעשירי המה ימי הזיכרון וימי חג בארבע תקופות השנה. (לו) כתובים וחקוקים המה לעדות מימים ימימה. (לז) וישם אותם נוח לו למועדים לדורות עולם להיות לו בהם חג זיכרון.
(לח) בראש החודש הראשון נאמר אליו לעשות את התיבה ובו יבשה הארץ ויפתח וירא את הארץ.
(לט) בראש החודש הרביעי נכלא פי מעינות התהום בארץ.
(מ) ובראש החודש השביעי נבקעו כל מעינות תהום רבה והמים החלו לרדת אל קרבנה.
(מא) ובראש החודש העשירי נראו ראשי ההרים ונוח היה שמח.
(מב) לכן עשה אותו לו למועדי זיכרון לעולם וככה יסדו. (מג) ונחרתו על לוחות השמים שלושה עשר שבועות לכל אחד ואחד, מן האחד ועד השני בוא יבוא זכרונם. (מד) מן הראשון עד השני מן השני עד השלישי מן השלישי עד הרביעי. (מה) וכל הימים אשר נועדו הם שתים וחמישים שבתות ימים עד מלאת שנה תמימה. (מו) ככה חרות וחקוק על לוחות השמים חוק שנה בשנה ולא יעבור.

[אורך השנה 364 יום]

(מז) ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים על פי המספר הזה ארבעה ושישים יום ושלוש מאות יום. (מח) והיה שנה תמימה, ומספר מפקד ימי השנה ומועדיה לא ישחת. (מט) כי הכל בוא יבוא בה כפי אשר הועד עליו, ולא יעברו כל יום ולא יחללו כל מועד. (נ) והיה כי יעברו ולא ישמרו אותם כמצותיו, ישחיתו בפעם אחת כל עת וזמן, השנים תעתקנה ממקומן. (נא) ויעבטון אורחות סדרם, וכל בני ישראל ישכחו את דרך השנים ולא ימצאו עוד. (נב) ויזנחו את ראש החודש וזמנו, ואת השבתות, והעוו את כל דרכי השנים. (נג) כי ידעתי את הדבר, וכהיום הזה אגידהו לך ולא אל בינתי אשען, כי כן כתוב לפני על הספר ועל לוחות השמים, מיוסדות חלוקת הימים. (נד) ולא ישכחו את מועדי הברית, ולא ילכו במועדי הגויים לפי תעתועיהם ולפי דעתם.
(נה) והיו אנשים אשר יביטו יראו בירח, הוא המשחית את הזמנים, ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה. נו) ולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים, ועשו יום שוא ליום העדות, ויום בלתי טהור ליום המועד. (נז) וכל איש לא יבדיל בין ימי קודש ובין ימי חול, כי יתעו בחודשים ובשבתות ובמועדים ובשנות היובל. (נח) לכן הנני מצווך ומעיד בך למען תעיד בם. (נט) כי אחרי מותך ישחיתו בניך את הדבר, למען יספרו בשנה רק שלוש מאות יום ושישים יום וארבעה ימים. (ס) ועל כן יתעו בראש החודש ובשבת ובחג ובמועד, ואכלו תמיד את הדם בבשר.

[קרבנות נוח]
[שנת 1317]

(א) בשבוע השביעי בשנה הראשונה בו ביובל הזה, נטע נוח גפנים על ההר אשר נחה התיבה עליו ושמו לובָר, אחד הרי אררט. (ב) ותעשינה פרי בשנה הרביעית. (ג) ויצור את פריו ויבצור אותו בשנה ההיא בחודש השביעי, ויעש ממנו יין, וישימהו בכלי וישמרהו עד השנה החמישית עד היום הראשון, הוא ראש החודש הראשון. (ד) ויעל אשה לה' פר בן בקר ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה ושעיר עזים אחד לכפר בעדו ובעד בניו. (ה) ויעש בראשון את השעיר, ויבא את דמו על [קרנות] המזבח אשר עשה, ואת כל חלבו שם על המזבח אשר עשה שם את האש. (ו) ומן הפר ומן האיל ומן הכבשים שם את כל בשרם על המזבח, וישם עליו את כל מנחותיהם בלולות בשמן. (ז) אחרי כן זרק בראשונה יין באש על המזבח, וישם לבונה על המזבח, ויעל ריח ניחוח לרצון לעלות לפני ה' אלהיו.

[ויתגל בתוך אהלו]
(ח) וישמח וישת מן היין הזה הוא ובניו בשמחה רבה. (ט) ויהי ערב ויבוא אל אהלה וישכב שיכור ויישן ויתגל בשנתו בתוך אוהלה. (י) וירא חם את אביו נוח ערום ויצא ויגד לשני אחיו בחוץ. (יא) ויקח שֶם את שמלתו, ויקום הוא ויפת ויסירו את שמלתו מעל שכמם, הפנים אחורנית, ויכסו את ערוות אביהם, והם פונים אחורנית. (יב) ויקץ נוח משנתו, וידע את כל אשר עשה לו בנו הקטן. (יג) ויקלל את בנו ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. (יד) ויברך את שם: ברוך ה' אלהי שם, ויהי כנען עבד לו. (טו) ויפת אלהים ליפת, וישכון אלהים באהלי שם, ויהי כנען עבד לו.
(טז) וידע חם כי קילל אביו את בנו, וייפרד מאת אביו הוא ובניו עמו בכוש ומצרים ופוט וכנען. (יז) ויבן לו עיר, ויקרא שמה כשם אשתו נחלת עמק. (יח) וירא יפת ויקנא באחיו, ויבן עיר גם הוא ויקרא לה כשם אשתו אדותן ילק. (יט) ושֶם שכן על פני אביו נוח, ויבן עיר אצל אביו על יד ההר, ויקרא שמה גם הוא כשם אשתו צדקת לבב. (כ) שלוש הערים האלה קרובים אל ההר לובר, צדקת לבב לפני ההר קדמה, ונחלת עמק נגבה, אדותן ילק ימה. (כא) ואלה בני שם עילם אשור ארפכשד, והוא נולד שנתים אחר המבול וארם ולוד. (כא) בני יפת גומר ומגוג ומדי יוון תולד משך ותירס. אלה בני נוח.

[צוואת נוח]
[שנת 1324]

(כב) ביובל השמונה ועשרים החל נוח [ללמֵד] את בני בניו את כל החוקות והמצוות אשר ידע ואת המשפט. (כג) ויעד בבניו לעשות צדק, ולכסות בשר ערוותם, ולברך את בוראם, ולכבד את האב ואת האם, לאהוב איש את רעהו, ולשמור את נפשותיהם מכל זנונים וטומאה ומכל עוולה. (כד) כי בגלל שלושת הדברים האלה בא המבול על הארץ.
(כה) בגלל הזנונים אשר זנו השומרים - למרות חוקי משפטם - אחרי בנות האדם, ולקחו להם נשים מכל אשר בחרו, המה עשו ראשית הטומאה.
(כו) ובניהם הנפילים וכל אחיהם חלק לבם ויאכל איש את רעהו, הענק המית את הנפיל, והנפיל המית את העליון, והעליון המית את בני האדם, ואדם את רעהו.
(כז) וכל איש היה [נכון] לעשות אוון ולשפוך דם נקי, ותמלא הארץ חמס. (כח) ובדרכיהם הלכו כל חית הארץ ועוף השמים וכל השרץ והרמש על הארץ, ודם רב נשפך על הארץ. (כט) וכל יצר מחשבות האנשים היה אפס ורע כל היום.
(ל) וימח ה' את כל היקום מעל פני האדמה מפני רוע מעלליהם, ומפני הדם אשר שפכו על הארץ השמיד את כל היקום.
(לא) ואני ואתם בני, וכל אשר בא אתנו אל התיבה נשארנו. (לב) והנה אנכי רואה כיום את מעשיכם, כי לא תתהלכו בצדקה, כי אם החילותם ללכת בדרך שחת. (לג) ולהיפרד איש מרעהו ולקנא איש בעמיתו, וכי לא תשבו בשלום בני איש את אחיו. (לד) כי אראה איך הרוחות הרעות החלו להוליככם תועה, אתכם ואת בניכם. (לה) ועתה אדאג לכם פן אחרי מותי תשפכו דם אדם על הארץ, ותימחו גם אתם מעל פני האדמה. (לו) כי כל שופך דם אדם, וכל אוכל דם כל בשר, ישמד מקרב כל מן הארץ. (לז) ולא ישאר איש האוכל דם והשופך דם על הארץ, לא נין ולא נכד לו תחת השמים. (לח) כי אם בגיא צלמות ילכו למו, ואל בור שחת ירדו. (לט) בחשכת התהום יטבעו כולם, במגפה רעה, איש איש [מכם] אשר לא יקריב מכל דם לכפר בעדכם. (מ) וזה הדבר: מדי תשחטו חיה או בהמה או כל אשר יעופף על הארץ, עשו לכם פעולת צדקה בדם בכל מקום אשר ישפך על הארץ. (מא) ואיש מכם לא יאכל [בשר] בדם. אל תתנו לאכול דם לפניכם. (מב) כסו את הדם בעפר, כי כן צוויתי. אעידהו לכם ולבניכם ולכל בשר. (מג) ואל תאכלו הנפש עם הבשר, פן לא ידרש דמכם לנפשכם מכל בשר השופך אותו על הארץ. (מד) כי לא יכופר לארץ את הדם אשר נשפך עליה, כי אם בדם שופכו, תטהר הארץ לכל דורותיה.

(מה) ועתה בני שמעו בקולי, עשו משפט וצדקה למען תנטעו באמת על כל פני האדמה, ותהילתכם תנשא לפני אלוהי, אשר הציל אותי ממי המבול. (מו) והנה תלכו ובניתם לכם ערים ונטעתם בהן כל עץ צומח על הארץ. (מז) ולא יאסוף איש שלוש שנים מפרי כל עץ מאכל לאוכלו, ובשנה הרביעית יאסף פריו. (מח) ויעלה ראשית כל פרי האדמה לפני אל עליון קונה שמים וארץ וכל היקום. (מט) למען יובא עם החלב ראשית פרי יין ושמן על מזבח ה' לרצונו. (נ) והנותר יאכלו משרתי בית ה' לפני המזבח לרצונו.
(נא) ובשנה השביעית תעשו שמיטה, כי תשמטוה בצדק ובמישרים, ותהיו צדיקים, וכל מטעיכם יבורכו.

(נב) כי כן צוה חנוך אבי אביכם מתושלח את בנו, ומתושלח צוהו לבנו למך, ולמך צוה לי את כל אשר צוו לו אבותיו. (נג) וגם אנכי מצוהו לכם בני, כאשר צוה חנוך את בנו ביובלו הראשון. (נד) בהיותו עוד בארץ החיים השביעי בדורותיו צוה והעיד את הדבר לבנו ולבני בניו עד יום מותו.

[גילוי חותם תכנית המדע]
[שנת 1373]

(א) וביובל התשעה ועשרים בשבוע הראשון בשנה הראשונה לקח לו ארפכשד אשה ושמה רצויה בת שושנה בת עילם לו לאשה. (ב) ותלד לו בן בשנה השלישית לשבוע הזה, ויקרא את שמו קינם.
(ג) ויגדל בנו וילמדהו אביו ספר, וילך לבקש לו מקום לבנות לו שם עיר מושב. (ד) וימצא כתובת אשר פיתחו האבות הראשונים על אבן, ויקרא את החרות עליה, ויעתיקה וימצא בה חותם תכנית המדע אשר הורו השומרים. (ה) מרכבת השמש והירח והכוכבים, ועל כל אותות השמים. (ו) ויכתבה בספר ולא הגיד מאומה מכל הדבר, כי ירא להגיד אותו לנוח, פן יקצוף עליו.

[שנת 1429]
(ז) וביובל השלושים בשבוע השני בשנה הראשונה בו, לקח לו אשה ושמה מלכה בת עבדי בן יפת. (ח) ובשנה הרביעית ילדה לו בן, ויקרא את שמו שלח כי אמר שולח שולחתי. (ט) בשנה הרביעית נולד שלח, ויגדל ויקח לו אשה ושמה מעכה בת כשד אחי אביו לו לאשה.
(י) וביובל [האחד ושלושים] בשבוע החמישי בשנה הראשונה ילדה לו בן ויקרא את שמו עבר.

[שנת 1499]

(יא) ויקח לו אשה ושמה עצורת בת נברוד, ביובל השנים ושלושים בשבוע השביעי בשנה השלישית. (יב) ובשנה השישית ילדה לו בן ויקרא את שמו פלג. (יג) כי בימי הולדו הואילו בני נוח לפלוג את הארץ ביניהם על כן קרא את שמו פלג. (יד) אבל לא נפלגה אל נכון ביניהם, ויוגד הדבר אל נח.

[חלוקת הארץ לשם חם ויפת]
[שנת 1569]

(טו) ובראשית יובל השלושה ושלושים התחלקו את הארץ לשלושה חלקים, לשם, לחם וליפת. לפי נחלתם בשנה הראשונה לשבוע הראשון, לעיני אחד המלאכים מאתנו אשר נשלחו אליהם. (טז) ויקרא אל בניו, ויקרבו אליו הם ובניהם, ויחלק את הארץ בגורל, את אשר ינחלו שלושת בניו. (יז) ויפרשו את כפיהם ויקחו את הגורלות מחיק אביהם נוח.

(יח) ויצא הגורל לשם תוך הארץ לנחלתו לבניו ולזרעם עד עולם, מטבור ההר רָפָא מקום אשד הנחל תונה. (יט) ויהי גבול נחלתו לפאת ימה בתוך הנחל ההוא, וירד עד לבוא בריכת המים, הוא מעין מי הנחל הזה. (כ) ואשד מימי הנחל הזה בים מֵיאוט והיו תוצאותיו עד הים הגדול. (כא) כל אשר מצפון - ליפת, וכל אשר לירכתו נגבה היה לשם, ויצא עד לבוא קרסו, הוא חיק הלשון הפונה נגבה. (כב) ועבר משם גבול נחלתו אל כתף הים הגדול, והלך נכחו עד בואו לעבר הלשון מבוא השמש הנשקף נגבה. (כג) ושם הים ההוא לשון ים מצרים. (כד) וירד משם נגבה מול אשדות הים הגדול, ומחה על כתף המים, ועבר מול ארץ ערב אופירה. (כה) ועבר הלאה עד קרבו אל מי הנהר גיחון, ותאר מנגב למי גיחון לחוף הנהר הזה ועבר קדמה עד קרבו לגן עדן נגבה לנגב, וממזרח כל ארץ עדן ולכל המזרח. (כו) ונסב משם קדמה ועלה עד הגיעו אל קדמת ההר רפה, וירד מול חוף שפך הנחל תינה. (כז) זאת הנחלה אשר יצאה בגורל לשם ולבניו לרשת אותה עד עולם לו ולזרעו עד עולם.
(כח) וישמח נוח כי יצאה הנחלה הזאת לשם ולבניו, ויזכור את כל אשר דיבר בפיו בהתנבאו לאמור. (כט) ברוך ה' אלהי שם וישכון ה' באהלי שם. (ל) וידע כי גן עדן הוא קודש הקודשים ומשכן ה', וכי הר ציון אשר בתוך המדבר והר סיני אשר בתוך טבור הארץ שלושתם איש נכח אחיו נבראו למקדשי הארץ. (לא) ויברך את אלהי האלהים אשר שם את דבר ה' בפיהו [. . .]. (לב) וידע כי נחלה מבורכת ומאושרת נפלה בחבל שם ובניו לדורות עולם. (לג) היא כל אורך הים ארתרה וכל ארץ הקדם וארץ הודו והריה וכל ארץ בלע וכל ארץ הלבנון ואיי כפתור וכל הררי שניר ואמנה. (לד) והררי אשור לפאת צפונה, וכל ארץ עילם אשור ובבל ושושן ומדי וכל ארץ אררט. (לה) וכל הארץ מעבר לים אשר מעבר להררי אשור צפונה ארץ מבורכת ורחבת ידיים וכל אשר בה טוב מאוד.

(לו) ולְחָם יצא הגורל השני מעבר לגיחון דרומה, מימין הגן, ועבר נגב תימנה. (לז) ועבר הלאה עד הרי האש ונסב ימה לפאת ים אטיל והלך ימה עד לבוא ים המזרק, הוא הים אשר כל יורד בו לא יעלה לנצח. (לח) ותאר הגבול צפונה מקצה גדית, ומחה על כתף חוף הים מעבר השני לים הגדול, עד קרבו אל נהר גיחון מימין גן העדן.
(לט) וזאת הארץ אשר עלתה בגורל חם לנחלה לרשתה עד עולם לו ולבניו לדורותיהם עד עולם.

(מ) וליפת יצא הגורל השלישי מעבר לנחל תינה צפונה לאשדות מימיו, ונסב לפאת צפונית מזרחית כל חבל גוג וכל ארצו מקדם. (מא) ועלה לירכתי הצפון עד הרי גילט צפונה ולכתף ים מעוג. (מב) ונסב מקדם לגדית עד לבוא חוף הים, ועבר עד קרבו מקדם לרָפָה. (מג) ושב ובא לעומת אפריקה ויצא קדמה מזרחה לפאת מי הים מיאת, ועבר על יד הנחל תינה לאורכו נוכח קדמת הצפון עד קרבו אל גבול מימיו מול ההר רפה ונסב והלך צפונה.
(מד) זאת הארץ אשר עלתה בגורל יפת ובניו לנחלתו לרשת עד עולם לו ולבניו לדורותיהם עד עולם. (מה) חמשה איים גדולים וארץ גדולה בירכתי צפון, אך קרה היא, וארץ חם היא חמה. (מו) אכן לארץ שם אין חורב ולא קרח, כי בה מיזג קור וחום גם יחד.

[חלוקת הארץ לבניהם של שם חם ויפת]
(א) ויחלק חם לבניו, ויצא הגורל הראשון לכוש לפאת קדמה, ומזרחה לו לפוט, ומערבה לו לכנען עד מערב הים.

(ב) ויחלק שם גם הוא לבניו.
ויצא הגורל הראשון לעילם ולבניו מקדם לנהר חידקל עד לבוא ארץ הקדם. (ג) כל ארץ הודו ובים סוף בשפתו, ומי דדן וכל הרים מברה ואילה, וכל ארץ שושן וכל אשר לעבר פרנך עד ים סוף ועד נחל תינה. (ד)
ולאשור יצא הגורל השני ארץ אשור ונינוה ושנער ועד גבול הודו ועלה לכתף הנחל.
(ה) ולארפכשד יצא הגורל השלישי כל הארץ חבל הכשדים לפאת מזרחה לנהר פרת קרוב לים ארתרה. (ו) וכל מימי המדבר עד קרבת לשון הים הנשקף על ארץ מצרים, וכל ארץ הלבנון ושניר ואמנה עד כתף פרת.
(ז) ולארם יצא הגורל הרביעי כל ארץ ארם נהרים בין חידקל ובין פרת מצפון הכשדים עד לבוא הררי אשור.
(ח) לבנו יצא החלק החמישי, הר אשור וכל יתר הארצות עד יקרב מזרחה אל אחיו אשור.
(ט) וגם יפת חילק את ארץ הנחלה לבניו.
(י) ויצא הגורל הראשון לגומר לפאת קדמה מן הצפון ועד הנחל תינה.
(יא) ובצפון יצא למגוג כל תוך הצפון עד לבא אל הים מעוט.
(יב) ולמדי יצא לנחלה לרשת מערבה לשני אחיו עד האיים ועד גבולי האיים.
(יג) וליון יצאה הנחלה הרביעית כל האי והאיים לכתף אלוד.
(יד) ולתובל יצאה הנחלה החמישית בין הלשון הפונה לפאת אודה נחלת לוד עד הלשון השניה הנוטה אל תוך הלשון השלישית.
(טו) ולמשך יצאה הנחלה השישית וכל העבר השני מן הלשון השלישית עד לבוא קדמה גדיר.
(טז) ולתירם יצאה הנחלה השביעית ויהי לו האיים הגדולים בתוך הים אשר בנחלת חם ואיי קמטורי.
(יז) ולבני ארפכשד יצאה הנחלה המאושרה.
(יח) ככה התנחלו בני נוח לבניהם לפני נוח אביהם, וישבע אותם בשבועת אלה אם יתחרה איש מהם לכבוש נחלה אשר לא נפלה לו בגורל. (יט) וכולם ענו ואמרו אמן ואמן, להם ולבניהם עד עולם בדורותיהם. (כ) עד יום המשפט אשר בו ישפוט ה' אלהים אותם בחרב ובאש על כל רעת טומאת עונותיהם, כי מילאו את הארץ רשע וטומאת זנונים וחטאה.

[מאבק נוח במלאכים המטמאים את בניו]
[שנת 1583]

(א) ובשבוע השלישי ליובל הזה החלו המלאכים הטמאים להחטיא את בני נוח לפתותם ולהשיבם עד דכא. (ב) ויבואו בני נוח אל אביהם ויספרו לו על אודות הרוחות אשר החטיאו את בני בניהם, הדיחום בחשכה והמיתום. (ג) ויתפלל אל ה' אלהיו ויאמר:

אלהי הרוחות לכל בשר, אשר עשית ברחמיך ותצל אותי וגם בני ממי המבול, ולא נתתני לראות שחת כאשר עשית לבנים משחיתים. (ד) כי חסדך גדול עלי, ורבים רחמיך על נפשי. (ה) יגדל נא חסדך על בניך, אל ימשלו בם המלאכים הרעים לבל ישחיתום את הארץ. (ו) הן ברכת אותי ואת בני כי נפרה ונרבה ונמלא את הארץ. (ז) אתה ידעת את אשר עשו השומרים אבות המלאכים האלה בימי. (ח) וגם את המלאכים האלה אשר בחיים חיתם אֱסור, וכלאם בשאול תחתיה, לבל ישחיתו בבני עבדך, אלהי, כי אכזרים המה ולהשחית נבראו. (ט) אל ימשלו ברוחות החיים, כי אתה לבדך ידעת את משפטם, ואל יהי להם שלטון על בני הצדק מעתה ועד עולם.

(י) ויאמר אלהינו אלינו לאסור את כולם. (יא) ויבוא שר הרוחות משטמה ויאמר:

בי אדוני הלא יותרו מהם שרידים לפני לשמוע בקולי ולעשות את כל אשר אומר להם. (יב) כי אם לא ישאר לי איש מהם, לא אוכל להשלים כוח חפצי בבני אדם. (יג) כי הנה הנם להשחית ולהחטיא על פי דברי בממשלתי, כי רבה רעת בני אדם.

(יד) ויאמר: החלק העשירי יוותר מהם לפני, ותשע ידות ירדו אל מקום המשפט. (טו) ויאמר: אחד ממנו יורה לנוח את כל הרפואות, כי ידע כי לא יתהלכו בצדקה ולא ילחמו במישרים. (טז) ונעשה כאשר ציווה, ונאסור במקום העונש את כל [הרוחות] הרעות המחבלים, ואת החלק העשירי הותרנו מהם, למען יעשו את משפט השטן על הארץ. (יז) ואת הרפואות לכל מדוי הרוחות אמרנו לנוח, ואת מזימות נכליהם להחטיא למען ירפאו בצמחי האדמה. (יח) ויכתב נוח בספר את כל אשר הורינו אותו על כל מיני מרפא. (יט) ככה נכלאו הרוחות הרעות מעל בני נח.

(כ) ויתן את כל המכתבים אשר כתב אל שם בנו הבכור, כי אותו אהב מכל בניו. (כא) וישכב נוח עם אבותיו ויקבר על ההר לובר בארץ אררט. (כב) תשע מאות שנה וחמישים שנה מלאו לימי חייו, תשעה עשר יובלים ושני שבועים וחמש שנים. (כג) ויהי בחייו על הארץ צדיק תמים מאוד, נעלה על כל בני אדם מלבד חנוך. (כד) כי תולדת חנוך היתה לעדות לדורות עולם להגיד את כל אשר יקרא לדור ודור ביום המשפט.

[מגדל בבל]
[שנת 1625]

(כה) וביובל הארבעה ושלושים, בשנה הראשונה לשבוע השני, לקח לו פלג אשה ושמה לומנה בת שנער. (כו) ותלד לו בן בשנה הרביעית לשבוע הזה, ויקרא את שמו רעו. (כז) כי אמר הנה הרעו בני אדם במזמת תועבה, כי יזמו לבנות להם עיר ומגדל בארץ שנער, כי נסעו מאררט מקדם אל שנער. (כח) כי בימיו בנו עיר ומגדל, באומרם נעלה בו השמימה.
(כט) ויחלו לבנות בשבוע הרביעי, וישרפו באש, ותהי להם הלבנה לאבן והחמר אשר דיבקו בו את טורי האבנים היה חמר מן הים ומעיני מים אשר בארץ שנער. (ל) ויבנו אותה שלוש וארבעים שנה. בנוהו לבניה שלמה מאתים ושלוש לבנים רחבו, וגובה הלבנה שליש האחת חמשת אלפים וארבע מאות ושלושים ושלוש באמה עלה גבהו, ושתי זרתות ושלוש עשרה פרסה. (לא) ויאמר ה' אלהינו אלינו:

הן עם אחד וזה החילם לעשות ועתה לא ארף מהם. (לב) הבה נרדה ונבל שפתם אשר לא ישמעו איש את רעהו. (לג) ויפוצו בארצות ובגוים ולא יוסיפו עוד לשית עצה בלבבם עד יום המשפט.

(לד) וירד ה', ונרד עמו לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. (לה) ויעלג כל מלה בלשונם, ולא שמע איש שפת רעהו, ויחדלו לבנות העיר והמגדל. (לו) על כן קרא שם כל ארץ שנער בבל, כי שם בלל ה' שפת כל בני האדם, ומשם נפוצו בעריהם ללשונותם ולגוייהם. (לז) וישלח ה' רוח חזק על מגדלם ויהרסהו על הארץ. (לח) והנה הוא בין ארץ אשור ובין בבל בארץ שנער, ויקראו את שמו חרבות.

[מקום התישבות חם ויפת]
[שנת 1688]

(לט) בשנה הראשונה לשבוע הרביעי ליובל החמשה ושלושים נפוצו בארץ שנער. (מ) וילך חם ובניו אל הארץ אשר נפלה לו בגורל נחלתו אל ארץ הנגב. (מא) וכנען ראה את ארץ הלבנון עד נחל מצרים כי טובה היא מאוד, ולא הלך אל ארץ נחלתו מערבה לים. (מב) וישב בארץ לבנון ממזרח וממערב לארץ הירדן ועש שפת הים לארכו.
(מג) ויאמרו אליו חם אביו וכוש ומצרים אחיו לאמור:

הן נאחזת בארץ לא לך, אשר לא נפלה לנו בגורל. (מד) לא תעשה כן, כי אם תעשה כה אז נפול תפול בחרב גם אתה גם בניך בארץ והייתם לאלה. (מה) כי בחוזק החרב נאחזתם, ובחזקת החרב יפלו בניך ונכרת לעולם. (מו) אל תשב בארץ מגורי שם, כי לשם ולבניו נפלה בגורל לנחלה. (מז) ארור אתה וארור תהיה מכל בני נוח, באלה אשר נשבענו לפני השופט הקדוש ולפני אבינו נח.

(מח) ולא שמע בקולם, וישב בארץ לבנון מן חמת עד לבוא מצרימה, הוא ובניו עד היום הזה, על כן קרא לארץ ההיא כנען.

(מט) ויפת ובניו נסעו לפאת מערבה וישבו בארץ נחלתם. (נ) וירא מדי את הארץ הים ותיטב בעיניו, וידרוש אותה מאת עילם ואשור וארפכשד אחי אשתו. (נא) וישב בארץ מדי על פני אחי אשתו עד היום הזה, ויקרא את שם מושבו ושם מושב בניו מדי על שם אביהם מדי.

[שנת 1681]

(א) וביובל החמשה ושלושים בשבוע השלישי בשנה הראשונה בו, לקח רעו אשה ושמה ערה בת בן כשד. (ב) ותלד לו בן ויקרא את שמו שרוג בשנה השביעית לשבוע ההוא וליובל ההוא.

[התדרדרות בני נוח]
(ג) ובני נוח החלו להלחם איש באחיו, לשבות שבי ולהמית ולשפוך דם אדם על הארץ, ולאכול דם. (ד) ולבנות ערים בצורות וחומות ומגדלים, ואנשים מהם הואילו להתנשא על העם וליסוד ממלכות בראשיתם. (ה) ולעשות מלחמה ולסכסך עם בעם וגוים ובגוים ועיר בעיר, ולהרע את כל, ולעשות להם חרב וחנית, וללמד את בניהם קשת. (ו) ויחלו ללכוד ערים ולמכור עבדים ושפחות.

(ז) ואור בן כשד בנה את העיר אור כשדים, ויקרא לה בשמו ובשם אביו. (ח) ויעש להם כוכבים, וישתחו לכל אלהי מסכה אשר עשה לו. (ט) ויחלו לעשות פסילים ומצבות וכל תועבה, והרוחות הטמאות עזרו להם ויתעום לאשום אשם ולהטמא. (י) והשר משטמה התאמץ לעשות את כל זאת, ויפעל עלילות רשע וחטאים וכל פשע על ידי הרוחות אשר תחת ממשלתו, להשחית ולהאביד ולשפוך דם על הארץ. (יא) לכן קרא שמו שרוד, כי שרך דרכו לעשות רק חטא ופשע. (יב) ויגדל וישב באור כשדים על פני אבות [אמו] וישתחו לאלילים. (יג) ויקח לו אשה ביובל הששה ושלושים בשבוע החמישי בשנה הראשונה ושמה מלכה בת חבר בת [אחי] אביו. (יד) ותלד לו את נחור בשנה הראשונה לשבוע ההוא, ויגדל וישב באור באור כשדים. (טו) ואביו לימד אותו את חכמת הכשדים, לנבא ולנחש עתידות על פי אותות השמים.

[הולדת תרח]
[שנת 1800]

(טו) וביובל השבעה ושלושים בשבוע הששי בשנה הראשונה לקח לו אשה ושמה יסכה בת נסתג מן הכשדים, ותלד לו בן, את תרח, בשנה השביעית לשבוע ההוא. (יז) וישלח השר משטמה עורבים וצפרים לאכול את הזרע אשר נזרע על האדמה, למען שחת את הארץ, לחמוס מבני האדם את תבואותיהם. (יח) כי בטרם יעמיקו את הזרע במחרשה לקטו אותו העורבים מעל פני האדמה. (יט) לכן קרא שמו תרח, כי התחרו בהם העורבים והצפרים, ויאכלו אכול את זרעם. (כ) ותחלנה שני הרעב מפני הצפרים, ואת כל פרי העץ אכלו מעל העצים. (כא) ורק בעמל גדול יכלו בימיהם להציל מעט מכל פרי האדמה.

[שנת 1870]

(כב) וביובל התשעה ושלושים בשבוע השני בשנה הראשונה לקח לו תרח אשה ושמה עדנה בת ארם בת אחות אביו לו לאשה.

[שנת 1876]

(כג) ובשנה השביעית לשבוע ההוא ילדה בן ויקרא את שמו אברם כשם אבי אמו, כי מת בטרם הרתה לבן.

[אברם מציל את הזורעים]
(כד) ותפקחנה עיני הנער לראות בפשע הארץ, כי נתעו בשוא על ידי הפסילים והתועבה. (כה) ויורהו אביו לכתוב, ובהיותו בן שבועים התפרד מאת אביו לבלתי השתחוות כמוהו לאלילים. (כו) ויואל להתפלל אל הבורא כל היקום להצילהו משגיאת בני האדם, ולבל יפול חלקו בפשע ורשע אחרי התהלכו במישרים.
(כז) ויהי בימי הזרע לזרוע את הארץ, ויצאו כולם יחדו לשמור את זרעם מפני העורבים. (כח) ויצא אברם ביניהם, והוא נער בן ארבע עשרה שנה, ותבוא עדת עורבים כענן לאכול את הזרע. (כט) וירץ אברם לקראתם בטרם ירדו על הארץ, ויגער בהם בטרם יפשטו על הארץ לאכול את הזרע לאמור. (ל) אל תרדו הנה, שובו אל המקום אשר באתם משם, וישובו. (לא) ויעשו כן ביום ההוא לשבעה חבלי עורבים, ומכל העורבים לא ירד גם אחד על חלקת השדה אשר היה שם אברם. (לב) וכל העומדים עמו על השדה ההוא ראו כי גער לאמור העורבים שובו, ויגדל שמו בכל ארץ הכשדים. (לג) ויבואו אליו בשנה ההיא כל זורעי זרע, וילך אתם עד כלות ימי הזרע. (לד) ויזרעו את אדמתם ויאספו בשנה ההיא את תבואתם ויאכלו וישבעו.

[שנת 1891]

(לה) ובשנה הראשונה לשבוע החמישי לימד אברם את חרשי העץ העושים את כלי הבקר. (לו) ויעשו כלי ממעל לארץ לעומת דרבן המחרשה, לשום עליו את משך הזרע ולהפילהו משם אל תוך מענית הזרע להסתר באדמה. (לז) ולא יראו עוד מפני העורבים, ויעשו כן בכל דרבנות המחרשות ממעל לארץ. (לח) ויזרעו ויעבדו את כל הארץ ככל אשר צוה אותם אברם, ולא יראו עוד מפני העורבים.

[אברם מפסיק לעבוד אלילים]
[שנת 1910]

(א) ויהי בשבוע הששי בשנה השביעית בו ויאמר אברם אל תרח אביו, ויאמר אבי, ויאמר הנני בני. (ב) ויאמר:

מה בצע ומה תועלת מכל האלילים האלה אשר תשתחוה להם, הלא אין רוח בקרבם, כי אם קללת אלהים ותעתועי לב הם אשר אתם עובדים. (ג) עבדו את אלהי השמים, הנותן גשם והמוריד טל על האדמה, והעושה כל על הארץ, ובורא את הכל בדברו ונפש כל חי על פניו. (ד) מדוע תעבדו את אשר אין רוח בקרבם, כי מעשה ידי חרש המה, ועל כתף תשאו אותם. (ה) לא לעזר ולא להועיל, כי לבושת ולחרפה המה לעושיהם, ולעובדיהם מעשה תעתועים, אל תעבדו אותם.

(ו) ויאמר אליו אביו:

ידעתי בני ידעתי גם אני, אבל מה אעשה למשפחתי כי תתנני לעבוד אותם. (ז) אם אגלה להם האמת והרגוני, כי נפשם דבקה בם לעבדם ולברכם, החשה בני פן ימיתוך.

(ח) ויגד את הדברים האלה אל שני אחיו ויחר אפם בו וידום.

[שנת 1925]

(ט) וביובל הארבעים בשבוע השני בשנה השביעית בו לקח אברם אשה ושמה שרי בת אביו ותהי לו לאשה. (י) הרן אחיו לקח לו (אשה) בשנה השלישית לשבוע השלישי, ותלד לו בן בשנה השביעית ליובל ההוא, ויקרא את שמו לוט. (יא) וגם נחור אחיו לקח לו אשה.

[שנת 1937]

(יב) ויהי בשנת [השישים] לחיי אברם, היא השנה הרביעית לשבוע הרביעי, ויקם אברם לילה וישרוף את בית האלילים וכל אשר בו, ולא נודע לאיש דבר. (יג) ויקומו בלילה להציל את האלילים ממאכולת האש. (יד) וימהר הרן ויבוא להצילם, ותלהט בו הלהבה, וישרף באש וימות באור כשדים על פני תרח אביו, ויקברו אתו באור כשדים.

[אברם מגלה את האלוהים]
(טו) ויצא תרח מאור כשדים הוא ובניו ללכת ארצה הלבנון וארצה כנען, וישב בארץ חרן. (טז) וישב אברם עם תרח אביו בארץ חרן שבועיים.

[שנת 1951]

(יז) ויהי בשבוע הששי בשנה החמישית בו, ויקם אברם וישב בלילה בראש החודש השביעי להביט בכוכבים מן הערב עד הבוקר, לדעת מה דרך הרוח על הארץ בשנה ההיא. (יח) ויהי הוא יושב לבדו להביט, ויבוא דבר בלבו, ויאמר:

כל אותות הכוכבים ואותות השמש והירח ביד ה' המה. (יט) למה זה אדרשם, ברצונו ימטיר יורה ומלקוש, וברצונו יוריד הגשם, והכל בידו. (כ) ויתפלל בלילה ההוא ויאמר, אלי אלי, אל עליון, אתה לבדך אלהי, ואתה בראת את כל, והכל מעשה ידיך, ובך בחרתי לאלהים. (כא) הצילני נא מיד המלאכים הרעים הרודים במחשבות לב האדם, לבל יסירו את לבבי ממך אלהי. (כב) ואל תתנני אותי ואת זרעי לעולם לסור מאחריך מעתה ועד עולם. (כג) ויאמר: האשוב לי אל אור כשדים המבקשים את פני לשוב אליהם, ואם אשב פה במקום הזה. (כד) הנחה את עבדך בדרך אמת לפניך ללכת בה, ולבל אתהלך בשרירות לבי אלהי.

(כה) ויהי כאשר כילה לדבר ולהתפלל, והנה דבר ה' בפי אליו לאמור.

(כו) לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. (כז) ואעשך לגוי גדול ועצום ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה בקרב הארץ (כח) ונברכו בך כל משפחות האדמה מברכיך אברכה ומקלליך אאור. (כט) והייתי לך לאלהים ולבניך ולבני בניך ולכל זרעך, ושמרתיך בכל אשר תלך אנכי אלהיך. (ל) אל תירא מעתה ועד כל דורות הארץ, אלהיך אני.

(לא) ויאמר ה' אלהים אלי: פתח פיו ושפתיו ופקח אזניו. ואחל לדבר עברית כלשון עמו. (לב) ויקח את ספרי אבותיו הכתובים עברית ויעתיקם, אז החל ללמוד בהם, ואבאר לו את כל דבר הקשה, וילמד בהם בימי ששת חדשי המטר.

[שנת 1953]

(לג) ויהי בשנה השביעית לשבוע הששי וידבר אל אביו ויודיעהו כי יצא מחרן ללכת ארצה כנען לראות אותה, ואחר ישוב אליו. (לד) ויאמר אליו תרח אביו:

לך בשלום, אלהי העולם יישיר מעגל רגלך, ואלהים יהיה עמך ויגן בעדך מכל רע. (לה) ויתן לך חן ורחמים וחסד לפני כל רואיך, ואל ימשל בך אדם לעשות לך רעה לך בשלום. (לו) ואם תמצא הארץ חן בעיניך לשבת בה, הבה וקחני אליך, וקח עמך את לוט בן הרן אחיך לך לבן ואלהים יהי עמך.

[אברם הולך לארץ כנען]
(א) ויצא אברם מחרן ויקח את שרי אשתו ואת לוט בן הרן אחיו אתו ארצה כנען. (ב) ויבוא [ארצה כנען] ויעבור עד מקום שכם עד אלון רם. (ג) ויאמר ה' אליו לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת. ויבן שם מזבח ויעל עליו אשה לה' הנראה אליו. (ד) ויעתק משם ההרה, בית אל מים והעי [מקדם], ויט אהלה. (ה) וירא כי טובה הארץ ורחבת ידים מאוד וכי כל בה. (ו) גפן ותאנה ורמון, ואלה ועצים רעננים ואלונים וזיתים וארזים וברושים ועצי הלבנון וכל עצי השדה, וכי כולה משקה בהריה. (ז) ויברך את ה' אשר הביאו מאור כשדים אל ההר הזה.

[נדודי אברהם בארץ]
[שנת 1954]

(ח) ויהי בשנה הראשונה בשבוע השביעי באחד לחודש הראשון, ויבן מזבח על ההר הזה, ויקרא בשם ה' אתה אלי אלהי עולם. (ט) ויעל על המזבח אשה לה', למען יהיה עמו ולא יעזבהו כל ימי חייו.
(י) ויקם משם ויסע [הנגבה], ויבוא עד חברון, וחברון נבנתה אז. וישב שם שנתים ימים בארץ הנגב, עד בוא לוט ויהי רעב בארץ.
(יא) ויסע אברם מצרימה בשנה השלישית לשבוע, ויגר במצרים חמש שנים לפני הלקח אשתו ממנו. (יב) וצוען מצרים נבנתה אז, שבע שנים אחרי חברון.
(יג) ויהי כאשר לקח פרעה את שרי אשת אברם, וינגע ה' את פרעה ואת כל ביתו בנגעים גדולים על דבר שרי אשת אברם. (יד) ואברם כבד מאוד בצאן ובבקר ובחמורים ובסוסים ובגמלים ובעבדים ובשפחות ובכסף ובזהב עד מאוד. (טו) וגם לוט בן אחיו היה כבד. (טז) ויהי כאשר השיב פרעה את שרי אשתו, ויעתק מארץ מצרים, ויבוא אל מקום אשר מקדם לבית אל, ויברך את ה' אלהיו אשר השיבהו בשלום.

[שנת 1963]

(יז) ויהי ביובל האחד וארבעים, בשנה השלישית לשבוע הראשון וישוב אל המקום ההוא, ויעל שם אשֶה' ויקרא בשם ה'' ויאמר ה' אל עליון אלהי אתה לעולם.

(יח) ובשנה הרביעית לשבוע נפרד לוט מעמו. (יט) ולוט ישב בסדום' ואנשי סדום רעים מאוד. (כ) ויתעצב אל לבו כי נפרד בן אחיו מעמו, כי לא היו לו בנים. (כא) ויהי השנה ההיא לשבוע הזה כאשר נשבה לוט' ויאמר ה' אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו לאמור.

(כב) שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם [צפונה) ונגבה וקדמה' כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך אתננה עד עולם. (כג) ושמתי את זרעך כחול הים, אם יוכל איש למנות את חול הים גם זרעך יימנה. (כד) קום התהלך בה לארכה ולרחבה וראה כולה כי לזרעך אתננה.

[מלחמת ארבע המלכים]

(כה) ויסע אברם חברונה וישב שם. (כו) ובשנה ההיא בא כדרלעמר מלך עילם ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ותדעל מלך הגוים. (כז) ויכו את מלך עמורה וינס מלך סדום, ורבים נפלו פצועים בשדים בארץ המלח בסדום באדמה ובצבוים. (כח) ויישבו את לוט בן אחי אברם ואת כל רכושו ויסעו עד דן. (כט) ויבוא הפליט ויגד לאברם כי נשבה בן אחיו. (ל) ויביא עבדו זקן ביתו את מעשר הביכורים לה' לכפר בעד אברם ובעד זרעו. (לא) וישימה אלהים לחוק עולם לתת אותו אל הכהנים המשרתים את פניו לרשת אותו עד עולם. (לב) והחוק הזה לא לימים הוא, כי אם לדורות עולם שם אותו לתת לה' מעשר זרע ויין ושמן ובקר וצאן. (לג) ויתן אותו אל כהניו לאכול ולשתות ממנו בשמחה לפניו.
(לד) ויבוא אליו מלך סדום וישתחו לפניו ויאמר, אדוני אברם תן לי הנפש אשר הצלת, והשלל יהי לך. (לה) ויאמר אברם אליו:

הרימותי ידי אל אל אליון. (לו) אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם. (לז) בלעדי רק אשר אכלו הנערים והאנשים אשר הלכו אתי, עונן אשכל וממרא הם יקחו חלקם.

[ברית בין הבתרים]
[שנת 1964]

(א) ואחר הדברים האלה, בשנה הרביעית לשבוע ההוא, בראש החודש השלישי היה דבר ה' אל אברם בחלום לאמור. (ב) אל תירא אברם אנכי מגן לך ושכרך יהיה הרבה מאוד.
(ג) ויאמר: אדני ה' מה תתן לי, ואנכי הולך ערירי, ובן משק שפחתי הוא דמשק אליעזר יורש אותי, ולי לא נתתה זרע.
(ד) ויאמר אליו: לא יירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך. (ה) ויוצא אותו החוצה ויאמר אליו: הבט נא השמימה וספור כוכבי השמים התוכל לספר אותם. (ו) ויבט השמימה וירא את הכוכבים, ויאמר לו: כה יהיה זרעך. (ז) והאמין בה' ותחשב לו לצדקה.
(ח) ויאמר אליו: אני ה' אליך אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את ארץ הכנעני לאחוזת עולם. (ט) ולהיות לך לאלהים ואלהי זרעך אחריך.
(י) ויאמר: אדני ה', ויאמר: ה', במה אדע כי אירשנה.
(יא) ויאמר אליו: קח לי עגלה משולשת ועז משולשת וכבש משולש ותור משולש ויונה. (יב) ויקח לו את כל אלה בחצי החודש.

(יג) וישב באלוני ממרא אשר אצל חברון. (יד) ויבן שם מזבח, וישחט את כל אלה וישפוך את דמם על המזבח, ויבתר אותם בתווך ויתן איש בתרו לקראת רעהו, ואת הצפרים לא בתר. (טו) ותרדנה הצפרים על הבתרים, וישב אותם אברם, ולא נתן את הצפרים לנגוע בהם. (טז) ויהי כבוא השמש ותפול תרדמה על אברם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו.
(יז) ויאמר: אברם, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אתם ארבע מאות שנה. (יח) ואת הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו משם ברכוש גדול. (יט) ואתה תבוא בשלום אל אבותיך, ותקבר בשיבה טובה. (כ) ובדור הרביעי ישוב הנה, כי לא שלם עוון האמורי עד הנה.
(כא) וייקץ משנתו ויקם והשמש באה. (כב) ותהי להבה והנה תנור עשן ולפיד אש עבר בין הגזרים. (כג) ובלילה ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור: לזרעך אתן את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. (כד) את הקני הקנזי הפרזי והרפאים והפקורים, החוי האמורי הכנעני הגרגשי. ויעל מעליו. (כה) ויעל אברם את הגזרים ואת הצפרים על מנחותיהם ונסכיהם ותאכל אותם האש.
(כו) ובלילה ההוא כרת ברית את אברם על פי הברית אשר כרתנו את נוח בחודש הזה. (כז) ויחדש אותו אברם למועד ולחוק לו עד עולם.

[הולדת ישמעאל]
(כח) וישמח אברם ויגד את כל הדברים האלה לשרי אשתו, והאמין כי יהיה לו זרע והיא לא ילדה. (כט) ותיעץ שרי את אישה ותאמר אליו: בא נא אל שפחתי המצרית אל הגר, אולי אבנה לך ממנה זרע. (ל) וישמע אברם לקול שרי אשתו, ויאמר אליה כן תעשי. (לא) ותקח שרי את הגר השפחה המצרית, ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה. (לב) ויבוא אליה ותהר, ותלד בן, ויקרא שמו ישמעאל, בשנה החמישית לשבוע הזה. (לג) ואברם היה בשנה ההיא בן שמונים שנה ושש שנים.

[מצוות מילה]
[שנת 1986]

(א) ובשנה החמישית לשבוע הרביעי ליובל ההוא בחודש השלישי בחצי החודש עשה אברם חג בכורי הקציר. (ב) ויקרב מנחה חדשה לה', ועל הקרבנות מראשית התבואה עשה לעולה לה' פר בן בקר אחד ואיל אחד וכבש אחד על המזבח ולבונה.
(ג) וירא ה' אל אברם ויאמר אליו, אני האל המושל, היה רצוי לפני ותמים. (ד) ואתנה ברית ביני ובינך וארבה אותך מאוד. (ה) ויפול אברם על פניו, וידבר אתו אלהים לאמור.

(ו) הנה בריתי אתך, ונתתיך לאב המון גוים. (ז) ולא יקרא עוד את שמך אברם מעתה ועד עולם, כי אם אברהם, כי אב המון גוים נתתיך. (ח) וארבה אותך במאוד, ונתתיך לגוים, ומלכים ממך יצאו. (ט) והקמתי את בריתי בינך וביני, ובין זרעך אחריך לדורותם לחוק עולם, להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך לדורותם. (י) ונתתי לך ולזרעך אחריך את הארץ אשר אתה גר בה, את ארץ כנען, להיות לאדון לה עד עולם, והייתי להם לאלהים.

(יא) ויאמר אלהים אל אברהם:

ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך. (יב) ונמלתם את כל בשר ערלתכם והיה לאות חוקת עולם לי ביני וביניך ולדורות. (יג) ביום השמיני ימול לכם כל זכר לדורותיכם, יליד בית ומקנת זהב מכל בני הנכרים אשר רכשתם. (יד) אשר מזרעך הוא המול ימול יליד בית ומקנת זהב ימולו, והיתה בריתי בבשרכם לחוק עולם. (טו) וערל זכר בכם אשר לא ימול את בשר ערלתו ביום השמיני, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי את הברית הפירה.

(טז) ויאמר אלהים אל אברהם:

שרי אשתך לא יקרא עוד את שמה שרי כי שרה שמה. (יז) וברכתי אותה ונתתי לך ממנה בן וברכתיו, והיה לגוי ומלכי עמים ממנו יצאו.

(יח) ויפול אברהם על פניו וישמח ויאמר בלבו, הלבן מאה שנה יולד, ואם שרה הבת תשעים שנה תלד בן. (יט) ויאמר אברהם אל האלהים: לו ישמעאל יחיה לפניך. (כ) ויאמר אלהים:

כן הוא, אבל גם שרה תלד לך בן, וקראת את שמו יצחק, והקמותי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו. (כא) וגם לישמעאל שמעתיך, והנה ברכתי אתו והפריתי אותו והרביתי אותו במאוד, ושנים עשר נשיאים יוליד, ונתתיו לגוי גדול. (כב) ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת.

(כג) ויכל לדבר אתו ויעל אלהים.

(כד) ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת מקנת זהבו כל זכר אשר היה בביתו וימול את בשר ערלתם. (כה) וביום הזה נמול אברהם, ואנשי ביתו נמולו, וכל מקנת זהבו מאת בני הנכרים נמולו אתו. (כו) והחוק הזה הוא לכל הדורות עד עולם. (כז) ואין לשנות את הימים ולא לעבור על יום אחד משמונת הימים, כי ברכת עולם היא חרותה וכתובה על לוחות השמים.
(כח) וכל נולד אשר לא ימול בשר ערלתו עד היום השמיני, איננו מבני הברית אשר כרת אלהים את אברהם, כי אם לבני שחת הוא. (כט) ומבלתי אות בבשרו כי לאלהים הוא אחת דתו להשחת ולהשמד ולהכרת מן הארץ, כי את ברית ה' אלהינו הפר. (ל) כי את ישראל קידש להיות ככל מלאכי פניו וככל מלאכי הקדושה ובמלאכיו הקדושים.

(לא) וגם אתה צו את בני ישראל לשמור אות הברית הזאת לדורותיהם לחוקת עולם, ולא יכרתו מן הארץ. (לב) כי החוקה ערוכה לברית לשמור אותה לעולם בכל בני ישראל. (לג) כי את ישמעאל ובניו ואחיו ואת עשו לא הקריב ה' אליו ולא בחר בם. (לד) רק את בני אברהם ידע ובחר בישראל להיות לו לעם, ויקדשהו ויאספהו מכל בני האדם. (לה) הן רבים הם העמים ועצומים מתי חלד, וכולם לו המה, ועל כולם המשיל רוחות להתעות אותם מאחריו. (לו) ועל ישראל לא המשיל לא מלאך ולא רוח, כי הוא לבדו מושלם והוא נוצרם והוא עומד לימינם
נגד מלאכיו ורוחותיו ונגד הכל. (לז) ושמרו את כל פקודיו, והוא יברך אותם והיו לו לבנים והוא יהיה [להם לאב] מעתה ועד עולם.

(לח) והנני אומר לך מראש כי לא ישמרו בני ישראל את החוקה הזאת, ולא ימולו את בניהם על פי כל החוק הזה. (לט) כי בבשר ערלתם יחדלו מולת בניהם, וכולם בני בליעל יניחו ערלת בניהם כיום הולדם. (מ) וקצף גדול יצא על בני ישראל מאת פני אלהים, על אשר עזבו את בריתו ומדברו סר לבבם. (מא) ויכעיסוהו וינאצוהו לבלתי שמרם את האות הזאת כחוקתם, ותהי להם עורלה ככל הגוים, למען יאבדו ויכרתו מן הארץ. (מב) ולא יהיה להם עוד מחילה וסליחה למחול ולסלוח להם על כל עונותיהם על דבר המרי הזה עד עולם.

[וה' פקד את שרה]
(א) ונרא אל אברהם בראש החודש הרביעי באלוני ממרא ונדברנו אתו. (ב) וגם גלינו את אוזנו כי בן ינתן לו משרה אשתו. (ג) ותצחק שרה בשומעה כי דברנו את הדבר הזה אל אברהם. (ד) ונוכיח אותה, ותירא ותכחש לאמור לא צחקתי. (ה) ונאמר לה את שם בנו אשר נחרת ונכתב על לוחות השמים, הוא יצחק. (ו) וכאשר נשוב אליה למועד תהר ללדת בן.
(ז) ובחודש ההוא עשה אלוהים את משפטו בערי סדום ועמורה וצבוים ובכל ארץ הירדן. (ח) וישרפם באש ובגופרית ויאבדם עד היום הזה, כפי אשר ספרנו לך על אודות כל מעשיהם. (ט) כי היו רעים וחטאים מאוד ויטמאו ויזנו ויתעיבו עלילה על הארץ. (י) בעבור זה עשה ה' את המשפט באף ובחמה עשה, כתועבת סדום את המשפט בסדום. (יא) ואת לוט הצלנו כי זכר אלוהים את אברהם ויוציאהו מתוך ההפכה. (יב) אבל גם הוא ובנותיו חטאו חטאה על הארץ אשר לא נעשתה על הארץ מימי האדם עד הנה, כי שכב האיש עם בתו. (יג) והנה נחרץ על כל זרעו ונחרת בלוחות להשמידם ולהכריתם ולעשות משפט בהם כמו בסדום, לבלתי השאיר לו זרע על הארץ ביום הפקודה.

(יד) ובחודש ההוא נסע אברהם מחברון וילך וישב בין קדש ובין שור בהרי גרר.
(טו) ובחצי החודש החמישי נסע משם וישב בבאר שבע.
(טז) ובחצי החודש השישי פקד ה' את שרה ויעש לה כאשר אמר. (יז) ותהר ותלד בן בחודש השלישי בחצי החודש, כאשר דבר אלוהים את אברהם. (יח) בחג בכורי הקציר נולד יצחק. וימל אברהם את בנו ביום השמיני. (יט) והוא הראשון אשר נמול על פי הברית כמצווה עד עולם.
(כ) ובשנה השישית לשבוע הרביעי באנו אל אברהם בבאר שבע, ונרא אליו כאשר אמרנו אל שרה כי נבוא אליה. (כא) והיא הרתה ללדת בן, ונשוב בחודש השביעי ונמצא את שרה הרה לפנינו. (כב) ונברך את שרה ונספר לשרה את כל אשר צווינו על אודותיו, כי לא ימות עד אשר אם הוליד ששה בנים. (כג) וכי יראה אותם בטרם ימות, וכי רק ביצחק יקרא שמו וזרעו. (כד) וכי כל זרע בניו עובדי אלילים יהיו, ובגוים יתחשבו, אך מבני יצחק יהיה האחד לזרע קודש ובגוים לא יתחשב. (כה) כי אם נחלת עליון יהיה, וביראי ה' יהיה כל זרעו להיות לה' אוצר סגולה מכל העמים, ולהיות לממלכה ולגוי קדוש.

[שורש חג הסוכות]
(כו) ונסע לדרכנו, ונספר לשרה את כל אשר דברנו אתו, וישמחו שניהם יחדו שמחה גדולה מאוד. (כז) ויבן שם מזבח לה' אשר הציל ושמח אותו בארץ מגוריו, ויעש חג שמחה בחודש הזה שבעת ימים אצל המזבח אשר בנה בבאר שבע, ויבן סוכות לו ולעבדיו בחג הזה. (כח) ויעש את החג בראשונה על הארץ, ובשבעת הימים האלה הקריב מדי יום ביומו על המזבח אשֶה לה'. (כט) פרים שבעה, שעירי עזים שנים, אילים שנים, כבשים שבעה, שעיר עזים אחד לחטאת לכפר בו בעדו ובעד זרעו. (ל) ולתודה אילים שבעה שעירי עזים, שבעה כבשים שבעה עגלים בני בקר שבעה על מנחותיהם ונסכיהם. (לא) על כל חלבם הקטיר על המזבח אשה עולה לריח ניחוח. (לב) בבוקר ובערב הקטיר לבונה וחלבנה ונטף ונרד ומור ושחלת וקושט, כל שבעת האלה הקריב שחוק בד בבד ממולח טהור.
(לג) ויעש את החג הזה שבעת ימים בשמחו בלבו ובכל נפשו, וכל אשר היו בביתו וכל זר וכל ממזר לא היו אתו. (לד) ויברך את בוראו אשר יצר אותו בדורו כי כרצונו ברא אותו. (לה) כי ידע והכיר כי ממנו יצא צמח הצדקה לדורות עולמים, וכמו כן יצא ממנו הזרע הקדוש ממנו אשר עשה את הכל. (לו) ויברך אותו, ויקרא את שם החג הזה חג לה', וישמח בשמחה הטובה בעיני אל עליון. (לז) ונברך אותו לעולם ואת כל זרעו אחריו לכל דורות הארץ, עקב אשר עשה ביום ההוא את החג הזה על פי עדות לוחות השמים.
(לח) על כן נחרת על לוחות השמים לישראל, כי יעשו את חג הסוכות שבעת ימים בשמחה בחודש השביעי לרצון לפני ה' לחוק עולם בדורותיהם לכל ימות עולמים ושנים. (לט) ואין לחג הזה קץ הימין, כי אם לעולם נועד על ישראל כי יעשו אותו, וישבו בסוכות ויענדו עטרות ציץ על ראשם. (מ) וכאשר יקחו ענף ערבה עבות מן הנחל, ככה לקח אברהם לולבי כפות תמרים ופרי עץ הדר. (מא) ויסוב יום ביום עם הענפים את המזבח שבע פעמים ביום, ובבוקר הילל והודה לאלוהיו על כל בשמחה.

[יום הגמל יצחק] [שנת 1992]

(א) ובשנה הראשונה לשבוע החמישי ביובל ההוא נגמל יצחק, ויעש אברהם משתה גדול בחודש השלישי ביום הגמל את יצחק בנו.
(ב) וישמעאל בן הגר המצרית היה על פני אברהם אביו באשר הוא שם. (ג) וישמח אברהם ויברך את ה' כי יראה בנים מחלציו, ולא מת בלי בנים. (ד) ויזכור את הדבר אשר דבר אתו ביום הפרד לוט מעמו, וישמח כי נתן לו אלוהים זרע על הארץ לרשת את הארץ. (ה) ויברך בקול גדול את בורא כל היקום.

[גירוש ישמעאל]
(ו) ותרא שרה את ישמעאל שמח ומכרכר, וגם אברהם שמח בו מאוד, ותקנא לראות בישמעאל ותאמר לאברהם. (ז) גרש האמה הזאת ואת בנה. בן האמה הזאת לא יירש עם בני עם יצחק. (ח) וירע הדבר בעיני אברהם על אודות אמתו ועל בנו, לשלח אותם מעל פניו.
(ט) ויאמר אלוהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הילד ועל השפחה, כל אשר אמרה שרה אליך שמע דברה ועשה אותו, כי ביצחק יקרא לך שם וזרע. (י) ואת בן השפחה הזאת לגוי גדול אשימנו כי ממשפחתך הוא.
(יא) וישכם אברהם בבוקר, ויקח לחם וחמת מים, וישם אותו על שכם הגר ואת הנער, וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע. (יב) ויכלו המים מן החמת ויצמא הילד ולא יכל ללכת, ויפול ארצה. (יג) ותקחהו אמו ותלך ותשליכהו תחת עץ שמן. (יד) ותלך הלאה ותשב לה מנגדו הרחק כמטחוי קשת, כי אמרה אל אראה במות ילדי, ותשב ותבך. (טו) ויאמר אליה מלאך אלוהים אחד הקדושים לאמור: מה זה תבכי הגר, קומי שאי את הילד והחזיקי את ידך בו, כי שמע אלוהים אל קולך. (טז) ותרא את הילד, ותפקח את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את ילדה. (יז) ותקם ותלך נוכח פארן, ויגדל הילד ויהי רובה קשת, ויהי אלוהים אתו. (יח) ותקח לו אמו אשה מבנות מצרים, ותלד לו בן, ויקרא את שמו נביות כי אמרה אלוהים היה קרוב לי בקוראי אליו.

[עקידת יצחק] [שנת 2003]

(יט) ויהי בשבוע השביעי בשנה הראשונה בחודש הראשון ליובל ההוא בשנים עשר יום בחודש הזה נדברו בשמים דברים אחדים על אודות אברהם. (כ) ויאמרו כי נאמנה רוחו בכל אשר ידבר ה' אתו, וכי יאהב אותו ונכון לבו בכל פגע. (כא) ויבוא השר משטמה ויאמר לפני האלוהים, הנה אברהם אוהב ומוקיר את בנו יצחק מכל. (כב) אמור אליו להקריב אותו לעולה על המזבח, וראה תראה אם יעשה את הדבר הזה, למען תדע אם נאמנה רוחו בכל אשר תנסהו. (כג) ואלוהים ידע כי נאמנה רוח אברהם בכל הפגעים אשר הביא עליו, כי נסה אותו בעושר המלכים ואחרי כן באשתו בהלקחה ממנו. (כד) ואחרי כן בישמעאל והגר אמתו בשלחו אותם, ובכל אשר נסהו מצא את לבבו נאמן לפניו. (כה) ולא המרה את רוחו ולא אחר לעשותו כי היה נאמן ואת ה' אהב.

(א) ויאמר ה' אל אברהם לאמור: אברהם, ויאמר הנני. (ב) ויאמר אליו קח את בנך האהוב את יצחק, ולך לך אל הר גבוה והעלהו על אחד ההרים אשר אומר אליך.
(ג) וישכם משם בבוקר, ויחבוש את אתונו, ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו, ויבקע עצי עולה, וילך אל המקום בשלושה ימים וירא את המקום מרחוק. (ד) ויבוא אל באר מים, ויאמר אל נעריו שבו לכם פה עם האתון, ואני והילד נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם.
(ה) ויקח את עצי העולה וישם על שכם יצחק בנו, ויקח בידו את האש ואת המאכלת, וילכו שניהם יחדו עד המקום ההוא. (ו) ויאמר יצחק אל אביו, ויאמר: אבי, ויאמר: הנני בני. ויאמר: הנה המאכלת והעצים, ואיה השה לעולה, אבי. (ז) ויאמר: אלוהים יראה לו שה לעולה בני. ויבוא עד מקום הר האלוהים. (ח) ויבן מזבח ויערוך את העצים על המזבח, וישא את יצחק בנו וישימהו על העצים ממעל למזבח. (ט) וישלח את ידו לקחת את המאכלת לשחוט את יצחק בנו.
(י) ואנוכי עומד לפניו ולפני השר משטמה, ויאמר ה': אמור אליו לבל ישלח ידו אל הילד ואל יעש לו מאומה, כי ידעתי כי ירא אלוהים הוא. (יא) ואקרא אליו מן השמים ואומר אליו: אברהם אברהם, ויחרד ויאמר הנני. (יב) ויאמר אליו: אל תשלח ידך אל הילד ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה, ולא חשכת את בנך את בכורך ממני.
(יג) וכלימה כסתה את פני משטמה השר.
(יד) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל נאחז בקרניו, וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו. (טו) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' ראהו, אשר יאמר ה' ראהו הוא הר ציון.
(טז) ויקרא ה' אל אברהם שנית בשם מן השמים, כאשר צוני לדבר אליו בשם ה'. (יז) ויאמר בראשי נשבעתי נאום ה', כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת ממני את בנך את בכורך אשר אהבת. (יח) כי ברך אברכך באמת והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים ויירש זרעך את שער אויביו. (יט) והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי, והראית לכל כי נאמן אתה לי בכל אשר צויתיך לך לשלום.
(כ) וילך אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדו אל באר שבע, וישב אברהם אצל הבאר שבעה. (כא) ויעש את החג הזה מימים ימימה בשמחה שבעה ימים, ויקרא לו חג ה' כפי שבעת הימים אשר הלך שמה וישב בשלום. (כב) ובכן נועד ונכתב על לוחות השמים לישראל ולזרעו לעשות את החג הזה שבעה ימים בשמחה.

[מות שרה] [שנת 2010]

(א) ובשנה הראשונה לשבוע הראשון ליובל השניים וארבעים, שב אברהם וישב נוכח חברון היא קרית ארבע.

[שנת 2019]

(ב) בשבוע השני בשנה השלישית ליובל ההוא מלאו ימי חיי שרה ותמת בחברון וילך אברהם לבכותה ולקברה. (ג) וננסה אותו אם נאמנה רוחו ולא יוציא דבר מרי מפיו, ויצא נכון לב גם בדבר הזה. (ד) ותשב באיתן רוחו, וידבר בלב נכון אל בני חת לתת לו מקום לקבור שמה את מתו מלפניו. (ה) ויתן ה' את חינו בעיני כל רואיו, וישתחו לבני חת, ויחל את פניהם ויתנו לו את שדה מערת המכפלה נוכח ממרא היא חברון, בארבעים שקל כסף.
(ו) ויבקשו אותו לאמור, נתון נתן לך את המקום חינם אין כסף, וימאן לקחתו מאתם חינם כי אם שקל במחיר המקום כסף טוב וישתחו לפניהם פעמיים. (ז) ואחרי כן קבר את מתו במערת המכפלה.
(ח) ויהיו כל ימי חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים הלא המה שני יובלים וארבעה שבועים ושנה אחת. אלה שני חיי שרה.
(ט) וזאת היתה המסה העשירית אשר נוסה אברהם בה, וימצא נאמן ונכון רוח. (י) ולא דיבר מאומה, כי אמר ה' אליו לתת לו ולזרעו אחריו את הארץ, כי אם ביקש מקום שם קבר לקבור את מתו. (יא) וככה נמצא נאמן ונכון רוח, ויכתב לידיד ה' על לוחות השמים.

(יב) ובשנה הרביעית בו לקח לבנו ליצחק אשה ושמה רבקה בת בתואל בן נחור אחי אברהם. (יג) ויקח אברהם אשה שלישית ושמה קטורה, מילידי עבדי ביתו, כי מתה הגר לפני שרה. (יד) ותלד לו ששה בנים, את זמרן ואת יקשן את מדין ואת ישבק ואת שוח בשני שבועות שנים

[יעקב ועשיו]
[שנת 2046]

(טו) בשנה השניה לשבוע הששי ילדה רבקה ליצחק שני בנים, יעקב ועשו. (טז) ויהי יעקב איש תם, ועשו היה יודע עבודה איש שדה ואיש שעיר, ויעקב יושב אוהלים. (יז) ויגדלו הנערים ויהי עשו איש שדה יודע ציד, וילמד ידיו לקרב ולכל מלאכת עבודה. (יח) ויאהב אברהם את יעקב ויצחק אוהב את עשו.
(יט) וירא אברהם את מעשה עשו וידע כי ביעקב יקרא לו שם וזרע. (כ) ויקרא לרבקה ויצו אותה על דבר יעקב בראותו כי גם היא אוהבת את יעקב מעשו. (כא) ויאמר אליה:

בתי נצרי את בני את יעקב, כי הוא יהיה תחתי לברכה בקרב בני אדם על הארץ, ולכל זרעו לשם ולתהילה. (כב) כי ידעתי אשר יבחר בו ה' לעם ויפלה אותו מכל אשר על פני הארץ. (כג) והנה בני יצחק אוהב את עשו מיעקב ועיני הרואות כי באמנה תאהבי את יעקב. (כד) ועתה עשי אך טוב לו והוא יהיה לידיד לבך, כי הוא יהיה לי לברכה על הארץ מעתה ועד כל דורות עולמים. (כה) תחזקנה ידיך ועלזי בבנך ביעקב, כי אותו אוהב מכל בני, כי היה יהיה ברוך לעולם וזרעו יהיה מלא כל הארץ. (כו) כי כאשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם זרעו ימנה. (כז) וכל הברכות אשר ברך ה' אותי ואת זרעי, תהיינה גם ליעקב ולזרעו לנחלה כל הימים. (כח) ונברך בזרעו שמי ושם אבותי שם ונוח וחנוך ומהללאל ושת והאדם. (כט) היה יהיו לנטוע שמים וליסוד ארץ, ולחדש המאורות אשר ברקיע השמים.

(ל) ויקרא אל יעקב לעיני רבקה אמו וישק לו ויברך אותו לאמור.

(לא) בני יקירי יעקב שאהבה נפשי, יברכך אלוהים ממרום רקיע השמים ויתן לך את כל הברכות אשר ברך את האדם את חנוך ואת נוח ואת שם. (לב) ואת כל אשר דבר אתי ואת כל אשר נשבע לתת אך לי תבואתה לראשך ולקדקד זרעך עד עולם כל ימי השמים על הארץ. (לג) ולא ימשלו בך ובזרעך מלאכי משטמה להסיר את לבך מן ה' אלוהיך מעתה ועד עולם. (לד) וה' יהיה לך לאלוהים ולאב, ואתה תהיה לו בנו בכורו ועם סגולתו כל הימים, לך בני לשלום.

(לה) וילכו כולם יחדו מאת פני אברהם. (לו) ותאהב רבקה את יעקב בכל לבבה ובכל נפשה והרבה יתר מעשו ויצחק אהב את עשו הרבה יתר מיעקב.

[צוואת אברהם] [שנת 2052]

(א) וביובל השנים וארבעים בשנה הראשונה לשבוע השביעי קרא אברהם אל ישמעאל ושנים עשר בניו, ואל יצחק ושני בניו, ואל ששת בני קטורה ובניהם. (ב) ויצו אותם לשמור את דרך ה' לעשות צדקה ואהוב איש את אחיו ולעשות כן בכל מלחמתם אשר יצאו על כל המתקומם לנגדם, ולעשות משפט וצדקה בארץ. (ג) [ולמול] את בשר בניהם על פי הברית אשר כרת אתם, ולא יסורו ימין ושמאל מכל הדרך אשר צוה ה' אותנו, ולהשמר מכל טמא, ולהרחיק כל טומאה וזנונים. (ד) וכי תחל אשה או נערה לזנות בקרבכם, באש תשרפו אתהן ולא תתורו לזנות אחרי עיניהן ואחרי לבבן. (ה) ולא יקחו להם נשים מבנות הכנעני, כי זרע כנען יכרת מן הארץ. (ו) ויזכירם את משפט הרפאים ואת משפט סדום אשר נשפטו בעוון חטאתם וזנוניהם וטומאתם ומשחתם איש באחיו. (ז) בגלל זנותם אבדו, ואתם השמרו מכל זנות וטומאה ומכל כתם החטא לכל טומאתו, לבל תתנו את שמנו לקללה וכל חייכם לחרפה. (ח) ולבל [יפלו] כל בניכם לפי חרב, ולבל תהיו ארורים כסדום ושאריתכם כבני עמורה. (ט) העידותי בכם בני, אהבו את אלוהי השמים ושמעו לכל מצוותיו, ולא תלכו אחרי אליליהם ותועבותיהם. (י) ולא תעשו לכם אלוהי מסכה ופסילים, כי תוהו המה ואין רוח בקרבם, כי מעשה ידי אדם הם, וכל הבוטחים בהם יבושו כל אשר בטחו בהם. (יא) לא תעבדום ולא תשתחוו להם, כי את אל עליון אותו תעבודו ואליו תשתחוו לעולם ועד, והוחילו לישועות פניך אלוהים כל הימים. (יב) ועשו משפט וצדקה ומישרים לפניו, למען יחשוק בכם ויתן לכם רחמיו ויוריד לכם מטר בערב ובבוקר, ויברך את כל מלאכתכם וכל אשר תעבדו על האדמה. (יג) וברך את דגנכם ומימיך זרע בטנך וזרע ארצך שגר אלפיך ועשתרות צאנך. (יד) והיית לברכה בקרב הארץ וכל עמי הארץ יחפצו בכם ויברכו את בניכם בשמי, והיו ברוכים כמוני.

(טו) ויתן לישמעאל ולבניו ולבני קטורה מתנה וישלחם מעל יצחק בנו. (טז) וישמעאל עם בניו ובני קטורה עם בניהם נסעו יחדו וישבו מפארן עד לבא בבלה בכל הככר אשר מקדם נוכח המדבר. (יז) ויתחברו איש אל אחיו ויקראו בשם ערבים וישמעאלים.

[צוואת אברהם ליצחק] [שנת 2057]

(א) ובשנה השישית לשבוע השביעי ליובל ההוא קרא אברהם אל יצחק בנו ויצוהו לאמור.
(ב) הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי, כי שבע ימים אנוכי. (ג) והנני בן מאה שנה ושבעים שנה וחמש שנים, ובכל ימי חיי זכרתי את ה' ובקשתי בכל לבבי לעשות רצון אלוהי ולהתהלך בתומי בכל דרכיו. (ד) אלילים שנאה נפשי, למען שתי את לבי לעשות חפץ בוראי כי אלוהים חיים הוא וקדוש ונאמן וצדיק בכל, ואין עול בו, לא ישא פנים ולא יקח שוחד. (ה) כי אלוהי צדק הוא פוקד עוון כל העוברים על מצוותיו והמפירים את בריתו. (ו) וגם אתה בני שמור מצוותיו חוקתו ומשפטו, ואל תלכו אחרי הטמאים והפסילים והמסכות, ואל תאכלו דם מחיה ועד בהמה ועד צפור כל כנף אשר יעופף בשמים. (ז) וכי תשחט זבח שלמים, לרצונו תזבחהו, שחטהו ואת דמו שפוך על המזבח עם סולת ומנחה בלולה בשמן על נסכים. (ח) הקריבה את הכל יחד על מזבח העולה לריח ניחוח לה'. (ט) כחלב זבח התודה תקטיר אותם על אש המזבח, החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב. (י) ואת שתי הכליות ואת כל החלב אשר עליהן, ואשר על הכסלים, ואת הכבד על הכליות הכרוכות בו. (יא) והקרבת את הכל לריח ניחוח לרצון לפני ה' על מנחתם ונסכיהם כמשפט לריח ניחוח לחם אשה לה'. (יב) אך את הבשר תאכל ביום קרבנו וממחרת, ולא תבוא עליו השמש ביום השני בטרם יאכל. (יג) ולא יניח ממנו עד היום השלישי, כי לא לרצון הוא, פיגול יהיה ולא יאכל עוד. (יד) כל האוכלים ממנו עוונם ישאו, כי כן מצאתי כתוב בספר אבותי הראשונים בדברי חנוך ונח. (טו) על קרבן מנחותיך תקריב מלח, ולא תשבית ברית מלח מעל כל מנחותיך לפני ה'. (טז) ובעצי העולה תשמר מקחת עצים אחרים לעולה מלבד עצי שקמה ועצי טשים ומקל שקד וגופר (כופר) ואלון וארז וברוש ואתרוג ועץ שמן והדס ודפנא וארז ערבה ובושם. (יז) מאת מיני עץ האלה תערוך תחת האש על המזבח אחרי אשר בחנת מראהו ולא תשים עליו כל עץ נבקע ושחור מראה. (יח) עץ קשה ותמים דשן ורענן יהיה, ולא עץ יבש כי ריחו נמר ולא עמד טעמו בו. (יט) מלבד העצים האלה לא תשים עץ אחר, כי אין ריח בו, והעלית ריח ניחוחו השמימה. (כ) שמור בני את המצוה הזאת לעשותה למען תעשה הישר בכל משלח ידך. (כא) בכל עת יהיה בשרך טהור, ורחצת במים בטרם תגש להקריב על המזבח, ורחצת ידים ורגלים בטרם תקרב אל המזבח. (כב) והיה ככלותך להקריב את האשה תרחץ שנית ידיך ורגליך, ולא יראה כתם דם בכם ובבגדיכם. (כג) השמר מאוד בני, השמר מאוד בדם, קבור תקברנו בארץ ולא תאכל דם, כי הוא הנפש, לא תאכל כל דם. (כד) ולא תקח כופר על דם אדם, לבל ינקה שופכו חינם כי הדם הזה הנשפך יחניף את הארץ, ולא תטהר מן הדם כי אם בדם שופכו. (כה) ולא תקח כופר ושוחד לדם אדם, דם תחת דם. (כו) ונרציתם לפני ה' אל עליון, ושמר לך את הטוב למען תנצר מכל רע ולמען יצילך מכל מות. (כז) ראה אראה בני את כל מעללי בני אדם, והנם חטא ורע, וכל מעשיהם טמא ומרי וקרי, ואין צדקה בהם. (כח) השמר לך אל תלך בדרכיהם, מנע רגלך מנתיבתם ואל תחטא בנפשך לפני אל עליון. (כט) פן יסתיר פניו ממך, ושלח אותך ביד פשעך, והכרית אותך מן הארץ, וזרעך ימחה מתחת השמים ואבד שמך וזרעך מכל הארץ. (ל) רחק מכל עלילותיהם ומכל טומאתם, ושמרתם את משמרת אל עליון, ועשה רצונו הטוב והישר בכל. (לא) וברכך בכל מעשה ידיך, והצמיח ממך צמח צדקה על כל הארץ לכל דורות הארץ. (לב) וידעו את שמי ואת שמך תחת השמים כל הימים. (לג) לך בני לשלום, יחזקך אל עליון אלוהי ואלוהיך לעשות את רצונו. (לד) יברך את כל זרעך ושארית זרעך לדורות עולמים, בכל ברכת הצדקה, והיית ברכה בקרב כל הארץ. ויצא מלפניו בלב שמח.

[מות אברהם] [שנת 2060]

(א) ויהי בשבוע הראשון ליובל השלושה וארבעים בשנה השנית היא השנה אשר מת בה אברהם ויבואו יצחק וישמעאל מבאר שבע לעשות את חג שבעת הימים הוא חג בכורי הקציר בבית אברהם אביהם. (ב) וישמח אברהם כי באו שני בניו. (ג) כי מקנה רב היה ליצחק בבאר שבע וילך שמה לראות את מקנהו, וישב ויבוא אל אביו. (ד) ובימים ההם בא גם ישמעאל לראות פני אביו ויבואו שניהם יחדיו. (ה) ויזבח יצחק קרבן לאשה, ויקטירהו על מזבח אביו אשר עשה בחברון, ויעל את הקרבן ויעש זבח שלמים לפני ישמעאל אחיו. (ו) ורבקה עשתה עוגות חדשות מדגן החדש, ותתן ליעקב בנה יקירה להביא אל אברהם אביו מראשית פרי האדמה, למען יאכל ויברך את הבורא כל היקום בטרם ימות. (ז) וגם יצחק שלח ביד יעקב היקיר מנחת תודה לאברהם לאכול ולשתות. (ח) ויאכל וישת ויברך אל עליון קונה שמים וארץ, לרוקע כל הארץ ומכין מזון לבני אדם לאכול ולשתות. (ט) ויברך את בוראו, ועתה אודך אלוהי כי הראיתני את היום הזה. (י) הנה אנוכי היום בן מאה ושבעים וחמש שנים זקן ושבע ימים. (יא) וכל ימי משפט שלום חרב שונא לא גברה עלי, ובכל אשר נתת לי ולבני כל ימי חיי עד היום הזה. (יב) יהי נא חסדך אלוהי על עבדך ועל זרע בניו להיות לך לעם סגולה ולנחלה מכל עמי הארץ מעתה בכל ימי דורות הארץ עד עולמי עולמים.
(יג) ויקרא ליעקב ויאמר אליו: בני יעקב יברכך אלוהי כל היקום ואמצך לעשות צדקה ורצונו לפניו. (יד) ובחר בך ובזרעך להיות לו לעם לנחלתו כרצונו. וגשה נא בני יעקב ושקה לי, ויגש וישק לו. (טו) ויאמר:

ברוכים יהיו יעקב וכל בניו לה' אל עליון לעולמי עד, יתן לך ה' זרע צדקה מבניך אשר יקדישהו בקרב כל הארץ. (טז) יעבדוך וישתחוו לזרעך כל העמים, היה גביר לבני אדם. (יז) ובהיותך בכל כזרע שת יהיו דרכיך ודרכי בניך מישרים להיות עמך קדוש. (יח) אל עליון יתן לך את כל הברכות אשר ברך אותי בהן, ואשר ברך את נוח ואת האדם תבאנה לקדקד נזיר זרעך בכל הדורות ועד עולמים. (יט) וה' ישימך טהור מכל כתם טמא, והיית נשוא כל עון אשר חטאת בשגגה. (כ) ויאמצך ויברכך לרשת את כל הארץ, יחדש את בריתו אתך להיותך לו עם נחלתו לעולמי עד. (כא) והיה לך לזרעך לאלוהים באמונה ובאמת כל ימי הארץ. (כב) גם זכור תזכור, בני יעקב, את דברי, ושמור את מצות אברהם אביך. (כג) הבדל מן העמים ואל תאכל עמהם, ואל תעשה כמעשיהם, ואל תהי חבר להם, כי מעשם טמא וכל דרכיהם מגואלים ותועבה. (כד) את זבחיהם יזבחו למתים, ולשעירים ישתחוו, ועל הקברים יאכלו. (כה) אין תבונה בהם לאמור כלבבם, ועיניהם השע מראות, כי לו חכמו, איכה יחטאו לאמור לעץ אלי אתה ולאבן אדוני ומצילי, וכל רוח אין בקרבם. (כו) ואתה בני יעקב אל עליון יעזרך ואלוהי השמים יברכך, וירחיקך מטומאתם ומכל חטאתם. (כז) השמר לך בני יעקב מקחת לך אשה מכל זרע בנות כנען, כי זרעו ניתן להכרת מן הארץ. (כח) כי בגלל חטאת חם ובגלל עוון כנען יושמד כל זרעו וכל שאריתו ויתר הפליטה. (כט) ותקוות כל עובדי אלילים וכל הולכי בשרירות לבם נכרתה מארץ החיים, כי ירדו אל גיא צלמות וישובו לשאולה בלי זכר להם על הארץ. (ל) כאשר נכחדו בני סדום מן הארץ כן יכחדו כל עובדי אלילים. (לא) אל תירא בני יעקב ואל תחרד, אל עליון ישמרך משחת ומכל דרך חטאה יצילך. (לב) לבנות לי בזה בית בארץ לשום שמי עליו נתן לך ולזרעך עד עולם, וייקרא שמו בית אברהם. (לג) נתן לך ולזרעך עד עולם, כי אתה תבנה ביתי ותקים את שמי לפני אלוהים. (לד) לנצח נצחים יקום זרעך ושמך בכל דורות הארץ.

(לה) ויכל לצוות ולברך, וישכבו שניהם יחד במטה אחת, ויישן יעקב בחיק אברהם אבי אביו. (לו) וילבב רוחו שבע פעמים, וישיש עליו באהבתו ובלבו, ויברכהו בכל לבבו. (לז) ויאמר: אל עליון אלוהי כל היקום ובורא הכל, אשר הוצאת אותי מאור כשדים לתת לי את הארץ הזאת לרשת אותה עד עולם, ולהקים זרע קדוש כי יבורך לעולמים. (לח) ברך נא גם את בני את יעקב אשר אשיש עליו בכל לבבי ובאהבתי. (לט) חסדך ורחמיך יבואו עליו ועל שמו לאורך ימים, אל תעזבהו ואל תטשהו מעתה ועד עולם. (מ) והיו עיניך פתוחות עליו ועל זרעו לשמור אותו, ואתה תברכהו ותקדשהו לעם נחלתך. (מא) ברכהו בכל ברכותיך מעתה ועד כל ימי עולם, וחדש את בריתך ואת חסדך עמו ועם זרעו ואת כל רצונך בכל דורות הארץ.
[המשך בפרק כג]

(א) וישת שתי אצבעות יעקב על עיניו ויברך לאלוהי האלוהים ויכס פניו. (ב) ויפשוט את רגליו ויישן שנת עולם ויאסף אל אבותיו.
(ג) ויעקב שוכב בחיקו, ולא ידע כי מת אברהם אביו. (ד) וייקץ יעקב משנתו והנה קר אברהם כקרח, ויאמר אבי אבי ולא ענה אותו דבר. (ה) וידע כי מת אברהם, ויקם וירץ ויגד את הדבר לרבקה אמו.
(ו) ותלך רבקה אל יצחק בלילה ותגד לו. (ז) ויבואו יחדו עם יעקב, ונר בידו, ויהי כבואם הביתה וימצאו גוית אברהם על משכבו. (ח) ויפול יצחק על פני אביו ויבך, ויברכהו וישקהו והקול נשמע בית אברהם.
(ט) ויקם בנו [ישמעאל] ויבוא אל אברהם אביו, ויבך את אברהם אביו הוא וכל בית אברהם ויבכו בכיה גדולה.
(י) ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה אצל שרה אשתו. (יא) ויבכו אותו ארבעים יום כל אנשי ביתו יצחק וישמעאל עם כל בניהם, ובני קטורה במקומותיהם, ויתמו ימי בכי אבל אברהם.
(יב) ויחי שלושה יובלים וארבעה שבועים מאה שנה ושבעים שנה וחמש שנים וימלאו ימיו.

[משך חיי בני אדם]
(יג) כי ימי האבות הראשונים מלאו תשעה עשר יובלים, אך אחרי ימי המבול החלו לחסור ולגרוע ממספר תשעת עשר יובלים. (יד) וימהרו להיות זקנים ושבעי ימים עקב הצרות הרבות ובגלל רעת דרכיהם. (טו) בלעדי אברהם, כי אברהם היה תמים בכל מעשיו את האלוהים ורצוי לפניו בצדקה כל ימי חייו. (טז) והנה לא מלאו לו ארבעה יובלים בחייו, ויזקן מפני הרעה, ויהי שבע ימים.
(יז) וכל הדורות אשר יקומו מעתה עד יום המשפט הגדול ימהרו להזקון לפני מלאת להם שבועיים. (יח) ובהעזב מהם גם מדעם לעת זקנתם תלך גם כל חכמתם הלוך וחסור. (יט) ובימים ההם כי יחיה איש יובל וחצי, אז יאמרו עליו כי האריך ימים. (כ) אבל מרבית ימי חייו יהיו מכאובים ועמל וצרה ואין שלום. (כא) כי הוה על הוה, פגע על פגע, צרה על צרה, רעה על רעה, מחלה על מחלה, וכל שפטים רעים כאלה יחד יבואו. (כב) מדוה וכאב בטן וברד וקרח ושלג וכפור ומכאובים וקפאון ומות וחרב ושבי וכל עונש וצוקה. (כג) כל זאת בוא תבוא על הדור הרע הממלא את הארץ חמס בטומאת הזנונים והשימצה ובתועבת מעשיהם.

(כד) ואז יאמרו, האבות הראשונים האריכו חייהם עד אלף שנים, וחיו בטוב, וימי חיינו בהאריכם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, ורהבם עמל. (כה) ולא יהיה שלום בימי הדור הרע ההוא. (כו) ובדור ההוא יריבו הבנים באבותיהם ובזקניהם מפני החטא והעול ודבר פיהם. (כז) ומפני הרעות הגדולות אשר המה עושים, כי עזבו את הברית אשר עשה ה' ביניהם ובינו, לשמור ולעשות את כל מצוותיו וחוקותיו וכל תורתו, לבלתי סור שמאל וימין. (כח) עד אשר ירעו כולם את מעשיהם, וכל פה דובר נבלה, וכל מעשם טמא ותועבה, וכל דרכיהם שמצה וטומאה ושחת. (כט) הנה תאבד הארץ מפני כל עלילותיהם, ולא יהיה עוד מזרע יין ושמן, כי כל מעשיהם אך רשע וכסל.
(ל) וכולם יחדו יסופו, חיתו יער ובהמות שדי ועוף השמים וכל דגי הים מרעת בני אדם. (לא) ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו, הבחורים בזקנים והזקנים בבחורים, העניים בעשירים והנקלים בנכבדים, וההלך בנשיאים. (לב) על דבר התורה והברית כי שכחו את מצוותיו ואת הברית ואת המועדים וראשי החודשים ואת השבתות והיובלים ואת כל משפט. (לג) והתקוממו בחרבות ובקשתות להשיב אותם אל הדרך, ולא ישובו עד אשר ישפך דם רב על הארץ. (לד) יד איש באחיו, והנשארים לא ישובו אל דרך הצדקה מרעתם. (לה) כי כולם יקומו לחמוס הון ולרשת דבר לא להם ו,לעשות להם שם גדול ולא באמת ובאמונה. (לו) ואת כל קודש יחללו בחלאת טומאתם ותועבתם.
(לז) ובא משפט גדול על מעשי הדור ההוא מאת ה', ונתנם לחרב ולמשפט ולשבי ולמשיסה ולמאכל. (לח) ועורר עליהם חטאים אשר לא יחוסו ולא ירחמו ולא ישאו פני כל איש, זקן ונער, אנשים רעים ועריצים, למען ירעו לעשות מכל בני אדם. (לט) ועשו חמס בישראל ופשעו ביעקב, ודם רב ישפך על הארץ ואין מאסף ואין קרוב. (מ) בימים ההם יזעקו ויקראו ויתחננו לפדותם מיד הגוים החטאים ואין מציל. (מא) וראשי הילדים ילבינו שערם משיבה, וילד בן שלושה שבועים יתראה זקן כבן מאה שנה, וקומתם תאבד בצרה ובמצוקה.
(מב) ובימים ההם יחלו הבנים לעזוב את חוקיהם ולדרוש את המצוות ולשוב אל דרך הצדקה. (מג) והימים יחלו להאריך, ובני אדם יזקינו מדור דור ומיום ליום, עד אשר יקרבו ימי חייהם לאלף שנים, ועד אשר ירביון עתה הימים מן השנים לפנים. (מד) ולא יהיה זקן ושבע ימים, כי כולם יהיו כילדים וכנערים, ויבלו כל ימיהם בשלום ובשמחה. (מה) ויחיו באין שטן ובאין משחית, כי כל ימיהם יהיו ימי ברכה ותרופה.
(מו) בעת ההיא ירפא ה' את עבדיו, והתרוממו וחזו שלות השקט לנצח ושבו ורדפו את אויביהם. (מז) וראו את הדבר הזה והודו ושמחו ברנה עד עולם. (מח) וראו באויביהם את כל שפטיהם הרעים ואת כל תאלתם ועצמותיהם תשכונה עפר ורוחם ישיש בשמחה. (מט) וידעו כי ה' עושה המשפט ועושה חסד למאות ולאלפים ולכל אוהביו.
(נ) ואתה משה כתב לך את הדבר הזה כי כן נזכר בעדות לוחות השמים לדורות עולם.

[חיי יצחק]
(א) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוהים את יצחק בנו, ויקם מחברון ויסע הלאה.

[שנת 2073]

(ב) וישב עם באר לחי רואי בשנה הראשונה לשבוע השלישי וליובל ההוא שבע שנים ימים.

[שנת 2080]

(ג) ובשנה הראשונה לשבוע הרביעי החל רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם.

[מכירת הברכות]
(ד) ויזד יעקב נזיד ויבוא עשו מן השדה והוא רעב. (ה) ויאמר אל יעקב אחיו תנה לי מפרי הנזיד הזה ויאמר יעקב אליו מכרה את בכורתך לי ואתן לך לחם וגם מפרי הנזיד הזה. (ו) ויאמר עשו בלבו הנה אנוכי הולך למות, למה זה לי בכורה. (ז) ויאמר אל יעקב נתתיה לך. ויאמר יעקב: השבעה לי, וישבע לו.
(ח) ויעקב נתן לעשו אחיו לחם והנזיד, ויאכל וישבע ויבז עשו את הבכורה. (ט) על כן קרא שם עשו גם אדום, על דבר אודם פרי הנזיד אשר נתן לו יעקב בבכורתו. (י) ויהי יעקב הבכור ועשו אבד יתרו.

[נדודי יצחק והבארות]
(יא) ויהיה הרעב בארץ, ויבוא יצחק לרדת מצרימה בשנה השנית לשבוע ההוא. (יב) וילך אל מלך פלשתים גררה אל אבימלך. (יג) וירא אליו ה' ויאמר אליו:

אל תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך. (יד) וגור בארץ ההיא, אנוכי אהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארץ הזאת, והקמותי את שבועתי אשר נשבעתי לאברהם אביך. (טו) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים, ונתתי לזרעך את כל הארץ הזאת, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. (טז) עקב אשר שמע אביך בקולי וישמור דברי ומצוותי וחוקי וחוקה וברית. (יז) ועתה שמע גם אתה בקולי ושמור מצוותי וגור בארץ הזאת.

(יח) וישב בגרר שלושה שבועים. (יט) ויצו אבימלך עליו ועל כל אשר לו לאמור: הנוגע בו ובכל אשר לו מות יומת. (כ) ויגדל יצחק בארץ פלשתים, ויהי לו מקנה בקר ומקנה צאן וגמלים ועבודה רבה.
(כא) ויזרעו בארץ פלשתים וימצא מאה שערים ויגדל יצחק מאוד. (כב) ויקנאו אותו פלשתים, וכל הבארות אשר חפרו נערי אברהם בימי חייו סתמום פלשתים אחרי מות אברהם, וימלאום עפר.
(כג) ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד.
(כד) ויסע משם יצחק בשנה הראשונה לשבוע השביעי ויתהלך בנחלי גרר. (כה) וישובו ויחפרו את בארות המים אשר חפרו נערי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם אביו, ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אברהם אביו. (כו) ויחפרו נערי יצחק בארות בנחל וימצאו מים חיים. (כז) ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמור, לנו המים. ויקרא יצחק שם מקום הבאר ההיא עשק, כי התעשקו עמנו.
(כח) ויחפרו באר אחרת ויריבו עליה ויקרא יצחק שמה צוקה.
(כט) ויעתק משם ויחפרו באר אחרת ולא רבו עליה, ויקרא שמה רחובות. ויאמר יצחק עתה הרחיב ה' לנו.

[שנת 2108]

(ל) ויגדל בארץ ויעל משם באר שבע בשנה הראשונה לשבוע הראשון ליובל הארבעה וארבעים. (לא) וירא אליו ה' בלילה ההוא בראש החודש הראשון ויאמר אליו: אנוכי אלוהי אברהם אביך, אל תירא כי אתך אנוכי, וברכתיך והרביתי את זרעך מאוד כחול הים בעבור אברהם עבדי. (לב) ויבן שם מזבח במקום אשר בנה שם בראשונה אברהם אביו, ויקרא בשם ה', ויזבח זבח לאלוהי אברהם אביו.
(לג) ויכרו באר וימצאו מים חיים. (לד) ויחפרו נערי יצחק עוד באר ולא מצאו מים. (לה) וילכו ויגידו ליצחק כי לא מצאו מים ויאמר יצחק, נשבעתי היום לפלשתים וזה הדבר. (לו) ויקרא את שם המקום ההוא באר שבע, כי פה נשבע לאבימלך ואחוזת מרעהו ולפיכל שר צבאו. (לז) וידע יצחק ביום ההוא כי נשבעו לשקר להיות אתם בשלום. (לח) ויקלל יצחק ביום ההוא את הפלשתים ויאמר:

ארורים יהיו הפלשתים ליום אף וחרון מכל העמים. (לט) יתנם ה' ללעג ולקללה ולאף ולחרון ביד הגוים החטאים ועל ידי החתים יכריתם. (מ) והיה הנמלט מחרב האויבים ומהחתים יכרית עם הצדיקים במשפט מתחת השמים. (מא) כי אויבים ושונאים יהיו לבני בימיהם ובארץ, ולא יהיה להם שריד ופליט, ולא ימלט איש ביום משפט החרון. (מב) כי אבוד יאבד והכרת יכרת והשמד ישמד מן הארץ כל זרע הפלשתים, ולא ימצא כל שריד לו ולא זרע על הארץ. (מג) אם יעלה השמימה משם ירד, ואם יבצר עוזו בארץ ממנה ינתש. (מד) ואם יסתר בין העמים גם משם יכרת, ואם ירד בגיא צלמות גם שם ענוש יענש, ואין שלום לו שם. (מה) ואם ילך בשבי יומת ביד האורבים לנפשו על הדרך. (מו) אל נא תותר לו אל מבורך שם וזרע על כל הארץ, כי אם בקללת עולם יתהלך לו.

(מז) ונכתב ונחרת עליו בלוחות השמים לעשות לו כן ביום המשפט כי יכרת מן הארץ.

[רבקה מברכת את יעקב] [שנת 2109]

(א) ובשנה השנית לשבוע ההוא ביובל ההוא קראה רבקה אל יעקב ותדבר אתו לאמור:

(ב) בני לא תקח לך אשה מבנות כנען, כאשר עשה עשו אחיך בקחתו לו שתי נשים מזרע כנען. (ג) ותהיין לי מורת רוח בכל מעשיהן בטומאת ניאוף ובהוללות, ואין צדק בהן כי אם רע פעלן. (ד) ואני אהבתיך מאוד מאוד בני, רחמי יברכוך בכל עת, ובכל אשמורה בלילה. (ה) ועתה שמע בקולי ועשה רצון אמך, ולא תקח לך אשה מבנות הארץ הזאת, אם לא מבית אביך וממשפחת אביך. (ו) קח לך אשה מבית אבי, ואל עליון יברך אותך ובניך יהיו דור צדיק וזרעך קדוש יהיה.

(ז) אחרי כן דבר יעקב את רבקה אמו ויאמר אליה:

ראי נא אמי, בן תשעה שבועים אנוכי היום ולא אדע אשה. (ח) לא קרבתי אל אשה ולא ארשתיה לי, ולא יעלה על לבי לקחת לי אשה מאיזה זרע מבנות כנען. (ט) כי זכור אזכור את הדבר אשר דבר אברהם אבינו, ואשר צוה עלי לבלתי קחת אשה מכל זרע בית כנען. (י) כי אם מזרע בית אבי אקח לי אשה וממשפחתי. (יא) שמעתי מאז כי נולדו בנות ללבן אחיך, אליהן הכינותי את לבבי לקחת לי מהנה אשה. (יב) ועל כן נשמרתי ברוחי מחטוא ומהשחית את דרכי כל ימי חיי, כי רבת צווה עלי אברהם אבי על דבר הוללות וניאוף. (יג) ולמרות כל מצוותיו עלי נלחום נלחם אחי בי זה שתים ועשרים שנה, ויפתני בשפתיו לאמור אחי קח לך אחת מאחיות שתי נשי לאשה. (יד) ואנוכי לא אעשה כאשר עשה אחי. נשבעתי לך כי לא אקח לי אשה מזרע כל בנות כנען כל ימי חיי, ולא ארע לעשות כאשר עשה אחי. (טו) אל תיראי אמי, האמיני בי כי עשה אעשה רצונך, ואתהלך במישרים ולא אשחית את דרכי לעולם.

(טז) אחרי כן נשאה את פניה השמימה, ותפרוש אצבעות ידה, ותפתח את פיה ותברך לאל עליון קונה שמים וארץ. (יז) ותשלם לו תודה ותהלה ותאמר:

ברוך ה' אלוהי וברוך שמו לעולם, כי נתן לי את יעקב בן תמים וזרע קדוש. (יח) כי לך הוא ולך זרעו לנצח בכל דורות עולמים. ברך אותו מלך העולם, ושים ברכת צדקה בפי למען אברכהו.

(יט) בעצם העת הזאת נחה רוח ה' בפיה, ותשת שתי ידיה על ראש יעקב ותאמר.

(כ) ברוך אתה אדון הצדקה ואלוהי העולמים, ואותך יברכו אנשי כל דור ודור. (כא) יתן לך בני דרך הצדקה, ולזרעך יגלה כבוד הצדקה, וירבה בניך בימי חייך, ויצב אותם למספר חדשי השנה. (כב) ויפרו בניהם וירבו מכוכבי השמים, ויעצם מספרם מחול הים. (כג) יתן (לך) את הארץ הפוריה הזאת, כאשר אמר לתת אותה לאברהם ולזרעו אחריו לעד ולרשתם אותה לעולם. (כד) ותחזינה עיני בך בני, בן מבורך בימי חיי, ולזרע קדוש יהי כל זרעך. (כה) וכאשר הניחתך רוח אמך בימי חייה בחיק הורתך, כן יברכוך רחמי, אף קרבי יברך אותך ופי ולשוני יכבדוך. (כו) ורבית ופרית ופרצת בארץ, והיה זרעך תמים בשמחת שמים וארץ לעולם ועד. (כז) וזרעך יגל, וביום השלום הגדול יירש את שלום שמך. (כח) וזרעך יעמוד לעולמי עד, ואל עליון יהיה להם לאלוהים, ואל עליון ישכון בתוכם ובקרבם יבנה מקדשו לעולם ועד. (כט) מברכך ברוך, וכל בשר מקללך בשקר יואר.

(ל) ותישקהו ותאמר לו:

אלוהי עולם יאהב אותך כלב אמך וכרחמיה ישיש עליך ויברכך.

[גניבת הברכות] [שנת 2114]

(א) ובשנה השביעית לשבוע ההוא קרא יצחק את עשו בנו הגדול ויאמר אליו:

בני הנה נא זקנתי והנה כהו עיני מראות, ולא ידעתי יום מותי. (ב) ועתה שא נא כליך אשפתך וקשתך, וצא השדה וצודה לי ותפוש לי ציד בני. (ג) ועשה לי מטעמים כאשר אהבה נפשי, והביאם לי ואוכלה, ונפשי תברכך בטרם תמות.

(ד) ורבקה שומעת את דברו בדבר יצחק אל עשו. וילך עשו בבוקר השדה לצוד ציד ולתפוש ולהביאו אל אביו. (ה) ורבקה קראה אל יעקב בנה ותאמר אליו:

הנה שמעתי את אביך יצחק מדבר אל עשו אחיך לאמור. (ו) צודה לי ציד ועשה לי מטעמים והביאם לי ואברככה לפני ה' בטרם אמות. (ז) ועתה שמע נא את דברי בני, לאשר אני מצוה אותך (ח) לך נא אל עדרך והביאה לי שני גדיי עזים טובים, ואעשה אותם מטעמים כאשר אהב. (ט) והבאת אותם לאביך ואכל, בעבור אשר יברכך לפני ה' לפני מותו וברוך תהיה.

(י) ויאמר יעקב אל רבקה אמו:

אמי, לא אמנע מאבי מאומה אשר יאכל ויטעם לחכו, אבל ירא אנוכי אמי פן יכיר את קולי ויואל למושני. (יא) ואת ידעת כי איש חלק אנוכי, ועשו אחי איש שעיר, והייתי בעיניו כפועל און, ועשיתי את אשר לא צוה אותי, וקצף עלי והבאתי עלי קללה ולא ברכה.

(יב) ותאמר לו רבקה אמו: עלי קללתך בני אך שמע בקולי.

(יג) וישמע יעקב בקול רבקה אמו, וילך ויקח שני גדיי עזים טובים ובריאים, ויבא אותם לאמו ותעש אמו אותם כאשר אהב. (יד) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית, ותלבש את יעקב אצלה. (טו) ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת בשרו. (טז) ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה. (יז) ויבוא אל אביו ויאמר: אנוכי בנך עשיתי כאשר אמרת אלי. (יח) קום נא ושבה ואכלה מצידי אבי, בעבור תברכני נפשך.
(יט) ויאמר יצחק אל בנו: מה זה מהרת למצוא בני? ויאמר יעקב: כי הקרה ה' אלוהיך לפני.
(כ) ויאמר יצחק אליו גשה נא ואמושך בני, האתה זה בני עשו אם לא.
(כא) ויגש יעקב אל יצחק אביו וימושהו, ויאמר: הקול קול יעקב, והיד יד עשו. (כב) ולא הכירו כי מאת השמים היתה נסבה להחשיך דעתו. (כג) ולא ידע אותו יצחק, כי היו ידיו כידי אחיו ושעירות כיד עשו למען יברכהו.
(ד) ויאמר האתה זה בני? ויאמר: אני בנך.
(כה) ויאמר הגישה לי ואוכלה מצידך בני, למען תברכך נפשי. ויגש לו ויאכל, ויבא לו יין וישת.
(כו) ויאמר יצחק אביו: גשה נא ושקה לי בני. (כז) ויגש וישק לו, וירח את ריח בגדיו, ויברכהו, ויאמר:

ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. (כח) יתן לך האלוהים וירבה לך מטל השמים ומשמני הארץ, ורוב דגן ויצהר יתן לך לרוב. (כט) יעבדוך עמים וישתחוו לך אנשים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך. (ל) וכל הברכות אשר ברך ה' אותי ואת אברהם אבי, לך תהיינה ולזרעך עד עולם. אוררך ארור ומברכך ברוך.

(לא) ויהי כאשר כילה יצחק לברך את יעקב בנו, ויעקב יצוא יצא מאת פני יצחק אביו ונסתר, ועשו אחיו בא מצידו. (לב) ויעש גם הוא מטעמים ויביאם לאביו, ויאמר אל אביו: קום אבי ואכל מצידי בעבור תברכני נפשך.
(לג) ויאמר לו יצחק אביו: מי אתה?
ויאמר אליו: אני בנך בכורך עשו, עשיתי כאשר צויתני.
(לד) ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד, ויאמר: מי אפוא הוא אשר צד לי ציד ותפש ויבא ואוכל מכל בטרם תבוא, ואברכהו. ברוך יהיה הוא וכל זרעו עד עולם.
(לה) ויהי כשמוע עשו את דברי יצחק אביו, ויצעק צעקה גדולה ומרה, ויאמר לאביו: ברכני גם אני אבי.
(לו) ויאמר אליו: בא אחיך במרמה ויקח ברכותיך.
(לז) ויאמר עשו עתה ידעתי מדוע קרא שמו יעקב, זה פעם שנית עקב אותי: בראשונה לקח את בכורתי, ועתה לקח את ברכתי. ויאמר: הלא אצלת לי ברכה אבי.
(לה) ויען יצחק ויאמר לעשו: הן גביר שמתיו לך ולכל אחיו, ונתתי אותם לו לעבדים, ורוב דגן ויצהר סמכתיו, ולכה אפוא מה אעשה בני?
(לט) ויאמר עשו אל יצחק אביו: הברכה אחת היא לך אבי? ברכני גם אני אבי. וישא עשו קולו ויבך.
(מ) ויען יצחק ויאמר אליו:

הנה משמני הארץ תהיה ברכתך ומטל השמים מעל. (מא) ועל חרבך תחיה, ואת אחיך תעבוד, והיה כאשר תגדל ותפרוק עולו מעל צוארך - וחטאת בנפשך, וכל זרעך יכרת מתחת השמים.

(מב) ויקצוף עשו על יעקב על הברכה אשר ברכו אביו, ויאמר בלבו: עתה יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי.

[רבקה שולחת את יעקב לחרן]
(א) ויוגד לרבקה בחלום את דבר עשו בנה הגדול, ותשלח רבקה ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו:

הנה עשו אחיך מתנקם לך להרגך. (ב) ועתה שמע בקולי, קום וברח לך אל לבן אחי. (ג) וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך. (ד) ושב אפו ממך ושכח את כל אשר עשית לו, ושלחתי ולקחתיך משם.

(ה) ויאמר יעקב: לא אירא, אם יקום עלי להרגני והרגתיו.
ותאמר: אם כן אשכל שני בני יום אחד.
(ו) ויאמר יעקב אל רבקה אמו: הנה נא ידעת כי זקן אבי, ואנוכי רואה כי כהו עיניו מראות. (ז) והיה כי אעזוב אותו, ורע הדבר בעיניו כי אעזבהו ואלכה לי מאתכם, וקצף אבי עלי וקללני. (ח) לא אוכל ללכת כי אם כאשר ישלחני ללכת ואלכה.
(ט) ותאמר רבקה אל יעקב: אבוא אליו ואגידה לו כי ישלחך.
(י) ותבוא רבקה ותאמר אל יצחק: קצתי בחיי מפני שתי בנות חת אשר לקח עשו לו לנשים, ואם לוקח יעקב אשה מבנות הארץ כ[אלה], למה לי חיים, כי רעות בנות ארץ כנען.
(יא) ויקרא יצחק אל יעקב בנו, ויברך אותו, ויצוהו ויאמר לו:

לא תקח לך אשה מכל בנות כנען. (יב) קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך, וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך. (יג) ואלוהי השמים יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים. (יד) ויתן לך את ברכות אברהם אבי, לך ולזרעך אחריך, לרשתך את ארץ מגוריך, ואת כל הארץ אשר נתן אלוהים לאברהם לך לך בני בשלום.

(טו) וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב.
(טז) ויהי בנסוע יעקב ללכת פדנה ארם ותתאבל רבקה על בנה ותבך. (יז) ויאמר יצחק אל רבקה:

אחותי, אל נא תבכי על בני על יעקב, כי בשלום ילך שמה ובשלום ישוב הנה. (יח) אל עליון ישמרהו מכל רע, ויהיה עמו ולא יעזבהו כל הימים, כי ידעתי אשר יצליח ה' את דרכיו בכל אשר ילך, עד אשר ישוב בשלום אלינו ונראהו בשלום. (יט) אל תיראי אודותיו אחותי, כי ישר דרכו והוא איש חסיד ונאמן ולא יאבד. בכה אל תבכי.

(כ) וינחם יצחק את רבקה על יעקב בנה ויברך אותו.

[שנת 2115]

(כא) ויצא יעקב מבאר שבע ללכת חרנה בשנה הראשונה לשבוע השני ליובל הארבעה וארבעים.
(כב) ויבוא לוזה ההרה היא בית אל, בראש החודש הראשון בשבוע ההוא. ויפגע במקום בהיות הערב. (כג) ויט מן הדרך מערבה בלילה ההוא, ויישן שם כי בא השמש. (כד) ויקח אחת אבני המקום ההוא וישימה תחת העץ כי לבדו הלך בדרך. (כה) ויישן ויחלום בלילה ההוא, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. (כו) והנה ה' ניצב עליו, וידבר ה' את יעקב ויאמר:

אני אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק, הארץ אשר אתה עומד עליה לך אתננה ולזרעך אחריך. (כז) והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה ונגבה וצפונה, ונברכו בך ובזרעך כל ארצות העמים. (כח) והנה אנוכי אהיה עמך ושמרתיך בכל מקום ובכל אשר תלך, והשיבותיך בשלום אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את כל אשר דברתי לך.

(כט) וייקץ יעקב משנתו ויאמר: אכן המקום הזה הוא בית אלוהים ואנוכי לא ידעתי.
(ל) ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים.
(לא) וישכם יעקב בבוקר, ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ויקם אותה מצבה לאות על המקום ההוא, ויצוק שמן על ראשה. (לב) ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שמו לראשונה כשם הארץ. (לג) וידר יעקב נדר לה' לאמור:

אם יהיה אלוהים עמדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך, ונתן לי לחם לאכול ובגדים ללבוש. (לד) ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוהים. (לה) וגם האבן הזאת אשר הקימותי מצבה לאות על המקום הזה יהיה בית אלוהים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך אלוהי.

[יעקב, רחל ולאה, והולדת השבטים]
(א) וישא את רגליו וילך פדנה ארם ארצה לבן אחי רבקה קדמה. (ב) וישב איתו ויעבוד אותו ברחל אחת בנותיו.
(ג) ובשנה הראשונה לשבוע השלישי אמר אליו הבה את אשתי אשר עבדתי אותך בה שבע שנים.
(ד) ויאמר לבן ליעקב: אנכי אתן לך את אשתך.
(ה) ויעש לבן משתה, ויקח את לאה בתו הגדולה ויתן אותה ליעקב לאשה, ויתן לה את זלפה שפחתו לאמה. (ו) ולא ידע יעקב דבר, כי אמר אך רחל היא. ויבוא אליה והנה היא לאה. (ז) ויחר אף יעקב בלבן, ויאמר אליו: מדוע עשית כן, הלא ברחל עבדתי עמך ולא בלאה, למה רימיתני? (ח) קח את בתך ואלכה לדרכי, כי הרעות לעשות עמדי. (ט) כי יעקב אהב את רחל מלאה, כי עיני לאה רכות, אך בתוארה יפה מאוד. ועיני רחל יפות, והיא יפת תואר ויפת מראה.
(י) ויאמר לבן אל יעקב: לא יעשה כן בארצנו, לתת הצעירה לפני הבכירה, וכן לא יעשה. (יא) כי כן נועד ונכתב על לוחות השמים, ולא יצדק העושה זאת כי עשות הדבר הזה רע בעיני ה'.
(יב) וגם אתה צו את את בני ישראל, לבל יעשו את הדבר הזה, ולא יתנו הצעירה לפני הבכירה, כי רע הדבר מאוד.
(יג) ויאמר לבן אל יעקב: מלא שבעת ימי המשתה, ואתנה לך את רחל בעבודה אשר תעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות לשמור צאני כאשר עשית בשבוע הראשון. (יד) ויהי כמלאת שבעת ימי המשתה ללאה, ויתן לבן ליעקב את רחל בעבודה אשר יעבוד עמו שבע שנים אחרות. (טו) ויתן לרחל את בלהה אחות זלפה לה לשפחה. (טז) ויעבוד עמו עוד שבע שנים ברחל כי לאה ניתנה לו חינם.

[שנים 2122 עד 2134 ]

(יז) ויפתח ה' את רחם לאה, ותהר ותלד ליעקב בן ויקרא שמו ראובן, בארבעה עשר יום לחודש התשיעי בשנה הראשונה לשבוע השלישי. (יח) ורחם רחל עצור, כי ראה ה' כי שנואה לאה ורחל אהובה.
(יט) ויבוא יעקב עוד אל לאה, ותהר ותלד ליעקב בן שני, ויקרא שמו שמעון, באחד ועשרים יום לחודש העשירי בשנה השלישית לשבוע ההוא.
(כ) ויבוא יעקב עוד אל לאה, ותהר ותלד לו בן שלישי, ויקרא שמו לוי, בראש החודש הראשון בשנה השישית לשבוע ההוא.
(כא) ויבוא יעקב עוד אל לאה, ותהר ותלד לו בן רביעי, ויקרא שמו יהודה, בחמישה עשר יום לחודש השלישי בשנה הראשונה לשבוע הרביעי.

(כב) ועל כל זאת קנאה רחל בלאה בראותה כי לא ילדה ותאמר אל יעקב הבה לי בן. (כג) ויאמר יעקב: האנכי מנעתי ממך פרי בטן, ואם אני עזבתיך. (כד) ותרא רחל כי ילדה לאה ליעקב ארבעה בנים, ראובן שמעון לוי ויהודה, ותאמר רחל אליו בוא אל אמתי בלהה, ותהר ותלד לי בן.
(כה) ויבוא אליה, ותהר ותלד לו בן, ותקרא שמו דן, בתשיעי לחודש השישי בשנה השישית לשבוע השלישי.
(כו) ויבוא יעקב עוד אל בלהה, ותהר ותלד ליעקב בן שני, ותקרא רחל שמו נפתלי, בחמישי לחודש השביעי בשנה השנית לשבוע הרביעי.
(כז) ותרא לאה כי עקרה היא, ועמדה מלדת, ותקנא ותתן גם היא את זלפה שפחתה ליעקב לאשה.
(כח) ותהר ותלד בן ותקרא את שמו גד, בשנים עשר יום לחודש השמיני בשנה השלישית לשבוע הרביעי.
(כט) ויבוא עוד אליה, ותהר ותלד לו בן שני, ותקרא לאה את שמו אשר, ביום השני לחודש עשתי עשר בשנה החמישית לשבוע הרביעי.
(ל) ויבוא יעקב אל לאה, ותהר ותלד ליעקב בן, ויקרא שמו יששכר, ביום הרביעי לחודש החמישי בשנה הרביעית לשבוע הרביעי ותתן אותו אל האומנת.
(לא) ויבוא יעקב עוד אליה, ותהר ותלד שני ילדים, בן ובת. ותקרא את שמו זבולון, ואת שם הבת דינה, בשביעי לחודש השביעי בשנה השישית לשבוע הרביעי.
(לב) ואלוהים חנן את רחל ויפתח את רחמה, ותהר ותלד בן, ותקרא את שמו יוסף בראש החודש הרביעי בשנה השישית לשבוע הרביעי ההוא.

(לג) ויהי כאשר נולד יוסף, ויאמר יעקב אל לבן: תנה לי את נשי ואת ילדי ואלכה אל יצחק אבי ויעשה לי בית. (לד) כי מלאתי השנים בעבודתי אשר עבדתי עמך בשתי בנותיך, ואלכה אל בית אבי.
(לה) ויאמר לבן אל יעקב: שבה עמדי בשכרך, ושוב רעה צאני וקח שכרך.
(לו) ויקבו ביניהם, כי יתן לו בשכרו מן הכשבים ומן העיזים, כל זה חום וטלוא ולבן אשר יוולד יהיה שכרו. (לז) ותלדנה הצאן כדמותן, ולכולן היה התו אשר ליעקב ולא אשר ללבן. (לח) ויפרוץ מקנה יעקב, ויהי לו בקר וצאן וחמורים וגמלים ועבדים ושפחות. (לט) ויקנאו לבן ובניו ביעקב, ויסר לבן את צאנו ממנו, ויתנכל להרע לו.

[יעקב עוזב את בית לבן]
(א) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, וילך לבן לגזוז את צאנו בדרך שלושת ימים. (ב) וירא יעקב כי הלך לבן לגזוז את צאנו, ויקרא ללאה ולרחל, וידבר על ליבן ללכת איתו ארצה כנען. (ג) ויספר להן את כל אשר ראה בחלום, ואת כל אשר דיבר איתו לשוב אל בית אביו.
(ד) ותאמרנה הננו ללכת אל כל מקום, באשר תלך נלכה גם אנחנו איתך.
(ה) ויברך יעקב את אלהי אביו יצחק ואת אלהי אבי אביו אברהם, ויקם וישא את נשיו ואת בניו, ויקח את כל רכושו ויעבור את הנהר ויבוא אל ארץ הגלעד. (ו) ויעקב הסתיר את מחשבתו מלבן, ולא הגיד לו דבר.

[שנת 2135]
בשנה השביעית לשבוע הרביעי שב יעקב גלעדה, באחד ועשרים לחודש הראשון.
(ז) וירדוף לבן אחריו, וידבק את יעקב בהר הגלעד, בשלושה עשר יום לחודש השלישי. (ח) ולא נתנו אלהים להרע ליעקב, כי נראה אליו בחלום הלילה. (ט) וידבר לבן עם יעקב.
ובחמישה עשר יום [לחודש הזה] עשה יעקב משתה ללבן ולכל הבאים אתו. (י) וישבע יעקב ללבן ביום ההוא, ולבן ליעקב, אם יעבור איש אל רעהו את הר הגלעד לרעה. (יא) ויעש שם גל אבנים גדול לעד. על כן קרא שם המקום ההוא גלעד כגל הזה.
(יב) אולם לפנים קראו שם ארץ הגלעד ארץ רפאים, כי היא היתה ארץ הרפאים. (יג) ויולדו שם הרפאים הענקים, וקומתם מעשר עד תשע עד שמונה ועד שבע אמות. (יד) ומושבותיהם מארץ האמורי עד הר חרמון, וטירותיהם חורוניים ועשתרות ואדרעי ומישור ובעון. (טו) וישמידם ה' מפני רעת מעשיהם, כי תועבה עשו, ויעזבו את הארץ אל האמורי לשבת תחתיהם עם רעים וחטאים. (טז) ואין היום עם אחר אשר עשה ככל חטאתיהם, על כן לא האריכו ימים על הארץ.
(יז) וישלח יעקב את לבן לארם נהרים אל ארץ הקדם, ויעקב שם את פניו ארץ הגלעד, ויעבור את יבוק בחודש התשיעי בעשתי עשר בו. (יח) וביום ההוא בא אליו עשו אחיו, ויעשו שלום ביניהם ויסע ממנו לארץ שעיר ויעקב ישב בסוכות.

[שנת 2136]

(יט) ובשנה הראשונה לשבוע החמישי ליובל ההוא עבר את הירדן וישב מעבר השני לירדן וירעה את מקנהו מארץ הגלעד עד בית שאן ודותן ועקרבים.
(כ) וישלח אל יצחק אביו מכל רכושו בגד ולחם ובשר ומשקה וחלב ושמן וגבינה ומכל התמרים אשר בעמק. (כא) וגם אל רבקה אמו שלח ארבע פעמים בשנה, בין תקופת הירחים, בין החריש ובין הקציר, בין אביב לגשם, בין חורף לקיץ. (כב) וישב במגדל אברהם, כי שב יצחק מבאר שבע, ויעל אל מגדל אברהם אביו וישב שם בלי עשו בנו.
(כג) בימים ההם כאשר נסע יעקב פדנה ארם, לקח עשו את מחלת בת ישמעאל לו לאשה. (כד) ויאסוף את כל מקנה אביו ואת נשיו, ויעל וישב בהר שעיר, ויעזוב את יצחק אביו לבדו בבאר שבע. (כה) ויעל יצחק מבאר שבע וישב במגדל אברהם אביו בהר חברון. (כו) ושמה שלח יעקב את כל אשר שלח לאביו ולאמו מעת לעת כל מחסורם, ויברכו את יעקב בכל לבבם ובכל נפשם.

[דינה בשכם] [שנת 2143]

(א) ובשנה הראשונה לשבוע השישי עלה שלם אשר מקדם לשכם, בשלום בחודש הרביעי. (ב) ושם לקחו את דינה בת יעקב אל בית שכם בן חמור החיוי נשיא הארץ, וישכב אותה ויענה. (ג) והיא היתה נערה קטנה בת שתים עשרה שנה, ויבקש מלפני אביה לתתה לו לאשה, ומאחיה ביקש אותה לו. (ד) אכן אף יעקב ובניו חרה באנשי שכם אשר טימאו את דינה אחותם, ויתנכלו רעה ביניהם ויעשו בערמה ובמירמה איתם. (ה) ושמעון ולוי באו בסתר שכמה, ויעשו שפטים בכל אנשי שכם, ויהרגו את כל האנשים אשר מצאו בתוכה, ולא הותירו איש בה. (ו) את כולם הרגו במכאובים, על אשר טמאו את דינה אחותם. (ז) ולא ייעשו כן מיום הזה והלאה לטמא בת ישראל. (ח) כי בשמים הושת עליהם העונש, להכרית כל אנשי שכם לפי חרב, כי נבלה עשו לבת ישראל. (ט) ויתן אותם ה' ביד בני יעקב להכריתם לפי חרב, ולעשות בהם שפטים. (י) ולא יעשה כדבר הזה בישראל לעולם, לענות בתולה ישראלית.
(יא) ואיש איש מישראל אשר יתן או אשר נתן את בתו או את אחותו לאיש מזרע הגוים, מות יומת, ובאבנים ירגמוהו כי חטא ונבלה עשה בישראל. (יב) ואת האשה ישרפו באש, כי טימאה את שם בית אביה ונכרתה מישראל. (יג) ולא ימצא כל טומאה וזנונים בישראל בכל דורות הארץ, כי קדוש ישראל לה'. (יד) וכל איש אשר יעשה תועבה, מות יומת וסקול יסקל. (טו) כי כן נחרת ונכתב על לוחות השמים על כל זרע ישראל העושה טומאה, מות יומת וסקול יסקל. (טז) ולחוק הזה אין קץ הימין ואין סוף ואין סליחה, כי אם הכרת יכרת האיש אשר טימא את בתו בכל ישראל כי מזרעו נתן למולך ועשה ואשם לטמאו.

(יז) ואתה משה צו את בני ישראל והעידה בם, לבל יתנו מבנותיהם לגויים, ולא יקחו מבנות הגוים כי תועבת ה' היא. (יח) על כן כתבתי לך בכל דברי התורה את כל מעשה אנשי שכם אשר עשו לדינה. (יט) ואת אשר נדברו בני יעקב לאמור, לא נוכל לתת את בתנו לאנשים אשר להם ערלה. (כ) כי חרפה היא לנו ולישראל בתת אותה או בקחת מבנות הגוים כי טמא היא ופיגול בישראל וישראל לא יטהר. (כא) ובגלל התועבה הזאת, כי יהיה לאיש אישה מבנות הגוים, או כי יתן איש אחת מבנותיו לאיש מכל הגוים, יבואו נגע על נגע וקללה על קללה וכל פגעים ונגעים וקללות. (כב) וכי תעשה את הדבר הזה, והעלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן העושים תועבה והמטמאים את מקדש ה', והמחללים את השם הקדוש, ענוש יענש כל העם יחדו בעבור כל הטומאה והתועבה הזאת. (כג) ולא ישא פני איש, ולא יכיר פנים במשפט, ולא יקח מידו מנחה וקרבן מנחה ואישה וחלב וקטורת לריח ניחוח לרצון. (כד) ככה יעשה לכל איש ואישה בישראל אשר יחללו את מקדשו. (כה) לכן ציויתיך לאמור, העד בישראל את העדות הזאת, ראה מה היה לאנשי שכם ולבניהם, איך ניתנו ביד שני בני יעקב והומתו במכאובים. (כו) ותחשב להם לצדקה, ויכתבו לצדקה, ויבחר בזרע לוי לכהנים וללויים לעמוד לשרת לפני ה' כמונו כל הימים. (כז) וברוך לוי ובניו לעולם, תחת אשר קנאו לעשות צדקה ומשפט ונקמה בכל המתקוממים על ישראל. (כח) וככה ירשם לאיש בעדות לוחות השמים ברכה וצדקה לפני אלוהי כל היקום, וגם אנחנו ניזכור את הצדקה אשר עשה בחייו בכל עיתות השנה עד אלף דור. (כט) ברכה תוחק לו, ותבאתהו לו ולזרעו אחריו, ויכתב לידידיה ולצדיק על לוחות השמים.
(ל) וכל המקרה הזה כתבתי לך וציויתי אותך לספר אותו באזני בני ישראל, לבלתי יאשמו ולא יעברו חוק ולא יפרו את הברית אשר כרת עימהם לשמור אותה ולהכתב לידידים. (לא) ואם יעברו ועשו ככל דרכי הטומאה, יכתבו על לוחות השמים לאויבים למען ימחו מספר החיים ויכתבו בספר הנכחדים והנכרתים מן הארץ.

(לב) ביום אשר הרגו בני יעקב את אנשי שכם נרשם להם בספר בשמים אשר עשו צדקה ומשפט ונקמה בחטאים ונכתב להם לברכה. (לג) ויקחו את דינה אחותם מבית שכם ויצאו. (לד) וישובו ויבוזו את כל אשר היה בשכם, את צאנם ואת בקרם ואת חמוריהם ואת כל רכושם ואת כל מקניהם, ויביאו את הכל אל יעקב אביהם. (לה) וידבר אתם על אשר החריבו את העיר, כי ירא מפני יושבי הארץ הכנעני והפריזי. (לו) אכן היתה חיתת אלוהים על כל הערים אשר סביבות אנשי שכם, ולא קמו לגרש את בני יעקב כי נפלה אימתה עליהם.
[המשך בפרק לא]

(א) ובראש החודש דיבר יעקב את כל אנשי ביתו לאמור, היטהרו והחליפו שמלותיכם. (ב) נקומה ונעלה בית אל אשר נדרתי שם נדר ביום אשר ברחתי מפני עשו אחי, כי היה עימדי וישיבני בשלום אל הארץ הזאת. (ג) והרחיקו את אלוהי הנכר אשר בתוככם, והסירו את אלוהי הנכר ואת אשר לכם בצואריכם ובאזניכם, ואת התרפים אשר גנבה רחל מלבן אביה. (ד) ותתן את הכל ליעקב, וישברם ויכחידם ויטמון אותם תחת האלה בארץ אנשי שכם.

[יעקב נפרד מיצחק ורבקה]
(ה) ובראש החודש השביעי עלה בית אל ויבן מזבח במקום אשר ישן שם, ויצב את המצבה. (ו) וישלח אל יצחק אביו לבוא אליו אל זבחו, וגם אל רבקה אמו. (ז) ויאמר יצחק, יבוא נא יעקב בני ואראנו בטרם אמות. (ח) ויסע יעקב אל יצחק אביו ואל רבקה אמו בית אברהם אביו, ויקח איתו שנים מבניו, את לוי ואת יהודה, ויבוא אל יצחק אביו ואל רבקה אמו. (ט) ותצא רבקה מן המגדל החוצה לנשק את יעקב ולחבק אותו, כי חייתה רוחה בשמעה הנה בנך יעקב בא. (י) ותישקהו, ותרא את שני בניו, ותכר אותם, ותאמר אליו הבניך אלה בני. (יא) ותחבק אותם ותישק להם ותברך אותם לאמור, בכם יכבד זרע אברהם והייתם וברכה על הארץ.
(יב) ויבוא יעקב אל יצחק אביו אל חדרו אשר ישן שם, ושני בניו עימו. (יג) ויתמוך יד אביו, ויקוד וישקהו, ויפול יצחק על צוארי יעקב בנו ויבך על צואריו. (יד) והחושך מש מעיני יצחק, וירא את שני בני יעקב לוי ויהודה, ויאמר: הבניך הם אלה בני, כי כמוהם כמוך. (טו) ויאמר אליו כי באמת בניו הם. ויאמר, אמנם ראיתי כי באמנה בני המה. (טז) ויקרבו אליו ויפן וישק להם ויחבק אותם יחדו.
(יז) ורוח הנבואה צלחה על פיהו, ויתמוך ביד ימין לוי, ויפן אל לוי ויואל לברך אותו בראשונה. (יח) ויען ויאמר:

יברכך בראשונה אדון כל העולמים אותך ואת בניך לעולמי עד. (יט) ואלוהים ישים אותך ואת זרעך לכבוד ולתפארת, ואותך ואת זרעך יקריב אליו מכל בשר לשרת לפניו במקדשו. (כ) כמלאכי הפנים וכקדושים כן יהיה זרע בניך לכבוד ולתפארה ולקדושה. (כא) ויגדלם לעולמי עד, ואדונים ונשיאים וגבירים יהיו לכל זרע בני יעקב. (כב) את דבר ה' ידברו באמונה, ומשפטו ישפטו בצדק, ואת דרכי יספרו ליעקב ותורת ישראל. (כג) ברכת ה' נתונה בפיהם למען יברך כל זרעם אותך ידידיה. (כד) ואימך קראה את שמך לוי, וצדקה בקראה לך שם זה, הלוה תלוה לה' וחלק יהיה לך בכל בני יעקב. (כה) שולחנו לך הוא, וממנו תאכל אתה ובניך. שולחנך מלא דשן לדור ודור, ולא יגרע חקך לעולמי עד. (כו) כל משנאיך בדבר יאבדו מפניך, וכל אויביך יכרתו ויאבדו. (כז) מברכיך ברוכים וכל אורריך ארורים.

(כח) וליהודה אמר:

יתן לך ה' כח וגבורה למען תבוס כל משנאיך. (כט) הוה גביר אתה ואחד בניך על בני יעקב, שמך ושם בניך ילך ויפרוץ על על הארץ ועל הערים. (ל) אז ייראו הגוים מפניך, וכל העמים יחתו וכל מתי חלד יחתו. (לא) בך יוושע יעקב, ובך יפדה ישראל. (לב) והיה בשבתך על כסא הכבוד תגדל צדקתך שלום על כל זרע בני ידידיה. (לב) מברכך ברוך, וכל משנאיך ומעניך ואורריך יכרתו ויאבדו מן הארץ ויהיו ארורים.

(לג) ויפן וישב וישקהו ויחבקהו ויעלוז מאוד, כי ראה בני יעקב בן בחירו. (לד) ויצא מעם ברכיו וישתחו לאפיו ארצה, ויברך אותם. ויהי שם אצל יצחק אביו בלילה ההוא, ויאכלו וישתו וייטיבו ליבם. (לה) ויצב את שני בני יעקב אחד מימינו ואחד משמאלו, ותחשב לו לצדקה.

(לז) ויספר יעקב ליצחק אביו בלילה את כל החסד אשר עשה לו ה', ואת אשר הצליח אותו בכל דרכיו ושמר אותו מכל רע. (לח) ויברך יצחק את אלוהי אברהם אביו אשר לא עזב רחמיו וצדקתו מבן יצחק עבדו. (לט) ובבוקר הגיד יעקב ליצחק אביו את הנדר אשר נדר לה', ואת המראה אשר ראה, וכי בנה מזבח והכן הכל לזבח לעשות לפני ה' כאשר נדר, וכי בא לשאת אותו על חמור. (מ) ויאמר יצחק אל יעקב:

לא אוכל ללכת עמך כי זקנתי וכבד ממני הדרך. (מא) לך לך בני בשלום, כי בן מאה ושישים וחמש שנים אנוכי היום, לא אוכל ללכת. (מב) שא נא את אמך ותלך איתך, ואני ידעתי בני כי למעני באת, ויהי היום הזה מבורך אשר בו ראית אותי חי ואנוכי ראיתיך בני גם אתה. (מג) צלח ושלם את הנדר אשר נדרת, ואל תאחר את הדרך, כי נדר שמחה הוא. (מד) ועתה מהרה לשלם אותו, ולרצון יהי לפני קונה הכל אשר נדרת לו את הנדר.

(מה) ויאמר אל רבקה: לכי את עם בנך עם יעקב. ותלך רבקה עם יעקב ודבורה אתה, ותבאנה בית אל. (מו) ויזכור יעקב את הברכה אשר ברך אביו אותו ואת שני בניו לוי ויהודה, וישמח ויברך את אלוהי אבותיו אברהם ויצחק ויאמר: (מז) עתה ידעתי כי תקות עולם לי ולבני לפני אלוהי כל היקום, ונועד הדבר על שניהם ונרשם להם לעדות עולם על לוחות השמים כאשר ברך אותם יצחק.

[לוי מקבל תפקיד כהונה]
(א) וישב בלילה ההוא בבית אל, ויחלום לוי והנה מלאו ידיו וידי בניו לכהונת עולם לכהן לפני אל עליון. (ב) וייקץ משנתו ויברך לה'.
(ג) וישכם יעקב בבוקר בארבעה עשר לחודש הזה, ויעשר מכל. (ד) ובימים ההם הרתה רחל את בנימין בנה, ויפקוד יעקב את בניו ממנו ולמעלה, ויפול חבל ה' על לוי. (ה) וילבש אותו בגדי כהונה וימלא את ידיו. (ו) ובחמישה עשר לחודש הזה הקריב על המזבח ארבעה עשר פרים בני בקר, ועשרים ושמונה אילים, וארבעים ותשעה כבשים, ושישים טלאים ועשרים ותשעה גדיי עיזים לאישה על המזבח ולנדבת רצון לריח ניחוח לה'. (ז) זאת עולת שלמי נדרו אשר נדר לתת את המעשר על מנחתם וניסכיהם. (ח) ויהי כאכול האש אותם, ויקטר עליהם לבונה על האש. (ט) ולקרבן תודה הקריב פרים שניים ואילים ארבעה ושני כבשים בני שנה, ועשרה עגלים וארבע צאן ושני גדיי עיזים. (י) ככה עשה להעלות שבעה ימים, ויאכל שם עם כל בניו ואנשיו בשמחה שבעת ימים. (יא) ויברך ויודה שם לה' אשר הציל אותו מכל רעה ויעש לו את נדרו. (יב) ויעשר מכל בהמה טהורה ויעש אישה, ואת הבהמה אשר איננה טהורה נתן אל לוי בנו, ואת נפש האדם נתן לו. (יג) ויכהן לוי בבית אל לפני יעקב אביו ביתר שאת על עשרת אחיו, ויהי שם לכהן. (יד) ויתן לו יעקב את נדרו, ויתן גם את המעשר השני לה', ויקדש אותו ויהי לו קודש.
(טו) ועל כן נועד לחוק בשמים לתת את המעשר השני לאכול אותו לפני ה' במקום הנבחר לשכן שמו שם שנה בשנה. (טז) ולחוק הזה אין קץ הימין לעולם כתובה החוקה ההיא לעשות אותה שנה שנה, לאכול את המעשר השני לפני ה' במקום הנבחר. (יז) ולא יוותר ממנו מאומה משנה הזאת עד השנה השנית, כי אם בשנתו יאכל הזרע עד תשובת השנה, מימי בכורי השנה תבואת הזרע התירוש והיצהר עד שוב הימים האלה. (יח) וכל הנותר ממנו ישן הוא פיגול יהיה, ובאש ישרף כי טמא הוא. (יט) וככה יאכלוהו יחדיו בבית הקודש ולא יהיה ישן נושן. (כ) וכל מעשר הבקר והצאן קודש לה' ולכהניו יהיו לאכול לפניו מימים ימימה, כי כן נועד על המעשר וחרות על לוחות השמים.

[התגלות ליעקב בבית אל]
(כא) ובלילה השני בשנים ועשרים לחודש הזה הואיל יעקב לבנות את המקום ההוא ולהקיף את הגן חומה ולחנוך אותו ולהקדישהו לעולם לו ולבניו אחריו עד עולם. (כב) וירא אליו אלוהים בלילה, ויברך אותו ויאמר לו: לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. (כג) ויאמר לו עוד:

אנכי ה' אלוהיך קונה שמים וארץ, והפריתי אותך והרביתיך במאוד מאוד, ומלכים מחלציך יצאו, וירדו בכל ובכל מקום מדרך כף רגל אנוש. (כד) ונתתי לזרעך את כל הארץ אשר תחת השמים, ורדו כאוות נפשם בכל העמים, ובכן ימשכו ויקחו להם את כל הארץ וירשו אותה לעולם.

(כה) ויכל לדבר איתו, ויעל מעליו, ויבט יעקב אחריו עד אשר עלה השמימה. (כו) וירא במראה הלילה והנה מלאך יורד מן השמים, ושבעה לוחות בידיו, ויתן אותם אל יעקב ויקרא בהם ויקרא את כל הכתוב עליהם את אשר יקרה לו ולבניו לדורות עולם. (כז) ויראהו את כל הכתוב על הלוחות ויאמר אליו:

לא תבנה את המקום הזה, ולא תעשה מקדש עולמים, ולא ישכון פה כי לא זה המקום. (כח) לך לך אל בית אברהם אביך, ושבה בבית יצחק אביך עד יום מות אביך. (כט) כי במצרים תמות בשלום, ובארץ הזאת תקבר בכבוד בקברות אבותיך אל אברהם ויצחק. (ל) אל תירא, כי כאשר ראית וקראת כן יהיה הכל, וכתוב את כל אשר ראית וקראת.

(לא) ויאמר יעקב: איך אזכור את כל אשר ראיתי וקראתי? ויאמר אליו: הזכר אזכיר לך את כל. ויעל מעליו.

[עצרת]
(לב) וייקץ משנתו ויזכור את כל אשר קרא וראה, ויכתוב את כל הדברים אשר קרא וראה. (לג) ויעצר שם עוד יום אחד, ויזבח בו כימים הראשונים ויקרא לו עצרת. (לד) כי היום ההוא עצרת היה, ולימים הראשונים קרא חג, וככה נראה לו להעשות ונכתב על לוחות השמים. (לה) ולכן צווה לעשות אותו ולהוסיף אותו על שבעת ימי החג, ויקרא שמו עצרת כי הוא יעצור (ישלים) ימי החג על פי מספר ימי השנה.

[מות דבורה ורחל]
(לו) ובליל עשרים ושלושה לחודש הזה מתה דבורה מינקת רבקה. ויקברו אותה מתחת לעיר תחת אלון הנחל, וקרא שם הנחל ההוא נחל דבורה, ושם האלון אלון בכות אשר לדבורה. (לז) ותלך רבקה ותשב הביתה אל יצחק אביו, וישלח לו יעקב בידה איל ועגלים וכבשים לעשות לאביו מטעמים כאשר אהב. (לח) ואחר שילוחי אימו נסע הלאה עד בואו אל הארץ כברת, וישב שם.

[שנת 2143]

(לט) ותלד רחל בן ותקרא שמו בן אוני בהקשותה בלידתה, ואביו קרא לו בנימין, בעשירי לחודש השמיני בשנה הראשונה לשבוע השישי ליובל ההוא. (מ) ותמת רחל שם ותיקבר בארץ אפרתה היא בית לחם. (מא) ויבן יעקב על קבורת רחל מצבה בדרך על קבורתה.

[ראובן שוכב עם בלהה]
(א) ויסע יעקב הלאה וישב צפונה במגדל עדר [אפרתה]. (ב) וילך אל יצחק אביו, הוא ולאה אשתו בראש החודש העשירי. (ג) וירא ראובן את בלהה שפחת רחל פילגש אביו רוחצת במים במקום נסתר, ותחשק נפשו בה, וייסתר בלילה ויבוא באוהל בלהה וימצאה בלילה שוכבת לבדה על מטתה וישנה באהלה. (ד) וישכב אצלה על המיטה, ויגל את ערוותה, ותלפות אותו ותצעק. (ה) ויהי כהכירה אותו כי ראובן הוא, ותיכלם מפניו, ותרף את ידה ממנו ותברח. ותתאבל מאוד על המעשה הזה, ולא הגידה לאיש דבר. (ו) ויהי כבוא יעקב לפקוד אותה, ותאמר אליו, אינני טהורה לך כי אם חללה אני לך, כי ראובן עינה אותי ושכב עימי בלילה כאשר ישנתי באהלי, ולא ידעתי אותו עד אם גילה ערותי ושכב עימדי. ויחר אף יעקב בראובן כי שכב את בלהה וגילה כנף אביו. (ז) ולא קרב יעקב עוד אליה, כי טימא ראובן אותה וגילה כנף אביו לפני כל איש. (ח) כי מעשהו היה רע מאוד, כי תועבה היא לפני ה'.

(ט) על כן כתוב וחרות על לוחות השמים, אשר לא ישכב איש עם אשת אביו ולא יגלה כנף אביו כי תועבה היא. (י) מות יומת האיש הנבל אשר ישכב את אשת אביו, וגם האישה, כי תבל עשו על הארץ. (יא) ולא יהיה כל טמא לפני אלוהינו בתוך העם אשר בחר בו לסגולת מלכים. (יב) ועוד כתוב: ארור שוכב עם אשת אביו כי גילה ערות אביו, ואמרו כל קדושי ה' אמן ואמן. (יג) ואתה משה, צו את בני ישראל ושמרו את הדבר הזה, כי משפט מוות בו, וטמא הוא ואין כפרה לכפר על איש אשר עשה את הרעה הזאת, כי אם בהרוג ובהמית ובסקול ובהכרית אותו מקרב עם אלוהינו. (יד) אף יום אחד לא יחיה על הארץ האיש העושה זאת בישראל, כי פיגול וטמא היא. (טו) ולא יאמרו כי חיה חיה ראובן ונסלח לו אחרי שכבו את פילגש אביו בעוד אישה יעקב אביו חי. (טז) כי אז טרם יצוה המשמרת והמשפט והחוקה עד תומה, להיות חוק עולם לכל אדם. (יז) כי בימיך היה לחוק עת וימים, וחוק עולם לדורות עולם. (יח) ואין קצה לחוק הזה, ואין סליחה לעוון כזה, כי אם היכרת יכרתו שניהם יחדו מקרב העם ביום עשותם זאת יומתו.
(יט) ואתה משה כתוב זאת לישראל לשמור ולעשות על פי הדבר הזה, ולא יעשו חטא משפט מוות, כי ה' אלוהינו הוא שופט אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד. (כ) ואמור להם את החוקה הזאת למען ישמעו ויזהרו וישמרו לנפשותם, ולא יאבדו ולא יכרתו מן הארץ. (כא) כי טמא ותועבה ונכתם וחלל כל עושה זאת על הארץ לפני אלוהינו. (כב) ואין חטא גדול על הארץ מהזנות אשר הם זונים, כי ישראל עם קדוש לה', ועם נחלה לאלוהיו, ועם ממלכת כהנים וסגולה. (כג) ולא ימצא ולא יראה איש טמא כזה בתוך העם הקדוש.

[שנת 2145]

(כד) ובשנה השלישית לשבוע השישי ההוא יצאו יעקב וכל בניו וישבו בבית אברהם עם יצחק אביו ורבקה אימו.
(כה) ואלה שמות בני יעקב: בכורו ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון בני לאה. (כו) ובני רחל יוסף ובנימין. (כז) ובני בלהה דן ונפתלי ובני זילפה גד ואשר ודינה בת לאה בת יחידה ליעקב. (כח) וילכו וישתחוו לפני יצחק ורבקה. ויהי כראותם אותם ויברכו את יעקב ואת כל בניו. (כט) וישמח יצחק מאוד כי ראה את בני יעקב בנו הקטן ויברכם.

[מלכי האמורי נלחמים ביעקב] [שנת 2148]
(א) ובשנה השישית לשבוע הזה ליובל הארבעים וארבעה שלח יעקב את בניו לשמור את צאנו ועבדיו איתם בשדה שכם. (ב) ויאספו עליהם שבעת מלכי האמורי להכותם נפש, בהחבאם תחת השיחים ולקחת את מקניהם. (ג) ונשיהם ויעקב ולוי ויהודה ויוסף ישבו בבית יצחק אביהם, כי רוחו נעצב ולא נתן אותם ללכת, ובנימין הקטן נשאר את אביו. (ד) ויבואו מלכי תפה ואריזה ושרגן ושילו וגיץ ומלך בית חורון ומניזכיר וכל היושבים על ההר ההוא היושבים ביערי ארץ כנען. (ה) ויוגד ליעקב לאמור, מלכי האמורי כיתרו את בניך ואת מקניהם שבו ויבוזו. (ו) ויקם מביתו הוא ושלושת בניו וכל נערי אביו ונעריו, ויצא לקראתם שמונה מאות איש תופשי חרב. (ז) ויכו אותם בשדה שכם, וירדפו אחרי הנסים, ויהרגו את אריזה ואת תפה ואת שרגן ואת אמניסקינו ואת גגניז. (ח) ויאסוף את מקנהו, ותעז ידו עליהם וישם מס עליהם לתת לו את פרי אדמתם. (ט) ויבנו את רובל ואת תמנת חרס. (י) וישב בשלום, ויכרות להם ברית ויהיו לו לעבדים עד רדתו עם בניו מצרימה.

[מכירת יוסף] [שנת 2149]

(יא) ובשנה השביעית לשבוע ההוא שלח את יוסף לראות את שלום אחיו מביתו שכמה. (יב) וימצאם בארץ דותן, ויארבו לו ויתנכלו אותו להמיתו. (יג) ויהי בהנחמם על מחשבתם וימכרוהו לאורחות ישמעאלים. (יד) ויורידו אותו מצרימה וימכרוהו לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים כהן און. (טו) וישחטו בני יעקב שעיר עזים ויטבלו את כותנת יוסף בדמו, וישלחו אותה אל יעקב בעשירי לחודש השביעי. (טז) ויביאו אותה אליו, ויאחזהו השבץ בהתאבלו על מותו, ויאמר חיה רעה אכלה את יוסף. (יז) וכל אנשי ביתו היו איתו ביום ההוא, ותתפעם רוחם ויתאבלו עימו כל היום. (יח) ויקומו בניו וביתו לנחמו, וימאן להתנחם על בנו. (יט) וביום ההוא שמעה בלהה כי אבד יוסף, ותמת באבלה עליו בהיותה בקרפטיפה. (כ) וגם דינה בתו מתה אחרי אבוד יוסף. האבל המשולש הזה קרה את ישראל בחודש אחד.
(כא) ויקברו את בלהה לעומת קבורת רחל וגם את דינה בתו קברו שמה. (כב) ויתאבל על יוסף שנה אחת, ולא הסיר מעליו את האבל, ויאמר כי ארד אל יוסף אבל שאולה.

(כג) לכן נועד בקרב בני ישראל להתאבל ביום העשירי לחודש השביעי ביום אשר הגיע שמע אבל יוסף אל יעקב אביו. (כד) לבקש בו כפרה בשעיר עזים בעשור לחודש השביעי אחת בשנה על חטאתם, כי הפכו את רחמי אביהם לאבל על יוסף בנו. (כה) וביום הזה נועד להם להתאבל בו על חטאתיהם ועל כל פשעיהם ועל עוונותם, להטהר ביום הזה אחת בשנה.

(כו) ויהי כאשר אבד יוסף, ויקחו בני יעקב להם נשים. (כז) שם אשת ראובן עדה, שם אשת שמעון עדיבה הכנענית. (כח) שם אשת לוי מילכה, מבנות ארם מזרע בני תרח, שם אשת יהודה בת שוע הכנענית. (כט) שם אשת יששכר חיזקה, שם אשת דן עגלה. (ל) שם אשת זבולון ניאימן, שם אשת נפתלי רזוה מארם נהרים. (לא) שם אשת גד מעכה, שם אשת אשר יונה. (לב) שם אשת יוסף אסנת המצרית, שם אשת בנימין יסכה. (ףף) וישב שמעון ויקח לו אשה שניה מארם נהרים כאחיו.

[מות רבקה] [שנת 2157]
(א) ובשנה הראשונה לשבוע הראשון ליובל החמישה וארבעים קראה רבקה לבנה ליעקב ותצוהו על אביו ועל אחיו לכבד אותם כל ימי חייו. (ב) ויאמר:

הנני לעשות ככל אשר ציויתני, כי לכבוד ולהדר יהיה לי הדבר הזה, וצדקה לפני ה' בכבדי אותם. (ג) וגם ידעת מיום הולדי עד היום הזה את כל מעשי ואת כל מורשי לבבי, כי יצר מחשבתי רק טוב להם כל היום. (ד) ואיך אחדל איפה מעשות את אשר ציויתני לכבד את אבי ואת אחי, אמרי נא לי אמי אי זו הרעה אשר הראיתיך, כי בשגם רחוק אני ממנו ושלום בינינו.

(ה) ותאמר אליו:

בני, מעודי לא ראיתי כל תהפוכות כי אם צדקה, ואמורה לך בני כי בשנה הזאת אמות. (ו) כי ראיתי בחלומי את יום מותי, כי לא אחיה יותר ממאה וחמישים שנה, והנה מלאתי את כל ימי חיי אשר לי.

(ז) ויצחק יעקב על דברי אמו באמור אליו אמו כי מות תמות בעודנה יושבת לעומתו בעצם תומה ולא נס לחה. (ח) כי באה ויצאה, וראתה ושיניה היו טובים, וכל מחלה לא נגעה בה בכל ימי חייה. (ט) ויאמר יעקב אליה: באשרי אמי, אם ידמו חיי לאורך ימיך ואעמוד בעצם תומי כמוך, לא מות תמותי, כי חינם תדברי איתי על דבר מותך.

(י) ותבוא אל יצחק ותאמר אליו:

שאלה אנוכי שואלת ממך, השבע את עשו לבל יעשה ליעקב כל רע ולא ישטמהו לעולם. (יא) כי אתה ידעת את יצר מחשבות עשו, כי פרא הוא מנעוריו, ואין חנינה בקרבו, כי מתנחם הוא להרגו אחרי מותך. (יב) וגם ידעת את כל אשר עשה כל הימים למן היום אשר הלך יעקב אחיו חרנה ועד היום הזה. (יג) את אשר עזב אותנו בכל לבבו, וירע לעשות לנו, את אשר משך ולקח לו את מקניך ואת כל רכושך גזל ממך על פניך. (יד) וכאשר התחננו אליו ושאלנו את אשר לנו עשה, כאילו נכמרו רחמיו עלינו. (טו) וליבו רע עליך על אשר ברכת את בנך החסיד והישר את יעקב, כי אין כל רע בקרבו רק טוב כל היום. (טז) ומעת שובו מחרן עד היום הזה לא עשק אותנו דבר כל מאומה, כי אם הכל בוא יבוא אלינו בעתו ובלי חשך. (יז) ושמח ישמח בכל לבבו אם נקח מידו דבר, ויברך אותנו, ולא נפרד מעימנו מעת בואו מחרן עד היום הזה (יח) והוא יושב תמיד אצלנו בבית בכבדו אותנו.

(יט) ויאמר יצחק אליה:

גם אנוכי יודע ורואה מעשה יעקב לנו, כי יכבד אותנו בכל. (כ) אהבתי לפנים את עשו מיעקב באשר נולד ראשון, ועתה אוהב אני את יעקב מעשו, כי הרע מעשהו מאוד ואין לו צדקה. (כא) כי כל דרכיו עוול וחמס ואין בו צדקה. (כב) וגם ליבי סחרחר עתה בגלל כל מעלליו, ולא ייטב לו ולזרעו כי אם יאבדו מן הארץ ויכרתו מתחת השמים. (כג) כי עזב את אלוהי אברהם, והלך אחרי נשיו אחר הטומאה וזנותם הוא ובניו. (כד) ואת תאמרי אלי כי השבע אשביע אותו לבלתי המית את יעקב, וגם כי נשבע הלא כמוהו כאין, ולא יעשה טוב כי אם רע. (כה) וכי יחפוץ להמית את יעקב אחיו, הנתן ינתן ביד יעקב ולא ימלט מידו, כי נפול יפול בידו. (כו) ואת אל תיראי בעבוד יעקב, כי שומר יעקב הוא אביר וברוך ומהולל משומר עשיו.

(כז) ותשלח רבקה ותקרא לעשו, ויבוא אליה ותאמר אליו:

שאלה אנוכי שואלת מעמך בני, והואיל נא לעשות את אשר אומר אליך בני.

(כח) ויאמר:

הנני לעשות את כל אשר תאמרי אלי ולא אמנע את שאלתך.

(כט) ותאמר אליו:

הנני שואלת מעמך כי במותי תשאני ותקברני אל שרה אם אביך. (ל) וכי תאהבו איש את אחיו אתה ויעקב אחיך, ולא יחשוב איש רעה על אחיו כי אם באהבה יחיו יחדו. (לא) למען תצליחו בני ותכבדו על הארץ, ולא ישמח אויב עליכם, ומצאתם רחמים בעיני כל אוהביכם.

(לב) ויאמר:

הנני לעשות את כל אשר אמרת אלי, ובמותך אקבור אותך אל שרה אם אבי באהבתך את עצמותיה כי תהיינה אצל עצמותיך. (לג) וגם את יעקב אחי אוהב מכל בשר, אין לי אח על כל הארץ מלבדו. (לד) ולא אגדיל לעשות באהבתי אותו, כי אחי הוא, ושנינו יחד נזרענו בבטנך ויחדו יצאנו מרחמך. (לה) ואם לא אוהב את אחי את מי אוהב? ואבקשה ממך גם אני כי תצוי את יעקב עלי ועל בני, כאשר ידעתי כי מלוך ימלוך עלי ועל בני. (לו) כי ביום אשר ברך אבי אותו, שם אותו לגביר ואותי לעבד. (לז) ונשבעתי לך כי אאהב אותו, ולא אחרוש עליו רעה כל ימי חיי בלתי אך טוב.

(לח) וישבע לה על כל הדבר הזה. (לט) ותקרא את יעקב לעיני עשא ותצוהו על פי הדברים אשר דברה אל עשו. (מ) ויאמר:

הנני לעשות רצונך בערוב נפשי, כי לא יצא כל רע ממני ומבני על עשו אחי, ורק אהבה תקדמהו.

(מא) ויאכלו וישתו היא ובניה בלילה ההוא.
(מב) ויקברו אותה שני בניה עשו ויעקב אל המערה אצל שרה אם אביהם.

[צוואת יצחק ומותו] [שנת 2162]

(א) ובשנה השישית לשבוע ההוא קרא יצחק לשני בניו עשו ויעקב, ויבואו אליו ויאמר אליהם:

בני אנכי הולך בדרך אבותי, אל מעון הנצח אשר שם אבותי. (ב) קברו אותי אל אברהם אבי במערת המכפלה על שדה עפרון החתי, אשר קנה אברהם לאחוזת קבר שמה תקברוני. (ג) וזאת אצוה אתכם בני, עשו צדקה ומשפט בארץ למען יביא ה' עליכם את כל אשר דיבר לעשות לאברהם ולזרעו. (ד) ואהבו איש את אחיו בני, כאשר יאהב איש לרעהו כמוהו. (ה) ועל האלילים אצוה אתכם, כי תשליכום ותשנאו ולא תאהבו אותם, כי מוקש המה אל העובדים אותם ואל המשתחוים להם. (ו) זכרו בני את ה' אלהי אברהם אביכם, וכאשר גם אנכי אחריו כבדתי אותו ועבדתי אותו באמת. (ז) למען ישיש עליכם להרבות אתכם ולהפרות את זרעכם, למען ירבה אתכם ככוכבי השמים לרוב, ויטע אתכם על הארץ, וכל צמח צדקה אשר לא ינתש בכל דורות עולם. (ח) ועתה אשביעכם בשבועה גדולה, כי אין שבועה גדולה מהישבע בשם המבורך והמכובד והגדול אשר עשה שמים וארץ וכל היקום. (ט) כי תיראו אותו ותכבדוהו, וכי תאהבו איש את אחיו ברחמים ובאמת, ולא יחרוש איש רעה על אחיו מעתה ועד עולם, כל ימי חייכם, למען תצליחו בכל מעשיכם ולא תאבדו. (י) ואיש מכם כי יעשה רעה לאחיו, ידע תדעו מעתה כי כל העושה רע לאחיו יפול בידו ויכרת מארץ החיים, וגם זרעו יאבד מתחת השמים. (יא) וביום קללה וחמס ישרף באש לוהטת אוכלת, כאשר שרף את סדום, גם את ארצו ועירו וכל אשר לו. (יב) וימחה מספר המוסר אשר לבני אדם, ולא יכתב בספר החיים. (יג) כי אם יאבד וירד לדראון עולם, למען יתחדש משפטם תמיד בשנאה ובקללה ובאף ובעוני ובחמה ובמכות ובמחלה עד עולם. (יד) הגדתי לכם והעידותי בכם בני את המשפט, אשר בוא יבוא על האיש אשר יחשוב רעת אחיו בלבבו.

(טו) ויחלק את כל רכושו בין שניהם ביום ההוא, ויבכר את הנולד ראשון, ואת המגדל ואת כל סביבותיו ואת כל אשר רכש אברהם בבאר שבע. (טז) ויאמר: היתרון הזה יהיה אל הנולד ראשון. ויאמר עשו: אנכי מכרתי ונתתי בכורתי ליעקב, ינתן ליעקב ולא אוסיף דַבֵּר אליו עוד בדבר הזה כי כן נהיה.
(יז) ויאמר יצחק: תנוח עליכם בני הברכה, ועל זרעכם ביום הזה, כי שקטתם ולא העכרתם אותי על דבר הבכורה, ולא תעשו נבלה בעבורה. (יח) אלוהים עליון יברך את האיש העושה צדקה, אותו ואת זרעו עד עולם.
(יט) ויכל לצוות ולברך אותם, ויאכלו וישתו יחד לפניו, וישמח כי נרצו איש אל אחיו, ויצאו מאתו וינוחו ביום ההוא ויישנו.
(כ) וישן יצחק ביום ההוא על מטתו מלא שמחה, ויישן שנת עולם, וימת בן מאת שנה ושמונים שנה, במלאת לו עשרים וחמשה שבעים וחמש שנים. (כא) ויקברו אותו שני בניו עשו ויעקב. וילך עשו ארצה אדום אל הר שעיר וישב שם. (כב) ויעקב ישב בהר חברון במגדל ארץ, מגורי אברהם אביו, ויכבד את ה' בכל לבבו ועל פי מצותו. [.......]

[מות לאה] [שנת 2167]
(כג) ותמת לאה אשתו בשנה הרביעית לשבוע השני ליובל הארבעים וחמשה, ויקבור אותה אל מערת המכפלה אצל רבקה אמו, משמאל לקברת שרה אם אביו. (כד) ויבואו כל בניה ובניו לבכות אתו את לאה אשתו ולנחמו עליה, כי התאבל עליה, כי הוסיף לאהוב אותה מאוד אחרי מות רחל אחותה. (כה) כי היתה חסידה וישרה בכל דרכיה, וכבדה את יעקב, ובכל ימי היותה עמו בחיים לא שמע גערה מפיה, כי היתה שוקטת ושלווה וישרה ומאושרת. (כו) ויזכור את מעשיה אשר עשתה בחייה, ויספוד לה מאוד, כי אהב אותה במאוד מאוד בכל לבבו ובכל נפשו.
[בני עשיו נלחמים ביעקב]
(א) ויהי אחרי מות יצחק אבי יעקב ועשו, וישמעו בני עשו כי ביכר יצחק את יעקב בנו הקטן ויחר להם מאוד. (ב) ויריבו עם אביהם לאמור מדוע ביכר אביך את יעקב הצעיר על פניך ואתה הבכור.
(ג) ויאמר אליהם:

עקב אשר מכרתי את בכורתי ליעקב במעט נזיד עדשים. (ד) ביום אשר שלח אבי אותי לצוד ולתפוש ציד ולהביא לו כי יאכל ויברך אותי בא במרמה ויבא לאבי לאכול ולשתות ויברך אותו אבי ואותי נתן תחת ידו. (ה) ועתה השביענו אבינו אותי ואותו כי לא נעשה רעה איש לאחיו ולא נשחית את דרכינו.

(ו) ויאמרו אליו:

לא נשמע בקולך להיות אתו בשלום, כי חזקים אנחנו ממנו ועליו נתגבר. (ז) הבה נצא לקראתו ונהרגהו ונכחידה את בניו, ואם אינך יוצא אתנו נעשה גם לך רעה. (ח) ועתה לו שמענו נבחר לנו בארם ובפלשת ובמואב ובעמון אנשי חיל חלוצי צבא, ונצא לקראתו ונלחמה בו ונכרתנו מן הארץ בטרם יעשה חיל.

(ט) ויאמר אליהם אביהם לא תצאו ולא תלחמו בו, פן תפלו לפניו.
(י) ויאמרו אליו הזה משפטך מנעוריך עד היום הזה, כי תטה צוארך תחת עולו לא נשמע לדבר הזה.
(יא) וישלחו אל ארם ואל עדורם רֵע אביהם, וישכרו מהם אלף אנשי מלחמה ובחירי חיל. (יב) ויבואו אליהם ממואב ומבני עמון השכירים אלף בחירים, ומפלשתים אלף בחירי חיל, ומאדום והחורים אלף בחירי מלחמה, ובמן החתים גיבורי מלחמה.
(יג) ויאמרו אל אביהם: צא אתה לפניהם פן נמיתך. וימלא אף וחמה בראותו כי בניו מאלצים אותו לצאת לפניהם להלחם ביעקב אחיו. (יד) וישוב ויזכור את כל הרעה הטמונה בליבו על יעקב אחיו, ולא זכר את השבועה אשר נשבע לאביו ולאמו אם יעשה כל רע ליעקב אחיו כל ימי חייו. (טו) ויעקב לא ידע מאומה מכל הדברים האלה כי יצאו בחרב לקראתו, והוא מתאבל על לאה אשתו, עד אשר הקריבו לבוא אל המגדל לקראתו ארבעה אלפים אנשים חלוצי צבא גיבורי מלחמה בחירי חיל.
(טז) ואנשי חברון שלחו אליו לאמור: הנה אחיך יצא לקראתך להלחם בך, ועמו ארבעה אלפים איש חגורי חרב ותופשי מגן ונושאי כלי מלחמה. (יג) באהבתם את יעקב מעשו הגידו לו את הדבר הזה, כי היה יעקב איש רחמים ורב חסד מעשו. (יח) ולא האמין יעקב לדבר הזה עד אשר הקריבו אל יד המגדל.
(יט) ויתיצב על המגדל, וידבר את עשו אחיו ויאמר: הלנחם אותי באת הלום, הבאת אלי על דבר אשתי אשר מתה עלי? (כ) הזאת השבועה אשר נשבעת פעמיים לאבותיך לפני מותם? הפרת את השבועה, ובהשבעך לאביך חרצת משפטך.
(כא) ויען עשו ויאמר אליו:

מעולם לא ישבע בבני אדם ובחיות הארץ שבועת אמונת אומן לעד, כי אם בעצם היום ההוא יעשו רעה איש לאחיו, ומבקש שונא את נפש שונאו. (כב) וגם אתה אך שנוא תשנא אותי ואת בני עד עולם, ואין להקים אהבת אחים אתך. (כג) שמע נא את דברי אלה אשר אנכי דובר באזניך, אם אהפוך עור החזיר ומסמרות שערו לצמר, ואם יצמחו קרנים על ראשו כקרני השעירים, אז אכרת לך ברית אהבת אחים. (כד) ואם יפרד השד מן האם, כי לא היית אח לי. ואם ישלימו הזאבים עם הכבשים לבל יאכלו ויטרפו אותם, ואם יתנו את לבבם להיטיב איש לאחיהו - אז יבוא בלבי שלום לך. (כה) ואם יהי האריה רע לפר, ועול אחד יעלה על צואר שניהם, ויחדו יחרשו - אז אעשה לך שלום. (כו) ואם ילבינו העורבים כאווז - או אז אדע כי אוהב אותך וברית שלומי עמך. (כז) הכרת תכרת ובניך יכרתו ואין שלום לך.

(כח) וירא יעקב בעת ההיא כי הרע את מחשבתו אליו ובכל נפשו יבקש להמיתו, וכי בא כחזיר מיער הבא אל הרומח הדוקר אותו ולא יסוג אחור ממנה. (כט) ויאמר אל אנשיו ואל עבדיו להתגרות בו ובכל מרעיו מלחמה.

(א) ואחרי כן דבר יהודה את יעקב אביו ויאמר אליו: אבי, דרך נא קשתך ושלח חצך והפילה את השונא ארצה והמיתה את האויב. (ב) התאזר בכוחך אתה, כי אין את נפשנו להמית את אחיך, והוא אצלך ועמך הוא לכבוד אצלנו.
(ג) וימהר יעקב וידרוך את קשתו וישלך חיצו, ויפל את עשו אחיו ארצה וימיתהו. (ד) ויוסף וישלח חיצו, ויך את אדרון האדומי בדד חזהו השמאלי, ויגרשהו וימיתהו. (ה) אחר כן הבקיעו בני יעקב עם עבדיהם ויחלקו על ארבע פאות המגדל. (ו) לפניהם הלך יהודה עם נפתלי וגד וחמישים נערים על פאת המגדל הצפונית, וימיתו את כל אשר מצאו לנגדם, ולא נמלט מהם איש גם אחד. (ז) ולוי ודן ואשר הבקיעו מפאת המגדל המזרחית, ועמהם חמישים איש, וימיתו את אנשי חיל המואבים והעמונים. (ח) וראובן עם יששכר וזבולון פרצו לפאת המגדל הדרומית עם חמישים איש, וימיתו את לוחמי הפלשתים. (ט) ושמעון ובנימין וחנוך בן ראובן פרצו לפאת המגדל המערבית עם חמישים איש, וימיתו מן האדומים והחורים שלוש מאות איש גיבורי חיל ושבע מאות איש נמלטו. (י) וארבעת בני עשו נסו עמהם, ויעזבו את אביהם מת, כאשר כרע נפל על הגבעה אשר לעדורים.
(יא) וירדפו בני יעקב אחריהם עד הר שעיר, ויעקב קבר את אחיו על הגבעה אשר לעדורים וישב אל בינו. (יב) ובני יעקב לחצו את בני עשו על הר שעיר, ויטו את צוארם להיות לבני יעקב לעבדים.
(יג) וישלחו אל אביהם אם יעשו שלום להם או ימיתו אותם, ויאמר יעקב לבניו לעשות שלום. (יד) ויעשו להם שלום, וישימו עליהם עול עבדים לשלם ליעקב ובניו מס בכל שנה ושנה. (טו) וישלמו מס ליעקב כל הימים עד יום רדתו מצרימה. ולא נחלצו בני עשיו מעול העבדות אשר שמו עליהם שנים עשר בני יעקב עד היום הזה.
(טז) ואלה המלכים אשר מלכו באדום לפני מלוך מלך לבני ישראל עד היום הזה בארץ אדום. (יז) וימלוך באדום בלק בן בעור ושם עירו דנהבה. (יח) וימת בלק וימלוך תחתיו יובב בן זרח מבצרה. (יט) וימלוך תחתיו הדד בן ברד המכה את מדין בשדה מואב ושם עירו עוית. (כ) וימת הדד וימלוך תחתיו שלמן מן עמלק. (כא) וימת שלמן וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר. (כב) וימות שאול וימלוך תחתיו בעל אמון בן עכבור. (כג) וימת בעל אמון בן עכבור וימלוך תחתיו הדד ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב. (כד) אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום.

[יוסף במצרים]
(א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. (ב) אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה בהורידם אותו מצרימה, ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים, ויפקד את יוסף על כל ביתו, ויהי ברכת ה' בבית המצרי בגלל יוסף, וכל אשר עשה הצליח ה' בידו. (ד) ויעזוב המצרי את כל אשר לפניו ביד יוסף, כי ראה כי ה' איתו וכל אשר עשה הצליח בידו. ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה.
(ה) ותשא אשת אדוניו את עיניה ותרא את יוסף, ותחשק בו ותבקשהו לשכב אצלה. (ו) והוא לא נתן לה את נפשו, ויזכור את ה' ואת הדברים אשר קרא יעקב אביו בדברי אברהם. (ז) לבל ינאף איש את אשה בעולת בעל, ומשפט מוות נועד לעוון כזה בשמים לפני אל עליון. (ח) ונכתב לו החטא בספרים אשר לפני ה' לעולמי עד. ויזכור יוסף את הדברים האלה, ולא אבה לשכב אצלה. (ט) ותבקשהו שנה תמימה, וימאן לשמוע אליה, ותחבקהו ותתפשהו בבית ללחוץ אותו לשכב אצלה ותסגור דלת הבית (י) וישמט מידה ויעזוב בגדו בידה, ויפרוץ את המנעול וינס מפניה ויצא החוצה.
(יא) ויהי כראות האשה ההיא כי לא יאבה לשכב אצלה, ותבאישהו באדוניו לאמר. (יב) עבדך העברי אשר אהבת, חפץ לענות אותי לשכב עמי, ויהי כהרימי קולי וינס ויעזוב בגדו בידי כאשר תפשתי אותו ויפרוץ את המנעול.
(יג) וירא המצרי את בגד יוסף, וגם את המנעול אשר נפרץ, וישמע את דברי אשתו, ויתן את יוסף אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים, ויהי שם בבית הסוהר.
(יד) ויתן ה' חן יוסף בעיני שר בית הסוהר, ורחמים לפניו, כי ראה כי ה' איתו וכל אשר עשה הצליח בידו. (טו) ויעזוב כל בידו, ואין שר בית הסהר רואה את כל מאומה, כי כל אשר עשה יוסף גמר ה' ויהי שם שנתים.
(טז) ובימים ההם קצף פרעה מלך מצרים על שני סריסיו, על שר המשקים ועל שר האופים. (יז) ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים, אל בית הסוהר אשר יוסף אסור שם. (יח) ויפקד שר בית הסוהר את יוסף איתם לשרת אותם, וישרת לפניהם. (יט) ויחלמו חלום שניהם, שר המשקים ושר האופים. ויספרו אותו ליוסף, וכאשר פתר להם כן היה להם. (כ) את שר המשקים השיב פרעה על כנו, ואת שר האופים המית כאשר פתר להם. (כא) ושר המשקים שכח את יוסף בבית הסוהר, אף כי הודיע אותו את אשר יהיה לו, ולא זכר להגיד את הדבר לפרעה כאשר אמר לו יוסף וישכחהו.

[חלומות פרעה]
(א) ובימים ההם חלם פרעה שני חלומות בלילה אחד על רעב אשר יבוא על כל הארץ. (ב) וייקץ משנתו, ויקרא את כל פותרי חלום אשר במצרים ואת החרטומים, ויספר להם את שני חלומותיו, ולא יכלו לדעת מאומה. (ג) אחרי כן זכר שר המשקים את יוסף, וידבר עליו אל המלך. (ד) וישלח ויקחהו מבית הסוהר, ויספר לפניו את שני חלומותיו. (ה) ויאמר לפני פרעה שני החלומות אחד הוא. (ו) ויאמר אליו, שבע שנים באות שובע גדול בכל מצרים, וקמו אחריהן שבע שני רעב אשר לא היה כמוהו על כל הארץ. (ז) עתה הפקד פרעה בכל ארץ מצרים אוצרות בר, ויקבצו בהם אוכל מעיר לעיר בשני השבע, והיה האוכל לפיקדון לשבע שני הרעב כי כבד הוא מאוד.
(ח) ויתן ה' ליוסף חסד ורחמים לפני עיני פרעה, ויאמר פרעה אל עבדיו לא נמצא איש חכם ונבון כמוהו כי רוח אלוהים עמו. (ט) ויתן אותו למשנה על כל מלכותו, וישימהו לאדון על כל מצרים. (י) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, וילבש אותו בגד בוץ, וישם לו רביד זהב על צוארו, ויקראו לפניו אל אל ואברך. (יא) וישם טבעת על ידו, וישימהו לאדון על כל ביתו, ויגדילהו ויאמר אליו רק הכסא אגדל ממך.
(יב) ויהי יוסף אדון על כל ארץ מצרים ויאהבו אותו כל שרי פרעה וכל עבדיו וכל עושי המלאכה אשר למלך. (יג) כי במישרים התהלך, ולא גבה לבו ולא רם רוחו, ולא נשא פנים ולא לקח שוחד, כי אם במישרים שפט את כל עמי הארץ. (יד) וממשלת הארץ היתה טובה לפני פרעה בגלל יוסף, כי היה ה' עמו, ויתן לו חסד ורחמים לכל דורו לפני כל יודעיו ושומעי שימעו. (טו) ומלכות פרעה היתה כמשפט, אין צר ואין מרע בקרבה. (טז) ויקרא המלך שם יוסף צפנת פענח, ויתן ליוסף את בת פוטיפרע לאשה בת הזובח מעיר און שר הטבחים.
(יז) וביום עמוד יוסף אצל פרעה היה בן שלושים שנה בעומדו לפני פרעה, ובשנה ההיא מת יצחק. (יח) ויהי כאשר אמר יוסף בפתרון חלומו כן היה, ותבואנה שבע שני שובע על כל הארץ מצרים למידה אחת אלף ושמונה מאות מידות. (יט) ויקבוץ יוסף אוכל מעיר לעיר עד אשר מלאו בר, עד כי חדל לספור ולמוד אותו מרוב.

[יהודה ותמר] [שנת 2165]
(א) וביובל (החמשה וארבעים) בשבוע השני בשנה השנית לקח יהודה לער בכורו אשה מבנות ארם ושמה תמר. (ב) והוא שנא אותה ולא שכב אצלה, כי היתה אמו מבנות כנען ויחפץ לקחת לו אשה ממשפחת אמו, אך יהודה אביו לא נתנו לעשות כן. (ג) ויהי בכורו זה רע וימיתהו ה'.
(ד) ויאמר יהודה לאונן בנו בוא אל אשת אחיך ויבם אותה. (ה) וידע אונן כי לא לו, רק לאחיו יהיה הזרע, ויבוא אל אשת אחיו וישפוך זרעו ארצה. (ו) וירע הדבר בעיני ה' וימת אותו.
(ז) ויאמר יהודה לתמר כלתו, שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני ואתן אותך לו לאישה. (ח) ויגדל, אך בת שוע אשת יהודה לא חפצה כי שלה בנה יקח אותה לו לאשה. (ט) ותמות בת שוע אשת יהודה בשנה החמישית לשבוע ההוא, ובשנה השישית עלה יהודה לגוז צאנו תמנתה.
(י) ותסר [תמר] בגדי אלמנות מעליה, ותכס בצעיף, ותעד עדיה, ותשב על יד השער על דרך תמנתה. (יא) ויעבור יהודה וימצא אותה, ויחשבה לזונה.
ויאמר אליה: אבוא אליך.
(יב) ותאמר: בוא. ויבוא,
ותאמר: הבה לי אתנני.
ויאמר: אין מאומה בידי, בלתי אם טבעתי על האצבע ונזם אזני ומטי אשר בידי.
(יג) ותאמר אליו: תנה אותם לי עד שולחך לי אתנני.
ויאמר אליה: אנוכי אשלח לך גדי עיזים. ויתן אותם לה.
(יד) ותהר לו, וילך יהודה אל צאנו והיא שבה אל בית אביה.
(טו) וישלח יהודה ביד רועה מעדולם גדי עיזים ולא מצאה. (טז) וישאל את אנשי המקום לאמור איה הקדשה אשר היתה בזה? ויאמרו אליו: אין קדשה אתנו. (יז) וישוב ויגד לו כי לא מצאה. ויאמר אליו, שאלתי את אנשי המקום ואמרו אלי אין קדשה בזה. (יח) ויאמר קומה ונלכה פן נהיה לבוז.

(יט) ויהי כמשלוש חודשים ידעה כי הרה היא, ויגידו ליהודה לאמור, הנה תמר כלתך הרה לזנונים. (כ) וילך יהודה אל בית אביה ויאמר אל אביה ואמה ואל אחיה, הוציאוה ותישרף כי טומאה עשתה בישראל.
(כא) ויהי כהוציאם אותה לשריפה, ותשלח אל חמיה את הטבעת ואת הנזם ואת המטה לאמור, הכר נא למי אלה כי לו אנוכי הרה. (כב) ויכר יהודה ויאמר, צדקה תמר ממני, ולא שרפו אותה, ועל כן לא נתנה לשלה ולא קרב עוד אליה.
(כג) ואחר כן ילדה שני בנים, את פרץ ואת זרח, בשנה השביעית לשבוע השני ההוא, ואז כלו שבע שני השובע אשר אמר יוסף לפרעה.
(כד) וידע יהודה כי רע המעשה אשר עשה, כי שכב את כלתו, וירע בעיניו, וידע כי חטא ואשם כי גילה את כנף בנו. (כה) ויואל להתאבל ולהתחנן אל ה' על אשמו, ויאמר לו בחלום כי נסלח לו עקב אשר העתיר להתחנן והתאבל, ולא יסף לחטוא. (כו) ונסלח לו על אשר שב מחטאו ובכסלו כי גדול העוון לפני אלוהינו.
(כז) איש איש העושה זאת וכל איש אשר ישכב עם חותנתו באש ישרף והיה לאכול. (כח) כי טומאה ותבל בם באש ישרפו.
(כט) וגם אתה צו את בני ישראל, ולא יהיה טומאה בתוכם, כי כל השוכב את כלתו ואת חותנתו נבלה עשה. (ל) באש ישרפו את האיש השוכב עימה, וגם את האישה, למען ישיב אפו ומשפטו מישראל. (לא) וליהודה אמרנו אם אמנם שני בניו גרעו עונה, הוקם זרעו לדור אחר ולא יכרת. (לב) כי בתום לבבו הלך ויחפוץ בעונש על פי משפט אברהם אשר צוה את בניו חפץ יהודה לשרוף אותה באש.

[יוסף ואחיו] [שנת 2171]

(א) ובשנה הראשונה לשבוע השלישי ליובל [הארבעים וחמשה] החלה הבצורת לבוא בארץ ולא ניתך גשם על האדמה כי לא ירד מאומה, והאדמה יבשה. (ב) ורק בארץ מצרים היה אוכל, כי קיבץ יוסף למען יוכל תת להם אוכל. (ג) ויקבץ יוסף בשבע שני השובע את הזרע בארץ וישמור אותו. (ד) ויבואו המצרים אל יוסף לשבור להם אוכל, ויפתח את האוצרות אשר היה שם הבר משנה הראשונה, וימכור אותו לאנשי הארץ בזהב.
(ה) וישמע יעקב כי יש שבר במצרים, וישלח את בניו לרדת מצרימה לשבור בר, ואת בנימין לא שלח. (ו) ויבואו בתוך הבאים, ויכר יוסף אותם והם לא ידעוהו. (ז) וידבר אתם וישאל אותם ויאמר אליהם: הלא מרגלים אתם, באים לראות את ערוות הארץ. (ח) ויאסוף אותם אל משמר, ואחר כן הוציאם, ויקח מאתם את שמעון לבדו ואת תשעת אחיו שלח. (ט) וימלא את אמתחותיהם בר, ואת זהבם שם בשקיהם בלי ידעו מזה דבר. (י) ויצו אותם להביא את אחיהם הקטן, באמרם אליו כי אביהם ואחיהם הקטן עודם חיים.
(יא) ויעלו מארץ מצרים ויבואו ארצה כנען, ויגידו לאביהם את כל הקורות אותם. (יב) ואת אשר דיבר אליהם אדוני הארץ, ואת אשר נתן את שמעון במשמר עד הביאם לו את בנימין. (יג) ויאמר יעקב: אותי שיכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו, עלי תבוא רעתכם. (יד) ויאמר: לא ירד בני עמכם, פן יקראנו אסון. (טו) כי שנים ילדה אמם, אחד מהם אבד, וגם את זה תקחו, וקראתהו הקדחת בדרך, והורדתם את שיבתי ביגון שאולה. (טז) כי ראה אשר הושב זהבם בצרורותיהם, ועל כן ירא לשלחהו אתם.
(יז) והרעב גדול וכבד בארץ כנען ובכל הארצות לבד מארץ מצרים. (יח) כי רבים מן המצרים קבצו להם את זרעם לאוכל, כראותם כי קובץ יוסף את הזרע וצובר אותו באוצרות ושומר אותו לשני הרעב. (יט) ויאכלו ממנו אנשי מצרים בשנה הראשונה לרעבונם.
(כ) ויהי כראות ישראל כי הרעב כבד מאוד בארץ, ואין ישועתה עוד, ויאמר אל בניו שובו שברו לנו אוכל ולא נמות.
(כא) ויאמרו לא נלך אם אין אחינו הקטן הולך עמנו לא נלך. (כב) וירא ישראל כי אם איננו משלח אותו אתם יאבדו כולם ברעב.
(כג) ויאמר ראובן: תנה אותו על ידי, ואם לא אשיבנו אליך, תמית את שני בני בעד נפשו. ויאמר: לא ילך עמך. (כד) ויגש יהודה ויאמר: שלחה אותו איתי, ואם לא אשיבנו אליך וחטאתי לך כל ימי חיי.
(כה) וישלחהו אתם בשנה השנית לשבוע בראש החודש, ויבואו ארצה מצרים בתוך הבאים ומנחות בידם, צרי ושקדים ובטנים ודבש טהור. (כו) ויבואו ויעמדו לפני יוסף, וירא את בנימין אחיו, ויכירם ויאמר אליהם הזה אחיכם הקטן. (כז) ויאמרו אליו: זה הוא. ויאמר: אלוהים יחנך בני. (כח) וישלח אותם אל ביתו, ויוצא אליהם גם את שמעון, ויעש להם משתה. (כט) ויתנו לו את המנחה אשר הביאו לו, ויאכלו לפניו, ויתן להם מנה לאיש ואיש, ותרב מנת בנימין שבעתיים ממנת כולם. (ל) ויאכלו וישתו ויקומו ויעמדו על חמוריהם. (לא) ויחשוב יוסף מזימה להכיר בה את יצר לבבם, לדעת היש יצר רחמים בקרבם. (לב) ויאמר אל האיש אשר על ביתו, מלא להם את כל שקיהם בר, והשיב גם להם זהבם באמתחותיהם. (לג) ואת גביעי, גביע הכסף, אשר אשתה בו תשים בשק הקטן ותשלחם.

(א) ויעש כדבר יוסף אשר דיבר אליו, וימלא את שקיהם אוכל, וגם זהבם שם בשקיהם, ואת הגביע בשק בנימין. (ב) הבקר אור והמה הלכו לדרכם. (ג) ויהי כאשר יצאו משם ויאמר יוסף אל האיש, רדוף אחריהם רוץ וריבה עמהם לאמור, שלמתם רעה תחת טובה וגנבתם את גביע הכסף אשר ישתה אדוני בו. (ד) והשב לי את אחיהם הקטן, ומהר להביאהו בטרם אלך לעשות מלאכתי.
(ה) וירוץ אחריהם וידבר אליהם כדבריו. (ו) ויאמרו אליו חלילה לעבדיך, לא יעשו דבר כזה ולא יגנבו מאומה מבית אדוניך. (ז) וגם את הזהב אשר מצאנו אז בשקינו השיבונו אנחנו עבדיך מארץ כנען, איך נגנוב דבר מה. (ח) הננו פה אנחנו ושקינו, האיש אשר תמצא את הגביע בשקו מות יומת, ואנחנו עם חמורינו נהיה עבדים לאדוניך. (ט) ויאמר אליהם לא כן איש אשר ימצא איתו, אותו לבדו אקח לעבד ואתם לכו לביתכם לשלום (י) ובחפשו בכליהם החל בגדול וכלה בקטן, וימצא בשק בנימין הקטן. (יא) ויחרדו ויקרעו שמלותם ויעמסו על חמוריהם וישובו העירה.
(יב) ויבואו ביתה יוסף, ויפלו כולם לפניו על פניהם ארצה. (יג) ויאמר להם יוסף: אתם עשיתם את הדבר הזה. (יד) ויאמרו: מה נאמר ומה נצטדק, ואדוננו מצא את עוון עבדיו, הננו עבדים לאדוננו אנחנו וחמורינו. (טו) ויאמר להם יוסף: את האלוהים אני ירא, ועלו אל ביתכם אך אחיכם לי הוא, כי הרעותם אשר עשיתם. (טז) הלוא ידעתם כי איש כמוני אשר ישתה בגביע הזה הוקר יוקיר את גביעו, ואתם גנבתם אותו ממני.
(יז) ויאמר יהודה: בי אדוני אדבר נא דבר באוזני אדוני. (יח) שני אחים ילדה אמי לאבינו עבדך, האחד יצא וטורף ולא נמצא עד הנה. (יט) ויוותר האחר לבדו לאמו, ועבדך אבינו אהבו ונפשו קשורה בנפש הזאת. (כ) והיה כשובנו אל עבדך אבינו, והנער איננו אתנו, ומת. הרגנו את אבינו כי ימות ביגון. (כא) ועתה הנני להיות עבדך תחת הילד עבד אדוני, והנער יעל עם אחיו. (כב) כי אנוכי ערבתי אותו מעם עבדך אבינו, ואם לא תשיבנו וחטא עבדך לאבינו כל הימים.
(כג) וירא יוסף כי ברוח נדיבה יתאחדו, ולב איש טוב לאחיו, ולא יכול להתאפק עוד, ויאמר אליהם כי הוא יוסף. (כד) וידבר איתם עברית, ויפול על צואריהם ויבך, ולא הכירוהו, ויחלו לבכות גם המה. (כה) ויאמר אליהם: אל תבכו בעבורי, מהרו והביאו את אבי אלי ואראה את אבי בטרם ימות, ועיני בנימין אחי רואות. (כו) כי הנה זאת השנה השנית לרעב ועוד חמש שנים אשר אין קציר ואין פרי העץ ואין צמח. (כז) רדו מהרה אתם ובתיכם, ולא תמותו ברעב ולא תדאגו לכם ולרכושכם. (כח) כי אלוהים שלחני לפניכם למחיה להחיות עם רב. (כט) והגדתם לאבי כי עודני חי, עיניכם רואות כי שמני אלוהים לאב לפרעה ולאדון בביתו ועל כל ארץ מצרים. (ל) והגדתם לאבי את כל כבודי, ואת כל העושר והכבוד אשר נתן אלוהים לי.
(לא) ויתן להם על פי פרעה עגלות וצדה לדרך ויתן להם שמלות צבועות וכסף.(לב) וגם לאביהם שלח פרעה שמלות וכסף ועשרה חמורים נושאים בר.
(לג) וישלח אותם ויעלו ויגידו לאביהם כי עודנו חי, וכי הוא משביר בר לכל עמי הארץ ומושל בכל ארץ מצרים. (לד) ולא האמין להם אביהם, כי פג לבו. (לה) ואחר כן ראה את העגלות אשר שלח יוסף ותחי רוחו. (לו) ויאמר רב לי, כי עוד יוסף חי, ארדה ואראנו בטרם אמות.

[יעקב יורד למצרים]
(א) ויסע ישראל מחברון בראש החודש השלישי, ויבוא בארה שבע, ויזבח זבח לאלוהי אביו יצחק בשביעי לחודש הזה. (ב) ויזכור יעקב את החלום אשר חלם בבית אל, ויירא מרדה מצרימה. (ג) ובעלות על לבבו לשלוח לאמור ליוסף כי יבוא אליו, וכי הוא לא ירד שמה, ישב שם שבעת ימים, אולי יוודע אליו במראה אם ישוב או ירד. (ד) ויעש את חג הקציר בכורי פרי האדמה מן הדגן הישן, כי לא היה מלוא חופנים זרע בכל ארץ כנען, רק בצורת לכל חיה ובהמה ועוף אדם. (ה) ובשישה עשר נראה אליו האלוהים, ויאמר: יעקב יעקב, ויאמר: הנני. (ו) ויאמר אליו: אנכי אלהי אבותיך אברהם ויצחק, אל תירא ורדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם. (ז) אנכי ארד עמך, ואנכי אשיבך אל הארץ הזאת להקבר שם, ויוסף ישית ידיו על עיניך. אל תירא, לך מצרימה.

[שנת 2171]

(ח) ויסעו בניו ובני בניו וישאו את אביהם ואת רכושם בעגלות. (ט) ויסע ישראל מבאר שבע בשישה עשר לחודש השלישי הזה וילך ארצה מצרים. (י) וישלח ישראל את יהודה בנו לפניו אל יוסף לראות את ארץ גושן. (יא) כי יוסף אמר לאחיו לבוא שמה לשבת שם, ולהיות קרובים אליו. (יב) וארץ טובה היא בארץ מצרים וקרובה אליו לכולם ולבהמה.

(יג) אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב אביהם. (יד) יעקב אביהם, ראובן בכור ישראל. (טו) ואלה שמות בניו חנוך פלוא חצרן כרמי - חמשה. (טז) שמעון ובניו ואלה שמות בניו ימואל ימין אהד יכין צהר שאול בן הכנענית - שבעה. (יז) לוי ובניו ואלה שמות בניו גרשון ומררי - ארבעה. (יח) יהודה ובניו ואלה שמות בניו שלה פרץ וזרח. (יט) יששכר ובניו ואלה שמות בניו תולע פואה וישוב ושמרון - חמשה. (כ) זבולון ובניו. ואלה שמות בניו סרד ואלון ויחלאל - ארבעה. (כא) ואלה בני יעקב אשר ילדה לאה ליעקב בפדן: ארם שישה בנים ואחות אחת אשר להם - דינה. (כב) ויהי כל נפש בני לאה ובניהם הבאה ליעקב אביהם מצרימה עשרים ותשע עם יעקב אביהם היו שלושים. (כג) ובני זלפה שפחת לאה אשת יעקב אשר ילדה ליעקב גד ואשר. (כד) ואלה שמות בניהם הבאים אתם מצרימה: בני גד צפיון אגתי שוני אזון ערבי ארדי ואראלי - שמונה. (כה) בני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם כל נפש ארבע עשרה. וכל בני לאה ארבעים וארבעה. (כו) ובני רחל אשת יעקב: יוסף ובנימין. (כז) ויולד ליוסף במצרים עד בוא אביו מצרימה אשר ילדה לו אסנת בת פוטיפרע מאון, את מנשה ואת אפרים - שלושה. (כח) בני בנימין לאבעל אשבל גרא נעמן אברודיה רפא יניני חופים יעם געם - אחד עשר. וכל בני רחל ארבעה עשר. (כט) ובני בלהה שפחת רחל אשת יעקב אשר ילדה ליעקב דן ונפתלי. (ל) ואלה שמות בניהם הבאים אתם מצרימה: בני דן חושים שמון אשוד ישק שלמה שישה. (לא) וימותו במצרים בשנת בואם שמה, ויוותר לדן חשים לבדו. (לב) ואלה שמות בני נפתלי: יחצאל גוני יצר יכום אוח - שישה. (לג) וימת אוח הנולד אחר השנה הראשונה לשני הרעב, וכל בני רחל יחד היו עשרים ושישה. (לד) וכל הנפש ליעקב הבאה מצרימה שבעים נפש. (לה) אלה בניו ובני בניו יחדיו שבעים, וחמישה מהם מתו במצרים על פני יוסף, ובנים לא היו להם. (לו) ובארץ כנען מתו ליהודה שני בניו ער ואונן, ובנים לא היו להם. (לז) ובני ישראל קברו את המתים, ויהיו כמספר נפש השבעים.

[יעקב ובניו במצרים] [שנת 2172]

(א) ויבוא ישראל ארצה מצרים אל ארץ גושן בראש החודש הרביעי בשנה השנית לשבוע השלישי ליובל החמישה וארבעים. (ב) ויבוא יוסף לקראת יעקב אביו ארצה גושן ויפול על צווארי אביו ויבך. (ג) ויאמר ישראל אל יוסף: אמותה הפעם אחרי ראותי אותך. (ד) ויהי מבורך ה' אלהי ישראל אלהי אברהם ואלהי יצחק אשר לא כלא רחמיו וחסדו מיעקב עבדו. (ה) רב לי כי ראיתי את פניך בעודני חי. (ו) אכן אמת המראה אשר ראיתי בבית אל. יהיה ה' אלוהי מבורך לעולמי עד.
(ז) ויאכלו יוסף ואחיו לחם וישתו יין לפני אביהם, וישמח יעקב שמחה גדולה מאוד בראותו את יוסף אוכל ושותה לפניו עם אחיו. (ח) ויברך לבורא כל היקום אשר שמר אותו, ואשר שמר לו את שנים עשר בניו.
(ט) ויתן יוסף לאביו ולאחיו את ארץ גושן לאחוזה למען ישבו בה, וברעמסס ובכל גבולה, למשול בה לפני פרעה. (י) וישב ישראל ובניו בארץ גושן במיטב ארץ מצרים וישראל בן שלושים ומאת שנה בבואו מצרימה. (יא) ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת קנינם בלחם לפי צורכיהם בשבע שני הרעב.
(יב) ותלה ארץ מצרים מפני הרעב, ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה בשבר, וגם את האנשים ואת בהמתם, הכל קנה פרעה.

[שנת 2178]

(יג) ותכלינה שבע שני הבצורת, ויתן יוסף לעמי הארץ זרע ולחם לזרוע בשנה השמינית כי עלה היאור על כל ארץ מצרים. (יד) כי בשבע שני הבצורת השקה רק מקומות אחדים הקרובים אל שפת היאור, ועתה עלה על כל גדותיו. (טו) ויזרעו המצרים את האדמה ותעש תבואה רבה בשנה ההיא, השנה הראשונה לשבע הרביעי ליובל החמשה וארבעים. (טז) ויקח יוסף מן הדגן אשר זרעו, חמישיתו למלך וארבע הידות הניח להם לאכול ולזרוע, וישם אותה יוסף לחוק על אדמת מצרים עד היום הזה.
[שנת 2188]
(יז) ויהי ישראל בארץ מצרים שבע עשרה שנה. ויהי כל ימי חייו שלושה שבועים שבע שנים וארבעים ומאת שנה. (יח) וימת בשנה הרביעית לשבוע החמישי ליובל הארבעים וחמשה.
(יט) ויברך ישראל את בניו לפני מותו, ויגד להם את כל אשר יקרא אותם בארץ מצרים, ואת אשר יבוא עליהם באחרית הימים. (כ) את כל הגיד להם, ויברך אותם ויתן ליוסף פי שנים בארץ (כא) וישכב עם אבותיו ויקבר במערת המכפלה בארץ כנען אל אברהם אביו בקבר אשר כרה לו במערת המכפלה בארץ חברון. (כב) ויתן את כל ספריו ואת ספרי אבותיו אל לוי בנו לשמור אותם ולחדש אותם לבניו עד היום הזה.

[ישראל במצרים, מות יוסף ואחיו]
(א) ויהי אחרי מות יעקב, וירבו בני ישראל בארץ מצרים ויהיו לעם רב. (ב) ויהי להם לב אחד ורוח אחת לכולם באהבתם איש את אחיו ובעזרם איש לאחיו, ויעצמו במאוד מאוד.
(ג) ויחי יוסף אחרי אביו עוד עשרה שבועים. (ד) ולא היה צר ליוסף ולא אונה לו כל רע בכל ימי חייו אשר חי אחרי יעקב אביו. (ה) כי כל המצרים כבדו את בני ישראל בכל הימים אשר חי יוסף.
(ו) וימת יוסף בן מאה ועשר שנים. (ז) שבע עשרה שנה ישב בארץ כנען ועשר שנים עבד ושלוש שנים ישב בבית הסוהר ושמונים שנה שפט תחת המלך את כל ארץ מצרים. (ח) וימת הוא וכל אחיו וכל הדור ההוא. (ט) ויצו את בני ישראל לפני מותו להעלות את עצמותיו אתם בצאתם ממצרים. (י) וישבע אותם על אודות עצמותיו, ביודעו כי המצרים לא יוציאוהו עוד לקבור אותו בעת מותו בארץ כנען. (יא) כי ממקרון מלך כנען המושל בארץ אשור נלחם בעמק עם מלך מצרים, וימת אותו שם, וירדוף אחרי המצרים עד שער הרמון. (יב) ולא יכול לבוא שמה כי קם מלך חדש על מצרים ויהי עצום ממנו. (יג) וישוב ארצה כנען, אך שערי מצרים סוגרו ולא בא איש מצרימה.

[שנת 2242]

(יד) וימת יוסף ביובל הששה וארבעים בשבוע הששי בשנה השנית ויקברו אותו בארץ מצרים וכל אחיו מתו אחריו.

[שנת 2263]

(טו) ויצא מלך מצרים להלחם את מלך כנען ביובל השבעה וארבעים בשבוע השני בשנה השנית.
(טז) ויוציאו בני ישראל את עצמות בני יעקב, לבד מעצמות יוסף, ויקברו אותם על השדה במערת המכפלה על ההר. (יז) ורבים שבו מצרימה, ומעט מהם נשארו על הר חברון, ואביך [עמרם] נשאר עמהם.

[שעבוד מצרים]
(יח) ויגבר מלך כנען על מלך מצרים, ויסגור את שערי מצרים.
(יט) ויחשוב [מלך מצרים] מחשבה רעה על בני ישראל לענותם. (כ) ויאמר אל אנשי מצרים:

הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. (כא) הבה נתחכמה להם בטרם יעצמו מאוד, ונענה אותם בסבלות עבדים בטרם תפול עלינו בהלה ובטרם ילחמו בנו. (כב) ואם לא, ונוספו גם הם על שונאינו ועלו מן ארצנו כי לבם ופניהם פונים אל ארץ כנען.

(כג) וישם עליהם שרי מסים למען ענותם בסבלות עבדים, ויבנו ערי מסכנות לפרעה, את פתום ואת רעמסס. (כד) ויבנו את כל החומות והקירות אשר נהרסו בערי מצרים, וילחצו אותם בפרך. (כה) וכאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרוצו, ויחשבו המצרים את בני ישראל לטמאים.

[משה] [שנת 2303]

(א) ובשבוע השביעי בשנה השביעית ליובל השבעה וארבעים בא אביך [עמרם] מארץ כנען.

[שנת 2330]

ואתה [משה] נולדת בשבוע הרביעי בשנה השישית ליובל הארבעים ושמונה בהיות ימי העוני לבני ישראל.
(ב) ויצו פרעה מלך מצרים עליהם להשליך ילדיהם כל הבן הילוד היאורה. (ג) וישליכו אותם שמה שבעה ירחים עד החודש אשר נולדת בו. (ד) ותצפנך אמך שלושה ירחים, וילשינו עליה. (ה) ותעש לך תיבה, ותחמרה בזפת ובחמר, ותשם אתה בסוף על שפת היאור, ותשם אותך בה שבעת ימים. (ו) ותבוא אמך בלילה ותיניק אותך, וביום שמרה עליך מרים אחותך מפני הצפרים.
(ז) וביום ההוא באה תרמות בת פרעה לרחוץ על היאור, ותשמע את קולך בוכה, ותאמר אל נערותיה להביא אותך. (ט) ותאמר אחותך אליה, האלך וקראתי לך אשה מן העבריות ותגדל ותיניק לך את הילד הזה. (י) ותלך ותקרא את אמך את יוכבד, ותתן לה שכר לגדל אותך. (יא) ותגדל, ויביאו אותך אל בית פרעה ותהי לנער.
(יב) ואביך (עמרם) הורה אותך במקרא, ואחר כן במלאת לך שלושה שבועים הביא אותך אל חצר המלך. (יג) ותהי בחצר שלושה שבועים עד עת צאתך מחצר המלך, ותרא איש מצרי מכה רעך מבני ישראל. (יד) ותך אותו ותטמנהו בחול. (טו) וביום המחרת מצאת שניים מבני ישראל נצים, ותאמר לרשע למה תכה אחיך. (טז) ויחר אפו ויאמר, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו, הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, ותירא ותברח מפני הדבר הזה.
[שנת 2373]

(א) ובשנה השישית לשבוע השלישי ליובל הארבעים ותשעה הלכת ותשב ששה שבועים ושנה אחת.
(ב) ותשב מצרימה בשבוע השני בשנה השנית ליובל החמישים [=2410]. (ג) ואתה ידעת את אשר דבר אתך בהר סיני, ואת אשר אבה השר משטמה לעשות לך בשובך מצרימה בדרך בחג הסוכות. (ד) הלא התחזק בכל כוחו להמית אותך ולהציל את המצרים מידך, בראותו כי שולחת לעשות משפט ונקמה במצרים. (ה) ואציל אותך מידו, ואעש אותות ומופתים אשר צווית לעשות במצרים לעיני פרעה וכל ביתו ועבדיו ועמו.

[מכות מצרים, יציאת מצרים]
(ו) ויעש ה' נקמה בם, נקם כבד בגלל ישראל, ויכם וימיתם בדם ובצפרדע ובכנים ובערוב ובשחין אבעבועות פורח. (ז) ואת בהמתם [הרג] בדבר ובברד, ויך בו את כל צמחם, ובארבה אשר אכל את הפלטה הנשארת מן הברד. (ח) ובחושך, ואת בכוריהם מאדם עד בהמה [הרג]. (ט) ובכל אליליהם עשה ה' שפטים, וישרוף אותם באש. (י) והכל צווה בידך לעשות אותו, וטרם תעשה ותדבר אל מלך מצרים ולפני כל עבדיו ולפני עמו. (יא) והכל נעשה בדברך, עשרה שפטים גדולים ונוראים באו על ארץ מצרים לנקום נקמת ישראל. (יב) ואת כל זאת עשה ה' בעבור ישראל ועל פי הברית אשר כרת עם אברהם, ויינקם מהם על אשר לחצו אותם בפרך.

(יג) ויעמוד השר משטמה לך לשטן, ויחפוץ להפיל אותך ביד פרעה, ויעזור את חרטומי מצרים ויושיעם לעשות הדבר לפניך. (יד) אמנם נתנו בידם להוציא את המכות, אך את הרפואות לא נתנו להם להעשות על ידיהם. (טו) וה' הכה אותם באבעבועות הרעות, ולא יכלו לעמוד לפניו, כי הכחדנו אותם לבלתי עשות עוד גם אות אחת. (טז) ובכל האותות והמופתים מאן השר משטמה להכלם, עד אשר התחזק ויקרא אל המצרים לרדוף אחריך בכל חיל מצרים ברכביהם ובסוסיהם, ובכל רוב עמי מצרים. (יז) ואעמוד בינך וביניהם בין המצרים ובין בני ישראל ואציל את בני ישראל מידם מיד המצרים. (יח) ויוליך ה' אותם בתוך הים ביבשה, ואת כל האנשים אשר חיזק את לבבם לרדוף אחרי ישראל ירה ה' אלוהינו בתוך הים במצולות התהום. (יט) תחת בני ישראל אשר השליכו המצרים אותם למאה ולמאות אל היאור, על כן נקום נקם מהם. ואלף אנשי חיל גיבורים ואמיצים טבעו בעבור יונק אחר המומת מבני עמך אשר השליכוהו היאורה.
(כ) ביום הארבעה עשר ובחמשה עשר ובשישה עשר ובשבעה עשר ובשמונה עשר היה השר משטמה אסור וכלוא מאחרי בני ישראל למען לא יוכל לעמוד לשטן להם. (כא) ביום התשעה עשר שלחנו אותו לחופשי, למען יעזור את המצרים, ולמען ירדפו אחרי בני ישראל. (כב) ויכבד את לבם ויקשה אותם, ויתגבר עליהם כרצון ה' אלוהינו למען יכה את המצרים וישליכם אל הים. (כג) וביום החמשה עשר אסרנו אותו, לבלתי היות לשטן לבני ישראל ביום אשר שאלו הכלים והשמלות מאת המצרים כלי כסף זהב ונחושת. (כד) לנצל את מצרים על אשר עבדו אותם, יען אשר לחצו אותם בפרך ולא נתנו את בני ישראל לצאת ריקם ממצרים.

[פסח]
(א) זכור את המצוה אשר נתן ה' לך על דבר הפסח, לשמור אותו במועדו בארבעה עשר לחודש הראשון. (ב) כי תשחט אותו בין הערבים, ויאכלו אותו בלילה ערב החמשה עשר מעת בא השמש. (ג) כי היום הזה הוא החג הראשון ויום ראשון לחג הפסח.
(ד) ותאכלו את הפסח במצרים כאשר שולחו כל אילי משטמה להכות כל בכור מצרים מבכור פרעה עד בכור שפחת השבי אחר הרחים ועד הבהמה. (ה) וזה האות אשר נתן להם ה', אל כל בית אשר זורק דם השה על משקופו, אל בית כזה לא יבואו להכות את הסגורים בו, והיה כל אשר בבית נמלטו בהיות אות הדם על הדלת.
(ו) ומלאכי האלהים עשו את כל אשר צוה אותם, ופסחו על כל בני ישראל. (ז) ולא היה בהם נגף להשחית מהם נפש כל חי אם בהמה או איש או אך כלב אחד. (ח) ובמצרים היתה המגפה גדולה מאוד, ואין בית אשר אין שם מת ובכיה וצעקה. (ט) וכל ישראל אכלו במנוחה את בשר הפסח, וישתו יין ויהללו ויודו ויברכו לה' אלהי אבותיהם, ויהיו נכונים לצאת מתחת עול הסבלות וממצרים הרעה.
(י) ואתה זכור את היום הזה כל ימי חייך אחת בשנה ביומו, ככל חוקתו, ואל תחליף את היום באחר ואל תמיר את החודש באחר. (יא) כי חוקת עולם היא וחרותה היא על לוחות השמים לבני ישראל, לשמור בכל שנה ושנה את מועדה אחת לכל דורותיהם, ואין גבול לזמן כי אם לעולמים נועד.
(יב) והאיש אשר הוא טהור ולא בא לעשות אותו במועדו, להקריב קורבן לרצון לפני ה' ביום מועדו, ולאכול ולשתות לפני ה' ביום מועדו. (יג) ונכרת האיש ההוא אם הוא טהור וקרוב, כי קורבן ה' לא הקריב במועדו, וחטאו ישא האיש ההוא.
(יד) בני ישראל לדורותיהם ישמרו את הפסח במועדו בארבעה עשר לחודש הראשון בין הערבים, בחלק השלישי ביום, עד החלק השלישי בלילה. (טו) כי שני חלקי היום נתונים לאור, והחלק השלישי לערב. (טז) זה הדבר אשר צוה ה' כי תעשה אותו בין הערבים. (יז) ולא יעשה בבוקר בכל עת האור כי אם לפנות ערב. (יח) ואכלו אותו בעת הערב עד החלק השלישי בלילה, והנותר מכל בשרו אחר החלק השלישי בלילה באש ישרפו גם שרוף אותו. (יט) ולא יבשלו אותו במים, ואל יאכלוהו חי כי אם צלוי היטב באש וקלוי באש. (כ) ראשו על קרבו ועל כרעיו יצלו באש, ועצם לא ישברו בו. (כא) לכן צוה ה' את בני ישראל לעשות את הפסח במועדו ולבלתי שבור עצם בו, כי חג הוא ויום מועד ולא יעברו ממנו יום או חודש כי אם במועדו יעשה.
(כב) ואתה צו את בני ישראל ויעשו את הפסח בימיו בכל שנה ושנה אחת בשנה ליום המועד, להיות לזיכרון לרצון לפני ה', ולא יהיה בהם נגף בשנה ההיא להמית ולהכות אותם. (כג) והיה כאשר יחוגו את הפסח במועדו ככל אשר צוה, ישמרו מאכול אותו מחוץ למקדש אדוני. (כד) לפני כל עם עדת ישראל ישמרו אותו במועדו כל הבאים ביומו לאכול אותו במקדש אלוהיכם לפני ה' מבן עשרים שנה ומעלה. (כה) כי כן כתוב ונועד לאכול אותו בבית מקדש ה'. (כו) והיה כי יבואו בני ישראל אל ארץ נחלתם ארץ כנען, ויטו את אהל ה' בקרב הארץ בתוך אחד שבטיו עד בנות מקדש ה' בארץ. (כז) ובאו ועשו את חג הפסח בתוך אוהל ה', ושחטו אותו לפני ה' מימים ימימה.
(כח) ובימי היות בית בנוי לשם ה' בארץ נחלתם, ילכו שמה ושחטו את הפסח בערב בבוא השמש בחלק השלישי ליום. (כט) ונתנו את הדם על משקוף המזבח, ואת החלב ישימו על האש אשר על המזבח, ואת בשרו קלוי באש יאכלו בחצר המקדש לשם ה'. (ל) ולא יעשו את הפסח בעריהם ובכל מקום, בלתי לפני אהל ה' או לפני ביתו אשר שמו ישכון בקרבו ולא יחטאו לה'.
(לא) ואתה משה צו את בני ישראל ושמרו את חוקת הפסח כאשר צווית, ושמרתם אותו מדי שנה בשנה ביומו. (לב) ואת חג המצות ישמרו לאכול מצות שבעת ימים, למען ישמרו מועדו להקריב לו קורבן מדי יום ביומו בשבעת ימי פסח ההם לפני ה' על מזבח אלהיכם. (לג) כי החג הזה חגותם בחפזון בצאתכם ממצרים עד עברכם את הים אל מדבר שור, כי על שפת הים חגותם אותו עד תומו.

[שמיטה ויובל]
(א) ועל פי הדברים האלה על פי החוק הזה הודעתיך את ימי השבת במדבר סיני אשר בין אילם ובין סיני. (ב) וגם את שבתות הארץ הגדתי לך על הר סיני, ושנות היובל עם שנות השבת. (ג) אכן את השנה מהם לא הגדתי לך עד בואך אל הארץ לרשתכם אותה. (ד) ושבתה גם הארץ את שבתותיה בשבתם בקרבה, וידעו את שנת היובל.

[שנת 2411]

(ה) על כן הודעתי לך את השבועים ואת היובלים, ארבעים ותשעה יובלים הם מימי האדם עד היום הזה, ושבוע אחד ושנתיים. (ו) ועוד ארבעים שנה לפניך לדעת את מצות ה' עד עברם שמה לעת המעבר אל ארץ כנען, בעברם את הירדן לפאת מערבה. (ז) והיובלים יסופו עד אשר יטהר ישראל מכל זנונים ואשם וטומאה ודופי וחטא ופשע, וישב לבטח בכל הארץ, ולא יעמוד לנגדו שטן וכל רע, והארץ תטהר מעתה ועד עולם.

[שבת]
(ח) והנה גם את מצות השבתות כתבתי לך, וכל משפטי חוקיה. ששת ימים תעשה המלאכות וביום השביעי שבת לה' אלוהיכם. (ט) לא תעשו בו כל מלאכה אתם ובניכם ועבדיכם ואמהותיכם וכל בהמתכם והגר אשר אתך, והאיש העושה כל מלאכה יומת. (י) איש איש אשר יחלל את היום הזה, אשר ישכב עם אשתו, ואשר אמור יאמר לצאת בו לדרכו, או מכל מקנה וממכר, ואשר ישאב מים ולא הכינם לו מיום השישי, והנושא משא הלאה מאוהלו או מביתו - מות יומת. (יא) לא תעשו כל מלאכה ביום השבת, אם לא הכינותם לכם ביום הששי לאכול ולשתות ולנוח ולשבות מכל מלאכה ביום הזה, ולברך את ה' אלוהיכם אשר נתן אותו לכם למועד.
(יב) ויום קדוש ויום מלכות קדושה לכל ישראל יהיה היום הזה בחייכם כל הימים. (יג) כי גדול הכבוד אשר נתן ה' לישראל, כי יאכלו וישתו וישבעו במועד הזה, וינוחו מכל מלאכה אשר ישעה בה האדם, לבד מהקטיר קטורת והקרב מנחה ועולה לפני ה' בימי השבת. (יד) המלאכה הזאת לבדה תעשה בימי השבת בימי בית מקדש ה' אלוהיכם, לכפר על ישראל תמיד, ויום יום בקרבן לזכרון ניחוח לרצון לפני ה' בכל ימי השנה כאשר צווית.

(טו) וכל איש אשר יעשה מלאכה, וילך בדרך, ויכלכל את בהמתו בבית או במקום אחר, ואשר יבעיר אש, או ירכב על כל בהמה, או ילך באניה על הים. (טז) ואיש אשר יכה או ימית, ואשר ישחט חיה או עוף, ואשר יצוד חיה ועוף ודגים, ואשר יענה את נפשו, ואשר יעשה מלחמה ביום השבת. (יז) כל העושה מאלה ביום השבת מות יומת, למען ישמרו בני ישראל את השבת על פי המצוות על שבתות הארץ. (יח) כאשר העתיק מעל לוחות השמים אשר נתן לי בידי, לבעבור אכתוב לך את חוקי העת ואת העת על פי חלוקת ימיה.

האתר מביא מתורת בני צדוק הכוהנים, בהשוואה לצדוקים, לפרושים ולקראים, ושואף לעמוד על תורת משה הנכונה

בניית אתרים בחינם