|
|
והפעם- הניגודים בין אווטאר לבין האגדה של קורה.
איך נוצרה הכשפות?
במהלך הסדרה ``אווטאר- כשף האוויר האחרון``, סיפרו לנו כיצד למדו כשפי האדמה הראשונים את כשפות האדמה, וכיצד למדו כשפי המים הראשונים את כשפות המים.
סיפרו לנו שכשפי האדמה הראשונים היו זוג שגרו בכפרים שחיו במלחמה, וכדי שיוכלו להתראות זה עם זה, למדו כשפות אדמה מגיריות ענק, שהיו כשפיות האדמה הראשונות.
סיפרו לנו שהירח היה כשף המים הראשון, בני אדם ראו איך הוא יוצא גאות ושפל ולמדו ממנו איך לעשות זאת. (אז... זה אומר שכשפי מים יוצרים כוח משיכה חזק מהידים כדי לעשות כשפות מים? כי זה מה שהירח עושה...)
לא סיפרו לנו כיצד נולדה כשפות האוויר או האש, אבל זרקו לנו מילה על כך שביזונים מעופפים היו כשפי האוויר הראשונים, ודרקונים היו כשפי האש הראשונים... אנחנו יכולים רק לנחש שגם כשפי האש והאוויר הראשונים למדו את זה מהם באותו האופן.
לעומת זאת, באגדה של קורה, מסופר לנו שהכשפים הראשונים היו אריות-צבים ענקיים, והם העניקו לאנשים את הכוח להשתמש בכשפות, ולקחו אותו מהם.
רק אחרי שאווטאר וואן הפריד בין עולם החומר לבין עולם הרוחות, צבי הענק נתנו לכל בני האדם לשאת את הכשפות, וככה, כנראה, גם להעביר אותה בתורשה.
אם כן, בני אדם וחיות החלו לכשף יסודות באותו הזמן. מה שסותר לחלוטין את כל מה שנאמר באגדה של אנג.
אני חייבת להודות שלא הסתכלתי עד הסוף בפרק בו וואן קיבל את יכולת הכשפות, כך שיכול להיות שאני מפספסת פה כמה פרטים, שאולי כן יהיו הגיוניים. הפרק הזה פשוט ממש עיצבן אותי, גם מהבחינה שזה לגמרי סותר את האגדה של אנג, וגם כי הרגיז אותי שהבנאדם היחיד בעולם שנחשב בעיני הרוחות לאדם שלא חושב רק על עצמו, הוא גנב, גס רוח אוכל בשר. כלומר, כל בנאדם צמחוני היה משחרר את החיה הזו. אפילו לבנאדם בשרי קשה להרוג במו ידיו יצור חי בגודל כזה. מה כל כך מיוחד בוואן?
בקיצור, זוהי פשוט סטירה שכמעט בלתי אפשרי, לדעתי, להתעלם ממנה.
עולם הרוחות
אז סיפרו לנו שהאווטאר הוא הגשר בין שני העולמות.
באגדה של אנג, זה פשוט אמר שהתפקיד של אנג הוא ליישב מחלוקות בין האדם לבין הרוחות.
באגדה של קורה, מסתבר לנו שהאווטאר הוא היחיד שיכול לעבור בחופשיות בין עולם החומר לבין עולם הרוחות, מכיוון שהוא נעל את שערי הרוחות.
אחרי שקורה פתחה את שערי הרוחות, רוחות החלו מסתובבות חופשיות ברחבי עולם החומר.
אבל...
באגדה של אנג הרי ראינו שיש רוחות שיוצאות ונכנסות לעולם החומר באופן חופשי.
היי באי, לדוגמה, יצאה מעולם הרוחות כשהרסו את היער שלה, וחזרה לשם ללוות את אנג בחזרה לקוטב הדרומי. לא נראה לשהיי באי הייתה בעיה לעבור מעולם הרוחות לעולם החומר.
גם קו גנב את הפנים של אישה מעולם החומר (דרך אגב, גם שם הייתה סטירה כלשהי... אני לא זוכרת בדיוק מה היו המספרים, אז אל תתפסו אותי במילה, אבל נדמה לי שהאווטאר שניסה להרוג את קו ניסה להרוג אותו לפני 700 שנים, וקיושי, שנולדה אחרי שהוא מת, הפרידה בין היבשות לפני 900 שנים... משהו בסגנון, אני לא זוכרת בדיוק, אבל אני זוכרת שהייתה שם סטירה.),
ורוח הלבנה ורוח הים עברו לעולם החומר עוד בימי בראשית...
כלומר, נראה שרוחות יכלו להיכנס ולצאת מעולם החומר בחופשיות במהלך כל השנים האלה.
האם יש פרוטקציות? האם יש רוחות שמותר להן להיכנס ולצאת, ויש רוחות שאסור להן להיכנס ולצאת?...
בכל מקרה, שמענו גם דוגמה נגדית...
צאו זרק משהו על זה שאירו ביקר בעולם הרוחות לפני שנים... מה שאומר שלא רק האווטאר יכול היה להגיע במדיטציה לעולם הרוחות. גם אירו עשה את זה.
אבל פה אולי כן יש הבדל, כי הרי אם נכנסים לעולם הרוחות דרך מדיטציה ולא דרך השערים, אי אפשר לעשות שם כשפות, כי רק הנפש שלך בעולם הרוחות, הגוף שלך בעולם החומר.
נראה לכם שאולי רוחות עשו מדיטציה כדי להגיע לעולם בני האדם? לא נראה לי שהיי באי הייתה רגועה ושלווה אחרי מדיטציה, כשהיא באה להרוס בתים של אנשים...
חוץ מזה ש``כוחות העל`` שלה כן פעלו, היא כן הרסה בתים בנשיפה. (הממ... יש לה כוח על של הזאב הרע שניסה לטרוף את 3 החזירים?) כוחות על לא שקולים לכשפות?
חוץ מזה, אילו סמכויות יש לרוחות בכלל? למה יש רוחות עם כוחות על, ויש כוחות בלי כוחות על?... יש רוחות שיודעות לדבר ויש רוחות שלא?... האם אפשר לפגוש מתים בעולם הרוחות? וצבי הענק, הם חיה או רוח? כי כשאנג היה על גב של צב ענק, דומה היה שהוא לא היה בעולם החומר... אבל... הוא כן היה בעולם החומר, פשוט על אי (גב של צב) באמצע הים...
כל העסק הזה מעורפל, מסתורי וחסר תשובות...
אבל היי, מה מעניינים החיים בלי קצת מסתורין?(-;
 מה תוחלת החיים בעולם שלהם?
אולי זו כשפות המים שהביאה את הריפוי לשיאו, אבל אנחנו יודעים שבמשך 900 שנה חיו 2 אווטארים לפני אנג (שוב, יש את הסטירה עם ה700 שנה ל3 אנשים... אבל עדיין), מה שמעיד על זה שתוחלת החיים שם הייתה בערך 300 שנה (או 200 אם נלך על הדוגמה השנייה).
אנחנו רואים שבומי, שגם הוא היה כנראה בן 112, נשאר חי לאורך כל התקופה בה אנג היה קפוא בקרחון, והוא עדיין נלחם ובריא כמו שור, לא נראה כאילו הוא עומד למות בשנים הקרובות.
לעומת זאת, האגדה של קורה קורית בסך הכל 40 שנה לאחר האגדה של אנג...
אם לא נחשיב את השנים בהן היה קפוא בקרחון וגופו לא התפתח, אנג מת מזקנה בגיל צעיר יחסית.
גם קטרה אומרת ש``אחיה ורוב חבריה אינם עוד``, מה שאומר שגם סוקה כנראה מת בגיל 50...
גאש, מה תוחלת החיים בעולם הזה? למה היא התקצרה כל כך בין האגדה של אנג לבין האגדה שלקורה?
 ניגוד גישות
אולי אלה 40 השנה שחלפו, אבל במהלך האגדה של אנג, יכולנו להרגיש באוויר את גישת הכבוד המאפיינת את המזרח. ומי שלא מרגיש את זה באוויר, יכול לראות את זה בקידות כלפי מורים, מבוגרים ותלמידים, שהיו חלק מגישת החיים שלהם.
האופן בו אנג כעס על עצמו כל כך אחרי שצעק על המורה שלו לכשפות אדמה, ריגש אותי באופן אישי, וגרם לי להסתכל באופן אחר על מורים שלי בבית הספר, בנימה מכבדת יותר, בנימה של ``תודה שאתם פה``.
ובאגדה של קורה- אולי זו הדמוקרטיה, אבל תגידו להתראות לגישת המזרח ושלום לגישת ארצות הברית, ואולי אפילו ישראל.
להתראות לקידות, שלום לפלוצים, נזלת, ודימויי שירותים למיניהם...
יחסית לאומת האוויר, שאמורה להיות רגועה, הילדים דיי נמרצים וחסרי מנוח. בחיים לא ראיתי נזלת על פנים של מישהו באגדה של אנג... לעומת זאת על הפנים של מילו יש בשפע, ואפילו לבולין היה פרק שלא היה ברור אם הוא אוכל נזלת או נודלס.
להתראות לשליטה העצמית ולכבוד כלפי מורים, שלום פריקת כעסים על אנשים רנדומליים.
קורה כועסת על עצמה שהיא לא תופסת כשפות אוויר? ושהעם כועס עליה כי היא בוחרת לשחק אולימפיכשף במקום לעשות את תפקידה כאווטאר? (טוב, זכותה לכעוס על זה, היא צודקת לגמרי, קצת סדר עדיפויות, עולם!)
אחלה, בואו נטיח את זה בפנים של המורה, נגיד ש``אני בכלל לא צריכה כשפות אוויר``, נפנה אליו את הגב... ואז נחכה שהוא יתנצל על זה שהוא איבד את הסבלנות שלו.-_-
במקום טנזן, הייתי שולחת אותה חזרה לקוטב הדרומי, את החצופה. לא רוצה ללמוד כשפות אוויר? לא צריך. לא בשביל זה באת לפה?
בעונה הראשונה קורה דופקת מכות לכל מי שהגישה שלו לא מוצאת חן בעיניה. (לקצין המשטרה, לשיוויונאי שמפגין ברחוב...) כמה טוב שהיא האווטאר, מישהי שלא יכולה לשלוט בכעס שלה על עצמה, אז היא פורקת אותו על אחרים.
נראה שב40 שנה, כל גישת המזרח נזרקה לפח, והעולם אימץ לעצמו דפוס התנהגות מודרני, בוטה וחסר סבלנות.
מקווה שאהבתם!
|
|
