קם בבוקר,עיניי עדיין לא נפקחו עד הסוף.שפשפתי את עיני והבטתי דרך החלון שבחדרי אשר בקומה השניה.ראיתי שם את החצר שלי.כל הפוקימונים של המשפחה היו שם,הפוקימונים של אמא שלי,הפוקימונים של אבא שלי וחלק מהפוקימונים של אחי הגדול.
הלכתי לחדר האמבטיה ושטפתי פנים,אני הייתי קצת חיוור,כמו תמיד מהשינה.ראיתי את עצמי,לא אהבתי את מה שראיתי,ילד בן עשר עם שיער חום,אף קטן,אך הדבר הבולט ביותר שהיה בי,עיניים בצבעים שונים,עין אחת חומה ועין אחת אדומה כמו אש.הפסקתי להביט במראה לזמן הקרוב והתחלתי לצחצח שיניים.
ירדתי אל הקומה הראשונה,שם חיכו לי הוריי ואחי הגדול בן ה-14.הם נראו נרגשים ולא הבנתי למה,עד שנזכרתי,היום יום ההולדת שלי!
"מזל טוב מותק!” אמרה אימי ונתנה לי חיבוק.
"מזל טוב בן" אמר אבא שלי בנוסף לאימי,אך אחי לא אמר דבר.
"תודה,למה החיבוקים והנשיקות האלו? כולה יום הולדת" אמרתי,לא מתלהב.
"זה לא סתם יום הולדת,אמא ואני החלטנו לתת לך את זה" אמר אבי והוציא מכיס המכנסיים שלו כרטיס קטן אשר נושא את התמונה שלי ואת שלושת הפוקימונים ההתחלתיים של המחוז.
"וואו! תודה!” אמרתי ונתתי חיבוק לאמא ואבא שלי.
"תשמע,אני את המסע שלי כבר עברתי,אז אני רוצה לתת לך משהו" אמר אחי הגדול,ברנדון ונתן לי פוכדור קטן,בגודל של אגוז גדול.
"מה זה?” שאלתי.ברנדון לא ענה ונגע בפוכדור.הפוכדור,מגודל של אגוז גדל לגודל של כדור ביליארד ונפתח.אור לבן יצא מתוך הפוכדור ומתוך האור יצא פוקימון מוזר,גופו היה כחול כולו,אך במרכז הגוף שלו היה סוג של ספירלות מוזרות.היו לו עיניים אשר בלטו מעט מהגוף וידיו היו לבנות.
"מי זה הפוקימון הזה?” שאלתי באי סבלנות.
"זהו פוליווירל,הוא פוקימון שגידלתי במהלך המסע שלי ועכשיו אני רוצה לתת לך אותו בכדי שתצליח יותר"השיב ברנדון.אמרתי לו תודה בלי מילים והוא הבין את זה.
"טוב,אתה בטח כבר רוצה לקחת את הפוקימון הראשון-שני שלך,לא?” שאלה אימי והנהנתי לה.
"טוב,אז בוא למכונית,המעבדה נסגרת עוד כמה דקות ואנחנו צריכים למהר" אמרה אימי ויצאה במהירות מהבית לעבר המכונית.לפני שיצאתי גם אני נפנפתי לאבי ולאחי לשלום.
"שניה,אמא,אני רוצה לבדוק מה פוליווירל יכול לעשות" אמרתי לאימי,אך היא לא הסכימה.
"תוכל לראות מה הוא עושה אחרי שתקבל את הפוקימון שלך" אמרה אימי ולא הבנתי למה.
ישבתי במכונית ואימי התניעה אותה,היא יצאה מהחנייה והתחילה לנסוע לכיוון המעבדה.בדרך ראיתי את האגם ואיך שהפסיידאקים מתרעננים במימיו.ראיתי את אזורי העצים,אשר בצמרותיהם עפו חבורת פידג'י,מתחתם רצו הרטטות בחיפוש אוכל ועל העצים היו באטרפליי,מטפוד,בידרילים וקאקונות.כל כך רציתי לתפוס מישהו מהם.
הגענו למעבדה,אימי נתנה לי נשיקת פרידה ונסעה משם.נכנסתי למעבדה,בתוכה,ראיתי את כל עוזרי הפרופסור על המחשבים ורואים מסמכים על ילדים שיש להם ימי הולדת היום ושאמורים לקבל פוקימון התחלתי.במבט קצר הספקתי לראות אותי בין המסמכים וניגשתי אל העוזרים שראו אותם.
"אמממ,אתם אולי יודעים איפה הפרופסור?” שאלתי אותם.
"הוא נמצא בחצר האחורית,אני אראה לך את הדרך" אמר עוזר אחד וליווה אותי אל דלת עץ גדולה.
"תיזהר ואל תשמיע הרבה רעש,יש כמה פוקימונים שלא אוהבים רעש" אמר העוזר וחזר אל המסמכים.
פתחתי את הדלת בעדינות וראיתי את הפרופסור משחק לו עם כמה פוקימונים כמו פידג'י וסנדשרו.ניגשתי אליו בשקט.
"שלום,אני רד,אני באתי לפוקימון הראשון שלי" אמרתי לפרופסור.
"בוודאי,בוא אחריי" אמר וחזרנו למעבדה.הפרופסור הוביל אותי לחדר גדול אשר בתוכו הייתה מכונה גדולה אשר עליה שלושה פוכדורים,על אחד סימן של מים,על השני סימן של עשב ועל השלישי סימן של להבה.
"חכה כאן,טוב?” אמר הפרופסור ויצא מהחדר.כאשר הוא חזר,היו איתו שני ילדים,כנראה שגם באו לקחת פוקימון ראשון.
"גרין,בלו,תכירו את רד" אמר הפרופסור.גרין נפנפה אליי וכך גם הפיפלאפ שלה,שכנראה גם היא קיבלה לפני שהתחילה את המסע.בלו היה קצת אדיש ואיתו גם השינקס שהיה לידו.
"טוב... יש לנו כאן שלושה פוקימונים,במי תבחר,רד?” שאל אותי הפרופסור.
"אני אבחר ב...צ'רמנדר" אמרתי.
"בחירה מעולה,תשמור עליו" אמר הפרופסור ונתן לי את הפוכדור עם סימן הלהבה עליו.
"במי את תבחרי,גרין?” שאל הפרופסור את גרין.
"אני אבחר בבאלבזור!” אמרה בהתלהבות.
"בחירה מצויינת,תשמרי עליו" אמר הפרופסור ונתן לה את הפוכדור עם סימן העלה עליו.
"אז כנראה נשארת עם סקווירטל" אמר הפרופסור.
"טוב,זה בדיוק מה שרציתי" אמר בלו ולקח בעצמו את הפוכדור עם הסימן של המים עליו.
"מקווה שכולכם תעשו מסע מופלא!” אמר הפרופסור.
"תודה פרופסור" אמרנו שלושתנו וקדנו בפניו.
"עכשיו,אחרי שקיבלתם את הפוקימונים שלכם,הגיע הזמן לקבל את הפוקידע שלכם וחמישה פוכדורים אחרים אשר ישמשו אתכם לתפיסת הפוקימונים שתרצו" אמר הפרופסור והביא לנו חמישה פוכדורים ומכשיר אדום מוזר.
"בתוך הפוקידע ישנו מידע על כל אחד ואחד מכם וכל פעם שתסרקו פוקימון,תוכלו ישירות לקבל עליו מידע"אמר הפרופסור וחייך לעברנו.
"תודה רבה" אמרנו שנית ויצאנו מהמעבדה.
"אז,רד,מה אתה מתכנן לעשות במסע?” שאלה אותי גרין.
"אני מתכנן להיות מאסטר הפוקימונים הכי גדול!” אמרתי בהתלהבות.
"אתה לא תעשה את זה,כי אני אצליח לנצח אותך,כל הזמן" אמר בלו בזילזול.
"באמת? אז אולי נעשה קרב,כדי לראות מי יותר טוב?” שאלתי את בלו.
"בשמחה" אמר בלו והתחלנו בקרב.
