סגירת מעגל טעימה ומרגשת בחסות עוגת תפוזים

כשהייתי ילדה שנאתי כל מה שקשור בתפוזים. כלומר, את התפוזים עצמם דווקא די חיבבתי, אם היו מתוקים ועסיסיים מספיק, אבל כל מאכל אחר שנעשה איתם או בעזרתם או מהם פשוט לא עבד לי. ריבות תפוזים, שוקולד תפוז, גלידות תפוז, קליפות תפוזים ממותקות בסירופ (אלוהים, זה היה הכי מפחיד!) וגם עוגות תפוזים למיניהן. טוב, אולי זה לא הוגן לומר "למיניהן" לאור העובדה שלאורך ילדותי טעמתי רק מין אחד של עוגת תפוזים, וזו הייתה עוגת תפוזים שאחת הדודות הייתה מביאה מדי חג כקינוח. 

כילדה אני זוכרת שהתאכזבתי כל חג מחדש מהידיעה שעוגת תפוזים יבשה ולא מרגשת בעליל עומדת להיות הקינוח של הארוחה ובכל פעם מחדש ניסיתי לטעום, אולי הפעם כן יהיה טעים פתאום, ותמיד התאכזבתי עד שפשוט הפסקתי לקוות וויתרתי כליל על הקינוח.

הקינוח שהשאיר אותי המומה

לפני כמה שנים, התארחתי בערב חג אצל משפחה של חברים וכשסיימנו ארוחה נפלאה במיוחד שאלתי בהתרגשות קלה מה יש לקינוח. אחת האורחות, זו שהייתה אמונה על הבאת הקינוח מן הסתם, ענתה בצהלה "עוגת תפוזים!" באותו רגע ממש נתקפתי בכזו הפתעה ואכזבה שאני כלל לא בטוחה שהבעת פניי הצליחה להסתיר על אף כל מאמציי. 

"לא נורא", עודדתי את עצמי בלב, "פחות קלוריות, את גם ככה שבעה עד כדי להתפוצץ מכל האוכל הנהדר שאכלת הרגע" אבל איכשהו אני חייבת להודות שלא לגמרי הצלחתי לשכנע את עצמי ונותרתי מעט מאוכזבת, מחכה בגורל חתום לצלחת הקינוח שלבטח תונח מולי בדקות הקרובות וממנה אצטרך לקחת לפחות כמה ביסים לשם הנימוס.

כשהרגע הזה הגיע והונחה מולי צלחת קטנה ומעוטרת ועליה פרוסה נאה ובשרנית של עוגת תפוזים, השתנה מצב רוחי והתחלף בפליאה וסקרנות. מאחר וכל כך שנאתי עוגת תפוזים בילדות, מעולם לא טרחתי לחפש מתכונים, לחקור על זה או אפילו לשמוע על זה וכך יצא שבראשי היה רק סוג אחד של עוגת תפוזים, הסוג שאני לא אוהבת, וזהו. זה כל מה שיש ואני לא אטריח את עצמי להשקיע כל מחשבה נוספת בעניין. למה לבזבז אנרגיה על משהו שיודעים שלא אוהבים כשאפשר להתמקד בהכנת מאכלים שיודעים שמסבים עונג? 

עוגת תפוזית, פנים רבות לה

ובכן, כשראיתי את עוגת התפוזים הזו מולי, היא לא הזכירה כלל את עוגת התפוזים שהכרתי בילדות. הצבע היה שונה, המרקם היה שונה, הצורה הייתה שונה ואפילו הייתה מעליה שכבת קרם דקיקה בצבע לימוני, שנראתה אוורירית ומרעננת. והריח! ריח מתקתק-חמצמץ משכר מילא את הבית, כה שונה מהספוג היבשושי שאני חשבתי שהוא עוגת תפוזים עד לאותו רגע, וכל זה עוד לפני שטעמתי!

הטעם של העוגה לא אכזב ואף מעבר לכך, הוא התעלה מעל כל הציפיות שיצרו המראה והריח שלה. מחול הרמוני של טעמים התחולל בתוך הפה שלי - מתיקות ונילית-קרמלית מעודנת עם נגיעה של חמצמצות לימונית-תפוזית עטופות כולן במרקם עסיסי ונימוח במידה הנכונה, עם הפתעות לחך בצורת שברי אגוזים, חמוציות וחתיכות תפוז שהוטמנו בפנים. זו הייתה חגיגה אמתית ללשון וללב ולא הצלחתי להאמין שהמעדן שאני אוכלת עכשיו הוא באמת עוגת תפוזים. מיותר לציין שמאז חקרתי את רחבי הרשת והפכתי לאספנית ומומחית למתכוני עוגות תפוזים ואני שמחה לומר שסגרתי את המעגל הכי טעים שיש.