ציור העטיפה: מרי גראנפרה

עיצוה בעטיפה העברית: פיני חמו

הוצאות לאור: -ידיעות אחרונות - ספרי חמד - ספרי עליית הגג

-פרוזה

מאנגלית: גילי בר-הלל

אדון וגברת דרסלי, דיירי  דרך פריווט מספר ארבע, ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי - ותודה ששאלתם. לא יעלה על הדעת כי מכל האנשים בעולם דווקא הם יסתבכו בפרשיות מוזרות או מסתוריות, והרי הם פשוט לא סובלים שטויות מסוג זה.

מר דרסלי היה מנכ"ל של חברה בשם גראנינגס לייצור מקדחות. הוא היה איש גדול ממדים, בשרני, וכמעט נטול צוואר - למרות שדווקא היה לו שפם שמן למדי. גברת דרסלי הייתה רזה ובלונדינית, ולה היה צוואר ארוך פי-שניים מהאורך המקובל, מה שהיה שימושי מאוד, כי רוב זמנה עבר עליה בהצצה מעל גדרות כדי לרגל אחר השכנים שלה. לדרסלים היה תינוק ששמו דאדלי, ובעיניהם לא היה בעולם ילד מוצלח ממנו.

דבר לא היה חסר לדרסלים. אולם היה להם סוד, והם חיו בפחד שמישהו יגלה אותו. הם חשבו שחייהם לא יהיו חיים ברגע שמישהו ישמע על משפחת פוטר. גברת פוטר הייתה אחותה של גברת דרסלי, אבל עברו שנים רבות מאז נפגשו לאחרונה. למעשה גברת דרסלי נהגה להעמיד פנים כאילו אין לה בכלל אחות, כי אחותה ובעלה הכלומניק היו אנשים הכי לא דרסליים בעולם. הדרסלים הצטמררו מלחשוב מה יגידו השכנים אם יום אחד הפוטרים יגיעו לבקר ברחוב שלהם. הדרסלים ידעו שגם לפוטרים  נולד ילד קטן, הילד היה סיבה טובה נוספת להתרחק מהפוטרים - הם לא רצו שדאדלי יתחבר עם ילד כזה.

כשדרסלי ואשתו התעוררו בבוקר יום שלישי האפלולי והאפור שבו מתחיל סיפורנו, לא היה רמז בשמים המעוננים לכך שדברים מוזרים ומסתוריים עומדים להתרחש ברחבי המדינה. מר דרסלי פיזם לעצמו בשעה שבחר עניבה משעממת במיוחד לענוב לעבודה, וגברת דרסלי ריכלה בעליצות וניסתה להכריח את דאדלי המצווח להיכנס לכיסא התינוקות שלו.

שניהם לא הבחינו הינשוף הזהוב והגדול שחלף ביעף על פני חלונם.

בשעה שמונה וחצי נטל מר דרסלי את התיק שלו, הדביק נשיקה חפוזה על לחייה של גברת דרסלי וניסה לנשק לפרידה גם את דאדלי, אבל לא הצליח, מפני שדאדלי היה עסוק בלצרוח ולהעיף את ארוחת הבוקר שלו לכל הכיוונים. "איזה מתוק," התמוגג מר דרסלי ויצא מהבית. הוא נכנס למכונית ויצא מהחניה של מספר ארבע.

רק בקרן הרחוב הוא הבחין בסימן הראשון למשהו מוזר - חתולה מעיינת במפה. לרגע אחד מר דרסלי לא עיכל את מה שראו עיניו -אך מיד הוא הסב את ראשו להביט שנית. בפינת דרך פריווט אכן עמדה חתולה מנומרת, אבל שום זכר למפה לא נראה. מה עלה על דעתו? זו בטח הייתה מין טעות אופטית. דרסלי מצמץ ובהה בחתולה. החתולה בהתה חזרה. ביציאה מהרחוב לכיוון העבודה דרסלי המשיך לעקוב אחרי החתולה בראי מכוניתו. הוא ראה איך החתולה קוראת את השלט שעליו כתוב