|
|
שלום לכולם וברוכים השבים!
אז הפעם אני עומדת לדבר על תיאוריות שלי לגבי סדרת האנימה ``מחברת המוות`` (death note).
יש לי עוד תיאוריות לגבי הדמויות עצמן, אבל כרגע, רציתי לתת לכם תיאוריות שלי לגבי הפילוסופיה שמאחורי הסדרה, והסיבה שהסדרה הזו היא כל כך ממכרת.
הסדרה מומלצת מגיל 14 ומעלה.
הדמות הראשית נקראית בחלק מהתרגומים ``יגאמי ראיטו`` או ``יגאמי לייט``, (כנהוג ביפנית- שם המשפחה לפני השם הפרטי) אבל על מנת לצמצם פערי שפה, אשתמש בשם הנפוץ ביותר- לייט יגאמי.
תהנו!
 ניפוץ סטיגמות
אז בפרק הראשון, אנחנו לומדים להכיר את לייט יגאמי, ולומדים עליו שהוא בעצם נער שיש לו הכל-
לא ידוע לנו על שום טראומת ילדות,
לא ידוע לנו שהוא איבד אף אדם קרוב,
יש לו אבא ואמא ואחות קטנה, כך שלא חסרה לו תשומת לב אך גם אין עליו יותר מדי,
כסף לא חסר, אבא שלו הוא שוטר בעל שם,
ולייט עצמו מקובל, אהוב על הבנות, בעל אינטיליגנציה גבוהה במיוחד ופוטנציאל להצליח בכל מה שירצה, ובגיל סיום תיכון- הגיל שבו כל האפשרויות פתוחות בפנייך וזה הזמן שלך לחיות את החיים.
רוב הסדרות, על מנת ליצור אפקט הזדהות עם הדמות הראשית, דווקא בונות על הכאב של הדמות בכדי ליצור הזדהות. אך הסדרה הזו מצליחה לגרום לנו להתחבר לדמותו של לייט יגאמי גם ללא סיפור ילדות כואב- בעיניי, זה כבר מזכה את הסדרה בכמה נקודות זכות.
לאורך כל ההיסטוריה, כמעט בכל המהפכות הגדולות, ראינו שאלה שמובילים את המהפכות, הם בני מעמד הביניים- ככל הנראה מכיוון שבני המעמד הנמוך היו עסוקים מדי בהישרדות ולא היה להם זמן, השכלה או יכולת להתחיל לחשוב על מרד,
ולבני המעמד הגבוה היה טוב כאשר בני המעמד הנמוך משרתים אותם, ולא רצו לשנות דבר.
אם כן, לייט, כילד שיש לו הכל, הוא ככל הנראה האדם האחרון שירצה להתחיל מהפכה עכשיו, וזו כנראה אחת הסיבות שרוב האנשים לא העלו על דעתם את לייט כחשוד, וכשמישהו העלה את האפשרות הזו- כולם חייכו בחצי גיחוך.
הסיבה בגללה בוחר לייט להשתמש בכוחה של מחברת המוות כדי לשנות את העולם היא נטו מוסרית- על אף שלו, באופן אישי, יש כל מה שהוא זקוק לו בחיים, הוא מביט בסבלם של אנשים אחרים ובעריצותם של אחרים ומרגיש שהיה רוצה לגרום להם להשתנות.
מה ששובר לנו כל סטיגמה לגבי נער עשיר שיש לו הכל, ומראה לנו שליבו של נער, ומידת מוסריותו, היא שקובעת את מעשיו.
עכשיו בואו נעבור לסטיגמת ההיפך הגמור- אל. (L)
בתחילת הסדרה, אנו מגלים שאל הוא בלש בעל שם עולמי, גאון, מצליח לנתח טוב את הפושעים ומניעיהם כאילו היה בתוך הראש שלהם, ואחד שבוחר את המקרים שהוא רוצה להתעסק בהם, שהמשטרה הייתה רוצה להשיג איזשהו אמצעי ליצירת קשר איתו- כלומר, ישנה תחושה שגאונותו ושמו הם מעל המשטרה ומעל כל אדם אחר. עם הזמן אנחנו מגלים שהוא גם מיליונר לכל הפחות.
איך הייתם מציירים בראשכם אדם עם תכונות כמו אלה?
בוודאי כאדם מבוגר (שהרי לוקח זמן להשיג כסף, ידע, ניסיון ומוניטין רב כל כך), מדוגם בחליפה, מומחה לטכניקות חברתיות (שהרי הוא יודע לקרוא טוב כל כך את המוח של קרימינלים) ומוקף מעריצים, בוגר, סגור ומאופק.
כבר בתחילת הסדרה, צצות לנו פה ושם תמונות שקצת סותרות אצלנו את התמונה הזו- אנחנו רואים מעט את שפת הגוף שלו, יושב מול מחשב ללא כיסא, בבגדים לא כל כך מדוגמים, בחדר חשוך, לבדו.
אני לא יודעת מה איתכם, אבל בגלל האישיות שלו, לי היה קל מאוד לשכוח את כל אלה ולדמיין אותו בערך כמו הדמות שתיארתי קודם לכן.
כשאנחנו פוגשים את אל, כל הסטיגמות הללו מתנפצות גם הן-
הוא לבוש זרוק, מתבודד, משחק בצעצועי ילדים על מנת לשמור על ריכוז, אוכל מתוקים ללא הפסקה (מה שקצת סותר לנו את הדמות המאופקת, כשהוא לא מתאפק ופשוט אוכל מה שמתחשק לו מתי שמתחשק לו), יושב באופן שאינו מקובל, וצעיר- על אף שגילו המדויק אינו ידוע.
לרוב, אנשים שבוחרים להתנהג ככה ולהתעלם מנורמות חברתיות, הם אנשים אשר אין להם את היכולות החברתיות הדרושות- גם את הסטיגמה הזו, אל שובר בעבורנו. אל עושה את כל הדברים האלה על אף שיכול לבחור שלא לעשות אותם, מכיוון שהוא יודע שאלה הדברים שעוזרים לו להתרכז ולפענח את הפשעים בצורה הטובה ביותר.
משבירת הסטיגמות הזו של הסדרה, ניתן ללמוד, בעיניי, כי אדם נמדד בליבו ובמוסריותו, ולא במעמדו. ושלפעמים, הדברים הם לא בדיוק כפי שהם נראים- כדאי לחקור את האדם פנימה, אחרת, אתה עלול לפספס הרבה מידע חשוב. כמו, לדוגמה, שהאדם שעומד מולך הוא רוצח המונים.
 פורקן ושאלות מוסר
אחד הדברים שאני שומעת כמעט מכל אחד שאוהב את הסדרה הזו, הוא שקרב המוחות בין קירא לבין אל הוא אחד הדברים המסקרנים ביותר בסדרה, שהופכים אותה למעניינת כפי שהיא.
מעניין או לא, הקרב הזה חושף כל אחד מהצופים לשאלת בחירת צד ברורה ונוקבת- האם אתם תומכים או מתנגדים לקירא? (המציאות, בעיניי, מורכבת יותר מזה- פירוט בסעיף הבא.)
או בשאלות שקצת יותר רלוונטיות לחיינו אנו- האם פושעים, רוצחים, אנסים- הם אנשים שעדיף היה להוציא להורג, לטובת הכלל?
השאלה הזו, כמובן, מעלה שאלות משנה רבות, לדוגמה: האם יש לשנות את המדיניות במדינות מסוימות כלפי אנשים אלו? על פי מה ניתן לדעת מי ראוי לאיזה עונש? ומה אנחנו, כאנשים קטנים בחברה, יכולים או צריכים לעשות על מנת לשנות את מה שאנחנו רואים לשגוי?
שאלות המוסר האלה הן שאלות מעניינות שלכל אדם תהיה תשובה שונה לגביהן. אני חושבת שאחד הדברים הנחמדים בצפייה בסדרה הוא להיכנס בעובי הקורה ולנסות להבין עד הסוף מה עמדתך בנושאים אלה, וגם לראות בסדרה מתי קורה משהו שמתנגש עם העמדות שלך ומתי קורה משהו שתומך בהן. ממש כמו משחק תפקידים.
אבל אפילו בתור אחת המתנגדת לעמדותיו של קירא, ליבי פעם בהתרגשות בכל פעם שבה הוא הצליח להתעלות בעזרת חוכמתו מעל החוק, מעל הפושעים ומעל אחרים.
בין אם אתה תומך בהוצאה להורג ובין אם לא, אני חושבת שבכל אחד מאיתנו יש את הרצון לצדק, לקארמה, לגרום לכך שהאנשים שאנחנו תופסים כרעים יסבלו והאנשים שאנחנו תופסים כטובים יתוגמלו על החלטותיהם החיוביות.
בחיי היומיום, אנחנו פעמים רבות מוצאים עצמנו צופים מהצד בחוסר צדק שנעשה, ויודעים שהדבר הנכון לעשות הוא לשבת בצד ולשתוק לגבי זה. אך משהו בכל אחד מאיתנו, אני מניחה, היה רוצה לשכוח מהשלכות חברתיות, להניח את האיפוק בצד ולהוציא את החיה שבנו מול כל סיטואציה שלא מוצאת חן בעינינו.
צפייה בדברים קורים בדיוק באופן שבו קירא רצה, מעלה סיפוק גם בי, בתור אחת שמתנגדת לדעותיו.
אני חושבת שזו סיבה נוספת לכך שנהינתי יותר מתחילת הסדרה מאשר מסופה- בתחילתה, קירא מנצח. קצת לאחר האמצע, קירא משיג כל מה שחלם עליו, מגיע לשיא חייו- ומשם, אפשר רק לרדת. כשקירא מתחיל להפסיד, הסיפוק מתפוגג.
אך למען האומנות ולמען יושר הכתיבה של הכותבים- אני חושבת שזו אכן הייתה הדרך הנכונה לסיים את הסדרה, אם הכותבים חושבים שכך הכי הגיוני שהסדרה תסתיים.
 שחור ולבן- מאטסדה הוא החכם כאן?
ולסיום, אני רוצה לדבר איתכם על גישה נפוצה מאוד ביפן, שפגשתי גם בסדרה הזו אבל גם ברוב סדרות האנימה האחרות שראיתי, בצורה זו או אחרת.
בסעיף הקודם, דיברתי על עמדות קירא- האם אתם מצדדים בהם או תומכים בהן?
ובכן, הינה שאלה נוספת- האם אלה באמת שתי האפשרויות היחידות?
מתחילת הסדרה ועד סופה, כמעט כל אדם בחר באחד משני הצדדים- פרו-קירא או אנטי-קירא.
אני חושבת שהיחיד שהביע אילושהן עמדות מרכז במהלך כל הבלאגן הזה, היה מאטסדה.
הוא אמנם חלק מהמשטרה, והוא מנהל מאבק בקירא, אבל הוא היחיד בסדרה שהביע פעם אילושהן תהיות לגבי האם דרכו היא באמת הדרך הנכונה.
דומה שמטסדה, בניגוד לשאר חברי הפאנל, מתחיל במהלך המסע להעלות מחשבות האם לאנשים הללו באמת מגיע למות, או האם העולם יהיה באמת טוב יותר בלעדיהם.
כשהוא מעלה את שאלות אלה, הוא עדיין חושב שזה לא נכון לקום, לעשות מעשה ולהרוג אותם באופן אקטיבי- אך משהו בו עדיין מתנגד גם לרעיון שהאנשים האלה ישארו חיים.
מאטסדה נחשב הדמות הטיפשה של הסדרה (בכל סדרה צריך אחת)- אבל בעיניי, הוא דווקא אחד הדברים שמראה על אינטיליגנציה רגשית ועל הסתכלות פנימה.
בעיניי, החיים הם לא שחור ולבן- הם מורכבים יותר מזה.
זה לא רק בעד קירא או נגד קירא, זה לא רק ``מסכים עם המשטרה`` או ``נלחם במשטרה``- לפעמים, יש מקומות שבהם אתה מסכים רק עם חלק מהעמדות, רק עם חלק מהדעות.
ובעיניי, חשוב לפעמים לסקור את הסיטואציה מחדש.
בעיקר אחרי נפילה, בעיקר אחרי כישלון- חשוב לבדוק שוב את הסיטואציה, ולשאול את עצמך האם ההיגיון עדיין אומר לך את אותו הדבר. אולי עכשיו, כשאתה יודע יותר על הסיטואציה ועל ההשלכות, דעתך תשתנה?
קירא רוצח אנשים, חלקם חפים מפשע, ועושה זאת מבלי למצמץ ומבלי להצטער לרגע על מעשיו.
המשטרה נחושים לתפוס את קירא, אך רק עם אמצעים כשרים- הם לא שוקלים את גישה זו מחדש גם כאשר אנשים מתים לאורך הדרך כתוצאה מעיכובים במהלך החקירה הזו.
אם יש דבר אחד שבאמת לא אהבתי בסדרה הזו- זה זה.
לייט ואל מייצגים שתי דמויות זהות אך מנוגדות, כל אחד בטוח בעמדתו שלך, הם שואלים את עצמם שאלות לגבי מוסר- אך דומה שבכלל לא איכפת להם מחיי אדם שנאבדים במהלך הסדרה, דבר שמטלטל כמעט כל אדם שנותן לעצמו להרגיש.
אני חושבת שהדבר הנכון עבור כל אחד מאיתנו, הוא לחפש את האמצע בחייו שלו. הסדרה הזו בהחלט מעלה שאלות מוסר, אך בעיניי, מעניין הרבה יותר לחפש את האמצע.
אל תסתפקו רק ב``אני מסכים עם קירא`` או ``אני לא מסכים עם קירא``- היכנסו לעובי הקורה והבינו מה דעתכם לגבי כל דבר ודבר שהוא עושה.
מקווה שנהינתם! ענו על הסקר ונראה על מה נדבר בפרק הבא.
|
|
